מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובד במקום עבודה חרדי: התובע, הועסק על ידי הנתבעת - עמותת המרכז החרדי להכשרה מקצועית - כמנהל שלוחת ירושלים של מכללה ללימודי גברים המופעלת על ידי הנתבעת, מיום 14.10.07 עד ליום 31.3.10. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבעת ונגד המנכ"ל שלה, הרב הורן (להלן: "הרב הורן"), בה עתר לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי על עוגמת נפש ופיצוי בעניין אי עריכת שימוע לפני פיטורים. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הכחישו את זכאות התובע לסעדים שנתבעו על ידו והעלו טענות קיזוז בשתי עילות: עילת השבה של שכר ששולם לתובע ביתר עבור שעות עבודה שהתובע לא עבד ועילה של נזקים שלטענת הנתבעים נגרמו לנתבעת 1 על ידי התובע. במהלך הדיון המוקדם נמחקה התביעה נגד הרב הורן וכן נמחקו תביעות התובע לפיצויי פיטורים ודמי הבראה. רקע עובדתי הנתבעת היא עמותה המקיימת מכללה להכשרה מקצועית לאוכלוסייה החרדית. לעמותה שלוחות ברחבי הארץ אשר מקיימות לימודים נפרדים לגברים ולנשים. לנתבעת ועד מנהל וכן הנהלה אקזקוטיבית. בתקופת עבודת התובע הורכבה ההנהלה מהרב הורן שכיהן כמנכ"ל העמותה ומהרב צבי רוזנבוים שכיהן כסמנכ"ל שלה (החל מחודש 3/08). התובע הינו בעל הכשרה בתחום המחשבים וכן בעל הכשרה כמגשר וכיועץ נישואין. אין מחלוקת כי בתקופת עבודתו התובע היה חבר באיגוד "יועצי נישואין רבניים" (י.נ.ר.) ועסק בגישור בתחום זה. בחודש 10/07 הציע התובע לנתבעת כי תעסיק אותו כמרצה למחשבים. באותה עת ביקשה הנתבעת לאייש את תפקיד מנהל שלוחת הגברים של המכללה בירושלים והתפקיד הוצע לתובע, אשר הסכים להצעה. כאמור לעיל, התובע שימש כמנהל שלוחת הגברים של המכללה בירושלים מיום 14.10.07 עד ליום 31.3.10. אין מחלוקת כי הוסכם בין הצדדים כי מסגרת שעות עבודתו של התובע בימים א'-ד' תהיה משעה 14:00 עד 20:00. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בשאלה מה הוסכם ביניהם לגבי שעות עבודת התובע בימי ה': לטענת התובע הוסכם כי שעות עבודתו בימי ה' יהיו מיום 14:00 עד 17:00 הואיל והוא השתתף בקורס בייעוץ נישואין בימי ה' שהתחיל בשעה 17:00. לטענת הנתבעת הוסכם בין הצדדים כי גם בימי ה' שעות עבודתו של התובע יהיו מ-14:00 עד 17:00. אין מחלוקת כי הוסכם בין הצדדים כי שכרו החודשי של התובע עבור עבודתו כמנהל שלוחת הגברים של המכללה בירושלים יעמוד על 10,000 ₪. החל מחודש 9/08 שימש התובע גם כמרצה למחשבים בשלוחת הנשים של המכללה, תמורת 120 ₪ לשעה. כעולה מנספח ה' לתצהירו של הרב הורן, התובע הועסק כמרצה במשך 152 שעות בחודשים 9/08, 7/09, 8/09, 9/09, 10/09, 2/10 ו-3/10. רוב ההרצאות הסתיימו עד השעה 13:00, למעט קורס "אקסל" בחודשים 2-3/10 ששעת סיומו הוגדרה כ-14:30. לתובע היה כרטיס נוכחות אותו העביר בשעון האלקטרוני במכללה. ככלל, בימים בהם הרצה התובע בשלוחת הנשים, הוא לא היה מחתים כ"יציאה" את כרטיס הנוכחות שלו בשעת סיום ההרצאות אלא היה מחתים את כרטיס הנוכחות בסיום יום העבודה שלו כמנהל השלוחה. לבית הדין הוגשו דיווחי הנוכחות של התובע לחודשים 3/09 ואילך. הנתבעת טענה כי דוחו"ת הנוכחות מחודשים קודמים לחודש 3/09 הושמדו בשריפה שאירעה במשרדי הנתבעת. טענה זו מקובלת עלינו הואיל והיא נתמכה במסמך של שירותי הכבאות וההצלה של עיריית ירושלים בו הוגש לנתבעת חשבון עבור שירותי כבאות והצלה בגין אירוע של שריפת מבנה מיום 13.3.09. התובע קיבל תלושי שכר בהם נרשם כי בסיס העסקתו הוא חודשי והיקף משרתו הוא 100%. תלושי השכר מציינים כי מספר שעות העבודה של התובע הוא 116.2 וכי מספר ימי העבודה בחודש הוא 22. אין מחלוקת כי לא שולמו לתובע שעות נוספות בתקופת עבודתו. ביום 24.2.10 נתן הרב הורן לתובע מכתב פיטורים בו הודיע לו כי "בצער רב אני נאלץ להודיעך על הפסקת עבודתך במרכז החרדי להכשרה מקצועית החל מיום 31.3.10". בהמשך, לבקשת התובע, נמסר לו מכתב נוסף מיום ט' אדר תש"ע בו נאמר כי "הריני להודיעך כי הנהלת "המרכז החרדי להכשרה מקצועית" החליטה להפסיק את עבודתך כמנהל שלוחת גברים בסניף ירושלים". ביום 3.3.10 שלח התובע מזכר דואר אלקטרוני בתפוצה נרחבת של עובדי הנתבעת, בו הודיע כי "עקב חילוקי דעות ביני לבין הנהלה-ראשית, אני נאלץ לפרוש מתפקידי החל מסוף החודש הנוכחי. אשמח לשמור על קשר עם מי שמעוניין בטלפון...או במייל....". לתובע שולם סך 5,227.21 ₪ כפדיון חופשה במשכורת חודש 3/10. ביום 29.7.10 הושלם תשלום סך 24,660 ש"ח לתובע בגין פיצויי פיטורים בסך בעקבות שחרור של כ-3,000 ש"ח מקופת פנסיה של התובע בחברת "מנורה מבטחים" והעברת סך 21,483 ₪ מקרן מרכזית לפיצויים שניהלה הנתבעת בחברת "מנורה מבטחים", לתובע. המחלוקות מכתבי הטענות ותצהירי הצדדים עולות מחלוקות עובדתיות כמפורט להלן: האם נחתם בין הצדדים הסכם עבודה? התובע טוען בתצהירו כי נחתם עמו הסכם לתקופה של חודשיים בו צוין כי לאחר תקופה זו ייחתם הסכם עבודה חדש וקבוע, וכי במסגרת ההסכם הוסכם כי התובע יעבוד 27 שעות בשבוע: משעה 14:00-20:00 בימים א'-ד' ומשעה 14:00-17:00 בימי ה'. לטענת התובע בתצהירו הוא לא קיבל העתק מהסכם זה. הנתבעת טוענת כי לא נחתם כל הסכם עבודה עם התובע וכי סוכם עמו כי שעות עבודתו יהיו מ-14:00-20:00 בימים א'-ה', ורק לאחר תחילת עבודתו החל התובע להפר את הסיכום בימי ה' בכך שעזב את המכללה בשעה 17:00 כדי ללמוד בקורס. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובע ביצע את עבודתו לשביעות רצונה של הנתבעת, אם לאו. התובע טוען שהוא מילא את תפקידו בנאמנות רבה ובאופן משביע רצון. הנתבעת טוענת כי התובע לא מילא את תפקידו בנאמנות אלא יצא לעיסוקים אחרים שלו בשעות העבודה ואף ביצע את עיסוקיו האחרים במשרדי הנתבעת, לרבות פגישות גישור עם בני זוג שנמנו עם לקוחותיו. הצדדים חלוקים לכאורה בשאלה אם הפסקת עבודתו של התובע מהווה "פיטורים" או שמא סיום עבודתו היה ב"פרישה מוסכמת". נאמר כבר עתה כי הראיות מצביעות באופן חד משמעי על כך שהתובע פוטר ואין כל בסיס לטענת הנתבעת כי הוחלט בהסכמה על "פרישת" התובע, וראוי היה לו הנתבעת הייתה נמנעת מהכחשת פיטורי התובע. עם זאת, למחלוקת בעניין הנסיבות שהובילו לפיטורי התובע יש נפקות לעניין תביעתו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטוריו. לעניין זה טוען התובע כי פיטוריו "נחתו עליו כרעם ביום בהיר" ובוצעו ללא שימוע. הנתבעת טוענת כי קוימו עם התובע מספר שיחות בהן הובא לידיעתו חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מתפקודו. הצדדים חלוקים בשאלה אם מגיע לתובע גמול עבודה בשעות נוספות. לעניין זה קיימת מחלוקת בשאלת תחולת שעות עבודה ומנוחה על התובע ובשאלה אם התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות. הצדדים חלוקים בשאלה אם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע. ככל שהנתבעת התגוננה מפני תביעה זו בטענה כי התובע לא פוטר, כבר קבענו לעיל כי טענה זו אינה מקובלת עלינו. להלן נדון בשאלה אם הוכיחה הנתבעת עילה להפחתה או לביטול פיצויי הלנה. הצדדים חלוקים בשאלה אם נותר חוב של פדיון חופשה שנתית לתובע. הצדדים חלוקים בשאלת זכות הקיזוז של הנתבעת כפי שפורטה בכתב ההגנה. העדים מטעם התובע העידו התובע והגב' הדסה פרידלנדר, מי ששימשה כחשבת השכר של הנתבעת בתקופת עבודת התובע. מטעם הנתבעת העידו הרב הורן, הרב רוזנבוים ומר מנשה אטלני ששימש כ"מזכיר לימודי ערב" בשלוחת הגברים. הכרעה במחלוקות העובדתיות בכל הנוגע למחלוקת העולה מתצהירי הצדדים בדבר חתימת חוזה עבודה, אנו מעדיפים את עדות הרב הורן על עדות התובע. למעשה, התובע בסיכומיו הודה שלא נחתם עמו כל חוזה עבודה ואף ביקש להבנות מכך. דא עקא, שהודיה זו באה לאחר שבמהלך חקירתו הנגדית עמד התובע על טענתו בתצהירו כי נחתם עמו חוזה לחודשיים, וכאשר נתבקש להציגו הוא טען כי "אין לי אותו כרגע", למרות שבתצהיר עדותו הראשית הוא טען כי כלל לא קיבל העתק מן החוזה עליו חתם לטענתו. נמצא, שלא היה בסיס לאמור בתצהירו של התובע בדבר חתימה על חוזה לחודשיים בתחילת עבודתו. מהכרעתנו בעניין טענת התובע לגבי חתימה על חוזה, ניתן ללמוד על מהימנותו הכללית של התובע ועל אמינות עדותו. התובע הגיש את כתב התביעה כאשר לא היה מיוצג ולא פרט בכתב התביעה את טענתו בדבר חתימת חוזה עבודה לחודשיים בתחילת העסקתו. טענה זו הועלתה לראשונה בתצהיר התובע, אשר הוגש לאחר שהוא נטל ייצוג. נראה כי הכללת טענתו בדבר חתימת חוזה לחודשיים, בו הוסכם על שבוע עבודה של 27 שעות, נעשתה על ידי התובע כתגובה לאמור בכתב ההגנה, בו טענה הנתבעת כי התובע קיבל שכר על שעות עבודה שהוא לא ביצע מאחר שהוא יצא לעיסוקים אחרים בשעות עבודתו. בשים לב לאמינותו הירודה של התובע, אנו גם מעדיפים, בהמשך לאמור לעיל, את עדות הרב הורן לפיה הוסכם עם התובע כי שעות עבודתו יהיו מ-14:00 עד 20:00 בימים א'-ה', וכי לאחר שהתובע החל את עבודתו גלתה הנתבעת כי התובע עוזב את משרדי הנתבעת בימי ה' כדי להגיע לקורס ייעוץ נישואין בשעה 17:00. מקובלת עלינו עדותו של הרב הורן בחקירתו הנגדית כי החליט להבליג על כך לאחר שהתובע הסביר לו שמדובר בקורס שיסתיים בעוד כמה חודשים, וכי השתתפותו בקורס חשובה לו לצורך התקדמות בעיסוקו הנוסף. כמו כן מקובלת עלינו עדותו של הרב הורן, אשר ניתנה במענה לשאלת ב"כ התובע הכיצד מתיישבת עובדת העסקת התובע משך כשנתיים וחצי עם הטענות שהועלו כלפיו: "כשלוקחים בן אדם לעבודה אז לא מפטרים אותו אחרי יומיים. יש תהליכים מתמשכים. הוא ניהל את העסק, לא שהיה חורבן כללי. היו דברים שהתפתחו והתקדמו. אנחנו רחמנים וגם הייתה לו בעיה אישית משפחתית שכל פעם שדיברתי אתו על זה אז שמעתי ממנה ואמרתי, נמשיך הלאה. זה לא עניין של מחר בבוקר. יש תהליכים. אני מכיר מנהלים בכל מיני מקומות שהרבה יותר משנתיים לא היו טובים ולמרות זאת המשיכו הלאה". כאמור, עדות זו של הרב הורן מקובלת עלינו ואנו סבורים כי היא מבטאת באופן מהימן את הלך מחשבתו של הרב הורן במהלך תקופת עבודתו של התובע. באופן כללי התרשמותנו מעדותם של עדי הנתבעים הייתה כי האם מסרו עדות אמת לבית הדין. עדויות עדי הנתבעת קיבלו חיזוקים שונים בעדות התובע עצמו. כך למשל, הרב הורן העיד בתצהירו כי כאשר הודיע לתובע על פיטוריו, התובע אמר לו שמלכתחילה הוא הציע לנתבעת כי יתקבל לעבודה אצלה כמרצה בלבד. התובע אישר את נכונותה של טענה זו ומיד לאחר מכן הכחיש כי אמר זאת לרב הורן במעמד הפיטורים. הכחשה זו אינה מקובלת עלינו, הן משום שהדעת נותנת כי אם הרב הורן ידע לתאר הלך מחשבה פרטי של התובע, הרי שהדבר נובע מכך שהתובע שיתף אותו בהלך מחשבה זה, והן משום שכאמור לעיל, התרשמנו שהתובע אינו בוחל במסירת פרטים עובדתיים שאינם נכונים לבית הדין. גם במחלוקות בין הצדדים אודות מידת שביעות הרצון של הנתבעת מעבודת התובע ובשאלת הקפדת התובע להקדיש את מלוא שעות עבודתו לעבודה במכללה, אנו מעדיפים את עדויות עדי הנתבעת בהן הבהירו במידה משכנעת כי היה בסיס לטענות הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיריה אודות גישורים שהתובע קיים במשרדי הנתבעת. כך למשל, הרב הורן העיד בחקירתו הנגדית: ש. אמרת שהוא שימש כמגשר באופן קבוע במשרד. מה זה שעות ארוכות? ת. כל הצהריים וזה גם גלש לאחה"צ. ש. ספרת כמה זמן זה לקח? ת. אני יושב במשרד, יש לנו טלפון פנימי, כל הזמן תפוס אצלו. אני קם והולך אליו והוא עושה לי בידו, רגע, רגע. במקום שלנו הוא השתמש גם בטלפון וגם לפגישות. ש. האזנת לשיחות האלו? ת. לא. ש. יכול להיות שהוא דיבר עם סטודנטים מתעניינים? ת. תהיה ריאלי. זה לא שעות העבודה שלו. יכול להיות במרכאות. כשניסיתי להיכנס הוא סימן לי רגע, אם אלו סטודנטים הוא יכול היה לדבר איתי ולהגיד להם שזה המנכ"ל שלו". עדות זו תואמת את עדותו של הרב רוזנבוים: ש. ממתי ראית את כל הפגישות/גישורים האלה? ת. מאמצע 2009. לא בתחילת עבודתי. לקח לי זמן עד שהכרתי את המקום. ש. לגבי "שיחות פרטיות ארוכות בענייני הגישורים". אתה האזנת לשיחות האלה? ת. לא. ש. אז איך ידעת שאלו גישורים? ת. כי לא יכלו להפריע לו באמצע. כשהיו פותחים את הדלת, אם הוא בעניין שקשור למרכז החרדי אז יכולנו להפריע לו. אם לא - לא. במקום אחר התמודד הרב רוזנבוים באופן משכנע עם פרופוזיציות שהוצגו לו בחקירתו הנגדית לפיהן אין ודאות כי האנשים שהגיעו לחדרו של התובע היו לקוחותיו במסגרת פעילות הייעוץ והגישור שלו: ש. יכול להיות שאותם אנשים היו סטונדנטים/מרצים? ת. היות שהצהרתי ככה, הסיבה שהצהרתי ככה כי אם הייתי חושב אחרת לא הייתי מצהיר ככה. אנחנו מכירים את התלמידים ואת המרצים, את כולם פחות או יותר, נמצאים באותה קומה וחיים את זה, אנחנו יודעים. ש. מה עם סטודנטים פוטנציאליים? ת. היו שני אנשים - אורי ברונר, אריה פטר בורסקי, שעבד במידע ורישום, והיה מזכיר. הוא והמזכיר היו קובעים ראיונות. את הריאיון עצמו עשה המנהל אורי. ש. עדיין יכולה להיות סיטואציה בה הגיעו אנשים אחרים שאתם לא מכירים, ולא המשיכו אחרי זה. ת. סביר להניח שלא הגיעו אנשים שלא עברו דרך המזכיר. אנחנו יודעים מה שקורה". המסקנה בדבר ביצוע גישורים על ידי התובע במשרדי הנתבעת נתמכה גם בעדותו של מר אטלני: "לשאלת בית הדין, יש טענה של הנתבעת שהתובע ביצע גישורים בתחום המרכז, אשיב, אני לא יודע להשיב אם הדברים התבצעו, לא הייתי בתוך החדר. אני יודע שהוא היה קשור לי.נ.ר., בתור יועץ, זה דבר שהוא התפאר בו, זה לא היה סוד. מבחנתי אני לא יודע. אני יכול לומר שבכמה הזדמנויות ראיתי זוגות שמגיעים, או אפילו אישה שבאה עם תינוק ונכנסת לדבר איתו. לכאורה זה לא דבר שקשור ללימודים, אנשים שלא עברו דרכי, לא נרשמו ללימודים, זה לא לפי הנוהל. גם כשאני לא התחלתי את הרישום, שאר התהליכים של ההרשמה היו עוברים דרכי. מה התנהל בתוך החדר אין לי מושג. נתקלתי בתופעה הזו פעמים בודדות, כ-6 פעמים, 5 פעמים. עדויות אלה אף נתמכות בעדות התובע: בחקירתו הנגדית אישר התובע את טענת הרב הורן שהוצגה לו לפיה הרב הורן פתח את דלת חדרו וראה זוג, אך הכחיש שמדובר בזוג שהגיע לגישור. הכחשה זו אינה מקובלת עלינו, ואנו מקבלים את עדות עדי הנתבעים בעניין זה. גם בעניין זה מהימנותו הירודה של התובע מחייבת דחיית עדותו. עדויות שלושת עדי הנתבעים בדבר תלונות על התובע שהתקבלו אצלם ממרצים או סטודנטים ושהועברו על ידם לרב הורן, משתלבות אלה באלה ותומכות אחת ברעותה. ראויה לציון עדותו של מר אטלני, שבעת עדותו כבר לא נמנה עם עובדי הנתבעת. מר אטלני העיד כי פנה להנהלת הנתבעת מספר פעמים בתלונות על תפקודו של התובע. בהתאם לכך, אנו גם מעדיפים את עדותו של הרב הורן לפיה הוא קיים מספר שיחות עם התובע בהן העמיד את התובע על ליקויים שהנתבעת רואה בתפקודו ואנו מאמינים לעדותו לפיה הוא "היה המום" כששמע את התובע בעדותו מכחיש שהרב הורן פנה אליו בעניין. גרסת התובע כי פיטוריו באו "כרעם ביום בהיר" אינה סבירה ואינה מהימנה, ואנו דוחים אותה. אף בלתי סבירה בעינינו טענת התובע כי בפגישה מיום 24.2.10 עם הרב הורן, בה הודע לו על פיטוריו, הוא לא ידע את סיבת פיטוריו, או כי עד היום אינו יודע, כביכול, את סיבת פיטוריו. טענות אלה אינן מתיישבות עם מזכר הדוא"ל שהתובע שלח לעובדי הנתבעת בו תיאר "חילוקי דעות" עם ההנהלה". מקובל עלינו הסברו של התובע כי ניסוח זה נבחר על ידו כי התבייש בפיטוריו, אך איננו מקבלים את טענתו כי ניסוח זה תומך במסקנה כי לא ידע את הסיבות לפיטוריו. התובע טען בעדותו כי לא שאל את הרב הורן מהן טענות הנתבעת כלפיו לאחר שהודע לו על פיטוריו. גרסה זו היא מוקשה, אך ניתן לקבלה בהנחה שהדברים הוסברו לתובע בשיחות קודמות (כפי שהעיד הרב הורן כי לו היה מעיר את התובע באמצע הלילה התובע היה יודע מהן הטענות של הנתבעת כלפיו, בעקבות השיחות הרבות שקיים עם התובע). לסיכום: מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי התובע היה מודע לתלונות של הנתבעת על תפקודו, לרבות חוסר שביעות רצון מכך שהוא מקיים בשעות העבודה פעילות פרטית, וכי הדבר הובא לידיעתו במספר שיחות שקיים עמו הרב הורן. התביעה לפיצוי בגין אי קיום שימוע התובע מבקש לפסוק לו סך 50,000 ₪ בשל פיטוריו ללא קיום הליך שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני הטענות של הנתבעת שהיו ביסוד פיטוריו. הנתבעת מתנגדת לתביעה לפיצוי בגין אי קיום שימוע מטעמים פרוצדורליים ומהותיים כאחד. בהיבט הפרוצדרורלי, טוענת הנתבעת כי התובע לא כימת בכתב התביעה את הסעד שביקש בגין הפרת חובת השימוע, ותבע אותו בנוסף ובמובחן מפיצוי בגין "עוגמת נפש" על פיטוריו ללא סיבה מוצדקת ו"התעללות" בתובע משך כל תקופת העסקתו. לאחר שבית הדין העיר לתובע בדיון המוקדם כי התביעה לפיצוי בגין אי קיום שימוע אינה מכומתת, הודיע התובע כי הוא עומד על התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, ובשל כך לא נקבעה כל פלוגתא באשר לזכאותו של התובע לפיצוי בגין אי קיום שימוע. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי בשיחות שקויימו בין הרב הורן לבין התובע הוסברו לו הטענות נגדו, וכי במהלך שיחות אלה הייתה לתובע הזדמנות להתמודד עם טענות אלה. איננו נדרשים להכריע בטענותיה הפרוצדורליות של הנתבעת, הואיל ומקובלת עלינו עמדתה כי לגופו של עניין, בשיחות שקיים הרב הורן עם התובע הוסברו לתובע הנימוקים לאי שביעות הרצון של הנתבעת מתפקודו, ניתנו לו הזדמנויות לשנות את אופן התנהלותו אך לבסוף התובע הגדיש את הסאה והוחלט על פיטורו. אף שנכונה טענת התובע כי הנתבעת לא קיימה שימוע ככל משפטיו וחוקותיו במובן זה שהנתבעת לא הודיעה לו במרוכז את הטענות בגינן נשקלים פיטוריו ולא קיימה עמו ישיבה שהגדרת מטרתה היא לשמוע את טענות התובע ביחס אליהן תוך שמובהר לו כי על יסודן נשקלים פיטוריו, עדיין שאלת הסעד הנגזר מכך הינו בשיקול דעת בית הדין, אשר שוקל את כלל נסיבות העניין ובכללן חומרת הפגם ותום לבם של הצדדים. לדעתנו, כלל נסיבות העניין מביאות למסקנה שאין לפסוק לתובע פיצוי בגין אי ביצוע שימוע בסכום נמוך. להלן נימוקינו: בפסיקה נקבע כי התוצאה של אי פיצוי עובד שפוטר ללא שימוע היא חריגה, אך היא אפשרית כאשר בית הדין נוכח כי חלף קיום שימוע פורמלי, קויימו שיחות עם העובד בהן הועמד על הטענות נגדו והושגה תכלית השימוע בדרכים חלופיות, וכלל נסיבות העניין מצביעות על היותם של הפיטורים מוצדקים (עע 1494/04 שלמה נאקש נ. בנק הפועלים ואח' (מיום 30.5.05 - בו נדחתה תביעה לפיצוי בגין היעדר שימוע אך לאי עריכת שימוע ניתן ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות משפט בהליך). לדעתנו, בשיחות שקיים הרב הורן עם התובע בהן הביא לידיעת התובע את טענות הנתבעת נגדו, לרבות התנגדותה לביצוע פעילות הייעוץ והגישור הפרטית של התובע במשרדי הנתבעת ובשעות העבודה, הושגה תכלית השימוע במובן זה שהתובע עומת עם הטענות שהיוו בסיס לפיטוריו וניתנה לו הזדמנות להתייחס אליהן ואף להסיר את סיבת הפיטורים על ידי שינוי בהתנהגותו. בשקילת התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע שימוע אנו נותנים משקל גם לחוסר תום הלב של התובע שבאה לידי ביטוי בקיום פעילותו הפרטית במשרדי הנתבעת ובשעות עבודתו. לפיכך החלטנו לדחות את תביעות התובע לפיצוי בגין אי קיום שימוע. עניינה של גב' מלכי גרייבסקי אליו הפנה התובע נראה לנו שונה בנסיבותיו ולו בשל פיטוריה המיידיים וסילוקה "בבושת פנים" מעבודתה. נסיבות אלו לא התקיימו בעניינו של התובע, לו ניתנה הודעה מוקדמת לפיטוריו ונעשה מאמץ להימנע מפגיעה בכבודו. גם תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות בהיעדר כל עילה לכך. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים העובדות הצריכות לעניין בנוגע לתביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים הן כדלהלן: ביום 10.4.10 מסר התובע לנתבעת טופס 161. ביום 23.5.10 הודיעה הנתבעת ל"מנורה מבטחים" בכתב כי התובע פוטר ביום 31.3.10 וביקשה לשחרר עבורו פיצויים בסך 3,177 ₪ מקופת הפנסיה שלו וכן להעביר לו סך 21,483 ₪ מקרן מרכזית לפיצויים. התובע היה בקשר דרך הדואר האלקטרוני עם נציגת "מנורה מבטחים" בעקבות מכתבה של הנתבעת ל"מנורה מבטחים" מיום 23.5.10. אותה נציגה הודיעה לתובע כי בקשת הנתבעת "נכנסה לטיפול במנורה" ביום 26.5.10 וכי "זה לוקח כשלושה שבועות". בהמשך ההתכתבות, בחודש 6/10 הסבירה נציגת מנורה מבטחים כי "יש תנועות שלא נכללו בערך הפדיון ורק ביולי ייכללו.." ביום 29.7.10 דיווח התובע לנציגת "מנורה מבטחים" כי הופקד בחשבונו סך 3,555.75 ₪. בכך הושלם תשלום פיצויי הפיטורים לתובע. הנתבעת טוענת כי יש לבטל ולחילופין להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים מאחר שהעיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים נבע מעיכוב בהעברת טופס 161 חתום על ידי התובע אליה ומעיכוב הנעוץ בחברת "מנורה מבטחים". התובע טוען כי טענות הנתבעת להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אינם מבססים עילת ביטול או הפחתה של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. על פי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, שהוא, על פי סעיף 20(א)(1) לחוק, יום הפסקת יחסי עובד ומעביד. יום הפסקת יחסי עובד ומעביד בין הצדדים חל ביום 31.3.10 ועל כן משלא שולמו לתובע פיצויי פיטורים עד ליום 15.4.10, הרי שהם הולנו. סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר מחיל על פיצויי הלנת פיצויי פיטורים את הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר המונה נסיבות בהן קמה סמכותו של בית הדין להפחית פיצויי הלנה. הנטל להוכיח עילת הפחתת פיצויי הלנה מוטל על המעביד. הנתבעת טוענת בשפה רפה כי היא החליטה לשלם לתובע פיצויי פיטורים למרות שחלקה על זכאותו לקבלם. ככל שטענה זו מטרתה להעמיד הגנה מפני פיצויי הלנה, הרי שאין היא מקובלת עלינו באשר הנתבעת פיטרה את התובע ואל הייתה כל מחלוקת אמיתית על כך. הדבר נובע באופן ברור ממכתבי הפיטורים של התובע כמו גם מהודעת הנתבעת ל"מנורה מבטחים" כי התובע פוטר. ככל שהנתבעת טוענת כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע עקב נסיבה שלא הייתה לה שליטה עליה, הרי שטענה זו עומדת לה עד ליום 23.5.10, המועד בו ביקשה מ"מנורה מבטחים" לשלם לתובע פיצויי פיטורים, בהיקש מסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר. מדובר, אם כן, בהלנת פיצויי פיטורים למשך חודש ו-23 ימים. בקביעת שיעור פיצויי ההלנה לבית הדין מוקנה שיקול דעת במסגרתו עליו לאזן בין הצורך להרתיע מעסיקים מפני הלנת שכר ופיצויי פיטורים לבין הצורך להתחשב במשמעויות הקשות שיש להטלת פיצויי הלנה מלאים. במסגרת זו, בית הדין שוקל את תום לבם של הצדדים (עע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ. ג'וליה מימון (מיום 29.11.00). מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי העיכוב במתן הוראה ל"מנורה מבטחים" לא היה מלווה בכוונת זדון ובנסיבות העניין אנו רואים לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,000 ₪. התביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות התובע טוען כי עבד שעות "עודפות" ו"שעות נוספות". "שעות עודפות" כיצד? התובע מסביר שמדובר בשעות עבודה מעבר ל-27 השעות שלטענתו הסכים לעבוד בכל שבוע (כאמור - גרסה זו אינה מקובלת עלינו ולפי קביעתנו הוסכם כי מסגרת עבודתו של התובע היא 30 שעות עבודה שבועיות). התובע טוען כי מעבר ל"שעות העודפות", הוא נדרש לעבוד 3.5 שעות נוספות בשבוע בממוצע. התובע מפנה לעניין זה לדוחו"ת הנוכחות מהם עולה כי היו ימים בהם עבר יותר מ-8 שעות. בין היתר, התובע מצביע על דו"ח הנוכחות לחודשים 7/09 בו נרשם כי היו ארבעה ימים בהם עבד יותר מ-8 שעות, לדו"ח הנוכחות לחודש 8/09 המראה כי ביום 25.8.09 עבד 11:19 שעות, על דו"ח חודש 9/09 ממנו עולה כי היו שמונה ימים בהם עבד שעות נוספות, על דו"ח חודש 10/09 ממנו עולה כי היו שלושה ימים בהם עבד יותר מ-10 שעות, על דו"חות החודשים 11/09 ו-2/10 מהם עולה כי היו בחודשים אלה חמישה ימים בהם עבד בשעות נוספות. התובע טוען כי השעות הנוספות שהוכחתן עולה מהדוחו"ת שהוגשו תאמו דפוס עבודה שנהג מתחילת עבודתו, וכי באי הגשת הדוחו"ת לתקופה שקדמה ל-3/09 גרמה הנתבעת לתובע נזק ראייתי. בנסיבות אלה, מוצדק להשליך על התקופה שקדמה ל-3/09 את התוצאה הממוצעת של השעות הנוספות שהוכיח לגבי התקופה החל מ-3/09. התובע טוען כי הנתבעת הפרה חובות של רישום שעות עבודתו ונתוני שכרו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר וכן הפרה את חובתה לתת תובע "הודעה לעובד" לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002, ומשכך מוצדק להטיל על הנתבעת להוכיח את גרסתה במחלוקת בעניין השעות הנוספות. התובע ביקש בתצהירו לפסוק לו 42,046 ₪. בסיכומיו מפרט התובע את השעות ה"עודפות" וה"נוספות" שלטענתו עבד, בהתאם לדוחו"ת הנוכחות, ומבקש לפסוק לו 10,680 ₪ עבור השעות העודפות והנוספות שעבד וכן סך 40,000 ₪ לפחות עד דרך האומדנא, בגין התקופה שקדמה ל-3/09. הנתבעת מתנגדת לתביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות בנימוק שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע, אך טענה זו אינה מקובלת עלינו. התובע לא היה "עובד הנהלה" של הנתבעת שכן הוא לא נמנה עם הנהלת הנתבעת אלא עבד כמנהל סניף בתפקיד ביצועי שלא היה כרוך בסמכויות של קביעת מדיניות. כמו כן, אין בסיס לטענה בדבר היעדר כל אפשרות פיקוח על שעות עבודתו של התובע, והעובדה שהוא נדרש להחתים כרטיס נוכחות מוכיחה זאת. אלא מאי? מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, מן הטעמים הבאים: החודשים בהם דוחו"ת הנוכחות של התובע מראים ימי עבודה בהם עבד יותר מ-8 שעות, הם חודשים בהם התובע שימש כמרצה בשלוחת הנשים (למעט חודש 11/09). מן הראיות עולה שבדרך כלל שעת סיום ההרצאות הייתה 12:45. במקרים בהם שעת הסיום הייתה ב-14:30, היה מדובר בהרצאות שהתחילו בדרך כלל ב-11:30. מכל מקום, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי היה על התובע להחתים "יציאה" בסיום ההרצאה ולהחתים "כניסה" בעת תחילת עבודתו כמנהל השלוחה, ומשלא עשה כן, יש קושי להסתמך על דיווחי הנוכחות כראיה אמינה להוכחת שעות עבודת התובע. הנתבעת הוכיחה כי התובע לא הקדיש את מלוא שעות העבודה שנרשמו בדו"חות הנוכחות לעבודתו אצל הנתבעת, בכך שנהג לעזוב את העבודה בימי חמישי ב-17:00 בניגוד למסגרת ההעסקה שהוסכמה עמו ובכך שנהג לבצע במשרדי הנתבעת עבודה פרטית כיועץ נישואין וכמגשר. גם בשל כך יש קושי להסתמך על דיווחי הנוכחות של התובע כראיה אמינה להוכחת שעות עבודתו. מקובלת עלינו טענת הרב הורן בתצהירו, שלא נסתרה, כי התובע החסיר 140 שעות בתקופה שבין 3/09 עד 3/10, ועל כן הוא לא הרים את הנטל להוכיח כי נדרש לעבוד שעות עבודה מעבר למסגרת שסוכמה עמו, שאיננה כוללת עבודה בשעות נוספות. בהתאם לכך, החלטנו לדחות את תביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. התביעה לפדיון חופשה התובע ביקש בכתב התביעה לפסוק לו סך 815.46 ₪ כפדיון חופשה. התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה וממילא הוא מוגבל בתביעתו לסכום שתבע בכתב התביעה. אין מחלוקת כי שולם לתובע פדיון חופשה בסך 5,227.21 ₪ בסיום עבודתו. הפער בסך 815.46 ₪ נובע מטענת התובע כי שכרו האחרון היה בסך 11,560 ₪. טענה זו נתמכת בתלוש השכר של התובע לחודש 3/10, אם כי נראה כי מדובר בתוספת של 1,560 ₪ למשכורת הבסיס בשיעור 10,000 ₪, בגין הרצאות. אמנם לא ברור כי התוספת של 1,560 ₪ מהווה חלק מ"שכרו הרגיל" של התובע לצורך פדיון חופשה, והיה ראוי לתבוע בנפרד פדיון חופשה עבור משרתו הנוספת של התובע כמרצה, אך הנתבעת לא הוכיחה כי התשלום ששילמה לתובע כפדיון חופשה כלל גם תשלום פדיון חופשה עבור עבודה זו. אשר על כן דין התביעה לפדיון חופשה בסך 815.46 ₪ להתקבל. טענת הנתבעת לקיזוז איננו סבורים כי יש בסיס לטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת. כידוע, הפסיקה מתייחסת בחשדנות לטענות קיזוז המועלות על ידי מעבידים בדיעבד בגין נושאים אשר ניתן היה לצפות כי יועלו במהלך יחסי העבודה השוטפים. בהתאם לכך, משהחליטה הנתבעת שלא לקזז ממשכורתו של התובע שעות חסרות באופן שוטף, איננו סבורים כי יש לאפשר לה לעשות כן בדיעבד. כמו כן, בנסיבות בהן שקלנו את השעות החסרות של התובע כנימוק לדחיית תביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, אנו סבורים כי עילה זו מוצתה ואין מקום לקבוע כי עומדת לנתבעת זכות לקיזוז בעטיין. אשר לעילת הקיזוז הנעוצה בטענות לנזקים שנגרמו על ידי התובע - הרי שעילת הקיזוז לא הוכחה. סוף דבר התביעה נדחית ברובה ומתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע: סך 2,000 ₪ כפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. סך 815.46 ₪ כפדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.10 עד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. חרדיםזכויות עובדים