חיסיון על פטנט

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו חיסיון על פטנט: לפני תביעה כספית בגין פגיעה נטענת בזכויות התובעים ביחס להמצאה שעליה הגישו בקשה לפטנט, בכך שהנתבעת הודיעה להם ולרשם הפטנטים על הטלת צו חיסיון לפי חוק הפטנטים, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הפטנטים"), ולאחר מכן על הסרתו, והתברר בדיעבד שצו החיסיון מעולם לא הוטל. עיקר העובדות הצריכות לעניין . 1. בשנת 2004 ובשנים שקדמו לה אירעו פיגועי טרור רבים בארץ, בין היתר, באוטובוסים. בעקבות זאת הוציא משרד התחבורה "קול קורא" למצוא פיתרון לבעיה, וזה הגיע, באמצעות חבר, לידיעת התובע 2 (הלן: "התובע"), סא"ל במילואים, בעל ידע בנושאי ביטחון, העוסק בהקמת פרויקטים ליזמות והמצאת פתרונות טכנולוגיים. התובע, ושותפו, התובע 3, העוסק במחשוב, גילו עניין בקול הקורא ועמלו לפתח מתקן שמטרתו גילוי מחבלים הנושאים חגורות נפץ, ומיגון כנגד פיגוע כאמור, כך שיגלה חגורות נפץ הנמצאות מתחת לבגדיהם, לכידתם בתוך תא משוריין העמיד לפיצוץ, שיותקן בכניסה לאוטובוסים או למתקנים הציבוריים. 2. ביום 28.4.04 הגישו התובעים, באמצעות עורך פטנטים מטעמם, עו"ד ד"ר אייל ברסלר (הלן: "עורך הפטנטים"), בקשה לרישום פטנט על הקונספט לפתרון הבעיה כאמור לעיל (להלן: "ההמצאה"). 3. בהתאם לחוק הפטנטים, מודיע רשם הפטנטים למשרד הביטחון על בקשות לרישום פטנט שנראות לו כנוגעות להגנת המדינה, או כמכילות סוד ביטחוני, וכך עשה במקרה זה. 4. סעיף 94 לחוק הפטנטים שכותרתו "הגבלת פעולות הרשם לשם בטחון המדינה" קובע: "(א) שר הביטחון רשאי, בצו, אם ראה צורך בכך לשם הגנת המדינה, לרבות השמירה על סודותיה הביטחוניים, ולאחר התייעצות עם שר המשפטים - (1) להורות לרשם שיימנע מעשיית פעולה שהוא חייב או רשאי לעשותה לפי חוק זה בעניין בקשה פלונית, או שידחה את עשייתה; (2) לאסור או להגביל פרסום או מסירת ידיעות בקשר לבקשה פלונית או בקשר למידע הכלול בה. (ב) העתק הצו של שר הביטחון יימסר למבקש". 5. ביום 30.6.05 התקיים דיון בועדת החיסיון של המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית (להל: "מפא"ת" ו"ועדת החיסיון"), וזו החליטה להמליץ להטיל צו חיסיון על ההמצאה. 6. לאור סעיף 94 לחוק הפטנטים, על מנת שיוצא צו כדין, נדרש שר הביטחון לקבל החלטה כאמור, לאחר שהתייעץ עם שר המשפטים, והנתבעת החלה לפעול על פי הליך זה. ביום 12.7.05 פנתה מפא"ת לשרת המשפטים, בבקשה לקבל את אישורה להטלת צו חיסיון. ביום 17.8.05 נשלחה הודעת שרת המשפטים לשר הביטחון לפיה אין לה התנגדות להטלת הצו, וביום 15.9.05 נשלח אישור שרת המשפטים למפא"ת. 7. עם תחילת התהליך, לאחר קבלת ההחלטה על ידי ועדת החיסיון, ובטרם (או מבלי) שניתן צו על ידי שר הביטחון, הודיעה מפא"ת לתובעים במכתב מיום 5.7.05, חתום על ידי מר שלמה ברסלר, ראש תחום אמצאות ופטנטים, לתובעים, באמצעות עורך הפטנטים מטעם התובעים: "1. בקשת הפטנט... נבדקה על ידנו ונמצא כי הנושא מסווג וחל איסור פירסום. 2. לפיכך, הוחלט להטיל צו חסיון על בקשת הפטנט שבנדון. 3. הודעה על איסור פרסום הבקשה נמסרה לרשם הפטנטים. 4. לידיעתכם וטיפולכם בהתאם". (להלן: "ההודעה שבכתב" או "המכתב"). כלומר, על-פי נוסח המכתב, התקבלה החלטה להטיל צו חיסיון, בעוד שלא התקבלה החלטה מחייבת להטיל צו חיסיון על ידי שר הביטחון לאחר התייעצות עם שרת המשפטים, אלא התקבלה החלטה של ועדת החיסיון להמליץ לפני השרים לעשות כן. 8. הנתבעת אינה חולקת על כך שנוסח המכתב שגוי. 9. מתברר כי מדובר בנוסח הודעה קבוע שהיה בשימוש על ידי הנתבעת, עוד מימי קודמו של מר ברסלר, שהיה נשלח למגישי הבקשה לפטנט ולרשם הפטנטים כל אימת שוועדת החיסיון הייתה מגיעה להחלטה להמליץ לשר הביטחון להוציא צו חיסיון. 10. בנוסף למשלוח ההודעה שבכתב, ביום משלוח המכתב, שוחח מר ברסלר עם עורך הפטנטים, טלפונית (להלן: "שיחת הטלפון"). על עצם קיומה של שיחת הטלפון, אין מחלוקת בין הצדדים, אלא שהם חלוקים על תוכנה. לטענת התובעים, באותה שיחה, חזר מר ברסלר על תוכן המכתב, בעוד שלטענת הנתבעת, באותה שיחה, הבהיר מר ברסלר לעורך הפטנטים כי המכתב מהווה המלצה של מפא"ת להטלת החיסיון בלבד, וכי רק לאחר החלטת שר הביטחון יוצא צו פורמאלי כאמור. 11. בעקבות שיחת הטלפון והמכתב האמורים הודיע עורך הפטנטים לתובעים במכתב מאותו יום, ה- 5.7.05: "הנני להודיעך כי קיבלנו הודעה טלפונית לפיו שר הביטחון החליט להפעיל לגבי בקשה זו את סמכותו לפי סעיף 94 לחוק הפטנטים... בהסתמך על סמכותו לפי הסעיף, שר הביטחון הטיל צו איסור פרסום על הבקשה המורה שאין לפרסום את הבקשה, למסחר את האמצאה או לעסוק בה בכל דרך אחרת ללא הרשאה... עם קבלת הצו החתום על ידי שר הביטחון, נשוב ונעדכן אותך". 12. התובעים פנו לנתבעת, בין היתר, בבקשה להסיר את צו החיסיון, וביום 14.12.05 דנה ועדת החיסיון בשנית בצורך בהטלת חיסיון על ההמצאה, וזו הפעם החליטה כי אין עוד צורך בהטלת צו חיסיון. 13. החלטה זו הודעה לתובעים בעל-פה, ולאחר מכן ניתנה להם החלטה על הסרת החיסיון במכתב מיום 8.2.06. טענות התובעים. 1. התובעים טוענים כי במשך הזמן הרב שחלף בטרם ההודעה בדבר החיסיון, הם השקיעו משאבים ועמל רב במטרה לקדם את הפרויקט ולהכינו לשיווק באמצעות חממות טכנולוגיות, משקיעים פרטיים או תקציבים של גופים ביטחוניים או קרנות הון סיכון ולשווק את ההמצאה לחברות תחבורה כגון אגד דן ורכבת ישראל, וכן תכננו לפנות לחברות אבטחה, נמלי תעופה, אצטדיונים ועוד. התובעים הכינו "נייר לבן" ("White paper") המהווה את פרופיל ההמצאה במטרה לשווקו מחד, ולמצוא משקיעים לפרויקט, מאידך. 2. את ההודעה הטלפונית על הטלת צו החיסיון קיבלו ביום 5.7.05, דהיינו 15 חודשים לאחר הגשת הבקשה לרישום הפטנט. 3. בהתאם להודעת הנתבעת לעורך הפטנטים בעל-פה ובכתב, הודיע להם עורך הפטנטים כי עליהם להפסיק את כל המגעים עם משקיעים ויועצים הקשורים להמצאה, והם פעלו בהתאם להנחייתו והקפיאו את הטיפול בהמצאה לחלוטין. 4. בעקבות ההודעה על הטלת צו חיסיון פנו התובעים לנתבעת במטרה להביא לכך שצו החיסיון יוסר, ולחילופין בניסיון ליצור שיתוף פעולה בפיתוח הפרויקט עם הנתבעת. מאחר והצו לא בוטל, בידעם שאין בידם ברירה אלא לקדם את הפרויקט מול מפא"ת, קיימו התובעים שתי פגישות עם נציגי הנתבעת, במטרה לעניין אותם בשיתוף פעולה לפיתוח ההמצאה. בפגישה הראשונה, ביום 5.12.05, הוברר לתובעים כי נושא החיסיון אינו בתחום אחריותם של נציגי הנתבעת שהשתתפו בפגישה וכי הם אינם מתמצאים במערכת הגילוי, ולכן הוצע לקיים פגישה עם מחלקת מופטרוניקה. בפגישה השנייה, ביום 12.1.06, בהשתתפות התובע, יועץ התובע, ד"ר לב דיאמנט, ונציגי הנתבעת ממחלקת מופטרוניקה, דחו נציגי הנתבעת את האפשרות ליצור שיתוף פעולה בין הצדדים, עוד בטרם הוצגה בפניהם הוכחת היתכנות טכנולוגית, והודיעו לתובעים כי מניסיונם בפיתוח מערכת דומה עבור חברה אחרת נוכחו לדעת שמערכת כזו מייצרת יותר מידי התראות שווא (דבר שהתובע נתן עליו את דעתו וסיפק פתרון ממוחשב אותו לא היו מוכנים נציגי הנתבעת לראות), וכי אין יכולת מבצוע של המערכת, ולכן לא יהיה המשך פעילות של מפא"ת מול המציעים. 5. בסיכום הפגישה נכתב על ידי נציגי הנתבעת: "המציעים הלינו על הגבלתם ע"י הטלת חיסיון על הפטנט, הבהרנו להם שוב כי לא אנו אחראים להטלת חיסיון זה וכי ננסה לסייע להם "מתוך המערכת... ". 6. החלטת הנתבעים גרמה לתובעים למפח נפש גדול הואיל והנתבעת הטילה, ביד אחד, צו חיסיון על הפרויקט, ואילו ביד שנייה, החליטה כי אין לה עניין בו. 7. ההחלטה פגעה אנושות באפשרות לפתח את הפרויקט הואיל ועל התובעים מוטלת חובת גילוי נאות לחשוף בפני משקיעים את החלטת הנתבעת שפירושה שלילת האפשרות לשווק למשקיעים את המערכת. 8. בעקבות פניות חוזרות ונשנות של התובעים, ערכה הנתבעת דיון נוסף בעניין ההמצאה ביום 10.11.05, והחליטה כי לא יוטל צו חיסיון. למרות זאת, הנתבעת לא הודיעה לתובעים על ההחלטה סמוך לאחר קבלתה, ורק ביום 8.2.06 ניתנה לתובעים הודעה בכתב מהנתבעת לפיה "אין מניעה לפרסום בקשת הפטנט מסיבות ביטחון" וכי "הודעה על שחרור הבקשה נשלחה לרשם הפטנטים". 9. התובעים פנו לנתבעת במטרה לקבל פיצוי או הפניה לוועדה לענייני פיצויים ותגמולים שהוקמה לפי סעיף חוק הפטנטים אולם, הנתבעת סירבה בטענה שהגם שנשלחו ביום 5.7.05 הודעות על הטלת צו חיסיון לתובעים ולרשם הפטנטים, ולאחר מכן, ביום 8.2.06 - הודעה על שחרור הפטנט, הרי שבפועל, צו חתום על ידי השר, בהתאם לקבוע בחוק - לא ניתן. כמו כן העלתה הנתבעת, בפעם הראשונה את הטענה לפיה בשיחת הטלפון הובהר לעורך הפטנטים כי מדובר היה בהמלצה בלבד. 10. מבירור שערכו התובעים עם עורך הפטנטים עולה כי בשיחה בעל-פה הובהר לו מעל לכל ספק כי ניתן צו חיסיון להמצאה, וכי לא נאמר כי מדובר בהמלצה בלבד. 11. התובעים טוענים כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, נגרם להם נזק רב בתשומות ובתקורות שהושקעו, בגין הרווח שנמנע מהם ומוניטין שלהם שנפגע. 12. לטענת התובעים, לאחר שחרור החיסיון ביום 8.2.06, עשו ניסיון ביום 12.2.06, לעניין משקיע פרטי שניסה לעניין את האלוף במילואים עמירם לוין לבחון את ההמצאה, אולם, במרוצת הבדיקה וללא כל קשר לתוצאותיה, החליטו התובעים שאין טעם לחפש משקיע נוסף מאחר והגיעו למסקנה ש"הפטנט נשרף", ולא משנה מה יהיו תוצאות המבחנים, הפרויקט לא יעמוד במבחן הנאותות ולא יביא השקעה. 13. לטענת התובעים, נהגה הנתבעת ברשלנות, ומעשיה מהווים הפרה של סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), המזכה את התובעים בפיצויים סטטוטוריים בלא הוכחת נזק עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה על-פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. 14. כן לטענתם, מהווים מעשי הנתבעת הפרת חובה חקוקה, כאמור בסעף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"), בכך שהודיעה על הטלת צו חיסיון בניגוד לחוק הפטנטים, ובכך שלא פעלה לפצות את התובעים, בטענה שלא ניתן צו חיסיון. 15. בנוסף טוענים התובעים כי מעשי הנתבעת מהווים עשיית עושר ולא במשפט על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), וכן הפרת סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד"), על שפגעה בקניינם, בכך שעשתה מעשים שהזכות היחידה והבלעדית לעשייתם נתונה לתובעים, ואת סעיף 4 לחוק היסוד, בכך שפגעה בחופש העיסוק שלהם. לטענתם, פגעה הנתבעת במוניטין שלהם ופעלה בחוסר תום לב. 16. התובעים טוענים כי ההמצאה היתה כשירה להתקבל לחממה טכנולוגית וכי עקב ההודעה על הטלת צו החיסיון איבדו את הסיכוי להתקבל לחממה, וכתוצאה מכך הפסידו את שכר העבודה שיכלו לקבל משך שלוש שנים, גם אם בסופו של דבר לא הייתה ההמצאה נוחלת הצלחה ומביאה רווחים. 17. התביעה הוגשה לפיצוי ברכיבים כדלקמן: א. פיצוי בגין אובדן אפשרות ליצר הכנסה מהפרויקט, בסך 1,000,000 ₪. ב. פיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית, פגיעה במוניטין, אבדן שווי חברה ועגמת נפש, בסך 200,000 ₪.. טענות הנתבעת. 1. הנתבעת טוענת כי התביעה מהווה ניסיון לעשיית עושר על חשבון הקופה הציבורית, תוך היאחזות בטעות שנפלה אצל הנתבעת, וכאשר התובעים אינם מצביעים על קשר כלשהו בין הטעות לבין הנזק הנתבע. 2. הנתבעת הודיעה לתובעים, בטעות, כי הוחלט להטיל על פטנט צו חיסיון, על אף ששר הביטחון טרם הפעיל סמכותו כדין לצורך זה. הנתבעת הכירה ומכירה בטעותה ואף הייתה מוכנה לפצות את התובעים, כאילו באמת הוטל צו חיסיון על המצאתם, ככל שיראו מה הנזק שנגרם להם כתוצאה מהטלת הצו, אולם התובעים נאחזים בטעות כדי לנסות לתבוע סכום אסטרונומי, מבלי להראות כי נגרם להם נזק כלשהו. 3. למרות הניסוח שבמכתב, בשיחה הטלפונית בין מר ברסלר לעורך הפטנטים, הבהיר נציג הנתבעת כי המכתב מיום 5.7.05 מהווה המלצה בלבד של מפא"ת להטלת החיסיון, וכי רק לאחר החלטת שר הביטחון יוצא צו פורמאלי. 4. ביום 14.12.05 דנה ועדת החיסיון בשנית בצורך בהטלת חיסיון על ההמצאה, והפעם החליטה כי אין עוד צורך בהטלת צו חיסיון. 5. החלטה זו הודעה בעל-פה לתובעים, לכל המאוחר בינואר 2006, ונמסרה להם בכתב ביום 8.2.06. 6. הנתבעת טוענת כי בין לבין, וללא קשר לסוגיית החיסיון, ניסו התובעים לעניין את מחלקת אופטרוניקה במפא"ת בהמצאתם. לצורך זה נפגשו הצדדים בימים 5.12.06 ו- 12.1.06. לאחר הפגישות הודיעו נציגי הנתבעת לתובעים כי הנתבעת אינה מעוניינת להשקיע ולקדם את ההמצאה לצרכי צה"ל והנתבעת. בעקבות סיכום הפגישה, שלח התובע את מכתבו מיום 22.1.06 בו העלה לראשונה את הדרישה לפיצוי בגין כל יום שעבר החל מיום 5.7.05 ועד שיקבל לידיו אישור בכתב על הסרת צו החיסיון. 7. גם בהתעלם משיחות הטלפון, וגם אם נקבל את טענת התובעים כי הוטעו לחשוב שהוטל צו חיסיון הרי שהתובעים הוטעו כאמור משך שבעה חודשים לכל היותר, מיום 5.7.05 ועד ליום 8.2.06. בנוסף, וללא קשר, נבחנה ההמצאה על ידי הנתבעת ונמצא כי אינה מתאימה לצרכיה. 8. בתגובה לדרישת הפיצוי מאת התובעים, שלחה הנתבעת לתובעים מכתב מיום 12.3.08 ולפיו: "באשר לדרישתך לפיצויים, היות ועדיין לא ניתן פטנט לגבי הבקשה הנדונה, וכלל לא נבחנו, בין היתר, העובדה אם היא הייתה בשעתו כשירה לפטנט, זכויות הבעלות הפטנט, אם היה קיים פוטנציאל למסחור בעבר ו/או אם קיים כזה כיום ומה נעשה מאז שחרור הבקשה (בתאריך 8.2.06) ואם נגרם נזק כלשהו, נוכל לדון בדרישתך זו רק לאחר קבלת תשובתך העניינית לשאלות אלו". 9. התובעים לא נתנו כל תשובה עניינית לשאלה מה נזק נגרם להם כתוצאה מהטעייתם הנטענת, ובמקום זאת בחרו להגיש את התביעה. 10. התובעים היו רשאים, לפני הטלת הצו, לעשות בהמצאה ככל העולה על רוחם. גם במהלך הזמן שלטענתם סברו כי הוטל צו יכלו להמשיך ולקדם את ההמצאה, ובוודאי שיכלו לעשות כן לאחר שהוסר הצו. 11. הוראת שר הביטחון מכוונת לרשם הפטנטים ואוסרת עליו לבצע פרסום ולמסור ידיעות כמשמעותן בחוק. אין בסעיף 94 לחוק הפטנטים כדי למנוע את המשך פיתוח ההמצאה בידי בעליה, ואין בה כדי למנוע ממנו לפעול למסחורו לצדדים שלישיים בארץ או בעולם. בפני התובעים עמדה אפשרות לעשות שימוש מסחרי בידע שפיתחו גם בחו"ל, בכפוף לקבלת היתרים מתאימים מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני), התשנ"ב - 1991. פעילות כאמור יכלו התובעים לקיים אף אם הוטל צו חיסיון על הפטנט. דברים ברוח זו נמסרו לתובע במהלך פגישותיו עם נציגי הנתבעת, אך התובע לא פנה מעולם בבקשה לקבל היתרים. 12. הנתבעת טוענת כי אין להטיל עליה אחריות בשל נוסח ההודעות ששלח לתובעים עורך הפטנטים מטעמם. מכל מקום, גם במכתב עורך הפטנטים לתובעים נכתב: "עם קבלת הצו החתום על ידי שר הביטחון, נשוב ונעדכן אותך". מכאן שהתובעים היו מודעים לכך שמכתב הנתבעת, המודיע לכאורה על הטלת צו חיסיון, מהווה אך ורק הודעה על המלצת הגורמים המוסמכים (כפי שהודע לד"ר ברסלר), וכי התובעים זכאים לקבל צו החתום על ידי שר הביטחון, ככל שיחליט להוציאו. 13. הנתבעת מכחישה את חובת הגילוי הנטענת על ידי התובעים לפיה מוטל עליהם לחשוף בפני משקיעים את החלטת הנתבעת בדבר חוסר העניין שלה לפתח במשותף את הפרויקט. לטענתה, גם בפועל, התובעים לא עשו כן כאשר פנו לאלוף במילואים עמירם לוין. 14. הנתבעת מכחישה את עילות התביעה וטוענת, בין היתר, כי לא חל חוק עוולות מסחריות שכן הנתבע אינו בגדר "עוסק" כאמור בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות. 15. כן לטענתה, לא קמה עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה, שכן החיקוק בו מדובר, חוק הפטנטים, לא נועד לטובתם או להגנתם של התובעים. 16. הנתבעת מכחישה את טענת התובעים לפיה היא עשתה שימוש בהמצאה או העבירה מידע בקשר אליה לחברות מתחרות. 17. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין מעשיה. לטענתה, מוטלת על התובעים חובת הקטנת הנזק והיה עליהם לפתח את האמצאה, ככל שיש בה ממש, לפני, במהלך ולאחר הטלת צו החיסיון. כן לטענתה, התובעים שהיו מיוצגים כל העת, ידעו או היו צריכים לדעת כי לא הוטל צו בהתאם לסעיף 94 לחוק הפטנטים על ידי שר הביטחון, בין משום שהודיעו להם על כך בעל-פה, ובין לנוכח המסמכים שבכתב. ככל שהתובעים סברו שהצו הטיל עליהם חובות או איסורים והם ביקשו להימנע מהחובות או האיסורים האמורים, היה עלים לבקש ביטול הצו בהתאם לסעיף 96 לחוק הפטנטים, ומשלא עשו כן, יש לראות את התובעים כמי שהסכימו להטלת הצו, ומכל, מקום כמי שלא פעלו להקטנת נזקם. דיון. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן: 1. אין מחלוקת כי בעניינינו לא הוצא צו חיסיון כדין. 2. למרות זאת הודיעה הנתבעת לתובעים במכתב מיום 5.7.05 כי נושא בקשת הפטנט נמצא מסווג ו"חל איסור פרסום", וכי "הוחלט להטיל צו חיסיון על בקשת הפטנט... לידיעתכם וטיפולכם אודה". 3. אין מחלוקת כי מדובר בניסוח שגוי. אמנם בחקירתו הנגדית של מר ברסלר מטעם הנתבעת הוא מעיד בעמ' 51 ש' 1 - 10 לפרוטוקול כי במכתב לא נאמר כי הוטל צו חיסיון אלא שהוחלט להטיל צו חיסיון, והפירוש, לדעתו הוא ש"יהיה" צו חיסיון, וזאת "רק אחרי ששר הביטחון יחתום" (עמ' 50 ש' 10 לפרוטוקול, אך הנתבעת, בהגינות, אינה חולקת, לרבות בכתב הגנתה ולרבות בסיכומים מטעמה, על כך שהנוסח שגוי וכי עולה ממנו לכאורה שהוטל צו. למעשה, גם בתצהירו של מר ברסלר, מוצג נ/5, (סעיף 11 לתצהיר) נכתב שמדובר בניסוח שגוי. 4. על-פי האמור בסעיף 11 לתצהירו בתצהירו של מר ברסלר מדובר בנוסח של מסמך שהיה בשימוש אצל הנתבעת עוד מימי קודמו בתפקיד, והוא המשיך והשתמש באותו נוסח, מבלי שאי פעם קודם לכן, התעוררה בעיה בהבנת משמעות ההודעה, כפי שנטען על ידי התובעים. 5. לעובדה שקודם לכן לא התעוררה בעיית הבנה לגבי נוסח המכתב כשלעצמה אין משקל בעניינינו שכן לא הוברר, בכמה מקרים אירע את שאירע בעניינינו, דהיינו שהודיעו למגישי בקשה לפטנט כי הוטל צו חיסיון ולאחר מכן הוחלט שלא להטיל אותו, והאם באותם מקרים, בשיחה בעל-פה, הוברר למגישי הבקשה, כי מדובר בהמלצה בלבד, ועוד. 6. עוד אציין לעניין זה כי במקרה דנן התקבלה ההחלטה של הועדה להמליץ על צו חיסיון, באיחור. החלטה זו הייתה אמורה להתקבל תוך 4 חודשים מקבלת ההודעה על ידי רשם הפטנטים בדבר הגשת הבקשה לפטנט שיש לו פוטנציאל של פגיעה ביטחונית אם ייוודע ברבים (ראה מכתב משרד המשפטים למפא"ת מיום 5.5.04 נספח א' לתצהירו של מר שלמה ברסלר מטעם הנתבעת, מוצג נ/5, וכן סעיף 165 לחוק הפטנטים). בעניינינו התקבלה החלטת הוועדה, להמליץ על הוצאת צו חיסיון, למעלה משנה לאחר קבלת הודעת רשם הפטנטים (ראה עדותו של מר ברסלר מטעם הנתבעת בעמ' 46 ש' 11 - 26 לפרוטוקול). עם זאת, לגופו של עניין, גם אם התקבלה ההחלטה באיחור, אין בכך כדי לפגוע בתוקפה. כן אקדים ואציין כי בעניינינו לא הוכח כי בתקופת האיחור התרחשו אירועים שכתוצאה מהם נגרם לתובעים נזק בגין תקופה זו.. 7. המחלוקת העובדתית הראשונה בהקשר זה בין הצדדים היא בשאלה אם בשיחת הטלפון בין מר ברסלר לבין עורך הפטנטים, נאמר לעורך הפטנטים כי מדובר בהמלצה של הוועדה בלבד. הנתבעת טוענת כי בשיחה נאמר לעורך הפטנטים כי מדובר בהמלצה של הוועדה בלבד, וכי רק לאחר החלטה כאמור של שר הביטחון יוצא צו בעוד שהתובעים טוענים כי לא כך נאמר לעורך הפטנטים, אלא ההיפך, הודע לו על הוצאת הצו וכי על התובעים לפעול בהתאם. 8. מטבע הדברים שאין לפנינו ראיות אובייקטיביות וחותכות לאשר נאמר בשיחה זו. 9. מר ברסלר מטעם הנתבעת העיד בתצהירו כי בשיחת הטלפון הבהיר לעורך הפטנטים כי באותו שלב קיימת רק המלצה של ועדת החיסיון במפא"ת להטלת החיסיון, וכי רק לאחר החלטת שר הביטחון יוצא צו פורמאלי כאמור. אציין כי מר ברסלר כמעט ולא נשאל דבר בעניין זה, שהוא מרכזי במחלוקת שבין הצדדים. בעמ' 51 לפרוטוקול החל משורה 1, שאל ב"כ התובעים את מר ברסלר על הצהרתו של התובע לפיה לא דובר בשיחה על המלצה אלא על הטלת צו. מר ברסלר, אשר לא קרא את תצהירו של התובע (ראה עדותו בעמ' 50 ש' 30 לפרוטוקול), ומן הסתם גם לא קרא את כתב התביעה, ויש אף לציין שבעת מתן עדותו היה בפנסיה, לא הבין את השאלה (ראה תשובתו בעמ' 51 ש' 2 לפרוטוקול). מייד לאחר נשאל מר ברסלר על כך שהוא טוען שאמר לתובע במפורש כי יש צו חיסיון ואפילו הוציא לו מכתב, ומר ברסלר, החל משורה 6 לעמ' 51 לפרוטוקול מתייחס למכתב בלבד, מסביר מדוע לשיטתו, אין להבין מהמכתב שהוצא צו חיסיון. בהמשך לא נשאל מר ברסלר לגבי פרטי השיחה עם עורך הפטנטים, ולא העיד לגבי עניין זה. לפיכך, הגם שאין לומר כי מר ברסלר לא נשאל כלל בעניין זה, הרי שלא נערך בסופו של דבר בירור עימו לגבי פרטי השיחה בהבדל ממה שיש להבין מהמכתב. 10. תצהירו של עורך הפטנטים, מוצג ת/1, מלכתחילה, מציג גרסה לא ברורה בנקודה זו, שעה שבסעיף 4 לתצהיר העיד כי: "באותו יום שוחחתי עם מר שלמה ברסלר, ממשרד הביטחון, והוברר לי מעל כל ספק, כי ניתן צו חיסיון...", בעוד שבסעיף 5 לאותו תצהיר העיד: "הריני להצהיר כי למיטב זכרוני, בשיחה נמסר לי כי ישנו צו חיסיון, ובכל שלב בשיחה לא הועלה כלל כי מדובר "בהמלצה בלבד" לצורך הגשת צו החיסיון...".(ההדגשות לא במקור - ר.פ.). גם בחקירתו הנגדית לא העיד עורך הפטנטים כי מר ברסלר הודיע לו כי הוצא צו חיסיון אלא כי: "הוא הודיע לי שהופעל סעיף 94... אני שאלתי אותו מה המשמעות לגבי ולגבי הלקוח ההפעלה של סעיף 94 והוא אמר לי כפי שכתבתי בתצהירי: אין לפרסם את הבקשה, אין למסחר את הבקשה... אני ביקשתי ממנו לקבל הנחיות כתובת ... הוא אמר לי במפורש שאין שום הנחיות כתובות..." מדברים אלה עולה כי נאמר לעורך הפטנטים שהופעל סעיף 94 ולא כי הוטל צו חיסיון. "הופעל" פירושו שהחל התהליך המפורט בסעיף 94 לחוק, ולא שניתן כבר הצו, או למצער, שלאו דווקא הוצא כבר צו. 11. על-פי סעיף 94(ב) לחוק הפטנטים, משמוצא צו חיסיון, יש למסור את הצו למגיש בקשת הפטנט. הוראה זו חייבת הייתה להיות ידועה לתובעים, הן מחמת החזקה בדבר ידיעת החוק, והן מאחר והיו מיוצגים על ידי עו"ד ועורך פטנטים. כמו כן התובעים היו חייבים להיות מודעים לכך שעם הוצאת הצו יקבלו עותק ממנו שכן על-פי עדותו של עורך הפטנטים, בעמ' 4 ש' 1 - 5 לפרוטוקול, הוא ביקש ממר ברסלר שישלח לו את הצו ומר ברסלר אמר כי יעשה כן, ועורך הפטנטים עצמו אמר לתובעים כי כשיקבל את הצו, ישלח אותו אליהם. 12. מעדותו של עורך הפטנטים גם עולה כי השיחה לא הייתה קצרה. אילו השיחה הייתה קצרה הרי שאפשר היה שמר ברסלר היה חוזר על נוסח המכתב, שיש בו כדי להטעות, ותו לא. מאחר והשיחה התארכה, ומאחר ויש להניח שמר ברסלר לא הטעה את עורך הפטנטים בכוונה, וטענה כזו גם לא הועלתה, הרי שהיה אמור להיות ברור לעורך הפטנטים כי לא הוצא צו חיסיון אלא שהוחל בתהליך להוצאתו. 13. התובעים נאחזים בעובדה שהם התבקשו "לנהוג בהתאם" בהתחשב בכך שהוחל בתהליך להוצאת צו חיסיון, כראיה לכך שנאמר להם שהוצא צו כאמור. אינני מקבלת טענה זו. על-פי עדותו של מר ברסלר, מרגע שבו החלה הנתבעת לפעול להוצאת צו החיסיון והודיעה על כך לתובעים, הרי שעד להוצאת צו או ביטול ההמלצה להוצאתו, על התובעים וכן רשם הפטנטים לפעול בהתאם לנוהל אבטחת מידע של ביטחון. דבר זה עולה מעדותו של מר ברסלר מטעם הנתבעת בעמ' 51 ש 11 - 16 לפרוטוקול לפיה מרגע שיש המלצה של הוועדה, ויש פנייה לשר המשפטים "צורת הפעילות שלו (של בעל הפטנט - ר.פ.) היא שיש בעיה ביטחונית והוא צריך להיזהר ולפעול בהתאם לנוהל אבטחת מידע של ביטחון שאמונים על כך כדי שמה שרשום בבקשת הפטנט לא יפורסם...". דבר זה עולה גם מהמילה "לטיפולכם" שבמכתב. 14. תפיסה זו מושתתת הן על טיב העניין והן על הפרוצדורה הקבועה בחוק לפיה, למעשה, כאשר מוגשת בקשה לפטנט והרשם סובר שיתכן ותהיה בעיה ביטחונית בפרסום פרטים בקשר אליה ופונה בעניין זה לנתבעת, וזו אמורה להודיעה על החלטתה בעניין זה תוך 4 חודשים מיום הגשת הפטנט, הרי שבמשך אותו הזמן לא מפרסם הרשם את בקשת הפטנט, דהיינו פועל כאילו הוצא צו חיסיון. 15. לפיכך בהנחיות להתנהג בהתאם לכך שהחל תהליך לשם הוצאת צו חיסיון אין כדי להצביע על כך שנציג הנתבעת מסר לעורך הפטנטים כי הוצא צו חיסיון. 16. מהסיבות והנסיבות המפורטות לעיל, לרבות העובדה שהתובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד - עורך פטנטים, הימשכות השיחה הטלפונית שבין עורך הפטנטים לבין מר ברסלר, העובדה שלא הייתה למר ברסלר כל סיבה להטעות את עורך הפטנטים בכוונה, הוראות הדין לגבי אופן הוצאת צו החיסיון וההוראות באשר להתנהלות בתקופה זו, וכן העובדה שמר ברסלר היה בפנסיה בעת מתן עדותו, הרי שלמרות הניסוח המוטעה של המסמך, אני מקבלת את גרסתו הנתבעת לפיה מסר מר ברסלר בשיחת הטלפון לעורך הפטנטים כי הוחל בתהליך להוצאת צו לחיסיון וכי עם קבלת הצו, ישלח אליו עותק של הצו. 17. לא אף זאת, אלא שביום 9.8.05 נשלח מכתב מרשם הפטנטים במשרד המשפטים לעורך הפטנטים ובו נאמר במפורש: "בכוונת משרד הביטחון ששר הביטחון יטיל צו ע"פ סעיף 94 לחוק על הבקשה הנ"ל. אמסור את הצו לשליח מטעמכם אחר קבלתו. נא לנקוט בינתיים בפעולות המתחייבות". (ההדגשות לא במקור - ר.פ.). 18. בסעיף 19 לתצהיר התובע, מוצג ת/3, העיד התובע לגבי מכתב זה: "מכתב שנתקבל בתאריך 9.8.05 נתן חיזוק לדרישה להקפאת הטיפול שכן יצא מכתב מלשכת הפטנטים המציין כי בכוונת משרד הביטחון ששר הביטחון יטיל צו ע"פ סעיף 94 לחוק על הבקשה הנ"ל... נא לנקוט בינתיים בפעולות המתחייבות". 19. גם עורך הפטנטים נשאל אודות מכתב זה והאם בשלב זה הבין שאין צו חתום על ידי שר הביטחון והשיב: "מכתב מהיועמ"ש של רשם הפטנטים אמר שיש בכוונת משרד הביטחון להוציא צו. לא ידעתי שאין צו. להערכתי רשם הפטנטים אינו יודע אם יש צו, אבל היא אומרת לי בפסקנות: נא לנקוט בפעולות המתחייבות... כל שנאמר לנו שיש צו חיסיון. ואלוקים יודע מה זה צו חיסיון. ידעתי אז שקיבלנו צו חיסיון...". 20. שוב מסתמכים התובעים על כך שהם מוזהרים "לנקוט בינתיים בפעולות התחייבות" כאילו יש בכך להוכיח כי הודע להם שהוצא צו חיסיון, למרות שבהודעה זו נרשם במפורש כי צו כזה לא הוצא אלא יש כוונה שיוצא. אין כל הסבר וכל הצדקה להבנה כאמור של טקסט הכתוב בעברית ברורה, ובמיוחד כך, כאשר מעיינים בהוראות החוק. 21. מכתב זה משמיט את היסוד לטענת התובעים לפיה הוטעו לחשוב כי הוטל צו בהבדל מכך שנאמר להם שהוחל בתהליך להטלתו, שכן המכתב מציין במפורש את השלב בו מצוי התהליך, מה יהיה המשכו וכי כי עם קבלת הצו ישלח הצו לתובעים, דבר שלא נעשה מעולם. אילו הייתה אצל התובעים אי בהירות כלשהי ביחס להודעה שקיבלו ממפא"ת ביום 5.7.05, למרות שיחת הטלפון הארוכה שבין מר ברסלר לבין עורך הפטנטים, הרי שאי בהירות זו הייתה אמורה הייתה להיות מוסרת תוך זמן סביר ביותר, ביום 9.8.05, דהיינו תוך כחודש בלבד לאחר קבלת המכתב. לא יכול להיות חולק שבתקופה קצרה כזו לא נגרם לתובעים נזק, מה גם שהתהליך עצמו היה תקין לחלוטין, כולל שמירת הסודיות, ולמעט טעות הניסוח של המכתב. 22. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. 23. למעלה מהצורך אתייחס להלן למספר נושאים שהצדדים חלוקים לגביהם והתייחסו אליהם בכתבי הטענות, בעדויות ובסיכומים. 24. התובעים טוענים כי הוציאו כספים רבים והשקיעו מאמצים ניכרים על מנת לפתח ולשווק את ההמצאה, כי נאלצו לבטל את כל ההתקשרויות בעניין הקמת הפרויקט, כי אלמלא ההודעה על הוצאת צו החיסיון, היו טובים סיכוייהם להתקבל לחממה טכנולוגית, וכי במקרה כזה היו משתכרים שכר חודשי רב למשך מספר שנים. 25. התובעים לא הוכיחו את ההוצאות שהוציאו לטענתם, כאמור לעיל, לצורך פיתוח הפטנט ו/או קידום ו/או שיווק שלו. 26. כאמור, ביום 12.3.08 כתבה הנתבעת לתובעים בין היתר: "באשר לדרישתך לפיצויים, היות ועדיין לא ניתן פטנט לגבי הבקשה הנדונה, וכלל לא נבחנו, בין היתר, העובדה אם היא הייתה בשעתו כשירה לפטנט, זכויות הבעלות בפטנט, אם היה קיים פוטנציאל למסחור בעבר ו/או אם קיים כזה כיום ומה נעשה מאז שחרור הבקשה (בתאריך 8.2.06) ואם נגרם נזק כלשהו, נוכל לדון בדרישתך זו רק לאחר קבלת תשובתך העניינית לשאלות אלו". 27. בפועל, הנתבעת הייתה מוכנה לשאת בהוצאות כאמור אילו הוכחו לה, גם אם התובעים לא היו משיבים על כל יתר הנדרש במכתבה שלעיל, אלא שהתובעים לא מסרו לנתבעת אסמכתאות על הוצאות כלשהן שנגרמו להם, לפני הגשת התביעה, וכן לא הגישו על כך ראיות במסגרת ניהול התובענה. למעשה, הנתבעת אף הייתה מוכנה לשאת בסכום הוצאות או פיצוי סביר לשיטתה, אף בלא הוכחת שיעור ההוצאות בפועל, אולם סכום זה היה, לשיטת התובעים, נמוך באופן בלתי סביר. 28. התובעים טענו כי נאלצו לבטל התקשרויות שהיו להם בקשר עם ההמצאה בעקבות ההודעה על הטלת צו חיסיון אולם, לא הוכיחו התקשרויות שהם נאלצו לבטל בשל ההודעה האמורה. 29. התובעים טוענים כי ההמצאה הייתה טובה, יעילה וזולה, ואילו הנתבעת טוענת כי לא היה בהמצאה הנדרש כדי שתוכל להגיע לביצוע בפועל, גם אם היו מושקעים בה כספים ומאמצים רבים נוספים. 30. בהקשר זה מוסיפים התובעים וטוענים כי גם אם בסופו של דבר לא הייתה ההמצאה נושאת רווחים, הרי שהם יכלו להתקבל לחממה טכנולוגית למשך מספר שנים ולקבל באותן שנים משכורות ולכן נגרם להם נזק כספי בגין חוסר היכולת להתקבל לחממה. 31. אינני מקבלת את הטענה האמורה. אכן, ייתכן כי מיזם המתקבל לחממה הטכנולוגית לא ישא בסופו של דבר רווחים אולם בעניינינו, לא הוכחו סיכויים טובים כי המיזם היה מתקבל לחממה. 32. להוכחת הטענה כי סיכוייו של המיזם להתקבל לחממה היו טובים, מסתמכים התובעים, בין היתר, על חו"ד המומחה מטעמם, ד"ר לב דיאמנט, ולפיה: "נראה כי ההמצאה אכן עומדת במסנני קבלה לחממה טכנולוגית" וכי "ההמצאה על פניה מראה יכולות מרשימות הבאות לשפר לאין ערוך את המצב הקיים בשוק, ויחד עם צוות ההקמה נראה כי הפרויקט היה מתקבל לחממה הטכנולוגית". 33. אני מעדיפה, לעניין זה, את עדותו של המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר שמואל בליט, שבין היתר משמש יועץ למפא"ת לגבי מערכות אלקטרו אופטיות (תחום שאליו מתייחסת ההמצאה), יועץ מנהל הרכש של משרד הביטחון בתחום זה, וכן יועץ ובודק ללשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת של פרויקטים המוגשים על ידי חברות ללשכת המדען והחממות הטכנולוגיות. דר' בליט בדק למעלה מ- 47 פרויקטי חממה (סעיף 30 לחוות דעתו), ומתוקף תפקידיו האמורים, לדר' בליט, ידע רב ומדויק יותר לגבי יכולתה של ההמצאה להתקבל לחממה טכנולוגית והסיכויים לכך. 34. על פי חוות דעתו של דר' בליט, הוא היה ממליץ לוועדת החממות לדחות את הפרויקט בשל שש סיבות המפורטות בסעיף 9 לחוות דעתו (ואשר הנימוקים לכל אחת מהן מפורטים בהמשך חוות הדעת): א. ההמצאה נחותה מאוד ביחס לטכנולוגיות חלופיות בפילו באותו קונספט של גילוי תרמי. ב. הרמה המקצועית של הניסוי כסימוכין לבקשה נמוכה ביותר. ג. הסימוכין החיצוניים לבקשה למעשה אינם תומכים בה. ד. אין בבקשה חדשנות טכנולוגית. ה. קונספט ההפעלה המבצעית אינו קביל. ו. חסרים בבקשה נתונים מהותיים כגון תכנית עבודה ואבני דרך. עוד על-פי חוות דעתו, בדרך כלל, די בשתיים מהסיבות המפורטות לעיל, כדי לדחות בקשה להתקבל לחממה טכנולוגית. 35. בנוסף לאמור לעיל, התובעים לא פנו מעולם בבקשה לקבל את ההמצאה לחממה טכנולוגית, דבר השומט את הקרקע מתחת לטענתם בדבר נזק שנגרם להם בכך שיכלו להתקבל לחממה כזו, אך לא התקבלו. 36. כמו כן, העובדה שמפא"ת לא הייתה מעוניינת בשיתוף פעולה כלשהו ביחס לפרויקט, ואף לא להשקיע בו לשם העמקת בדיקת הכדאיות לעשות כן, שכן "לא האמינה" בפרויקט, תומכת לכאורה במסקנתו של דר' בליט. החלטה זו וודאי לא באה כדי לפגוע בתובעים, אלא התקבלה משיקולים של מפא"ת לגבי טיבה של ההמצאה. 37. התובעים טוענים כי העובדה שהנתבעת עסקה בהמצאה משך 16 חודשים שבמהלכם החליטו שההמצאה כה משמעותית עד כי יש להטיל צו חיסיון מצביעה על כך שיש להמצאה ערך. אינני מקבלת טענה זו. התבעת סברה כי יש בפרסום בקשר לבקשת הפטנט כדי לפגוע בביטחון מנימוקים שפורטו בעמ' 4 לנספח ו' לתצהירו של מר ברסלר מטעם הנתבעת ועמוד 2 לנספח ז' לתצהירו, ולא בשל כך שההמצאה נשוא התובענה נראתה לה טובה באופן מעשי. 38. לכאורה, יישום ההמצאה היה בעייתי בין היתר בכך שהיה גורם לעיכוב משמעותי של כניסת הנוסעים לאוטובוס, וליצירת תור בכניסה לאוטובוס, דבר שהיה מאפשר למחבל להפעיל את המטען תוך שהוא מוקף בנוסעים הממתינים להיכנס לאוטובוס; הצפי, הן של הנתבעת והן של המומחה מטעמה, בין היתר לאור טכנולוגיות דומות שנבדקו, היה לאזעקות שווא רבות, כאשר בכל אחת מהן היה צורך לבדוק אם הנוסע או הנוסעת נושאים דבר כלשהו מתחת לבגדיהם (ולא רק מתחת למעיליהם). כן עלו ספקות אם ניתן להמציא מתקן כליאה שגם יהיה שקוף, על מנת לאפשר לנהג האוטובוס לבדוק מה נמצא מתחת לבגדי הנוסע החשוד ו/או לבחון את תעודת הזהות שלו, וגם יהיה עמיד לפיצוץ במידה והמחבל יפעיל את חומר הנפץ בעודו בתוך המתקן, ועוד. 39. לכך יש להוסיף כי ההחלטה בדבר המלצה להוציא צו חיסיון התקבלה 15 חודשים לאחר הגשת בקשת הפטנט. משך כל הזמן הזה לא הצליחו התובעים לקדם את ההמצאה, והם לא עשו כן, גם לאחר הסרת ההמלצה לחיסיון. מהחומר שהוגש עולה כי לא עלה בידם לעניין במידה מספקת אף משקיע או גורם אחר שיכול היה לתרום לניצול ההמצאה באופן כלשהו. התובעים טוענים כי "חלון ההזדמנויות" שהיה אותה תקופה, נסגר, אולם, ראשית, חלון הזדמנויות זה לא נוצל על ידם לפני שהתקבלה ההחלטה להמליץ על חיסיון בקשת הפטנט, ושנית, איומי פיגועים בידי מחבלים מתאבדים במקומות ציבוריים, ברכבות ובאוטובוסים עודם קיימים בארץ ובעולם, גם אם חומרת איומים אלה עולה ויורדת וחוזר חלילה, מעת לעת, ובכל זאת בחרו התובעים לזנוח את ההמצאה. רונית פינצ'וק אלט 40. ככל העולה מחומר הראיות, לא נגרם לתובעים כל נזק בגין הודעת החיסיון, אף אם אקבל את גרסתם, אותה לא קיבלתי, ולפיה לא הוסבר להם בשיחה הטלפונית כי מדובר בהמלצה בלבד ולא בצו חיסיון. כן הגעתי למסקנה כי גם אם נוצרה אצל התובעים אי הבנה, הרי שזו הוסרה תוך חודש מרגע שנוצרה, כאשר לאור קבלת מכתב רשם הפטנטים הוברר להם, או חייב היה להיות ברור להם, כי לא הוצא צו חיסיון אלא ניתנה המלצה של ועדת החיסיון בלבד. סברתי כי לנוכח העובדה שנדרשה סודיות מעת מתן ההמלצה על ידי ועדת החיסיון ועד לרגע שבו הוסרה ההמלצה, מבלי שניתן צו חיסיון, ראוי היה כי ישולם לתובעים פיצוי, גם אם לפנים משורת הדין. אף הנתבעת הייתה נכונה לכך, אלא שמטבע הדברים מדובר בסכום נמוך בהרבה מזה שהתובעים ראו לנגד עיניהם בעת הגשת התביעה, והסדר כאמור לא הסתייע. ג. פסיקתא . 1. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה. 2. בנסיבות העניין, בין היתר, כאשר הנתבעת הוציאה מכתב שאין חולק כי נוסח שלא כראוי, בעניין מהותי וחשוב, ואשר אילו היה מנוסח כראוי, ספק אם תביעה זו הייתה באה לעולם, וכן לנוכח האמור לעיל בסעיף 40 לפסק הדין, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות. חיסיוןפטנטים