מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענת העובד על פיטורים בלי סיבה: עיקרו של תיק זה נוגע למערכת היחסים שהתקיימה בין התובעת לבין מעסיקיה מטעם הנתבעת, ובראשם מזכ"ל הנתבעת דאז, הגב' השאש, והשלכותיה של מערכת יחסים זו על פיטוריה של התובעת והכרוך בהם. ואלו המחלוקות שבין הצדדים 1. עיקר בניינה ומניינה של תביעת התובעת הינו הנסיבות בהן הובאה העסקתה לכלל סיום. לטענתה פוטרה ללא כל סיבה נראית לעין, בחוסר תום לב ובשרירות ותוך התעלמות ממצבה. אף השימועים שנערכו לה, נערכו מן השפה ולחוץ ,ולמעשה פוטרה בשל חשיפת מעשי שחיתות. לשיטתה של התובעת היא זכאית בגין כך לפיצויי פיטורים מוגדלים בשעור 200% .הנתבעת חולקת על כל אלה ולטענתה פיטוריה של הנתבעת נעשו מטעמים רלבנטיים וראויים, ונערך לה שימוע כדין. 2. בצד אלה טוענת התובעת כי בהליך פיטוריה ובכלל זה גם בפרסום שפרסמה הנתבעת, ובבהילות הפיטורין, פגעה בשמה הטוב ונגרמה לה עגמת נפש ותובעת פיצוי בגין כך. הנתבעת הכחישה כי ההליך גרם לנזקים ואף מכחישה כל קשר לפרסום האמור. 3. כן חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאית התובעת להפרשי תשלום פיצויי פיטורין, לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורין שכן שולמו, ולהחזר קיזוז בגין מה שלטענת הנתבעת היה שימוש חורג שעשתה התובעת בטלפון של הנתבעת שבו החזיקה. וזהו הרקע העובדתי הנצרך לצורך ההכרעה במחלוקת העיקרית, כפי שעלה מהראיות שבפני בית הדין: 1. התובעת הינה תושבת הישוב מעלה לבונה (להלן: "הישוב"),המנוהל על ידי הנתבעת (להלן גם: "האגודה"), והיא חברה באגודה. התובעת שמשה כמזכירה בנתבעת במשך מספר שנים (תשע או אחת עשרה- דבר השנוי במחלוקת בין הצדדים) וזאת עד לפיטוריה ביום 19.11.2010. 2. במועדים הרלבנטיים לארועים נשוא תביעה זו מונה לנתבעת ועד ממונה מטעם רשם האגודות השיתופיות, שהיה מורכב משלושה חברי ועד מן החוץ (שאינם מקרב חברי האגודה) ושניים מקרב חבריה. החל בשנת 2008 ועוד בטרם מונה הועד הממונה, הועסקה על ידי ועד הנתבעת הגב' יעל השאש (להלן: הגב' השאש) כמזכ"ל האגודה. מתוקף תפקידה היתה הגב' השאש ממונה על עובדי מזכירות הנתבעת ובכללם התובעת. 3. יחסי העבודה בין הגב' השאש לבין התובעת, וככל הנראה, גם בינה לבין רכזת הקהילה ויתכן אף עובדים נוספים, לא היו תקינים, כאשר לטענת הנתבעת, היתה התובעת הגורם המתסיס לענין זה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת מצאה פגמים- לשיטתה- בהתנהלותה של הגב' השאש- ובעיקר בכל הנוגע לשלושה עניינים- כמפורט בסעיפים 3-5 לתצהירה: הראשון בהם- הצגת מצגי שווא בקשר לביצוע עבודה על ידי הגב' השאש (הן בנוגע לטעם בשלו עבדה 80% משרה בלבד, והן באשר לטענות הגב' השאש בדבר ביצוע פגישות עבודה , שלא היו). השני- בניגוד לאמור בחוזה ההעסקה של המזכ"ל- כאשר גרמה נזק לרכב הנתבעת שהועמד לרשותה, שולם רכיב ההשתתפות העצמית -במקום על ידי הגב' השאש עצמה, על ידי הנתבעת, וזאת על פי הוראתה של הגב' השאש. השלישי- בעקבות בדיקה שביצעה התובעת לבקשתה וביזמתה של הגב' השאש באשר להפרשות שבוצעו על ידי חברי הנתבעת ל"'קרן צדקה", התברר לתובעת כי לא כל הכספים הנגבים מועברים לתעודתם. התובעת התריעה על כך בפני הגב' השאש. לענין זה אישרה התובעת כי המדובר בתקלה שהחלה קודם לכהונתה של הגב' השאש כמזכ"ל וכי התקלה תוקנה זמן מה לאחר התראתה של התובעת. 5. בראשית שנת 2010 רכשה הנתבעת את שירותיו של יועץ ארגוני ("מושון") , אשר ניסה לשפר את מערכת היחסים בין עובדי הנתבעת, ואולם , לפחות בכל הנוגע ליחסים שבין הגב' השאש לבין התובעת, לא צלחה דרכו. בחודש מאי 2010 יזמה התובעת נסיון למפגש עובדי האגודה עם חברי הועד מן החוץ על מנת לדון בתלונות על הגב' השאש. המפגש לא התקיים בסופו של דבר , כאשר חברי הועד מן החוץ בקשו דווקא מן הגב' השאש לתאם מיקום לפגישה. 6. באסיפה כללית של חברי האגודה שנערכה בראשית יוני 2010, ניסו חברים מן האגודה להעלות לדיון נושא התנהלותה הלקויה , לסברתם, של הגב' השאש. נסיון זה לא צלח באשר ועד הנתבעת עמד על קיום הדיון בנושאים שעמדו על סדר היום שפורסם מראש לאותה ישיבה. אין מחלוקת כי התובעת עצמה הגיעה לאסיפה (לטענתה לקראת סופה -ר' עדותה בעמ' 8 ש' 8) ולאחר סיומה פנתה אל מספר אנשים בהתרעמות על "סתימת פיותיהם" של המלינים כנגד המזכ"ל . באותו מעמד השתמשה התובעת בכינויים "שקרנית וגנבת" ביחס לגב' השאש. בין הצדדים ישנה מחלוקת באשר לזהותה וגודלה של קבוצת האנשים עמם דברה התובעת . (להלן: "ארועי האסיפה הכללית") 7. בעקבות ארועי האסיפה הכללית התקימו שתי ישיבות של ועד האגודה עם התובעת. הפגישה הראשונה היתה רק עם חברי הועד מן החוץ (ס'13 לתצהיר התובעת וס' 27-28 לתצהיר הגב' השאש). באותה פגישה עומתה התובעת עם התנהלותה אל מול הגב' השאש ובכלל זה אירועי האסיפה הכללית ונמסר לה כי בכוונת הנוכחים להמליץ בפני הועד על פיטוריה (להלן: "הישיבה הראשונה"). הישיבה השניה (להלן: "השימוע הראשון"), התקיימה בסופה של ישיבת הועד מיום 15.6.2010. אז יצר מר פרילוק - שהינו חבר ועד מבין חברי האגודה , ואף שכן וידיד טוב של התובעת-קשר טלפוני עם התובעת לביתה , והזמינה לישיבת הועד. התובעת הקליטה את האמור במפגש זה באמצעות הטלפון הסלולרי שלה ותמלול ההקלטה צורף כנספח ב' לתצהירה. כעולה מן התמלול , השיחה נפתחה בהודעה כי בכוונת הנתבעת לפטר את התובעת וכי המדובר בהליך שימוע. במסגרת השיחה עומתה התובעת עם התבטאויותיה דלעיל ביחס לגב' השאש - התובעת לא חזרה בה מתוכן הדברים אך התנצלה על האופן שבו הועלו. באותה ישיבה נטען כלפי הנתבעת כי היא נוהגת בחוסר לויאליות כלפי הגב' השאש שאליה כפופה ושעליה להמנע מלפרסם דברים הנוגעים אליה . התובעת טענה כי היא מחויבת בלויאליות כלפי תושבי הישוב וכי היות והגב' השאש אינה פועלת לטובתם הרי "האינטרס נוגד" בעקבות כך ביקשה התובעת לסיים את השימוע שכן "אינה רואה טעם..".(עמ' 3 לתמלול) 8. בעקבות כך הוצא לתובעת מכתב פיטורין נושא תאריך 22.6.2010 (נספח ג' לתצהירה), וזה נמסר לה בו ביום. 9. ביני לביני - קרי בטרם קיבלה התובעת מכתב פיטורין- פורסם בדוא"ל הישובי (המופץ בקרב תושבי הישוב) דבר פיטוריה. הודעת המייל צורפה כנספח ג' לתצהיר התובעת. 10. עקב פיטוריה פנתה התובעת לקבלת סעד של צו מניעה זמני מבית הדין לעבודה במסגרת ס"ע 9591-07-10. בהמלצת כב' סגן הנשיאה, השופט אברהמי, בוטלו הפיטורין ונערך שימוע נוסף בהשתתפות הרב קנוהל עליו המליץ בית הדין. בפועל לא חזרה התובעת לעבודה ואולם המשיכה לקבל שכר בכל התקופה שעד להחלטות שהתקבלו בעקבות אותו שימוע. 11. השימוע הנוסף (להלן: "השימוע השני"), נערך בסופו של דבר ביום 12.10.10 וקדם לו זימונה של התובעת במכתב מיום 3.10.10 (נספח ד' לתצהיר התובעת) אשר בו פורטה רשימה של טענות שהיו לנתבעת, לשיטתה, כלפי התובעת- הכל כמפורט בו. השימוע השני הוקלט אף הוא על ידי התובעת ותמלול חלקי שלו צורף על ידה כנספח ה' לתצהירה. בעקבות השימוע השני פוטרה התובעת שוב במכתב נספח ז' לתצהירה ופיטוריה נכנסו לתקפם ב-19.11.2010. דיון והכרעה מה היו טעמי הפיטורין והאם בנסיבות דנן זכאית התובעת לפיצויים מוגדלים? 12. לתובעת מספר השגות על התנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע לפיטוריה. לטענתה ה"שימוע" שנערך בחודש 6/2010 לא היה שימוע כדין, ואילו השימוע הנוסף שנערך בחודש 10/2010 נעשה בכדי "לצאת ידי חובה" בלא נכונות אמיתית לשקול את טענותיה. לגופם של פיטורין היא סבורה, כי לא היתה להם כל עילה ראויה ועניינית ולמעשה הטעם להם נעוץ בסירובה לעצום עינים מול התנהלות בלתי תקינה. אף שהנושאים שלובים זה בזה ואף נטענים בערבוביה בכתב התביעה, הרי שלמען הסדר יידונו ראשית, הפיטורין עצמם ולאחר מכן יידון האופן בו נוהלו. האם היתה "סיבה" עניינית לפיטורין? 13. מתוך מכלול הראיות שבפנינו באנו לכלל מסקנה כי לפיטורי המשיבה היתה סיבה עניינית. 14. התובעת היתה מזכירה הכפופה באופן ישיר לגב' השאש ואמורה להשמע להוראותיה. מערכת יחסים תקינה בין השתיים היתה מחויבת המציאות. על אף שהדבר הכרחי, אין מחלוקת כי היחסים שבין התובעת לגב' השאש לא היו יחסי עבודה תקינים, בלשון המעטה, ונראה כי הדבר פגע באווירת העבודה וככל הנראה אף בעבודה עצמה . מן העדויות עולה כי התובעת ראתה חובה לעצמה "כתושבת" לפקח על עבודת הגב' השאש אשר לה היא כפופה ולבקר אותה (עמ'7 ש'16-17), בעוד שמצב הדברים שבין מנהלת לכפופה לה אמור להיות הפוך. כך בפועל עשתה כאשר נתנה דעתה לסיבות בגללן הגב' השאש אינה עובדת במשרה מלאה , כאשר עקבה אחרי נוכחותה של הגב' השאש , אחרי הוצאות האש"ל שלה ואחרי החזרי עלויות הביטוח שלה. 15. גם יחסי האנוש היומיומיים היו בלתי תקינים , כאשר, כדבריה של הגב' השאש (סעיף 15 לתצהירה וחקירתה הנגדית בנדון בעמ' 23)) , היתה התובעת בוחרת לעתים שלא לדבר עמה, לא משיבה לברכת שלום ועוד. עדותה של הגב' השאש לענין היחס לו זכתה מן התובעת אמינה עלינו ואף מסתברת מהגיונם של דברים ומתוך דברי התובעת עצמה (כולל בתמלול נספח ב' לתצהירה). הצגתה של הגב' השאש כמי שנטפלת בכך לקטנות, ותאור הסתיגויותיה של הגב' השאש מההתנהגות היומיומית של התובעת כלפיה כ"גן ילדים" ( בשימוע השני ובסעיף 44 ד' לסיכומים ) אין להם מקום. מן הראיות עולה כי באופן מובהק לתובעת לא היה כל אמון וכל כבוד כלפי הגב' השאש. אין ספק כי זו האחרונה לא יכולה היתה שלא לחוש בעוינות ובביקורת מצד הנתבעת תוך כדי העבודה והתרשמנו כי טענות התובעת כביכול אותו חוסר מענה לפניות הגב' השאש,אינו אלא ארועים אקראיים ללא כוונת מכוון, אינן אלא התממות . 16. כאשר ההתנהלות האנושית היומיומית בין מנהל למזכירתו הינה בלתי תקינה- יכול והדבר יצריך , לפי שיקולי המעסיק, הפסקת עבודתן המשותפת, אף אם הדבר לא פוגע בעבודה עצמה . עם זאת , מקובלים עלינו דבריה של הגב' השאש כי לעתים הדבר פגע בעבודה עצמה וכי יש משימות שלא בוצעו על ידי התובעת. כך , התרשמנו כי המשימה לערוך בדיקה לבירור חובותיהם של תושבים בקשר לבניה, לא נעשתה , והסבריה של התובעת לענין זה , לא הניחו את דעתנו. כך, מהימנים עלינו דבריה כי לעתים הדפיסה לעצמה מכתבים, במקום להמתין לתובעת. 17. הנתבעת ניסתה לשפר את מערכת היחסים באמצעות יועץ ארגוני ואולם בכל הקשור ביחסי התובעת מול הגב' השאש - הדבר לא הועיל. ארועי האסיפה הכללית היו נקודת שבר, באשר התובעת השתמשה בכינויים חמורים כלפי הגב' השאש, כינויים שבעקבותיהם ברור כי שיתוף פעולה בין השתיים אינו אפשרי, אף שהינו נדרש לאור מהות תפקידיהן. יצויין כי גם לענין זה אנו נוטים לאמץ את עמדת הנתבעת באשר לפורום אשר שמע את הדברים ולא את עמדת הנתבעת כביכול אמרה אותם "ליוסי ויינר ומיכל סלוק בסוף האסיפה בצד" (עמ' 8 ש11). התובעת עצמה מעידה כי עת נאמרו הדברים היתה נתונה בעידנא דריתחא. לפיכך יש מקום להניח באילו טונים נשמעו הדברים, וקיים ספק ביכולתה תוך כדי כעס, להעריך נכונה האם דבריה נשמעו באזני אותם שניים מחברי הוועד בלבד. מכל מקום , עצם הערכתה של התובעת את הגב' השאש בתאורים אלה, אף אם נשמעו לאזני חברי הועד בלבד, הינה בעייתית מבחינת יחסי עבודה תקינים. 18. כב' סגנית הנשיא בדימוס, השופטת ברק, קבעה בעע 300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי (פד"ע לה 318 ): "המעביד הוא בעל הקניין, בעל המפעל. מכוח זכותו זו יש למעביד פררוגטיבה ניהולית. כבעל המפעל יש לו הפררוגטיבה לנהל את מפעלו כראות עיניו ולפי שיקוליו לגבי ניהול תקין. זוהי זכותו הנובעת מזכות הקניין שלו. זוהי גם חובתו מכוח עקרון תום-הלב. חובה זו חב בעל מפעל לעובדיו. מטרתו הוא ומטרתם של העובדים חד היא - שהמפעל ישגשג ויהווה סביבת עבודה נעימה לכל הצדדים. הצלחתו של המפעל היא גם הצלחתם של העובדים. חובה זו חב בעל מפעל גם לציבור בכללותו. זוהי חובתו המוסרית שמפעלו לא יקרוס. בעל מפעל הוא חוליה בשרשרת המפעל הלאומי". ובהמשך: "עם זאת אין פררוגטיבה זו מוחלטת. זוהי זכות שיש לעשות בה שימוש בתום-לב. אין זכות זו עומדת בפני עצמה. מולה ניצבות זכויות אחרות. המעביד והנהלת מפעל אינם השחקנים היחידים במפעל. שותפים להם עובדי המפעל. על המעביד, בהפעילו את הפררוגטיבה הניהולית שלו, לקחת בחשבון את זכויות עובדיו. עליו לקחת בחשבון זכויות מוקנות של עובדיו. עליו לקחת בחשבון צרכים סבירים של עובדיו כעובדים.... פררוגטיבה ניהולית אינה מילת קסם המאפשרת כל פעולה של ההנהלה. פררוגטיבה ניהולית אינה שרירות ניהולית". (יוזכר כי דברים אלה היוו דעת מיעוט בעוד דעת הרוב הרחיבה את גדר הפררוגטיבה הניהולית , וכי נאמרו ביחס למעסיק ציבורי.) 19. באותה נקודת זמן, שלאחר ארועי האסיפה, נדרשה הנתבעת להפעיל את שיקול הדעת הניהולי שלה, כזכותה, וכחובתה. הנתבעת בחרה לברר עם הנתבעת האם תוכל לשפר את התנהלותה מול הגב' השאש ולחזור בה מהדברים שציינה לגביה, וככל שלא כך תעשה, לשקול פיטוריה. אל לו לבית הדין להכנס לנעליו של המעביד בבחירה איזה מבין שני עובדים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת להעדיף. עם זאת יש לבחון האם עשה שימוש תם לב בפררוגטיבה שלו. 20. נחה דעתנו כי בנסיבות הענין הפעילה הנתבעת את הפררוגטיבה הניהולית שלה באופן סביר ובתום לב בעת שהגיעה למסקנה מן הישיבההראשונה, ואחריה, מן השימוע הראשון , כי יש לפטר את התובעת. בנסיבות שתוארו לעיל, ובמיוחד על רקע הליך היעוץ הארגוני שכשל, ובהתחשב בכך שמספר מקומות העבודה בנתבעת מצומצם, וודאי שאין לומר כי הפיטורין נעשו "ללא כל סיבה נראית לעין". 21. מסקנתנו זו , יכול והיתה משתנה לו היינו מוצאים כי פיטורי התובעת נבעו מכך שחשפה שחיתויות. האמנם כך היה? האם פוטרה התובעת עקב סרובה להסכין עם התנהלות קלוקלת במזכירות הישוב? 22. התובעת טוענת (ס' 45 לכתב התביעה) כי הסיבה לפיטוריה הינה כי לא הסכימה "לעצום עינים אל מול התנהלות קלוקלת ולא תקינה ומינהל לא תקין של גוף מעין ציבורי" . למה מכוונים הדברים, היא מבהירה בתצהירה בסעיף 15 שבו מצטטת את אשר אמרה בשימוע הראשון: "שברור לי כי אני עומדת להיות מפוטרת על רקע חשיפת מעשי שחיתות, כלומר בשל עמידתי נגד מעשיה הלא תקינים של המזכ"ל" . 23. על מנת שתעמוד התובעת בנטל להוכיח טענתה זו , שומה עליה להראות, ראשית לכל, כי אכן היו מעשים בלתי תקינים של המזכ"ל. זאת לא השכילה לעשות. ככל שייחסה התובעת "שחיתות" להתנהלותה של הגב' השאש, הרי שמן הראיות שבפנינו עולה כי תאור זה רחוק ביותר מן המציאות. 24. נכונים אנו להניח לטובת התובעת, אשר היתה חשופה למידע רק באופן חלקי, קרי, היא יכולה היתה לקרוא מסמכים, ואף עשתה כן, וכן ידעה מה כתוב ביומנה של הגב' השאש. יתכן כי מתוך ידיעה של חלק מן הנתונים יכולה היתה להתרשם כביכול ישנם פגמים בהתנהלותה של הגב' השאש. ואולם ממבט על על הנתונים שהוצגו בפני בית הדין נראה כי בפועל החשדות שבהן חשדה בגב' השאש , לא היה בהם ממש, ולפיכך גם אין לקבל טענתה כי ועד הנתבעת חשש מחשיפתה של "שחיתות" כלשהי. במה דברים אמורים? 25. התובעת מצאה פגם בענין היקף העבודה של התובעת. לטענתה, עם הגב' השאש סוכם כי תעבוד בהיקף משרה של 80% היות והציגה בפני הנתבעת מצג שהיא לומדת במקביל. בפני בית הדין לא הוצג הסכם העבודה עם הגב' השאש והתובעת אף לא הציגה כל ראיה באשר לנסיבות בהן התגבשו ההסכמות דשם. כל שנותר בפנינו הוא הסבריה של הגב' השאש באשר לנסיבות בהן זנחה לבסוף את לימודיה, שבגינם, היא מאשרת, ביקשה מלכתחילה לעבוד בהיקף משרה כאמור, ואלו נאמנים עלינו. כך או כך- אף אם בטל הטעם המקורי לצמצום המוסכם בהיקף המשרה (לימודים) - הרי כל עוד, ועל כך אין מחלוקת, הגב' השאש לא קיבלה שכר לפי משרה מלאה, ספק רב אם היתה מחויבת לפנות אל הועד ולבקש לעבוד במשרה מלאה, ומכל מקום התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה הגב' השאש הטעתה את הנתבעת והסתירה את העובדה כי הפסיקה את לימודיה ומנעה העסקתה במשרה מלאה. 26. טענת התובעת בתצהירה לפיה כמזכירתה , שיידעה על פגישותיה, נוכחה לראות כי הגב' השאש היתה טוענת טלפונית שהינה בפגישות בענייני עבודה בעוד שעשתה אותו זמן דברים אחרים, לא נסמכה בכל ראיה נוספת מעבר לדברי התובעת שאינם אלא הערכה. אין מחלוקת כי התובעת לא ראתה היכן מצויה היתה הגב' השאש באותם זמנים ובמה עסקה, יתכן גם כי קבעה לעצמה פגישות אד-הוק שלא בהתאם ליומן שבידי התובעת. ולמעלה מכך- אופי עבודתה של הגב' השאש הינו ניהולי, תפקיד שמעצם טיבו אינו מוגדר בשעות עבודה קבועות ,כפי שהעידה, והמבחן לתפקודה אינו בהכרח היכן שהתה בכל שעה , אלא האם עמדה במטלות שהוטלו עליה ובמסגרת השעות שהתחייבה לה. אם כן, התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להראות פגמים בהתנהלות הגב' השאש לענין זה. 27. התובעת מצאה פגם בכך שבניגוד לאמור בהסכם עמה, הגב' השאש חייבה את חשבון הנתבעת (במקום את של עצמה) במימון ההשתתפות העצמית בגין הנזק לרכב שגרמה. ואולם מקובל עלינו הסברה של הגב' השאש , כי חיוב חשבון הנתבעת נעשה ע"י חברת הליסינג באופן אוטומטי. ואולם חשוב מזאת, בסופו של יום נתברר כי משהגיעו תקבולי הביטוח, הוחזרו הכספים לנתבעת. ואם כך, גם אם בשלב מסוים נראה הדבר כפגם ואף אם, עד לסיום עבודת התובעת לא ידעה על ריפויו, הרי משנרפא ודאי שאיננו. 28. אשר לפגם הנטען בהתנהלות בכל הנוגע לקרן הצדקה . דווקא דברי התובעת משמיטים את הקרקע מן הטענה - מתברר כי הפגמים בהתנהלות הנתבעת נתבררו דווקא בזכות בדיקה שיזמה הגב' השאש , שבעקבותיה גילתה התובעת את הליקוי שהיה קיים עוד טרם ימיה של הגב' השאש (ר' סעיף 8 לתצהיר התובעת). עוד אישרה התובעת כי הגב' השאש הודתה לתובעת על גילוי הליקוי וכן ציינה (רישת עמ' 8 לפרוטוקול), כי בעקבות כך הליקוי תוקן עוד בזמן שהתובעת שמשה כמזכירה. אם כן , אם היו ליקויים, הרי דווקא הגב' השאש סייעה בתיקונם והדבר היה ידוע היטב לתובעת עת תלתה בה את האשם בנושא. קשה גם לקבל כי הנתבעת חששה מחשיפת ליקוי זה , דווקא לאחר שתוקן. 29. משמצינו כי לא היו פגמים של ממש בהתנהלות הגב' השאש, הרי שהתובעת כלל לא "חשפה שחיתויות" אף אם נראה היה לה כי כך היא עושה. ומכאן השתכנענו שלא חשש מחשיפה שכזו הוא שהוביל את הנתבעת לפטרה. למעשה מתוך הממצאים שבפני בית הדין עולה כי התובעת היא זו שחיפשה פגמים בהתנהלתה של הגב' השאש. העובדה כי התובעת טרחה לקרוא את חוזה ההעסקה של הנתבעת ולבדוק את התקיימותם של תנאיו הינה תמוהה. מידע זה , ככל שהגיע לרשותה כמי שהדפיסה את המסמך או תייקה אותו, ודאי לא היה אמור לשמש עבורה כ"טופס בחינה" לבדיקת התנהלות מי שממונה עליה. במצב דברים זה , התנהלותה של הנתבעת בנדון נראית סבירה. 30. גם טענת התובעת בסעיף 23.4 לתביעתה כאילו הפיטורים "אינם אלא מעשה של העדפה ברורה של האינטרסים האישיים הצרים של חברי הועד מן החוץ והמזכ"ל" ("על חשבון האינטרסים והציפיות של התובעת הן כעובדת והן כחברת האגודה השיתופית") כלל לא הוכחה. התובעת לא הצביעה על שום "אינטרס" של מי מחברי הועד מן החוץ שהוביל לתוצאה זו. מה שהנחה את הנתבעת הוא הצורך בתפקוד יעיל וראוי של המזכירות ולא כל אינטרס אחר. (בהקשר זה מצאנו לנכון להתייחס לטענתה של התובעת השזורה לאורך כל טיעוניה, כי נאמר לה שעליה לנהוג כלפי הגב' השאש כפי התנהלותה של שולה זקן כלפי אהוד אולמרט. איננו מוצאים צורך לקבוע מסקנות באשר למשמעותה של אמירה שכזו, באשר כלל לא הוכח בפנינו כי זו אכן נאמרה מטעם מי מנציגי הנתבעת. ה תובעת נמנעה מלציין מי הוא שאמר את הדברים ,ואף אישרה, בשימוע הראשון כי מר ויינר אליו פנתה בנושא, לא אמר את הדברים. מר ויינר עצמו הוסיף וטען כי כלל לא ידוע לא מי אמר אמירה שכזו אם בכלל נאמרה.) השתכנענו אם כן, כי פיטוריה של התובעת נבעו ממניעים רלבנטיים- ולא אחרים. עדיין יש לבחון האם נשקלו שיקולי הפגיעה בתובעת? האם לא נלקחו בחשבון שיקולי הפגיעה בתובעת? 31. בסעיף 48 לתביעתה טוענת התובעת כי לא נשקלו שיקולי הפגיעה בה ובכלל זה , התחשבות בגילה, מצבה המשפחתי, היות מקום העבודה סמוך לביתה, וותקה (במיוחד אל מול ויתקה של הגב' השאש). 32. אין בידינו לקבל טענה זו . הנתבעת, משיקוליה שלה , בחרה , בשני השמועים שנערכו לה , לא להעלות ולו בחצי פה טענה לענין נושאים אלה. מתמלול השימוע הראשון עולה בבירור כי כל עניינה של התובעת היה בעמידה על טענותיה כנגד הגב' השאש , ואותם שיקולים אישיים שהעלתה בתביעתה , כלל לא הועלו על ידה. 33. כאמור, תמלול הפרוטוקול של השימוע השני הוגש באופן מקוטע ואין לדעת מה נאמר בקטעי השיחה שלא הובאו בפנינו. מכל מקום , מתוך מה שהובא עולה כי גם בהליך זה לא טענה התובעת דבר וחצי דבר באשר להשלכות האישיות שהיא צופה שתהיינה לפיטוריה. היא אף הוסיפה כי אף שהרקע לפיטורין הוא חוסר היכולת לעבודה משותפת עם הגב' השאש, אין היא מבקשת את פיטוריה של זו האחרונה. דהיינו- התובעת לא ביקשה מן הנתבעת להתחשב במצבה האישי ואף לא לערוך איזון בינו לבין מצבה של הגב' השאש- דבר שכעת טוענת כי על המבקשת היה לעשות עבורה. עם זאת יצויין כי מר ויינר שהעיד בנדון , לשאלת ב"כ התובעת , אישר (עמ' 13 ש'4-6) כי דווקא כן נלקחו בחשבון הן ויתקה והן המחמאות שקיבלה על עבודתה. 34. אמנם בשימוע זה הודיעה התובעת (הודעה שנשמע לרב קנוהל כסיסמא , לפחות בראשית הדרך) כי היא מסכימה לנסיון מחודש לשיקום מערכת היחסים עם הגב' השאש . זו מצידה ציינה כי אינה מאמינה שהדבר בר תיקון (תוך שמסבה שימת לב הרב לכך שבכל ההליך התובעת אף לא הפנתה אליה מבט) הודיעה כי תשקול זאת, ועל פי מר ויינר, בסופו של דבר נתנה תשובה שלילית (עמ' 12 ש' 17). 35. האם בנסיבות אלה יש לאמר כי על התובעת היה לשקול את שיקולי התובעת ולהעדיפם על פני העסקת הגב' השאש אשר באופן מובהק סרבה לנסיון נוסף לשיקום היחסים? דומנו שהתשובה לכך שלילית. התובעת היתה רשאית גם בסיום הליך השימוע השני, להגיע לכלל מסקנה כי "מעוות לא יוכל לתקון" - קרי שאין השתים יכולות לדור עוד בכפיפה אחת- ולהעדיף את העסקת הגב' השאש דווקא. שיקול כזה של מעביד הינו במסגרת הסבירות והפררוגטיבה שלו וללא שהוכח חוסר תום לב מצידו. אי לכך אין מקום להתערבותו של בית הדין . נכונים הדברים שבעתיים כאשר המעביד ערך נסיון להשכין שלום בין השתיים באמצעות יועץ ארגוני, אך ללא הצלחה. גם העובדה כי בדיעבד , לאחר מספר חודשים, נתברר לנתבעת כי פיטורי התובעת לא הספיקו לשיקום היחסים ועקב כך גם הגב' השאש פוטרה, אינה יכולה להטיל צל רטרואקטיבי על מסקנות שהוסקו ושיקול הדעת שהופעל בזמן אמת. יוער מעבר לדרוש, כי מן הראיות שבפנינו עולה כי התובעת היתה נמנית על קבוצת חברי אגודה שהתנגדה לפעולות הוועד לאורך שנים ואף בעת כהונת הוועד הממונה (ועד שמרבית חבריו אינם חברי האגודה ועל כן אינם מעורבים במתיחויות הקימות בין החברים)- ר' ס' 8 לתצהיר מר ויינר. בעדותו אומר הלה כי מבין יתר העובדים היתה התובעת הדומיננטית בקשר לחיכוכים מול הגב' השאש. אף מר פרילוק שהעיד מטעמה , התיחס לטענה לפיה התובעת היא "גורם מתסיס" לא בהכחשה גורפת אלא בציון "זה לא מדויק" ((עמ' 14 ש,1-3). בנסיבות אלה , העדפת העסקתה של הגב' השאש, שלא היתה חברת ישוב, אין בה בכדי להצביע על כך שעניניה של התובעת לא נשקלו או כי ההכרעה שנקבלה הינה פסולה. סיכומם של דברים - בהחלטת הפיטורין כלשעצמה לא נפל כל פגם. כעת נבחן האם נפלו פגמים בהליכי הפיטורין . הפן הפרוצדורלי של הליכי הפיטורין- האם נפלו פגמים, וככל שכן , מה משמעותם? הליך שימוע הראשון 36. התובעת יוצאת חוצץ נגד הליך זה עצמו . לטענתה, לישיבה הראשונה זומנה ללא שהובהרה לה מטרתה ורק במהלכה נאמר לה שהכוונה היא להמליץ לוועד על פיטוריה (עמ' 8 שורה 16 ואילך) . לשימוע הראשון הוזמנה בהפתעה בשיחה טלפונית באישון לילה ורק במהלכו נאמר לה כי מדובר בשימוע.(סעיף 15 לתצהירה, עדותה- שם) 37. איננו מקבלים טענות אלה. הישיבה הראשונה שבה השתתפו מטעם הוועד רק חבריו מן החוץ, היתה שיחת בירור, שמטרתה ללבן את ארועי האסיפה והובהר לתובעת בעקבות עמדתה הנחרצת, כי הכוונה להמליץ לוועד לפטרה. לפיכך התובעת ידעה כבר אז שהיא מועמדת לפיטורין ושהנושא ידון בוועד. מר פרילוק, חבר הועד אשר הינו גם ידיד ושכן של התובעת כאמור, והעיד מטעמה, אישר כי לשימוע הראשון הגיעה התובעת עם אשתו וכי : "לפני שהתחיל הדיון דובר מראש שהדיון יהיה בנושא פיטוריה של התובעת, בקשתי שמכיון שיש חילוקי דעות, והענין נמשך תינתן הכרעה באותו יום. צינתי בפני חברי הועד כי ביקשתי את רשותה של צביה לזמן אותה או להודיע לה באותו ערב. לא הודעתי לה מראש שהיא מפוטרת או לא. אמרתי לה שאם היא רוצה לקבל תשובות שהיא תוזמן היום אפילו בשעות מאוחרת" (עמ 14 ש 10-13) דהינו התובעת ידעה היטב דבר ומועד כינוס ישיבת הוועד בעניינה. היא דווחה על כך מפי מר פרילוק ובשיתוף פעולה עמה הוזמנה לאותו ערב לישיבה. היא נערכה לכך מראש ואף הביאה לדיון את בעלה (עמ' 8 ש'24) ואת חברתה - שהינה אשתו של אחד ממקבלי ההחלטות-מר פרילוק. 38. היות והתובעת היתה ערוכה, היא גם הקליטה את השיחה (עמ' 12 ש' 3). מתוך השיחה עולה כי התובעת היתה נחושה לעמוד על עקרונותיה וכלל לא ניסתה להביא לשינוי רוע הגזרה שכן , כפי שהבהירה לחברי הועד, היא יודעת שהיא מפוטרת בשל חשיפת שחיתות ואינה מאמינה בכנות ההליך. אם כן, למבקשת ניתנה הזדמנות להשמע שוב לאחר הפגישה הראשונה. לשימוע זומנה בתאום עמה ובהכנה מראש, היא באה ערוכה לכך ואולם מתוך אמונתה הפנימית בצדקת דרכה, לא טענה למעשה כנגד הכוונה לפטרה אלא רק כנגד התנהלות הנתבעת. גם אם יתכן שנפלו פגמים טכניים כלשהם ,הרי התרשמנו כי לא נגרם כל עיוות, כי הנתבעת הגיעה בלב פתוח ובנפש חפצה, ואולם נתקלה ב"חומה בצורה" - גישתה העקרונית של התובעת ביחס לתפקידה וחובותיה ומנגד חומרת מעשיה של הגב' השאש לשיטתה. הליך השימוע השני 39. כאמור, בעקבות הסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הליך שהוגש לבית הדין, נקבע כי התובעת תזומן לשימוע נוסף בהשתתפותו של הרב קנוהל עליו המליץ בית הדין, כמתואר מעלה. התובעת טוענת הן כנגד טעמי הפיטורין כפי שפורטו במכתב הזימון לשימוע , נספח ד' לתצהיר התובעת, והן כנגד עצם כנותו של השימוע הנוסף. 40. אכן במכתב הזימון לשימוע השני הועלו כנגד הנתבעת טענות חדשות שזכרן לא בא בשימוע הראשון, ומתקבל הרושם שחלקן נאספו מן הגורן ומן היקב על מנת להרחיב את בסיס הטענות כלפי התובעת. (למעשה בכך גם הודה עד הנתבעת מר ויינר אשר קרא לטענות שהועלו במכתב כטענות "במישור השני", אליהן הוא מאשר כי התובעת התיחסה, בעוד שלדבריו נמנעה התובעת מלהתיחס לטענות "במישור הראשון" הנוגעות ליחסיה עם הגב' השאש (עמ' 12 ש20-22) (ר' גם דברי חבר הועד עקיבא בראשית התמלול המאשר כי זהו הנושא האמיתי הדורש בירור).. התרשמנו כי הטענות לענין היקף המשרה של התובעת, ופגמים בשירות לתושב, לא היה בהן ממש והן נאספו לצורך "עיבוי" הטענות כלפי התובעת. מכל מקום התובעת השיבה להן . אשר לטענות אשר נגעו במישרין או בעיקיפין ליחסים עם הגב' השאש: אין לנו צורך לקבוע מסמרות האם בכל משימה ומשימה שהטילה על יה הגב' השאש עמדה התובעת ,ואם לאו ,מדוע. די לנו בהתרשמות הכללית בדבר גישה בלתי משביעת רצון ביחסים הנדרשים מעובד לממונה עליו, כפי שקבענוה לעיל. אם כן, לא היה תום לב בניסוח הטענות המורחב של מכתב השימוע , אולם בסופו של דבר, למעשה מה שביקשה הנתבעת לבחון בהליך זה היה את אותן טענות שביקשה לבחון בשימוע הראשון ולטענות אלה לא היה בסופו של דבר משקל כאשר נדרשה הכרעה בסופו של השימוע, כעולה מן התמלול עצמו. 41. האם בוצע השימוע השני בלב פתוח ובנפש חפצה או שמא רק במצוותו של בית הדיון? מהתמלול שהוצג עולה בבירור כי מי שניהל את ההליך היה הרב קנוהל. הרב קנוהל ראה עצמו , כך נראה , כמגשר, והמטרה ששם לנגד עיניו הינה צופה פני עתיד , כשלשם כך הוא בדק את הסיכוי להצלחת שתוף פעולה בין התובעת לבין הגב' השאש. מתמלול השימוע השני עולה כי חברי ועד הנתבעת היו נכונים לאמץ את עמדת הרב קנוהל, תהא אשר תהא (ר' למשל דברי חברת הועד מן החוץ מיכל בעמ' 2-3). די בכך בכדי לדחות טענה כנגד כנותו של ההליך. אשר לכך שמסקנת השימוע השני היתה שוב פיטורי התובעת, עמדנו על סבירותה לעיל. לפיכך איננו רואים בתוצאה זו כשלעצמה ראיה לגיבוש דעה נעולה מראש על ידי מי שישב בהליך השימוע. 42. אם כן, הפגם היחיד שנמצא בהליך היה בהעלאת טענות סרק במכתב הזימון לשימוע. כאשר שקלנו האם ראוי ליתן לתובעת פיצוי בגין הפגם האמור, הבאנו בחשבון את השלכתו האפסית על תוצאות ההליך מחד, את מסקנתנו כי השימוע הראשון היה תקין, ולפיכך, כך נראה, היה השימוע השני אף מעבר לנדרש, מאידך. לקחנו בחשבון כי התובעת קיבלה בסופו של דבר שכר ללא שעבדה בתקופה שמאז חודש יוני ועד ה-19 בנובמבר 2010, (אף כי, לאור מצב הדברים, של אי בהירות ביחס לעתידה, תקופה זו לא אפשרה לה השקעה בפתרון חלופי). בשים לב לכל אלה , החלטנו שאין מקום כי לתובעת ישולם פיצוי נוסף בגין הפגם האמור בהליך השימוע השני. הארועים שלאחר ישיבת השימוע הראשון 43. מעבר לטענותיה של התובעת לפיטורין שלא כדין ולפיצוי בגינם, היא עותרת לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב בשל שני ארועים שארעו לאחר השמוע הראשון. האחד- טענתה כי דבר פיטוריה פורסם על ידי הנתבעת במייל הישובי, וזאת עוד בטרם נמסרה לה הודעת הפיטורין. השני- כי היא נדרשה באופן מיידי עם מסירת הודעת הפיטורין לסלק את חפציה ממשרד מזכירות הנתבע, באופן אגרסיבי ופוגעני שלא אפשר לה פרידה ראויה. לטענתה , השילוב של שני אלה , אף הביא לכך שנגרמה פגיעה בשמה הטוב בקרב אנשי הישוב ואף בקרב אנשי המועצה האיזורית אליו משתייכת , מה שמנע ממנה למצוא עבודה חלופית קרובה לביתה, ובסמיכות לסיום עבודתה. להלן יידונו הטענות לפי סדרן: 44. אשר לטענה כי הנתבעת פרסמה ההחלטה לפטרה עוד בטרם מסרה לנתבעת את מכתב הפיטורין: הגענו לכלל מסקנה כי אף שהפרסום בדוא"ל היישובי אכן נעשה (ביום 16.6.2010) בטרם נכתב ואף בטרם נמסר בידי התובעת מכתב הפיטורין (הנושא תאריך 22.6.10 ונמסר אליבא דשני הצדדים, בו ביום), הרי שלא הוכח כי הוא נעשה על ידי הנתבעת. להפך, נראה כי הפרסום בא מטעמה של התובעת ומכל מקום מטעם קבוצת תומכיה בקרב חברי האגודה. 45. התובעת צרפה את הדוא"ל- נספח ד' לתצהירה. הדוא"ל המקורי נכתב על ידי אחד מחברי האגודה בשם שחר מיכאלי. עיון קל בניסוחו מעלה כי הכותב הוא אדם המתנגד לוועד ופעולותיו ובכלל זה לפיטורי התובעת. הוא נפתח במילים: "מי שטרם עודכן צביה פוטרה על"י הועד הממונה, שבוע קודם לכן היא הוזמנה לבירור בטענה שהיא האחראית לתסיסה שיש בקרב התושבים על דרך ניהול הישוב. אתמול בערב זימנו אותה שנית והודיעו לה שהיא מפוטרת בגין "הנאמנות לתושבים ולא למזכ"ל" אתם קולטים?? לדעתם נאמנות לתושבים=להתסיס אותם, אם הניהול לא תקין מבקשים מצביה לעגל פינות לאן הגענו??? צריך להעיף לכל הרוחות את מי שמבקש למעול בכספי ציבור ,בכספים שלנו, דרך אגב ביקשו ממנה להיות נאמנה לא פחות ולא יותר כמו ששולה זקן היתה נאמנה לאולמרט ותראו היכן שניהם נמצאים. מכוער מאד שפיטורים זו הדרך לסתום פיות. צביה ,אשריך שנתפסת על יושר וה' ישלם שכרך..." ועוד כהנה וכהנה. ובסוף המכתב - "לציבור יש כח ולאחר שהועד השתיק את הנושא באסיפת חברים יש לנו דרכים נוספת למחות באו נממש אותן". ואכן אותו שחר מיכאלי , הוא זה שניסה, (אליבא דבריו ודברי אחרים באותו רצף דוא"ל), להעלות את נושא תפקוד הגב' השאש לדיון באסיפה הכללית אף שלא עמד על סדר היום. 46. אם כן , פרסום נושא פיטוריה של התובעת כלפי כלל חברי האגודה נעשה מפיו וביוזמתו של אחד מתומכיה - מר שחר מיכאלי- ולא מטעם הנתבעת. גם הסגנון בו נכתבו הדברים, סגנון היוצא חוצץ נגד הוועד ,לא רק שלא פגע בשמה הטוב ,אלא אף עשה על מנת לתרום לו. משכך גם לו היה הפרסום מטעם הנתבעת, אין לקבל כי פגע בשמה הטוב. (יצוין כי עיון בשרשור ההתכתבויות בעקבות מכתבו של אותו שחר מיכאלי , מעלה כי אין פגיעה בתובעת באופן אישי). 47. למען השלמת התמונה יאמר כי מתוך הגיונם של הדברים לעיל אנו מסיקים גם שאותו שחר מיכאלי לא קיבל מידע בדבר הפיטורין מחברי הועד שהחליטו לפטר את התובעת. אם כן המידע בהכרח הגיע אליו או מפי התובעת עצמה , אשר כאמור, כבר ידעה כי היא עומדת להיות מפוטרת, או, באמצעות מר פרילוק - שכנה ,ידידה והעד מטעמה, אשר תמך בעמדותיה ואשר ישב בועד בעת ההצבעה על הפיטורין . כזכור , הבטיח הלה לתובעת , להביא לכלל החלטה מהירה, באמצעות זימונה לשימוע עוד באותה ישיבה של הועד בלילה. 48. אם כן , התובעת לא הוכיחה כי פרסום הפיטורין בטרם כתיבת ומסירת מכתב הפיטורין נעשה מטעם הנתבעת ואף לא כי הפרסום עצמו פגע בה.( ההפך הוא הנכון- בפרסום יש נסיון לפגוע בשמם של הוועד (ובגב' השאש)). 49. אשר לטענה בנוגע לאופן הדרישה לפינוי חפציה של התובעת- ממכתב הפיטורין (נספח ג' לתצהירה) עולה כי ניתנו לה יומיים לעזיבה, כך שהחל מיום 24.6,10 היא מתבקשת לצאת לחופשה, ולא כי היא נדרשת לעזוב מיידית כפי שציינה. התובעת טוענת בתצהירה, על אף זאת, כי נתבקשה לעזוב בו במקום, וכי שומר הוצמד אליה כאילו הנה אחרון הגנבים והפושעים, ולא ניתנה לה הזדמנות לאסוף חפציה ולהפרד. משמע מדבריה כאילו, בעת מסירת המכתב- ב22.6.10- כבר נדרשה לעזוב. במקום אחר הודתה התובעת כי בפועל לא היתה במשרד רק החל מה 24.6.2010 (עמ' 12 ש'16) וטענה כאילו רק באותו יום נמסר לה המכתב. טענה זו סותרת גרסתה שלה לפיה המכתב נמסר לה כאמור ב22.6 והיא עזבה ב 24 באותו חודש (ר' סעיף 16 לתצהירה). מכאן שבין מועד מסירת המכתב ועד ליום הראשון בו נעדרה חלפו יומיים. התובעת היתה בעבודה בימים 22-23 בחודש והיה סיפק בידיה לאסוף חפציה ולהפרד. משנמצאו סתירות בעדותה של התובעת לענין זה, לא מצאנו גם ליתן אמון בטענה כי הוצמד לה שומר (תאור בעלמא, שלא נתמך בכל ראיה נוספת וכאשר אף זהותו של אותו "שומר" לא צוינה). לפיכך נדחית גרסתה של התובעת גם לענין זה. 50. בתצהירה מוסיפה טענה נוספת ולפיה עצם העובדה כי פוטרה "מהיום להיום" השליכה על חוסר יכולתה למצוא עבודה בתחום המועצה האזורית דבר שהביא לכך שמצאה עבודה מרוחקת ובשכר נמוך יותר. אף אחד מחלקי טענה זו לא הוכח. התובעת העידה כי ידידה עובדת המועצה אמרה לה כי הופתעה כאחרים מפיטוריה וכי הללו הפכו לשיחת היום. לא זו בלבד שהמדובר בעדות שמיעה ,אלא שגם אין להבין מכך שהנושא הפך לשיחת היום דווקא הווה מכשול עבורה. הטענה כי פוטרה מהיום להיום, לא זו בלבד שאינה נכונה כאמור מעלה, אלא שגם לו כך היה קורה, הרי שהמעסיק רשאי על פי חוק הודעה מוקדמת לעשות כן, וודאי בנסיבות שצויינו מעלה, ואין בכך בכדי להקים עילה כנגד הנתבעת. התובעת לא הראתה גם קשר סיבתי בין ארועים אלה דווקא להשלכות על עבודתה החדשה ובנוסף אף לא הביאה ולו קצה ראיה באשר לנזק שלו טוענת- הן בדבר הפגיעה בהיקף ההשתכרות והן בדבר המיקום המרוחק של עבודתה החדשה. העולה מן המקובץ, כי טענותיה של התובעת בראש פרק זה לא הוכחו והן נדחות. התביעה להפרשים בגין פיצויי פיטורין. 52. לתובעת שולמו פיצויי פיטורין בסך 49,814 ₪. לטענת הנתבעת חישוב הפיצויים נערך על יסוד נקודת המוצא כי התובעת החלה בעבודתה אצל הנתבעת ביום 13.5.1999, על אף שבפועל תחילת העבודה היתה ב-1.6.2001. כן הבהירה כי החישוב נערך בהתחשב בחלקיות המשרה המשתנה של התובעת. לטענת התובעת, החישוב שנערך מוטעה, בשל כך שעבדה לפי אותו היקף משרה במשך כל תקופת עבודתה, ולפיכך זכאית היא להפרש פיצויי פיטורין בסך 5,539 ₪ בצירוף הפרשי הלנה. 53. אשר למועד תחילת עבודת התובעת-אכן בתלושי השכר הופיע במשך כל השנים התאריך 13.5.1999 כמועד תחילת העבודה. ואולם שוכנענו כי לא היה זה בפועל מועד תחילת העבודה וכי מסיבות אחרות, שצוינו על ידי הנתבעת, נרשם תאריך זה. להלן טעמינו: א. בהתאם להחלטה מיום 10.10.12 הגישה המועצה האזורית מטה בנימין תעודה ממנה עולה כי התובעת עבדה אצלה כמטפלת במעון מטעמה בתקופה 9/93-4/01. עבודת מטפלת במעון אינה מתיישבת עם עבודה בהיקפים כפי שעבדה בכל שנות עבודתה כולל בתקופה ממאי 1999 ועד ליוני 2001 (ר עדותה בפרוטוקול בעמ' 5). ב. מועד סיום העבודה במועצה האזורית מתיישב היטב עם תחילת העבודה אצל הנתבעת בתאריך הנטען על ידה. ג. אף מועד חתימת הסכם העבודה נספח א' לתצהיר הגב' השאש תומך בכך. ד. עדותה של הנתבעת בנושא זה היתה מתחמקת ואף לא התיישבה עם ההגיון (עמ' 6 ש'1-14 ובעמ' 7 ש' 3-12 שם אומרת בין היתר ".. כמבשלת למשל אני יכולה לעבוד גם אחרי שעות פעילות המעון"- - משמע, בפנינו גרסה תאורטית, והתובעת נמנעת מלהעיד כי כך עשתה) .ה. לתובעת אין תלושי שכר, אלא רק מקיץ 2001. גם הסבריה לענין זה מלאי סתירות "לא קיבלתי אותם, לא מצאתי אותם, לא היה לי אותם, לא זוכרת" (עמ' 13 ש' 6-7) ולא מניחים את הדעת בהנתן שלתקופה שמאז 2001 צרפה התובעת תלושים מסודרים ורצופים. הדעת נותנת, כי לו עבדה, היו לה גם תלושים לתקופה שקדמה לכך. ו. מר פרילוק שהעיד מטעם התובעת , טען כי משהחלה התובעת בעבודתה אצל הנתבעת, היה זה מקום העבודה היחיד שלה.(עמ' 13 ש' 25-26) (לאור אישור התובעת כי עבדה במעון במקביל לעבודה בנתבעת, ודאי שאין לקבל גרסתו בתצהירו כי עבדה בנתבעת מ1999) 54. אשר לטענה בדבר שינויים בחלקיות המשרה של התובעת- לענין זה מקובלת עלינו עמדת התובעת לפיה לא חל שינוי בהיקף המשרה . התובעת הודתה בכך שאחד המזכירים הקודמים החליף בשלב מסוים את אופן התשלום כך שהפך משעתי לגלובלי (והדבר היה כרוך בהעלאת שכר , כפי שעולה מהמסמך נספח ב לתצהיר הגב' השאש). למעשה הצדדים שניהם מאשרים כי התובעת ענתה לתושבי ם לעתים גם בשעות אחה"צ והערב בטלפון, וכך ששעות עבודתה היו אף מעבר לשעות הקצובות בחוזה שצורף. השינויים בתלושי השכר ודאי היו בשליטת הנתבעת ולא בשליטת התובעת, ומה לראשונה כי תלין על האחרונה? נחה דעתנו כי עבור אותו היקף עבודה הסכימה הנתבעת לשלם את השכר אשר הועלה במרוצת השנים. לפיכך הדרך לחישוב הפיצויים צריכה להתבסס על השכר האחרון במכפלת שנות העבודה. 55. כעולה מתלושי השכר- שכרה החודשי המלא האחרון של התובעת עמד על 4,800 ₪. משכך , היתה התובעת זכאית לסך של 47,452 ₪ (בהתחשב ב 9.89 שנות עבודתה). לפיכך, ומשקבלה התובעת סך 49,814 ₪ , אין היא זכאית להפרשים בגין פיצויי פיטורין. היות וגם כך קיבלה מעבר לזכאותה, אנו מעמידים את פיצויי ההלנה שדרשה בגין האיחור בתשלום, על סכום הפיצויים ששולם בעודף . מכל מקום , משנאותה הנתבעת לשלם את ששילמה , אינה זכאית להחזרים בגין כך. קיזוז בגין הוצאות פלאפון חריגות 56. משכרה של התובעת קוזז סך של 2,000 ₪ , כאשר לטענת הנתבעת נעשה הדבר בגין שימוש חורג בטלפון (מוסכמה 6). גם לענין זה מתחמקת התובעת וכשנשאלה האם הוגבלה בסכום קצוב בהיקף השמוש בטלפון השיבה "לא חתמתי על שום מסמך שמגביל אותי". (עמ' 9 ש'17). עם זאת בכך לא די בכדי להכיר בחוקיות הניכוי שבוצע משכרה של התובעת. כאשר הנתבעת ביצעה הקיזוז, עליה הנטל להראות כי בוצע כדין . בכך לא עמדה ובענין זה מקובלות עלינו טענות התובעת בסיכומיה ובין היתר כי לא הוצג כל פירוט של היקף השיחות הרגיל של התובעת ואף לא ראיה כלשהי כי הוסכם עמה על היקף שיחות מסוים. לפיכך תשיב הנתבעת לתובעת את 2,000 הש"ח שקוזזו שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מים 19.11.2010 ועד התשלום המלא בפועל. 57. טענת התובעת בסיכומיה לענין פסיקת הצמדה ורבית עונשיים , אין לה מקום באשר זכרה לא בא בכתב התביעה. סיכומם של דברים, דין תביעת התובעת ברובה, להדחות. התובעת זכאית להחזר הסך של 2,000 ₪ שקוזז משכרה שלא כדין בגין הוצאות הטלפון, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 19.11.2010 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין ועל אף שתביעת התובעת נדחתה ברובה, מצאנו שלא לחייבה בהוצאות לטובת הנתבעת וזאת באשר השתכנענו כי לשיטתה, פעלה התובעת מתוך כוונה להביא לתועלת עבור הישוב והנתבעת וכי למעשה לא שיקולי תועלתה האישית כעובדת הם שעמדו לנגד עיניה אלא שיקולים אשר להערכתה ישמשו את טובת הנתבעת בכללותה. פיטורים