מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תוקף ייפוי כוח בלתי חוזר של אדם שנפטר: המבקש עותר למתן פסק דין המצהיר שיפוי כוח בלתי חוזר שנחתם על ידי המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") ביום 5.9.2010 בבית החולים מאיר הוא בעל תוקף משפטי מחייב. בנוסף מבוקש להצהיר שעל המשיבים 1 ו 2 (להלן: "בנק הפועלים" ו"בנק לאומי") לציית להוראות המבקש ביחס לחשבון המנוח מספר 00908 בבנק הפועלים בטייבה, וביחס לחשבון המנוח מספר 1091/93 בבנק לאומי בטייבה. המבקש היה תלמידו של המנוח בבית הספר היסודי ובתיכון בטייבה. המנוח והמבקש פעלו בעמותה לצדק וחסדים שבראשה עמד המנוח והמבקש היה מזכירהּ (סעיף 4 לתצהיר המבקש וכן עדות המבקש בעמוד 44 לפרוטוקול שורה 29 ואילך). המנוח אף היה קרוב משפחתה של אשתו השנייה של המבקש, הגב' ורה נאשף. ביחס למהות קרבת המשפחה העידה הגב' ורה נאשף שאשת המנוח היא דודתה (סעיף 1 לתצהיר גב' ורה נאשף). המשיבים 1 ו-2 הם בנקים שבהם התנהלו חשבונות המנוח. בכל אחד מהחשבונות יתרה העולה על 1.4 מיליון ₪. למנוח היו בנוסף גם נכסי מקרקעין. המשיבה 3 היא אשת המנוח שהייתה נשואה לו עד לפטירתו במשך למעלה מ-50 שנים. המשיבים 4 - 7 הם אחי המנוח. מהעדויות עולה, ועל כך אין חולק, שהמנוח היה אדם אמיד מאוד, מוסלמי אדוק ואיש צנוע. ביום 5.9.2010 התייצב לבקשת המבקש עו"ד מאזן דעאס נוטריון (להלן: "הנוטריון") בפני המנוח, שהיה אז כבן 81 (יליד שנת 1929). באותה עת היה המנוח מאושפז במחלקה פנימית ד' בבית החולים מאיר בכפר סבא. הנוטריון החתים את המנוח על יפויי הכוח הבלתי חוזר נושא המחלוקת בין הצדדים. (להלן : "יפויי הכוח"). תמורת שירותי הנוטריון שולמה לפי עדות הנוטריון על ידי המבקש, מכספים שמשך מחשבון המנוח (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2012 בעמוד 10 שורה 12). בטרם החתים את המנוח על יפויי הכוח, הצטייד הנוטריון בתעודת הרופא, מתמחה בשנתו הראשונה במחלקה, ד"ר איתן קוגלר, שנערכה אף היא ביום 5.9.2010 לבקשת המבקש. כותרת ייפוי הכוח היא "יפויי כח בלתי חוזר". יפויי הכוח מקנה למבקש סמכויות נרחבות לפעול בשמו של המנוח ובמקומו לעשיית פעולות בחשבונותיו בבנק הפועלים ובבנק לאומי בטייבה ולרבות כל חסכונותיו בבנקים אלה ובכל בנק אחר. בנוסף מקנה יפויי הכוח למבקש הרשאה לפעול ביחס לכל נכסי המקרקעין של המנוח ואף להעבירם לאחר. בסעיף 7 ליפויי הכוח נקבע שהוא ניתן לטובת צד ג' שזכויותיו תלויות בו, ולפיכך לא תהייה למנוח רשות לבטלו והוא יעמוד בתוקפו גם לאחר מותו. תכלית יפויי הכוח לא נקבעה בו. בעניין משמעותי זה נשמעו מספר גרסאות סותרות. לפי גרסת הנוטריון שהעיד מטעם המבקש, פנה אליו המבקש ואמר לו שהמנוח במצב סופני והוא רוצה שכספו יושקע למטרות צדקה. המבקש אמר לנוטריון שלשם כך ביקש המנוח שהמבקש יהיה מיופה הכוח שיוציא לפעול את תכניותיו (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 5 שורות 18 ואילך). גרסת המבקש בתצהירו היא שהמנוח רצה להעניק למבקש את כל רכושו כדי שהמבקש ורעייתו גב' ורה נאשף יפעלו ברכושו וכספו לפי שיקול דעתם המוחלט (סעיף 5 לתצהיר המבקש). בתצהיר המשלים וסיכומי התשובה מטעם המבקש הוצגה מטעם המבקש גרסה נוספת למטרת יפויי הכוח והיא רצונו של המנוח שעזבונו לא יחולק לאחר מותו לפי דיני הירושה, אלא יינתן בחיי המנוח למבקש שהיה חביב על המנוח (סעיף 12 (ד) לתצהיר המבקש מיום 28.6.2011). אין חולק על כי המנוח לא ערך הסכם מתנה בכתב. המבקש אף אינו יודע מה היקף רכוש המנוח שאותו קיבל במתנה לפי הנטען, ומהם נכסי המקרקעין של המנוח (עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2011 בעמוד 47 שורות 30 ואילך). בתעודת הרופא שנערכה לבקשת המבקש, ציין ד"ר קוגלר שביום 5.9.2010 בדק את המנוח הנמצא בפנימית ד' בבית חולים מאיר ומצא שהוא חולה במחלה CLL, זיהום בפצע ניתוח, וכי הוא מצהיר שהמנוח בהכרה מלאה ובדעה צלולה אחראי על מעשיו לעשיית פעולה בפני נוטריון. לתעודת הרופא קדמה תעודת הרופא ד"ר זמיר דובריש, רופא בכיר וסגן מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים מאיר, מיום 1.9.2010, שנמסרה על ידו למר זיאד ג'בארה, מטפל המנוח (עדות ד"ר דובריש בעמוד 173 לפרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 ובעמוד 179 בשורה 22). בתעודה רפואית ציין ד"ר דובריש: "הנ"ל מאושפז במחלקה פנימית ד' בבי"ח מאיר בה אני משמש כסגן מנהל מחלקה. לאחרונה חלה התדרדרות במצבו הקוגניטיבי של החולה והוא אינו מתמצא במקום, בזמן ובסיטואציה. לפיכך אני סבור שאין להחתימו על מסמכים רפואיים, בנקאיים או האצלת סמכויות (יפוי - כוח). לצורך החלטה על מינוי אפוטרופוס לעניני בריאות אבקש פניה לעו"ס המחלקה." בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח הוגשה לבית הדין השרעי בטייבה ונקבעה לדיון ביום 30.11.2010 (נספח 4 לתצהיר המשיבה 3). המנוח נפטר ביום 30.11.2010 בגיל 81. טענות הצדדים בתמצית טענות המבקש המבקש טוען שיש לתת תוקף ליפויי הכוח הנוטריוני ולכל האמור בו, זאת על יסוד הקבוע בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו - 1976 (להלן: "חוק הנוטריונים"), ועל פי חזקת התקינות החלה על אישורו ועל כל האמור בו. לפי הנטען בסיכומים מטעמו, המבקש קיבל מתנה מהמנוח ואין לומר שבכך עשק את המנוח או התעשר על חשבון מאן דהוא שלא כדין. קביעה אחרת, על פי הנטען, תביא לחיסול האפשרות למתן מתנה. המבקש טוען בנוסף שאין לקבל את התעודה הרפואית שנערכה על ידי ד"ר דובריש ביום 1.9.2010, משלא נמצאה בתיק הרפואי של המנוח בבית החולים מאיר, ובאשר אינה ערוכה כחוות דעת רפואית כדין. לחלופין נטען שאין לתת לתעודה רפואית זו משקל רב משלא צוין בה לאיזו מטרה נערכה, באשר ד"ר דובריש אינו פסיכוגריאטר, ובאשר לא צורפו לתעודה הרפואית אסמכתאות לתמיכה באמור בה. בנוסף נטען שאיש לא פעל על פי האמור בתעודה הרפואית, לא פנה לעובדת הסוציאלית של המחלקה, ולא מינה אפוטרופוס למנוח, אף לא ד"ר דובריש עצמו. הפניה לבית הדין השרעי למינוי אפוטרופוס נעשתה רק ביום 14.11.2010, אך בית הדין מחוסר סמכות לדון בבקשה. ב"כ המבקש טוען שהתעודה הרפואית מיום 1.9.2010 הוזמנה על ידי צד מעוניין רק כדי לפגוע ביפויי הכוח מיום 5.9.2010 וכי תאריכה מזויף. בסיכומי המבקש מועלית גם התיזה נטולת הבסיס שד"ר דובריש ערך את התעודה הרפואית מיום 1.9.2010 "כנראה בתמורה". נטען בסיכומי המבקש כי יש לדחות לפיכך את טענת המשיבים שלפיה "לא נעשה דבר" "NON EST FACTUM ". ב"כ המבקש טוען שיש ראיות רבות לכשירותו המנטאלית של המנוח העולות ממסמכי בית החולים ובכללם הרישום הסיעודי השוטף מתאריכים 3-5.9.2010, בהם צוין שהמנוח מתמצא במקום, בזמן ובאנשים. בנוסף מפנה ב"כ המבקש למסמך השחרור והקבלה מחדש של המנוח מיום 8.9.2010 ולרישום ד"ר ציפי נוימן מיום 6.9.2010, בו נכתב כי המנוח חש בטוב, ללא חום, עירני ונינוח, מתמצא ומתקשר, וכן לרישום ד"ר מיכל כשר מירון מיום 5.9.2010 שהמנוח נינוח וערני. כשירות המנוח עולה על פי הנטען גם ממסמך השחרור מהמחלקה השיקומית גריאטרית מיום 14.9.2010. במכתב השחרור הסיעודי צוין שהמנוח בהכרה מלאה וכי הוא מתמצא במקום, בזמן ובאנשים וכי הוא מבין ומדבר ברור בשפתו. גם ההסכמה לעבור למחלקה זו ולביצוע ניתוח המעקפים ניתנה על ידו. במכתב השחרור מבית החולים מאיר מיום 18.10.2010 צוין שהמנוח בן 81 וצלול. בני משפחת המנוח החתימו אף הם את המנוח על יפויי כוח המאפשר להם לפנות בשמו לבנקים, זאת ביום 16.9.2010, ובכך הודאתם שסברו כי היה כשיר לחתום על יפויי כוח במועד זה, ואף קודם לכן. המנוח שהה בביתו מיום 18.10.2010 עד לפטירתו ביום 30.11.2010 ואף היה בבנק ומשך כסף ומסר שיקים למי שרצה. נטען כי בני משפחת המנוח לא פעלו בפרק זמן זה לביטול יפויי הכוח ומנעו בכך מבית המשפט את האפשרות להתרשם באופן ישיר מהמנוח. ב"כ המבקש טוען שעדויות עדי המשיבים, אשת המנוח גב' מאוזה נאשף, אחי המנוח מר יוסוף נאשף, אחיינית המנוח גב' הדיל נאשף, מטפלו האישי של המנוח מר זיאד ג'ברה ומר גמאל עבד אל קאדר, תומכות בעיקרן בגרסת המבקש. ביחס לחוות דעת המומחים רפואיים נטען על ידי המבקש שיש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המבקש ד"ר סלומיש על פני חוות דעת המומחה מטעם המשיבים ד"ר נאסר מחמוד. טענות המשיבים כל המשיבים כופרים בתוקף יפויי הכוח. עיקר טענת בנק הפועלים ובנק לאומי היא שאינם צד מעוניין במחלוקת וכי לא נפל דופי בהתנהגותם. בנק הפועלים ובנק לאומי טוענים בנוסף שפעלו כדין עת סרבו לאפשר למבקש לפעול בחשבון המנוח על פי יפויי הכוח, לאור הטענות שנטענו על ידי בני משפחתו ביחס לבטלות יפויי הכוח, ומשבמערכת היחסים בין בנק ולקוח, החשבון והזכויות שבו אינם ניתנים להעברה לצד שלישי ללא אישור הבנק. בנק הפועלים טען בנוסף שיפויי הכוח בטל בשל פטירת המנוח מיפה הכוח. בנוסף, נטען על יד בנק הפועלים שיפויי הכוח בוטל במכתב שנשלח על ידי ב"כ המנוח עו"ד חאג' יחיא ביום 16.9.2010 . הבנק טוען שאף אם בכותרת יפויי הכוח הגדרתו היא כבלתי חוזר, הרי משלא נועד להבטיח את זכויותיו של המבקש או השלוח עצמו, ניתן לבטלו והשליחות על פיו יכולה להגיע לקיצה. את טענות המשיבים הנוספים בני משפחת המנוח אפרט כמקשה אחת להלן. המשיבים טוענים כי יפויי הכוח נערך בניגוד להוראות סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים ותקנה 4 לתקנות הנוטריונים, מבלי שהנוטריון בדק באופן יסודי ושלם את מודעות המנוח לתוכן יפויי הכוח ומשמעותו. הנוטריון לא קרא למנוח את יפויי הכוח מילה במילה כנדרש אלא הסתפק בהסבר כללי (עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 1 - 2). היה על הנוטריון לפעול במשנה זהירות על רקע ידיעתו שהמנוח מצוי במצב סופני. המשיבים טוענים שלמנוח כלל לא הייתה גמירות דעת המגלמת רצון מגובש להתחייב באמור ביפויי הכוח, משהוחתם על יפויי הכוח כשלא היה צלול בדעתו, לא הבין את תוכן יפויי הכוח ואת משמעותו המשפטית. הנוטריון שגה בנוסף בכך שלא ציין מפורשות ביפויי הכוח את מטרת הצדקה שלשמה נועד לפי עדותו (עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 26.9.2012 שורות 15 - 19). הנוטריון העיד שהמנוח לא ידע לפרט מהם נכסי המקרקעין שיש לו ועל כן הם לא פורטו ביפויי הכוח (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2010 בעמוד 9 שורות 19 - 20), נטען בנוסף על ידי המשיבים שהנוטריון לא פעל לשקף את רצונו של המנוח בעריכת יפויי הכוח, אלא כתב מראש את מה שמצא לנכון לפי הוראות המבקש. הנוטריון החתים את המנוח על יפויי הכוח תוך הסתמכות על התעודה הרפואית שהוצגה לו על ידי המבקש, ולא פעל לקבל חוות דעת מרופאו האישי של המנוח ד"ר דובריש. הנוטריון החתים את המנוח על יפויי הכוח במעמד המנוח והמבקש, הוא הנהנה, בלבד, לאחר שכל הסובבים את המבקש לרבות רופאי המנוח ומטפלו האישי יצאו מהחדר, וגם בכך שגה (עדות הנוטריון בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 26.9.2010 שורות 30 - 31 ). המשיבים טוענים שיש לפעול ביחס ליפויי הכוח על פי דוקטרינת "לא נעשה דבר". המשיבים טוענים בנוסף שהנוטריון שגה גם בכך שלא שעה לבקשת המנוח ולא פעל לביטול יפויי הכוח, לאחר שהמנוח התקשר אליו וביקש ממנו לבטלו, כפי שהעיד הנוטריון (עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 26.9.2012 בשורה 5). לטענת המשיבים אין לבסס ממצאים הנוגעים לכשרות המנוח לחתום על יפויי הכוח על תעודת ד"ר איתן קוגלר מהסיבות הבאות: המדובר במתמחה בשנת התמחותו הראשונה, שלא בדק את תיקו הרפואי של המנוח בטרם ערך את התעודה הרפואית, שלא היה הרופא המטפל במנוח ולא רופא בכיר במחלקה. ד"ר קוגלר הודה בעדותו בטעותו במתן התעודה הרפואית, מבחינת סמכותו וגם לאור המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו בעת מתן עדותו. המשיבים טוענים שיש לקבל את עדות ד"ר דובריש ביחס למצב המנוח ואת האמור בתעודה הרפואית מיום 1.9.2010. ד"ר דובריש הוא רופא בכיר במחלקה, סגן המנהל, אשר טיפל במנוח לאורך זמן והכיר את מצבו הכולל. על פי עדות ד"ר דובריש, מצב המנוח בעת אשפוזו היה מדורדר, הן פיזית, הן נפשית והן קוגניטיבית. ביום 1.9.2010 היו למנוח שינויים דלרנטים שהם שינויים קיצוניים במצבי ההכרה שהתבטאו לפעמים בבלבול וחוסר התמצאות. נטען בנוסף על ידי המשיבים שהמבקש כפה על המנוח את החתימה על יפויי הכוח, אף אם לא כפייה פיזית, הפעיל כלפיו השפעה בלתי הוגנת, עשק אותו, וגרם לו לטענתו לחתום על מסמך המנוגד להלכה השרעית שאינה מאפשרת מתן מתנה השוללת מיורשים את זכותם בעיזבון מעבר לשווי שליש מכלל רכוש נותן המתנה. לאור כל האמור, טוענים המשיבים כי יש להצהיר על בטלות יפויי הכוח. דיון סיום השליחות בסעיף 14 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1964 (להלן: "חוק השליחות") נקבע: "(א) השליחות מסתיימת בביטולה על - ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות". על פי עדות הנוטריון, מטרת יפויי הכוח הייתה לצורכי צדקה. בעניין זה העיד הנוטריון: "סמוך ל-5.9.10 פנה אלי מר עבדל חלים ג'ומעה ואמר לי כי אדון זכי נאשף, המוכר לי, וגם ג'ומעה היה מוכר לי, במצב סופני והוא רוצה שהרכוש שלו והכספים שלו יושקעו למטרות צדקה והוא שהוא יהיה מיופה הכוח שיעשה את העבודה." (עדות הנוטריון בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 26.9.2012 בשורות 18 - 20) יובהר ויוזכר כי הנוטריון הוא עד מעדי המבקש, וכי מלבד המבקש היה הנוכח היחיד לצד מיטת חוליו של המנוח בעת החתמתו על יפויי הכוח. עדותו משמעותית וחשובה. איני מפקפקת באמינות העדות לאור כנותה. הנוטריון בכנותו אף העיד שסבר שעל מנת ליתן ליפויי הכוח תוקף גם לאחר פטירת המנוח יש לכנותו יפויי כוח בלתי חוזר, בשונה מיפויי כוח כללי (עדותו בעמוד 5 לפרוטוקול שורות 23 - 25). להבנתי הנוטריון שגה בכך, כפי שבואר על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ברק: " לא די לה להרשאה כי היא נקראת "בלתי חוזרת" כדי ליפול למסגרתו של סעיף 14(ב) לחוק השליחות. על מנת לרכוש את תכונת "אי החזרה" - כלומר חסינות מפני ביטול חד - צדדי על ידי השולח - תנאי הוא שתתקיים זכות של אחר (השלוח עצמו או צד שלישי), אשר לבטחתה ניתנה ההרשאה, וכי הזכות תלויה בביצוע נושא השליחות (ראה ע"א 404/84 בעמ' 488). לשם קיומו של תנאי זה חיוני הוא, כי הזכות - שלהבטחתה ניתן יפויי הכוח - תתקיים באופן עצמאי לפני מתן ייפוי הכוח, או ששני הצדדים - השולח והשלוח - הסכימו ביניהם כי ההרשאה תופעל בעתיד להבטחת אינטרס עתידו של השלוח או צד שלישי (ולא של השולח)." ראו: ע"א 247/88 אופקים נסיעות ותיירות בע"מ נ' קלוין - קרוא, פ"ד מו(3) 409 (1992) אין די בהכתרת יפויי הכוח "בלתי חוזר". אם אין יפויי הכוח מיועד להבטחת זכותו של השלוח או צד שלישי, אין ביפויי הכוח את תכונת "אי החזרה". נפסק בנוסף כי: "כדי שיפוי - הכוח יהיה בלתי - חוזר צריך שעת מתן יפוי - הכוח תהיה לצד השלישי או לשלוח עצמו זכות קיימת שלשם הבטחתה ניתן יפוי - הכוח. וזכות מאוחרת שקמה לאחר מתן ההרשאה ואפילו היא תלויה בביצוע יפוי - הכוח לא תהפוך את יפוי - הכוח לבלתי - חוזר." ראו: ע"א 424/73 מלון סטפניה נ' מקליס, פ"ד כח(2)537 (1974) במונחים הופלדיאנים בואר, כי הרשאה בלתי חוזרת טומנת בחובה חובה, ולא רק כוח, לבצע את הפעולה הנזכרת בכתב ההרשאה. ראו: ע"א 516/65 ריעס נ' פורר, פ"ד כ(3) 488 (1966) לא כך הם הדברים בענייננו. מטרת הצדקה, לשמה נועד יפויי הכוח, אינה אינטרס של המבקש. למבקש ניתן בתקופת חיי המנוח הכוח לפעול בשליחות המנוח להגשמת מטרת הצדקה לשמה נערך יפויי הכוח. כוח ולא זכות שלצידה חובה של המנוח. יפויי הכוח לא הפך לפיכך חסין מביטול על ידי המנוח. גרסת הנוטריון ועדותו בעניין זה עדיפים על גרסת המבקש ועדותו היחידה כבעל דין וכצד מעוניין החפץ, כך על פי הצהרתו בריש גלי, לזכות בירושת המנוח כולה או חלקה תחת אשתו ובני משפחתו של המנוח. כדי שההרשאה ביפויי הכוח תהייה להבטחת זכותו של אחר, זכות כזו חייבת להתקיים כתנאי לכך שתינתן הרשאה להבטחתה. נפסק כי יפויי הכוח אינו יוצר בדרך כלל הוא עצמו את הזכות, אלא מהווה אך מכשיר לביצועה. זאת בהנחה שהזכות קיימת באופן עצמאי וממקור חיצוני ליפויי הכוח. אמנם נקבע שיתכן מצב שבו יפויי הכוח על פי תוכנו ישלב את ההתחייבות החוזית של עושה המסמך להקניית זכות לאחר, וגם יסמיך את השלוח לבצע את הזכות שניתנה בדרך של הרשאה בלתי חוזרת. הדבר תלוי בנוסח המסמך, בתכליות ובמטרות שלשמן נערך. ראו: ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 745 (2001) בנסיבות העניין אין כל מסמך חיצוני ליפויי הכוח ובו ביטוי למתנה הנטענת. גם יפויי הכוח אינו מאזכר ולו במילה את דבר המתנה למבקש. המבקש אף אינו יודע מה היקף רכוש המנוח שאותו קיבל במתנה לפי הנטען ומהם נכסי המקרקעין של המנוח (עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2011 בעמוד 47 שורות 30 ואילך). מתנה כנטען, המקנה את כל רכוש המנוח למי שאינו יורש, אף מנוגדת כמוסכם לדין השרעי, שהמנוח כאדם דתי כיבד. אציין לשלמות התמונה שהמבקש הסכים שחלוקת רכוש המנוח והמחלוקת בעניין יפויי הכוח תידון על פי הדין השרעי, שלפיו, לטענתו, הוא צריך לזכות בשליש מכלל רכוש המנוח, אך בני משפחת המנוח לא הסכימו לכך. התובענה שלפני לא סויגה על ידי המבקש באופן זה. מסקנתי היא שבהיעדר מסמך חיצוני המבטא את הענקת רכוש המנוח למבקש במתנה, ובהיעדר התייחסות מפורשת למתנה הנטענת ביפויי הכוח, אין תוקף ליפויי הכוח על פי הדין החל, וזאת גם לפי גרסת המבקש בדבר מטרתו וייעודו של יפויי הכוח. נימוקים אלה כשלעצמם מצדיקים את דחיית הבקשה. לשלמות הדברים אדון להלן בעיקר טענותיהם הנוספות של הצדדים. מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח בעת ובסמוך למועד עריכת יפויי הכוח בעניין מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח בסמוך למועד עריכת יפויי הכוח הוגשו חוות דעת הפסיכוגריאטר ד"ר אייזיק סולומש מיום 5.1.2012 מטעם המבקש, וחוות דעת הפסיכיאטר ד"ר נאסר מחמוד מיום 1.5.2012 מטעם המשיבים 3 - 6. יצוין כי שתי חוות דעת המומחים נערכו לאחר פטירת המנוח ועל יסוד המסמכים הרפואיים והסיעודיים בעניינו. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם. בנוסף נשמעו עדויות הרופאים ד"ר דובריש וד"ר קוגלר והוגשו מסמכים רפואיים וסיעודיים מרובים. המנוח, יליד שנת 1929, סבל ממספר מחלות ובכללן: סכרת, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם, היפרלפידאמיה, לוקמיה כרונית, קטאראקט, בשנת 1997 עבר אירוע מוחי עם שיתוק חלקי בצד ימין, המנוח שבר את ירך ימין בחודש פברואר 2012 ומאז היה מרותק לכיסא גלגלים ונעזר במטפל לצורך תפקודו הבסיסי. בחודש יולי 2010 לקה המנוח באוטם שריר הלב עם בצקת בריאות ועבר ניתוח מעקפים. החל מחודש יולי 2010 עבר המנוח סדרת אשפוזים חוזרים במוסדות רפואיים שונים, על רקע התדרדרות קשה במצבו הגופני (חוות דעת ד"ר סולומש וד"ר נאסר). המנוח נפטר ביום 30.11.2010. בחוות דעת ד"ר נאסר התייחס המומחה לרישומים הרפואיים בעניין המנוח בעת אשפוזיו כדלקמן: המנוח אושפז במחלקה כירורגית של בית החולים בילינסון מיום 15.7.2010 עד יום 26.7.2010 לאחר ניתוח מעקפים שעבר. בקבלה הסיעודית מיום 15.7.2010 בהתייחס למצבו התפקודי נכתב :"תלות ברחיצה, תלות בניידות, תלות בהכנת אוכל/ בישול, תלות בנטילת תרופות, תלות בקניות, תלות בהסעות, תלות בטיפול בכספים". בסולם FIM המנוח מתואר כ"תשוש, זקוק לעזרת IADL". בדו"ח הסוציאלי מתאריך 19.7.2010 סעיף: "תפקוד שכלי" צוין : "אין שינוי במצבו המנטאלי. רגשית קצת ירוד אך שומר על כוחותיו הנפשיים." בטופס הערכה של ריפוי בעיסוק מתאריך 21.7.2010 רשום בסעיף גורמי לקוח קוגניטיביים: "מהתרשמות תוך כדי שיחה, ישנוני, דיבור דיסארטי, מתמצא במקום ובסיטואציה חלקית בזמן". מיום 26.7.2010 עד יום 6.8.2010 אושפז המנוח במרכז הגריאטרי בנתניה. בגיליון הקבלה הרפואית בסעיף נוירולוגית נרשם התמצאות לקויה בזמן, תקינה בפרטים אישיים, תקינה במקום. בטופס קבלה סיעודית רשום שהחולה אינו מתמצא בזמן, מתמצא במקום ובאדם. סעיף אומדן נפשי נרשם: "עצוב, עייפות. זיכרון ריכוז וקשב לא תקין." מתוארת תשישות גופנית ומוגבלות תפקודית. בטופס שחרור/ העברה סיעודי בסעיף התמצאות רשום: "מתמצא באדם: כן, מתמצא במקום: לא, מתמצא בזמן: לא. בסעיף תקשורת רשום : "מדבר לא ברור". בסיכום אשפוז רשום בסעיף נוירולוגית - התמצאות "לקויה בזמן, תקינה בפרטים אישיים, תקינה במקום". בטופס ריפוי בעיסוק - סיכום התערבות מתאריך 1.8.2010 רשום בסעיף תפקוד קוגניטיבי המטופל מאוד ירוד, חלש ביותר וכל תשובה עבורו מאמץ ניכר, יודע את היום ומדייק במסירת פרטיים אודות עצמו, מדבר באנגלית ובעברית ברהיטות. מיום 11.8.2010 עד יום 8.9.2010 אושפז המנוח במחלקה ד' בבית חולים מאיר עקב חום וירידה כללית במצבו, על רקע דלקת בשוק ימין. בטופס קבלה סיעודית רשום בסעיף מצב קוגניטיבי ורגשי שהחולה היה בהכרה מלאה, התמצא במקום, אך לא בזמן ולסירוגין באנשים. ברישום השוטף צוין על ידי ד"ר עדי נוימן שהמנוח אינו אוכל ושותה, כי קיים רושם לדיכאון. למחרת צוין על ידי ד"ר נוימן "רושם לאפקט דיכאוני מעט, ממעט באכילה ובשתייה". ברישום הסיעודי השוטף (דו"ח סיום משמרת ) צוין "מתמצא בזמן, במקום ובאנשים" וכן "אינו מתמצא במקום ובזמן". רוב הדיווחים לאורך תקופת האשפוז ובשבועיים שלפני החתימה על יפויי הכוח לפי חוות דעת ד"ר נאסר מצביעים על ירידה קוגניטיבית ועל מצב בלבולי. מתאריך 14.8.2010 עד 8.9.2010 התיאור "אינו מתמצא בזמן ובמקום" או "מתמצא לסירוגין בזמן, במקום ובאנשים" מופיע 29 פעמים )פירוט חלקי מצוי בעמוד 4 בחוות דעת ד"ר נאסר). ביום 1.9.2010 צוין שהמנוח : "מתמצא לסירוגין בזמן במקום ובאנשים" בשתי שעות שונות במשך היום. ביום 2.9.2010 צוין "מתמצא לסירוגין בזמן במקום ובאנשים" ובהמשך היום: "אינו מתמצא במקום, בזמן". ביום חתימת יפויי הכוח בשעה 19:41 צוין "מתמצא לסירוגין בזמן במקום ובאנשים". מיום 8.9.2010 עד יום 14.9.2010 אושפז המנוח בשנית במחלקה פנימית ד' בבית חולים מאיר על רקע חום וירידה כללית במצבו. ביום 14.9.2010 הועבר המנוח ממחלקה פנימית ד' למחלקה לגריאטריה סיעודית מורכבת בבית חולים מאיר להמשך טיפול לאחר מצב ספטי ופצעים פתוחים, שם שהה עד יום 18.10.2010. ד"ר סולומש מציין בחוות דעתו שהמנוח הוא זה אשר חתם על טופס הסכמה לאשפוז וכי בקבלה הסיעודית צוין שהוא מתמצא, מודע למחלתו, דיבורו תקין, מצבו ההתנהגותי תקין. בנוסף הפנה ד"ר סולומש לטופס האנמנזה הסיעודית בו צוין שהמנוח "מתמצא", "משתף פעולה". במכתב השחרור הוגדר מצבו כצלול, סיעודי בתפקודו, בהכרה, מתמצא בזמן ובמקום, מדבר בקושי (עמוד 4 בחוות דעת ד"ר סולומש). ד"ר סולומש מאזכר בחוות דעתו תיעוד נוסף מהרישום הסיעודי השוטף מעת אשפוז המנוח במחלקה פנימית ד' בבית חולים מאיר, אשר בו תואר המנוח כמתמצא בזמן, במקום ובאנשים. מהרישום הרפואי בכללותו עולה כי נכון לתאר את המנוח בסמוך למועד חתימת יפויי הכוח כקשיש לאחר אירוע מוחי שסבל משלל מחלות רקע, ועבר סדרת אשפוזים חוזרים במוסדות רפואיים שונים, על רקע התדרדרות קשה במצבו הגופני (חוות דעת ועדויות ד"ר סולומש וד"ר נאסר). ביחס למצבו הקוגניטיבי ולהתמצאותו ניתן להסיק מחוות הדעת ומהמסמכים הרפואיים והסיעודיים שהמנוח התמצא לסירוגין בזמן, במקום ובאנשים. חוות דעת ד"ר סולומש מסקנת חוות דעת המומחה מטעם המבקש ד"ר סולומש היא שאף בשים לב לגיל החולה, מחלותיו והתדרדרות מצבו הגופני החל מחודש יולי 2010 וסדרת האשפוזים החוזרים שעבר, ולמרות מצבו הכללי הירוד של המנוח, אין ביטוי במסמכים הרפואיים לירידה קוגניטיבית משמעותית. למעט אזכור של הפרעות חולפות בהתמצאות בזמן אין עדות לקיומן של הפרעות נפשיות או ירידה קוגניטיבית, העלולות לשלול את מסוגלות המנוח לדאוג לענייניו במועד החתימה על יפויי הכוח. צוין בנוסף בחוות הדעת שכשירות המנוח לחתום על יפויי הכוח אושרה במועד החתימה על ידי הרופא המטפל ד"ר קוגלר, וכי התעודה הרפואית שנערכה על ידי ד"ר דובריש ביום 1.9.2010 איננה תואמת לכלל הרישום הרפואי ממועדים הסמוכים למועד עריכת מסמך זה. מכלול התיעוד הרפואי והסיעודי הנוגע למנוח בתקופה שקדמה לחתימת יפויי הכוח מצביע על מצבי התמצאות משתנים לסירוגין ולעתים אף באותו יום עצמו. איני סבורה שמסקנת ד"ר סולומש ביחס למסקנת ד"ר דובריש במסמך מיום 1.9.2010 כאילו אינה תואמת כלל את הרישום הרפואי בעניינו של המנוח נכונה. מצבו ההכרתי של המנוח ומידת התמצאותו השתנו לסירוגין. בחקירה הנגדית העיד ד"ר סולומש : "לדעתי מבחינת קביעת הכשירות שלו מה שחשוב זה יום החתימה." (עדותו בעמוד 96 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2012 בשורה 8). ד"ר סולומש העיד כי חוות דעתו מסתמכת על כלל הרישום הרפואי בעניין המנוח והוסיף כי: "בוודאי שיש גם לאישור הזה משקל כי הוא כתוב בזמן אמת וזה הרופא שראה את המנוח בזמן אמת באותו תאריך." (עדותו בעמוד 99 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2012 שורות 26 - 29). סבורתני כי עמדת ד"ר סולומש, שהדגש בה הושם בה על יום חתימת יפויי הכוח ועל תעודת המתמחה ד"ר קוגלר, צרה ומנותקת מההקשר הכולל של מצבו הגופני והקוגניטיבי של המנוח וכי אין לקבלה. ד"ר קוגלר חזר בו בעדותו מהאמור בתעודה הרפואית, שהיה סבור בטעות שנערכה לבקשת בני משפחת המנוח. על כך ידובר בהמשך הדברים. חוות דעת ד"ר סולומש מבוססת במידה רבה על מסקנת ד"ר קוגלר והיא נפגמת בעקבות קריסת אחד האדנים המשמעותיים עליהם היא נשענת. חוות הדעת לוקה אף בכך שהיא מתעלמת ממסמכים רפואיים וסיעודיים נוספים בעניין המנוח אליהם הפנה ד"ר נאסר בחוות דעתו. חוות דעת ד"ר נאסר מסקנת ד"ר נאסר בחוות דעתו היא שקיום מספר מחלות גופניות קשות, כולל אירוע מוחי בשנת 1997 ומצב כללי ירוד ואשפוזים חוזרים וכמעט ברצף, שללו את יכולת המנוח לנהל את ענייניו סמוך למועד חתימת יפויי הכוח. צוין בנוסף בחוות הדעת שיש להעדיף את מסקנת הרופא הבכיר, סגן מנהל המחלקה ד"ר דובריש, על פני התרשמות הרופא המתמחה ד"ר קוגלר בהתחשב בניסיונו הרב של הראשון. סבורתני שלחוות דעת המומחים שנערכו לאחר מות המנוח, ומבלי שהמנוח נבדק על ידי מי מהם, משקל מסוים אם כי לא רב בהכרעה במחלוקת, יחסית לעדויות הרופאים שטיפלו במנוח בעת אשפוזו במחלקה פנימית ד' בבית החולים מאיר במועד חתימת יפויי הכוח. מבין חוות הדעת ראיתי לנכון להעדיף את האמור בחוות דעת ד"ר נאסר, המשקפת את מצבו הכולל של המנוח ומתיישבת היטב עם העדויות שנשמעו מפי הרופאים שטיפלו במנוח, כפי שיפורט להלן. עדות ד"ר קוגלר ד"ר קוגלר העיד שבעת מתן התעודה הרפואית מיום 5.9.2010 היה מתמחה בשנה הראשונה בהתמחותו (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 13 שורה 1). המתמחה העיד שלמיטב זכרונו היו למנוח מחלות נוספות שאינו בקיא בהן (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 14 שורות 16 - 17). ביחס למחלות המנוח כתב ד"ר קוגלר בתעודה הרפואית שערך כי בדק את המנוח "ומצא שהוא חולה במחלה CLL, זיהום בפצע ניתוח". ד"ר קוגלר העיד ביחס להיכרותו עם המנוח: "אני הכרתי אותו באשפוז השני, תקופה של בערך 10 ימים." (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 14 שורות 28 - 29). ד"ר קוגלר העיד כי לפני עריכת התעודה הרפואית לא עיין בתיקו הרפואי של המנוח (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 14 שורה 31). הוא הוסיף שיתכן והיה מוסיף את פירוט מחלות הרקע של המנוח וכי אינו פוסל אפשרות זו (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 16 שורות 17 - 20). ד"ר קוגלר הודה שלא היה חוזר על התנהגותו בנוגע למתן האישור באומרו: "בפעם הבאה שזה יקרה אני אפנה את האדון להנהלת בית חולים, החלטה משפטית, פסיכוגריאטר, אני לא יודע מה, זה לא חלק מתפקידי מהגדרת המקצוע שלי" (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 17 שורות 1 - 4). לאחר שד"ר קוגלר עומת עם מסמכים רפואיים בעניין המנוח העיד: "אני יכול לקחת אחריות, אני לא מטפל במסמכים רפואיים אני מטפל בחולה, וכשאני חתמתי על המסמך הזה חשבתי שהאדון צלול, מובן שאם היינו עושים דיון רחב בשאלה הזו והיית מציג בפני את המסמך הזה אז אני מניח שהיה לי קשה יותר לחתום על הטופס." ביחס לסיבה לעריכת המסמך העיד ד"ר קוגלר: "המסמך הובא בתור עזרה למשפחה ולא ראיתי צורך להעלות את זה לדיון רחב יותר." (פרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בעמוד 21 שורות 18 - 24). אין חולק על כי ד"ר קוגלר טעה או הוטעה ביחס לתכלית עריכת התעודה הרפואית, שהיא כביכול עזרה למשפחה. בהסתמך על התעודה הרפואית שערך ד"ר קוגלר, פעל המבקש לנשל את בני משפחת המנוח עתיר הנכסים מירושתם. על יסוד עדות כנה זו של המתמחה ד"ר קוגלר סבורתני שהובהר כי משקל התעודה הרפואית שערך ביום 5.9.2010 אפסי. בתקנה 4 לתקנות הנוטריונים, התשל"ז - 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") נקבע: "בירור הכשרות המשפטית וחופשיות הרצון (א)נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו. (ב)... (ג)... (ד) הנוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החפשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה. (ה) לא יתן הנוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון." סבורתני כי פניית המבקש לנוטריון בנסיבות הבלתי שגרתיות של העניין, וידיעתו של האחרון כי המנוח "במצב סופני" כפי שהוסבר לו על ידי המבקש, הצדיקו עריכת בירור מעמיק על ידו כדי להשתכנע, כמצוות תקנה 4(ד) לתקנות הנוטריונים, שהמנוח פועל מרצונו החופשי ומבין הבנה מלאה את משמעות הפעולה. הבירורים הנדרשים הם בירורים אקטיביים שהיה על הנוטריון לערוך, בצורה חקרנית ויסודית מול הרופאים המטפלים המוסמכים לכך. בתעודה הרפואית החסרה והלאקונית שהוצגה לנוטריון על ידי הצד המעוניין בדבר אין די כדי קיום חובתו של הנוטריון. בדיעבד אף התבררה אפסותה. לאחר השלמת הבירור המשפטי אין עוד לומר שהתקיימו דרישות תקנה 4 לתקנות הנוטריונים, ואף מטעם זה יפויי הכוח בטל. עדות ד"ר דובריש ד"ר דובריש העיד כי במועד עריכת התעודה הרפואית מיום 1.9.2010 שימש כרופא בכיר וכסגן מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים מאיר וכי הכיר את המנוח מאשפוזיו במחלקה במשך כארבעה - חמישה חודשים לפני מותו. ד"ר דובריש הוסיף שהוא זה אשר שלח את המנוח לניתוח מעקפים לאחר שלקה בהתקף לב. ביחס למצבו הקוגניטיבי של המנוח במועד זה העיד בכנות : "הוא היה אז איש צלול לגמרי ואני זוכר שאת ההחלטה לגבי הניתוח הוא החליט לבדו." (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמוד 171 שורות 25 - 27). ביחס לטיב ומשך ההיכרות עם המנוח העיד ד"ר דובריש : "בחלק שאני הייתי אחראי ישיר על הטיפול בו הייתי מעורב לחלוטין וגם אחר כך, אמנם לא בדקתי אותו מדי יום אבל הייתי מעודכן בהתקדמות של מצבו הקליני." (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמוד 172 בשורות 3 - 4). ביחס למצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח העיד ד"ר דובריש את האמור להלן: "האשפוז המדובר שבו כתבתי את המסמך היה כחודשיים שלושה לאחר הפגישה הראשונה שלי עם החולה, ובאשפוז הנוכחי הוא היה במצב מדורדר הן פיזי והן קלינית והן קוגניטיבית... כשהאיש התאשפז פעם ראשונה הוא היה איש בר שיחה, איש בר דעת, שמסכים ויכול להסכים לגבי הטיפול בו. כשהגיע בפעמים הבאות כבר היה הרבה יותר ירוד. אמנם לא נדרש לפרוצדורות כמו ניתוח מעקפים או פעולה כירורגית שהיינו צריכים הסכמה מדעת שלו, אבל הוא לא היה במצב שמצבו הקוגניטיבי היה כמו שלושה חודשים קודם שאז הוא היה צלול לחלוטין... מצבו אז היה שהיו לו שינויים דלירנטים. אסביר. איש קשיש שמאושפז עקב מחלה חריפה, המחלה החריפה שלו היתה זיהום. יש שינויים קיצוניים במצב ההכרה שהתבטאו לפעמים בבלבול וחוסר התמצאות. בחלק מהזמן הוא היה יותר רגוע אבל התרשמתי שבחלק מהזמן הוא מתמצא חלקית, שהוא יודע שהוא בבית חולים ומזהה את הסביבה. לכן נתבקשתי אז לכתוב מכתב על מצבו אם הוא כשיר לחתום על מסמכים רפואיים ומשפטיים אז כתבתי שכרגע לא, ואז גם ביקשתי מהפונים לפנות לעובדת הסוציאלית של המחלקה, שיש הליך מסודר להתחיל בהליך מסודר למינוי אפוטרופוס לענייני גוף" (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמוד 172 שורות 7 - 24). עדות ד"ר דובריש מהימנה עלי ללא כל הסתייגות. להבנתי, עדות ד"ר דובריש היא העדות המשמעותית ביותר שנשמעה לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים בעניין מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח בסמוך למועד החתמתו על יפויי הכוח ובמועד זה. המדובר בעדות של איש מקצוע נטול כל אינטרס במחלוקת, ברופא בכיר במחלקה בה היה מאושפז המנוח במועד הרלבנטי, שהכיר את המנוח לאורך זמן עוד מאשפוזו הראשון במחלקה, טיפל בו והיה ער לשינויים במצבו הרפואי והקוגניטיבי. עדות ד"ר דובריש הייתה מאוזנת ושלמה, ולא התיימרה להציג מציאות חלקית או קיצונית, אלא הביאה בפני בית המשפט באופן מקצועי ושלם את העובדות הנוגעות למצב המנוח במועד הרלבנטי למחלוקת. טענת ב"כ המבקש בסיכומים שד"ר דובריש ערך את התעודה הרפואית מיום 1.9.2010 "כנראה בתמורה" נטענה ללא כל תימוכין כהשערה מעליבה שאין בה ממש. מוטב היה אלמלא הועלתה. גם חשש ב"כ המבקש בדבר זיוף התעודה הרפואית שערך ד"ר דובריש ביום 1.9.2013 התבדה במהלך חקירת ד"ר דובריש, ולרבות "מבחן הכתבה" שנערך לעד על ידי ב"כ המבקש, אמנם בהסכמת העד (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמודים 176-178). ד"ר דובריש עומת בחקירתו על ידי ב"כ המבקש עם המסמכים הרפואיים הנזכרים בחוות דעת ד"ר סולומש, לא התכחש לתוכנם, והסביר את מצבו הרעוע והמורכב של המנוח, ואת התנודות במצבי ההכרה אשר אפיינו את מצבו ההכרתי בעת אשפוזו השני במחלקה פנימית ד' בבית החולים מאיר. ד"ר דובריש עמד על האמור בתעודה הרפואית מיום 1.9.2010, חיזק והסביר את תוכנה, הרקע לעריכתה ואת נימוקי האמור בה, ובנוסף שיתף את הצדדים ואת בית המשפט בכל הידוע לו כרופא מטפל בכיר במנוח. מעדות ד"ר דובריש עולה שבמועד החתמת המנוח על יפויי הכוח, ביום 5.9.2012, לא היה כשיר לגבש גמירות דעת למינוי המבקש כשולח. עדות המטפל במנוח מר זיאד אבו ג'בארה המטפל העיד אודות צניעות המנוח מהיכרותו הקרובה עמו באומרו: "אם יצלמו את ביתו יראו שאין שם מזגן, אין כלום, הבית שלו ישן מאוד, כל הקירות מקולף, בן אדם שלא נותן את הכסף שלו לאף אחד, אפילו לא לעצמו. הכל אצלו הרוס בבית (קופץ את ידו לאגרוף)" (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמוד 162 שורות 1 - 3). ביחס למצב המנוח לאחר שחרורו מבית החולים מאיר העיד מר זיאד אבו ג'בארה מדוע החזיר את המנוח לבית החולים מאיר עוד ביום שחרורו 8.9.2010 : "לא רצו אותו, הוא לא יודע לאכול, לא יודע לדבר, כל הזמן מתכופף כך (מדגים רכינה על דוכן העדים) וכל הזמן מטפטף לו מהפה. חבל, היה כמו אבא שלי, היה אוהב אותי כמו בן." (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2012 בעמוד 164 שורות 12 - 15). עדות המטפל מר ג'בארה מתיישבת עם עדות ד"ר דובריש ומחזקת אותה. עדות אשת המנוח גב' מוזה נאשף גב' נאשף אף היא העידה ביחס למצבו של המנוח בשנת 2010 בסמוך למועד פטירתו וביחס להבנתו אז בנושאים כספיים: "לא תמיד. לפעמים היה בהכרה מלאה. לא תמיד" (עדותה בעמוד 121 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2012 בשורה 7). תיאור זה של מצב המנוח שהיה אך לסירוגין בהכרה מלאה תואמת את המסמכים הרפואיים והסיעודיים בעניינו ואת תיאור מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח על ידי ד"ר דובריש. עדות המבקש ביחס למצב המנוח בעת החתמתו על יפויי הכוח זאת ביום 5.9.2010 העיד המבקש: "לי היה ידוע שהיה בנאדם בריא, כשיר ויודע על מה חתם." (עדות המבקש בעמוד 61 לפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2011 שורה 2). על רקע המסמכים הרפואיים והסיעודיים שהוגשו, עדויות הרופאים והמומחים שנשמעו ועדויות קרובי המנוח ומטפלו, נחזית עדות זו כמגמתית ובלתי מדויקת. לא ראיתי לנכון לקבלה. העד מטעם המבקש מר מיליאד מחמוד נאשף אשר העיד בתצהירו שהמנוח, אותו פגש חצי שנה לפני פטירתו, היה "צלול לחלוטין" (סעיף 2 לתצהירו) לא ידע להסביר בעדותו מה משמעות "צלול". העד נשאל: "אתה אומר שהיה צלול, איך ידעת שהיה צלול, האם אתה מומחה ברפואה? מה זה צלול?" העד השיב: "צלול - ז"א (עובר לשפה הערבית) הכוונה שהולך לאט - לאט עם העגלה - זה צלול" . (עדותו בעמוד 25 לפרוטוקול הדיון מיום 26.9.2011 בשורות 27 - 28). גם ביתר העדות לא היה משום תרומה לקידום גרסת המבקש. גם בעדות אשת המבקש גב' ורה נאשף אשר ניכר כי שקדה להציג תמונה מגמתית ובלתי שלמה בנוגע ליחסיה עם המנוח ועם דודתה, אין משום תימוכין לקבלת הבקשה. לא נעשה דבר ("FACTUM EST NON"). ביחס להענקת נכסים על ידי אדם שהיה במצב מנטלי ירוד נפסק: "חתימתו של מתקשר מהווה בדרך - כלל אינדיקציה מכרעת לגמירות - דעת מצידו. ואולם, עמדנו כבר על כך שגמירות - הדעת מאובחנת על - פי מכלול הנסיבות החיצוניות והתנהגות הצדדים. בנסיבות שלפנינו, כאשר מדובר בהענקת נכסים רבי - היקף על - ידי אדם שהיה במצב מנטלי ירוד, התנהג בהתאם וחתם על מסמכי העברת הרכוש במעמד חריג ובלתי מקובל לעיסקה מעין זו, קשה לקבוע כי מתקשר סביר במעמדם של המערערים יכול היה להתרשם כי המנוח גמר בדעתו להתקשר אמו בחוזה מתנה." ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998) העובדה שאדם לא הוכרז פסול דין אינה מלמדת שהיה ביכולתו לגבש גמירות דעת לביצוע פעולה משפטית. בעניין זה הוסבר על ידי פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן: "קיימים מצבים אחרים שעשויים לפגום, לעתים באופן זמני, לעתים באופן קבוע, בכושרו הנפשי או השכלי של אדם. חוק הכשרות המשפטית אינו עוסק בהם. מדובר בפגמים הנגרמים עקב זקנה, מחלה גופנית או נפשית, או תאונה, נטילת סמים או שתיית משקאות משכרים. מתקשרים שלוקים בחלק מן הפגמים שבנדון עשויים להיות מוכרזים פסולי דין. אך ודאי אין הצדקה להכריז על אדם פסול דין, אם מדובר בפגם חולף. במקרה כזה כמו במקרה של עיסקה שנעשתה עם אדם שטרם יוכרז פסול דין, יחול חוק החוזים... במקרים קיצוניים של אובדן כושר הבנה ושיפוט, עשוי החוזה להיות בטל לחלוטין, ומנקודת ראותו של אותו אדם, לא נעשה דבר ("FACTUM EST NON"). ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 1014 - 1015 (1992) על יסוד העדויות שנשמעו והמסמכים הרפואיים שהוגשו הגעתי למסקנה שבמועד החתמת המנוח על יפויי הכוח מצבו הרפואי והקוגניטיבי לא אפשר לו לגבש גמירות דעת הנדרשת לצורך מינוי המבקש כשלוח באמצעות יפויי הכוח. יפויי הכוח לפיכך בטל. חזקת תקינות יפויי הכוח הקבועה בסעיף 19 לחוק הנוטריונים נסתרה בנסיבות העניין על ידי המשיבים. הנטל עבר לפיכך למבקש להוכיח את תוקף יפויי הכוח והוא לא עמד בו. להיפך, הוכח על ידי המשיבים שהמנוח לא היה כשיר לחתום על יפויי הכוח בעת החתמתו עליו, מפאת מצבו הרפואי והקוגניטיבי. ביתר טענות המבקש לא מצאתי ממש. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובנוסף ישלם להם שכ"ט עו"ד כדלקמן: לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 5,000 ₪. למשיבה 3 - 10,000 ₪. למשיבים 4 - 7 ביחד -10,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים.מסמכיםייפוי כוח בלתי חוזרייפוי כוח