התחרטות על פיטורים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחרטות על פיטורים: האם רשאי מעביד לחזור בו מהודעת פיטורים - זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע שימש אצל הנתבעת כמנהל טכני ומקצועי. לנתבע עסק לייבוא, שיווק וממכר אופניים והפקת אירועי ספורט אתגרי, מכירת חלקי חילוף ותיקוני אופניים. בין הצדדים הועברה טיוטת הסכם עבודה (נספח א' לכתב התביעה). ביום 30.6.07 יצאו התובע והנתבע לטאיוואן על מנת ללמוד את הדרוש לפתיחת בית עסק מתוכנן. הנסיעה ארכה 10 ימים ומומנה על ידי הנתבע. זו הייתה הפעם הראשונה בה נפגשו התובע והנתבע. כשחזרו מהנסיעה, נותק הקשר בין הצדדים. החנות נפתחה בחודש 11/07. התובע החל מקבל שכר עבודה מיום 20.11.07 (כמופיע על תלושי השכר). בחודשים 12/07 ו- 1/08 שולמה לתובע משכורת חודשית ברוטו בסך 9,500 ₪. החל מחודש 2/08 פוצל השכר כך ששולם סך של 8,750 ₪ בגין משכורת וסך של 750 ₪ בגין נסיעות. ביום 25.12.09 כינס הנתבע את כל עובדיו והתובע בכללם והודיע להם כי חתם על הסכם שותפות עם אילן בן דרור. הצדדים חלוקים באשר לדברים שנאמרו באותה פגישה. לטענת התובע, בפגישה נאמר לעובדים כי החל מיום 1.1.10 כל עובדי הנתבע מפוטרים. ביום 27.12.09 זומן התובע לשיחה עם השותף החדש, מר אילן בן דרור, והודיע כי הוא איננו רוצה לעבוד בשותפות החדשה והוא רואה עצמו מפוטר החל מיום 1.1.10. ביום 30.12.09 נערכה פגישה נוספת בין רונן מגן, אילן בן דרור, בנו של אילן בן דרור, רועי (עובד נוסף של התובע) והתובע. התובע סיפר לנוכחים כי בכוונתו לנסוע לחו"ל. באותה שיחה חזר בו הנתבע מהודעת הפיטורים. התובע השיב לו כי הוא אינו יכול לחזור בו. ביום 30.12.09 נשלח מכתב מבא כוח התובע לנתבע (נספח ג' לכתב התביעה): "1. בתאריך 25.12.09 כינסת ישיבת צוות לעובדיך, וביניהם מרשי, ובה בישרת למרשי כמו גם לעוד 8 עובדים נוספים לכל הפחות, כי הם מפוטרים, על רקע חילופי מעסיקים ומכירת הפעילות המתנהלת בעסק. באותה השיחה ציינת מפורשות כי מועד סיום יחסי עובד - מעביד לכל המפוטרים יחול ביום 31.12.09 בחצות. ... 4. אלא שהיום, ה- 30.12.09, כינסת שוב את העובדים, אך הפעם לשיחות שלא בפורום משותף אלא ביחידות, עם בעלי העסק החדשים ועם רועי שווילי, מנהל העסק, והפעם שינית את הודעתך הקודמת, שאלת אותו מה מתכנן מרשי לעשות, ומשהשיבך מרשי כי בכוונתו לטוס לחו"ל, לקחת את מרשי לפינה שקטה ובה, ביחידות, הודעת למרשי, כי לנוכח עמדתו הנ"ל הוא כבר איננו מפוטר. 5. מרשי הודיעך בתגובה, כי עמדתך החדשה הנ"ל אינה מקובלת עליו וכי הוא דוחה את ביטול הודעת הפיטורין. למען הסר ספק אני חוזר במסגרת מכתבי זה על הודעת מרשי הנ"ל, ומבהיר מפורשות כי מרשי דוחה את הודעתך על ביטול הודעת הפיטורין ואינו נותן את הסכמתו לדבר. 6. אבהיר למען הסר ספק כי הודעת הפיטורים נמסרה למרשי ביום 25.12.09 ונכנסה לתוקפה עוד באותו היום כמו גם ההודעה על סיום יחסי עובד - מעביד ביום 31.12.09 בחצות, ואינך רשאי לחזור בך מהודעתך זו ומהפיטורין. ..." (ההדגשה במקור - א.ג.כ). ביום 4.1.10 נשלח מייל מאת הנתבע אל בא כוח התובע (נספח ד' לכתב התביעה): "נדהמתי מעזות המצח של מרשך שאינה מובנת לי כלל ועיקר. מרשך הודיע, קבל עם ועדה כי הוא טס באמצע ינואר לחו"ל לבקר את בת-זוגתו, וזאת חרף העובדה כי הוא יודע שאין לו יתרת ימי חופשה, וכי העדרותו אינה מקובלת על מנהלו הישיר. הדבר אינו הפריע למרשך, שכאמור לא ביקש רשות לטוס אלא הודיע כי כך הוא יעשה. ביום שישי ה- 25 לחודש, עוד בטרם נחתם חוזה השותפות עם המשקיע החדש בספינגו, כינסתי את העובדים והסברתי את המתודה בה נבצע את המעבר של העובדים ממועסקים בספינגו למועסקים בשותפות החדשה. אף עובד, כולל מרשך לא קיבל מכתב או הודעה פרטנית, ואכן עקב שינויים בלוחות הזמנים נקבעו פגישות עם העובדים ליום ד' ה- 30 לדצמבר. מרשך לא עצר בעצמו ודאג להגיד לכולם שאותו לא מעניין דבר והוא הולך, לא זו אף זו שהוא דואג לייצר אצל עובדים נוספים אווירת מרד. ... אי לכך אני מקבל את התפטרותו של מרשך, שגורמת לי לנזק אמיתי ומיידי ומאחל לו הצלחה בהמשך דרכו." טענות התובע: התובע הועסק החל מיום 30.6.07 ועד לסוף חודש 9/07 ולא קיבל שכר למרות שעמד לרשות הנתבע בכל שעות העבודה המקובלות, נדרש לפגישות ולביצוע הזמנות מספקים. אשר על כן נותר הנתבע חייב לתובע 39,200 ₪ בגין שכר עבודה. על פי הסכם העבודה התובע היה זכאי ל- 300 ₪ עבור הוצאות טלפון ולא קיבלן, המגיע לכדי סך של 2,810 ₪. למרות שבהסכם העבודה נרשם שתפקידו של התובע דורש מידה מיוחדת של אמון ולכן חל עליו החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי שבפועל נעשה פיקוח על עבודתו והוא נדרש לעבוד 6 ימים בשבוע ועד שעות הלילה המאוחרות. התובע עותר לתשלום 219,864 ₪ בגין גמול שעות נוספות. התובע לא הסכים ששכרו יכלול נסיעות ועל כן נתבעים סך של 17,025 ₪ בגין הוצאות נסיעה. לתובע לא שולמו במהלך עבודתו דמי הבראה העומדים על סך 5,792.5 ₪. ביום 25.12.09 הודיע הנתבע על פיטורי העובדים והוא איננו יכול לחזור בו. התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים בסך 23,677 ₪ וחלף הודעה מוקדמת בסך 16,708 ₪. טענות הנתבע: התובע קבע לעצמו את שעות עבודתו. התובע נעדר רבות מהעבודה מאחר שחברתו שהתה בחו"ל. במהלך תקופת עבודתו זומן התובע לשיחה באשר להתנהלותו. בחודש 12/09 כינס הנתבע את העובדים והודיע להם כי נרקמת שותפות חדשה בבית העסק וייתכן כי יהיה צורך לשלם לעובדים את התנאים שנצטברו במהלך עבודתם על מנת שהשותפות תפתח דף חלק. עוד בטרם אותו כינוס הודיע התובע לעובדים אחרים כי בכוונתו לעזוב את הארץ ביום 15.1.10 מאחר שהוא עומד לקבל דרכון גרמני. כל נסיונות הנתבע להסביר לתובע שהוא איננו מפוטר עלו בתוהו. בסוף חודש 12/09 נטש התובע את העבודה לכן התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים ואינו זכאי להודעה מוקדמת. לא נערך הסכם עבודה עם התובע. החל ממועד החזרה מהנסיעה המשותפת של הצדדים לחו"ל ועד לחודש 11/07 נעלם התובע. במהלך תקופת עבודתו לא טען התובע כי הנתבע חב לו שכר עבודה בעבור התקופה שטרם פתיחת החנות. התובע ידע ששכרו כולל נסיעות. בעקבות המצב הכלכלי של העסק קוצץ שכרם של כלל העובדים והתובע לא הביע התנגדותו. התובע השתכר משכורת גבוהה מזו שהשתכר במקום עבודתו הקודם. הנתבע לא התחייב לשלם לתובע הוצאות אחזקת טלפון. התובע זכאי לדמי הבראה על פי ההסכם הקיבוצי בדבר תשלום דמי הבראה. הנתבע זכאי מהתובע לחלף הודעה מוקדמת בסך של 8,531 ₪ ולחלופין לסך של 17,062 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת בת 60 יום על פי הסכם העבודה, שהנתבע טען שלא נחתם בין הצדדים. כן טוען הנתבע כי הוא זכאי מהתובע לסך של 4,000 ₪ בגין עבירת תנועה שביצע התובע. עדויות: מטעם התובע שמענו את עדות התובע ואת עדיו: מר נטי ליבשטיין, אשר שימש כמנהל החנות עד לחודש 9/09. מר יאיר בן עמי, עובד בחנות הנתבע, יועץ המאמן הראשי ומנהל קבוצת האופניים. מר רועי שבילי, שימש כמנהל החנות מחודש 9/09. מטעם הנתבע, העיד הנתבע. הכרעה: לאחר ששמענו את העדים, בחנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים שצורפו באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה. הסוגיות העומדות להכרעתנו: האם נחתם הסכם עבודה בין הצדדים? מתי החל התובע לעבוד אצל הנתבע? האם זכאי התובע לתשלום בעבור שעות נוספות? האם פוטר התובע? זכאות התובע לדמי הבראה, דמי נסיעה והוצאות טלפון. ז. האם לנתבע עומדת הזכות לקזז סך של 4,000 ₪ בגין הודעת תשלום קנס? האם נחתם הסכם עבודה בין הצדדים ? התובע צירף טיוטה של הסכם עבודה שלטענתו הועברה בין הצדדים. האם טיוטת הסכם זה מחייבת את הצדדים ? סבורים אנו שכן ונסביר: מהעדויות התברר כי הצדדים פעלו על פי ההסכם. למרות שהתובע סתר את עצמו במהלך עדותו מאחר שבתחילה טען שההסכם לא חל אולם בהמשך טען שפעלו על פי ההסכם: "ש. אתה מאמץ את טיוטת ההסכם ? ת. דברים שיש להם בסיס והמשך עבודה, אם בטיוטת ההסכם כתוב... ש. כן או לא ? ת. לא. ש. כל הטענות שלך שצריך את טיוטת ההסכם לקחת וללמוד שהיא הסכם עבודה אפשר למחוק ? (העד פונה לעורך דינו ושואל: אתה רוצה להוציא אותי מהדבר הזה ?). ת. אין צורך...מכל הדברים ששמעתי מסביב, אם מתחילים לעבוד על בסיס מסוים, אלה תנאי החוזה. אני אידיוט בדברים." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 22-12 לעדות התובע) "ש. השאלה מאוד פשוטה: מכיוון שאתה לא רוצה לאמץ את ההסכם, ואנחנו מכירים חלק מתנאי עבודתך: 9,500, אתה טוען לטלפון, חופשה וכד', יתר הדרישות שלך: שעות נוספות, שכר עבודה עד 20.11.07 זה במסגרת אמונה? ת. זה במסגרת דברים שרונן ואני דברנו עוד הרבה לפני שהתחלתי לעבוד אצלו. כמו שאמרתי, שום דבר מעולם לא נחתם" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 32-30 וכן עמ' 15 שורות 2-1 לעדות התובע) "ש. אני מבין שאתה בכלל בגדר מתנדב. אתה עובד מיוני 2007 ואף פעם לא בקשת משכורת? ת. אנחנו נחזור... תיקנת אותי להדיוט, אני אמרתי שהייתי אידיוט. התפטרתי מהעבודה הקודמת לפני ספינגו, על סמך, כן, טיוטת החוזה האחרונה, ..." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 19-17 לעדות התובע) "ש. מדוע עבר קו הטלפון לבעלות רונן ב- 8/08? ת. כיוון שכן עבדנו על פי טיוטת החוזה ובטיוטת החוזה כתוב שהמעביד ישלם טלפון." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 5-4 לעדות התובע) הצדדים פעלו על פי הטיוטה. לפיכך הננו קובעים כי הלכה למעשה נכרת ההסכם בין הצדדים בהתנהגות, לכל הפחות בנוגע לתשלום השכר שנקבע בהסכם. זאת ועוד, על גבי ההסכם נערכו תיקונים והצדדים פעלו על פי התיקונים (במקום שכר של 9,000 ₪ תוקן השכר ל- 9,500 ₪ שאומנם שולם בפועל). מתי החל התובע לעבוד אצל הנתבע ? בטרם תוקן חוק הגנת השכר, הנטל להוכיח מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד, מהו היקף משרתו ומהו גובה שכרו הוטל על העובד (דיון נד/23-3 (ארצי) חיים פרינץ - עזבון המנוח אהרון ויינגרטן פד"ע כו 547, 553). על התובע היה מוטל הנטל להוכיח מה הייתה עבודתו במסגרת הנסיעה לחו"ל ובטרם פתיחת החנות ושאמנם התקיימו יחסי עובד ומעביד באותה תקופה, כמה שעות עבד. כל אלה לא הוכחו על ידי התובע. מהעדויות התברר כי אומנם נסעו הצדדים לטיוואן בקשר עם העבודה אולם, לטעמנו, לא היה זה במסגרת יחסי עובד ומעביד. הצדדים נסעו על מנת לבדוק אפשרויות רכישה שונות. כשחזרו מחו"ל, נעלם התובע. העד מטעמו של התובע, מר ליבשטיין, העיד: "ש. אגיד לך למה אני שואל: אתה יודע היטב שאחרי שחזרתם מטייוואן היה לך קושי לאתר את התובע. ת. נכון, היה איזה תקופה של..לא זוכר איזה תקופת זמן אני מעריך משהו כמו שבועיים-שלושה, שלא הצלחנו לאתר אותו. ש. אתה זוכר SMS ששלחת למר מגן במילים האלה: "התקבל אות חיים מאור הוא יגיע כשנפתח" ת. יתכן, אני אומר, הייתה תקופה... אני לא זוכר את ה- SMS, זה היה ב 2007, יתכן ששלחתי את ה- SMS הזה כי לא הצלחנו למצוא את אור. אני מעריך שברגע שהצלחתי ליצור אתו קשר, עדכנתי את רונן." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 16-8 לעדות ליבשטיין) קרי, התובע לא ראה עצמו עובד של הנתבע, אחרת היה ממשיך להתייצב אצל הנתבע או למצער לשמור עמו על קשר. מה עשה התובע עד לפתיחת החנות? לתובע הפתרונים. לפי עדותו של ליבשטיין החנות נפתחה בסוף נובמבר - תחילת דצמבר 2007 והתובע, אשר שימש כטכנאי, סביר להניח שהחל לעבוד בסמוך לכך. זאת ועוד, התובע חתם על טופס 101 (כרטיס עובד) רק ביום 2.12.07 (נספח א' לתצהיר מגן). משהתובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר תחילת עבודתו הננו קובעים כי הכתוב על גבי תלושי השכר הוא הנכון, קרי, תחילת עבודתו הייתה ביום 20.11.07. יתר על כן, בכל תקופת עבודתו אצל הנתבע לא ביקש התובע שכר עבור התקופה שבמחלוקת. אשר על כן מסקנתנו היא שאף התובע לא ראה את עצמו כעובד של הנתבע באותה תקופה. האם זכאי התובע לתשלום בעבור שעות נוספות ? ככלל, על פי הפסיקה ובטרם תוקן חוק הגנת השכר על התובע גמול שעות נוספות מוטל הנטל להוכיח את מספר השעות שבהן עבד בפועל, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק לתובע סכום קצוב: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר-ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על-מנת שבית-הדין יוכל לפסוק סכום קצוב." (דיון לב/32-3 (ארצי) מרלן פרוימוביץ - דן בר-אדון פד"ע ד 39, 43) האם הרים התובע את הנטל הנדרש לרכיב תביעה זה ? סבורים אנו שלא. בין הצדדים הוסכם בסעיף 10 להסכם כי משכורתו כוללת שעות נוספות וכן כי משרתו הנה משרת אמון (סעיף 10 לטיוטה): "מוסכם ומוצהר כי תפקידו של העובד דורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ולכן לא יהיה העובד זכאי לתשלום בגין שעות עבודה נוספות אם יעבוד ואתן ומשכורתו כוללת תשלום בגין שעות נוספות." יחד עם זאת, לא ניתן על פי החוק לכלול גמול שעות נוספות בשכרו הרגיל של העובד. מעדותו של התובע עולה כי אמנם ביצע התובע עבודות ניהול בחנות (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון שורות 33-27 וכן עמ' 11 שורות 12-9 לעדות התובע) ובעת שהתייעץ עם עורך-דין כשקיבל את טיוטת ההסכם נשמע לו הגיוני, כהגדרתו של התובע, כי מדובר בהצעת עבודה שהיא בבחינת משרת אמון (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 30-29 לעדות התובע). עוד התברר כי הלכה למעשה לא פיקחו על שעות עבודתו של התובע, להבדיל מעובדים אחרים: "ש. נכון שמרבית העובדים בחנות היו זוכים לשכרם ע"פ שעות עבודה? ת. נכון. ש. מי לא דיווח על שעות עבודה חוץ ממך? ת. אני, יאיר ואור. סליחה, ובהמשך היה עוד בחור - ולדימיר, שהוא היה גם מאמן אופניים והיה עוזר אחרי האימון לסדנא זה הבחור שדיברנו על הטכנאי הנוסף." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 16-11 לעדות ליבשטיין) הנתבע בחקירתו הנגדית העיד כי לא נעשה פיקוח על התובע: "ש. ובאיזו שעה לפי ידיעתך היה הולך ת. אין לי ידיעה מתי הוא היה הולך. אני יודע שהדיבורים... ש. אתה לא ידעת באיזה שעות הוא עובד ת. אני לא ידעתי כי לא שאלתי מעולם או כי לא דוּוח לי מעולם. בקונספציה כללית, לידיעתי לא עבד עד שעות מאוחרות כל יום, בטח לא בחצי השנה של תקופת עבודתו, ואם אני גם יכול להתייחס ההבדל שבין לבוא לעבודה לבין לבוא לעבוד, סגנון העבודה שלו..." (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 21-16 לעדות הנתבע). זאת ועוד, התובע במסגרת עבודתו התאמן ורכב להנאתו: "ש. אור התאמן ברכיבה ? ת. היו תקופות שכן והיו תקופות שלא. ש. הוא התאמן ברכיבה מרגע שהגיע לחנות. לקח אופניים והתאמן ברכיבה ת. היו תקופות שהתאמן והיו תקופות שלא התאמן, כאשר הוא התאמן היה מגיע בבוקר, לוקח אופניים ויוצא. מרבית העובדים נהגו כך והיינו מתחלקים בינינו מי נשאר בחנות ומי יוצא." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 23-17 לעדות ליבשטיין) כיצד אם כן ניתן לעשות הפרדה בין שעות עבודתו לשעות שבעצם רכב להנאתו? ועוד, מעדיו של התובע התברר כי התובע לא עבד במסגרת השעות הנטענת על ידו: "ש. אני אזכיר לך שיחת המשך בקפה בונו ברשפון בין התובע, בינך ומר מגן - אתה זוכר שיחה כזו? ת. כן. ש. מה היה בשיחה? ת. הסדרת... הסדרת המסגרת, בניית המסגרת של תנאי עבודתו. ש. למה היה צריך להסדיר את המסגרת של התובע ? ת. צורת עבודתו של אור באותה תקופה. ש. מה היה הפגם בצורת העבודה? ת.         הבעיה היתה במסגרת שאני כמנהל ראיתי וצפיתי אם הוא עובד תחת סמכותי שזה הגעה בזמן, שעות עבודה מסודרות, הרצון של אור לבנות לעצמו שעות עבודה מסודרות. אני עודדתי את זה." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 28-21 וכן עמ' 8 שורות 3-1 לעדות שבילי) בחקירתו הנגדית העיד התובע כי לא ערך רישום של שעות עבודתו: "ש. אתה טוען בס' 12 לתצהירך שלא ערכת רישום מדויק של שעות עבודתך. יש לך רישום לא מדויק ? ת. לא." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 11-9 לעדות התובע) התובע לא הוכיח את שעות עבודתו "שעה שעה" ואף לא מתכונת עבודה אחידה. מהעדויות התברר כי שעות עבודתו לא היו קבועות: "בימי החול הייתי מגיע לעבודה בין השעות שש וחצי לשבע בבוקר והייתי עוזב את החנות בסביבות השעות תשע עד עשר בלילה." (סעיף 29 לתצהיר התובע) (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ). כך גם העדים מטעמו העידו על שעות עבודה שאינן מדויקות וקבועות. נציין כי השעות הרבות של פתיחת החנות אין בהן כדי להעיד על שעות עבודתו של התובע, משלא הוכח על ידו כי אומנם עבד שעות אלו ומשנתברר כי עבד אצל הנתבע טכנאי אופניים נוסף מלבד התובע (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 26-21 לעדות ליבשטיין). על כן לא הוכחה מתכונת עבודה. משכך, התובע לא הוכיח תביעתו לשעות נוספות הן על פי מתכונת קבועה של שעות עבודה והן על פי רישום יומי ומדויק. יחד עם זאת, בעקבות התיקון לחוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) מאז חודש 2/09 על המעביד מוטל הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד. הנתבע לא הרים נטל ראיה זה. התובע כימת תביעתו לגמול שעות נוספות לחודש לסך של 10,481 ₪ שהנם לתקופה של 6 חודשים 62,886 ₪. התובע העיד כי החל מיום 1.8.09 ועד לסיום עבודתו הצטמצמו שעות עבודתו, התובע כימת תביעתו לתקופה זו בסך של 4,816 ₪ וכן 1,236 ₪ מ- 2/09 ועד 7/09. הננו מקבלים את תחשיביו של התובע משלא הוצגו תחשיבים נגדיים מאת הנתבע ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע סך של 68,938 ₪. האם פוטר התובע ? מהראיות התברר כי אומנם ניהל הנתבע שיחה עם כלל העובדים ויידע אותם בדבר כניסת שותף חדש והצורך בתשלום זכויותיהם ופיטורי העובדים. אולם, לטעמנו, הנתבע יכול היה לחזור בו מהודעה זו ובלבד שחזרה מההודעה נעשתה בתוך פרק זמן סביר, קרי בתוך מספר ימים. מהעדויות התברר כי לאחר יומיים בלבד קרא הנתבע לתובע וחזר בו מהודעת הפיטורים. על פי פסיקת ביה"ד הארצי בעניין דומה לענייננו, בפיטורי עובד ע"י מעבידו בעת עידנא דריתחא, יכול המעביד לחזור בו ויש לבחון האם הודיע העובד על חזרתו מדבריו בתוך זמן קצר, ואז למעשה הודעת ההתפטרות מבוטלת. על פי ההלכה, על מנת שייקבע שהמעביד אומנם פיטר את העובד חייבת להיות ודאות כי אמנם התכוון המעביד לסיים את עבודתו של העובד ונתן ביטוי חד-משמעי לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר (ראו לעניין זה מנחם גולדברג דיני עבודה דצמבר 2005, כרך שני פרק 30, שם עמ' 4). בפסיקה נקבע כי הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות ברור, ומשום כך אין "לתפוס" עובד (או מעביד) במילתו כשהודיע על התפטרות (או פיטורים במקרה שעסקינן במעביד) בעת עידנא דריתחא (שם, עמ' 5) מתוך רוגז או בעיצומה של מריבה. התובע לא שעה לבקשת הנתבע לחזור ולעבוד וביקש לנצל הודעה זו על מנת לעזוב: "ש. ב- 25.12.09 שזה יום שישי בשבוע מתקימת שיחה של כל העובדים עם רונן וביום ראשון 27.12.09 אתה נקרא לשיחה עם רונן ומר אילן בן דור ובאותה שיחה רונן מסביר לך שהוא לא פיטר אותך, אתה מתעקש שרונן לא יכול לחזור בו מהודעת הפיטורים, נכון . ת. לא." (עמ' 16 שורות 12-6 וכן שורות 31-27 לעדות התובע) "ת. הוא לא ביקש ממני להמשיך לעבוד. הוא הודיע לי - אני אספר את כל הסיפור: לאחר הודעת הפיטורים הקבוצתית, כשאני לא יודע מאיזה מניעים רונן אסף אותנו לעוד שיחה מיד אחר כך אני לא זוכר אם לפני הפגישה או אחרי הפגישה - הסדר קצת מבולבל לי לגבי הפגישות בסוף, רונן כששאל אותי מה אני מתכוון לעשות ב- 1.1 עניתי לו שאני מקבל את הודעת הפיטורים ואני טס לחברה שלי בבלגיה, … כשאמרתי לו שהוא לא יכול לעשות דבר כזה הוא אמר לי: אני יכול וכרגע עשיתי את זה. אז יצאנו בחזרה החוצה מיוזמתי בחזרה לפורום שישב בחוץ ובקשתי ממנו שיגיד את הדברים ליד כולם." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 3-1 לעדות התובע) בדיעבד התברר כי מרבית העובדים כלל לא פוטרו אלא המשיכו לעבוד: "ש. כמה המשיכו לעבוד בעסק החדש ת. אתה שואל כמה המשיכו לעבוד מה- 1.1. ? כמעט אותה כמות." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 22-21 לעדות הנתבע). מסקנתנו היא שהתובע אמנם פוטר אולם הנתבע חזר בו מהודעת הפיטורים אך התובע, אשר ביקש לעזוב, נתלה בהודעת הפיטורים. אשר על כן הננו קובעים כי התובע לא פוטר ועזב ולכן איננו זכאי לפיצויי פיטורים. נוכח מסקנתנו כי טיוטת הסכם העבודה בתוקף, התובע הוא זה שחב לנתבע הודעה מוקדמת. לפיכך עליו לשלם לנתבע חלף הודעה מוקדמת בסך 16,708 ₪ (60 יום כנתבע על פי ת/1). זכאות התובע לדמי הבראה, דמי נסיעה והוצאות טלפון. דמי הבראה: לתובע לא שולמו דמי הבראה. התובע עבד מחודש 11/07 ועד 12/09 ועל כן ברי כי הוא זכאי לדמי הבראה. האם זכויותיו של התובע בעניין רכיב זה ייגזרו על פי טיוטת הסכם העבודה או צו ההרחבה בעניין תשלום דמי הבראה? כפי שראינו לעיל הצדדים נהגו על פי ההסכם ולכן על הנתבע לשלם לתובע את זכויותיו על פי ההסכם, לרבות דמי הבראה, קרי 7 ימי הבראה לשנה ובסה"כ 5,792 ₪. דמי נסיעה: על פי טיוטת הסכם העבודה דמי הנסיעות נקבעו על סך 750 ₪ נוסף לשכר שנקבע. בתחילה לא שולמו דמי הנסיעות אולם לאחר מספר חודשים (2/08) פוצל בתלוש השכר ושכרו החודשי של התובע פחת והוספו לו דמי נסיעות. על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייבת מעבידה לשלם לו שכר מסויים או תנאי שכר אחרים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד שכר נמוך יותר או תנאי שכר שונים מהמוסכם והצדדים שותקים, ייראה הדבר כאילו נתנו הצדדים הסכמתם לכך מלכתחילה. לכן, אין לעובד עילת תביעה כנגד מעבידתו או למעבידה כנגד עובדהּ מאחר שבשתיקתם הסכימו לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ פד"ע כ"ו עמ' 270). משהתובע לא הלין על הפיצול של שכרו במשך שנתיים ועל הפחתת שכרו, אין בידינו לקבל את טענתו. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. הוצאות טלפון: על פי הסכם העבודה היה זכאי התובע לתשלום אחזקת טלפון בשיעור של 300 ₪ בחודש. סכומים אלה לא שולמו. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,850 ₪ בגין החזר הוצאות טלפון בעבור התקופה שבין 20.11.07 ועד 30.8.08, כנתבע בכתב התביעה. האם לנתבע עומדת הזכות לקזז סך של 4,000 ₪ בגין הודעת תשלום קנס: הנתבע טוען כי יש לקזז סך של 4,000 ₪ בעבור קנס בגין מעבר עם רכב החברה באור אדום. סעיף 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר) קובע כי - "(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא הסכומים האלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על-פי חיקוק; (2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; ... (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות." סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר קובע רשימה סגורה של מקרים המאפשרים קיזוז כספים ממשכורתו של עובד (סכום שחובה לנכותו על פי חוק, תרומות שהעובד הסכים כי ינוכו, דמי חבר לארגון עובדים, דמי טיפול ארגוני, קנס שהוטל על עובד על פי הסכם קיבוצי או על פי חוק, תשלומים לקופת גמל, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, מקדמות על חשבון שכר העבודה). המקרה דנן אינו בא בגדר אחד המקרים המנויים בסעיף 25 (א). אמנם נכון כי התובע הוא שחתום על טופס קבלת הרכב שאיתו בוצעה העבירה, אולם הוכח על ידי התובע כי במסמך החזרת הרכב נכתב כי נעשה שימוש ברכב על ידי 3 עובדי הנתבע אשר על כן משמחד גיסא, הנתבע הציג טופס קבלת הרכב עליו חתום התובע (נספח ו' לתצהיר מגן) ומאידך גיסא, הוצג טופס החזרה של הרכב (נספח ו' לתצהיר מגן) עסקינן במסמך מול מסמך וכפות המאזניים נשארות מעויינות. כך שהנתבע לא הרים את נטל הראיה הנדרש. נציין כי לא הוכחה כלל זכותו של הנתבע לקזז דו"חות משטרה מכוח סעיף 25 לחוק הגנת השכר. נוכח האמור לעיל, הנתבע אינו רשאי לנכות חוב זה מהכספים המגיעים לתובע. סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלהלן: א. סך של 68,938 ₪ בגין שעות נוספות. ב. סך של 5,792 ₪ בגין דמי הבראה. ג. סך של 2,850 ₪ בגין החזקת טלפון. על התובע לשלם לנתבע סך של 16,708 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.12.09 ועד לתשלום בפועל. בנסיבות העניין ומשחלקה הארי של התביעה נדחה, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות משפט. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. פיטורים