הכפפת בני זוג לסמכות שיפוטם של בתי הדין הרבניים בישראל, ובפרט בנושאים הרגישים של נישואין וגירושין, מחייבת קיומו של קשר זיקה ראוי בין בני הזוג לבין המדינה. דומה כי על כך לא יכול להיות חולק. אך מהו אותו קשר ראוי? מחד גיסא, ברור כי אין להסתפק בקשר רופף מידי, וזאת על מנת שלא להרחיב יתר על המידה את מרות השיפוט של ישראל בכלל ושל בתי הדין הרבניים שלה בפרט, באופן שהיא תחול על כל יהודי באשר הוא, גם אם הוא נעדר קשר ממשי למדינת ישראל. מאידך גיסא, אין לדרוש קשר צמוד מידי, שמא יהיה בכך כדי למנוע מהערכאות בישראל להסדיר מערכות יחסים הראויות להסדרה על-ידן, וכן כדי לסכל את מטרותיה של החקיקה בעניין, לפגוע בשיקולי הגינות וצדק ולהותיר את מי מבני הזוג הנוגעים לעניין חסר תרופה יעילה למצוקתו (וראו: עניין חג'ג', בעמ' 225-226; עניין רון, בעמ' 642).         (בג"צ 2123/08). בית דין רבני