מהו גורם פוליסה

מה זה גורם פוליסה ?

על פי חוזרי המפקח על הביטוח (חוזר ביטוח חיים 336 מיולי 1982 ובחוזר 419 מפברואר 1992) הותר לחברות הביטוח לגבות תשלום הקרוי "גורם פוליסה", סכום חודשי קבוע המצטרף ל"תעריף" בתנאים מסוימים.


מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול גורם פוליסה:


לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גבייה שלא כדין של תשלום שנקרא "גורם פוליסה" או "דמי ניהול אחרים" על ידי המשיבה מאת מבוטחיה בפוליסות ביטוח חיים.

הצדדים ויתרו על שמיעת ראיות והסכימו כי בית המשפט יכריע בבקשה על פי כתבי הטענות וסיכומים קצרים של הצדדים.

א. העובדות שאינן במחלוקת

המבקש התקשר עם המשיבה בחוזה ביטוח חיים בפוליסה מסוג "מניב" מספר פוליסה 517848016 (להלן: "הפוליסה"). בפוליסה יש מרכיב חסכון שנצבר לטובת המבוטח ומושקע על ידי המשיבה ונושא תשואה.

על פי חוזרי המפקח על הביטוח (חוזר ביטוח חיים 336 מיולי 1982 ובחוזר 419 מפברואר 1992) הותר לחברות הביטוח לגבות תשלום הקרוי "גורם פוליסה", סכום חודשי קבוע המצטרף ל"תעריף" בתנאים מסוימים.

לפי הדיווחים השנתיים ששלחה המשיבה למבקש הוא חויב בתשלום "גורם הפוליסה" או "דמי ניהול אחרים" (שניהם להלן: "גורם הפוליסה") לפחות החל משנת 2003 ועד 2008.

ב. המחלוקת

האם זכאית המשיבה לכאורה לגבות מהמבקש את גורם הפוליסה והאם קמה למבקש עילת תביעה לכאורה בגין גביית גורם הפוליסה.

האם יש לאשר הגשת התביעה כתובענה ייצוגית.



ג. תמצית טענות המבקש

בשנת 2008 הבחין המבקש בדוח השנתי של הפוליסה לשנת 2007 כי תחת הכותרת "ריכוז דמי ניהול שנגבו בפועל מהמבוטח בפוליסת הביטוח" יש חיוב בסכום של 197 ₪ עבור "דמי ניהול/גורם פוליסה" בנוסף לדמי הניהול הקבועים ודמי הניהול המשתנים.

בשלב זה בדק המבקש את הדוחות השנתיים הקודמים וגילה שגם בשנים הקודמות החל משנת 2003 הופיע חיוב בגין דמי ניהול אחרים או גורם פוליסה.

בדף פרטי הביטוח, נספח א' בבקשה, אין אזכור לתשלום זה. בתנאים הכלליים של הפוליסה נספח ג'2 שקיבל המבקש מהמשיבה כתנאים הרלבנטיים לפוליסה, נזכרים רק דמי ניהול קבועים ודמי ניהול משתנים. אין זכר לגורם הפוליסה. במהדורה נוספת של התנאים הכלליים שאיתר המבקש באינטרנט, נספח ה' בבקשה, גם כן לא מצוינים אלא דמי ניהול קבועים ודמי ניהול משתנים. בנספח ה' אמנם נזכר המונח גורם הפוליסה,אולם הוא נזכר כאחד המרכיבים שאינם כלולים בפרמיה לביטוח היסודי.

בתשובה לפניית המבקש למשיבה נמסר לו כי המפקח על הביטוח אישר לחברות הביטוח לגבות את גורם הפוליסה וכי גורם הפוליסה הוא חלק מעלות הפרמיה שלא נהוג לציינו בנפרד.

הוראות ההסכם שבין המבקש למשיבה ושבין המשיבה למבוטחיה לא מתירים לה לגבות את גורם הפוליסה. לא נאמר למבקש כי יחויב בתשלום של גורם הפוליסה. אישור של המפקח על הביטוח לגביית תשלום גורם הפוליסה הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לגביית תשלום זה, יש צורך בהסכמה חוזית בנוסף.

אין בגילוי דבר הגבייה בדוחות שנתיים כדי להכשיר את הגבייה. המונח "גורם הפוליסה" אינו מוכר למבוטח סביר. המונח "דמי ניהול אחרים" שננקב בחלק מהדוחות הוא מונח מטעה שגורם למבוטח להאמין כי מדובר בדמי ניהול שגבייתם מותרת.

על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב -1981 כנוסחן במועדים הרלבנטיים, לא הותר למשיבה לגבות את גורם הפוליסה. התקנות קבעו כי בפוליסות מסוג הפוליסה הנדונה זכאית חברת ביטוח לגבות רק דמי ניהול קבועים ומשתנים. התקנות גוברות על חוזר המפקח.

העילות לתביעה הן הטעיית הלקוחות בשלב הטרום חוזי והחוזי, הפרת הוראות הדין, חוסר תום לב, ועשיית עושר.

הנזק לקבוצה הוא בשיעור גורם הפוליסה ובשיעור התשואה שנמנעה מהקבוצה בגין גביית גורם הפוליסה על ידי המשיבה.

ד. תמצית טענות המשיבה

גורם הפוליסה הוא סכום קבוע המתווסף לתעריף הביטוח ותכליתו לכסות עלויות והוצאות מינימליות של המבטח בשל פעולות קבועות ושוטפות שמבצע המבטח בפוליסה משך שנות קיומה. גורם הפוליסה הוא חלק בלתי נפרד מתעריף הביטוח על פי חוזר 419 של המפקח על הביטוח. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981 קובע כי הוראות המפקח על פי החוק הן בנות פועל תחיקתי ומעמדן כשל תקנה.

פוליסת הביטוח בה התקשר המבקש היא נספח ה' בבקשה. במסמך זה צוין במפורש גורם הפוליסה כדלקמן:

"פרמיה לביטוח יסודי: סך כל דמי הביטוח ששולמו לחברה, למעט רכיבי דמי הביטוח שיועדו עבור גורם הפוליסה, החסכון המיוחד, ביטוח נוסף למקרה מות, הרחבות ביטוחים נוספים, תוספות רפואיות או מקצועיות, אם היו כאלה".

המבקש קיבל דיווחים משך שנים אודות גביית גורם הפוליסה ויש לראותו כמי שהסכים לו. המבקש מנוע ומושתק לטעון כנגד גביה זו גם עקב שיהוי.

השבת הסכומים של גורם הפוליסה אינה אפשרית ואינה צודקת שכן תשלום זה נגבה לכיסוי עלויות והוצאות של המשיבה ולא לשם הפקת רווחים.

המשיבה אינה מחויבת לציין בפוליסה את כל מרכיבי הפרמיה להבדיל מסכומה הכולל.

התביעה התיישנה שכן המועד הקובע הוא מועד ההתקשרות של המבקש בפוליסת הביטוח.

ה. דיון

1. האם לתובע עילת תביעה לכאורה עקב היעדר הסכמה לגביית גורם הפוליסה

א. חוזר 419 של המפקח על הביטוח עניינו "תעריפי ביטוח חיים" מיום 5.2.1992 (להלן: "החוזר").
בסעיף 1 שבו נקבע:


"ביטוח חיים –גביית תוספת "גורם הפוליסה"
להלן יפורטו מספר הוראות המתייחסות לתוכניות ביטוח שתופעלנה החל מיום 1.1.92.
1.1. "גורם הפוליסה" יתווסף לתעריף במועד תחילת הביטוח ויהווה חלק מהתעריף לכל דבר ועניין.
1.2 הגורם יתווסף לתעריף של פוליסה יסודית. אין להוסיף את הגורם לתעריפי תוספת לפוליסה היסודית....".

המשיבה סבורה כי נוכח חוזר זה היא רשאית לגבות ממבוטחיה את "גורם הפוליסה". כמו כן לטענתה נזכר גורם הפוליסה בתנאים הכלליים של הפוליסות כתשלום מוסכם שאותו תיגבה המשיבה. המבקש סבור כי בהיעדר יסוד הסכמי לגביית "גורם הפוליסה" בין הצדדים לא הייתה המשיבה רשאית לגבות תשלום זה.





ב. בחוזר אין הגדרות. לא ברור כלל מהו "התעריף" שאליו יתווסף גורם הפוליסה, גם בתנאים הכלליים של
הפוליסה אין זכר למונח "תעריף". בהיעדר "תעריף" בפוליסה שבדיון, לכאורה לא ברור למה יצטרף גורם הפליסה וממה יהיה חלק בלתי נפרד. רק מטעם זה קמה למבקש עילה לכאורה לטעון כי אין כל בסיס לגביית גורם הפוליסה.

ג. המבקש טען בתצהירו (סעיף 11) כי כאשר פנה למשיבה לקבל את התנאים הכלליים של הפוליסה נשלח לו המסמך ג'2 שעניינו "התנאים הכלליים לביטוח גימלא "מניב" – משתתף ברווחי תיק השקעות". במסמך זה אין זכר לגורם הפוליסה. במסמך זה מוזכרים רק דמי הניהול הקבועים והמשתנים (סעיף 4) ואין כל אזכור לגורם הפוליסה.

המשיבה טוענת כי התנאים הכלליים של הפוליסה הם אלה שבנספח ה' בבקשה (ר' סעיף 8 בתשובה) וששם כן נזכר מונח זה. אני סבורה כי משויתרה המשיבה על חקירת המבקש יש לקבל בשלב זה את גרסתו כי נספח ג'2 הוא התנאים הכלליים של הפוליסה נושא הדיון.

ד. אפילו הייתי מקבלת את גרסת המשיבה כי התנאים הכלליים הרלבנטיים הם אלה שבנספח ה' אני
סבורה כי אין שוני מהותי בין נספח ג'2 ונספח ה'. בנספח ה' מופיעה הגדרה של "פרמיה לביטוח היסודי". בהגדרה נאמר: "סך כל דמי הביטוח ששולמו לחברה, למעט רכיבי דמי הביטוח שיועדו עבור גורם הפוליסה החיסכון המיוחד...". מכאן שבניגוד לטענת המשיבה אין מדובר לכאורה במרכיב של הפרמיה (ר' תשובת המשיבה ס' 18) אלא ברכיב שהוחרג מהגדרת הפרמיה. כמו כן גם בנספח זה אין הגדרה של גורם הפוליסה ואין קביעה כי יגבה תשלום בגינו. אזכור גורם הפוליסה במסגרת ההגדרה של "פרמיה לביטוח יסודי", כסכום שאינו בא בחשבון, איננו מעלה או מוריד לכאורה לשאלת הסכמת המבקש לגביית התשלום בגין גורם הפוליסה.

ה. המשיבה טענה שאינה צריכה לפרט ממה מורכבת הפרמיה במובחן מסכומה הכולל ולכן לא חלה עליה חובה לפרט את גורם הפוליסה. ואולם, ההגדרה של "פרמיה" בתנאים הכלליים היא: "דמי הביטוח המשולמים לחברה, והמחושבים על פי אחוזים משכרו של המבוטח...לרבות כל תוספת האמורה בפוליסה" (הדגשות שלי –מ'נ'). ברור לכאורה כי גורם הפוליסה אינו פרמיה שכן לא נטען ולא הוכח כי הוא מחושב על פי אחוזים מהשכר כמו כן הוא אינו תוספת שמופיעה בפוליסה, להיפך – הוא תוספת שאינה מופיעה בפוליסה.

ו. התנאים הכלליים והרשימה הם ההסכם שבין המבוטח למשיבה. בנספחים ג'2 ו- ה' טרחה המשיבה לציין ולפרט בסעיף 4 את הסכומים שתיגבה מהמבוטח בגין דמי ניהול קבועים ומשתנים. אין זכר לגורם הפוליסה.
אני מקבלת את טענת שני הצדדים כי המשיבה רשאית הייתה לכאורה לגבות את גורם הפוליסה לפי החוזר. ואולם השאלה היא אם די בכך או שיש צורך בהסכמה בין הצדדים לשם גבייתה.

ז. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב – 1981 כנוסחן במועד הרלבנטי קבעו בסעיף 6א (שהוסף בשנת 1995 ק"ת 5682) כך:

"(א) מבטח המנפיק פוליסות ביטוח חיים משתתף ברווחים, רשאי לגבות דמי ניהול בעד ניהול תיק ההשקעות, באחת הדרכים הבאות:


דמי ניהול קבועים בשיעור שלא יעלה על 0.07% לחודש מהשווי המשוערך של תיק ההשקעות;
דמי ניהול קבועים בשיעור שלא יעלה על 0.05% לחודש מהשווי המשוערך של תיק ההשקעות, בתוספת סכום שלא יעלה על 15% מהתשואה הריאלית של תיק ההשקעות, לאחר ניכוי דמי הניהול הקבועים (להלן – התוספת), שתחושב ותיגבה בכפוף לאמור להלן:
התוספת תחושב מדי שנה על בסיס שנתי בערכים ריאליים חיוביים או שליליים; לענין זה "שנה" – תקופה מ – 1 בינואר של שנה פלונית עד 31 בדצמבר של אותה שנה;
המבטח יגבה רק תוספת חיובית, ואולם בחישוב כל תוספת חיובית תנוכה תוספת שלילית שנצברה בשנים קודמות;
על אף האמור בפסקת משנה (א), בשנת ההצטרפות לביטוח או בשנת פדיון הפוליסה, ייערך חישוב התוספת ממועד ההצטרפות או עד מועד הפדיון, לפי העניין.

(ב) שיעור דמי הניהול הקבועים ושיעור התוספת, לפי הענין, ייקבעו מראש בתנאי הפוליסה.
(ג) התשואה נטו לצורך קביעת זכויות המוטב או המבוטח על פי הפוליסה תהיה בשיעור התשואה על תיק ההשקעות בניכוי דמי הניהול הקבועים או דמי הניהול הקבועים והתוספת, לפי הענין" (הדגשה שלי- מ'נ').

התקנות קובעות אם כן כי מבטח רשאי לגבות דמי ניהול שונים. הן גם מחייבות קביעת שיעור דמי הניהול "מראש בתנאי הפוליסה". על כן למרות הרשות שבתקנות ציינה המשיבה במסגרת התנאים הכלליים את דמי הניהול ואת שיעורם שכן היה ברור לה שיש צורך בעיגונם בהסכם בין הצדדים למרות הדין, כפי שמורות התקנות. לטעמי הוא הדין לכאורה לגבי גורם הפוליסה וביתר שאת, נוכח העובדה שהוא אינו מוסדר בתקנה אלא ב"חוזר" אשר בתקופה הרלבנטית לא היה בדרגה של תקנה בת פועל תחיקתי (סעיף 111א. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א- 1981 נחקק רק ביום 10.8.05 (ס"ח 2024 – עמ' 132) וגם לפיו לא כל חוזר הוא במעמד של תקנה בת פועל תחיקתי).

על כן אני מקבלת את טענת המבקש כי לכאורה בהיעדר הסכמה לא הייתה המשיבה רשאית לגבות את גורם הפוליסה. הסכמה כאמור אין בתנאים הכלליים נספח ג'2 וגם לא בנספח ה'.

2. האם מנוע המבקש מלתבוע את המשיבה עקב הדיווחים השנתיים שקיבל מהמשיבה

א. המבקש טען בתצהיר שצורף לבקשה (סעיף 9) כי בשנת 2008 הבחין בדוח השנתי משנת 2007 כי תחת
הכותרת "ריכוז דמי ניהול שנגבו בפועל מהמבוטח בפוליסת הביטוח" יש חיוב בסכום של 197 ₪ עבור "דמי ניהול אחרים/גורם פוליסה" בנוסף לדמי הניהול הקבועים והמשתנים. בשלב זה בדק גם את הדוחות הקודמים וגילה כי גם בשנים קודמות הופיע אותו חיוב בסכומים נמוכים יותר. המבקש גם טען כי לא הסכים לגביית מרכיב זה. כאמור המבקש לא נחקר על תצהירו על כן האמור בו מתקבל לצורך הדיון כעובדה לכאורה.

ב. אכן עיון בנספחים ד' בבקשה מלמד כי בדיווח ליום 31.12.03 יש טבלה שבראשה אחד המרכיבים הוא "גורם פוליסה" – 190.42 (כך –מ'נ'). אותו דבר בדיווח ליום 31.12.04 – 192.13. בדיווח של שנת 2005 בנוגע לפוליסה מצוינים דמי ניהול עם הפנייה לטבלה נפרדת אך זו לא לפניי (הציון אליו התייחס המבקש בסעיף 67 בתשובה רלבנטי לפוליסה מסוג "מסלול" שאינה רלבנטית לענייננו ואשר התנאים הכללים שלה לא הונחו לפניי). המשיבה אינה טוענת שבשנה זו לא נגבה גורם הפוליסה. בדיווח ליום 31.12.06 תחת כותרת "ריכוז דמי ניהול שנגבו בפועל מהמבוטח בפוליסת הביטוח" יש חיוב בגין דמי ניהול קבועים, בגין דמי ניהול משתנים ו- 206 ₪ בגין "דמי ניהול אחרים/גורם פוליסה". אותו רישום גם בדוח ליום 31.12.07 בסכום של 197 ₪ ובדוח ליום 31.12.08 בסכום של 208 ₪.

ג. המשיבה טענה כי מאז 1996 מועד הקמת הפוליסה גבתה מאת המבקש את גורם הפוליסה מידי חודש. עוד לטענתה: "בדוחות השנתיים ששלחה המשיבה אל המבקש (ולמצער החל משנת 2003 ועד שנת 2008 תקופה של שש שנים), צויין דבר גביית גורם הפוליסה (כפי שטוען המבקש בעצמו...)".
בתשובה לא טרחה המשיבה להראות כי בדוחות שלפני 2003 יש אזכור כלשהו לגורם הפוליסה, על כן עניין זה לא הוכח אף לכאורה. העולה מהאמור הוא שלא הוכח לכאורה כי המבקש יכול היה לדעת על גביית גורם הפוליסה קודם למועד זה. בנסיבות אלה לכאורה המועד הראשון בו אוזכר גורם זה בדוחות השנתיים הוא בתחילת 2004.

ד. בענייננו כאמור ויתרה המשיבה על חקירת המבקש. טענתו כי לא ידע על הגבייה של גורם הפוליסה עד 2008 לא נסתרה. מאותו מועד הוא הביע מחאתו. השאלה היא האם העובדה שגורם הפוליסה מאוזכר בדוחות השנתיים משנת 2003 יוצרת מניעות כנגד המבקש לטעון כנגד גביית גורם הפוליסה. אני סבורה כי לכאורה לא נוצרה מניעות ואלה טעמיי:

המשיבה השתמשה במושגים שונים להגדרת גורם הפוליסה והדבר עולה מנספח ד' בבקשה, בכך יש לכאורה משום הטעייה. כמו כן המונח "גורם הפוליסה" הוא מונח עמום שאינו ברור ולא עולה ממנו בהכרח כי מדובר בחיוב דווקא. האמור יצר קושי למבקש לזהות את הגבייה האסורה לכאורה, ולעמוד עליה.

להבדיל מעניין ירדני (שיידון בהמשך) הדיווח למבקש היה חד שנתי ולא חודשי ועל כן יכולתו לגלות את החיוב האסור לכאורה הייתה מוגבלת יותר.

בע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ. היועץ המשפטי לממשלה (18.2.10) נדון אישור של חוזה אחיד של בנק שבו נקבע בין היתר כי:

"…נכונותו של כל פרט הרשום בהעתק חשבון, הודעה, או מכתב כאמור ושלגביו לא הגיעו לידי הבנק הערותיהם בכתב של הלקוחות תוך המועד הנזכר לעיל, תיחשב מאושרת על-ידי הלקוחות".

בית המשפט העליון לא אישר סעיף זה וקבע:

"שתי ההוראות החוזיות שבנדון אינן משקפות את דוקטרינות האשרור והמניעות. זאת, בראש וראשונה מתוך ההכללה הגורפת שבהן. ההוראה החוזית דנן מבקשת לקבוע כי הימנעות הלקוח מלהגיב (תוך שישים ימים) לדפי החשבון, כמוה כמתן אישורו בדיעבד לפעולות שביצע הבנק בחשבון, גם אם פעולות אלה נעשו תוך הפרת ההסכם שבין בנק ללקוח, ותוך חיוב שגוי או שלא כדין של חשבונו. דוקטרינה זו יסודה בדיני השליחות, ולפיה רשאי "השולח" לאשר בדיעבד פעולה שנעשתה על ידי אדם שפעל בחזקת שלוחו.
אולם, בין התנאים הנדרשים לשכלול אישור בדיעבד נדרש כי "האישור בדיעבד מהווה את הבעת רצונו של ה'שולח', הנעשית מתוך ידיעה מלאה של העובדות" (אהרן ברק חוק השליחות, תשכ"ה-1965 259  (בסדרה "פירוש לחוקי החוזים" בעריכת ג' טדסקי, 1975); והדברים אומצו בע"א 822/88 לנר נ' דרזנר, פ"ד מד(2) 167, 172 (1990)). אשר ל"ידיעת העובדות", אין לנו אלא להפנות בהסכמה מלאה לדברי פרופ' א' ברק:

"הבעת הרצון של ה'שולח' מהווה אישור בדיעבד אם היא נעשית מתוך ידיעת העובדות החשובות, או מתוך נטילת הסיכון שבחוסר ידיעתן. נראה כי העובדות החשובות הן אותן העובדות אשר בלא לדעת עליהן אין ה'שולח' יודע במלואו מה הוא מאשר בדיעבד. על כן, תנאי לאישור בדיעבד הוא שהשולח ידע כי השלוח חרג מהרשאתו, ומודע לפעולה המשפטית שעשה השלוח כלפי הצד השלישי. ..."

מערכת היחסים שבין בנק ללקוח מושתתת בראש וראשונה על האמון שרוחש הלקוח לבנק, אמון המתבטא בהנחה א-פריורית של הלקוח כי הבנק נוהג בכספיו ובחשבונותיו כדת, כדין וכהסכם. זוהי הנחת מוצא שבלעדיה אין קיום ליחסים המיוחדים שבין בנק ללקוח. היא נסמכת על הוראות הפיקוח ההדוקות המוטלות על הבנקים ועל חובות האמון ותום הלב המוגברות והמיוחדות המוטלות על הבנקים במערכת יחסים זו.
לקוח מן השורה המקבל דף חשבון מהבנק איננו מניח כי הבנק חרג מהרשאתו ופעל בחשבונו שלא כדין ובניגוד לחובותיו. הוא מניח אמנם כי יתכן וכתוצאה מטעות כזו או אחרת יכול והבנק חייב חשבונו בטעות, אולם לא כי הבנק פועל תוך חריגה מודעת מהרשאתו.
הנחת מוצא זו שוללת על הסף את החלת דוקטרינת האישור בדיעבד באופן המלא והגורף בהסתמך על הימנעות הלקוח מלהגיב לדפי החשבון.
ההוראה החוזית דנן (בסעיפים 27.2 ו-31.3) מבקשת איפוא להכניס את "האישור בדיעבד" שלא על פי עקרונות דוקטרינת האשרור, ובניגוד להם".

נראה לכאורה שאם דוקטרינת ההשתק אינה יפה ביחסי בנק לקוח לא כל שכן שאינה יפה בענייננו. דיווחי הבנקים הם שוטפים ולא שנתיים, והם אף מפורטים ולרב בהירים שכן עניינם בעיקר פעולות זכות וחובה, פעולות שהלקוח מודע לעשייתן והבנק רק מפרט אותן. זאת בניגוד לדיווחי חברות ביטוח בפוליסות מהסוג הנדון שהם שנתיים, הם עוסקים בריכוז נתונים למבוטח על פי חישובי חברת הביטוח, חישובים שכלל אינם נהירים למבוטח הסביר ועל כן סביר שזה בודק בעיקר את "השורה התחתונה".

אינני מקבלת את טענת המשיבה כי יש ללמוד לענייננו מההלכה בע"א 3690/07 ירדני נ. בנק הפועלים בע"מ (31.8.09) ולקבוע כי משציינה המשיבה בדוחות השנתיים את דבר גביית גורם הפוליסה ואת סכומו ומשגבייה זו היא על פי דין אין עילה למבקש בגין גבייתו.
בעניין ירדני נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק הפועלים ובנק דיסקונט. העילה שם, חיוב שנתי בעמלת "דמי הגבלת אחריות" הנגבית ממחזיקי כרטיס אשראי על ידי חברות האשראי על פי חוק כרטיס חיוב התשמ"ו -1986. גם שם נטען להטעיה. הבקשה שם נדחתה לאחר שבית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי שהוכח כי המערערות הסכימו לתשלום וידעו היטב את מטרתו. בית המשפט מצא לציין כי קביעת בית המשפט המחוזי התבססה על העובדה שבהסכם עם בנק הפועלים צוין החיוב בהוראה מפורשת. אשר לבנק דיסקונט עניין הגבייה צוין בתדפיס החודשי והמערערת לקוחת בנק זה העידה מפורשות כי הייתה מודעת לקיומם של דמי הגבלת האחריות ולטיבם. היא העידה בין היתר:

"הייתי מודעת לזה שהכרטיס שלי מוגן ושאני משלמת עבור זה...". משכך נקבע:"מדבריה אף נהיר, כי גם לאחר שנודע לה דבר החיוב, המשיכה לשלמו, ובכך הסכימה לו. ואף אילו אמרנו כי בתחילה היתה הטעיה, בהעדר גילוי, הנה משהמשיכה המערערת לשלם את העמלה, לא התקיים קשר סיבתי של ממש בין ההטעיה לחיוב".

ויותר מכך, כב' השופט רובינשטיין סייג את הקביעה לעניין בנק דיסקונט, סייג המתאים דווקא לעניין הנדון כאן, וקבע בהסכמת ההרכב כי:

"עם זאת, אשר למשיב 2 - בנק דיסקונט – אומר כי לדידי ראוי ככלל שדבר החיוב יצוין כבר בחוזה ההתקשרות עם הבנק, ולא אך בתדפיס החודשי הנשלח ללקוחות הבנק לאחר מעשה. הלקוח צריך שיהא מודע, בשעת ההתקשרות, למלוא החיובים המוטלים עליו, שאחרת עלול היעדר הגילוי להגיע לכדי הטעיה. בפרט אמורים הדברים בהתייחס לפערי הכוחות בין היחיד לבנק והחובות הנגזרות מכך...".

3. התיישנות

כאמור לא הוכח שעובר לשנת 2003 היה דיווח כלשהו למבקש בדבר גביית גורם הפוליסה. בכל שנה שנגבה גורם הפוליסה, לכאורה שלא על פי המוסכם בפוליסה, קמה למבקש עילת תביעה להשבת הסכום שנגבה שלא כדין. על כן אני סבורה שהתביעה שהוגשה בעילה של ההפרת הסכם ועשיית עושר שלא במשפט לא התיישנה לכאורה עקב כך שהתביעה הוגשה ביום 24.2.10 והיא נסבה על חיובים שנתיים שהראשון שבהם דווח בתחילת שנת 2004.

המשיבה טענה כי גבתה את גורם הפוליסה בכל שנות קיומה. עילת ההטעיה הנטענת מקומה לכאורה בשלב הטרום חוזי שהיה בסמוך להקמת הפוליסה, קרי בשנת 1996. עם זאת נוכח מועד הגילוי הלכאורי לא התיישנה התביעה לכאורה נוכח הוראות סעיף 8 בחוק ההתיישנות התשי"ח -1958. מאחר והמבקש אינו עותר לביטול ההסכם עקב ההטעיה אלא אך להשבה נראה כי אין המבקש זקוק לעילה זו לשם קבלת ההשבה.

טענת הבוררות נזנחה על ידי המשיבה בסיכומיה ולכן לא מצאתי להתייחס אליה.

4. האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה כייצוגית

א. על פי סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות יצוגיות") ניתן להגיש תובענה ייצוגית רק בעניינים המפורטים בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת.
בתוספת השניה קובע פרט 2: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"
ענייננו נכנס בגדר פרט 2 ועל כן עקרונית ניתן להגיש בגינו תובענה ייצוגית.

ב. סעיף 4 בחוק דן במי שרשאי להגיש תובענה ייצוגית וקובע בין היתר:

"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:


אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה; ..."


ג. האם לתובע עילת תביעה אישית

לאור האמור לעיל אני סבורה כי יש למבקש יש לכאורה עילת תביעה כנגד המשיבה, בעילה הפרת הסכם ובעילה של עשיית עושר, עקב כך שהמשיבה גבתה ממנו תשלום בגין גורם הפוליסה מבלי שלכאורה הייתה בין הצדדים הסכמה לגבייה זו. על כן לכאורה זכאי המבקש לתבוע השבה ופיצוי בגין גביית גורם הפוליסה ובגין מניעת התשואה.

ד. סעיף 8(א) בחוק דן בתנאים בהם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית:

"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

נוכח האמור עד כאן נראה לי כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט שמשותפות, למי שהוא מבוטח או שהיה מבוטח של המשיבה בביטוח חיים ושנגבה ממנו סכום כלשהוא כ"דמי ניהול אחרים" ו/או "גורם פוליסה" מבלי שהייתה תניה מפורשת בעניין גבייה זו, בפוליסה. השאלות הן: האם רשאית הייתה המשיבה לגבות את גורם הפוליסה ממבוטחיה, האם נדרשה הסכמה מפורשת לגבייה בהסכם עם המבוטח, האם חלה על המשיבה חובת השבה ופיצוי ובאלו תנאים.
אני סבורה כי יש אפשרות סבירה כי השאלות האמורות יוכרעו לטובת הקבוצה. בנסיבות העניין נראה לי כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת וכי התובע וב"כ ראויים לייצג את הקבוצה.

5. הקבוצה
כל מי שהוא מבוטח או שהיה מבוטח של המשיבה בביטוח חיים מ- 24.2.03 ועד 24.2.10 ושנגבה ממנו סכום כלשהוא כ"דמי ניהול אחרים" ו/או "גורם פוליסה" מבלי שהייתה תנייה מפורשת בעניין גבייה זו בפוליסה.

6. סוף דבר

אני מקבלת את הבקשה. אני קובעת כי הקבוצה היא כל מי שהוא מבוטח או שהיה מבוטח של המשיבה בביטוח חיים מ - 24.2.03 ועד 24.2.10, ושנגבה ממנו סכום כלשהוא כ"דמי ניהול אחרים" ו/או "גורם פוליסה" מבלי שהייתה תנייה מפורשת בעניין גבייה זו בפוליסה.

התובע המייצג הוא שמעון פריזט על ידי ב" כ עוה"ד ה"ה גולדנברג וקסטנבאום מרח' א.ה. סילבר 16 נהריה.

עילת התביעה היא גבייה שלא כדין של גורם הפוליסה/דמי ניהול אחרים ממבוטחי המשיבה בביטוח חיים בתקופה שמ- 24.2.03 ועד 24.2.10.

השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה - האם רשאית הייתה המשיבה לגבות את גורם הפוליסה ממבוטחיה, האם נדרשה הסכמה מפורשת לגבייה בהסכם עם המבוטח, האם חלה על המשיבה חובת השבה ופיצוי ובאלו תנאים. הסעד המבוקש הוא השבה ופיצוי.

על פי סעיף 14(ב) בחוק , תימסר הודעה על החלטה זו למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק של ההחלטה, לשם רישומה בפנקס.

על פי סעיף 25 בחוק, יפורסם הפרק האחרון להחלטה זו (שכותרתו "סוף דבר") בשני עיתונים יומיים בשפה העברית. בשלב זה תישא המשיבה בהוצאות הפרסום.

המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ המבקש בגין הבקשה בסכום של 35,000 ש"ח.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו גורם פוליסה ?

  2. מהי פוליסת ביטוח ?

  3. מוטב בפוליסת ביטוח

  4. פוליסה לא תקנית

  5. ביטול פוליסה חופפת

  6. עניין מהותי בפוליסה

  7. פרשנות פוליסת ביטוח

  8. חידוש פוליסה בטלפון

  9. פוליסות ביטוח חופפות

  10. הודעה על שינוי בפוליסה

  11. שיטת חישוב נכות בפוליסה

  12. מוטבים בפוליסה - יורשים

  13. האם הפוליסה בוטלה כדין ?

  14. התנאים לביטול פוליסת ביטוח

  15. בקשת נאמן לממש פוליסות ביטוח

  16. זכות יורש לעיין בפוליסת ביטוח

  17. חידוש אוטומטי של פוליסת ביטוח

  18. ביטוח כפל בפוליסת חבות מעבידים

  19. תביעה "להפעיל" פוליסה בגין תאונה

  20. ביטול הוראת קבע - פוליסת ביטוח

  21. הפרת דרישות מיגון בפוליסת ביטוח

  22. פוליסת ביטוח - נכות בביטוח לאומי

  23. עיקול זכויות המוטב בפוליסת ביטוח

  24. הגדרת "היזק גופני" בפוליסת ביטוח

  25. החובה לתת למבוטח את פוליסת הביטוח

  26. אי ידיעת היקף כיסוי ביטוחי בפוליסה

  27. זכויות עובדים מכח פוליסה קולקטיבית

  28. ביטול פוליסת ביטוח בשל פיגור בתשלום

  29. המונח ''החמרת מחלה קיימת'' בפוליסת ביטוח

  30. הגדרת ''עיסוק סביר'' בפוליסת ביטוח אובדן כושר

  31. חיוב מבוטחים שלא כדין בתשלום פרמיות "ריסק" בפוליסה

  32. אי קבלת העתק מפוליסת הביטוח לאחר כריתת חוזה הביטוח

  33. תביעה על פי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין

  34. אחריות מכוסה בפוליסה של קבלנים או קבלני משנה של המבוטח

  35. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש''ם-1980

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון