מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוב כספי לחברת אורנג' בגין שירותי רט''ן: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים בפני בקשתה של המבקשת, חברת ניתוב מערכות בע"מ, כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, חברת פרטנר תקשורת בע"מ, אשר הוגשה כתובענה על סכום קצוב, ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה, בתיק מס' 1601432115, על הסך של 5,570 ₪. תמצית הטענות בכתב התביעה המשיבה טענה בכתב התביעה כי היא חברה הרשומה בישראל , העוסקת, בין היתר, בשיווק, מכירה, התקנה ומתן שירותי רדיו-טלפון נייד (להלן: "שרותי רט"ן") למנויים. לטענתה, התקשרה המבקשת בהסכם עם המשיבה, לצורך קבלת שירותי רט"ן. על פי ההסכם התחייבה המבקשת, לטענת המשיבה בכתב התביעה, בין היתר, לשלם עבור השרות שסופק בהתאם לחשבונות שיומצאו לה ע"י המשיבה מעת לעת; להשתמש בשרותי המשיבה במשך זמן קבוע ומוסכם מראש שאם לא כן לשלם, במידה של הפסקת השירותים לפני תום המועד שנקבע בהסכם, את החלק השיורי של מכשיר הטלפון אשר סופק למבקשת. לטענת המשיבה המבקשת לא כיבדה את התחייבויותיה, וכתוצאה מכך הופסק השירות. המבקשת, לטענת המשיבה, נותרה חייבת עבור השירות שקיבלה ובגין החשבונות שנשלחו אליה ולא כובדו, סך של 3,065 ₪. כמו כן, לדידה של המשיבה, על המבקשת לשלם לה סך של 1,700 ₪ בגין החלק השיורי של מכשיר הטלפון. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לטענת המשיבה, על המבקשת לשלם לה, אם כן, את סכום התביעה - 5,570 ₪. תמצית הטענות בבקשה למתן רשות להתגונן בתצהיר הבקשה למתן רשות להתגונן, שניתן על ידי מר יעקב שמחה עזנר, אחד ממנהלי המבקשת, נטען כי כתב התביעה אינו כשיר להידון בסדר דין מקוצר, שכן צורפו אליו הסכמים שאינם ברורים ו/או חשבונות שאינם ברורים, ולא ניתן להבין את הקשר בינם ובין התביעה. המצהיר מטעם המבקשת טען כי אכן נכרתו מספר הסכמים בין הצדדים, אולם בחודש ינואר 2005 , מועד בו היה בתוקף הסכם אחרון מבין הסכמים אלו, נכרת הסכם סופי ומחייב, נושא תאריך של 25.1.05, לתקופה של שלושים ושישה חודשים מיום 7.1.05 ועד ליום 6.1.08 (הסכם זה מכונה על ידי המצהיר "ההסכם הקובע" - י.ב.). המצהיר מטעם המבקשת ציין בתצהירו, כי במסגרת ההסכמים שקדמו להסכם הקובע הנ"ל, סופקו למבקשת מכשירי טלפון שהמבקשת שילמה בעבורם. בנוסף, ביום 14.3.05 או בסמוך לו, סופקו למבקשת מכשירי "ספיריט" לרכב, "ללא חיוב" וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 4 להסכם הקובע. פרט לכך, לטענת המבקשת, לא סופקו לה בתקופת ההסכם הקובע מכשירים כלשהם. המצהיר מטעם המבקשת טען כי המשיבה היא זו שחייבת להחזיר למבקשת כספים שגבתה, ביתר, מהמבקשת, וזאת כיוון שמבקשת אמורה הייתה להיות ביתרת זכות אצל המשיבה. לטענת המבקשת, קודם לחתימת ההסכם הקובע, במהלך המו"מ להארכת ההסכם שבין הצדדים בתנאים משופרים, בדקה המבקשת את חיוביה בחשבונות המשיבה בשנים 2003-2004, מול ההסכם שבין הצדדים, ובבדיקה נמצא, לטענתה, שבכל החשבונות (למעט חשבון אחד), חייבה המשיבה את המבקשת בחיובי יתר. המצהיר מטעם המבקשת טען לעניין חיוב היתר, כי בעוד שלפי ההסכם, 35 הדקות הראשונות של כל השיחות, בכל מכשיר, בכל חודש, לא היו צריכות להיות מחוייבות, הרי שהמשיבה, בכל חשבון, חייבה את המבקשת ב- 52 ש"ח עבור 35 הדקות הראשונות, וזיכתה אותה עבור 35 הדקות האחרונות, שתעריפן לפי שיטת המשיבה, לטענת המבקשת, נמוך יותר, וזאת ככל שמתקיימות יותר שיחות. עוד טען המצהיר, כי על פי ההסכם בין הצדדים, במקרים בהם לא נוצלו 35 הדקות בחלקם או במלואם, היה על המשיבה להעביר את יתרת הדקות לזכות החשבון הבא. לטענת המבקשת, עולה מן האמור לעיל, כי המשיבה פעלה בניגוד להסכם וחייבה את המבקשת בחיובי יתר, ואף "הענישה" את המבקשת בכך שככל שהיו שיחות רבות יותר, ניתנה הנחה קטנה יותר. המצהיר מטעם המבקשת צירף לתצהיר ההתנגדות טבלאות חישוב, לכל מכשיר ומכשיר, ודף ריכוז לכל התקופה, וטען כי עולה מהחישוב שהמבקשת חוייבה ביתר בסכום של 6,325 ₪. לטענת המצהיר מטעם המבקשת, לאחר הדברים האמורים נוהלו התכתבויות בין הצדדים, שבסופן נערך ונחתם סיכום פגישה הנושא תאריך של 11.6.06, הבא להסדיר את תביעות המבקשת לזיכויים בשנים 2005 ו- 2006 ולצורך אלה ניתנו למבקשת, במסגרת זו, זיכויים שכונו "הטבות'' וזאת לשנת 2006 בלבד. אלא שבשנת 2007, טען המצהיר מטעם המבקשת בתצהירו, התברר למבקשת כי המשיבה שבה לדרכה הנלוזה, כלשונו, ולא עמדה בכל ההטבות אשר סוכמו ולפיכך חייבה את המבקשת, בשנית, בחיובי יתר. שוב הוחלפו, לטענתו, התכתבויות בין הצדדים ובסופו של דבר, לטענתו, חשבון המבקשת אצל המשיבה אמור להיות ביתרת זכות של 5,918.95 ש"ח + מע"מ. לטענת המצהיר מטעם המבקשת, המשיבה מתנערת מטענות המבקשת, בדבר זכאותה ליתרת זכות זו, וזאת בטענה כי בשנת 2007 לא הייתה המבקשת זכאית להטבות כלשהן. מהלך הדיון בפני ביום 20/6/2011 התקיים בפני דיון בבקשה ונציג המבקשת נחקר על תצהירו. נציג המבקשת הכחיש, בחקירתו, את טענת ב"כ המשיבה כי המבקשת שידרגה את תוכנית ההתקשרות בין הצדדים למשך 36 חודשים שתחילתם ביום 7/1/2005. נציג המבקשת טען כי הסכם החדש שנחתם נועד לתקן את ההתחשבנות בין הצדדים ולהחזיר חיובי יתר בהם חוייבה המבקשת. נציג המבקשת אישר כי מכשירי המבקשת נויידו לחברת סלקום, וזאת, לטענתו, עוד טרם המועד שביקש כי הדבר ייעשה, מחברת סלקום. כאשר נשאל נציג המבקשת האם שילם את החשבוניות האחרונות ששלחה המשיבה, השיב: "אלה החשבונות האחרונים ובשנה האחרונה היו חיובי יתר ופנינו במכתב לקבל זיכויים בגין חיובי היתר שלא לפי ההסכם ולא קבלנו שום תשובה וגם לא קיזזו או החזירו סכומים". נציג המבקשת הסביר, כי המבקשת החליטה לקזז את חיובי היתר, מן החשבונות האחרונים ששלחה לה המשיבה . כאשר נשאל נציג המבקשת לגבי סעיף בהסכם בין הצדדים ולפיו ההטבות הקודמות מבוטלות, השיב: "זה מה שכתוב. המבקשת חתומה על זה, אך אני לא מסכים לפרשנות של גבירתי. ויתרנו על הטבות שהיו קודם כי דברו אתי על סכומים קבועים ולא רצו להכנס לחישובים שהגשנו. לא הסכמנו כי ההטבות של ההסכם הראשון והשני, לא יהיו בתוקף במשך שנה שלמה והסעיף נוסח על ידם ולפי מה שהסביר לי לגבי הסיבה להכנסתו, הסכמתי. הוא הסביר לי כי הסכומים שהוא מסכים להחזיר לי, הם סופיים ולא נדרוש על העבר עוד סכומים שהיו במחלוקת.". כאשר נשאל נציג המבקשת האם הסכומים בטבלה מדוייקים, השיב כי גם אם מצאה ב"כ המשיבה הפרש קטן, הדבר אינו מעיד על הכלל. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. תמצית סיכומי המבקשת המבקשת חזרה בסיכומיה על טענתה כי התביעה אינה כשירה להידון בסדר דין מקוצר, וזאת מאחר שאין כל בהירות על איזה מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה, נסמכת המשיבה בטענתה כי קיים "הסכם" (בלשון יחיד) בין הצדדים. המבקשת הוסיפה כי התביעה אף אינה נתמכת בסכום קצוב, כנדרש, שכן לא ברור כיצד חושבו הסכומים הנזכרים בכתב התביעה, מן הנספחים לו. המבקשת טענה בסיכומיה כי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן חתומות על ידיה ולפיכך אינן יכולות לשמש כראשית ראייה בכתב. המבקשת הוסיפה וטענה כי ההלכה הפסוקה היא, שביהמ"ש, בדונו בבקשת רשות להתגונן, איננו נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר וטענה הנתמכת בתצהירו של נתבע, יניח ביהמ"ש כי אמת היא ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, תינתן לנתבע הרשות להתגונן. המבקשת טענה בסיכומיה כי לא נתגלתה כל סתירה או פירכה בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעמה, וכי המבקשת עמדה בהתחייבויותיה כלפי המשיבה, הכל בכפוף לשימוש בזכות הקיזוז בגין חיובי היתר בהם חוייבה בניגוד להסכמים בין הצדדים. אשר לסיכום הפגישה מיום 8/6/06, טענה המבקשת בסיכומיה כי הסיכום מקבל פרשנויות שונות ונוגדות של המבקשת ושל המשיבה, ולפיכך חשוב, לדידה, שנסיבותיו וכוונות הצדדים שבו יתלבנו במשפט במסגרת חקירה מקיפה של הצדדים לפגישה. המבקשת הפנתה בעניין זה לפס"ד בעניין אפרופים. לטענתה, לא יעלה על הדעת שפגישה שמטרתה הייתה לפתור את בעיית חיובי היתר, בהם חויבה המבקשת בשנים 2006-2005 ולזכות את המבקשת בהטבות נוספות לשנים אלו - כפיצוי על חיובי היתר בשנים אלו, תביא בסופו של יום, לוויתור של המבקשת, על הטבות להן הייתה זכאית בשנת 2007. המבקשת טענה כי לא הוכח שהגנתה היא הגנת בדים, ולפיכך יש לאפשר לה להתגונן בפני התביעה. תמצית סיכומי המשיבה לטענת המשיבה בסיכומיה, המבקשת מעלה חישובים בעלמא, באופן סתמי, ללא פירוט, ללא תימוכין וללא תצהיר המומחה שערך את החישובים ולפיכך בידה "הגנת בדים" ותו לא. המשיבה הפנתה בעניין זה לפערים בין בסיס הנתונים בטבלה ובין חשבוניות המשיבה, וטענה כי המצהיר מטעם המבקשת לא ידע להסביר את הפער. המשיבה פירטה בסיכומיה את הפערים בין הסכומים הנטענים בתחשיב המבקשת, ובין הסכומים בהם חוייבה בפועל, על פי חשבוניות המשיבה. המשיבה טענה כי אין מניעה להיעזר בשירות מקצועי לבדיקת החשבונות, אולם המומחה חייב ליתן את חוות דעתו בדרך של תצהיר (או כחוות-דעת של מומחה) כדי שניתן יהיה לחקור אותו, ואולם, בענייננו, לדידה, לא מסרה מנהלת החשבונות שערכה את התחשיב כל תצהיר מטעמה. המשיבה טענה כי בסע' 7 לסיכום בין הצדדים משנת 2006 נרשם במפורש כי: "מסמך זה מבטל כל מסמך/הסכם אחר ו/או הטבות כאלה ואחרות שניתנו ע"י פרטנר ללקוח", וכי המבקשת מנסה לפרש דברים אשר אינם באים לידי ביטוי בהסכם, בבחינת יצירת יש מאין. המשיבה טענה בסיכומיה כי היא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המבקשת בהתאם להסכמות הצדדים, בעוד שהמבקשת, בחודש 12/2007, הפרה באופן בוטה וחד צדדי את התחייבותה עם המשיבה וניידה את מכשיריה לחברה מתחרה, כאשר היא מותירה אחריה חוב למשיבה. לטענת המשיבה, עולה מסיכומי המבקשת כי התניידה בטרם עת בשל התנהלות החברה המתחרה, ולא בשל חיובי יתר והתנהלות המשיבה. המשיבה טענה אפוא, כי הגנתה של המבקשת היא הגנת בדים. דיון והכרעה אומר בפתח הדברים כי אינני מקבל את טענות המבקשת בנוגע להתאמתו של כתב התביעה לדרישותיו של סדר הדין המקוצר. אמנם, לכתב התביעה צורפו מספר הסכמים בין הצדדים והוא נוקט, למרות זאת, בלשון יחיד ("הסכם"), אך אין בעובדה זו כדי לאיין את זכותה של המשיבה להסתמך על הסכמים מפורשים אלה, בכתב, כראשית ראייה בכתב לקיומו של קשר חוזי מתמשך בין הצדדים. כמו כן, איני רואה כל הגיון בדרישה כי כל חשבונית וחשבונית תיחתם על ידי המבקשת, שהרי ראשית הראייה הנדרשת לעניין ההתחייבות מוצאת את סיפוקה בהסכמים החתומים על ידי המבקשת, ואילו החשבוניות רק נובעות מהתחייבות זו. לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, הרי לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן, בחקירת המצהיר מטעם המבקשת בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתה של המבקשת נמצאת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים, ולפיכך יש להתיר לה להתגונן בפני התביעה, רק בתנאי שתפקיד את סכום התביעה בקופת בית המשפט. במה דברים אמורים? ראשית, קיימים פערים ניכרים ובלתי מוסברים בין הטבלה שנועדה לחישוב "חיובי היתר" להם טוענת המבקשת, ובין החיובים העולים מן החשבוניות שצירפה המשיבה. המצהיר מטעם המבקשת לא ידע להשיב על השאלות הנוגעות לפערים אלה, והסברו הדחוק כי "ככל הנראה" היה בידי מנהל החשבונות שערכה את הטבלה, מסמך כלשהו שיסביר פערים אלה, לאו הסבר הוא. אמנם, גם כל הפערים שציינה המשיבה בסיכומיה אינם מאיינים לחלוטין את סכום הקיזוז הנטען, אך אין ספק שהעדר יכולת של המצהיר להסביר פערים אלה, מכרסם בצורה משמעותית ביכולתה של המבקשת לעמוד ברף הפירוט הנדרש ממבקש רשות להתגונן בנוגע לתשתית העובדתית שבבסיס טענות הגנתו. שנית, טענת המבקשת לפיה סע' 7 לסיכום הפגישה בין הצדדים, אשר שולל, על פני הדברים, ברמה הלכאורית, החלת כל הטבה שניתנה בעבר למבקשת, מרגע חתימתו של המסמך והלאה, כוונתו שונה מלשונו, הוא הסבר דחוק ביותר, שלא בא זכרו בתצהיר ההתנגדות, ואשר לא פורט במידה המתבקשת בשלב זה. כידוע, לעיתים נדירות בלבד תתקבל טענה מפיו של צד להסכם, כי לא היה מודע להוראות ההסכם עליו חתם, וגם ההלכה בדבר אפשרות פרשנותו של הסכם בניגוד ללשונו, צומצמה עד מאוד ויש קולות רבים המסתייגים ממנה. מאידך, הטענות ראויות להישמע, גם אם בדוחק רב, אך, כאמור, זאת רק בתנאי שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו, במזומן או בערבות בנקאית, את הסך של 5,570 ₪. אם יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תינתן למבקשת הרשות להתגונן בפני התביעה, והיא תידון בסדר דין מהיר. על הצדדים יהא לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לא יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תידחה ההתנגדות וההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי ו/או הכרעת בית המשפט בעניין זה, בתום ההליך.סלולר (תביעות)חוב