זכויות מטפלת זרה לילדים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מטפלת זרה לילדים: 1. בפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה אצל הנתבע הכוללת תביעה לתשלום פיצוי פיטורים, הפרשי שכר עבודה, הפרשי שכר מינימום, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה ודמי חגים. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כעולה מכתבי הטענות - 2. התובעת עובדת זרה מהפיליפינים אשר עבדה בבית הנתבע מחודש מאי 2004 ועד לחודש מאי 2007, כמטפלת סיעודית בשתי בנותיו הסובלות מפיגור שכלי בינוני- גבוה (להלן- הבנות). 3. משהנתבע ואם הבנות התגרשו, הנתבע הינו המשמורן העיקרי ובהתאם להסדרי ראיה ביקרו הבנות בבית האם יומיים בשבוע, בימים שני ורביעי וכן בכל סוף שבוע שני. בתחילת התקופה נשארו הבנות ללון אצל אימם פעם אחת באמצע השבוע וכן בימי שישי אחת לשבועיים. בהמשך הורחבו הסדרי הראיה כך שהבנות נשארו ללון אצל אימם פעמיים באמצע השבוע וכן כל סוף שבוע שני באופן מלא (ראו עדות התובעת ; עדות הגב' אמילי עמ' 21 לפר' שורות 27-33, עמ' 22 לפר' שורות 1-; 11 ; עדות קרן ארז עמ' 29 לפר' שורות 11-14). 4. הבנות היו מתעוררות בסביבות השעה 5-6 בבוקר, התובעת יחד עם האב היתה דואגת לכל הנדרש לקראת יציאתן מהבית להסעה לבית הספר בשעה 7.30. בשעה 14.45 היו הבנות שבות מבית הספר בהסעה (ראו עדות התובעת וכן ראו סעיף 2 לכתב ההגנה). 5. סמוך לאחר חזרת הבנות מבית הספר הגיעו שתי "תרפיסטיות" (לעיתים אף שלוש) מספר פעמיים בשבוע לעבוד באופן פרטני עם כל אחת מהבנות. עבודתן כללה הכנת ארוחת ערב, לימוד מיומנויות אכילה ומיומנויות עצמאיות שונות וכן מקלחת והכנתן לשינה (ראו: סעיף 2 לכתב ההגנה, סעיף 3 לתצהיר קרן שטרק בנימין, ראו עמ' 10 לעדות התובעת שורות 14-15). 6. אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבע, כפוף למחלוקת בעניין הנסיבות שהובילו להתפטרותה. 7. העדים - מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו הגב' גלית הלוי גולדפרב - אם הבנות (להלן- האם ו/או גלית), הגב' אמילי דורף - בת זוגו של הנתבע בתקופה הרלבנטית (להלן- אמילי), הגב' קרן ארז- תרפיסטית אשר עבדה עם הבנות בתקופה הרלבנטית (להלן- קרן) ; הגב' מרסל פרץ- אם הנתבע (להלן- מרסל). זכאות התובעת להפרשי שכר בגין השבועיים האחרונים להעסקתה והפרשי שכר מינימום- 8. לטענת התובעת בתחילת עבודתה סוכם על תשלום שכר חודשי בסך של 600$. לאחר שנה עלה שכרה ל- 650$, ולאחר שנה נוספת שכר התובעת עמד על סך של 680$. ארבעה חודשים לאחר מכן ועד לסיום העסקתה עמד שכר התובעת על סך של 700$ לחודש (ראו סעיף ו' לתצהיר התובעת). מנגד טען הנתבע כי הסכומים המפורטים נכונים, עם זאת אין מדובר בסכומים הנופלים משכר המינימום שכן בהתאם להוראות הדין רשאי המעסיק לקזז מהשכר סכומים מסוימים עד לגובה 25% משכר המינימום. לטענתו, התובעת נתנה הסכמתה לקיזוז הסכומים ואף ביקשה כי הקיזוז יתבצע בחודש האחרון להעסקתה. עוד הוסיף וטען הנתבע כי בנוסף לסכומים אשר פורטו קיבלה התובעת מידי חודש דמי כיס (ראו סעיף 3 לתצהיר התובע). 9. על מנת להעריך את גובה שכר התובעת בפועל, בהשוואה לשכר המינימום החודשי בתקופה הרלבנטית יש להוסיף לתשלומים ששולמו לתובעת (מעבר לסכומים אשר פורטו בטבלה) את הניכויים המותרים לניכוי משכרה בגין מגורים הולמים והוצאות נלוות, בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס - 2000. כמו כן, היה מקום להוסיף לתשלומים אלה את שיעור הניכוי המותר בעד ביטוח רפואי וזאת בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב - 2001. בנוסף, בשים לב לעובדה כי התובעת התגוררה בבית הנתבע יש להחיל את הוראת סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, הקובעת כי בהסכמת העובד מותר לשלם חלק מהשכר באוכל או בדיור ככל שמדובר בדרך תשלום שנקבעה, בין היתר, בחוזה העבודה או בנוהג מקובל בתנאי העבודה ובתנאי ששוויים לא יעלה על המקובל בשוק (ראו: ע"ע 30033/97 עליזה כהן ואח' נ' רמונה קבררה פד"ע לז 755). באותו עניין נקבע כי השיעור המרבי אותו ניתן לזקוף בגין הוצאות כלכלה בהתאם לחוק לא יעלה על 10% משכר המינימום. אמנם, הנתבע לא הוכיח את סכומי הכסף המדויקים אשר הוציא בגין כלכלת התובעת. אולם, אין חולק כי התובעת התגוררה בבית הנתבע וכי סופקו לה מדור, מזון ומשקאות על ידי הנתבע. לפיכך ובהתאם להלכה אשר נקבעה בעניין קבררה לעיל, יש לראות ב"הוצאות הכלכלה" אשר הוציא הנתבע לכיסוי צרכי התובעת, כתשלום שכר בשווה כסף בשיעור של 10% מהשכר. יצוין כי בעדותה אישרה התובעת כי בנוסף לסכומים המפורטים בטבלה שולמו מידי שבוע דמי כיס בסכום של 100 ₪ (ראו עדות התובעת עמ' 5 לפר' שורות 16-18 וכן עמ' 12 לפר' שורות 23-24). 10. האמור לעיל מוביל למסקנה לפיה משהתובעת לא כללה במסגרת תחשיביה את התשלומים הנזכרים לעיל ומשהתחשיבים אשר נערכו על ידי בית הדין העלו כי ככל שהתובעת הייתה כוללת סכומים אלה בתחשיביה היה נשמט הבסיס לתביעתה לתשלום הפרשי שכר מינימום והפרשי שכר בגין השבועיים אחרונים להעסקתה, יש לדחות תביעתה בגין רכיבים אלה. להשלמת התמונה יוער כי התובעת טענה כי לא נתנה הסכמתה לקיזוז הסכומים בכלל ואף לא בתום התקופה. עם זאת, משמדובר בזכות המוקנית למעסיק מכח הדין איננו סבורים כי נדרשה הסכמתה לקיזוז. אשר לטענה כי הנתבע לא הציג תשלומים בגין דמי ביטוח רפואי עבורה, נציין כי מבלי לכלול רכיב זה במסגרת הסכומים המותרים לניכוי בשים לב ליתר התשלומים המותרים לניכוי, מתקבלת תוצאה דומה על פיה התובעת אינה זכאית הפרשי שכר. זכאות התובעת לגמול בגין עבודה בשעות נוספות - 11. לטענת התובעת, הבנות הוכרו כזכאיות למטפלת סיעודית זרה מאחר ואינן מסוגלות לתפקד באופן עצמאי וזקוקות לעזרת הזולת בתפקוד יומיומי. בנוסף לטיפול השוטף בשתי הבנות עמלה על כל מלאכת עבודות הבית הכולל שלוש קומות. כמו כן נדרשה היא לנקות את משרדו של הנתבע הממוקם בבית. עוד טענה כי גם כשהבנות היו בבית האם, בית גדול בפני עצמו, כפעמיים שלוש בשבוע, נאלצה לנקות את בית האם, למרות שמטלות אלה אינן חלק מתפקידה. לטענת התובעת הייתה קמה בין השעות 5-6 בבוקר להכין את הבנות לבית הספר ולאחר מכן הייתה עמלה על ניקיון הבית וסידורו וכן יתר המלאכות הנדרשות בבית, למרות שהובטח לה כי ישכרו מנקה לצורך עזרה בניקוי הבית. כמו כן הכינה לבנות ארוחת צהרים , יצאה עמן לפארק והשגיחה עליהן עד ארוחת ערב. כן נטען כי הבנות היו עושות צרכים בבגדים והיה צורך לנקותן ולהחליף בגדים. לאחר ארוחת הערב נדרשה התובעת להכין את הבנות לשינה לרחוץ אותן ולהשכיבן לישון. לאחר השכבתן נדרשה התובעת לגיהוץ וקיפול בגדים והכנות ליום המחרת. בסביבות השעה 22.00- 23.00 סיימה התובעת את עבודתה. לטענתה, הכוננות והעזרה בטיפול בבנות נדרשה גם לאורך כל הלילה. הבנות היו מעירות את התובעת מספר פעמים בלילה לאורך כל הלילה. היה צורך לטפל בהן ואח"כ להרדים אותן שנית על כן נמנעה מהתובעת שינה רצופה ומנוחה. עוד הוסיפה וטענה בתצהירה כי לאורך התקופה כולה התלוותה היא לבנות עת ביקרו בבית אימם ואף שם נדרשה לנקות ולסדר את הבית. 12. מנגד טען הנתבע כי שעות העבודה העיקריות של התובעת היו מרגע בו הבנות התעוררו בבוקר ועד לשעה 7.30 בבוקר - זמן ההסעה לבית הספר. הבנות שבו מבית הספר בשעה 14.45 ומשעה זו ועד לזמן השינה היו תחת השגחת הנתבע ותרפיסטיות אשר עיקר משימתן היה לקדם את הבנות בכל התחומים ובעיקר בתחום העצמאות האישית. עיקר הזמן האינטנסיבי היה בסופי שבוע כאשר הבנות שהו בבית מיום שישי לאחר בית ספר ובשבת. אמנם אחת הבנות הייתה מתעוררת בלילה אך רב הזמן הנתבע היה היחיד אשר הצליח להרדימה ובילה שעות לצד מיטתה. כמו כן עסקה התובעת בבישול עבורה ועבור הבנות, סידרה את חדרי הבנות, את המטבח והסלון, אך ברב ימות השבוע התרפיסטיות הן אשר דאגו לבנות מהשעה בה שבו מבית הספר ועד אשר פנו לישון לרבות האכלתן, שטיפתן ודאגה לכל צרכיהן. בנוסף נטען כי בבית הנזכר ע"י התובעת התגוררו הם רק מחודש 9/06 ומדובר בבית בן 4-5 חדרים בלבד. כמו כן הועסקה פעם בשבוע עוזרת בית ולעיתים אף פעמיים בשבוע, ובנוסף הוא ובת זוגו דאגו לניקיון ולכביסה. עוד טען הנתבע כי תחילה התובעת אמנם הצטרפה לבנות כאשר ביקרו את אימם בהתאם להסדרי הראיה, אך בהמשך החליטה האם כי אינה חפצה בעזרת התובעת והעסיקה מטפלת מטעמה, כך שלתובעת נוספו שני ימים חופשיים באמצע השבוע כאשר באחד מהם היו הבנות נשארות ללון אצל האם, וביום השני היו הבנות שבות בערב לביתם כדי ללון. התובעת לא התבקשה לשוב דווקא בשעה שהבנות שבו והייתה פנויה לענייניה עד השעה 23.00. בהמשך הורחבו הסדרי הראיה של האם והבנות נותרו ללון אצל האם ביום שני באמצע השבוע ובהמשך לנו סוף שבוע מלא פעם בשבועיים. בחינת העדויות שנשמעו בפנינו- 13. בתחילת עדותה חזרה התובעת על גרסתה הבסיסית בתצהיר וטענה "בשנת 04-07 הלכתי עם הבנות יש להן סידור עם האמא, והסדור הוא שהן הולכות לאמא אני הולכת איתן"(עמ' 6 לפר' שורות 2-3). בהמשך נדרשה שוב לעניין זה וכך העידה- "..יש לה לוח זמנים פעמיים בשבוע, ואני הולכת איתן, ובחודשיים האחרונים לעבודתי לא הלכתי איתן לבית האמא. ואז נשארתי לנקות את הבית.שהבנות חוזרות הביתה אני צריכה לטפל בהן או צריך לקחת אותן לגינה ולהכין הכל. אתה יודע שאני ניקיתי את הכביסה והבנות עשו את צרכיהן בבגדיהן" (עמ' 6 לפר' שורות 9-12). הנתבע חזר על טענתו לפיה בסמוך לאחר תחילת העסקתה הפסיקה התובעת לשהות יחד עם הבנות בבית האם וכדבריו- "בשלושה החודשים הראשונים התובעת הלכה לגלית ואח"כ זה הופסק מיד" בהמשך העיד כי לאם הייתה מטפלת נפרדת אשר שכרה שולם על ידי מהאם. (עמ' 13 לפר' שורות 25-33). לטענת ב"כ התובעת כי התובעת חדלה ללכת אל גלית רק בחודשיים האחרונים להעסקתה, השיב הנתבע כי זהו שקר וכזב (עמ' 14 לפר' שורות 15-17). גרסת הנתבע נתמכה ע"י גלית בתצהירה. בחקירתה הנגדית חזרה גלית על גרסתה והעידה - "ממש לא. היו באות אליי. היה באיזה שהוא שלב היו באות אלי פעמיים בשבוע, וכל סופ"ש שני, היה יום שרון ביקש שאחזירן הביתה. היא היתה מתלווה אליהן פעם אחת בשבוע. לא זוכרת אם זה היה באופן קבוע. אני זוכרת שזה היה פעם בשבוע שהיא היתה מתלווה וזה לא לתקופה ארוכה ובסופ"ש היא לא התלוותה לבנות. לא רציתי שום קשר כי לא רציתי שידעו מה קורה אצלי בבית, הבנתי שהיא מרכלת ולכן זה לא התאים לי. רציתי ממש הפרדה"(עמ' 18 לפר' שורות 18-23). ובהמשך- "המטפלות שלי היו אצלי אבל לא התובעת" (עמ' 19 לפר' שורות 28-19). בחקירתה החוזרת אישרה גלית כי תחילה הייתה התובעת מלווה את הבנות גם כאשר שהו אצלה, אולם משלא רצתה בנוכחותה, הפסיקה התובעת לפקוד את ביתה (עמ' 20 לפר' שורות 15-19). גרסתה נתמכת בעדות אמילי אשר העידה כי התובעת לא ליוותה את הבנות בימים בהם שהו אצל האם (עמ' 21-22 לפר' שורות 31 ואילך). 14. לעניין ביצוע העבודות הנטענות על ידי התובעת העידה התובעת כדלקמן- "אני צריכה להכין הכל. אני צריכה להכין אוכל וללכת לגינה ולשחק איתן. אח"כ אנו חוזרות הביתה ואני עושה להן מקלחת" כשנשאלה- "בימי א ו ג' שקרן ודנה היו שם - בימים הללו מה עשית שכל התרפיסטיות היו?" השיבה התובעת - "בזמן הזה הכנתי אוכל. אני צריכה לסדר אותן ואם הן צריכות משהו אני צריכה לעזור" (עמ' 6 לפר' שורות 30-31). לטענת הנתבע על פיה התרפיסטיות דאגו לרחוץ את הבנות בעוד הוא שהה עם הבנות עד אשר נרדמו השיבה התובעת- "את השאר אני עשיתי"... (עמ' 6-7 לפר' שורות 32 ואילך). בהמשך עדותה העידה כי התרפיסטיות היו מגיעות פעמיים בשבוע וכדבריה "הן היו באות ללמד איך לעשות פאזל וכו' איך להתלבש ולנעול נעליים". בהמשך העידה כי הן היו באות בימי שלישי וחמישי ובקשר ליום א' לא ידעה מאחר והייתה בחופש בימי א'. משנדרשה לשאלה מי השגיח על הבנות כאשר התרפיסטיות נכחו השיבה- "התרפיסטיות וגם אני עבדתי כי הן עושות הרבה בלאגן". כאשר הקשה הנתבע ושאל מה עשתה כאשר התרפיסטיות עבדו עם הבנות השיבה התובעת - "גיהצתי וקיפלתי כביסה" (עמ' 10 לפר' שורות 18-19). כאשר נתבקשה לאשר כי התרפיסטיות השגיחו על הבנות עד המועד בו פנו למיטותיהן ובזמן זה הכינה ארוחת ערב בעוד התרפיסטיות האכילו את הבנות השיבה- "לעיתים שאני מכינה את השניצל ושמה במקפיא ומטגנת לא כל יום היה אוכל אחד, לעיתים הוספתי עוד מאכל כמו סלט או עוף בגריל" (עמ' 10 לפר' שורות 28-31). אם הנתבע, מרסל, נשאלה בחקירתה הנגדית האם היא מכירה את קרן והשיבה - "ועוד איך אני אוהבת אותה מאד, היא נתנה את הנשמה. היו באות 2 בנות אחה"צ לשבת עם הבנות ולעבוד על הראש ועל הפאזלים. הן נתנו להן לאכול, קלחו אותן, השכיבו אותן כך שבזמן הזה לינדה לא עשתה כלום. לינדה הכינה מראש את האוכל שבערב הבנות האכילו אותן. התרפיסטיות האכילו את הבנות, הכינו סלט פירות. גם כלים לא היה צריך כי יש מדיח" (עמ' 32 לפר' שורות 22-26). 15. אשר למטלות אליהן נדרשה התובעת בשעות הלילה העידה כי "הן ישנות בשעה 21.00 ושהן מתעוררות אני מחזירה אותן לישון. הן מתעוררות שש פעמים בלילה" (עמ' 7 לפר' שורות 1-2). אשר לטענת הנתבע כי רק אחת הבנות התעוררה בלילה השיבה התובעת - "לפעמים גם שני התעוררה והייתי צריכה להחזירה למיטה" (עמ' 7 לפר' שורות 1-5). בהמשך עדותה הכחישה התובעת כי הנתבע ישב לצד ביתו כאשר התעוררה בלילה. מנגד העידה אמילי כי זה היה נדיר שמישהו הצליח להרדים את הבת חוץ מהנתבע ובהמשך- "הוא היה יושב שם שעות הוא היה משחרר את לינדה ללכת לישון כי זה לא תרם שום דבר והוא היה יושב עם הילדה"(עמ' 24 לפר' שורות 1-2). כאשר נשאלה הגב' מרסל פרץ מי טיפל במיטל כאשר הייתה בהתקף פרכוסים השיבה -" רק רוני. הוא יכל להרגיע אותה" (עמ' 33 לפר' שורות 14-15). לשאלה האם התובעת סייעה לו באמצע הלילה השיבה בשלילה (עמ' 35 לפר' שורות 14-17).משנשאלה מי היה מחליף מצעים במיטת הילדה באמצע הלילה השיבה- "לא היה צריך להחליף מצעים, היה לה חיתול" ( עמ' 33 לפר' שורות 21-22). 16. אשר לניקיונות נשאלה התובעת האם כל יום משעה 8 עד שהבנות חזרו מבית הספר נדרשה לנקות את הבית השיבה -" ניקיתי את הבית. זה בית גדול. זה שלוש קומות". לטענת הנתבע כי מדובר בארבע חדרי שינה בלבד השיבה- "אבל זה שלוש קומות. משרד ויש חדר וסלון וגינה" ובהמשך "במשרד יש בלאגן וזה לא נכון שלא נכנסתי לשם. אני ניקיתי את המשרד, שראיתי שיש בלאגן ואבק אני צריכה לנקות, את החלונות וכו'". כאשר נשאלה האם ניקתה את הבית בזמן שהבנות היו עם התרפיסטיות ללא הפסקות 24 שעות השיבה- " היתה לי גם הפסקה וישבתי לאכול, אך אחרי שגמרתי לאכול הייתי צריכה לקפל כביסה כל יום". כאשר נשאלה האם כל יום הופעלה מכונת כביסה השיבה בחיוב וכשציין הנתבע כי הבנות היו גם אצל האם השיבה שגם שם נדרשה לדאוג לכביסה (עמ' 11 לפר' שורות 6-19). 17. בחקירתה הראשית העידה אמילי גורף כי - " בימים שהילדות היו יוצאות לבית הספר ולאחר מכן הולכות לגלית היה היתה מארגנת את הסלון והמטבח ואם היו צעצועים מפוזרים היה היתה מסדרת ואח"כ הולכת זה היה לוקח לה בערך שעה" (עמ' 21 לפר' שורות 5-9). לשאלת בית הדין - "נניח שהילדות ישנו ביום שני בערב (אצל האם -ר.צ) לינדה אחרי שעה היתה הולכת וחוזרת ביום שלישי בצהריים?" השיבה- " כן. היא היתה חוזרת לפני שהבנות חוזרות מבית הספר" (עמ' 21 לפר' שורות 15-17). ובהמשך- "לינדה היתה מסדרת את הבית בבוקר כשהן יצאו מהבית בערך בשעה 7.30 - 8.00 נגיד בשעה 8.30- 9.00 היא היתה עוזבת את הבית וחוזרת למחרת בצהריים לפני שהילדות חוזרות מבית הספר, וזה חוץ מיום חופש שהיה לה במוצ"ש עד יום ראשון" (עמ' 21 לפר' שורות 20-22). ועוד- "בכל מצב שהילדות הולכות לגלית לינדה היתה עוזבת את הבית. לי היה קשה שיש הרבה אנשים בבית ובכל רגע שהבנות לא היו או לא אמורות היו לחזור מבחינתי זה היה בסדר שהתובעת תלך- ברור" (עמ' 21 לפר' שורות 24-26). 18. נקדים ונאמר כי לא מצאנו להיעתר לתביעה לתשלום שכר עבודה בגין עבודה בשעות נוספות, וזאת בשים לב לפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' ניתן ביום 19.11.2009. פסק הדין אושר לאחרונה במסגרת דיון נוסף בדנג"צ 10007/09, ניתן ביום 18.3.13 בו נקבע בדעת רב כי יש להותיר על כנו את פסק הדין אשר ניתן ולפיו חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א -1951, אינו חל על עובדי סיעוד, עם זאת כל שופטי ההרכב קראו לפתור בחקיקה ראשית את סוגיית הבעייתיות הקשה בעניין תגמול ראוי בגין עבודתם של עובדי הסיעוד. 19. למעלה מהדרוש נציין כי לא נערך כל רישום של שעות העבודה והמנוחה המדויקות ולא הוכח כי התובעת אכן נדרשה, כטענתה, לעבוד בשעות נטענות. כמו כן לא הוצג כל תחשיב מפורט בעניין זה והתחשיב אשר צורף לכתב התביעה אינו מבהיר זכאות התובעת לסכומים הנתבעים בגין רכיב זה. למעשה אין כל הוכחה ממשית לטענה כי שעות העבודה בפועל עלו על היקף משרה מלאה. ודוק; תקופת העבודה של התובעת בבית הנתבע קודמת לתיקון לחוק הגנת השכר (1.2.2009) באופן שהנטל בדבר עבודה בשעות נוספות כמו גם היקף העבודה בשעות נוספות, רובץ על כתפי התובעת אשר לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. 20. חרף פסיקתו של בית המשפט העליון בדנג"צ 10007/09 שאוזכר לעיל, מצאנו לדון בטענה בעניין מתכונת העבודה הנטענת, על פיה עותרת התובעת לתוספת של 30% לשכר המינימום. הרושם המתקבל ממכלול העדויות אשר הובאו בפנינו ופורטו באריכות לעיל, הוא כי התובעת הפריזה והגזימה בתיאור עומס העבודה אשר הוטל עליה בבית הנתבע. זאת בשים לב לעובדה כי הבנות בילו חלק ניכר מהיום בבית הספר ומשהוכח כי מספר פעמים בשבוע הגיעו לבית הנתבע תרפיסטיות על מנת לטפל בבנות סמוך לאחר שובן מבית הספר ועד שהלכו לישון. בנוסף שוכנענו כי האב שהה בבית כל אותן שעות והיה שותף פעיל בטיפול בבנותיו. יוער כי העובדה שהתרפיסטיות לא אוזכרו בכתב התביעה ואוזכרו בדרך אגב בלבד ובאופן מינורי ביותר בתצהיר התובעת, בתשובה לטענות הנתבע בכתב ההגנה ובתצהיריו (אשר הוגשו במועד מוקדם למועד בו הוגש תצהיר התובעת), מחלישה אף היא את גרסת התובעת ומותירה רושם כי התובעת ביקשה להפריז בתיאור המטלות אשר הוטלו עליה. 21. משאין חולק כי בשעות הבוקר לא נדרשה התובעת להשגיח על הבנות שכן שהו בבית הספר, מתקשים אנו לקבל את טענתה כי מידי יום ביומו עסקה בניקיון הבית בכל השעות בהן שהו הבנות בבית הספר ואף לאחר מכן שעה שהתרפיסטיות טיפלו בבנות. מקובלת עלינו גרסת הנתבע אשר תימוכין לה מצאנו בעדויות נוספות כמפורט לעיל. טענות התובעת כי מדובר בבית גדול מאד נסתרה אף היא על ידי העדים ומכל מקום לא הופרכה הגרסה כי תקופה קצרה בלבד (מחודש 9/06) התגורר הנתבע עם בנותיו בבית פרטי כפי שתואר על ידי התובעת ויתר הזמן התגוררו בדירה. 22. נציין כי טענות התובעת בדבר שהות בלילות לצד הבנות נסתרו אף הן על ידי עדי הנתבע והמסמך בו פירטה האם את התנהגות אחת הבנות במטרה להשיג עזרה נוספת, הינו מסמך מאוחר לתקופת עבודת התובעת בבית הנתבע. אם הבנות נשאלה ע"י ב"כ התובעת -" בשנת 10' שלחת מכתב למשרד הפנים?" בתשובתה ייחסה האם את ההחמרה במצב הבת לתרופות אנטי אפילפטיות ואף טענה כי היה זה לאחר תקופת עבודת התובעת בשנת 2010 (עמ' 19 לפר' שורות 26-27). בחקירתה החוזרת העידה בקשר למצב שתואר במכתב כי- "הם החלו את התרופות בשנת 09. זה נכון. זה לא קשור לתקופה שהתובעת עבדה כולל כל התופעות לוואי של המכתב הזה " (עמ' 20 לפר' שורות 25-27). 23. לאור העדויות אשר נפרשו בפנינו סבורים אנו כי יש להעדיף את גרסת הנתבע ועדיו על פני גרסת התובעת לפיה התלוותה לבנות עת שהו אצל האם, תקופה קצרה בלבד ,בתחילת העסקתה. בהתאם לכך התובעת נהנתה ממספר ימי חופשה כל שבוע. המקובץ לעיל מוביל למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח מתכונת עבודה מכוחה טוענת היא לתוספת בשיעור 30% משכר המינימום ובהתאמה דין תביעת התובעת לגמול בגין עבודה בשעות נוספות , להידחות. להשלמת התמונה יצוין כי כפועל יוצא מקביעתנו לעיל יש לדחות את טענת התובעת כי קיבלה חופשה שבועית בת 24 שעות בלבד. זכאות התובעת לפיצויי פיטורים - 24. אין חולק כי התובעת היא אשר בקשה לסיים עבודתה אצל הנתבע. לשיטתה נסיבות סיום עבודתה, מזכות בפיצויי פיטורים וזאת בהסתמך על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצוי פיטורים). לטענתה, נוכח עומס העבודה אשר הוטל עליה סבלה מתשישות כרונית מחוסר שינה ונוצר מצב בו לא יכלה להמשיך ולעבודה אצל הנתבע בטיפול בבנותיו, ביצוע מטלות הבית , לרבות האחריות הרבה בטיפול בבנות אשר הובילו למצב בו נמנע ממנה להמשיך ולתפקד. עוד נטען כי הנתבע לא שהה לבקשות התובעת לקבלת עזרה בעבודות הבית ולכן נאלצה להודיע מראש על הפסקת עבודתה. 25. מנגד טען הנתבע כי כשנה טרם עזיבתה הודיעה התובעת כי ברצונה לעזוב את העבודה. זמן קצר לאחר מכן הודיעה כי שינתה החלטתה ובכוונתה להישאר ואף ביקשה הלוואה כספית אותה התחייבה להחזיר בתשלומים משכרה העתידי. כן ביקשה לצאת לחופשה בארץ מולדתה לשבועיים אשר נמשכו 19 יום. הנתבע נעתר לכל בקשותיה ואף טיפל בכל הפרוצדורות והאישורים הדרושים ליציאתה לפיליפינים. בחודש 4/2007 שוב הודיעה התובעת על רצונה לעזוב, גם הפעם התובעת לא הסבירה את רצונה. כאשר הוצעה לה משכורת גבוהה יותר, השיבה כי לא מדובר בעניין כספי אלא בשל סיבות אחרות אותן לא פרטה. ככל הנראה הסיבה העיקרית לעזיבתה הייתה הקשר אשר ניהלה עם בחור ישראלי, אדם כוחני וקנאי ששלט בה. למרות שבתקופה האחרונה עבודת התובעת התדרדרה מאד, העדיף הנתבע את עבודתה על פני כל עובדת אחרת נוכח החשיבות בשמירה על קביעות בחיי הבנות. הנתבע ראיין עובדות אחרות והתובעת אף החלה בחפיפה עם עובדת אחרת או אז שוב שינתה דעתה והודיעה כי ברצונה להישאר בעבודה. לאחר שהתובעת הבטיחה כי הפעם כוונותיה רציניות נעתר הנתבע לבקשתה אולם, לאחר שבוע וחצי שוב הודיעה התובעת כי בכוונתה לעזוב ועזבה בפועל כעבור שלושה ימים ,ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש ומבלי להיפרד מהבנות. 26. סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים מציין שתי חלופות אשר כל אחת מהן דינה לעניין החוק כפיטורים. האחת - התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והשנייה - התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה אשר לגבי אותו עובד, אין לדרוש כי ימשיך בעבודתו (ראו: דב"ע מח/ 3-155 אברהם פנחסי - מכלוף שיטרית, עבודה ארצי, כרך כא(3), 356). בהתאם להלכה הפסוקה הנטל להוכחת טענת התפטרות "בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה", מוטל על הטוען, קרי, על העובד (ראו: דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית ירושלים - בתיה מינטל, פד"ע ח 65). כמו כן על מנת שהעובד יחשב כמפוטר, עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים כמפורט להלן- ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או כי היו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בגללן לא ניתן היה לדרוש כי ימשיך בעבודתו. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה כבר נקבע, כי ההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, או שניתן לייחס למעביד את הרצון להפטר מהעובד (ראו: ע"א 496/67 שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1), 395). על פי הפסיקה, המבחן לקיומו של תנאי זה, הינו מבחן אובייקטיבי. שנית, על העובד להוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל דהיינו, עליו להוכיח כי החלטתו להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל, ולא בשל טעם אחר (ראו: דב"ע מח /3-159 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). שלישית, על העובד להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים הנזכרים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב. נקבע, כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לתקן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר על מנת ליתן למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק (ראו: דב"ע לה/3-15 בן צור דרויאנוב בע"מ - זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח(2) 60 ; דב"ע מח/ 174-3 טלסיס בע"מ - מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421 ). 27. התובעת העידה במסגרת חקירתה הנגדית כי "בחודשיים האחרונים לעבודתי לא הלכתי איתן לבית האמא" (עמ' 6 לפר' שורות 9-10). הנה כי כן, בתקופה האחרונה להעסקתה למעשה הוטבו תנאיה מעצם העובדה כי כיומיים - שלושה בשבוע, לא נדרשה לטפל בבנות והייתה פנויה לענייניה. לפיכך, לא ברורה הטענה כי התובעת התפטרה בנסיבות בהן לא יכלה להמשיך בטיפול בבנות ואף לא הוכח קיומו של "קשר סיבתי" בין ההרעה המוחשית או הנסיבות לבין ההתפטרות. לא נעלמה מעניינו עדות התובעת על פיה בזמן שהבנות לא היו בבית ושהו אצל האם נשארה בבית הנתבע לביצוע עבודות ניקיון (ראו עדות הת' עמ' 6 לפר' שורה 10), עם זאת אין בידנו לקבל גרסה זו. ראשית, מקובלת עלינו תשובתה הברורה והמתקבלת על הדעת של אמילי לפיה כאשר הילדות הלכו לגלית התובעת עזבה את הבית בהסכמת גלית אשר חפצה להישאר בבית לבדה כאשר לא נדרש טיפול בבנות (עמ' 21 לפר' שורות 24-26). שנית - משנדחתה גרסת התובעת לפיה מידי יום ביומו, במשך מרבית שעות היום נדרשה לנקות ולסדר את הבית, לא מצאנו ממש בגרסתה על פיה כאשר הבנות לא שהו בבית הנתבע כיומיים - שלושה מידי שבוע, המשיכה באותה מתכונת עבודה. 28. למעלה מהדרוש נציין כי למעט טענות בעלמא לא הובאה בפנינו כל ראיה של ממש ממנה נלמד כי נתנה התראה סבירה לנתבע על כוונות התובעת להתפטר מהטעמים אשר פורטו לעיל, באופן שתהא בידו הזדמנות לעשות לתיקון המצב. מכאן שהתובעת לא צלחה את המשוכות הנדרשות לעמידה בתנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים לפיכך, דין תביעתה בעניין זה להידחות. 29. ראוי לציין כי במכתב ההתפטרות מחודש אפריל 2007 לא מצוין קושי ספציפי בעבודה עם הבנות או בבית הנתבע. נהפוך הוא התובעת הודתה לנתבע על היחס כלפיה וכתבה באופן כללי כי העבודה קשה ובכוונתה להקדיש זמן לבריאותה. וכך נכתב - Shalom Ronnie" I would like to tell you that I`m planning to leave my work despite of your good attitude towards me. I love my work with your children ..I feel my health is getting weak due to hardshipe. This is true that its hard for me this kind of work . Besides of work to devote a time for my health and myself as well. I`m telling you this things that you can find someone to …in me as soon as possible. Because of this I would like to cancel my asking to about the money that I want to lend …I change all my plan about it. Anyway , thank you for your attitude and … Linda". האמור לעיל מחזק מסקנתנו כי התובעת לא הוכיחה הרעת תנאים או נסיבות בעטיין לא ניתן היה לדרוש כי תמשיך עבודתה בבית הנתבע. 30. בהתחשב במכלול העדויות והראיות שהונחו בפנינו סבורים אנו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בעטיין לא ניתן היה לדרוש כי תמשיך בעבודתה". בנוסף , לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההרעה הנטענת בתנאי העבודה, לבין סיבת ההתפטרות. לפיכך וכפועל יוצא מהאמור לעיל , דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים , להידחות. דמי חגים- 31. כעולה מהראיות בתיק התובעת הייתה עובדת חודשית ושכרה שולם על בסיס חודשי על כן ,בהתאם להוראות צו ההרחבה אינה זכאית לדמי חגים. ככל שהטענה היא לקבלת תשלום בגין חגים בהם עבדה בבית הנתבע מדובר בטענה אשר כלל לא הוכחה ומטעם זה בלבד דינה להידחות. דמי הבראה- 32. לטענת התובעת הנתבע לא שילם דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתה (עמ' 11 לפר' שורות 22-23, עמ' 12 לפר' שורה 7). בכתב ההגנה טען הנתבע באופן סתמי וללא כל פירוט כי דמי ההבראה שולמו כחוק (סעיף ו'). תשובת אמילי בעניין זה הייתה סתמית וכדבריה -"שאני הייתי שם שולם הכל" (עמ' 24 לפר' שורות 5-6). משהנתבע לא הציג כל ראיה לפיה שולמו לתובעת דמי הבראה במהלך תקופת עבודתה ומשהנטל בעניין זה מונח לפתחו, חב הוא בתשלום בגין רכיב זה. 33. התובעת תבעה פדיון דמי הבראה בסכום של 1986 ₪ (331* 6). בנסיבות אלה ומשלא הוכחה גרסת הנתבע כי שולמו דמי הבראה, זכאית לתשלום דמי הבראה בסך של 1,986 ₪. סוף דבר - 34. נוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. 35. הנתבע ישלם לתובעת דמי הבראה בסך 1,981 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 36. לפנים משורת הדין ומשעסקינן בתביעת עובדת זרה, איננו מחייבים את התובעת בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו הוא. קטיניםהעסקת עובדים זריםמטפלת