לטענת התובעים בכתב התביעה, מרינה, מנהליה ועובדיה, ניסו לפגוע במדוזה, כמתחרה עסקית של מרינה, תוך פרסום דברי דיבה קשים על מדוזה ועל מנהלה, התובע מס' 2. לטענת התובעים, פרסום והפצת לשון הרע אודות מדוזה נעשו בכוונה לפגוע בעסקיה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא השמצות נגד עסק מתחרה: התובעת מס' 1 (להלן - מדוזה) הינה חברה אשר הפעילה, בין היתר, מועדון צלילה באילת. התובע מס' 2 הינו הבעלים של מדוזה ושימש בתקופה הרלבנטית כמנהלה (עד לחודש יוני 2007, עת נמכר העסק של מועדון הצלילה על ידי החברה לגורם אחר). הנתבעת מס' 1 (להלן - מרינה) הינה חברה אשר הפעילה ומפעילה, בין היתר, מועדון צלילה באילת, הפועל במקום הידוע כריף הדולפינים. הנתבע מס' 2 שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנהל מועדון הצלילה מרינה. הנתבעת מס' 3 שימשה בתקופה הרלבנטית לתביעה בתפקיד של עובדת דלפק. התביעה - כללי לטענת התובעים בכתב התביעה, מרינה, מנהליה ועובדיה, ניסו לפגוע במדוזה, כמתחרה עסקית של מרינה, תוך פרסום דברי דיבה קשים על מדוזה ועל מנהלה, התובע מס' 2. לטענת התובעים, פרסום והפצת לשון הרע אודות מדוזה נעשו בכוונה לפגוע בעסקיה. לטענת התובעים בכתב התביעה, במהלך שנת 2005 הובאו לידיעתה של מדוזה מספר מקרים בהם הפיצו הנתבעים או מי מטעמם דברי שקר אודות עסקיה של מדוזה, לפיהם כביכול פועל מועדון מדוזה ומספק שירותים ברמה אשר יש בה לסכן חיי הצוללים והמשתמשים בשירותיה. עוד נטען, כי הובא לידיעת מדוזה שהנתבעים או מי מטעמם הפיצו דברי שקר לפיהם מדוזה נוהגת להונות את לקוחותיה באופן כזה שהיא מעניקה להם, בתום קורסים שהיא עורכת, תעודות הסמכה הנחותות מאלו שהתחייבה להן. לצורך הוכחת טענותיה האמורות, הביאה מדוזה בתביעתה ארבעה מקרים, אשר תועדו באמצעות הקלטות וכן באמצעות צילומי וידאו. שני המקרים הראשונים נוגעים לשיחה טלפונית ולשיחה במפגש, שנערכו בחודש אוגוסט 2005 בין הנתבע 2 לבין מר ארז כהן, אשר נשלח מטעמה של מדוזה כלקוח תמים המתעניין ברכישת קורס צלילה. שני המקרים הנוספים נוגעים לשיחות שנערכו בחודש נובמבר 2005 בין חוקרים פרטיים, שנשלחו מטעמה של מדוזה למועדון המרינה, לבין הנתבעת 3. בשיחה שתועדה ביום 15.11.05 התענינו שני חוקרים פרטיים ברכישת קורס צלילה. בשיחה שתועדה ביום 16.11.05, התעניין חוקר אחר ממשרד החקירות, ברכישת קורס צלילה ושוחח גם הוא עם הנתבעת 3. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי דברי הנתבעים העולים מתוך ארבע השיחות האמורות שתועדו מהווים פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע על מדוזה ובשיחה השניה שנערכה עם הנתבע 2 קיים פרסום לשון הרע גם על התובע מס' 2 עצמו. כן נטען, כי יש בשיחות אלו תיאור כוזב על עסקיה של מדוזה המהווה עוולה לפי חוק עוולות מסחריות. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי הפרסומים שבוצעו על ידי הנתבעים, אשר ארבעה המקרים האמורים מהווים חלק מהם, גרמו להם לנזקים כבדים, ועל כן העמידו את התביעה על סך של 1,000,000 ₪. לחלופין, עתרו התובעים בכתב התביעה, לחיוב הנתבעים בפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, בשיעור המכסימלי הקבוע בחוק, ביחס לכל אחד מהפרסומים. טענות ההגנה - כללי הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי התביעה הוגשה לנוכח חוסר הצלחתה של מדוזה בשוק הצלילה בישראל, בשל חוסר מקצועיותה ומחדלים חמורים שליוו את התנהלותה. לטענת הנתבעים, הדברים שנאמרו על ידיהם אינם מהווים לשון הרע, ולחלופין, ככל שמדובר בדברי לשון הרע, הרי שעומדות להם ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובכלל זאת מדובר בדברי אמת שנאמרו בתום לב ואשר יש בהם עניין לציבור המתעניין בתחום הצלילה. הנתבעים מדגישים בכתב הגנתם, כי מועדון הצלילה מרינה הינו גוף גדול ומוכר ועל כן לא היה לו כל צורך בביצוע פעולות על מנת להתחרות במועדון הצלילה מדוזה, אשר לא היווה מתחרה רציני ואמיתי. הראיות שהובאו על ידי התובעים שני הצדדים הביאו בפני בית המשפט מסכת ארוכה של ראיות, אשר מתייחסות הן לשיחות שנערכו עם הנתבעים 2 ו-3 והן למחלוקות בדבר אמיתות הדברים שנאמרו על ידי נתבעים אלו ביחס למדוזה ולתובע 2. מטעמם של התובעים הוגשו התצהירים וחוות הדעת הבאים: תצהיר עדות ראשית של התובע 2, מר סניאל סנילביץ. תצהיר עדות ראשית של מר נועם אזוגי, אשר שימש כמנהל מועדון מדוזה באילת. תצהיר עדות ראשית של מר שלמה מועלם. תצהיר עדות ראשית של מר מיכה אוסטרייך. תצהיר עדות ראשית של מר ארז כהן, לעניין השיחות שנערכו עם הנתבע 2. תצהיר עדות ראשית של החוקר הפרטי, מר יובל גולן, לעניין השיחה שנערכה עם הנתבעת 3 ביום 15.11.05. תצהיר עדות ראשית של החוקר הפרטי, מר ערן מגיני, לעניין השיחה שנערכה עם הנתבעת 3 ביום 15.11.05. תצהיר עדות ראשית של החוקר הפרטי, מר ניר שרגאי, לעניין השיחה שנערכה עם הנתבעת 3 ביום 16.11.05. חוות דעת מומחה של מר עודד בן שפרוט. חוות דעת מומחה של מר אמנון היינה. מספר חוות דעת מומחה של גב' גלית ריזקן, לעניין תמלול כל אחת מהשיחות. כל העדים והמומחים מטעמם של התובעים - למעט שניים מהחוקרים הפרטיים (מר יובל גולן וערן מגיני) ועורכת התמלולים, אשר ב"כ הנתבעים ויתר על הצורך בחקירתם הנגדית - העידו בפני בית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירים ובחוות הדעת שמסרו. הראיות שהובאו על ידי הנתבעים מטעמם של הנתבעים הוגשו התצהירים וחוות הדעת הבאים: תצהיר עדות ראשית של מר ניר אבני. תצהיר עדות ראשית של מר אייל בר ציון. תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 2, מר גור צור. תצהיר עדות ראשית של מר אמיר שטרן. תצהיר עדות ראשית של מר רוני קדש. תצהיר עדות ראשית של מר שי אריאל. תצהיר עדות ראשית של מר שי רוט. תצהיר עדות ראשית של מר טל אמיר. תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 3, גב' שרית לגזיאל. תצהיר עדות ראשית של מר רומן ליבובסקי. תצהיר עדות ראשית של מר איציק זילברמן. חוות דעת מומחה של מר יובל זיו. העדים וכן המומחה מטעם הנתבעים, למעט העדים מר טל אמיר והעד רומן ליבובסקי, העידו בפני בית המשפט במסגרת שמיעת ראיות הנתבעים ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירים ובחוות הדעת שנמסרו. ראיות הזמה שהובאו מטעם התובעים התובעים הגישו תצהיר נוסף של העד, מר נועם אזוגי, במסגרת ראיות הזמה. כמו כן, התובעים זימנו למתן עדות בבית המשפט את העד מר רמי סדנאי, המשמש בין היתר כמפקח מטעם רשות הספורט במשרד החינוך. התובעים זימנו למתן עדות את העד מר רומן ליבובסקי, אשר תצהירו הוגש מטעם הנתבעים והלה העיד ונחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעים. פרסום ראשון: השיחה הראשונה עם הנתבע 2 כמפורט לעיל, בחודש אוגוסט 2005 נשלח מר ארז כהן מטעם מדוזה לשוחח טלפונית עם הנתבע 2, אשר שימש כמנהל מועדון מרינה, כמי שמתעניין בקורס צלילה. תמלול השיחה הטלפונית במלואה הובא במצורף לחוות דעת המתמללת, גב' גלית ריזקן. ציטוטים נרחבים של הנאמר בשיחה זו הובאו בסעיף 14 לכתב התביעה. בשיחה זו מציג עצמו מר כהן כמי שמתעניין ברכישת קורס טכני וטכני מתקדם, לאחר שכבר התעניין בקורסים אצל מדוזה ואצל מועדון דיפ. הנתבע 2 מסביר לו, כי הקורס הנערך על ידי מרינה הוא קורס טכני, וכך נבנה הקורס, בשונה ממקומות אחרים, במחשבה. בשלב זה מתייחס הנתבע 2 למדוזה ומציין: "לדוגמא, באחד המקומות שאתה הזכרת, מה שהם קוראים או לוקחים לך על זה קורס טכני, זה נקרא נייטרוקס מתקדם. על התעודה רשום אדוונסט נייטרוקס. ככה הקורס בנוי, למה הוא נמכר לשוק הישראלי כקורס טכני? לא יודע. זו שאלה שאתה צריך לשאול. אין הרבה, אותי מרגיז העניין הזה שמוכרים לאנשים קורס טכני, וכשהם מקבלים תעודה בדואר הביתה על התעודה רשום אדוונסט נייטרוקס".. לשאלה, אצל מי כך נעשה, משיב הנתבע 2: "מדוזה, IANTD". בהקשר זה ממשיך הנתבע ואומר: "אני יודע למה, כי קורס טכני זה קורס ארוך ויקר יותר ונייטרוקס מתקדם אפשר לעשות בפחות ימים ועם פחות השקעה, ואם השוק הישראלי אוכל את זה, אז למה לא? אצלנו קורס טכני הוא 5 ימים מלאים..." המשך השיחה עוסקת בקורס הטכני הנערך במרינה ויתרונותיו, כולל הסברים לגבי ההבדלים בין קורס טכני לקורס טכני מתקדם. במענה לשאלות בדבר ההפרש במחיר הקורס, משיב הנתבע 2, כי במרינה עובדים על יחס מדריכים של אחד לשניים ו"שמה היחס יכול להיות אחד לשש". כן מוסיף הנתבע 2, כי הוא חושב שהוא נותן מוצר טוב יותר, "אני נותן יחס של אחד לשתיים, אני נותן חמישה ימים ולא ארבעה ימים, אני נותן לדעתי מוצר אחר". עוד מוסיף הנתבע 2, כי במרינה היחידים שהשקיעו בספר בעברית וחוזר ומציין כי "אני חושב שהמוצר שלנו הוא מוצר אחר. מעבר לכותרות.." בשלב זה חוזר הנתבע 2 ומזכיר את שמה של מדוזה: " אני לא מדבר על מדוזה, שאתה יודע זה משהו שמאד מרגיז אותי, אתה יודע? אתה יודע שהוא נייטרוקס מתקדם, מה? עכשיו, כשמציגים להם את זה, שואלים אותם, הם אומרים 'לא, מה זה משנה מה כתוב על התעודה? זה משנה מה אתה לומד'. אתה יודע? אני לא חושב שזה נכון. אבל אתה יודע, זה יקבע הלקוח בסופו של דבר". לשאלה, האם יש שוני בין חומרי הלימוד, משיב הנתבע 2: "אני בטוח שכן. שמה הדה-קומפרסיה מוגבלת, זה לא קורס שנועד, זה לא קורס טכני, כמו שהמחוקק כתב, הרעיון. הדה-קומפרסיה מוגבלת לעומקים מסוימים, צורת הציוד היא שונה, יחס מדריך לחניך פתוח. הם עושים את זה בארבעה ימים". עוד מוסיף הנתבע 2 ואומר: "פה השוק פרוץ, אין הגדרה של המדינה. יש צרכן ששואל שאלות כמוך, שאחרי זה אם הוא צריך לבחור בין מוצר 1, 2, 3, ומחליט מה טוב. אני חושב שהמוצר שלנו הוא הכי טוב. אבל אתה יודע? אני מניח שהם חושבים אותו דבר על המוצר שלהם." ומוסיף: "... אני אומר אנחנו נותנים יותר. יותר ימים, יותר זמן, יותר צלילות, יותר זמן מים, יותר תרגולים, מדריכים יותר מנוסים. עכשיו איך אתה יכול להיות מדריך יותר מנוסה? אני אגיד לך. כדי להיות מדריך טכני של ANDI לדוגמא, שזה אנחנו, אתה צריך קודם כל להיות בעצמך צולל טרימיקס. אתה לא יכול להיות, אה זה, ב- IANTD להיות מדריך טכני אתה צריך להיות מדריך צלילה, צולל טכני וזהו. ב- ANDI אתה קודם כל צריך להיות צולל טרימיקס...". בתום השיחה נקבעה בין מר ארז כהן לנתבע 2 פגישה במועדון מרינה. לטענת התובעים, כאשר הנתבע 2 התייחס בדבריו בשיחה האמורה לקורס הנערך במדוזה (נייטרוקס מתקדם), עלה מדבריו כי מדוזה עורכת למי שמבקש לרכוש אצלה קורס "צלילה טכנית" קורס אשר במהותו הוא אחר, אשר אינו קורס "צלילה טכנית", אלא קורס בדרגה מקצועית נמוכה יותר. התובעים טוענים, כי הלקוח הפוטנציאלי השומע את דבריו של הנתבע 2 למד כי, כביכול, מדוזה הונתה את לקוחותיה אשר מבקשים לערוך אצלה קורס "צלילה טכנית". על רקע טענות אלו של התובעים, לעניין דברי הנתבע 2 ביחס לקורס שנערך במדוזה ואשר קרוי "נייטרוקס מתקדם", הביאו הצדדים שורה של עדים ומומחים, אשר התייחסו למאפיינים של קורס "צלילה טכנית" ולשאלה, האם הקורס האמור עונה על מאפיינים אלו. לעניין זה יצוין, כי כל אחד משני המועדונים שיווק בתקופה הרלבנטית קורסים השייכים לארגוני צלילה שונים. הקורסים אותם שיווקה מדוזה שייכים לארגון בינלאומי הנקרא I.A.N.T.D. הקורסים אותם שיווקה מרינה כללו, בין היתר, קורסים השייכים לארגון הבינלאומי הנקרא A.N.D.I . לטענת התובעים, קורס "נייטרוקס מתקדם" הינו קורס המבוא לצלילה טכנית של ארגון IANTD, היינו קורס הצלילה הטכנית הבסיסי ביותר המקנה לצולל ידע ביסודות הצלילה הטכנית. התובעים מסתמכים על הגדרת המונח "צלילה טכנית", כפי שהובא דווקא במדריך אשר נכתב, בין היתר, על ידי מנכ"ל מרינה, מר ניר אבני ("מדריך לצולל הטכני וטכני מתקדם", צורף כמוצג נת/1 לתיק המוצגים של הנתבעים). הגדרה זו שמה את הדגש על כך שהצלילה הטכנית משלבת שני אלמנטים שאינם קיימים בצלילה ספורטיבית: הנוגעים לתערובות גז הנשימה (מספר תערובות) ולתנאי החשיפה (עומק ותנאי חשיפה, לרבות חניות דה-קומפרסיה). בהקשר זה, התובעים מצביעים על כך שיסודות הקורס נייטרוקס מתקדם, כפי שפורטו בחוות דעת המומחים מטעמם, עונים על ההגדרה האמורה לצלילה טכנית. התובעים מפנים לעדותם של המומחים שזומנו למתן עדות מטעמם, אשר פרטו את המרכיבים של קורס נייטרוקס מתקדם מבית IANTD. בהתאם לכך, לאור המיומנויות הנרכשות בקורס האמור, הרי שהקורס, במהותו, הוא קורס לצלילה טכנית. התובעים מצביעים על כך שהשוואה לקורס הטכני מביתANDI מלמדת על רכישת מיומנויות דומות בשני הקורסים וכך גם הדרישות המקדמיות לקבלה לשני הקורסים הינן דומות. מנגד, הנתבעים מפנים לכך שארגון IANTD עצמו מסווג את הקורס נייטרוקס מתקדם כקורס שאינו טכני. הנתבעים מפנים לאוגדן הארגון העולמי IANTD (כפי שפורסם באינטרנט, ראה מוצג נת/11 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים), שם מחולקים הקורסים לטבלה לפי שלושה סוגים: קורסים "לא טכניים", קורסים "טכניים" וקורסי "מדריכים". קורס נייטרוקס מתקדם מופיע ברשימת הקורסים שהם "לא טכניים". הנה כי כן, מדובר במחלוקת מקצועית לעניין טיבו של קורס, אשר נערך לפי קריטריונים שנקבעו על ידי ארגון בינלאומי מסוים, כאשר כל אחד משני המועדונים משווק קורסים השייכים לארגון בינלאומי שונה. אין צורך כי בית המשפט יכריע במחלוקת מקצועית זו. די לקבוע, כי שתי העמדות שהוצגו הינן לגיטימיות. כך הדבר ביחס לעמדת מדוזה, אשר מפנה למהותו של הקורס נייטרוקס מתקדם ולמאפייניו, אשר כוללים את האלמנטים של "צלילה טכנית" ועונים על הגדרתה של צלילה זו ואשר יכול לשמש גם כקורס ראשון לפני יתר קורסי הצלילה הטכנית של ארגון IANTD. כך גם הדבר ביחס לעמדה שהביע הנתבע 2 בשיחת הטלפון שתועדה, אשר מפנה לשמו של הקורס ולעובדה כי קיימת מחלוקת לגבי אפשרות הכללתו ברשימת הקורסים ל"צלילה טכנית". לפיכך, הבעת הדעה המקצועית של הנתבע 2, בשיחה האמורה, לעניין מהותו של קורס נייטרוקס מתקדם מבית IANTD, הינה לגיטימית, ואין בה משום הוצאת לשון הרע על מדוזה. התובעים טוענים, כי אפילו מדובר בהבעת דעה מקצועית, הרי שלשון הרע הקיימת בדבריו של הנתבע אינה נוגעת רק לעמדתו בסוגיה האם קורס נייטרוקס מתקדם מבית IANTD הוא קורס לצלילה טכנית או לא, אלא השילוב בין עמדתו זו (אשר בפני עצמה עשויה להיות מקצועית גרידא) לבין הטענה כי מדוזה מוכרת ללקוחותיה קורס לצלילה טכנית, אך בפועל מספקת קורס אחר בדרגה נמוכה יותר שאינו קורס לצלילה טכנית, תוך הונאה מכוונת של לקוחותיה במטרה להרוויח שלא כדין על חשבונם. בחינת הדברים שנאמרו בשיחה מלמדת, כי הנתבע 2 לא טען שמדוזה רימתה או הונתה את לקוחותיה. הדברים שנאמרו ביחס לאופן שבו מדוזה שיווקה את הקורס נייטרוקס מתקדם היו המשך ישיר להבעת העמדה המקצועית לפיה קורס זה אינו נכלל במסגרת קורסי הצלילה הטכנית. בהקשר זה, יש לקבל את עמדת הנתבעים המפנים למכלול הדברים שנאמרו על יד הנתבע 2 בשיחה האמורה. במיוחד כך הדבר, לגבי העובדה כי הנתבע 2 חזר מספר פעמים במהלך השיחה, על כך שדבריו הם בבחינת הבעת דעה, וכי יש בידיו של הצרכן לשאול ולקבל מידע ואז להחליט. כך גם נכונים דבריו של הנתבע 2 בשיחה האמורה, לפיהם מדוזה שיווקה את הקורס נייטרוקס מתקדם כקורס צלילה טכנית, זאת שעה שהתעודה המוענקת למשתתף בקורס אינה נושאת את המונח "טכני" אלא את השם נייטרוקס מתקדם. בהקשר זה ציין הנתבע 2 בדבריו את הדברים הנכונים, לפיהם עמדתה של מדוזה הינה כי אין זה משנה האם המונח "טכני" רשום בתעודה, אלא יש לבחון את מהות הקורס והמיומנויות הנרכשות בו ("הם אומרים.. זה משנה מה אתה לומד"). כאמור, אפשר כי הקורס האמור אכן כולל את מרכיבי הצלילה הטכנית ועונה על מאפייניה של צלילה מסוג זה. עם זאת, הנתבע 2 הדגיש בדבריו, כי יכולים להיות גם צרכנים, אשר מבחינתם שמו של הקורס הינו בעל חשיבות וכך גם הרישום בתעודת ההסמכה המוענקת להם בתום הקורס. על כך הוסיף וציין, כי "זה יקבע הלקוח בסופו של דבר". הנתבע 2 מאזן בדבריו, המביעים דעה מקצועית לגבי הקורס לצלילה טכנית הנערך במרינה אל מול זה הנערך במדוזה (יוער, כי קיימת בשיחה התייחסות גם למועדון נוסף שהוזכר, ולביקורת שיש לנתבע 2 על הקורס הנערך שם), תוך שימת דגש על כך שמדובר בדעתו וכי על הפונה אליו לקבל ההחלטה בעצמו לפי הנתונים שיאסוף ועל יסוד השוואה של נתונים אלו. עוד מאזן הנתבע 2 בדבריו את חוות הדעת החיובית שהשמיע על הקורס הנערך במועדון מרינה לעומת זה שנערך במדוזה, בכך שמציין, כי זו דעתו, וכי הוא מניח כי "הם חושבים אותו דבר על המוצר שלהם". את טיב הפרסום העומד ביסוד הטענה להוצאת לשון הרע יש לבחון לפי הפרסום בכללותו. במקרה זה, מדובר בשיחת מכירות, בה מנסה הנתבע 2 לשכנע את הלקוח להצטרף לקורס שנערך במועדון שאותו הוא מנהל. השיחה שנערכה היתה ארוכה יחסית לשיחת טלפון רגילה, ונאמרו בה דברים רבים. רק חלקים מאותה שיחה התייחסו לקורס של מדוזה, כאשר עיקר השיחה נסוב אודות היתרונות של הקורס לצלילה טכנית הנערך במועדון מרינה, שהנתבע 2 מבקש להצביע עליהם בפני הלקוח הפוטנציאלי. לסיכום, אין מדובר בשיחה אשר בה הוציא הנתבע 2 לשון הרע על מדוזה, אלא בשיחה שיווקית שבה ביקש הנתבע 2 לשכנע לקוח להצטרף לקורס הנערך במועדון אותו מנהל, ולהעדיפו על פני קורסים הנערכים במקומות אחרים. במסגרת זו, הביע הנתבע 2 את חוות דעתו המקצועית על הקורסים הנערכים במועדונים השונים, תוך ניסיון לשכנע בדבר יתרונות הקורס במועדון מרינה על פני קורסים אחרים, ותוך הבעת עמדה מקצועית לגיטימית לגבי הקורס נייטרוקס מתקדם הנערך במועדון מדוזה, ודרך השיווק של קורס זה על ידי מדוזה כקורס "צלילה טכנית". פרסום שני: השיחה שנערכה במפגש עם הנתבע 2 בהמשך לשיחה הטלפונית עם הנתבע 2, נפגש מר ארז כהן עם הנתבע 2 במועדון מרינה. שיחה זו תועדה ותמלול שלה צורף במסגרת חוות דעת גב' גלית ריזקן. קטעים משיחה זו צוטטו בסעיף 20 לכתב התביעה. השיחה האמורה עוסקת ברובה בעניינים טכניים, הנוגעים להסברים של הנתבע 2 לגבי הקורס לצלילה טכנית והציוד בו משתמשים בקורס, כולל הסברים טכניים לגבי השימוש בו. כמו כן, נסובה השיחה אודות הסיכונים הכרוכים בצלילה, כגון סכנת שיכרון המעמקים. התובעים מפנים לקטע מסוים בשיחה, אשר במסגרתו התייחס הנתבע 2 למדוזה. הקטע האמור מצוטט בסעיף 20 לכתב התביעה, ומופיע מעמוד 12 לתמלול. "ארז: סליחה, כבר אין לך מה להגיד, אבל אמרת נגד דיפ איל לי מה להגיד, כלומר נגד מדוזה כן יש לך מה להגיד... גור: אני אגיד לך, אני הרבה שנים בענף. אני אגיד לך סתם... מסלול להיות מדריך טכני יש לי חבר טוב, שהוא מדריך צלילה בסופי שבוע במקרה הטוב. אולי הוא עושה שלושה חניכים בשנה. אבל מה הוא בקשרים טובים עם סני, הוא עשה קורס צולל טכני, רגיל, סתם אצל מדריך טכני, בשעתיים עם סני הוא קיבל תעודת מדריך טכני,... הוא לא צולל ב... הוא לא צולל טכני מתקדם, הוא לא מערכות סגורות כלום, הוא מדריך צלילה, שעשה קורס טכני עם אפס צלילות טכני ופתאום שעתיים, שלוש עם סני הוא הפך מדריך טכני ויכול להדריך טכני.." ובהמשך: "... עכשיו אנחנו מתייחסים למקצוע הזה מאד ברצינות, לצלילה הטכנית. אני חושב שהם לא מתייחסים לזה ברצינות, אין , אני חושב שאין,... אני לא חושב שזה לגיטימי שצולל טכני, גם אם הוא מדריך טוב והחבר שלו מדריך טוב, יכול להיות אחרי שעתיים, יום אחרי שהוא עשה קורס צולל טכני, יכול להיות מדריך טכני, לא חושב ככה, לא מסכים עם זה. ארז: והוא מדריך של מדוזה? גור: לא, הוא לא מדריך, יש לו תעודה. הוא לא עובד בזה. הוא לא היחיד. ככה זה עובד. ככה זה עובד, אין תקן להיות קודם כל צולל טרימיקס. קודם כל. הארגון כארגון הוא מקל יותר, בכל דבר. הכשרת הגז וזה, הוא יותר מסחריים, אחלה אין לי בעיה עם מסחריות, גם אני רוצה להרוויח כסף. אני חושב שבתחום הזה אין מקום... אין מקום... זה אחד. שתיים, אין לאף אחד שמה ניסיון ברמה לא מה שיש פה ולא מה שיש אצל דיפ, לא חושב. יש שם ל שני וחמישי מתחלף מישהו. היה שם פעם את יואב, שעבד, שעבד אצלי פה בתור מדריך, בתום כלום, בתור שני כוכבים ל... שלושה כוכבים, ממדריך חוזה למדריך, הלך לעבוד בריף, עבד כמה שנים עד שזה, הגיע לשם גם, תוך חודש הוא נהיה מדריך טרימיקיס, אבל זה משהוא אחר, אבל לפחות אני יודע, היה לו רקורד של ארבע-חמש שנים של הדרכה וזה עשה אצלי, עבדתי איתו ביחד .... ... אם היה שם אולי מתחרה רציני, היו שם... לא הייתי יכול להגיד את הדברים האלה, אבל אין שם, אין שם, מה שהם יודעים זה למכור זול. בסדר. אני נגד זה". התובעים טוענים, כי מדבריו של הנתבע 2 בקטעים האמורים של השיחה עולים דברי לשון הרע אודות מדוזה ואודות התובע 2, כאילו מדוזה מזלזלת בבטיחות לקוחותיה לאחר שהסמיכה את אחד ממדריכיה, אשר אינו מוזכר בשמו, אך נאמר עליו כי הוא חברו של הנתבע 2 (הצדדים מסכימים כי הכוונה למר מיכה אוסטרייך), בקבלת הסמכה למדריך צלילה טכנית בתוך "שעתיים - שלוש" על ידי מנהלה של מדוזה, סני (כינויו של התובע 2, מר סניאל סנילביץ), וזאת לנוכח יחסי החברות ביניהם. עוד טוענים התובעים, כי מדבריו של הנתבע 2 בקטעים האמורים של השיחה עולים דברי לשון הרע נוספים, כאילו הסמיכה את אחד ממדריכיה לשעבר, בשם יואב (הצדדים מסכימים כי הכוונה למר יואב שומרון) כמדריך צלילה מסוג "טרימיקס" בתוך "חודש ימים" ובמשתמע מדברים אלה נעשתה הסמכתו במהירות, באופן חובבני ומזלזל, על מנת להכשירו לעבודה אצלה במהירות. הנתבעים טוענים, כי אין בדבריו של הנתבע כל אמירה לפיה מדוזה זלזלה בבטיחות הלקוחות. הנתבעים מדגישים, כי מדובר בשיחה ארוכה, שמתוכה מצאו התובעים אמירה אחת קצרה ושולית של הנתבע 2 אודות חברו הטוב מהצבא, מיכה אוסטרייך, אשר קיבל הסמכה כמדריך צלילה במהירות תמוהה. בחינה כוללת של השיחה האמורה מצביעה על כי נכונה טענת הנתבעים לפיה השיחה עסקה ברובה בעניינים מקצועיים, טכניים, הקשורים לצלילה טכנית. כך גם נכונה טענת הנתבעים לפיה הקטעים שצוטטו לעיל, עליהם מסתמכים התובעים בתביעתם, נאמרו לאחר שמר ארז כהן, אשר נשלח במיוחד מטעמה של מדוזה על מנת להקליט את הנתבע 2, החל לכוון את השיחה לתוכן שלילי על מדוזה. בין היתר, הפנה מר כהן לשמועות שנפוצו באינטרנט אודות מדוזה ולביקורת שהוטחה בה על ידי גורמים שונים. חרף ההקשר האמור, שבו נאמרו הדברים על ידי הנתבע 2, הרי שמדובר בדברים העולים כדי לשון הרע, אודות מדוזה ואודות מנהלה, התובע 2. דבריו של הנתבע 2 לפיהם מדריך מסוים קיבל הסמכתו להדרכה בצלילה טכנית לאחר שעתיים-שלוש ובמיוחד כאשר הודגש כי מדובר בחברו של התובע 2, וכן דבריו כי מדריך אחר הוסמך כמדריך "טרימיקס" בתוך כחודש בלבד, הינם בבחינת פרסום לשון הרע. במיוחד כאשר נאמרו בהקשר לביקורת שמשמיע הנתבע 2 על מדוזה, לפיה זו מוכרת קורסים בזול. צירוף הדברים שנאמרו על ידי הנתבע 2 מעלה, כי הדברים פוגעים במקצועיותם של מדוזה ושל התובע 2, שכן יש בהם לייחס להם "קיצורי דרך" בהסמכת המדריכים. ההקשר בו נאמרו הדברים, והעובדה לפיה נאמרו בעקבות ניסיון לכוון השיחה לתוכן שלילי, יכולים להוות שיקול בעת בחינת קיומן של הגנות על פי חוק איסור לשון הרע או בעת בחינת הפיצוי, אך אינם שוללים המסקנה לפיה מדובר באמירות, שאינן בבחינת הבעת דעה מקצועית, אשר מהוות לשון הרע. הנתבעים טענו, כי דבריו של הנתבע 2 היו נכונים, ועל כן עומדת לו הגנת "אמת בפרסום". בהקשר זה, התובעים הפנו לתצהירו של מר אוסטרייך, במסגרתו ציין, כי הדרכתו נעשתה לפי הסטנדרטים והנהלים של ארגון IANTD, כולל ליווי, סטאז'ים, בקורסים טכניים וקורסי הדרכה והיא ארכה כ-20 שעות לערך אשר התפרסו על פני כחודשיים ימים לערך. הנתבעים מצביעים על כך שהסמכת מדריך טכני אורכת מאות שעות. לטענת הנתבעים, מתוך הראיות שהובאו, ובפרט מעדותו של מר אוסטרייך עצמו, עולה כי הסמכתו כמדריך טכני וכן כמדריך בכיר לצלילה ארכה, ביחד, 20 שעות בלבד. הואיל והנתבע התייחס בדבריו, בשיחה האמורה, להסמכה כמדריך טכני בלבד, הרי שעולה כי הסמכה זו אכן כללה שעות ספורות בלבד, ונעשתה כלאחר יד. הנתבעים טוענים, כי בכל מקרה, עולה מן הראיות כי הסמכתו של מר אוסטרייך נעשתה בצורה חובבנית, רשלנית, בבחינת הסמכת בזק שאינה מקצועית. מנגד, מפנים התובעים לעדותו של המדריך, מר שלומי מועלם, אשר מסר בתצהירו, כי אין כל אפשרות לפיה מר אוסטרייך הוסמך במשך שעתיים-שלוש, בהתאם לתקני ארגון הצלילה IANTD, ואף הנתבע 2, המכיר את התחום היטב, יודע זאת. התובעים מפנים גם לעדותו של מר מועלם בבית המשפט, במסגרתה הסביר, כי הוא רשאי להכיר בידע קודם של חניכו ולהחשיבו כזמן נלמד כחלק מהקורס (פרוטוקול הדיון עמ' 39, שורות 14-16) תוך שהוא מתייחס גם להיכרותו עם הידע הקודם של מר אוסטרייך. לעניין הכשרתו של מר יואב שומרון בתוך כ"חודש" כמדריך טרימיקס, התובעים הביאו את עדותו של מר מועלם, אשר מסר בתצהירו, כי הכשרתו של מר שומרון נעשתה על ידיו וכי זו נפרסה על פני שלושה חודשים לכל הפחות. עוד הוסיף מר מועלם בתצהירו פרטים נוספים לגבי תהליך הכשרתו של מר שומרון. עדותו של מר מועלם, בקשר לתהליך הסמכתו של מר שומרון, לא נסתרה. גם בתצהירו של התובע 2 (סעיפים 25-31) קיים פירוט של תהליך הסמכתו של מר שומרון, בדומה לפירוט שניתן על ידי מר מועלם בתצהירו. נטל ההוכחה לעניין טענת "אמת דיברתי", מוטל על הנתבעים. בהקשר זה, אפילו נמצא כי תהליך הסמכתו של מר אוסטרייך כמדריך טכני לא היה ארוך, הרי שלא הוכח כי הדברים שנאמרו בקשר להסמכתו כמדריך טכני בתוך שעתיים-שלוש, הינם נכונים. יצוין, כי מדבריו של הנתבע 2 ניתן היה להבין, כאילו הסמכתו של מר מיכה אוסטרייך נעשתה על ידי התובע 2, כאשר אין הדבר כך. בהקשר הדברים ולנוכח ציון העובדה כי מדובר בחברו של התובע 2, מתקבל הרושם אצל השומע, כי מדובר בהסמכה הכוללת "קיצור דרך" הנובעת מהיכרות מוקדמת וחברות עם מנהל מועדון הצלילה. בפועל, מר אוסטרייך לא הוסמך על ידי התובע 2, אלא על ידי המדריך שלומי מועלם. כך גם לא הוכח, כי הדברים לגבי הסמכתו של מדריך נוסף (הכוונה למר יואב שומרון) כמדריך טרימיקס בתוך כחודש בלבד, היו נכונים. דבריו של הנתבע 2 אודות תהליך ההסמכה של המדריכים במדוזה לא היו בבחינת השמעת דעה. הדברים לא הוכחו כנכונים, ועל כן לא עומדת לנתבע 2 הגנה בקשר אליהם. יש לייחס אחריות שילוחית למעסיקה של הנתבע 2, מועדון מרינה, לדברים שאמר, הואיל ואלו נאמרו במסגרת תפקידו כמנהל המועדון ולצורך קידום עסקיה של מרינה. פרסום שלישי: השיחה הראשונה שנערכה עם הנתבעת 3 ביום 15.11.05 הגיעו שני חוקרים פרטיים, שנשלחו מטעמה של מדוזה, למועדון מרינה. השניים פנו לדלפק הקבלה, שם היתה הנתבעת 3, אשר שימשה באותה עת כפקידת דלפק, והתעניינו בקורס צלילה. דיסק בו תועדה השיחה צורף כנספח לתצהירי החוקרים הפרטיים. תמלול השיחה צורף כנספח ו1 לתצהירו של התובע 2. אחד החוקרים הפרטיים מציין בשיחה, כי הם בררו במקומות נוספים והשניים מקבלים מהנתבעת 3 פירוט לגבי מהלך הקורס, מספר הימים, מחירו, קבלת ספרי לימוד ועניינים נוספים, כגון קבלת התעודה. לעניין המחיר, טוען אחד החוקרים הפרטיים כי המחיר הנדרש הוא יקר. הנתבעת 3 היא שמעלה את שמה של מדוזה ואומרת "בהשוואה למדוזה הכל פה יקר". ומוסיפה, "כי הם מנסים לשבור את השוק" (עמ' 22, שורות 225 לתמלול). בניסיון לשכנע את הפונים אליה שלא לבחור בקורס במדוזה, אומרת הנתבעת 3: "ותגיעו לשם אתם תבינו לבד במה מדובר. זה מועדון שעובד לא לפי החוק. זה מועדון שנתפסו לו 2 מדחסים בשנתיים." לשאלה, האם יש עוד מועדונים בעייתיים מבחינה בטיחותית משיבה הנתבעת 3 בשלילה (עמ' 25, שורה 2 לתמלול) ומוסיפה: "בטיחותית.. חוץ מהם, כולם בסדר, כולם". המשך השיחה נסובה אודות הקורסים השונים, ואינו מתייחס למדוזה. הנתבעת 3 אף מציינת בדבריה, כי היא ממליצה לפונים אליה לעשות סקר שוק. הנתבעת 3 מדגישה בהמשך השיחה את עניין הבטיחות והדגש שאותו שמים במועדון מרינה על עניין זה, כולל לעניין הציוד. אין ספק כי דבריה של הנתבעת 3 באוזני החוקרים הפרטיים מהווים לשון הרע אודות מדוזה וכן מהווים פגיעה בעסקיה, לעניין קיומה של עוולה לפי חוק עוולות מסחריות. הדברים, לפיהם יש במועדון מדוזה בעיות בטיחות, והמועדון עובר שלא לפי החוק, פוגעים בשמה של מדוזה ובעסקיה. במיוחד כך הדבר, שעה שמדובר בתחום הצלילה, אשר בו נושא הבטיחות הינו נושא חשוב (והנתבעת 3 אף הדגישה במהלך השיחה את חשיבות הבטיחות). הדברים שנאמרו נועדו ליצור רושם שלילי על הפונים לדלפק המקום ביחס לקורסים במועדון מדוזה ומטרתם היתה לשכנע הפונים לרכוש קורס במועדון מרינה ולא במועדון מדוזה. פרסום רביעי: השיחה השניה שנערכה עם הנתבעת 3 למחרת, ביום 16.11.05 ניגש לדלפק בו עבדה הנתבעת 3 במועדון מרינה, חוקר פרטי אחר. גם הלה תיעד את שיחתו עם הנתבעת 3. דיסק ובו תיעוד השיחה צורף לתצהירו של החוקר הפרטי. ציטוטים מתוך השיחה האמורה, עליהם מבססים התובעים את תביעתם בגינה מובאים בסעיף 32 לכתב התביעה. תמליל מלא של השיחה האמורה צורף כנספח ו2 לתצהירו של התובע 2. החוקר הפרטי פנה לנתבעת 3 וביקש להתעניין בקורס צלילה. כבר בתחילת השיחה, עלה נושא מחיר הקורס, ובמענה לטענה לפיה המחיר גבוה, השיבה הנתבעת 3: "שגית: או.קי בוא אני אספר לך קצת על המועדון הזה. זה מגעיל מה שאני אעשה עכשיו, או.קי., אבל זה מה שזה. ניר: על מי? על איזה מועדון? שגית: אלה, כל המועדונים שפה, הם כולם עובדים בצורה משותפת, או.קי. פרט למועדון אחד. ניר: מדוזה? שגית: כן. ניר: מה זאת אומרת ... ... שגית: נכון, אבל הם גם מסכנים חיים של אנשים. וזה מבטא בזה שהם עוברים על כל חוקי הצלילה, על כל חוקי הרשות שמקנים להם את העבודה... זה מתבטא בציוד שהוא לא תקין, זה מתבטא ב, תעשה סטטיסטיקה כמה, תבדוק כמה תאונות צלילה היו באיזה מועדונים... זה מתבטא בשני קומפרסורים שהתפוצצו להם בשנתיים האחרונים, המון, המון דברים. המון דברים ש, ניר: כן, מה... ? אני לא צוללן. שגית: עכשיו, אני יודעת, או.קי שי את הבנק אוויר, שאיתו אנחנו ממלאים את המיכלים, ניר: כן. שגית: או.קי. ושזה משהו שצריך להיות נורא סטרילי, נורא נקי. .. שאתה מערבב שמן זה גורם לפיצוץ. ניר: או.קי. שגית: או.קי. זה מה שהם עושים. כל המיכלים שלהם מלאים בשמן. אנשים, אני אישית לא צללתי שם אף פעם, ואף פעם לא... לשם, לא מכירה, סיפורים שאנשים מגיעים אלינו, שבאמצע הקורס החליטו שהם הולכים ולא איכפת להם מהכסף, השאירו את הכל שמה והלכו. יש הרבה דברים. אנשים שיצאו להם קורוזיה דרך הוסת, וסת זה מערכת הנשימה שלך, ניר: כן. שגית: שם את זה בפה ככה שתוכל לנשום אויר נקי לחלוטין, יצא להם כל מיני דברים". בסוף השיחה, חוזר החוקר הפרטי ומעלה את שמה של מדוזה: "ניר: את אומרת אבל מדוזה את ממש לא ממליצה. שגית: אף מועדון גם לא ימליץ לך עליהם. הם עוברים את כל החוקים האפשריים. זה מועדון, שלפי דעתי, או שיפשוט את הרגל מהמחירים שהוא לוקח, או לא יודעת... ניר: יש... בטיחות שם על הפנים לפי מה שאת אומרת זה הכי מפחיד אותי. שגית: שזה, על זה תסתכל, תראה מה, וגם תסתכל... ניר: מה, היה להם תאונות צלילה בקורסים? בקורסים, לא, שגית: .. ויגיע.. שהיא באה לפה בטראומה מצלילה, והיא היתה בטראומה, לא היתה מוכנה לחשוב על צלילה." אין ספק, כי גם הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 3, במהלך השיחה האמורה, בדבר העדר קיום החוקים, בעיות בטיחות, ציוד לא תקין, מיכלים מלאים בשמן, ותאונות צלילה שהתרחשו במדוזה, מהווים לשון הרע. יצוין, כי הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 3 היו גורפים מאד. הנתבעת 3 לא הסתפקה באמירה כי במדוזה עוברים על החוקים, אלא ציינה כי עוברים "על כל חוקי הצלילה". הנתבעת 3 לא הסתפקה באמירות הנוגעות לבעיות בטיחות או לתקלות שאירעו בציוד שניתן במדוזה אלא אף אמרה, כי הפעולות במדוזה מהוות סכנת חיים, וכדבריה: "הם גם מסכנים חיים של אנשים". טענות הנתבעים לקיומן של הגנות בקשר עם הפרסומים השלישי והרביעי למעשה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי האמירות של הנתבעת 3 מהוות לשון הרע. בהקשר זה, המחלוקת נגעה לקיומן של הגנות לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבעים טענו, כי מדובר בפקידת דלפק, אשר חזרה על דברים שנאמרו על ידי אנשים אחרים. מעמדה של הנתבעת 3, כפקידת דלפק בלבד (להבדיל, לדוגמא, ממעמדו של הנתבע 2 אשר ניהל את המועדון) אינו יכול להוות הגנה לאמירת לשון הרע. גם חזרה על דברים שנאמרו על ידי אחרים, אינה מהווה במקרה זה הגנה. אף אם הנתבעת 3 ציינה בחלקים מסוימים מדבריה, כי מדובר בדיווחים של אחרים ("סיפורים שאנשים שמגיעים אלינו"), הרי שבחלקים ניכרים מדבריה, היא אמרה את הדברים על דעת עצמה, תוך דגש על היכרותה עם התחום, ביחס לפונה אליה, אשר הציג עצמו כמי שכלל אינו בקי בו. הנתבעים טענו, כי הנתבעת 3 פעלה על דעת עצמה, לנוכח סיפורים ששמעה מצוללים ושמועות שהתנהלו בין הצוללים (ראה תשובות הנתבעת 3 לשאלות בית המשפט בעמוד 585 לפרוטוקול הדיון). הנתבעת 3 אומנם ביקשה לקחת על עצמה את הדברים, ומסרה כי אלו לא נאמרו על דעת מנהלי המועדון. כמו כן, מנכ"ל קבוצת ריף הדולפינים, מר ניר אבני, הדגיש בתצהירו ובעדותו, כי דבריה של הנתבעת 3 אינם משקפים את ההנחיות וההוראות שניתנו לעובדים. חרף זאת, הואיל והדברים נאמרו במסגרת תפקידה של הנתבעת 3, ובפרט לצורך קידום האינטרסים של מרינה (לפחות כפי שהנתבעת 3 הבינה אותם), הרי שיש למעסיקה שלה, מועדון מרינה, אחריות לפעולותיה. אפילו האמינה הנתבעת 3 בדברים שאמרה, ככל שהאמינה לסיפורים או לשמועות ששמעה מצוללים כלשהם שהגיעו למועדון המרינה, עדיין אין בכך להעניק לדברים הגנה לפי חוק לשון הרע. זאת, כל עוד לא הוכח על ידי הנתבעים, כי הדברים היו בבחינת אמת. הנתבעים הביאו שורה ארוכה של ראיות, אשר מצביעות לשיטתם על מחדלי בטיחות שהתרחשו במועדון מדוזה באותה תקופה. אף אם עלה בידי הנתבעים להצביע על מחדלי בטיחות כאלו ואחרים שהתרחשו במועדון מדוזה, הרי שלא עלה בידיהם להוכיח כי מכלול הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 3, ובמיוחד נוכח העובדה כי הדברים נאמרו בצורה גורפת, הינם אמת. חלק מן התקלות ומחדלי הבטיחות במדוזה, אשר עלו בעדויות העדים מטעמה של מרינה, אירעו במועדים שונים (מאוחרים יותר) מהמועד הרלבנטי. כך גם לא ברור, האם תאונות צלילה שעליהן ביקשו הנתבעים להצביע כי אירעו במועדון מדוזה, אומנם אירעו במסגרת קורסים של מועדון מדוזה באילת. מנגד, התובעים הזמינו למתן עדות את מר רמי סדנאי, אשר שימש כמפקח צלילה (עצמאי) מטעם רשות הספורט. הלה העיד כי בדק את מועדון הצלילה מדוזה. לעדותו, כ- 10 ביקורות בשנה (עמ' 625 לפרוטוקול). אף אם אכן היו מקרים קשים של ליקויי בטיחות במועדוני צלילה, אין הוא זוכר כאלו הנוגעים למדוזה ועל כן לא היה כל איום לסגירת המועדון. אכן היו ליקויים, אך לדעתו אלו היו "ליקויים נורמטיביים סבירים". היו מרכזי צלילה שבלטו יותר מבחינת הליקויים שלהם. כמו כן, הנתבעים הפנו לשורה ארוכה של פרסומים שנעשו באתרי אינטרנט, של גורמים אחרים (בעיקר, צוללים פרטיים המקיימים דיונים ביניהם) אשר במסגרתם נאמרו דברים דומים לאלו שנאמרו על ידי הנתבעת 3. העובדה, לפיה גורמים אחרים נוספים העלו טענות דומות ביחס למדוזה, אינה יכולה להוות ראיה לאמיתות תוכן הדברים. כך גם לא ניתן להסתמך על דברים שנאמרו על ידי גורמים אחרים, כטענת הגנה, ככל שהדברים הינם בבחינת לשון הרע, ולא הוכח כי הינם אמת. בחינת הראיות מלמדת, כאמור, כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה לעניין אמיתות דבריה של הנתבעת 3. על כן, יש לקבוע כי לנתבעת 3 לא עומדת הגנה בקשר לפרסום לשון הרע בדבריה, בשתי השיחות שתועדו. אפשרות התביעה של התובעת 1, כתאגיד, לפיצוי סטטוטורי בשלב ראשון, בית המשפט הורה על הפרדת הדיון בין שאלת האחריות ובין שאלת הנזק שנגרם. במהלך הדיון הודיעו התובעים, כי הם מוותרים על הבאת הראיות לעניין הנזק ומסתפקים בהעמדת תביעתם על הפיצוי הסטטוטורי המכסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע. בסיכומי הנתבעים הועלתה הטענה, לפיה מדוזה, בהיותה תאגיד, אינה זכאית לקבלת פיצוי בשל עוולת לשון הרע, אלא אם הוכח קיומו של נזק ממון. לפיכך, הואיל ומדוזה העמידה תביעתה על פיצוי סטטוטורי בלבד והואיל ולא הובאה ראיה לגבי נזקי ממון מהם סבלה, הרי שיש לדחות התביעה, אפילו יסתבר כי מי מהנתבעים הוציא לשון הרע עליה. בקשר לטענה זו, ניתנה החלטה נפרדת במסגרתה התייחסתי לסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים בדבר זכאותה של מדוזה, כתאגיד, להעמיד תביעתה על פיצוי סטטוטורי בלבד לפי חוק איסור לשון הרע, מבלי להביא ראיות לעניין שיעור הנזק הנטען. בהחלטתי האמורה התייחסתי לפרשנות סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, אשר קובע את המנגנון לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק וזאת על רקע קיומה של ההוראה בסעיף 51 לפקודת הנזיקין לפיה תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק. במחלוקת האמורה מצאתי לקבל עמדתם של התובעים, לפיה מדוזה אכן זכאית להסתפק בתביעת פיצוי סטטוטורי, ללא צורך בהבאת מסכת ראיות בדבר שיעור הנזק הכספי שנגרם לה לפי הנטען. לעניין זה יוער, כי עדיין קיימות בפסיקה, בסוגיה זו, דעות שונות והיא טרם הוכרעה לגופה על ידי בית המשפט העליון, כאשר עמדתי בסוגיה הינה בהתאם לפסיקה אשר תמכה במתן פיצוי סטטוטורי גם לתאגיד. בפסיקה זו, עמדו בתי המשפט על כך שלא קיים הבדל מהותי בין אדם לבין תאגיד וזאת כל אימת שמדובר בפגיעה הנוגעת למוניטין עסקי. כך גם ציינה פסיקה זו את תכלית חקיקתו של סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע. אחת מתכליות סעיף החוק נוגעת לפגיעה הרגשית אשר עלולה להיגרם לאדם כתוצאה מן הפרסום הפוגע, ותכלית זו אינה רלבנטית לתאגיד. אולם, ביסוד חקיקת הסעיף עומדות שתי תכליות נוספות: מטרת ההרתעה והצורך במתן סיוע ראייתי לנפגע בהוכחת הנזק שנגרם לו. שתי תכליות נוספות אלו מתקיימות הן לגבי אדם והן לגבי תאגיד. עוד עמדתי בהחלטתי האמורה על כך שבקשר לקושי הנובע מהוראת סעיף 51 לפקודת הנזיקין במתן פיצוי ללא הוכחת נזק לתאגיד, נערכה בפסיקה זו השוואה לסעיף 59 לחוק עוולות מסחריות, אשר גם הוא כולל הוראה בדבר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. כשם שלא ניתן לומר כי הוראת סעיף 51 לפקודת הנזיקין מונעת מתן פיצוי ללא הוכחת נזק על פי חוק עוולות מסחריות הרי שכך הדבר ביחס לפיצוי הקבוע בסעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע. בין הנימוקים שפורטו בפסיקה, נראה לי כי יש לתת דגש רב לנימוק במסגרתו הובהר, כי מתן פיצוי ללא הוכחת נזק אין פירושו כי לנפגע לא נגרם נזק. כל משמעותה אינה אלא כי הוכחת הנזק קשה היא. אחת ממטרות הפיצוי ללא הוכחת נזק הינה, כאמור, ההרתעה. מטרה נוספת הינה מתן אפשרות לנפגע להתגבר על קשיי הוכחה. לכך ביקשתי גם להוסיף את האינטרס הציבורי בייעול ההליך המשפטי הנוגע לתביעות בגין לשון הרע, אשר יוצא נשכר מהוויתור על שלב הוכחת הנזק, אשר דווקא אצל תאגידים יכול להיות מורכב ומסובך. הנימוק עליו הצביעה הפסיקה השוללת הענקת פיצוי לתאגיד ללא הוכחת נזק, לפיו קיים הבדל בין תאגיד לבין אדם, שכן יש קושי לייחס לתאגיד את היבט עוגמת הנפש, אינו מחייב שלילת הפיצוי הסטטוטורי מהתאגיד, אולם עדיין יכול לשמש כאחד השיקולים בעת שבית המשפט בוחן את שיעור הפיצוי. לפיכך, תביעתה של מדוזה לפיצוי ללא הוכחת נזק, אינה נחסמת אך משום שהינה תאגיד. הפיצוי לתובעים כמפורט לעיל, נמצא כי הנתבעים 1 ו-2 חבים כלפי מדוזה וכלפי התובע 2 בגין דברי לשון הרע שנאמרו על ידי הנתבע 2 בשיחתו עם מר ארז כהן בפגישה שנערכה במועדון מרינה בחודש אוגוסט 2005. עוד נמצא, כי הנתבעים 1 ו-3 חבים כלפי מדוזה בגין דברי לשון הרע שנאמרו על ידי הנתבעת 3 בשתי שיחותיה שנערכו במפגשים בחודש נובמבר 2005 עם החוקרים הפרטיים שנשלחו על ידי מדוזה למועדון מרינה. לעניין דברי הנתבע 2 (הפרסום השני), ביחס להכשרת המדריכים במועדון מדוזה, אלו כאמור התייחסו הן למועדון מדוזה והן למנהלה, התובע 2. הקשר הדברים היה ביחס לשכנוע הלקוח הפוטנציאלי לרכוש קורס במועדון מרינה ולא במדוזה והפגיעה העולה מתוך הדברים שנאמרו, אשר נקבע כי מהווים לשון הרע, נוגעת יותר למדוזה מאשר לתובע 2. למעשה, לא ניתן לנתק ולהפריד בין הדברים שנאמרו על ידי הנתבע 2, שנקבע כי מהווים לשון הרע, אודות מדוזה ואודות התובע 2. לפיכך, יהיה זה נכון, ראוי וצודק, לפסוק בגין דברים אלו פיצוי גלובלי, לתובעים יחדיו, ללא הפרדה ביניהם. כמפורט לעיל, נפגע שהינו תאגיד זכאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, אולם בעת שבית המשפט בוחן את שיעור הפיצוי, עליו לתת את הדעת, בין היתר, להשפעת הפרסום על הנפגע. כאשר מדובר באדם, יינתן ביטוי לשיעור עוגמת הנפש ממנה סבל הנפגע. כאשר מדובר בתאגיד, יהיה שיקול זה חסר, אולם עדיין עומדים בפני בית המשפט שיקולים אחרים, אשר רלבנטיים לשיעור הפיצוי שנקבע ללא הוכחת נזק, כגון מהות הפרסום, היקפו, כוונת המפרסם וכן ניתן לנסות ולהעריך את עוצמת הפגיעה בתאגיד, אף ללא הבאת ראיות לגבי שיעורו המדויק של הנזק הכספי, וזאת על רקע נסיבות המקרה ואופי העניין. ב"כ הנתבעים התייחס בסיכומיו לעובדה, לפיה מדוזה הינה חברה שאינה פעילה. בהחלטה שניתנה בעניין זכות הפיצוי לתאגיד קבעתי, כי אין מדובר בעובדה שיש בה כדי להשליך באופן מהותי על השאלה בדבר זכותה של לקבלת פיצוי. מצבה של החברה כיום אינו מהווה שיקול מכריע בעניין זה, וזאת להבדיל ממצבה במועד הרלבנטי, בו פורסמו נגדה הדברים שנקבע כי מהווים לשון הרע. גם כיום, מדוזה הינה חברה קיימת והעובדה כי אין לה כל פעילות יכולה לשמש כשיקול אחד נוסף בלבד במכלול השיקולים הרלבנטיים לקביעת שיעור הפיצוי. לעניין שיעור הפיצוי, יש לתת את הדעת לכך שמדובר בפרסומים אשר נעשו על רקע תחרות עסקית. לא יכולה להיות מחלוקת, כי בתקופה הרלבנטית, אומנם היתה תחרות עסקית בין מועדון מדוזה למועדון מרינה, שכן שני מועדונים אלו, השתתפו בתחרות העסקית שהתקיימה בין מועדוני הצלילה השונים בעיר אילת. לעניין היקף הפרסום, קיימת חשיבות לכך שהפרסומים, אשר הוכח כי כוללים לשון הרע, לא פורסמו לקהל הרחב, אלא נאמרו בשיחות ישירות בין הנתבעים לבין נציגים של התובעים. בהקשר קונקרטי זה, השמעת הדברים באוזני נציגי התובעים, לא יכולים היו לגרום לנזק ישיר למדוזה, הואיל ובפועל, לא מדובר היה במאזינים שהינם לקוחות פוטנציאלים באמת, אלא מי שהציגו עצמם ככאלו. מאידך, בעת פסיקת הפיצוי בגין פרסומי לשון הרע שנכללו בדברי הנתבעים, יש לתת את הדעת לא רק לפרסומים עצמם והשפעתם על המאזין להם, אלא גם את ההקשר הכולל, אשר כמפורט לעיל נוגע לתחרות עסקית בין שני גופים מסחריים. בין הצדדים קיימת מחלוקת של ממש בשאלה, האם דברי הנתבעים שנקבע כי מהווים לשון הרע, היו חד פעמיים או שמא מדובר במסכת מתוכננת ומתמשכת של דברים דומים שנאמרו על ידי הנתבעים ועובדיהם ביחס למדוזה. יודגש, כי מחלוקת זו אינה נוגעת לשאלת הוכחת קיומם של פרסומים נוספים המהווים לשון הרע, ואשר יכולים היו לשמש כבסיס עצמאי לתביעה, אלא להקשר הדברים שנאמרו על ידי הנתבעים ונקבע לגביהם כי מהווים לשון הרע. הקשר זה, אכן רלבנטי לקביעת שיעור הפיצוי. ככל שקיימת סבירות לכך שהדברים היו חד פעמיים בלבד, יהווה הדבר גורם משמעותי להקטנת הפיצוי. ככל שקיימת סבירות לכך שהדברים נאמרו כחלק ממתכונת נמשכת, ואין מדובר בפרסומים חד פעמיים, הרי שיהיה בכך להצדיק הגדלת סכום הפיצוי. דברי הנתבע 2 לגבי הכשרת המדריכים במדוזה, נאמרו כחלק משיחה בה ניסה לשכנע את מי שהציג עצמו כלקוח פוטנציאלי לרכישת קורס לצלילה טכנית. קיימת סבירות כי הדברים לא היו מנותקים מדרך ההתייחסות שנהגה אצל הנתבע 2 באותה תקופה כלפי מדוזה. על רקע הקשר הדברים (כגון, האופן שבו כיוון מר כהן את הנתבע 2 לפרט דברים שליליים) והעובדה כי אין מדובר בקהל רחב (הואיל ויש להבדיל בין קהל הלקוחות לקורס הצלילה הספורטיבית ולקורס הצלילה הטכנית), נראה כי אף שקיימת סבירות כאמור, זו אינה רחבה. לעומת זאת, דברי הנתבעת 3, בשתי השיחות עמה אשר תועדו, נאמרו כמעט מבלי שהפונים אליה כיוונו לאמירת דברים שליליים אודות מדוזה. בשני המפגשים, נאמרו הדברים כמעט ביוזמתה של הנתבעת 3, לנוכח העלאת נושא מחיר הקורס על ידי הפונים אליה. ניכר, כי נושא הורדת המחירים על ידי מדוזה ועמדתה של הנתבעת 3 (אשר התבססה כאמור, על שמועות ודברים שבאו לאוזניה מפי צוללים שהגיעו למקום) ביחס לליקויי הבטיחות החמורים באותו מועדון, העסיקו את הנתבעת 3 באותם ימים, ושימשו ככלי שיווקי בידיה לשכנוע הפונים לדלפק ברכישת קורסים במועדון מרינה. דברי הנתבעת 3 נאמרו לפונים שונים (בכל אחד מהמפגשים הגיעו חוקרים פרטיים אחרים), יום לאחר יום, עובדות המחזקות את המסקנה לגבי אופן התנהלותה בעת שמילאה את התפקיד בדלפק המועדון באותה תקופה. לעניין שיעור הפיצוי יש לתת את הדעת גם לתפקידו של כל אחד מהנתבעים. הנתבע 2 הינו מנהל מועדון מרינה ועל כן יש לדבריו תוקף ומשקל רבים יותר. הנתבעת 3 שימשה כפקידת דלפק בלבד. אין מדובר בתפקיד בכיר. בשונה מהנתבע 2, הנתבעת 3 אינה דמות משמעותית בעולם הצלילה. עם זאת, בהיותה הנציגה של מועדון מרינה בפני הלקוחות המגיעים למקום, הרי שדבריה משקפים, לפחות בעיני הלקוחות, את עמדת המועדון. לפיכך, חרף העובדה שאין מדובר בתפקיד בכיר, הרי שנגישות התפקיד לקהל הרחב מהווה שיקול בעת בחינת הדברים הנאמרים על ידיה. בכל הנוגע לשיעור הפיצוי, יש לבחון גם את חומרת הביטויים המהווים לשון הרע, ואת משקלם ביחס לשיחה כולה. בהקשר זה, דברי הנתבע 2 לגבי הכשרת המדריכים במדוזה ועל ידי התובע 2, שנמצא כי עולים כדי לשון הרע, לא היוו את מוקד השיחה. מדובר בקטע אחד בלבד מתוך שיחה ארוכה יחסית. שיחה, אשר כמפורט לעיל, התייחסה בעיקרה לפרטים רבים הנוגעים לקורס לצלילה טכנית. דברי הנתבעת 3, בשתי השיחות שתועדו, ביחס לליקויי הבטיחות וסכנת החיים הקיימת אצל מועדון מדוזה, היו דברים חמורים. גם בהקשר זה יש לזכור, כי בתחום הצלילה נושא הבטיחות הינו נושא בעל חשיבות רבת מעלה, ולפיכך אמירות לעניין זה הינן בעלות משמעות והשלכה לגבי בחירת מקום הצלילה או מקום עריכת הקורס. אף שכאמור, הנתבעים הביאו ראיות גם לגבי קיומם של ליקויי בטיחות וכן תקלות שונות במועדון מדוזה (כגון, תלונות על שמן במכלי האוויר) הרי שנקבע כי אלו אינן מספיקות להוכחת טענת "אמת דיברתי". כעת, בשלב בחינת שיעור הפיצוי, ראוי להתחשב בראיות אלו, כשיקול נוסף, במכלול השיקולים, בקביעת שיעור הפיצוי. בשים לב למפורט לעיל ולמכלול הנסיבות, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעים, בגין דבריו של הנתבע 2 (בפרסום השני) על סך של 20,000 ₪. את הפיצוי המגיע לתובעת 1, בגין דבריה של הנתבעת 3 (בפרסום השלישי והרביעי) אני מוצא לנכון להעמיד על סך של 60,000 ₪. סיכום לנוכח המפורט לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעים 1 ו-2 פיצוי בסך של 20,000 ₪. כמו כן, הנתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובעת 1 פיצוי בסך של 60,000 ₪. סכומי הפיצוי האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל ממועד הגשת התביעה, יום 13.6.06. בשים לב לתוצאה, הנתבעים יישאו בתשלום מחצית מכלל הוצאות המשפט שהיו לתובעים בהליך זה. כמו כן, הנתבעים יישאו בתשלום שכר טרחת עו"ד של התובעים בסך של 14,040 ₪. השמצות / הכפשותעסק מתחרהלשון הרע / הוצאת דיבה