מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת חברה זרה נגד חברה ישראלית / חוזה עם חברת ספנות זרה: נתוני רקע 1. התובעת היא חברת הספנות הלאומית הבולגרית והיא עוסקת בתובלה ימית ותפעול אוניות. לטענתה, כעולה מכתב התביעה, הנתבעת 3 (להלן, גם "הסוכנות") היא חברה ישראלית שהתחייבה ליתן לה שירותי סוכנות בישראל. נטען כי הנתבעים 2-1 (להלן, בהתאמה, גם "מורה" ו"ביריאן") הם מנהלי הסוכנות ובעלי מניות בה. התובעת טוענת כי הסוכנות הפרה את חוזה הסוכנות עמה ופעלה בחוסר נאמנות כלפיה. הסוכנות לא המציאה חשבונות לתובעת ומשום כך היא מתקשה לאמוד את הכספים להם היא זכאית מכוח יחסי הסוכנות האמורים. סכום התביעה, על פי הערכה, נאמד בסך 900,000 ₪ שנתבעו הנתבעים לשלמם. ועוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעים להמציא לתובעת את פירוט החשבונות שניהלו עבור התובעת במסגרת תפקידם ולחייבם לשלם לתובעת את היתרה שתתחייב כתוצאה מכך. 2. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. מלכתחילה הוגש כתב הגנה על ידי מורה והסוכנות וניתן נגד ביריאן פסק דין בהעדר הגנה. לימים פסק הדין בוטל ואף ביריאן הגיש כתב הגנה, כאשר כל העת מיוצגים כל הנתבעים כאחד. הנתבעים טענו כי הייתה זו התובעת שהפרה את ההסכם בין הצדדים וכי הסוכנות העבירה לתובעת, במשך חודשי הפעילות הקצרים שלה, דוחות ומסמכים כנדרש. 3. בגדר החלטתי מיום 7.5.07 נדרשתי לעתירת הנתבעים לתיקון כתב ההגנה ולהגשת תביעה-שכנגד. בגדר הבקשה טענו הנתבעים אודות תשלום סכום נכבד בסך 35,000 דולר ששולם, על פי הטענה, ביום 9.10.02 על חשבון התשלומים שיתקבלו מהלקוחות ויקוזזו מהם, וכתנאי לכניסתה לתוקף של העסקה. עוד ביקשו הנתבעים להגיש כתב תביעה-שכנגד בגדרו יבקשו לשטוח את טענותיהם לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם על ידי התובעת. בגדר החלטתי היתרתי את תיקון כתב ההגנה לעניין התשלום הנטען בסך 35,000 דולר כנגד תשלום הוצאות משפט. לאחר שאלו שולמו הונח בפניי כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה-שכנגד של הסוכנות כנגד התובעת. התובעת הגישה כתב תשובה וכן כתב הגנה בגין התביעה-שכנגד. על כך להלן. 4. בהמשך הדרך הונחו בפניי חוות דעת חשבונאיות לעניין המחלוקת הכספית והחשבונאית שנגולה בפניי. בעקבות זאת, ולימים, מונה בהסכמה כמומחה מטעם בית המשפט רו"ח צבי מלמד (להלן - "המומחה") על מנת שרק לאחר שתוגש חוות דעתו, ובמידת הצורך, יוגשו תצהירי עדויות ראשיות. אכן אף לעניין סוגיית המסמכים שיעמדו לנגד עיניו של המומחה נתתי דעתי בהחלטתי מיום 24.7.08. ואכן הונחה בפניי חוות דעתו של המומחה אשר בעקבותיה הוא אף השיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ התובעת. 5. בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם ב"כ התובעת הוגש תצהירו של מר אמיל דוידקוף (להלן - "דוידקוף"). בתקופה הרלוונטית, כך עולה מתצהירו, הוא שימש כמנהל קו הקונטיינרים המכונה "בלקון" אצל התובעת אשר עסק בקו הקונטיינרים ששירת אף את ישראל (להלן - "הבלקון"). כתוצאה מכך היה דוידקוף מעורב ביחסים שבין התובעת לבין הסוכנות, מורה וביריאן. ועוד הוגש תצהירו של מר ולרי הריסטוב, מנהל שיווק של הבלקון (להלן - "הריסטוב"). לתצהירים האמורים צורפה שורה נרחבת של נספחים. מטעם ב"כ הנתבעים הוגש תצהירו של ביריאן. בתחילה לא הוגש תצהירו של מורה ואף נתבקשתי להתיר את שחרור ב"כ הנתבעים מייצוגו של מורה, לאור העדר שיתוף פעולה שלו עמה. לאחר שלא נעניתי לעתירה זו הוגש תצהירו של מורה. ב"כ הנתבעים עתרה להגיש את תצהירו של מר אריק קטורזה (להלן - "קטורזה"), אשר על פי הטענה פעל למען הסוכנות מול התובעת. הוריתי לב"כ הנתבעים, כמקובל אצלי, לזמן את קטורזה בהזמנה פורמאלית לישיבת קדם משפט, על מנת לברר עמו את פשר סירובו ליתן תצהיר עדות ראשית. משעה שב"כ הנתבעים לא עשתה כן, וכאמור בסעיף 1 להחלטתי מיום 7.3.10, הוריתי כי "לא אדרש בהמשך לעדותו או תצהירו של מר קטורזה אריק" (סעיף 1). 6. בהמשך הדרך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. בהתאם לכך הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. לבקשתו של ב"כ התובעת הוריתי על מחזור סיכומים שני. 7. בהחלטתי מיום 4.9.11 הסברתי על שום מה לא ניתן פסק דיני. כך, בעיקר, לנוכח האמור בסעיף 222 לסיכומי ב"כ התובעת. הוא הפנה שם לסעיף 9.02 להסכם הסוכנות, הדן בהפקדת ערבות בנקאית בסכום משמעותי של 80,000 דולר. אכן, בגדר סיכום טענותיו נטען כי אין אמת בטענת הנתבעים שהיה מדובר בהקמת חברה חדשה, והיא הסוכנות, אלא שהוצג מצג שווא שהסוכנות היא חברה ותיקה. לאור זאת, וכתנא דמסייע לטיעון זה, נטען כי בהסכם הייתה דרישה שהסוכנות תפקיד ערבות משמעותית של 80,000 דולר. ולכן, כך נטען על ידו, "אם טענת הנתבעים הייתה נכונה, ברור כי לא הייתה מוכנסת דרישה כזו להסכם מהסיבה הפשוטה שלחברה בהקמה שהינה חסרת לקוחות וטרם התחילה לייצר הכנסה אין אפשרות לגייס הון של 80,000 דולר". 8. בתגובה לטענה זו השיבה ב"כ הנתבעים, בסיכום טענותיה, ראש לכל, כי עד שלב זה העלימה התובעת כי הייתה בידיה ערבות בנקאית. היא הוסיפה והטיחה כי אם אכן אלו הם פני הדברים "מדוע זה לא עשתה היא כל שימוש בערבות הבנקאית? היא הנותנת שהתובעת ידעה כי אין לה כל בסיס לחילוט הערבות הבנקאית לאור פועלה היא עת הפרה היא את ההסכם הפרה בוטה בסמוך לאחר תחילתו" (סעיף 24.3). בהמשך הדרך, ובמספר הזדמנויות, טענה ב"כ הנתבעים כי "התובעת התעלמה לחלוטין מקיומה של ערבות בנקאית בסך של 80,000 דולר בידיה ולא בכדי הואיל ולא היה לה כל טעם בחילוטה" (סעיף 29.5, למשל). 9. כך, ככל שעסקינן במחזור הסיכומים הראשון. ואולם במחזור הסיכומים השני נטען על ידי ב"כ התובעת, על דרך הגנבת ראיות בוטה, כי "בדיקה נוספת שנערכה על ידי התובעת העלתה כי הערבות הנ"ל כלל לא הופקדה על ידי הסוכן, וממילא לא היה מה לחלט אם רצתה בכך התובעת" (עמ' 3). בתגובה לכך נאלצה ב"כ הנתבעים, על דרך הגנבת ראיות בוטה שלה, לציין כי "התובעת לא חילטה את הערבות כי ידעה כי הפרה את ההסכם ולכן השיבה אותה לידי הנתבעת" (סעיף 29). 10. נתון זה עמד ביסוד החלטתי מיום 4.9.11. רשמתי כי "יכול שהנתון האמור משמעותי לעניין מאזן שיקוליי. דומה שלא ניתן, 'חפצית', להוכיח את טענת ב"כ התובעת שהערבות הבנקאית לא נמסרה, הגם שככל שהדבר נכון יכול שאף נתון זה משליך לחובתה של התובעת ולעניין רשלנותה האפשרית. מנגד, 'חפצית', ניתן להוכיח את טענת ב"כ הנתבעים. ב"כ הנתבעים נדרשת להמציא את הערבות הבנקאית, שנטען שהוחזרה. ככל שהערבות הבנקאית הושמדה מאז, מן הסתם ב"כ הנתבעים יכולה להמציא ראיה בנקאית על הנפקת הערבות הבנקאית, מכוחו של ההסכם האמור, במרשמי הבנק שהנפיק אותה אז" (סעיף 4). בהמשך הדרך מסרה ב"כ הנתבעים כי "באשר לערבות הבנקאית פניות חוזרות ונשנות לבנק העלו שלא ניתן כלל לאתר הוצאת ערבות בנקאית משנת 02'. וככל שניתן ישלים הנתבע 2 את מכלול העובדות בעניין זה באמצעות תצהיר מטעמו" (סעיף 2 לטיעון מיום 21.11.11). 11. עתה, וטרם שאדרש לעניינה של הערבות הבנקאית, ראוי לציין כי מסכת הראיות שהונחה בפניי, עד אשר "קפץ עליי רוגזה" של הערבות הבנקאית, הייתה מסועפת ונרחבת. התובעת סבורה הייתה שהיא נפלה קורבן להונאה מתוכננת של הנתבעים. כך, כאשר מורה וביריאן משדלים אותה לכרות עמם את הסכם הסוכנות, לאחר שכשלו יחסיה עם סוכנות ישראלית קודמת, היא חב' ארדו ספנות. הם נתנו לה להבין שהם מנהלים סוכנות ותיקה, בעוד שלאמיתו של דבר הם הקימו את הסוכנות כחברה חדשה חסרת נכסים וללא חוג לקוחות, כאשר רק התובעת אמורה הייתה להיות לקוחתה היחידה. בתקופת פעילות בת מספר חודשים גבתה הסוכנות מאות אלפי דולרים כאשר היא אינה משלמת לה, ולו דולר אחד. זאת ועוד: בתקופה זו הסוכנות חדלה ולא מסרה לה כל דיווח אודות פעילויותיה הכספיות, אם באשר להכנסות שגבתה עבור התובעת, אם באשר להוצאות שהוציאה בייצור אותן הכנסות. בהמשך הדרך, ואף לאחר שהתובעת הפסיקה את התקשרותה עם הסוכנות, נמסרו לסוכנות דיווחים מקוטעים ולא מקצועיים. הם היו רוויים בסתירות חשבונאיות ולא נתמכו בכל אסמכתא. מכל מקום, ולו לכל שיטה ושיטה, לא ראתה הסוכנות לשלם לתובעת, כאמור, ולו דולר אחד. משום כך, ולנוכח המרמה הנטענת, עתרה התובעת לא רק לחיובה של הסוכנות אלא אף לחיובם האישי של מורה וביריאן, בעיקר לנוכח הדוקטרינה של הרמת מסך. 12. אין צריך לומר כי הנתבעים חולקים מכל וכל על הנטען ולטענתם הם היו לקורבן של התובעת. הנתבעים לא הונו את התובעת כל עיקר. הייתה זו התובעת שביקשה להתקשר עמם, לנוכח העובדה שמורה עבד כמנהל חשבונות אצל ארדו ספנות, והתובעת רחשה לו הערכה רבה. הסוכנות, איפוא, השקיעה עלויות רבות לנוכח התקשרותה בהסכם הסוכנות. התובעת הבטיחה לסוכנות רווחי מינימום צפויים. אלו לא התממשו, גם בגלל מדיניות תעריפים קשוחה של התובעת שהכבידו על כושר התחרות של הסוכנות. אכן הסכם הסוכנות נקשר לתקופה של חצי שנה בלבד ואולם הובטחה לסוכנות הארכתו האוטומטית לפחות לתקופה של שנתיים. לאחר שהסוכנות שירתה את התובעת באמונה, היא סולקה על ידי התובעת ללא צידוק. הדבר אף גרם להפסדים של הסוכנות, בראש ובראשונה לעניין השבת תשלום 35,000 דולר שנדרשו כדי להפגין "רצינות". כתוצאה מכך, כך הטענה, אף נגרם לסוכנות אובדן מוניטין. 13. כל אלו, כאמור, באו לידי ביטוי בחומר ראיות וטענות ענף וכרסתני, בעיקר מצד התובעת. ואולם, למקרא חומר הראיות והטענות, גישתי הייתה שונה. כסבור הייתי שסוגיית הערבות הבנקאית, וההכרעה הברורה בה, יכולה לסמן את ההכרעה הכוללת במחלוקת שבפניי. לא שיניתי מדעתי זו. אשוב, איפוא, ואדרש לסוגיית הערבות הבנקאית להלן. סוגיית הערבות הבנקאית 14. לאחר שחזרתי ועיינתי בחומר הראיות והטענות ניתנה החלטתי מיום 19.2.12 לעניינה של הערבות הבנקאית, ובגדרה אף ביטלתי, אותה עת, את שלב בדק הסיכומים. סבור הייתי שנתון זה, של הערבות הבנקאית, מופלג בחשיבותו, לכאורה, לעניין ההכרעה שבפניי. רשמתי כי - "אין צריך לומר כי ככל שהנתבעים צודקים, עובדתית, בגרסתם, יש בכך טיעון רב-ערך לדחיית התביעה כנגדם. אכן הנתבעים טוענים כי הם הפקידו ערבות בנקאית על הסך האמור מעלה וכי הערבות הבנקאית הוחזרה להם. הא ראיה, כך שיטתם, כי אין שחר לתביעה כנגדם. מנגד התובעת טוענת כי מעיקרא לא הופקדה הערבות הבנקאית. ממילא לא ניתן היה להשיב את הערבות הבנקאית. שהרי, מעיקרא, זו לא הופקדה. נקל להבין, למקרא זאת, כי אף בעניין זה, כבסוגיה קודמת כפי שיבואר, התהפכו היוצרות. שהרי התובעת, בטענתה זו, מעידה על עצמה כי היא התרשלה, ולו באופן חמור, במחדלה זה. מנגד הנתבעים, בטענתם זו, מעידים כי התובעת כלל לא התרשלה, והרי היא בעלת דין מיומנת ומסודרת. משום כך הופקדה הערבות הבנקאית. לנוכח זאת מתחדדת המחלוקת, לא לעניין השאלה אם הערבות הבנקאית הוחזרה או לא הוחזרה. פשיטא אם הערבות הבנקאית קיימת בוודאי אין סיבה שלא לחלטה, להשקפת התובעת. משמע, שומה עליי להכריע האם, מעיקרא, יצאה לאוויר העולם הערבות הבנקאית, אם לאו. משאני משקיף על עניין זה לא מן הנמנע, הגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות, שמא ההכרעה בו אוצרת פוטנציאל של 'קלף מנצח'. אם הדין עם הנתבעים, הדברים ברורים כשמש. אם הדין עם התובעת, הרי תהא לכך חשיבות רבה מאוד לעניין אמינותם המפוקפקת של הנתבעים, אף לנוכח החשיבות הרבה לעניין אמינותם, בעיקר בהקשר של הסכם סוכנות בו הסוכן נדרש, מעל הכל, למידה מופלגת של אמינות. אם יסתבר שלגרסת הנתבעים אין כל שחר, אצטרך לבחון את המשמעות המתחייבת כתוצאה מהתנהלות זו" (סעיף 5). 15. בהמשך הדרך, ולעניין סוגיה זו, הוספתי וציינתי כי "במבט ראשון, ... התנהלות כל בעלי הדין מעלה שורה של תמיהות רציניות ביותר ... חרף חשיבותה הרבה היא עולה על שולחן הדיונים, שמא באופן שולי ובהיחבא, כפי שהראיתי בהחלטתי מיום 4.9.11" (שם). היצבתי, איפוא, שורה של תמיהות, הן בהתנהלותה של התובעת והן בהתנהלותם של הנתבעים. על כך להלן. היתרתי לבעלי הדין להמציא תצהירים אשר יתמודדו עם שורת תמיהות אלו. רשמתי כי הנתבעים יהיו הפותחים. 16. בעקבות זאת הוגש תצהירו הנוסף של ביריאן, מטעם הנתבעים. לאחר מכן הונחו בפניי, מטעם התובעת, תצהיר עדותו של מר איוואן פטרוב טאשב (להלן - "טאשב") אשר משמש כיועץ משפטי של התובעת ובמועדים הרלוונטיים שימש כמנהל התביעות שלה. ועוד הוגש תצהירה של גב' גלינה גיאורגייבה גולוגנובה (להלן - "גולוגנובה"), מנהלת החשבונות הראשית שלה. היתרתי לב"כ הצדדים להגיש סיכומי טענות משלימים. ב"כ הצדדים מסרו כי תוך שמירת זכויות וטענות הם מבקשים כי יינתן פסק דיני על יסוד החומר שבפניי. ממילא אף לא נתבקשה חקירתם של מי ממצהירים אלו. 17. עיון בתצהירים האמורים מעלה כי הרושם העגום שהותירו בעלי הדין, בסוגיה זו של הערבות הבנקאית, לא רק נותר על כנו אלא אף הועצם. דומה שאף אחד מן המצהירים, אך בעיקר הנתבעים, לא התמודד להנחת דעתי עם שורת התמיהות שהיצבתי. 18. ואלו היו הנתונים החמורים שנזקפו לחובת הנתבעים, בהחלטתי מיום 19.2.12 - "12. ראשית, טענתם זו של הנתבעים אוצרת בחובה, לכאורה, 'קלף מנצח'. שהרי ניתן לדחות, במידת עוצמה רבה, את כל דרישותיה של התובעת. אכן הכיצד, כך חייבת להיות טענתם המוחצת של הנתבעים, מתיישבת התנהלות כה חמורה שלנו המתיישבת עם גזל וגניבה, עם השבתה של ערבות בנקאית זו? ואולם, אם אלו הם פני הדברים, הכיצד מוסברת התנהלותם המגמגמת והמהוססת של הנתבעים? הכיצד פרקליטם הקודם, בחליפת המכתבים שקדמה להגשת התביעה, מתנהג כמתנצל ומתגונן, כאשר הוא אמור להטיח, כטענת הגנה מוחצת, את הטענה האמורה? 13. שנית, כך ככל שעסקינן אף בכתבי ההגנה של הנתבעים. טענת הגנה זו נפקד מקומה בכתב ההגנה המקורי. לימים, ולאחר שנים, ניתנת לנתבעים אפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן, אכן בגין טענת הגנה אודות תשלום סך של 35,000 דולר בגין 'דמי רצינות', בשיהוי כה רב. ואף בהזדמנות זו, לא נשלפת מתהום הנשייה, טענת ההגנה המוחצת ביותר? 14. שלישית, הנתבעים טוענים, כאמור, לכך שלפני ההסכם הם שילמו 'דמי רצינות' של 35,000 דולר. לשיטה זו, לכאורה, שמא 'דמי רצינות' אלו באו במקומה של הערבות הבנקאית. ואולם, כמבואר, זו אינה גרסתם של הנתבעים. שהרי עולה הימנה שלא זו בלבד שהנתבעים נדרשו ושילמו 'דמי רצינות' הם אף הפקידו ערבות בנקאית, אף קיבלו אותה בחזרה, מעבר לאותם 'דמי רצינות'. ונתון כה משמעותי כלל לא נשמע מפיהם, עד עצם היום הזה. 15. רביעית, הנתבעים אינם מספקים כל הסבר לוגי באלו נסיבות, ועל שום מה, הוחזרה הערבות הבנקאית. לכאורה הדברים נחזים לחסרי שחר. והרי המסכת שבפניי איננה מצביעה על כך שהיחסים הסתיימו, לכאורה, 'באופן ידידותי'. ורק כתוצאה מכך יכולה הייתה התובעת להשיב את הערבות הבנקאית. ואולם, לימים, משהתגלתה באיחור תרמית זו או אחרת, כבר הערבות הבנקאית הושבה. מכל מקום הנתבעים לא סיפקו כל הסבר, בהקשר לכל חליפת המכתבים וחליפת המיילים, מתי הושבה הערבות הבנקאית, ובאלו נסיבות הדבר קרה, והכיצד החזרת הערבות הנטענת מתיישבת עם חליפת המכתבים. 16. חמישית, ושמא העיקר: משהופקדה הערבות הבנקאית, פשיטא אמור להיות לכך זכר בתיעוד. הבנק דרש, מן הסתם, עמלה בגין הפקדת הערבות. הבנק הפסיק, מן הסתם, עמלה המתחייבת מכך שבמועד פלוני הושבה הערבות הבנקאית. דברים אלו אמורים לקבל ביטוי ברשומות בנקאיות או בהנהלת חשבונות של הנתבעת 1. הסכסוך בין הצדדים היה, מן הסתם, בשנת 03'. ההליכים המשפטיים החלו בשנת 04'. סביר להניח שמסמכים אלו אמורים היו להישמר, על ידי כל בעל דין סביר". 19. עם שורת תמיהות זו אמור היה להתמודד תצהירו של ביריאן. כמבואר בהמשך הוא כשל בכך. בתצהירו הוא מציין, אכן, כי לא זו בלבד שהתובעת דרשה וקיבלה הפקדת סכום של 35,000 דולר כ"דמי רצינות", הסוכנות נדרשה והפקידה בפועל את הערבות הבנקאית על סך 80,000 דולר. זו נמסרה לתובעת, אישית, על ידי קטורזה. קטורזה היה אף זה שהביא את כל מסמכי ההתחשבנות, במהלך תקופת הפעילות, לתובעת. ניסיונותיו של מורה להפחית את סכום הערבות הבנקאית כשלו. בהמשך מציין ביריאן כי "עניין הערבות הבנקאית לא אוזכר על ידינו הואיל וסברנו כי הואיל והתובעת כלל לא העלתה את העניין אשר היה תנאי לתחילת ההסכם בין הצדדים ואשר רשום שחור על גבי לבן בהסכם - היא כמובן לא תתכחש לו. ובלית ברירה, נוכח הטענה של התובעת בסיכומיה הועלתה תגובתנו רק בסיכומים" (סעיף 9). והרי הדברים מופרכים על פניהם. עניין השבתה של הערבות הבנקאית אמור היה לעלות, זה מכבר, כטענת ההגנה העיקרית והמוחצת של הנתבעים, מיוזמתם-שלהם. הם לא היו צריכים להמתין לכך שהסוגיה תעלה על שולחן הדיונים על ידי התובעת, וכפי שיבואר על ידי בהמשך בניגוד לאינטרסים שלה. אכן על שום מה אמורים הנתבעים להתמודד, עניינית, עם מכלול ההאשמות של התובעת באשר לכספים ששולמו, אם לאו, באשר למצגי שווא שהיו, או לא היו, באשר לדוחות שהיו נאותים, אם לאו. והרי ניתן, באבחת חרב אחת, להדוף את כל טענות התובעת. שהרי, כך אמורה הייתה להיות הגנתם האינטואיטיבית הראשונה של הנתבעים, אם בכל ההאשמות הללו יש ממש, על שום מה הוחזרה הערבות הבנקאית לידיהם של הנתבעים? 20. בסעיף 10 מרקיע ביריאן שחקים לגרסה אבסורדית נוספת. לשיטתו, אחד ממנהליה של התובעת, ולצ'ב, "ידע שאנחנו עומדים לתבוע את החברה לאור טענותינו בדבר נזקים אדירים להם גרמה התובעת בהפרת ההסכם ולכן מיד השיב - הוא בעצמו, את הערבות הבנקאית לידי מר קטורזה אשר מסר אותה לידינו. לא בכדי נמנעה התובעת מהבאת תצהיריהם של מר ולצ'ב ומר גנוב". גם אם אניח, למירב, שהתובעת הייתה מודעת לכך שאף לנתבעים יש טענות כנגדה, הרי אין ספק כי התובעת הייתה מודעת הן לכך שיש לה טענות ותביעות כנגד הנתבעים, והן לכך שהיא אינה מודה בטענות הנתבעים כנגדה. על שום מה תסכים התובעת, לכאורה כ"מעשה התאבדות" בנסיבות אלו, לשמוט מתחת ידה את הבטוחה האפקטיבית היחידה שתחת ידה, סתם כך ללא אומר ודברים? יכול ששונה היה מאזן שיקוליי אילו להשבה נטענת זו של הערבות הבנקאית הייתה מצורפת הסכמה מתועדת על פיה שני בעלי הדין מוותרים אהדדי על כל תביעות, טענות ומענות ובהקשר זה משיבה התובעת לסוכנות את הערבות הבנקאית. ואולם ברי שגרסה זו לא ניצבת לנגד עיניי ומעולם לא שימשה כיתד לכל טענה מצד הנתבעים. 21. הטענה באשר למסירת הערבות הבנקאית לתובעת ולהשבתה של הערבות הבנקאית מן התובעת, כרוכה בפועלו של קטורזה. כזכור ציינתי כי לנוכח מחדלם של הנתבעים לא אדרש בהמשך לתצהירו של קטורזה. ואולם החלטתי, ולו לעניין הערבות הבנקאית, שמא פילסה את הדרך להגשת תצהירו של קטורזה. ואולם משעה שקטורזה לא תומך כל עיקר בגרסתו של ביריאן, ברי שהדבר שוקל באורח משמעותי לחובת הנתבעים. 22. לאמיתם של דברים התנהלותם של הנתבעים בהקשרה של הערבות הבנקאית, אף חמור יותר מן הנחזה. שהרי לא זו בלבד שהטענה אודות השבת הערבות הבנקאית נפקד, הן בחילופי המיילים בין בעלי הדין עובר להגשת התביעה, הן במכתבי ב"כ הנתבעים במענה להתראות ב"כ התובעת עובר להגשת התביעה, הן בכתבי הטענות, אף המתוקנים, והן בתצהירי העדויות, אף כאשר בסיכום הטענות המקורי מאזכר ב"כ התובעת את הערבות הבנקאית, הרי בסיכומי התשובה של ב"כ הנתבעים, לא נטען כי הערבות הבנקאית הוחזרה. והרי, כזכור, כל שנטען הוא ש"התובעת התעלמה לחלוטין מקיומה של ערבות בנקאית בסך של 80,000 דולר בידיה ולא בכדי הואיל ולא היה לה כל טעם בחילוטה" (סעיף 29.5). משמע, כך ניתן להבין בהכרח, הגם שבחזקתה של התובעת מצויה ערבות בנקאית, היא עצמה לא גורמת לחילוטה, משום שהיא סבורה שאין צידוק לכך. רק בסיכומי התשובה במחזור הסיכומים השני, ומן הסתם בשיהוי מופלג חסר כל סבירות, מפליגים הנתבעים לגרסתם מרחיקת הלכת שהערבות הבנקאית לא מחולטת משום שהתובעת, כך סתם, "התנדבה" להשיבה לסוכנות. 23. רשמתי בהחלטתי הנ"ל, שמא כדבר עיקרי, שדבר הערבות הבנקאית אמור למצוא ביטוי בשורה של נתונים, אם ברשומות בנקאיות, אם בהנהלת חשבונות של הסוכנות. ביריאן, בתצהירו, מתחמק לחלוטין מן הנתון האמור. העובדה שלא ניתן לאתר את הערבות הבנקאית, גם אם בדוחק אניח כי נכון הדבר, עדיין אינו מצדיק את ההתחמקות מלהמציא ראיות על כך שהבנק של הסוכנות גבה עמלה, כל עוד הערבות הבנקאית הייתה בתוקף, וחדל מגביית העמלה, שעה שהערבות הבנקאית חדלה להיות בתוקף. בוודאי שנתונים אלו אמורים היו לעלות מהנהלת החשבונות של הסוכנות. 24. מול הטענה הסתמית, אודות כך שקטורזה מוסר ידנית את הערבות הבנקאית לתובעת ובהמשך מקבל ידנית את הערבות הבנקאית מן התובעת, מרשימה פי כמה גרסתה של גולוגנובה. נלמד מתצהירה כי התובעת מקיימת אצלה יומן ערבויות, שהיא מציינת בפירוט הכיצד הוא נערך ולמה הוא נועד. היא אף מציינת כי הפרקטיקה של מסירת ערבות בנקאית באורח ידני היא נדירה. ואולם אם אכן הערבות הבנקאית נמסרה לתובעת על ידי שליח, הרי היא הייתה מוחזרת לבנק של הסוכנות, ולא לסוכנות, על מנת שהוא יאשר את קבלתה. וככל שעסקינן במסירת ערבות בנקאית לידיה, אמורה הייתה הערבות הבנקאית להיות מאושרת על ידי נוטריון כדי להוכיח את התוקף של החתימות המופיעות על הערבות. 25. לנוכח כל אלו נהיר לי שהנתבעים לא התמודדו כל עיקר עם שורת התמיהות שניצבה לחובתם. 26. ככל שעסקינן בתובעת אלו היו התמיהות שהוצבו כנגדה - "6. ראשית, התנאי אודות הפקדת ערבות בנקאית, אין צריך לומר, הוא מופלג בחשיבותו לעניין האינטרסים של התובעת. לנוכח נתון זה קשה להניח שהתובעת התרשלה ולא עמדה על מימושו של תנאי זה, בדרך העסקים הרגילה. 7. שנית, נתון זה הולך ומתעצם לנוכח העובדה שהסכם הסוכנות נחזה להיות הסכם סטנדרטי שהתובעת כורתת עם כל סוכניה, ברחבי העולם. לנוכח זאת אין לי אלא להניח כי קבלת ערבות בנקאית, מכל סוכן וסוכן ברחבי העולם, היא בבחינת פרקטיקה ושגרת עבודה רווחת אצל התובעת. משמע, לא מדובר בתנאי 'חד פעמי' או 'מקרי', שנשכח מן התובעת במהלך עסקיה. הנתון האמור מוליך, לכאורה, למסקנה הפוכה. 8. שלישית, לעניין 'התהפכות היוצרות' ראוי להפנות להחלטתי מיום 7.5.07. בהחלטתי זו דנתי במחלוקת בין בעלי הדין לעניין השאלה האם הסמכות הבינלאומית לדון בתובענה זו נתונה לבית משפט זה, כשיטתה של התובעת, בעלת דין בולגרית, או לערכאות הרלוונטיות בבולגריה, כשיטתם של הנתבעים, בעלי דין ישראליים. ואכן, חרף התמיהה הלכאורית, רשמתי, בין השאר, כי 'דומה שעל פי הדין הבולגרי אין תחולה לדוקטרינת 'הרמת המסך', באופן שלא ניתן יהא לתבוע שם את מורה וביריאן' (סעיף 13).          אכן, כמובהר בהחלטתי האמורה, מצאתי כי נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה, בעיקר משום מחדלם של הנתבעים מלעורר את טענתם בהזדמנות הראשונה. ואולם אין בכך כדי לשנות את מאזן שיקוליי, ככל שעסקינן בהלך-רוחה של התובעת, עובר לכריתת הסכם הסוכנות. והרי התובעת אמורה הייתה להניח שבדרך העסקים הרגילה במקרה של התדיינות עם הנתבעים, הדיון יתקיים בלשכת המסחר של בולגריה, ובהתאם למשפט הבולגרי. זה, כאמור, אינו יודע, כל עיקר, 'הרמת מסך' מהי. על פי המשפט הישראלי, כך מסתבר לתובעת להפתעתה הטובה, קיימת אופציה לעשות שימוש, או לא לעשות שימוש, בדוקטרינה זו. במשפט הבולגרי אופציה זו, כלל אינה בנמצא. אין צריך לומר כי הפקדת ערבות בנקאית מייתרת, ולמצער מגמדת, את מכלול הטענות אודות מצג השווא הנטען של הנתבעים. על פי מצג שווא זה הציגו הנתבעים עצמם כאנשי עסקים מכובדים וכי הנתבעת 1 היא חברה פעילה וותיקה. והרי הערבות הבנקאית, ככל שהיא מופקדת, הופכת לחסרת-חשיבות, או למעוטת-חשיבות, את הנושא האמור. או-אז, כך סביר להניח, אמורה התובעת להקפיד שהחוב המצטבר לא יעלה על סך 80,000 דולר. ומשכך יהא, תבוא על סיפוקה לנוכח בטוחה זו. והרי נתון נוסף המעצים את מסקנתי לעניינה של הערבות הבנקאית. שהרי בהעדר ערבות בנקאית, אף בהעדר אופציה אפשרית להחלת דוקטרינת 'הרמת מסך', בוודאי שקריטית לתובעת הימצאותה של ערבות בנקאית. 9. רביעית, חילוקי הדעות בין בעלי הדין אינם נוחתים, במפתיע, בשלב מאוחר. ורק אז מסתבר לתובעת כי 'שכחה' לקבל ערבות בנקאית. והרי מחליפת המכתבים, לכל אורך הדרך מסתבר שנורות אדומות מהבהבות, מבחינתה של התובעת, כבר בתחילת הדרך. כבר מתחילת הדרך מתוודעת התובעת לאפשרות שלנתבעת 1 אין משרד משל עצמה. כבר מתחילת הדרך מתוודעת התובעת למחדלם הנטען של הנתבעים להעביר כספים ולמסור דיווחים. משמע, בשלב מוקדם ביותר אמורה הייתה התובעת לגלות שלא קיימת אף ערבות בנקאית. במצב דברים זה, כך מסתבר, אמורה הייתה התובעת לדרוש מן הנתבעים הפקדת ערבות בנקאית זו. למצער אמורה הייתה התובעת, לנוכח נתון זה, להקפיא או למזער את פעילותה העסקית, שהרי החוב שייווצר כתוצאה מחלוף החודשים, לא יוכל להיות מכוסה, בהעדר בטוחה כאמור. ושמא, דווקא לנוכח נתון זה, שומה להסיק כי התובעת אחזה בערבות בנקאית . רק אחיזה זו יכולה הייתה 'להרגיע' אותה שניתן, במשבר עם הנתבעים, ליתן 'הזדמנות' או 'מרחב נשימה'. שהרי התובעת אוחזת בערובה רבת-ערך. 10. שישית, התובעת קושרת לעצמה כתרים על אודות כך שהיא חברת הספנות הלאומית של בולגריה. במועדים הרלוונטיים מלאו 110 שנים לפעילותה. כל אלו אינם מתיישבים עם מידה כה בוטה של רשלנות חמורה, לנוכח מכלול הנתונים האמורים. שמא אין כל רשלנות. שמא, מנגד, קיימת ערבות בנקאית". 27. עם שורת תמיהות זו אמור היה להתמודד תצהירו של טאשב. כמבואר בהמשך הוא כשל בכך. הוא מציין כי עובר להתקשרות עם הסוכנות התובעת הייתה מעוניינת לסיים את יחסיה עם הסוכנות הקודמת, היא ארדו ספנות, מהר ככל שניתן. היא "רצתה במהירות למצוא סוכן חדש אשר ישתלט על העבודה בתקווה שהוא יטפל טוב יותר בעסקי קו הקונטיינרים בלקון בישראל. בשים לב לכך שמאחר ונויבולגר (היא התובעת - ש.ל.) הייתה תחת לחץ להקטין את הנזקים שהיא צברה בישראל, היא העדיפה להתחיל לעבוד עם סוכן חדש מאשר לחכות למילויים של תנאים פורמליים". הגרסה האמורה חסרת סבירות היא. ולא כי: דווקא משום שעובר להתקשרותה של התובעת עם הסוכנות היא הייתה בצילו של סכסוך חמור עם קודמתה, הרי המודעות לעניינה של ערבות בנקאית אמורה הייתה להיות מועצמת פי כמה וכמה, מאשר בדרך העסקים הרגילה. והרי ערבות בנקאית אמורה הייתה להיות בגדר שגרת עבודה של התובעת, מכל מקום. קל וחומר, כאשר התובעת נכנסת לנעליה של קודמתה לא משום גמר ההסכם עם קודמתה, ללא כל "צלקות", אלא דווקא על רקע צילו של סכסוך. אף תצהירה של גולוגנובה מעצים את מסקנותיי. שהרי עצם קיומו של יומן ערבויות, מצביע בדרך ניהולה של התובעת פנימה בביתה, על החשיבות הטבעית שהיא מייחסת לקיומה של ערבות בנקאית. התובעת עובדת עם סוכנים בכל רחבי העולם. קיומה של הערבות הבנקאית, וכתנאי סטנדרטי כהודייתה, הוא דבר אלמנטרי להבטחת האינטרסים שלה, מקום שמתגלע סכסוך עם אחד מהסוכנים. 28. בהמשך ממשיך טאשב ומציין כי "מנקודת ראות מעשית נפחי המטענים של הקו אל ומישראל לא היו גדולים במיוחד בהשוואה לעסקי הקו במדינות אחרות, לכן זה היה סביר לצפות כי ייקח זמן עד שהסוכן יצבור בחשבונו סכום כסף משמעותי עבור הבעלים". אף גרסה זו חסרת סבירות היא. עובדה ניצחת היא, והרי זה לב גרסתה של התובעת, כי התנהלותה הקלוקלת של הסוכנות הייתה מתחילת היחסים. במצב דברים זה אמורה הייתה להיות מחודדת עוד יותר מודעותה של התובעת לכך שאין תחת ידה ערבות בנקאית של הסוכנות. ולנוכח זאת מצפה הייתי מן התובעת, או שתדרוש במפגיע מן הסוכנות לספק את הערבות הבנקאית, ולהוכיח זאת בשורת המיילים שהוצבו לנגד עיניי, או להפסיק את הפעילות העסקית, בשלבים מוקדמים ביותר. הערבות הבנקאית אמורה הייתה להבטיח חוב של 80,000 דולר. התביעה שבפניי היא בגין סך של 200,000 דולר. משמע, בשלבים מוקדמים, מוקדמים אף מאוד, מצפה הייתי מן התובעת שתפעל באחת מן החלופות האמורות. כאמור התובעת מלאה טענות כרימון כנגד הסוכנות. מעולם, עד להגשת סיכומי הטענות, לא נטענה הטענה הנוספת אודות מחדלה של הסוכנות ליתן לה ערבות בנקאית. אף התובעת, כמוה כנתבעים, מעלה לראשונה את הטענה אודות כך שהערבות הבנקאית לא הופקדה, מעיקרא, רק בגדר סיכום טענותיה השני. הרושם הנותר בעיניי הוא עגום ביותר. 29. מכלול הנתונים האמורים, איפוא, מעלה כי תצהיריהם של המצהירים מטעם התובעת, לא התמודדו להנחת דעתי עם שורת התמיהות האמורה. 30. הנה-כי-כן, התנהלות שני בעלי הדין אינה מניחה את הדעת. ואולם, משעה שאני משווה את עוצמת העדר הנחת הדעת משני בעלי הדין נהיר לי לחלוטין כי כפות המאזניים נוטות, ובבירור, לזכות התובעת ולחובת הנתבעים. 31. כך, ראשית, לנוכח טיב הטענות של כל אחד מבעלי הדין. ככל שעסקינן בתובעת, הרי הטענה אודות כך שהיא לא קיבלה מעולם מן הסוכנות את הערבות הבנקאית, היא טענה שלילית. מנגד טענת הנתבעים על פיה התובעת גם קיבלה, מלכתחילה, את הערבות הבנקאית וגם החזירה אותה, באחרית הדברים, היא טענה חיובית. ומשכך הנתבעים יכולים, וממילא חייבים, להרים את הנטל. וכפי שביארתי דבר קיומה של ערבות בנקאית יכול להיות מוכח בשורה של נתונים אובייקטיביים, אם במרשמי הבנק שהנפיק את הערבות הבנקאית, אם במרשמי הנהלת החשבונות של הסוכנות. ועוד: משעה שאלו הם פני הדברים, אף עוצמת השימוש בטענות האמורות מטה את הכף בבירור לחובת הנתבעים. אכן, הגם שלא מרנינה את הנפש העובדה שהתובעת, במסגרת מכלול האשמותיה את הנתבעים, לא מציינת דבר אודות כך שהופרה החובה להנפיק ערבות בנקאית - הרי ברור לחלוטין שהתנהלותם של הנתבעים חמורה פי כמה. הטענה אודות כך שהערבות הבנקאית הוחזרה לנתבעים, ככל שתתקבל, היא כמעט טענת "נוק אאוט" המפלסת את הדרך, די בבטחה, לדחיית התביעה של התובעת, מכל וכל. משעה שהנתבעים אינם מעלים טענה זו, מלכתחילה, הדבר נזקף לחובתם, ובאורח משמעותי. 32. ונתון זה מוליך לניתוח ההתנהלות הדיונית שבפניי. והרי אלמלא התובעת, שמא שלא בטובתה, העלתה בכלל את סוגיית הערבות הבנקאית אגב אורחא בסיכום טענותיה, מן הסתם כלל לא הייתי נדרש לעניין זה. העובדה שהתובעת עשתה כן, כמסתבר, לא זו בלבד שאינה מועילה לה, היא בפשטות מזיקה לה. שהרי כתוצאה מכך דווקא התובעת נחשפת בכל קלון-התרשלותה החמורה. והרי מחדלה החמור של התובעת לממש את זכותה האלמנטרית ולדרוש הפקדת ערבות בנקאית, כמהלך שגרתי לפני תחילת העסקתה של הסוכנות, עלול לשקול לחובתה, לעניין תרומת רשלנותה, תהא הכרעתי אשר תהא. לכך חובר אף נתון נוסף. הסכם הסוכנות נחתם ביום 11.10.02. תקופת תוקפו של ההסכם אמורה הייתה להיות מיום 5.12.02 עד 5.6.03. משמע, חוזית, היה פסק זמן של כחודשיים בין כריתת הסכם הסוכנות לבין תחילת כניסת תוקפו, מן הסתם לשם היערכות והתארגנות. ככל שעסקינן בזווית מבטה של התובעת, היה לה זמן די והותר גם לדרוש את הערבות הבנקאית, גם ליתן זמן סביר לסוכנות, לגייס את האמצעים על מנת להמציאה. שונים באופן דרמטי הם פני הדברים, מזווית מבטם של הנתבעים. להם קיים אינטרס קריטי, מתחילת הדברים, להעלות את הטענה האמורה, שמא לזעוק אותה בקולי קולות. הם לא אמורים להמתין לכך שהתובעת, "בחסדה", תניע אותם להעלות טענת הגנה, כה מוחצת ומובהקת. משום כך, בצד הקביעה אודות התרשלותה החמורה של התובעת והתנהלותה הדיונית שלמצער נחזית משונה, נהיר לי, מכל מקום, תום ליבה המוחלט. 33. מסקנתי המסתמנת, איפוא, גוזרת את המתחייב מהחלטתי מיום 19.2.12. והרי רשמתי שם כי ככל שהדין יהא עם התובעת, "הרי תהא לכך חשיבות רבה מאוד לעניין אמינותם המפוקפקת של הנתבעים, אף לנוכח החשיבות הרבה לעניין אמינותם, בעיקר בהקשר של הסכם סוכנות בו הסוכן נדרש, מעל הכל, למידה מופלגת של אמינות. אם יסתבר שלגרסת הנתבעים אין כל שחר, אצטרך לבחון את המשמעות המתחייבת כתוצאה מהתנהלות זו" (סעיף 5). 34. עתה שומה עליי לבחון את משמעות קביעתי עד הנה. עולה הימנה, בעליל, שהנתבעים הפריחו לחלל האוויר גרסה כוזבת, אף חסרת סבירות, בעניינה של הערבות הבנקאית שכאילו, בתחילת הדברים, נמסרה לתובעת וכאילו, באחריתם של דברים, הוחזרה להם על ידי התובעת. האינטרס של הנתבעים בהשמעת גרסה זו ברור ושקוף. שהרי אם היא תתקבל, כמבואר, הדבר יפלס את הדרך להדיפת התביעה העיקרית של התובעת כנגדם. אכן, דומה, שהנתבעים בחרו בחירה אסטרטגית כושלת. הם השמיעו שתי גרסאות, שכל אחת נדונה לכישלון. אילו היו דבקים בגרסתם הראשונה ממנה השתמע כי הערבות הבנקאית מצויה בידי התובעת, אך אינה מחולטת משום שהתובעת יודעת שחילוטה אינו צודק, הם אמורים היו להצביע על כך שמאז שהונפקה הערבות הבנקאית ועד עצם היום הזה, מחייב אותם הבנק בעמלות בגין אותה ערבות בנקאית, ברת-תוקף. גרסתם השנייה, מרחיקת הלכת, ממנה עולה כי הערבות הבנקאית הוחזרה להם, מחייבת אותם להצביע על כך ששעה שהערבות הבנקאית הייתה ברת-תוקף, הם חויבו בעמלות על ידי הבנק המנפיק, בעוד שממועד פלוני, משעה שהערבות הבנקאית הוחזרה להם, חדל החיוב האמור. הם כושלים, ממילא, אם בהוכחת הגרסה האחת ואם בהוכחת הגרסה האחרת. ואולם, כמבואר, דבר זה לא מונע מהם, בנוסף לכך, להותיר רושם עגום בעצם העובדה שגרסאותיהם משתנות, חדשות לבקרים. 35. יכול, הגם שבדוחק, ששונה היה מאזן שיקוליי אילו הנתבעים היו דבקים בגרסתה של התובעת, מאמצים אותה ומודים שהערבות הבנקאית לא הופקדה. וכך, משום שהדרישה להמצאת ערבות בנקאית הומרה ב"דמי הרצינות" הנטענים בסך 35,000 דולר. אף אז, כפי שאבאר בהמשך, עדיין דרכם של הנתבעים לא הייתה סוגה בשושנים. ואולם משעה שהנתבעים מפליגים לגרסתם הפנטסטית אודות מסירת ערבות בנקאית והשבתה להם, פטור אני מלעסוק בכך. 36. כאמור, סוגיית הערבות הבנקאית נחזתה בעיניי כ"קלף מנצח". חרף זאת בדעתי להידרש לסוגיות נוספות הצריכות לפנים, מעבר להכרעתי זו. לתביעת התובעת נגד הסוכנות 37. באחד מן המיילים ששיגר ביריאן לתובעת הוא רשם, ובכל הכבוד בצדק, כי הוא למד, משכבר הימים, ש- The agent is the owner's eyes, legs and hands in the country"" (נספח ו לסיכומי ב"כ התובעת) ואכן, הסוכנות אמורה הייתה לשמש "עיניה, רגליה וידיה" של התובעת, חברת הספנות הלאומית הבולגרית, בעסקיה בישראל. מכלול הראיות שהונחו בפניי מצביע על פער תהומי בין יומרה זו לבין כשלונה בשטח, הלכה למעשה. 38. התובעת מלאה טענות כרימון כנגד הנתבעים. לא אדרש, אף לא אדקדק, בכל פרטי ההאשמות. די לי בכך שאני מאמץ ללא סייג את טענותיה החמורות של התובעת כנגד הסוכנות, ככל שעסקינן באותן התחייבויות של הסוכנות, שהן בליבת מהותה וחובת האמון שלה. בשתיים, כך אין לי ספק, חטאה הסוכנות כלפי התובעת: ראשית, בכך שהגם שגבתה במסגרת פעילויותיה סכומים העולים לכדי מאות אלפי דולרים, הנה במשך כל תקופת הפעילות, היא לא שילמה לתובעת, היא שולחתה ומעסיקתה, ולו דולר אחד. שנית, במשך כל תקופת הפעילות, לא המציאה הסוכנות לתובעת כל דיווחים חשבונאיים שוטפים, אם לעניין ההכנסות שגבתה, אם לעניין ההוצאות שהוציאה בייצור הכנסות אלו. רק לימים, ומשעה שהיחסים החוזיים בין השתיים נותקו, שיגרה הסוכנות, זעֵיר פה זעֵיר שם, דוחות מקוטעים, רוויי סתירות, ובעיקר לא נתמכים בכל אסמכתא. אין צריך לומר כי דוחות שאינם נתמכים בכל אסמכתא, הן בניגוד להתחייבות החוזית והן בניגוד לדרישות השכל הישר, הם בבחינת שרבוטי מספרים סתמיים, וכמוהם כאין וכאפס. 39. בין בעלי הדין קיימת מחלוקת אימתי נותקו היחסים. לשיטת הסוכנות הדבר אירע בסוף חודש פברואר 03, משמע כחודשיים בלבד לאחר תחילת החוזה. לשיטת התובעת הדבר אירע בחודש אפריל 03', משמע כחודשיים לפני מועד תום תוקפו של חוזה הסוכנות, החצי שנתי. שתי בעלות הדין מאוחדות בדעתן כי הדבר נעשה שעה שהתובעת שיגרה לישראל אוניה על מנת שתאסוף שורה של מכולות ריקות שנאגרו בנמל. משזו המחלוקת הרי לנוכח הנתונים והמסמכים שבפניי, נהיר שהדין עם התובעת, שהרי האוניה הנ"ל הגיעה לישראל באפריל 03'. 40. כתב התביעה שבפניי, מלכתחילה, משופע במסמכים לרוב. וכך, בהמשך, מסמכים אלו הונחו בפניי במצורף לתצהירי עדות מטעם התובעת, ואף לסיכום טענותיה. אין צריך לומר כי בהקשרה של התובענה שבפניי, לעניינם של המסמכים נודעת חשיבות מפליגה, הן לעניין התביעה ובעיקר לעניין ההגנה. מלכתחילה ציינו הנתבעים, הן בכתב הגנתם המקורי והן בכתב הגנתם המתוקן, כי הם המציאו לתובעת, בתקופת הפעילות הקצרה שלהם, מסמכים שהמציאו תוך שהם מציינים שמסמכים אלו הם שצורפו לכתב התביעה, וממילא אין זולתם. 41. משאלו הם פני הדברים נקל לי לקבוע בבטחה שאכן הסוכנות סיפקה לתובעת מסמכים שסיפקה, במענה לדרישות התובעת, והם נספחים יח, יח1 ו-יח2 לסיכום טענותיה. משמתבוננים במסמכים אלו נקל לאמץ את מכלול הניתוח של ב"כ התובעת, לעניין הרושם העגום למקרא הגרסאות הסותרות במסמכים אלו, וכמבואר בפרק ג לסיכומי ב"כ התובעת. וכך, במייל מיום 4.4.03 הודיעה הסוכנות כי יתרת הזכות העומדת לתובעת עולה לסך של 33,000 דולר. ביום 10.4.03 מסרה הסוכנות כי היא משנה טענתה והמאזן מראה יתרה של 0 דולר. בדוחות למאזן חודש ינואר 03' יתרת הזכות, לשיטת הסוכנות, עמדה על סך של 52,726.36 דולר ליום 31.1.03 ואילו בדוחות מאוחרים יותר היתרה צנחה ל- 397.11 דולר. בעוד שבדוחות הראשונים ההוצאות שנתבעו עלו לסך של 21,190.96 דולר הרי בדוחות המאוחרים הם עלו לכדי 40,584.96 דולר. ככל שעסקינן ביתרת זכות ליום 1.2.03 הרי בדוחות הראשונים זו עמדה על סך 71,051 דולר ובדוחות המאוחרים עמדה על סך 2,048 דולר, ואכן זו גרסתה של הסוכנות בכתבי ההגנה שבפניי, על חובה לתובעת בסכום זה. אין צריך לומר כי אפילו סכום זה לא שולם. 42. כך, כדוגמה, רק בשאלת ההוצאות. ככל שעסקינן בהכנסותיה של התובעת, ולנוכח העדר שיתוף הפעולה של הסוכנות, נאלצה התובעת לבצע עבודת חקירה מאומצת עם סוכני הקצה שלה, דהיינו בנמלים שבהם נטען מטען שנפרק בישראל או נמלים שבהם נפרק מטען שהוטען בישראל. רק כתוצאה מכך יכולה הייתה התובעת, באמצעות חוות הדעת של רואת החשבון שלה, להסיק כי נגבו הכנסות העולות לכדי 297.757.66 דולר. לימים אף המומחה אימץ את הגרסה האמורה. 43. התובעת הכירה אך בהוצאות בסך 21,000 דולר, שהרי רק אלו נתמכו באסמכתאות להנחת דעתה. אכן המומחה מצא, על יסוד ריכוזי החשבון של הסוכנות, שמדובר בסכום של 124,083 דולר. ואולם בתשובה לשאלות הבהרה הוא הודה כי רק חלק מן ההוצאות האמורות, והוא החלק הקטן, מאומת באמצעות שטרי מטען, חיובי רשות הנמלים ומסמכי השהייה בנמלים. לנוכח כל אלו אני מאמץ את גרסת התובעת כי יתרת החוב של הסוכנות לה עולה לסך של 276,757.66 דולר. 44. רק לימים, ובמסגרת סיכום הטענות, טוענת הסוכנות, ולכאורה בצדק, כי היא זכאית הייתה לעמלותיה בגין השירות שניתן לתובעת. ואכן פליאה היא הכיצד הדבר נפקד ממכלול טענותיה וראיותיה, וממילא אף המומחה לא נדרש לכך. אין בכך, לטעמי, ולא כלום. ממילא התובעת העמידה את תביעתה על סך של 200,000 דולר, שערכו השקלי ליום הגשת התביעה עולה לסך של 900,000 ₪. על דרך האומדן השיפוטי, ובעיקר לנוכח מחדלה של הסוכנות להציג תחשיב לעניין עמלותיה בשלבים הדיוניים הנאותים, נחה דעתי כי הסכום האמור, שבדעתי להכיר בו במלואו, מבטא אף לקיחה בחשבון של העמלות שזכאית להן הסוכנות. 45. די, איפוא, בשני נתונים אלו על מנת להכיר במלוא סכום התביעה של התובעת כנגד הסוכנות, ועל מנת להצדיק את ניתוק היחסים של התובעת מן הסוכנות. אכן, כך אני קובע, לא יכולה להיות הפרה בוטה יותר, הן בהקשר החוזי והן בהקשר של חובת אמונים של סוכן לשולחו, מזו של אי העברת כספים להם זכאי השולח ואי העברת דיווחים נאותים, המעמידים את השולח באפלה מוחלטת, ככל שעסקינן במהלך עסקיו במדינה פלונית ממדינות הים, ובנדוננו בישראל. 46. מלכתחילה נהיר לי שבשלב הטרום-חוזי היה הנושא ונותן עם הסוכנות מטעם התובעת, מנהלה הקודם, הוא מר אפטים ולצ'ב (להלן - "ולצ'ב"). מודה בכך מפורשות דוידקוף. ממילא מכלול טענות התובעת באשר למצגי שווא שהוצגו לה על ידי מורה וביריאן אמורים היו להינתן על ידו. התובעת חדלה ולא המציאה את תצהירו של ולצ'ב. לימים, כזכור, ביקשו הנתבעים את עזרת בית המשפט לעניין הגשת תצהיר עדותו של קטורזה. זו הייתה השעה הנאותה שאף התובעת תבקש את עזרת בית המשפט, ככל שהדבר התחייב, לעניין המצאת תצהירו של ולצ'ב. העובדה שולצ'ב, שלא כקטורזה, הוא בולגרי ולא ישראלי חסרת משמעות בעיניי משעה שהתובעת בחרה, ועל כך עוד ידובר, להגיש התביעה כאן בישראל ולא בבולגריה. רק לימים, ובעת הגשת התצהירים האחרונים, נטען באורח לא משכנע, שהתובעת לא המציאה את תצהירו של ולצ'ב, לנוכח העובדה שמשעה שחדל לעבוד אצלה היא אינה מצליחה לאתר אותו. אם כך ואם אחרת, בוודאי שאין בדעתי לרחוש רצינות רבה לכל טענה כנגד מורה וביריאן, שלא נתמכת על ידי הגורם המובהק שיכול היה לאמת זאת, והוא ולצ'ב. 47. משום כך אין בדעתי להכריע בשאלה מי היה זה שיזם את הקשר שהוליד את הסכם הסוכנות, האם היה זה ולצ'ב מטעם התובעת, האם היו אלה מורה וביריאן. אף אין בדעתי לאמץ את גרסת התובעת אודות כך שמורה וביריאן הציגו מצג על פיו הסוכנות היא חברה ותיקה ומשופעת בלקוחות. אין צריך לומר כי בדיקה פשוטה ביותר, ואף סבירה ביותר, מצד התובעת יכולה הייתה להצביע על מצב הדברים כהווייתו. אניח, איפוא, כשיטת מורה וביריאן, שהקמת הסוכנות, כחברה בהקמה, שמיועדת להיות בעלת דברה החוזית של התובעת, היא סבירה בעיניי. ומשום כך, בהמשך, אין בדעתי לייחס משמעות מופלגת לכך, כשיטת התובעת, שהסוכנות ניהלה את עסקיה, במועדים הרלוונטיים, ממשרדי חברה אחרת שהייתה בשליטתו של ביריאן. הדבר "נתגלה" לאנשי התובעת, ובהם הריסטוב, שעה שביקרו בישראל. ואולם אף נתון זה שוקל לזכותם של מורה וביריאן. אין צל של ספק שמורה וביריאן היו אלו שיזמו את ביקורם של נציגי התובעת בישראל, על מנת שיקבלו מושג ראשוני על השוק הישראלי, והם אף מימנו את עלויותיו. והרי, אם אכן אמורים היו מורה וביריאן לחשוש שמא "תיחשף" העובדה שהם לא מנהלים את עסקיהם, אלא ממשרדים אחרים, בוודאי לא היו יוזמים את הביקור האמור. עובדה ניצחת היא שבזמן-אמת לא מצאתי כל מחאה, וממילא כל שאלה או תהייה מצד התובעת כלפי הסוכנות, בהקשר לעניין זה. 48. ואולם, כמבואר, כל אלו אינם מאפילים על חומרת התנהלותה של הסוכנות כלפי התובעת, בעניין אי העברת כספים ואי משלוח דיווחים, למצער בזמן-אמת וכהלכה, אשר כתוצאה מכך נצבר חוב משמעותי, שהוא סכום התביעה. לנוכח כל אלו בדעתי להעניק לתובעת את מלוא הסעד הכספי המבוקש. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בתביעת התובעת כנגד מורה וביריאן. לכך אגיע עתה. לעניין חבותם של מורה וביריאן 49. לוז טענתה של התובעת הוא שמכלול הנסיבות מצביע על כך שהיא נפלה קורבן למעשה של תרמית. מורה וביריאן הציגו בפניה מצגי שווא. אלו גרמו להתקשרות בהסכם הסוכנות עם הסוכנות. לימים, וכמסתבר, גזלה הסוכנות את כספה של התובעת, בכך שגבתה כספים ולא העבירה אותם לתובעת, אף התחמקה עת רבה מלהגיש דיווחים בכלל, ולימים הגישה דיווחים מקוטעים ולא אמינים. כל אלו, לשיטתה של התובעת, מצדיקים את חיובם של מורה וביריאן מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך". בחנתי מכלול הנתונים שבפניי. בסופה של דרך בדעתי לדחות את תביעת התובעת כנגד מורה וביריאן, בעיקר משום טעמים משפטיים ודיוניים. 50. למקרא ראיות התובעת וסיכום טענותיה אין ספק כי היא משליכה את מרבית הבליסטראות על ביריאן, וממעטת בטענותיה ככל שעסקינן במורה. ואולם כבר מתחילת הדברים מתוודעת התובעת להשקפתי, העולה עוד מהחלטתי מיום 10.6.05, ככל שעסקינן בניסוח כתב התביעה. ואכן בסעיף 6 להחלטתי הנ"ל רשמתי כי ככל שעסקינן בביריאן "התובעת אינה מציינת בכתב התביעה את העובדות המצדיקות את הרמת המסך כלפיו. אכן היא עושה זאת כהלכה ככל שעסקינן במורה, כאשר היא מציינת, בין השאר, כי 'בפועל מר יעקב מורה הוא הרוח החיה מאחורי החברה' וכן כי 'מר יעקב מורה כשליח של החברה, ניהל עמה מו"מ שלא בתום לב ומתוך כוונה להונות אותה' (סעיפים 19 ו-22). ואולם פירוט נטען זה, ככל שעסקינן בביריאן, לא קיים. אכן, ברי לי כי ככל שעסקינן בביריאן, כתב התביעה קלוש וסתמי. כל שנטען כלפי ביריאן הוא כי הלכה למעשה, 'הסוכנות התנהלה במשרדיה של חברה בשם אייבי טרנס לוגיסטיקה, הנמצאת בשליטתו ותחת ניהולו של הנתבע מס' 2' (סעיף 18). ספק אם טיעון זה יכול להצביע על צידוק, ולו לכאורה בלבד, להרמת מסך ככל שעסקינן בביריאן. בגדר תשובתה לבקשה מגניבה התובעת טיעונים חדשים, שאין להם זכר בכתב התביעה, כגון הטענה שביריאן הינו הבעלים של 70% ממניות הסוכנות (וכזכור כתב התביעה מדבר על 70% בבעלות מורה) וכן כי ביריאן 'נטל חלק פעיל בעסקי הסוכנות'. מובן שאין בדעתי להידרש לטענות אלו, כל עוד לא נתבקש כדין תיקון כתב התביעה". 51. לא זו בלבד שהתובעת אינה מבקשת את תיקון כתב התביעה, הרי לימים, ומשעה שניתנת החלטתי מיום 25.12.05 בגדרה החלטתי לבטל את פסק דיני נגד ביריאן, התרעתי על כך ש"לא זו בלבד שב"כ התובעת לא טורח להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, הוא אף נוטל חירות לעצמו לנהוג כאילו התיקון האמור גם התבקש, וגם התקבל". משום כך התייחסתי בחוסר נחת לניסיונו החוזר ונשנה של ב"כ התובעת "לשפר מקצים", ככל שעסקינן בביריאן (סעיף 6). זו הייתה הסיבה על שום מה לא התניתי את ביטול פסק דיני החלקי נגד ביריאן בתשלום הוצאות. 52. לימים, ובשיהוי מופלג, נדרשתי לעתירתה של ב"כ הנתבעים לתיקון כתב הגנתה ולהגשת התביעה-שכנגד. עד אותה עת, למותר לציין, לא הגיש ב"כ התובעת כל בקשה לתיקון כתב התביעה. שמא זו הייתה ההזדמנות, שעה שעסקינן ממילא בתיקון כתבי טענות, שיבקש ב"כ התובעת אף לתקן כתב התביעה מטעמו. נעניתי לעתירת ב"כ הנתבעים תוך שהתניתי זאת בתשלום הוצאות. פשיטא, לו הייתי נדרש אף לבקשה לתיקון כתב התביעה, מן הסתם הייתי מתיר אף את תיקון כתב התביעה, ולנוכח מחדלם ההדדי של בעלי הדין, לא הייתי עושה צו להוצאות כל עיקר. יוצא, איפוא, כי הגם שהתובעת זכתה בתשלום הוצאות, היא נשארה, מרצונה ובטובתה, "נעולה" על כתב התביעה המקורי שלה, ככל שעסקינן בניסוחו הסתמי כלפי ביריאן, לעניין הרמת מסך. ממילא, משעה שכתב התביעה כלפי ביריאן אינו מגלה עילה להרמת מסך, ככל שעסקינן בשלב הטענות, אין מקום להידרש למכלול טענות התובעת כלפי ביריאן, ככל שעסקינן בשלב הראיות ובשלב הסיכומים, בהיותם הרחבת חזית שאינה מותרת. 53. דוקטרינת הרמת המסך נקלטה במשפטנו, תחילה, מכוח ההלכה הפסוקה ולימים מכוח הוראות מפורשות של חוק החברות. לכל אורך הדרך קופצים בתי המשפט ידם, ככל שעסקינן בשימוש בדוקטרינה זו, והיא מיוחדת למקרים חריגים. שהרי התאגיד, מטבע ברייתו, איננו בשר ודם אך הוא פועל באמצעות האורגנים שלו, המנהלים ובעלי המניות, שהם מטבע הדברים בשר ודם. משום כך, דרך שיגרה, לא יעלה על הדעת שכל אימת שמחויב התאגיד, ובהכרח מכוח מעשה ידיהם של אנשים בשר ודם, תתחייב אוטומטית הרמת המסך כנגדם. אכן בתקופה הרלוונטית, טרם תיקון מס' 3 לחוק החברות, הייתה נכונות רבה יותר של בתי המשפט להתיר את הרצועה. ואכן מקובלת עליי עמדת ב"כ התובעת שעליי לדון בסוגיה במשקפי הפרשנות שקדמה לתיקון מס' 3. ועם זאת לא ניתן להתעלם מכך שלתיקון מס' 3 יש משמעות מקרינה, אף לגבי הפרשנות הנאותה בתקופה שקדמה לו. ובעיקר כך, לנוכח הנתון הייחודי באשר להתנהלות התובעת, כפי שיפורט עתה. 54. בהחלטתי מיום 7.5.07 דנתי במצב המשונה והחריג על פיו הגם שבהסכם הסוכנות, שהוא חוזה סטנדרטי שנוסח על ידי התובעת, הותנתה תניית שיפוט זר מכוחה התביעה אמורה להיות נדונה בפני בית הדין לבוררות של הנציבות לסחר חוץ בלשכת המסחר של בולגריה, על מנת שתוכרע בהתאם למשפט הבולגרי, הנה התובעת בחרה להגיש התביעה, כאן בישראל. לימים, ואף זאת באורח משונה, כפרו הנתבעים בסמכותו הבינלאומית של בית משפט זה והגם שבהיותם ישראלים התדיינות כאן משרתת לכאורה את נוחותם, הם ביקשו להתדיין בפורום הבולגרי, בהתאם לתניית השיפוט האמורה. למדתי שם, בין השאר, כי "דומה שעל פי הדין הבולגרי אין תחולה לדוקטרינת 'הרמת המסך', באופן שלא ניתן יהא לתבוע שם את מורה וביריאן" (סעיף 13). משמע, יצא המרצע מן השק. התובעת ביקשה להגיש התביעה בישראל, על מנת להניע את בית המשפט להחיל את דוקטרינת הרמת המסך; הנתבעים ביקשו להתדיין בבולגריה, שם לא ניתן, מעיקרא, להחיל דוקטרינה זו, שהרי היא אינה מוכרת כלל במשפט הבולגרי. 55. אכן, מטעמי שיהוי מופלג, וכמבואר בהחלטתי הנ"ל, דחיתי את עתירת הנתבעים, והרי הדיון מתנהל בפניי, כאן ועכשיו. משמע, לכאורה, שומה עליי להידרש לגופה לשאלה אם להחיל את דוקטרינת "הרמת המסך" בנדוננו, אם לאו. ואולם התנהלות זו של התובעת משליכה באורח מופלג על שיקול דעתי. בדרך העסקים הרגילה, כך אני קובע, אמורה הייתה התובעת להגיש התביעה בבולגריה. בדרך העסקים הרגילה, אף כך אני קובע, לו מלכתחילה היו הנתבעים עותרים להעביר הדיון בתובענה לבולגריה, הייתי נענה לעתירתם זו. אם כך ואם אחרת, במצב דברים זה לא יכולה הייתה התובעת להגיע אל המבוקש, משום שעל פי דיני ארצה הדבר בלתי אפשרי, מלכתחילה. ודבר זה משליך על מערך הציפיות של בעלי החוזה בפרשה שבפניי. בעלי חוזה ישראלים, המתקשרים בחוזה כאן בישראל, מוחזקים כמי שמחוייבים על פי כלליו של הדין בישראל. ממילא הם מודעים לאפשרות (בוודאי לא לוודאות) שבית משפט בישראל יורה על "הרמת מסך". בעלי החוזה שבפניי, ובעיקר התובעת, בוודאי שאינם מוחזקים כך, שהרי "הרמת המסך" היא בבחינת מילה ריקה וחסרת משמעות מבחינתם. 56. והרי נתון נוסף המעצים את מסקנתי שלא לשעות לעתירת התובעת ל"הרמת מסך". התנהלותה של התובעת - כך נלמד, למשל, מספרו של מיכאיל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, האוניברסיטה העברית בירושלים) - היא בבחינת "פורום שופינג". אם אחיל, בפרשה שבפנינו את הדין הישראלי, הוא דין הפורום, הרי - כך מבאר קרייני - "על גישת דין הפורום נמתחה ביקורת בשל כך שהיא מהווה מנוף לforum shopping-; שהרי אם יחול דין הפורום כל אימת שתעלה בפני בית משפט שאלה של ברירת דין, הדבר יהפוך מדינה עם דינים המיטיבים במיוחד עם תובעים - יוזמי ההליכים למקום עלייה לרגל" (עמ' 57). משמע, כך מסקנתי, יש לייחס משמעות מפליגה לכך שהתובעת, היא יוזמת ההליך, עשתה כן על דרך "פורום שופינג". באופן מלאכותי, מן הסתם עקב ייעוץ משפטי שקיבלה, ביקשה "לעלות לרגל" לישראל, על מנת לזכות לדינים המיטיבים עם תובעים בישראל. ואולם, בדרך הטבע, על בית המשפט לשקול לעשות כן בעיקר לגבי תובעים ישראליים, לנוכח מערך הציפיות שלהם, ולא לגבי תובעים נוכריים, לנוכח העדר מערך הציפיות שלהם. 57. ונתון זה הולך ומועצם לנוכח התרשלותה החמורה של התובעת, בכך שחדלה ולא קיבלה מן הסוכנות ערבות בנקאית. אכן, יכולני להניח שיטת עבודה על פיה כל אימת שהתובעת מתקשרת עם סוכן, במדינה ממדינות הים, תערוך מחקר משפטי אודות המקובל במשפטה של אותה מדינה. אם דינים אלו ייטיבו עם התובעת, ואף במידה העולה באופן משמעותי על נוחותה של התובעת להתדיין בארצה, בשפתה, ברקעה התרבותי ובמשפטה הנוהג, תתנה כי ההתדיינות תהיה באותה מדינה. לשיטה זו, אולי, בנדוננו מלכתחילה אמורה הייתה התובעת להתנות כי במקרה של סכסוך הוא יתברר, אכן באופן משונה, בישראל ולא בבולגריה. דומה שדרך התנהלות זו היא חסרת סבירות. טובה ואפקטיבית הימנה היא הדרך בה בחרה התובעת, בחוזה הסוכנות הסטנדרטי המקובל אצלה. אכן, במקום לערוך מחקרים משפטיים אלו, היא נוהגת לקבל מן הסוכנים ערבות בנקאית. והרי אין לך בטוחה טובה יותר, אוטונומית יותר ואפקטיבית יותר מערבות בנקאית. אין צריך לומר כי מימוש ערבות בנקאית הוא אפקטיבי פי כמה מעשיית שימוש בדוקטרינת "הרמת המסך". שהרי דוקטרינה זו היא "שיקול-דעתית". יבחר בית המשפט - יחיל אותה; יבחר בית המשפט - לא יחיל אותה. אחיזה בערבות בנקאית, אין צריך לומר, אינה "שיקול-דעתית". בהתקיים תנאים טכניים מובהקים גובה האוחז בה את המזומנים מן הבנק שהנפיק את הערבות הבנקאית. 58. כאשר דנתי בחיובה של הסוכנות התעלמתי מהתרשלותה החמורה של התובעת בכך שלא טרחה לקבל ערבות בנקאית. עשיתי כן, ראש לכל, משום שלא נתבקשתי לכך על ידי ב"כ הנתבעים. והרי, לכאורה, היא לא יכולה הייתה אף לבקשני לעשות כן. שהרי ב"כ הנתבעים לא מאמצת את גרסת התובעת שהערבות הבנקאית לא הופקדה, מלכתחילה. ממילא לא יכולה היא לטעון לרשלנותה החמורה של התובעת, מקום שהיא טוענת שהתובעת לא התרשלה כל עיקר, וממילא לא בהתרשלות חמורה. והעיקר: לטעמי אין כל קשר סיבתי מובהק ורלוונטי בין מחדלה זה של התובעת לבין פטור, ולו חלקי, שיינתן לסוכנות בנסיבות אלו. אכן לא יעלה על הדעת שמשום התרשלות זו של התובעת, תפיק הסוכנות רווח זה או אחר. 59. ואולם, ככל שעסקינן במסכת היחסים כלפי מורה וביריאן שונה מאזן שיקוליי, ולו באורח דרמטי. מורה וביריאן, אין חולקין, אינם יריביה החוזיים הישירים של התובעת, שלא כמו הסוכנות. בידי התובעת, כמבואר, עמדה חלופה טובה ואפקטיבית, שהייתה מייתרת לחלוטין את הצורך לתבוע את מורה וביריאן, שאז בית המשפט יידרש לבחון אם להחיל בעניינם את דוקטרינת הרמת המסך, אם לאו. בעוד שככל שעסקינן במסכת היחסים בין התובעת לבין הסוכנות אין-גם-אין כל קשר סיבתי בין מחדלה של התובעת לבין חיובה של הסוכנות, הרי ככל שעסקינן במסכת היחסים בין התובעת לבין מורה וביריאן, יש-גם-יש קשר סיבתי, מובהק ורלוונטי, לעניין מחדלה של התובעת שאמור להיות משמעותי במאזן שיקוליי. 60. מכלול השיקולים האמורים, נדבך-נדבך, צעד אחרי צעד, והאפקט המצטבר שלהם, גורם להתכווצות ולהתפוגגות נכונותו של בית המשפט להחיל את הדוקטרינה של הרמת המסך, בפרשה שבפניי. כך, עד לאיונה המוחלט. 61. ומשהגעתי לכאן, ולו כתנא דמסייע, אשוב ואזכיר כי נדבך רציני במאזן שיקוליי אמור היה להיות קביעה ברורה ומוחלטת אודות מצגי שווא נטענים שהוצגו בפני התובעת, עת החל המו"מ הטרום-חוזי. כאמור ולצ'ב, העד החיוני מטעם התובעת, לא ניצב לנגד עיניי. הרי סיבה טובה נוספת המוליכה למסקנתי זו. 62. לנוכח כל אלו בדעתי לדחות התביעה כנגד מורה וביריאן. לעניינה של התביעה-שכנגד 63. כמבואר היתרתי לסוכנות להגיש כתב תביעה-שכנגד. נטען בו כי בשלב הטרום-חוזי, וביוזמתו של ולצ'ב, נעשתה פנייה להתקשרות ביוזמתה של התובעת. באותה הזדמנות, ועל מנת להראות את "רצינותה" של הסוכנות, "העבירה התובעת-שכנגד לנתבעת-שכנגד באמצעות העברה לחשבון בנק בשווייץ על שם Viking Group Holdings Ltd על סך של 35,000 דולר. העברה בוצעה ביום 9.10.02 לאחריה נשלחה טיוטת הסכם ונחתמה" (סעיף 4). כזכור מודה הסוכנות ביתרת חוב שלה לתובעת. משום כך היא דרשה את השבת היתרה בסך 32,951.32 דולר אשר שולמו ביתר, וערכם השקלי עולה לסך של 145,974 ₪. 64. ועוד טענה הסוכנות כי על מנת לעמוד בהתחייבויותיה מכוח חוזה הסוכנות היא נדרשה לרכוש תוכנות, להעסיק עובדים, לשכור משרדים ולרכוש ציוד לשם מתן השירותים. היא הוציאה כספים רבים לשם פרסום, מכירה וקידום השירותים ומנהליה אף נסעו רבות לבולגריה על מנת ללמוד את דרך ניהול העבודה. בגין כל אלו, אף בגין אובדן מוניטין, העריכה הסוכנות את הפסדיה בסכום של 780,000 ₪. 65. מלכתחילה, ובכותרת כתב התביעה, ננקב סכום התביעה בסך של 145,974 ₪, הגם שבסעיף הסעד נתבע סכום של 925,974 ₪, הכולל סך 780,000 ₪ הנ"ל. ואולם אין מענה של הסוכנות לטענת התובעת כי אגרת התביעה הייתה רק בגין סך של 145,974 ₪, ובדעתי לאמצה. 66. אדרש, איפוא, לעילת התביעה הראשונה בגין תשלום "דמי הרצינות" בסך 35,000 דולר. אכן, אף בסוגיה זו שוקלת לחובת התובעת הימנעותה מלהביא את תצהירו של ולצ'ב. וחרף זאת נהיר לי שבדעתי לדחות עילת תביעה זו, בהיותה חסרת סבירות ואמינות, שמא מופרכת על פניה. 67. כתב התביעה-שכנגד, לכאורה, מרשים ברמת הפירוט שלו. והרי יודע הטוען לטעון שהייתה העברה לשווייץ, שהייתה לחשבון פלוני של Viking Group Holdings Ltd וכי הדבר נעשה ביום פלוני, והוא 9.10.02. במצב דברים זה מצפה אתה שזיכרון זה הוא פועל יוצא למקרא מסמך בכתב. קשה להניח שאדם יזכור, בעל-פה, בחלוף 5 שנים מיום המעשה עד ליום הגשת כתב התביעה-שכנגד, מכלול נתונים מובהקים אלו. חרף כל אלו לא הונח בפניי כל מסמך המצביע על הפעולה האמורה. כשם שהראיתי שהסוכנות לא השכילה להמציא ממרשמיה הבנקאיים או החשבונאיים ראיה לעניינה של הערבות הבנקאית, כך הסוכנות לא השכילה להמציא כל ראיה בגין העברה זו, שנעשתה בסכום נכבד, במועד פלוני ולמען אלמוני. אם לכך חוברת התובנה שטענה זו עולה בשיהוי עצום, ולא בא זכרה בזמן-אמת, ולו בעת שנוסח כתב ההגנה ונכתבו מכתבי המענה לדרישות ב"כ התובעת, מסקנתי מתעצמת פי כמה וכמה. 68. כך, ככל שעסקינן בעילה הראשונה. בעילה השנייה, ומשום שלא שולמה אגרה, ממילא אין צורך להעמיק חקר. ואולם, על מנת להפיס את הדעת, אף הדברים האמורים שם חסרי שחר, משעה שלא נתמכו בבדל-ראיה ושמץ-מסמך. רכישת תוכנות, העסקת עובדים, השכרת משרדים, הוצאות פרסום ועלויות טיסה ושהייה בבולגריה, אמורים להיות נתמכים במסמכים לרוב. לא זו בלבד שבגין כל אלו לא הונחו מסמכים לרוב, לא הונח, ולו מסמך אחד. אכן חוסר רצינות מדהים. 69. לנוכח כל אלו בדעתי לדחות את התביעה-שכנגד מכל וכל. הוצאות משפט 70. הנה-כי-כן, ככל שעסקינן בתביעה העיקרית היא נענית במלואה כנגד הסוכנות, ונדחית במלואה כנגד מורה וביריאן. ככל שעסקינן בתביעה-שכנגד היא נדחית מכל וכל. ככל שהייתי נענה לתביעה-שכנגד, אף אז לא הייתה הסוכנות זכאית לפסיקת הוצאות. אכן במצב דברים זה מופחת היה מסך 900,000 ₪ בגין התביעה-העיקרית, הסך של 145,974 ₪, ובגין חיוב מופחת זה הייתי מחייב את הסוכנות באגרת תביעה ושכ"ט עו"ד יחסיים. 71. כמבואר, הסוכנות מורה וביריאן יוצגו כאחד. לנוכח כל אלו סבור הייתי שאין ליתן צו לשכ"ט עו"ד, באף אחד מן ההליכים. ואולם בדעתי לזכות את התובעת בהחזר האגרה ששולמה, ככל שעסקינן בחיובה של הסוכנות. משום מה בכתב התביעה נתבקשתי לפסוק ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק הדין, ולא מיום הגשת כתב התביעה. סוף דבר 72. לפיכך הנני דוחה את התביעה העיקרית כנגד הנתבעים 2-1. הנני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 900,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל ובצירוף אגרת התביעה ששולמה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום תשלומה ועד יום השבתה בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. הנני דוחה את התביעה-שכנגד. חוזהמשפט ימי - דיני ימאות