מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חסימת כניסה למקום עבודה: 1. בפנינו בקשה לסעדים זמניים במסגרת סכסוך קיבוצי, שעניינה חסימת שער המתחם בו פועלות המבקשות. בתמצית, המבקשות עותרות לצווים שיורו למשיבה ולעובדי המבקשת מס' 1 המיוצגים על ידי המשיבה, לפעול לפתיחת השער למתחם, כך שיתאפשר מעבר עובדים, כלי רכב וציוד בשערי המתחם. 2. הצדדים לבקשה והרקע העובדתי בתמצית א. המבקשת מס' 1 (להלן - המבקשת) היא חברה פרטית בבעלות המבקשת מס' 3. ב. המבקשת מס' 2 אף היא חברה פרטית בבעלות המבקשת מס' 3. ג. המשיבה היא הארגון היציג של עובדי המבקשת. ד. מפעלה של המבקשת ממוקם בעיר חולון, במתחם המשמש את שלוש המבקשות. למתחם שער כניסה אחד המשמש את באי כלל החברות הממוקמות במתחם (בדיון הוזכר שמה של חברה נוספת, שאינה צד להליך - בגירה). ה. מהעדויות ששמענו, בכניסה למתחם ישנו כביש דו מסלולי וכן מעבר להולכי רגל שבו עמדת שומר ו"רולר" למעבר הולכי הרגל. ו. בין המבקשת והמשיבה מתקיימים יחסי עבודה קיבוציים. תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי האחרון ביניהם, הסתיימה בסוף שנת 2010. הצדדים מנהלים ביניהם מו"מ קיבוצי לקראת חתימת הסכם קיבוצי חדש. ז. ביום 2.10.11 התקבלה אצל המבקשת הודעה על שביתה, בה נטען כי השביתה ננקטת בשל "מבוי סתום במו"מ לחתימת הסכם קיבוצי חדש". הצדדים המשיכו לנהל מו"מ אשר ידע עליות ומורדות. במהלך המו"מ, העובדים נקטו מספר פעמים בצעדים ארגוניים. למרות התקדמות במו"מ המתנהל חודשים ארוכים, הצדדים לא השכילו להגיע לנוסח מוסכם המקובל על שניהם והסכם קיבוצי לא נחתם עד היום. ח. מיום 18.4.12 בבוקר, מתקיימת שביתה מלאה אצל המבקשת. ט. ביום 18.4.12 הוגשה בפנינו הבקשה לראשונה, אך יום למחרת המבקשת הודיעה שהמו"מ התחדש והצדדים ממשיכים לנהלו באופן אינטנסיבי. לפיכך התבקשה דחיית הדיון. י. המבקשות חידשו את בקשתן ביום 30.4.12 ודיון בבקשה נקבע ליום 1.5.12. 3. לטענת המבקשות, העובדים חוסמים את שער המתחם ואינם מאפשרים כניסתם של עובדי המבקשת, לרבות אלה המועסקים בחוזים אישיים ואשר אינם נוטלים חלק בשביתה וכן חוסמים את כניסתם של קבלנים ועובדי קבלן הנותנים שירותים למבקשות מימים ימימה. עוד נטען, כי כניסתם של גורמים אלה, המגיעים לשערי המתחם, נמנעה מהם באופן פיזי על ידי קבוצת עובדים שהשתלטה על שערי המתחם ועושה בהם כבשלה. בתשובה לטענות אלה, המשיבה טענה שהמבקשת מתנהלת בחוסר תום לב קיצוני וחמור, כאשר לאחר שתנאי ההסכם הקיבוצי סוכמו וכאשר הצדדים גיבשו טיוטה אחרונה, החליט מנכ"ל המבקשת לסגת מההסכמות. על רקע זה, נטען שהבקשה אינה משקפת את המציאות, העובדים אינם מונעים כניסה או הוצאה של ציוד ואינם מונעים כניסת עובדים בהסכמים קיבוציים או אישיים של חברות אחרות. נטען שכל פעולות העובדים מסתכמות בשביתה, היינו באי ביצוע עבודה ובהפגנה מחוץ למבנה, אך השער לא נסגר. 4. ההסתדרות הצהירה בסיכומיה שלא תמנע הוצאת ציוד (עמוד 33 שורות 10-11). מסיבה זו אין מניעה שיינתן צו כמבוקש בנושא זה, גם ללא הכרעה ספציפית ביחס לציוד. 5. בנוסף לעדי הצדדים, שתצהיריהם תמכו בכתבי הטענות (מר גולדשטיין, סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון במבקשות, מר אסרף, יו"ר הסתדרות עובדי המתכת החשמל והאלקטרוניקה ומר סטריאן, יו"ר ועד העובדים במבקשת), שמענו אף עדותם של שלושה עובדים שהעידו על המתרחש במתחם ביומיים האחרונים (מר שמואל דוידי, מר שלמה יריב ומר רמי גולדרייך). 6. שתי שאלות עובדתיות מרכזיות עומדות להכרעה בשלב זה. נזכיר כי מאחר שמדובר בהליך זמני, הכרעותינו בשתי השאלות יהיו על יסוד ראיות לכאורה. השאלה הראשונה - האם ניתנה הוראה למנוע כניסת עובדים, עובדי קבלן או כלי רכב למתחם. השאלה השניה - האם אי החתימה על הסכם קיבוצי נובעת מהתנהלות שלא בתום לב של המבקשת, ואם כן - מה נפקות קביעה זו ביחס לבקשה בנוגע לכניסה למתחם. המצב בשער הכניסה למתחם וההוראות שניתנו על ידי המשיבה בנושא 7. על פי העדויות ששמענו, בבוקר יום 30.4.12, היתה התקהלות עובדים בכניסה למתחם ובעמדת השומר במקום. נאמר לעובדים המועסקים בחוזים אישיים שלא ניתן לעבור בפתח. עובד שהסביר שיש לו בעיה אישית שמחייבת אותו להכנס, לא הותר להכנס למתחם (עדות מר דוידי שמואל, עמוד 2 ואילך). אף כלי רכב לא הורשו להכנס למתחם (עדות מר רמי גולדרייך, עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 24 ואילך). ההנחייה שניתנה לעובדים המועסקים בחוזים אישיים היתה שלא להגיע למצב של עימות פיזי. בשלב מאוחר יותר ניתנה הוראה לעובדים לעבור לעבוד במתחם אחר של המבקשות - בבני ברק (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 12-16; 25-28). עוד שמענו שאתמול בבוקר (1.5.12) עמד בשער המתחם חבר ועד העובדים. כאשר זה נשאל אם ניתן להכנס למתחם, השיב בשלילה. הכניסה למתחם נמנעה, הן ברגל והן ברכב (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 11-12). מר שלמה יריב, מנהל החטיבה במבקשת, הסביר שההנחיה לעובדים שלא להתעמת עם חברי הועד והעובדים השובתים, ניתנה כמסקנה מארועי עבר שהסתיימו באלימות (עמוד 9, שורות 9-12, עמוד 10, שורות 18-24, עמוד 12, שורה 29). עוד שמענו כי מקרב עובדי המבקשת, "העובדים בהסכם הקיבוצי הגיעו לחולון, העובדים בחוזה אישי הגיעו לרמת אפעל על פי הנחיותינו [לאחר שהתברר שנמנעת כניסתם למתחם - ד.ו.] ועובדי הקבלן לא הגיעו למפעל" (עמוד 18 שורות 8-10). מר רמי גולדרייך העיד שעובד בחברה קבלנית מסר לו שמר סטריאן, יו"ר הועד, אמר לו שאינו יכול להכנס וכן עובדים נוספים מסרו לו שלא התאפשר להם להכנס (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 19-23; עמוד 20 שורות 3-5). 8. מצאנו שביחס לשאלת המצב בשער המתחם, ישנה סתירה בעמדת ההסתדרות. מחד גיסא, נטען שאין מניעה לכניסת עובדים, קבלנים, כלי רכב או ציוד. גם נטען באופן מפורש על ידי מר אסרף שלא ניתנה הוראה על ידי ההסתדרות לעובדים לסגור את השער (עמוד 1, שורה 11). מאידך גיסא, ניתן להבין מעדותו של יו"ר הועד שבפועל, חברי הועד או העובדים השובתים עומדים בפתח המתחם ומחליטים מי ייכנס ומי לא - "שהיום בא אלי עובד בהסכם אישי ארזי איציק ואמר שהוא רוצה להכנס ואמרתי לו שייכנס... זה לא המקרה היחיד. אתמול גם ראש המנהל נכנס" (עמוד 29, שורות 26-29). ר' באותו הקשר, גם תשובתו המתחמקת של מר אסרף, בעמוד 13 לפרוטוקול - "אף אחד לא הפריע להם להכנס ... אין לי שליטה על הפה של אף אחד". נוכח העדויות הברורות של עובדי המבקשת, הסתירה בעמדת המשיבה והעולה במשתמע מעדיה, אנו מקבלים את טענות המבקשות, לפיהן עובדי המבקשת עומדים בפתח המתחם ואינם מאפשרים כניסת עובדים המועסקים בחוזים אישיים או עובדי קבלן, אשר הועסקו על ידן מימים ימימה, ובפועל - הם המחליטים מי ייכנס ומי לא. 9. שמענו בעדותו של מר גולדשטיין, שבמתחם עובדים כ - 600 עובדים, מהם שובתים 100 עובדים מאורגנים. עוד שמענו ש"מי שלא נותנים לו להכנס הם עובדי חוזים אישיים במבקשת 1 ועובדי קבלן של כל החברות" (עמוד 27 שורות 3-6). כלומר, אין המדובר, כפי שאולי ניתן היה להסיק מהבקשה, בחסימה מוחלטת של הכניסה למתחם. בעניין זה, אין לדעתנו משמעות אם מדובר בכלל העובדים או בחלקם. עצם מניעת הכניסה על ידי העובדים, מהווה שיבוש של ניהול חיי המפעל. שליטתם של העובדים השובתים על הכניסה למתחם, כאשר בכוחם להחליט מי יכנס ומי לא, היא נושא הדיון ולאו דווקא מספר העובדים או כלי הרכב שהעובדים השובתים מסכימים להכניס למתחם. לנושא זה יינתן משקל בהמשך, בשקילת מאזן הנוחות והמידתיות. 10. בהקשר זה נדגיש את הסתירה בעמדת ההסתדרות. מחד גיסא, ניתנה הצהרה לפיה לא ניתנה הוראה לחסום את הכניסה למתחם. מאידך גיסא, בסיכומי ההסתדרות נטען שהיא נאלצה להורות על נקיטת צעדים בתגובה להתנהלות חד צדדית של המבקשת בניהול המו"מ. להערת בית הדין כי הטיעון האחרון (לפיו ההסתדרות נאלצה לנקוט בצעדים בתגובה להתנהלות במו"מ), סותר את הצהרתו של מר אסרף, לפיה לא ניתנה הוראה לסגירת השער, נטען כי המחלוקת היא האם הצעדים שננקטים תואמים את הנחיות ההסתדרות. לדעתנו, אין בכך להסביר את הסתירה בין הצהרתם של נציגי העובדים ובין הנטען בפנינו בסיכומי המשיבה. 11. מכאן לשאלה השניה, והיא התנהלות המבקשת בניהול המו"מ ונפקות קביעה זו בשאלת לגיטימיות סגירת שער המתחם. כאמור, עמדת ההסתדרות היא שעל רקע התנהלות בחוסר תום לב של המבקשת, אשר חזרה בה מהסכמות שהועלו על הכתב בטיוטה אחרונה שגובשה לפני חתימת הסכם קיבוצי, אין להיעתר לבקשה. כל אחד מהצדדים תולה בחברו את האשם לכשלון המו"מ. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים בנושא, איננו מקבלים את גרסת ההסתדרות לפיה המבקשת היא שמנעה את חתימת ההסכם הקיבוצי, בכך שחזרה בה מהסכמות אליהן הצדדים הגיעו. זאת לאור עדותו של מר גולדשטיין (עמוד 22, שורות 24-26) הנתמכת בעדותו של מר סטריאן (עמוד 30, שורות 21-22), לפיה מר אסרף דחה את הערות המבקשת לטיוטה שהועברה לה. מהעדויות ששמענו עולה שהצדדים היו קרובים מאד לחתימת הסכם, אך למרות רצונם לחתום על הסכם חדש וההתקדמות במו"מ, הדבר לא צלח. כאמור, טענת ההסתדרות, אשר מייחסת את כשלון המו"מ לחזרתו של מנכ"ל המבקשת מההסכמות שהושגו, לא הוכחה. נהפוך הוא. בנוסף, מצירוף כלל העדויות ששמענו, עולה שעל אף שהצדדים התקדמו כברת דרך משמעותית ונותרו נושאים מועטים שלא סוכמו, לא היה שלב שבו היתה טיוטה לפני חתימה. אף זאת בניגוד לטענת ההסתדרות. נוכח מסקנה זו, איננו נדרשים לדון בשאלת הקשר בין התנהלות המבקשת ובין הצעדים הארגוניים שננקטו. 12. המבקשות טוענות כי צעדי העובדים, החוסמים את הכניסה למתחם, מהווים עוולה של הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין, כמו גם גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה ומטרד. בנוסף, מעשים אלה פוגעים בזכויותיהן החוקתיות ובכל מקרה אין הם באים בגדר השביתה הלגיטימית. בתב"ע נז/ 14-1549 עץ לבוד בע"מ - מולקה, פד"ע לג עז (1997), נפסקו הדברים הבאים, היפים אף לענייננו - "אף אם קיימת במפעל המבקשת שביתה - ואין אנו נדרשים לבחון במקרה שלפנינו את הלגיטימיות של השביתה, די לנו שנציין כי לצורך הכרעתנו לכאורית אף אם מדובר בשביתה לגיטימית - שזכאי כל אחד מהמשיבים שלא לבצע את עבודתו, אולם חירות השביתה אינה מקנה לו זכות או כח לבצע מעשים המהווים עוולה נזיקית..." על פני הדברים, נראה שעמידה בשערי המתחם, תוך סינון ובחירה מי מהבאים בפתחו ייכנס לעבודה אצל אחת מהמבקשות ומי לא, מקימה למבקשות זכות על פי סעיף 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הקובע - "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת." כמו כן, נראה לכאורה שיש בהתנהגות זו משום הסגת גבול במקרקעין, המוגדרת בסעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כ"כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין". נוכח דברים אלה, משהגענו למסקנה שעובדי המבקשת אינם מאפשרים כניסה חופשית של עובדים למתחם, נראה שיש מקום לקבל את הבקשה. יחד עם זאת, אין לשכוח כי התנהלות זו היא על רקע סכסוך קיבוצי ועל רקע שביתה בה נוקטים העובדים. משכך, עלינו להתחשב במיוחד שבמשפט העבודה (דב"ע נז/ 41-27 ההסתדרות הכללית - מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, פד"ע ל 449 (1997)) וכן עלינו לשקול שיקולים כלליים בהתחשב בכך שהעומד לדיון הוא סעדים זמניים. 13. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ולאור העדויות ששמענו, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את הבקשה. להלן נימוקינו - א. הבקשה אינה נוגעת לשביתה בה נוקטים העובדים, אלא היא מצומצמת לפתיחת שער המתחם. כאשר התערבותנו מתבקשת רק בהקשר של שימוש במקרקעין ומטלטלין של המעביד ושל שתי חברות נוספות שאינן צד לסכסוך הקיבוצי, ואין המעביד מבקש להגביל את הצעדים הארגוניים האחרים שהעובדים נוקטים בהם, הרי שגם אם נקבל את עמדת ההסתדרות כי סגירת השער היא צעד ארגוני לגיטימי, הסעד המבוקש בנושא פתיחת שער המתחם הוא מידתי. ב. פתיחת השער מתבקשת על מנת לאפשר כניסת עובדים של המבקשות ועובדי קבלן, העובדים במתחם מזה זמן ואין מדובר בהכנסת עובדים חדשים על מנת לרוקן מתוכן את המאבק הארגוני של העובדים השובתים. נזכיר כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בזמן שביתה "מעביד יכול גם להפעיל את המפעל באמצעות עובדים שלו שאינם שובתים" (ע"ע (ארצי) 742/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - תדיראן מערכות בע"מ, (13.12.05)). ג. גם אם אין מדובר בסגירה מוחלטת של השער וניתנת אפשרות לחלק מהעובדים להכנס, מדובר בפגיעה במבקשות. לגבי המבקשת - מהעדויות עולה כי לא התאפשרה כניסה לעובדים בחוזים אישיים ולעובדי קבלן. כלומר, אין אפשרות לקיים אצלה עבודה סדירה. לגבי שתי המבקשות הנוספות, לא הותרה כניסת עובדי קבלן. מכאן שהצעד פוגע בכל המבקשות, במידה שונה לגבי כל אחת מהן. ד. סגירת שער המתחם פוגעת לא רק במבקשת, עימה נוהל המו"מ ועובדיה הם העובדים השובתים, אלא גם במבקשות 2-3, שנמצאות באותו מתחם, למרות שהסכסוך הקיבוצי אינו נוגע להן. ה. איננו סבורים שהעובדה שהמו"מ בין הצדדים לא פורט בהרחבה בבקשה, מעידה על פעולה בחוסר תום לב של המבקשות, המצדיקה את דחיית הבקשה. ראשית, ברור מעמדת המבקשות שנושא זה לא היה רלוונטי בעיניהן. שנית, הנושא הוזכר, אם כי לא בהרחבה כפי שעשתה ההסתדרות. שלישית, ההסתדרות היא שקשרה בין המו"מ שכשל ובין מניעת הכניסה למתחם, כשלטענתה כשלון המו"מ הוא המצדיק את הפעולות שננקטו. מאחר שהמבקשות לא קשרו בין שני הנושאים, איננו סבורים שהיה על המבקשות לפרט מעבר לפירוט שניתן כרקע לבקשה. לסיכום נקודה זו, לא מצאנו שהמבקשות פעלו בחוסר תום לב, ועל כן אין לדחות את הבקשה בשל נימוק זה. ו. לא נעלמה מעינינו החלטת בית דין זה (מותב בראשות כב' השופטת דוידוב - מוטולה) בסק (ת"א) 342/05 תדיראן קשר בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (11.12.05), בה נדחתה בקשת מעביד להורות לעובדים להוציא ציוד ממחסן ולמנוע כניסת אנשים ויציאתם מחצרי המפעל. באותו מקרה, בית הדין שוכנע "לכאורה כי כל הוצאת ציוד תחייב בהכרח את 'שבירת' השביתה וביצוע פעולות המבוצעות דרך כלל על ידי העובדים השובתים". בענייננו, המבקשות ציינו במפורש שאינן מבקשות סעדים כנגד השביתה בה העובדים נוקטים, והעובדים שכניסתם למתחם נמנעת, הם עובדי המבקשות מזה זמן. לא הובאו ראיות בתמיכה לטענה לפיה המבקשת מנסה להכניס עובדים שיחליפו את העובדים השובתים. עדותו של מר סטריאן בנושא, היתה מאד כללית ואף הוא התקשה לתת דוגמה קונקרטית לטענה זו (עמוד 29, שורות 18-20). 14. סוף דבר - א. הבקשה לסעדים זמניים מתקבלת ואנו מורים למשיבה לבטל כל הוראה ארגונית שניתנה בקשר לחסימת שערי המתחם ולגרום לכך שיתאפשר מעבר חופשי של בני אדם, כלי רכב וציוד בשערי המתחם, באופן מלא ותקין. כמו כן, אנו מורים למשיבה וליחידיה לגרום לכך שיתאפשר מעבר חופשי של בני אדם, כלי רכב וציוד בשערי מתחם, באופן מלא ותקין ואנו אוסרים על שיבושים כלשהם בנוגע לכך. עוד אנו מורים למשיבה להפעיל מרותה ופיקוחה הארגוניים על ועד העובדים ועל עובדי המבקשת לשם מילוי צווים אלה. ב. לאור העדויות ששמענו לגבי ההתקדמות המשמעותית במו"מ בין הצדדים, אנו קוראים לצדדים לשוב לשולחן המו"מ ולעשות כל מאמץ להגיע להסכם שיביא לקץ הסכסוך המתמשך בין הצדדים. ג. לא מצאנו כי יש בנסיבות העניין להצדיק חריגה מהכלל לפיו לא יושתו הוצאות בהליך קיבוצי. חסימת כניסה