חיוב עורך דין בהוצאות אישיות

כוחו של בית-המשפט עמו להשית בנסיבות מיוחדות הוצאות אישית על עורך-דין המייצג צד מן הצדדים למשפט. השימוש בסמכות זו יישמר לנסיבות מיוחדות בלבד וייעשה בזהירות ובמשורה, וכי בשל החומרה הנודעת להטלת הוצאות אישיות, חובה על בית המשפט להקפיד על שמירת יחס מידתי ראוי בין הפגימה שפגם עורך הדין בהליכים לבין השימוש בסנקציה. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חיוב עורך דין בהוצאות אישיות: רקע וטענות הצדדים 1. בפני בקשה לחייב את הנאשם בתיק זה, בהוצאות מכוח הוראות תקנה 9 לתקנות הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996 (להלן: "תקנות הסנגוריה"). 2. ביום 29/4/10 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירות רכוש ואיומים. ביום 13/5/10 התקיים דיון ראשון בעניינו, והובהר כי הוא מיוצג על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית (להלן: "עו"ד X"). ביום 27/6/10 התקיימה ישיבת הקראה בנוכחות הנאשם ועו"ד X, במסגרתה כפר הנאשם במיוחס לו. בהתאם נקבע התיק לשמיעת הוכחות, ליום 1/11/10. 3. ביום 31/10/10 - יום לפני מועד דיון ההוכחות - הוגשה לתיק בית המשפט בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון מטעם עו"ד Y (להלן: "עו"ד Y"), בה נטען כי מונה כסנגורו החדש של הנאשם ימים ספורים קודם לכן; כי כיוון שהוא מייצג נאשם אחר באותה פרשה סבר כי התיק קבוע למועד אחר; כי רק יום קודם נודע לו שהתיק קבוע ליום 1/11/10, להוכחות; וכי משכך הוא מבקש לדחות את המועד הנזכר. עוד הוסיף כי ב"כ המאשימה הסכים לבקשה. 4. על בקשה זו לא ניתנה החלטה קודם למועד הדיון, ובשים לב למועד הגשתה. 5. במועד הדיון התייצבו באולם בית המשפט ב"כ המאשימה ועו"ד X והם בלבד. הנאשם ועו"ד Y לא התייצבו, למרות שלא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה, כאמור. 6. בפתח הדיון הבהיר ב"כ המאשימה כי יום קודם לכן הגיע למשרדו עו"ד ממשרדו של עו"ד Y (עו"ד כארם), צילם את חומר החקירה בתיק והודיע כי כיוון שרק בשלב זה נודע לו ולעו"ד Y שקבוע דיון הוכחות ביום שלמחרת, בכוונתם להגיש בקשה לדחיית הדיון. ב"כ המאשימה אישר כי אמר לעו"ד כארם שלא תהיה לו התנגדות לדחייה (אך זאת, לשיטתו, בשונה מהסכמה לבקשה) וכי במקביל הדגיש בפניו שעליו לברר קודם לכך את עמדתו של עו"ד X בעניין. 7. עו"ד X טען בפני כי שמע על הבקשה לחילופי סנגורים מב"כ המאשימה ולא מהנאשם או מעו"ד Y. עוד הוסיף כי לאחר ששמע זאת יצר קשר עם הנאשם, וכי בשתי שיחות הטלפון שניהל עמו הסביר לו שעליו להתייצב לדיון, כל עוד בית המשפט לא נתן החלטה אחרת. עוד הוסיף כי הנאשם טען בפניו שעו"ד Y הנחה אותו שלא לבוא לדיון, וכי הנאשם נותר בעמדתו זו גם לאחר שהוסבר לו (על ידי עו"ד X) כי יתכן שבית המשפט יוציא צו הבאה כנגדו ויחייבו בהוצאות. 8. בצד האמור ביקש עו"ד X להדגיש את הבזבוז המשווע הכרוך בבקשת הדחייה המאוחרת, בזבוז שבא לידי ביטוי הן בזמנו הפרטי, שהוקדש ללימוד התיק ולהכנתו להוכחות; הן בזמנה של הסנגוריה הציבורית בכלל; והן בהוצאות הכספיות הכרוכות במתואר. בהתאם - ונוכח המשאבים הרבים שהושקעו בתיק זה - ביקש לחייב את הנאשם בהוצאות הסנגוריה, בהתאם לתקנה 9 לתקנות הסנגוריה שנזכרו לעיל. 9. ב"כ המאשימה הוסיף והדגיש מצידו כי למרות שעו"ד Y הבטיח לו בבוקר אותו היום כי ישתדל לשלוח לדיון נציג במקומו, לא התייצב איש - לרבות הנאשם - באולם הדיונים. עוד הבהיר כי זימן מטעמו 6 עדי תביעה, אשר בהכנתם לעדות הושקע זמן ניכר. בסיום הדיון ביקש איפוא להוציא כנגד הנאשם צו הבאה. 10. בהחלטתי מאותו מועד - ולאחר שהזכרתי כי חילופי סנגורים טעונים אישור בית המשפט, וכי במקרה זה עשה עו"ד Y דין לעצמו - קבעתי כי לא אתחיל בשמיעת ההוכחות, על מנת שלא לפגוע בהגנת הנאשם. בתוך כך הוריתי על הוצאת צו הבאה כנגד הנאשם, ממנו יוכל להשתחרר בהפקדת סך של 5,000 ₪. עוד ובטרם אדרש לבקשתו של עו"ד X בנוגע לחיוב הנאשם בהוצאות בהתאם לתקנות הסנגוריה, ביקשתי לקבל תגובתו של הנאשם לכשיתייצב בפני, כמו גם את תגובתה של הסנגוריה הציבורית ובכלל זה פירוט ההוצאות שהוציאה מהלך הייצוג בתיק עד למועד ההחלטה הנ"ל. כן ביקשתי את תגובתו של עו"ד Y בנוגע להתנהלותו, תוך שהדגשתי כי אני שוקלת להטיל עליו הוצאות אישיות. המשך הדיון בתיק נקבע על ידי ליום 9/11/10. 11. בפתח תגובתו בכתב של עו"ד Y, הבהיר הלה כי לא הגיע לדיון ההוכחות לאחר שהסתמך על הסכמת ב"כ המאשימה והסנגור, וכיוון שסבר כי לאור הסכמתם זו ובצירוף הנסיבות המיוחדות שהביאו להגשת הבקשה, תתקבל בקשתו והדיון יידחה. עוד הוסיף כי במהלך הדיון הוצגו הדברים על ידי הסנגור (עו"ד X) בצורה מעוותת ומטעה וכי אלו הן העובדות לאשורן: הנאשם יצר קשר עימו ביום 29/10/10 וביקש כי האחרון ייצגו. הוא הסכים לעשות כן רק לאחר שהנאשם ציין כי קבוע דיון ליום 1/11/10, וכי התיק עודנו בשלב ההקראה, אשר נדחתה מפעם לפעם. רק ביום 31/10/10 - יום לפני הדיון - וכשהגיע עו"ד כארם ממשרדו לצלם את חומר החקירה בתיק, התברר לו כי התיק קבוע לדיון הוכחות ליום המחרת. או אז התקשר (עו"ד Y) לנאשם, אך משיחה עימו התרשם כי גם הנאשם בעצמו לא ידע שהדיון קבוע להוכחות, וכי - על פי דבריו - אף לא הצליח ליצור קשר עם סנגורו הקודם (עו"ד X), לאחר שזה התעלם מכל ניסיונות הנאשם ליצור עימו קשר. (וזאת, לדברי עו"ד Y ובניגוד לדבריו של עו"ד X בדיון בפני). ניסיונותיו ליצור קשר עם עו"ד X עובר למועד הדיון עלו בתוהו, וכי משכך שלח לו הודעת אס.אמ.אס בה הודיע לו על החלפת הייצוג ועל בקשת הדחייה שהגיש. בהמשך למתואר שוחח עם עו"ד X שלוש פעמים, כאשר באף אחת מן השיחות לא הביע האחרון התנגדות להחלפת הייצוג ולא העלה כל טענה בעניין זה. משכך, לדברי עו"ד Y, לא ברורות טענותיו משוללות היסוד של עו"ד X בפני בית המשפט במהלך הדיון. בתוך כך הדגיש כי הבקשה לדחיית הדיון הוגשה רק לאחר שקיים שיחה טלפונית עם עו"ד X ולאחר שקיבל את הסכמתו של ב"כ המאשימה, ובעניין אחרון זה הדגיש גם כי לא ברור לו ההבדל בין "הסכמה" ובין "חוסר התנגדות" בהקשר זה. כך או כך ביקש עו"ד Y להדגיש כי מעולם לא ייעץ לנאשם שלא להגיע לדיון, וודאי שלא הנחה אותו לעשות כן. בסיום תגובתו הבהיר כי במקביל למועד הדיון שבנדון, הופיע בתיק רצח בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדיון שנקבע לאותו התאריך מבעוד מועד, ועל כן ממילא לא הייתה לו כל אפשרות להגיע לדיון. בצד האמור לא עלה בידו לשלוח עו"ד אחר מטעמו, חרף ניסיונותיו. 12. בפתח דיון ההמשך מיום 9/11/10, ביקש עו"ד Y להוסיף על האמור בתגובתו שבכתב, כי הודיע לעו"ד X על החלפת הייצוג ואף אמר לו לעצור את כל מהלכיו בתיק, וכי הוא מתנצל הן בשמו והן בשם הנאשם, אשר לא התייצב מחוסר ידיעה. 13. מנגד ביקש ב"כ המאשימה להביא בפני בית המשפט ראיות נוספות, הרלוונטיות לשיטתו להחלטה שבנדון. במסגרת האמור הגיש מסמך ממשטרת ירושלים, שנערך בעקבות הוצאת צו ההבאה לנאשם מהלך הדיון מיום 1/11/10. על האמור ביקש להוסיף מן העובדה כי זלזולו של עו"ד Y בזמנם היקר של הצדדים בא לידי ביטוי גם מעצם ייצוגו של נאשם מרכזי נוסף בפרשה, אשר מעבר לבעיית האתיקה העלולה להתעורר בהקשר זה, חזקה עליו כי היה מצוי כבר בחומר החקירה בתיק ובסד הזמנים שנקבע בו, ומשכך לא ברורות טענותיו. 14. עו"ד Y ביקש להבהיר בהקשר זה כי אמנם ייצג נאשם נוסף בתיק בהליכי המעצר, אלא שנוכח הסכמה שהושגה עם הפרקליטות על שחרורו בתנאים, לא צילם את חומר החקירה בעניינו עד ליום 31/10/10, ומשכך אף לא היה בקיא בו. עוד ציין כי בעניינו של הנאשם הנוסף טרם נתקיימו הוכחות. בסיום ביקש כי תינתן לו שהות להגיב בכתב למסמך המשטרתי שצורף על ידי ב"כ המאשימה. 15. עו"ד X ביקש אף הוא להוסיף כי דבר החלפת הייצוג נודע לו מידי ב"כ המאשימה יום לפני הדיון, וכי בשיחה שערך מיד לאחר מכן עם הנאשם אישר האחרון את האמור, תוך שציין כי "שכח" להודיע לו. עו"ד X הוסיף כי בשלב מסוים ראה שהתקבלה אצלו שיחה ממספר שאינו מכיר, וכי כשחזר לאותו מספר, התברר לו כי מדובר בעו"ד Y. האחרון ציין בפניו כי הוא מתעתד להגיש בקשת דחייה, וX השיב לו כי ההחלטה על דחייה מסורה בידי בית המשפט. עו"ד X ציין עוד כי כאשר שאל את עו"ד Y האם להמשיך להתכונן להוכחות, השיב לו Y כי יחזיר לו תשובה, אך לא עשה כן, ואף לא ענה לשיחותיו המאוחרות יותר. בהמשך למתואר יצר עו"ד X פעם נוספת קשר עם הנאשם והבהיר לו כי כל עוד אין החלטה בבקשה עליו להתייצב לדיון, אלא שהאחרון אמר לו "שעו"ד Y אמר לו שלא יתייצב" (עמ' 8 לפרוטוקול). 16. בהחלטתי מאותו היום ונוכח מכלול טיעוני הצדדים, הוריתי על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו של הנאשם, וקיבלתי ייצוגו של עו"ד Y כסנגורו מאותו מועד והלאה. בתוך כך נתתי לעו"ד Y שהות נוספת להגיש תגובתו בכתב (לעניין המסמך המשטרתי הנזכר לעיל), וקבעתי את המשך הדיון ליום 19/12/10, לתזכורת, בהתאם להצהרתו של עו"ד Y בדבר רצונו למצות הליכי משא ומתן. 17. תגובה נוספת מטעמו של עו"ד Y לא הוגשה. 18. עיון במסמך המשטרתי מיום 9/11/10, שנערך על ידי השוטר מאיר רוטר ואשר כותרתו "דו"ח פעולה זכ"ד צו הבאה איאד בורקאן", מלמד כי ביום 4/11/10 פנתה פרקליטות מחוז נצרת ליחידת האיתורים במרחב ציון, וביקשה את עזרתה באיתורו של הנאשם, בהסתמך על צו הבאה שהוצא כנגדו. בירור ראשוני העלה כי הנאשם אמור להימצא במעצר בית. בשיחת טלפון שנערכה עימו בבוקר יום ראשון ה-7/11/10, הודע לו כי עליו להתייצב בתחנת המשטרה באופן מיידי, וניתן לו לשם כך זמן סביר (שעה). כעבור למעלה משעה יצר הנאשם קשר עם החוקר ואמר לו כי עורך דינו - העונה לשם ראמי Y - הורה לו שלא להגיע לתחנת המשטרה כיוון שבית המשפט חייב אותו בהפקדה של 5,000 ₪, ואמר לו למסור לחוקר את מספר הטלפון שלו (של עו"ד Y), כדי שהחוקר ייצור עמו קשר. בשיחת טלפון שערך החוקר עם עו"ד Y, הבהיר לו האחרון כי ישנה החלטה המבטלת את צו ההבאה. כשהתבקש לפקסס אותה לידי החוקר, תיקן את דבריו ואמר כי הוגשה בקשה לביטול צו ההבאה בהסכמה, וכי החלטה בעניין אמורה להתקבל בכל רגע. נוכח המתואר מסר החוקר לעו"ד Y כי על הנאשם להתייצב איפוא בתחנת המשטרה למחרת בבוקר. במקביל ערך החוקר בירור מול הפרקליטות, אלא שב"כ המאשימה הכחיש כי נתן הסכמתו לבקשה כנ"ל ואף לא ידע על קיומה או על הגשתה. ניסיון לשוב ולתפוס את עו"ד Y טלפונית, עלה בתוהו. למחרת בבוקר (8/11/10) יצר החוקר קשר עם עו"ד Y והודיע לו כי על הנאשם להגיע מיידית לתחנת המשטרה. עו"ד Y אמר בתגובה כי הוא "נכנס בדיוק לדיון בעליון", וכי על החוקר להתקשר לנאשם בעצמו. רק לאחר שהובהר לו כי הנאשם מסרב להגיע לתחנה ללא הנחייתו (של עו"ד Y), נעתר הלה להודיע לו. בהמשך למתואר התקשר החוקר לבית הנאשם. תחילה נמסר לו כי הנאשם בדיוק מתעורר וכי עליו להתקשר שנית מאוחר יותר (בשיחה זו הבהיר החוקר לאישה שענתה לו כי על הנאשם להתייצב מיידית בתחנה); בהמשך לא היה מענה בבית הנאשם, מספר פעמים; לאחר מכן החל ניסיון לאתר את מקום מגוריו של הנאשם באמצעים מודיעיניים (בהעדר כתובת מגורים מדויקת וריבוי משפחות באותו השם); ורק לאחר שעה וחצי של ניסיונות איתור הגיעו שוטרים לביתו ועצרו אותו. במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה ציין הנאשם בפני השוטרים כי עו"ד Y הורה לו שלא להגיע לדיון בבית המשפט בנצרת ושלא להגיע לתחנת המשטרה אלא "למשוך זמן", כיוון שאם יגיע אליה, ייעצר. עוד אמר לו כי הוא מטפל בנושא. בסיום צוין כי לאחר מעצרו הגיעו בני משפחתו של הנאשם לתחנה, הפקידו את סכום הערבות הנקוב בצו ההבאה, והוא שוחרר. 19. כאמור, עו"ד Y בחר שלא להגיש תגובתו למתואר, למרות שניתן לו לעשות כן, לבקשתו. 20. עוד הוצגה בפני תגובת הסנגוריה הציבורית באשר להוצאות שהוצאו בהקשר להליך. ראשית הובהר כי סך כל ההוצאות בתיק הגיע - עד ליום שחרורו של הסנגור הציבורי מייצוג - ל-10,826 ₪ הכוללים שכר טרחת עו"ד בגין ישיבות; הכנת בקשות; ביקורים; ונסיעות, ובצירוף מע"מ. 21. עוד הובהר כי ברגיל, אין הסנגוריה הציבורית עומדת על החזר הוצאותיה במקרים של החלפת ייצוג, אלא כאשר מדובר בנאשם שהתנהגותו חריגה והוא מפגין זלזול במשאבים המוצאים בגינו. זאת, ביתר שאת, כאשר מדובר בנאשם שהלכה למעשה יש בידיו אמצעים לשכירת סנגור פרטי. דיון ומסקנות בעניינו של הנאשם 22. היסוד הנורמטיבי לחיוב נאשם בהחזר הוצאות שהוציאה הסנגוריה הציבורית בעניינו, מצוי בסעיף 9 לתקנות הסנגוריה: "החליט בית המשפט להפסיק את ייצוגו של אדם בידי הסניגוריה הציבורית, רשאי הוא לחייבו להחזיר לסניגוריה הציבורית את ההוצאות שהוצאו בענינו, לפי תקנות אלה, לרבות שכר טרחה ששולם לפי תקנות הסניגוריה הציבורית (שכר טרחה לסניגורים ציבוריים), תשנ"ו-1996." 23. כפי העולה מהצעת חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ג-1993, שהוגשה על ידי המכון למשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ומההקדמה שצורפה להצעה זו, מטרת הקמתה של הסנגוריה הציבורית הייתה לספק ייצוג משפטי לנאשמים וחשודים חסרי אמצעים, לאחר שנתונים העלו כי אחוזים גבוהים של נאשמים אינם מיוצגים, בהעדר יכולת לממן תשלום שכרו של עו"ד. 24. על חשיבותה של הסנגוריה הציבורית מאז הקמתה ועל תרומתה למערכת המשפט ככלל, ספק אם יש צורך להרחיב. זו מספקת כיום ייצוג משפטי מקצועי והולם למספר גדול של חשודים ונאשמים, אשר קודם לכן לא זכו למענה זה. כעת נדמה כי הייתה כאן מאז ומתמיד. לא כך היא וזכורה התקופה בה חסרנו מענה זה. עם זאת אין כאן שירות מובן מאליו ודווקא מחמת האמור באשר למקומה של הסנגוריה הציבורית, אין מקום לאפשר להפוך את שירותיה - הפקר, לברירת מחדל שתכליתה למלא את שלב הביניים עד למציאת סנגור פרטי, שלאחריו תבוא התנערות מזלזלת, אף ללא מתן הודעה הולמת. 25. בענייננו עולה כי הנאשם לא עדכן את סנגורו בדבר חיפושיו אחר עו"ד אחר או בדבר מגעיו עם עו"ד Y, לא כל שכן על שכירת שירותיו של האחרון בסמוך למועד ההוכחות. דבר חילופי הייצוג לא נודעו לעו"ד X מפי הנאשם, וכשנשאל על כך באופן מפורש על ידי עו"ד X באחת משיחות הטלפון שנערכו ביניהם, אמר לו כי שכח לעדכן אותו (כך על פי דברי עו"ד X, שלא הוכחשו). 26. בתוך כך התעלם הנאשם מהסבריו של עו"ד X לפיהם עליו להגיע למועד הדיון הקבוע להוכחות, כל עוד לא שוחרר ממנו במפורש על ידי בית המשפט. חרף האמור עשה הנאשם דין לעצמו ובחר שלא לשמוע לעצת מי שעדיין היה סנגורו באותו השלב, ולא להתייצב לדיון. 27. בשולי הדברים אעיר כי התנהגות הנאשם בהמשך, כפי שתוארה במסמך המשטרתי - הגם שאינה קשורה עם שאלת חיובו בהוצאות הסנגוריה - מלמדת על התנהלותו הכללית ומעלה כי בחירתו שלא לציית להוראות בית המשפט לא נבעה מטעות או מחוסר ידיעה, והייתה מכוונת. 28. מכל מקום, הנאשם נתן לסנגורו - עו"ד X - "לעבוד בחינם", ובתוך כך הפגין זלזול ניכר, הן בו ובזמנו והן בזמנו של בית המשפט. על התנהלות זו לא ניתן יהיה לעבור לסדר היום. נוכח המתואר מצאתי איפוא לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 9 לתקנות הסנגוריה, ולהורות על חיובו של הנאשם בהוצאות. בעניינו של עוה"ד 29. בשונה מעניינו של הנאשם, חיובו של עו"ד בהוצאות אישיות הינו חלק מסמכותו הטבועה של בית המשפט. יפים לעניין זה דברי כב' השופט מ' חשין בע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 366, 377 (להלן: "עניין חנא"): "מקובלנו משכבר הימים, שהנושא בהוצאות המשפט הוא בעל-הדין. בה-בעת, הכול מסכימים כי כוחו של בית-המשפט עמו להשית בנסיבות מיוחדות הוצאות אישית על עורך-דין המייצג צד מן הצדדים למשפט. ... סמכות זו, לא דין חרות העניקה לבית-המשפט; לא חקיקה ראשית אף לא חקיקת-משנה. סמכותו זו של בית-המשפט סמכות "טבועה" היא בגופו באשר בית-משפט הוא. ... סמכות זו נגזרת מן הצורך הטבוע בבית-המשפט להניע באורח תקין ויעיל את גלגלי השפיטה ולפעול בדרך ראויה ונכונה בנסיבותיו של כל עניין ועניין." (וראו גם רע"א 9570/10 לוי נ' כהן, ניתן ביום 26/1/11; ע"א 7665/07 עו"ד רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ, ניתן ביום 25/3/09; ע"א 5090/07 עו"ד עטרי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31/8/08, פורסמו ב"נבו"). 30. בתוך כך נקבע כי השימוש בסמכות זו יישמר לנסיבות מיוחדות בלבד וייעשה בזהירות ובמשורה, וכי בשל החומרה הנודעת להטלת הוצאות אישיות, חובה על בית המשפט להקפיד על שמירת יחס מידתי ראוי בין הפגימה שפגם עורך הדין בהליכים לבין השימוש בסנקציה. 31. במקרה שבנדון, ומשום שסברתי כי ענייננו הוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים זאת, מצאתי להפעיל את הסנקציה שעניינה הטלת הוצאות אישיות על עוה"ד, ואסביר. 32. להווה ידוע כי בצד חובתו של עו"ד ללקוחו, חב הוא חובה לבית המשפט, בתפקידו כ"קצין בית המשפט", וכי הוא מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט והצדק. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1964 אף קובע כי "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט." 33. כך נקבע למשל כי: "... על עורך-הדין לנהוג כבוד בבית-המשפט (כשם שחובה היא המוטלת על בית-המשפט לנהוג כבוד בעורך-הדין), לנהל דרכיו ביושר ובדרך ארץ, לדבר אמת, להימנע מהטעיה, ועל דרך הכלל לסייע לבית-המשפט לנהל את המשפט באורח יעיל והוגן. ... על כל אלה נ ֹאמר: חובתו (ההיפותטית) של עורך הדין כלפי מרשו וחובתו כלפי בית-המשפט - חובתו כלפי בית-המשפט נעלה ועדיפה" (עניין חנא, 381 וההפניות המופיעות שם, ההדגשות אינן במקור). 34. אלא שחרף חובה זו ובמקרה שבנדון, כשל עו"ד Y ביישומה, וכפי שיפורט להלן: 35. בבקשת הדחייה המקורית שהגיש לבית המשפט (הבקשה לדחיית מועד ההוכחות), טען כי היות שהוא מייצג נאשם נוסף באותה הפרשה נשוא התיק, שהדיון בעניינו "קבוע לעוד עשרה ימים בערך", סבר בטעות כי שני התיקים - בעניינם של שני הנאשמים - קבועים לאותו יום. עוד הבהיר כי נוכח הטעות הנזכרת ובמיוחד לאור העובדה כי רק יום קודם צילם את חומר הראיות, לא יוכל לנהל את דיון ההוכחות. 36. לאחר הגשת הבקשה וחרף העובדה כי לא ניתנה בה כל החלטה, לא התייצב עו"ד Y לדיון, וזאת - כפי האמור בהחלטתי מיום הדיון - תוך שהוא עושה דין לעצמו, מעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, ולמעשה כופה עליו את הדחייה. 37. בתגובתו בכתב (שהוגשה לאחר הדיון ובהתאם להחלטתי) לא חזר עו"ד Y על הסיבות הנזכרות. תחת זאת טען לראשונה כי כשקיבל את התיק סבר שמדובר בדיון הקראה וכי הנאשם בעצמו לא ידע שמדובר בהוכחות; כי הן ב"כ המאשימה והן הסנגור נתנו הסכמתם לדחייה; וכי למעשה לא הגיע לדיון כיוון שהיה לו דיון מקביל בבימ"ש אחר, וכי לא הצליח לשלוח עו"ד אחר מטעמו. רוצה לומר, לא רק שנמסרו הסברים שונים באשר לעצם הגשת בקשת הדחייה, אלא שהסתבר כי לעו"ד Y ממילא היו קבועים דיונים אחרים - ללא קשר לשאלה אם הדיון היה קבוע להקראה או להוכחות - כך שמלכתחילה לא התכוון להגיע אליו. לא רק זאת, אלא שאף לא דאג לשלוח עו"ד אחר במקומו. 38. בתוך כך לא ברור מתי יידע את עו"ד X בדבר קבלתו את הייצוג בתיק, כאשר לפי גרסתו של עו"ד X, שמע זאת לראשונה מב"כ המאשימה, אח"כ מהנאשם (אליו התקשר בעצמו), ורק בהמשך מעו"ד Y. לא רק זאת אלא שעל פי גרסתו של עו"ד X, הבטיח עו"ד Y לעדכן אותו האם להפסיק את ההכנות לקראת דיון ההוכחות אם לאו, אך לא עשה כן. עו"ד Y טען כי דווקא עדכן את עו"ד X ואף אמר לו לעצור את כל מהלכיו בתיק. 39. כך או כך, עו"ד X טען בפני כי שמע מפי הנאשם שעו"ד Y הורה לו שלא להתייצב לדיון. עו"ד Y טען אמנם כי לא עשה כן, אך יחד עם זאת לא נשמעה הכחשה בעניין זה מצידו של הנאשם, ומכל מקום אין מחלוקת כי הנ"ל אמנם לא הגיע לדיון. 40. זאת ועוד, כפי שעלה מהמסמך המשטרתי, הנאשם מסר לשוטרים - ביותר מהזדמנות אחת - כי קיבל הוראות מעו"ד Y שלא להתייצב בתחנה. עוד העלה המסמך כי בשיחה שנערכה עם עו"ד Y בעצמו, מסר הלה לשוטר כי ישנה החלטה המבטלת את צו ההבאה, ורק לאחר שנתבקש לשלוח החלטה זו לידי השוטר, תיקן דבריו ואמר כי הגיש בקשה לביטול צו ההבאה בהסכמת ב"כ המאשימה. כאמור וכפי שתואר בהרחבה לעיל, ב"כ המאשימה הופתע לשמוע על קיומה של בקשה כנ"ל, לא כל שכן על הסכמתו הנטענת לאותה בקשה. 41. כאמור, עו"ד Y בחר שלא להתעמת עם המתואר במסמך המשטרתי, וויתר על הגשת תגובה מטעמו. הדברים מדברים איפוא בעד עצמם. 42. מכלול המקובץ מלמד, כי אף עו"ד Y נתן לעו"ד X "לעבוד בחינם" ומכל מקום כי התנהלותו אינה בבחינת הגשת עזרה לבית המשפט בבואו לעשות משפט, אף לא סיוע לבית המשפט לנהל את המשפט באורח יעיל והוגן. בהתנהלותו זו הפגין עו"ד Y יחס מזלזל כלפי בית המשפט וכלפי ההליך המשפטי, ואף גרם להכשלתו (הן בשמיעת דיון ההוכחות והן בביצוע צו ההבאה). התנהלות זו - אין להשלים עימה. 43. נוכח האמור ובהתחשב בנסיבות, אותן מצאתי חריגות, מצאתי להטיל על עו"ד Y הוצאות אישיות. 44. בסיום אוסיף כי במקרה זה הנני סבורה כי חיוב הנאשם והטלת ההוצאות על עו"ד Y, משקפים איזון הולם בין אחריותו של עו"ד לטיפול בענייני מרשו ובין אחריותו האישית של נאשם, וביתר שאת לאחר שמצב הדברים לאשורו הובהר לנאשם היטב בידי גורמים אחרים. 45. לאור האמור לעיל ובהתחשב בכלל הנסיבות, הנני מחייבת את הנאשם לשלם סך של 10,000 ₪ לפקודת הסנגוריה הציבורית, ואת עו"ד Y לשלם 5,000 ₪ לטובת קופת אוצר המדינה. סכומים אלו, ישולמו בתוך 30 יום החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. הטלת הוצאות אישיותעורך דין