מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חתימה בשם מישהו אחר על צ'ק: פתח דבר 1. פסק דין זה ניתן בעקבות פסק דינו של של כבוד השופט ישעיהו שנלר ביושבו כערכאת ערעור על פסק דיני בת"א בע"א 23259-01-11 - (להלן: "פסק דין בית משפט המחוזי"). פסק דין זה ביטל את פסק דיני שניתן ביום 25.11.2010 (להלן: "פסק הדין הקודם") והינחה אותי לדון בעילה השיטרית וטענות הצדדים בהתייחס אליה. בפסק הדין שניתן ביום 25.11.2010 על ידי ובוטל , נסובה ההכרעה, סביב החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993. לא אדרש לכך בשנית. פסק דיני זה יעסוק בעילה השיטרית. 2. ראשית התובענה בשתי בקשות לביצוע שטר שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל על ידי התובע מר עדרבי ירון (להלן: "התובע") כנגד מנצור רפאל- הנתבע 1 ,שלימים הוכרז כפושט רגל (להלן:"הנתבע 1") ומנצור גורית דליה (להלן: "הנתבעת 2"). 3.בהתאם להחלטת כב' הש' רסלר-זכאי אוחדו התביעות בשני התיקים שבכותרת. 4.פרטי השיקים: צ'ק מס סכום השיק מועד פרעון קוד בנק קוד סניף מס' חשבון 12645 1. 5,000 ₪ 10.6.2005 12 603 652695 11177 2. 30,750 ₪ 20.7.2005 12 608 554814 5.תיאור השיקים: שיק מספר 12645 ע"ס 5000 ₪ מועד פירעונו 10.06.2005. משוך על בנק נושא קוד 12 מספר סניף 603 מספר חשבון 652695.- שיק זה משוך על בנק הפועלים סניף יד אליהו, ת"א לפקודת: עדרבי ירון. בכותרת הצ'ק בצד ימין למעלה נרשם "מוסך רפי, מנצור גורית דליה". חתימת המושך נחזית לשם "מנצור רפאל". על גב השיק-רישום בכתב יד: "בנק לאומי סניף 814" וכן: 4035294 ומתחת: "עדרבי ירון". ברקע חותמות מסלקה זו על גבי זו שאינן קריאות (להלן: "השיק הראשון"). מעיון בכותרת השיק עולה כי חשבון זה שימש כפי העולה מהרישום על פני השיק בצידו העליון הימני את המוסך אשר ניהלו בני הזוג - לטענת התובע (ולהלן:"חשבון 603"). :"מוסך רפי", ו- "מנצור גורית דליה". חתימת המושך -נחזית לשם "מנצור רפאל". 2. שיק מספר 11177 משוך על בנק הפועלים, סניף 608 ארלוזורוב, רח' ארלוזורוב 105 ת"א משוך לפקודת: עדרבי ירון ,על ידי מנצור גורית. חתימת המושך נחזית לשם "מנצור רפאל". בשונה מהצ'ק הראשון שבכותרתו נרשם "מוסך רפי" והוא מעיד לכאורה על הרשאה למנצור רפאל לחתום בשם הנתבעת., הרי שצ'ק זה נמשך מחשבונה האישי של הנתבעת. למרות זאת נחתם על ידי מנצור רפאל. על גב השיק נרשם בכתב יד: "בנק לאומי סניף 814" וכן: "40352/94" ומתחת: "עדרבי ירון" וחותמת מסלקה (להלן: "השיק השני"). 3. עילת התביעה כנגד הנתבעת 2 -על פי פרק ו לבקשה לביצוע שטרות- "הצ'קים נמסרו בחתימת יד מנצור רפאל בשליחות מנצור גורית" 4. רקע עובדתי עסקינן בשתי תביעות שטריות לביצוע שני שקים, אשר נמסרו, לכאורה תמורת הלוואה, שנתן לשיטתו התובע, כנגדם. השיקים חתומים לכאורה, שניהם על ידי מנצור רפאל, (להלן: "הנתבע 1") אשר היה בסמוך למועד מסירתם , לגירסת התובע, בעלה של הנתבעת שבכותרת , גם אם בעיצומו של סכסוך גירושים. התובע ,עדרבי ירון (ולהלן: "התובע"), אוחז בשקים, אשר נמסרו לו לגירסתו על ידי הנתבע 1, מנצור רפאל , בעלה לשעבר של מנצור גורית דליה (להלן: "הנתבעת 2"). לגרסת הנתבעת שבכותרת מנגד , משך רפאל מנצור את השיק הראשון על סך 5000 ₪ מחשבון אשר היה מורשה חתימה בו בעבר, ואילו את השיק השני משך מחשבונה הפרטי ללא רשות וללא הרשאה. בהתייחס לצ'ק השני טענה הנתבעת כי מעולם לא נתנה כל הרשאה למאן דהוא , לא לעשיית שימוש , לא הרשאה לחתימה ומשיכת צ'קים ולא לצורך אחר כלשהו. לטענתה משך רפאל מנצור את הצ'ק השני המשוך מחשבונה הפרטי כאמור , באם משך ומסר, ללא הרשאה !. שתי הבקשות לביצוע שני השטרות הוגשו על ידי התובע, כנגד, הנתבע 1 וכנגד הנתבעת 2 אשר במועדים הרלוונטיים למסירת הצ'קים לשיטתו, היו בני זוג. 5.טענות התובע התובע, סוכן ביטוח, והנתבעים , לגרסתו , לקוחותיו בענף הביטוח. בתצהירו מיום 29.04.2008, טען התובע, כי הנתבע 1 והנתבעת 2 ניהלו מוסך משנת 2004. לטענת התובע הוא ערך עבור הנתבעים פוליסות ביטוח שונות במהלך מספר שנים. לגרסתו בתצהירו , פנו אליו הנתבעים בבקשה להלוואה, לאור עלויות הפוליסות האישיות והעסקיות שערך בעבורם. בחודש מרץ 2005, העמיד התובע לגרסתו הלוואה לבני הזוג ב סך 35,750 ₪ אשר נמסרה "בשיק בנקאי, בשקלים ובדולרים". בתצהירו טען התובע ,כי להבטחת פירעון ההלוואה מסר לו הנתבע 1 ,שקים דחויים לסילוק ההלוואה יחד עם שקים נוספים אותם ביקש להעביר לחברת הביטוח כתשלום פרמיות בגין הפוליסות. לתמיכה בגרסה זו ,צרף התובע נספח לתצהירו ממנו ניתן ללמוד כי ביום 23.8.2004 נמסרו צ'קים לטובת הפניקס חברה לביטוח לעדרבי ירון משוכים על החשבון ממנו משוך הצ'ק הראשון - בסניף 603 של בנק הפועלים. זאת לביסוס טענתו לאמור כי חשבון 603 שימש את המוסך לפעילותו. ברם, כבר עתה אדגיש כי מהקבלה המצורפת ניתן ללמוד כי הצ'קים נמסרו ב23.8.2004 ולא כטענת התובע - במועד ההלוואה - מרץ 2005 - (-סעיף 5 לתצהירו של התובע). ויתרה מכך, מעיון בזמני פירעון הצ'קים עולה שהמאוחר מבין הצ'קים שנמסרו באוגוסט 2004 - זמן פירעונו 5.2.2005. לכל אלה רלבנטיות לאור גרסתה של הנתבעת 2 הן בתצהירה והן בעדותה בפני ,כי ביום -5.5.2005ביטלה את ההרשאה לרפאל מנצור בחשבון זה על רקע הסכסוך בינה לבין בעלה דאז - הנתבע מספר 1.. זה המקום לציין כי התובע, לא הציג במהלך ההליך כל אסמכתא למסירת כספי הלוואה או שיק בנקאי או שיק בכלל - כראיה ל"מתן הלוואה" לשיטתו ועל אחת כמה וכמה בשים לב לעובדה שגם לגרסתו מסר חלק מכספי ההלוואה בצ'ק. -כפי שהצהיר התובע בסעיף 5 לתצהירו :"ובמהלך חודש מרץ 2005 מסרתי לבני הזוג הלוואה בסך כולל של 35,750 שקלים כאשר חלקו ניתן בשיק בנקאי ובשקלים בדולרים." זאת ועוד, בסיכומיו טוען התובע כי מדובר בהלוואה בסך 30,750 ₪- סעיף 41 לסיכומי התובע, בניגוד לסכום ההלוואה הניטען כאמור בסעיף 14 לעיל. להעדר הלימה זו אדרש בהמשך. -בתצהירו טען התובע כי אינו עוסק במתן הלוואות ואף לא דרש כל ריבית ו/או הצמדה להלוואה שמסר לנתבעים אלא רק ביקש, שיק בטחון על סכום הקרן. לטענתו, נמסרו לו השקים במסגרת היכרות רבת שנים וחברית שנוצרה בין התובע לנתבעים , עת נקלעו לקשיים וכאשר ביקשו ממנו עזרה כספית. -כעולה מהבקשות לביצוע שטר, אוחז התובע בשקים (שחוללו) בחתימת הנתבע 1 שנחתמו לטענת התובע "בהרשאת הנתבעת", לכאורה (ראו בקשה בהסכמה לתיקון כתב תביעה מיום 01.05.2008). -לטענת התובע , נמסרו לו השקים הנ"ל על ידי הנתבע 1. בהקשר זה בהחלט לא ניסתר מעיני שהתובע לא זימן את הנתבע 1 לעדות . והרי אין מחלוקת כי השיקים נשאו את חתימת הנתבע 1 ונמשכו מחשבונות הנתבעת. לדידו, נמסרו לו השקים בהרשאת הנתבעת 2 . לתמיכה בטענת ההרשאה טען כי בעבר נפרעו מחשבונה שיקים בחתימת הנתבע. לדידו, קיימת שליחות שיטרית בין הנתבעים ומסירת השיקים שמסר לו הנתבע 1 נעשתה מכח הרשאה ושליחות זו. -לטענת התובע ובא כוחו בסיכומיו -דין התביעה השטרית לחיוב הנתבעת 2 מכח הרשאה שנתנה לנתבע 1 שמשך הצ'קים בחתימתו להתקבל מהטעמים כדלקמן: א. לאור נסיבות בהן היו הנתבעים 1 ו-2 בני זוג, במועדים הרלוונטיים ולאור ניסיון העבר, על פיו שקים שנמסרו מחשבון הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1 נפרעו מחשבונה (ויודגש , ההתייחסות בהקשר זה היא לחשבון בסעיף 603 ממנו משוך הצ'ק הראשון בלבד.) זאת בצירוף לעובדה, כי השקים חזרו בצירוף הערה "העדר כיסוי מספיק" להבדיל מ- "חתימה לא תואמת", זאת בנוסף על נוכחות הנתבעת 2 במקום, לטענתו , בעת מתן ההלוואה לשיטתו. ממקבץ נסיבות ונימוקים אלה מבקש התובע ללמד כי נתקיים המבחן האובייקטיבי על פיו רשאי היה להניח הרשאה של הנתבעת 2 לנתבע 1 למשוך שיקים מחשבונותיה בחתימתו . הרשאה המקימה חבות של הנתבעת 2 לפרוע הצ'קים המשוכים על חשבונותיה בהם אוחז התובע. 6. הנתבע 1 כאמור , הנתבע 1, לא הצהיר, לא העיד ולא התייצב. מטענות הצדדים עולה לכאורה, כי ההליכים נגדו הופסקו בנסיבות בהן הוכרז כפושט רגל (פסק דין בית המשפט המחוזי). לא למותר להדגיש כי הנתבע 1 גם לא מסר עדות מטעם התובע להוכחת מתן ההלוואה לצד ההרשאה הנטענת . 7. טענות הנתבעת 2 הנתבעת 2 גרושה מהנתבע 1 רפאל מנצור כדמו"י על פי הסכם גירושין מיום 02.04.2006. (-נספח להתנגדות לביצוע שטר). (פחות משנה לאחר זמן פרעון שתי ההמחאות). -בתצהיר התומך בהתנגדות לבקשה לביצוע השיק הראשון מספר 12645 על סכום 5,000 ₪, המשוך מחשבון 603 הצהירה הנתבעת 2 כי אכן נתנה בעבר הרשאה לנתבע 1, לפעול בחשבונה בסניף 603 . זאת יוער כי גם בעדותה בפני ביום 25 ינואר 2010, אישרה כי בשנת 2000-2001 אכן אישרה לנתבע לעשות שימוש בחשבון זה לצורך ניהול מוסך על שמו ובנסיבות בהן נבצר ממנו לנהל חשבון בנק על שמו. לטענתה, עד ליום 05.05.2005 היה הנתבע 1 מורשה חתימה בחשבון זה והחל מיום זה, בוטלה ונגרעה הרשאתו של הנתבע 1 לחייב את חשבונה ולמשוך צ'קים מחשבון זה שלה. זאת על פי בקשת הבנק הנימשך , היות וזה העיר את תשומת ליבה כי הנתבע 1 "פיזר" שיקים בשוק האפור, לכאורה. כל זאת כאמור בהתייחס לצ'ק הראשון מספר 12645 ע"ס 5000 ₪ . אשר לשיק השני מספר 11177 על סכום 30,750₪, המשוך מחשבון 608 של הנתבעת, טענה הנתבעת כי אינה חתומה כמושכת הצ'ק ולא נתנה הרשאה למאן דהוא לא כל שכן לנתבע 1 לחתום על שיק משוך על חשבון זה . כאמור , לרבות לא לבעלה לשעבר, שלטענתה, גנב ממנה את השיק עת ניהלו הליכי גירושין. לטענתה, בחשבון זה, הנתבעת 2 הינה הבעלים הבלעדי והיחידה בעלת ההרשאה לפעול בחשבון, ומעולם לא נתנה הרשאה לפעול בו או למשוך שקים משוכים עליו לגורם אחר. תלונה בגין השיק השני שנגנב ממנה הוגשה למשטרה. בנוסף טענה, לכישלון תמורה מלא. קרי, לא קיבלה כל תמורה בגין השקים היות ועסקינן בשק שנגנבו ממנה, לכאורה על ידי הנתבע 1, ואף חתימתה אינה מתנוססת עליו. לטענתה, ניתן לראות בבירור כי החתום על גבי השקים הינו הנתבע 1. 8. דיון 8.1 חתימה מכח הרשאה בין בני זוג - המצב הנורמטיבי סעיף 92(א) לפקודת השטרות מכיר ב"חתימה בתוקף הרשאה" כמקיים את יסוד החתימה כתנאי סף כאמור לאור סעיף 22(א). קרי, די בחתימתו של מורשה כדי לקיים את דרישות החתימה הקבוע בסעיף 22(א) ואין הכרח שההמחאה תישא את חתימת מורשה החתימה עצמו (ע"א 1286/09 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה (פ"ד מח(5)799, 805 (1994))). בעניין זה אפנה אל ספרו של הלומד שלום לרנר, דיני שטרות, התשנ"ט 1999 פרק 12 העוסק בשליחות לעניין שטרות, (בעמוד 375): " על פי דיני החוזים הכללים, עשוי אדם לחוב כלפי אחר אפילו לא התחייב בעצמו, אלא באמצעות שלוח שמונה על ידו. כלל זה מוצא את ביטויו בסעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ז 1967, לפיו "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין את השולח". השולח הוא צד לחוזה לכל דבר ועניין, כאילו ערך אותו בעצמו ואילו השלוח "יוצא מהתמונה", ואין הוא מבחינה משפטית צד להסכם שנערך עם הצד השלישי. דברים אלה אמורים כאשר פעל השלוח במסגרת הרשאתו, אך כאשר חרג השלוח מההרשאה, פעולתו איננה מחייבת את השולח (חוק שליחות, סעיף 6) ובהמשך, בפרק חמש עשרה לעניין זיוף חתימות ועשיית פעולות לא מורשות אחרות בשטר (עמוד 486) "...הסיכון של חריגה מהרשאה מוטל אפוא, כמו בדיני השליחות הכללים, על הצד השלישי ולא על השולח. חעניין זה אין רלבנטיות למעמדו של הצד השלישי, וגם אוחז כשורה אינו זכאי לתבוע את השולח במקרה של חריגה מהרשאה..." ההוראות הרלוונטיות לפקודת השטרות [נוסח חדש] 22.(א)אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה. " 23א' חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו."(-הדגשה שלי - כ.ל.) 24.חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש. 25."(א)מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית. 92.(א) מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו. 8.2 חיוב בעל חשבון מכח חתימה בהרשאה - המצב הנורמטיבי בעניין 3272/06 תיווך הצומת בע"מ נ' מרסל טורס בע"מ ניפסק : 1."לאור האמור בסעיפים 23 סיפא ו- 92א לפקודת השטרות, ניתן לחייב אדם ב פרעון שיק גם במקרה שלא חתם עליו בעצמו וזאת אם נתן לאחר הרשאה לחתום בשמו. הפסיקה קבעה זה מכבר כי הענקת הרשאה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת ואין הכרח שתהיה מגובה במסמך כתוב. עם זאת, יש לבסס קיומה של הרשאה בהוכחות מספקות ואין די בטיעונים בעלמא ובמסקנות ערטילאיות..." המלומד יואל זוסמן, בספרו דיני שטרות, (מהדורה שישית עמוד 55-56). ."...הרשאה שניתנה איננה מהווה חלק מהשטר עצמו, ואינה חייבת להינתן בכתב. הואיל ומותר להרשות אדם בדיבור פה לחתום על שטר, ממילא מותר להוכיח הרשאה בעדים. הפקודה אינה קובעת הוראות מיוחדות לעניין ההרשאה...שתיקתה פירושה, שיש לנהוג בעניין זה לפי דיוני החיובים הכללים. מכאן, שאין אפילו צורך בהרשאה מפורשת אלא הרשאה מכללא דיה..." ובהמשך..."...דיני החוזים מכירים גם בתוקפה של הרשאה שניתנה אחר מעשה, היינו, באישור בדיעבד של חתימה שנכתבה בשם המרשה, ללא הרשאה, או "ראיפיקציה" אפילו על ידי שתיקה. כלומר, מקום שנודע לאדם פלוני שלא הורשה לכך, פעל בשמו, והוא שתק ולא גילה את רצונו לנער את חצנו מן המעשה, יש שתיקה זו משמשת ראיה שהסכים לפעולה שנעשתה ואישר אותה..." ובהתייחס לעובדה שהנתבעים 1 ו-2 היו בני זוג , לפחות רשמית לזמן פרעון הצ'קים - בספרם של המלומדים יצחק יערי, ודורון תמיר דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שלישת, עמוד 116: 8.3 בני זוג - הסקת הרשאה לחתום מכח זוגיות בעניין זה ניפסק כי גם אם פלוני נותן לבן זוגו פנקס שיקים שלם אין בכך ראיה מכרעת לכך שפלוני נתן לבן הזוג הרשאה גורפת למשוך שיקים בשמו, ובפרט כאשר לבן הזוג אין זכות חתימה בחשבון השקים. הנטל להוכיח הרשאה אינו קל, שכן נקודת המוצא במצב של חתימה בתוקף הרשאה היא שההרשאה מוגבלת, והיא מחייבת את השולח רק אם השולח פעל בגבולות ההרשאה ממש. (ע"א 2692/04 שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ). 8.4 בני זוג - היעדר חבות שטרית מכוח שיתוף בחשבון העובדה ששם בעל החשבון שאינו חתום על השיק מופיע על גבי השיק לא יכול להעיד, אפילו כלפי צד ג' על גובה ההרשאה או על הרשאה בכלל לעניין המסוים, קל וחומר שהדברים נכונים כאשר השיק נחתם על ידי אדם שאינו בעל החשבון ופרטיו כלל אינם נזכרים בשיק., זאת להבדיל כאמור משם "המוסך".(ע"א 2692/04 שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ). 8.5 בע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ נקבעו שלושה מבחנים לעניין קביעת חבות שיטרית על המרשה כלפי האוחז בשטר וכיצד ניתן לראות בחתימתו כ"חתימה בתוקף הרשאה": האפשרות האחרת הוצגה על ידי דעת הרוב בעניין רינסקי הנ"ל. למעשה קבעה דעת הרוב מבחן הכולל שלושה נדבכים. בנדבך הראשון, כאשר מדובר בצדדים רחוקים, נדרש דרך כלל, כי אכן יתקיים "מבחן צורני". היינו, נדרשת אינדיקציה צורנית על חזות השטר עצמו באשר ליחסי ההרשאה. יחד עם זאת נקבע, כי אינדיקציה זו נלמדת מחזות השטר כולו ואינה מוגבלת דווקא לתוספת מילים לצד החתימה. - מקרה זה אינו רלבנטי לענייננו . הנדבך השני - כאשר מדובר בצדדים קרובים, שהם שותפים לעסקת היסוד בגינה ניתן השטר. במקרה זה נקבע, כי ניתן לפרש את השטר אף לפי הנסיבות החיצוניות האופפות אותו. הנדבך השלישי - כאשר חזות השטר עצמה היא היוצרת ספק באשר לפרשנותו, אזי נקבע כי אף כשמדובר בצדדים רחוקים שאינם שותפים לעסקת היסוד, ניתן לפרש את השטר על פי נסיבות החיצוניות לו (ראו עניין רינסקי הנ"ל, 475-472). וכפי שפסק כבוד השופט ג'ובראן בסעיף 17 לפסק הדין הנ"ל בהתייחס לפירוש ויישום הילכת רינסקי: "כאשר מדובר במי שהם "צדדים קרובים", נקבע כי ניתן להידרש אף לנסיבות החיצוניות לשטר. קביעה זו יש בה משום חריגה מסוימת מהעקרונות שהציב חברי ואולם, לטעמי חריגה זו אינה חריפה ויש נימוקים טובים המצדיקים אותה. למעשה, משמעה של קביעה זו הינה כי לא נאפשר לצדדים לנהוג בחוסר תום לב אף כשעסקינן בשטרות, כלומר, כאשר, מדובר בצד קרוב, צד המכיר את פרטי עסקת היסוד והנסיבות בגינן נמסר השטר לא יוכל הוא לדבוק בפגם טכני על מנת להתנער מחובתו השטרית". 9. מהכלל אל הפרט ביישום ההלכות דלעיל : במקרה דנן, הנתבע 1 והנתבעת 2, היו לזמן פרעון הצ'קים בני זוג שהתגרשו לאחר מכן, בבחינת צדדים קרובים לעסקת היסוד, לטענת התובע עצמו. אלא שאין די בכך בכדי לתמוך או להוכיח שליחות או חתימה בהרשאה. על מנת להוכיח את הטענות הללו, נדרשת תמיכה ראייתית, אשר לא הוצגה במסגרת ההליך כאמור על ידי התובע.. ראו בעניין זה פסק הדין בתיק אזרחי (ת"א) 49515/05 ג'אוודת עווידה נ' ציון חיה שניתן ביום 31/1/08, בגידרו עלתה שאלה דומה למקרה דנן , לעניין חבות מכוח הרשאה של בן משפחה, ונאמר שם: "אכן, בהתאם לסעיפים 23 ו-92 (א) לפקודה, ניתן לחייב אדם בפירעון שיק גם במקרה שלא חתם עליו בעצמו וזאת אם נתן לאחר הרשאה לחתום בשמו. יחד עם זאת, הסיכון של חריגה מהרשאה מוטל על הצד השלישי ולא על השולח, ולנוכח הוראת ס' 24 לפקודה. " ואחדד ואוסיף בהקשר זה - הסיכון של ביטול ההרשאה למועד מסירת השיק -מוטל על הצד השלישי שקיבל הצ'ק לידיו מהמורשה הניטען. 10. אשר לעיסקת היסוד - התמורה הנטענת לשיקים נשוא התובענה: התובע, הגם שלכאורה , ועל פי גירסתו לא הייתה כל מניעה שיוכיח ולו את חלקה של התמורה שניתנה לשיטתו בשיק או בשיק בנקאי, לא הרים את הנטל הרובץ עליו להוכחת מתן הלוואה, לא לרפי מנצור ולא כל שכן לרפי מנצור ולגורית מנצור יחדיו. מה גם שכאמור , תיאורטית , ולא נוכחתי אחרת , לא הייתה כל מניעה שהתובע יזמן את רפי מנצור לעדות להוכחת גירסתו לעניין עיסקת היסוד, סכומה , מועדה - מחד מתן ההלוואה ,ומאידך - מועד קבלת השיקים תמורתה .לאמור - האם היו הנתבעים 1 ו-2 בני זוג למועד זה, האם הייתה ההרשאה שנתנה הנתבעת 2 לנתבע 1 לחתום על השיק הראשון בתוקף למועד ההלוואה או שמא ניתנה ההלוואה אם בכלל לאחר ביטול הרשאה זו ? התובע פתר עצמו מעול הוכחה זה וטעמיו עימו!. ההלכה בעניין נטל ההוכחות בעניין זה בין צדדים סמוכים לעיסקת יסוד ידועה ומושרשת - ראו הילכת צמח נ שלשבסקי וההלכה הבסיסית על פיה הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). ובעניין חזקת התמורה על פי פקודת השטרות - זאת אינה עומדת כאן לזכות התובע שהרי טוען הוא לעיסקת יסוד אל מול שני הנתבעים כאחד! מנגד , הרימה הנתבעת 2 את הנטל הרובץ עליה לאמור כי לא קיבלה הלוואה , לא התחייבה כלפי התובע להשבת ההלוואה, וכי השיקים נמשכו מחשבונותיה בחוסר הרשאה. אינני מסיקה זאת בהסתמך על הכחשה סתמית של הנתבעת. מסקנתי זו סומכת הן על תצהירו של התובע אשר "שכח" או "התבלבל" לעניין סכום ההלוואה שהרי כאמור הצהיר בסעיף 5 לתצהירו :"ובמהלך חודש מרץ 2005 מסרתי לבני הזוג הלוואה בסך כולל של 35,750 שקלים כאשר חלקו ניתן בשיק בנקאי ובשקלים בדולרים." ואילו בסיכומיו טען כי עסקינן בהלוואה בסך 30,750 ₪- סעיף 41 לסיכומי התובע. כאמור , בניגוד לסכום ההלוואה הניטען בסיכומיו. כן סומכת מסקנתי על הימנעותו של הנתבע 1 מהתייצבות, והן על העובדה שהתובע מצידו לא המציא עדות לסתור את הגנתה של הנתבעת 2 בדבר חתימה בהעדר הרשאה אשר העבירה אליו את נטל ההוכחה המשני להוכחת ההרשאה כאמור. מוצאת לנכון להתייחס גם לטענה אפשרית של מניעות לנתבעת: אכן ,טענת מניעות יכול ותקום הן בעקבות מצג פוזיטיבי של הרשאה בדרך של התנהגות, והן במקרה של מצג בדרך של מחדל, לרבות שתיקה מתמשכת במקרים קודמים בהם כובדו שקים שזויפו באותה דרך, והכול כאשר יש תשתית ראייתית סבירה להניח שהפעולות בחשבון הבנק של הנתבעת 2 היו בידיעת בעלת החשבון והיא מצאה לנכון להעלים מהן עין. (ראו ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימטיד נ' רפאול רקנטי לג(3)38). אלא שלא כן המקרה דנן . הנתבעת 2 לא הכחישה הרשאה לנתבע 1 למשוך צ'קים מחשבונה - עליו נמשך הצ'ק הראשון - הרשאה שבוטלה לטענתה בתאריך 5.5.2005. זה המקום לציין כי התרשמתי שגרסת התובע בסוגיות המהותיות לעיסקת היסוד לשיטתו , לאורך ההליך אינה עקבית, אי עיקביות שפגעה במהימנותו. באשר ליחסי ה"חברות" הנטענים עם הנתבע, סתם התובע ולא פירש. לכאורה ניטען כי בין התובע לנתבע היכרות על רקע עסקי, עת ביטח הנתבע 1 רכושו ועסקיו אצל התובע. מעבר לכך, לא ברור במה התבטאו "יחסי החברות" הקרובים. (ראה פסק דיני הקודם, עמוד 6 סעיף 17). בפסק דיני הקודם, שנסוב סביב נושא חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993, הבהרתי כי התובע כשל מלהוכיח את קיומה של "הלוואה". מסקנתי זו על כנה עומדת!. לא נוכחתי כי אכן בוצעה עסקת הלוואה בין מי מהצדדים. גרסת התובע אינה קבילה ולא תעמוד בכל דרך. התובע לא המציא ולו בדל של ראיה להוכחת ההלוואה המוכחשת על ידי הנתבעת 2 כדוגמת מסמך ההלוואה, פירוט חשבון בנק, העברת כספי ההלוואה אשר לטענתו ולו בחלקם הועברו בהמחאה או העברה בנקאית. 11. לסיכום: לאחר עיון חוזר ומעמיק בתיק ובבחינת כל המסמכים שהוגשו לרבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובשים לב שההליך מתנהל בסדר דין מהיר לאור סכום התביעה ובהסתמך על הוראות תקנה 214 טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המורה כי פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, להלן הכרעתי: העובדה שהנתבע 1 והנתבעת 2 היו זוג נשוי, אין בכך ללמדנו כי ישנה הרשאה גורפת לביצוע פעולות בחשבון הן 603 והן 608. (ע"א 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ). בעניינו, לא נוכחתי כי השולחת - הנתבעת, יצרה מצג אובייקטיבי לפיו הנתבע 1 היה מורשה במסירת השיקים ,הן הראשון והן השני לתובע למועד מסירתם, שלא הוכח בפני על ידי התובע. משכך אין לראות בפעולת השלוח-הנתבע 1 כפעולת השולח- הנתבעת 2. אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה בהתייחס למועד בו נמסר לו כל אחד מהצ'קים,(בשים לב לעובדה שעד 5.5.2005 היה רפי מנצור מורשה למשוך צ'קים מחשבון הנתבעת 2 בסניף 603),ויתרה מכך, התובע נמנע מלנסות להרים את הנטל בהתייחס להרשאה למשיכת הצ'ק השני המשוך מחשבונה הפרטי של הנתבעת 2. לאור מסקנותיי לעיל , טענת התובע למשיכת הצ'קים וחתימה עליהם על ידי הנתבע 1 בהרשאת הנתבעת 2 - נדחית! לעניין שיק מספר 12645 על סכום 5,000 ₪, המשוך מחשבון 603, בשל הנסיבות החיצוניות אופפות את השיק המשוך לפקודת "מוסך רפי" ו- "מנצור גורית דליה", השיק חתום על ידי מנצור רפאל. ומדובר על צדדים קרובים, וכעולה מעדותו של התובע, ומעדותו של המצהיר מטעמו עולה כי הנתבעת, הייתה במוסך מספר פעמים, איני שוללת אפשרות כי הבעל, משך שיקים לטובת המוסך מחשבונה, וכי הייתה הרשאה בעבר, אך סבורני כי אין הדבר עולה לכדי הסקת הרשאה פוזיטיבית בהתייחס למשיכת שיק זה . לשון אחרת אומנם בכותרתו של הצ'ק , בצד ימין למעלה מופיע הרישום "מוסך רפי", והחתימה היא לכאורה חתימתו של רפי ובשמו . אלא שמחזות זו, לא ניתן לקבוע, כפי שניפסק בע"א ת"א 690/98 צדקה ציון נ' ד.ד.ד חברה לעבודות עפר בע"מ, כי העובדה ששם הנתבע 1 מופיע על גבי השיק, לצד הכיתוב "מוסך", יש בו להעיד כלפי צד ג' על הרשאה למשיכת השיק למועד משיכתו לא כל שכן על היקפה של הרשאה גם אם הייתה קיימת . הרשאה בכלל , או לעניין מסויים. התובע לא הוכיח נוהג היוצר מצג של הרשאה, ולא הציג שיקים קודמים, אשר לטענתו נפרעו בדרך דומה. לא זו אף זו, כפי שהבהרתי לעיל, גם אילו נתנה הנתבעת 2 לנתבע 1 פנקס שיקים שלם מהחשבון עליו משוך השיק הראשון, אין בכך ראיה לכך שהנתבעת 2נתנה לנתבע 1הרשאה למשוך השיקים שנמסרו בפועל לתובע. התובע, לא הרים את נטל ההוכחה בדבר קיום הרשאה כאמור. בהקשר זה לא נותר אלא להוסיף ולאמץ את הקביעות העקרוניות בע"א, מחוזי ת"א 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס, שיפות גם לענייננו לאמור לנוכח העובדה שהשיק משוך על חשבונה הפרטי של הנתבעת 2 להבדיל לדוגמא משיק שנימשך על חשבון משותף של בני הזוג, הרי שבוודאי אי אפשר להסיק שהנתבעת 2 נתנה הרשאה בגובה סכומי השיקים, זאת בנוסף לעדותה בפני מחד ולעובדה שהתובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בגירסתו לעניין ההרשאה , ולעניין עיסקת היסוד ,לא זימן לעדות אף עד שיכול היה לתמוך בגירסתו. - מחדל זה לפתחו רובץ!. "לענין זה יפה הכלל שאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ר' י' קדמי על הראיות חלק שלישי, התשס"ד-2003, בעמ' 1649; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פד"י מה(4) 651, 658)." לעניין השיק השני - שיק מספר 11177 על סכום 30,750₪, המשוך מחשבון 608, הכרעתי הינה כי השיק משוך לפקודת מנצור גורית בלבד. בעוד שהוא חתום על ידי רפאל מנצור. הנתבע, לא הרים את נטל ההוכחה בדבר קיום הרשאה כאמור. אני מקבלת את גירסת הנתבעת 2 כי שיק זה נגנב ממנה על ידי הנתבע 1 ונמסר לתובע בנסיבות שלא הוכחו בפני , אלא שמכל מקום ללא כל הרשאה מאת הנתבעת 2 סוף דבר 1. לאור מכלול העדויות והראיות ופרשת העובדות הכוללת כפי שהוצגה בפני, בשתי התביעות אני מקבלת את טענות הנתבעת לאמור כי שני השיקים נמשכו שלא בהרשאתה , ובנוסף כי לא ניתנה כל תמורה על ידי התובע תמורתם. לשון אחרת , דוחה את טענות התובע כי לנתבע 1, ניתנה הרשאה לפעול בשם הנתבעת 2, למשוך את שני הצ'קים נשוא פסק דין זה ולמסור אותם לתובע. בנסיבות אלו, התוצאה היא שהנני דוחה את שתי התביעות השיטריות . הן לעניין שיק מספר 12645 על סכום 5,000 ₪, המשוך מחשבון 603,והן את התביעה השיטרית לעניין שיק מספר 11177 על סכום 30,750₪, המשוך מחשבון 608. לאור המסקנות אליהן הגעתי מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 12,870₪ אשר יישאו ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. כן מורה על סגירת שני תיקי ההוצאה לפועל המקושרים.שיקיםמסמכים