מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצפת מי ביוב בקרקע חקלאית: בפני תביעה כספית על סך 707,938 ₪ המבוססת על עילות נזיקיות שונות, בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב הצפת מי ביוב לשטח מקרקעין שבבעלותם. עפ"י הנטען, התובעים הינם בעלי זכויות בעלות רשומה ומשותפת (בחלקים שווים) של קרקע חקלאית בשטח 6.956 דונם בצידו המזרחי של היישוב מג'ד אל כרום, חלקה 68 בגוש 19053 (להלן -"החלקה"); בגבולה הצפוני של החלקה, עובר קו ביוב מרכזי מהכפרים בענה ודיר אל אסד וגוב שלו (שוחת ביוב) ממוקם על גבול החלקה או בתוכה; מאז תחילת שנת 2003 גולשים מי הביוב מהקו ו/או מהגוב ומציפים את החלקה (להלן - "ההצפה"); נטען כי עקב ההצפה רבת השנים נמנע מהתובעים לעשות כל שימוש בחלקתם (שימוש חקלאי, מסחרי או מגורים), ויש בכך משום הפרעה של ממש לשימושם בחלקה ו/או להנאה סבירה ממנה. יתרה מכך, מדובר במי שפכים המכילים לעיתים גופות וחלקי גופות של עופות או בהמות דבר הגורם למטרד של ריח רע, יתושים, סכנה תברואתית גדולה וכן לנזקים לקרקע עצמה (זיהום קרקע). התובעים פנו, לטענתם, מספר פעמים בע"פ וגם בכתב ביום 22.2.05 באמצעות ב"כ אל הנתבעת, עיריית אלשאג'ור (להלן - "העיריה"", אשר בוטלה עפ"י חוק אך נותרה כבעלת דין בתיק - ראה להלן), אשר קו הביוב מצוי באחריותה, ודרשו כי המטרד ייפסק וכי תעשה את המוטל עליה למניעתו. יחד עם זאת העירייה לא עשתה שום דבר ממשי להפסקת זרימת מי הביוב לחלקה. יצוין כי בשנת 2009 בעוד ההליך תלוי ועומד בוטלה העירייה ופעילותה הופסקה, והיא נכנסה להליכי פירוק מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל- כרום, דיר אל אסד, ובענה), התשס"ט- 2008. כתב התביעה תוקן באופן שהתובעים צירפו את הנתבעת מס' 2, מועצה מקומית מג'ד אל כרום (להלן - "המועצה" או "הנתבעת") כנתבעת נוספת בהיותה, עפ"י הנטען, חליפתה של העירייה בכל הליך משפטי שהיה תלוי ועומד נגדה ערב יום הביטול, הנוגע לגבי שטח שהינו בתחומה של המועצה. לעניין הנזק הנטען: התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת מומחה מחודש 11/06 ערוכה על ידי המהנדס יוסי קליק מחברת "יוזמות - תכנון וניהול סביבתי בע"מ", שבדק ואפיין את הזיהום בחלקה עקב הצפתה במי ביוב באמצעות מס' דגימות קרקע שנלקחו ביום 25.6.06 מהחלקה ונשלחו לבדיקת מעבדת "בקטוכם". כעולה מממצאי חוות הדעת נמצאו סוגי מזהמים שונים בקרקע בריכוזים הגבוהים מהמותר באופן שהחלקה, נשוא התביעה, מהווה סכנה מוחשית מבחינה תברואתית ולפיכך אינה ראויה לשימוש למטרות מגורים, מסחר או חקלאות. עוד הגישו התובעים חוות דעת של שמאי המקרקעין, איתן שריאל, מיום 22.12.06 אשר העריך את שווי הנזק השנתי לחלקה עקב ההצפה בהיקף שבין 140,000 ₪ - 250,000 ₪ לשנה (על בסיס תחשיב של 6% אבדן דמי שימוש משווי החלקה לפי שתי חלופות), וזאת על סמך הקביעה כי העדר אפשרות לעשות כל שימוש בחלקה מצד התובעים כאמור מהווה הפקעת שימוש עד להפסקת זרימת מי הביוב וניקוי החלקה מהמזהמים. לצרכי אגרה העמידו התובעים את נזקם השנתי הנטען על סך 160,000 ₪. זאת ועוד, צוין ע"י השמאי מטעם התובעים, כי גם במידה שהנתבעת תפסיק את זרימת מי הביוב לחלקה לא יהא ניתן לעשות בה כל שימוש עד להחלפת האדמה המזוהמת הקיימת בכמות אדמה מבחוץ אשר את היקפה ניתן יהיה לקבוע רק לאחר הפסקת הזרימה והתייבשות הקרקע. אומדן עלויות החלפת הקרקע הוא 100 ₪ + מע"מ, לכל קוב אדמה. לאור כל האמור לעיל, עותרים התובעים לפיצוי כספי בגין הנזקים הבאים: 160,000 ₪ לשנה במכפלת 4 שנים - סה"כ 640,000 ₪. פיצוי בגין עוגמת נפש - 50,000 ₪ שכ"ט שמאי המקרקעין - 3,500 ₪ שכ"ט המהנדס קליק - 14,438 ₪. במסגרת כתב ההגנה דחתה העירייה את כל טענות התובעים. נטען כי מדובר בתביעה סתמית הלוקה בחוסר פירוט מספיק שכן התובעים לא התייחסו לאירועי הצפה ספציפיים ולא ציינו את המועדים הנטענים שבהם גלשו מי ביוב לחלקתם; העירייה לא מזרימה ואינה יודעת מי מזרים מי שופכין בסביבה; צוין בחוות הדעת השמאית מטעם התובעים כי יעוד החלקה לחקלאות ועל כן לא ניתן לבנות עליה מבנים למגורים ו/או מבנים לשימוש מסחרי; לא היה במעשיה של העירייה משום הפרת חובה חקוקה ו/או כל התרשלות שתחוב עליה; מוכחש כל קשר סיבתי בין טענות התובעים ו/או הנזקים הנטענים לבין האחריות המיוחסת לה; האחריות לנזקי התובעים (ככל שנגרמו) מוטלת על כתפי התובעים אשר ברשלנותם ו/או בחוסר זהירותם במעשה ו/או במחדל גרמו לנזקים הנטענים; התובעים ידעו על סיכוני הצפה במקום מניסיון עבר והם ישבו בחיבוק ידיים ולפיכך יש לראותם כמי שבחרו לחשוף את עצמם למצב זה; הנזקים או הסכומים הנטענים הינם מוגזמים ו/או חסרי בסיס ואינם עומדים ביחס ישר לנזקים שנגרמו. יצוין כי בד בבד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם העירייה הוגשה חוות דעת מומחה נגדית מטעמה של המהנדס, מדלסי אשר, ממכון בדק מיום 11.2.09, המתייחסת לשתי חוות דעת שהוגשו מטעם התובעים. כעולה מממצאי חוות דעת המהנדס מדלסי, נצפה על ידו, במהלך הביקור בחלקה, נזק שנגרם למכסה בריכת הביקורת בסמוך לחלקת התובעים, אשר להערכתו, נובע כולו, מעלייה עליו באמצעות כלים חקלאיים ו/או ברכבי שטח שלגביהם אין כל שליטה לנתבעת; לגופם של ממצאים, המומחה מטעם התובעים, המהנדס קליק, שגה בניתוח תוצאות מעבדת בקטוכם בנוגע לליקויים שנמצאו בדגימת קרקע שנלקחה מנקודה A בחלקה בלבד וכפועל יוצא מכך טעה בקביעת מסקנותיו. בכל מקרה, עפ"י מחקרים, ניתן ואפשר להשקות חלקות במי קולחין ולפיכך בחלקת התובעים אין מניעה לגדל גידולים חקלאיים או להקים מבני מגורים; חוות דעת מטעם התובעים של השמאי שריאל אינה רלבנטית הן מאחר והיא מסתמכת על ההנחה (שלא הוכחה) שצוינה בחוות דעת המהנדס קליק לפיה "הקרקע אינה ראויה למטרות מגורים, מסחר או מגורים", והן מאחר ואינה משקפת את המצב האמיתי של הקרקע ולא את מצבה התכנוני הקיים. מומחה מטעם ביהמ"ש: עפ"י החלטה מיום 17.3.10 מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, האגרונום אייל שפירא, אשר העריך בחוות דעתו מיום 2.1.11 את היקף הנזק הכולל שנגרם לתובעים עקב הצפת חלקתם במי ביוב בסך כולל של 27,976 ₪, המורכב מעלויות שיקום החלקה לאחר הפסקת זרימת מי הביוב בסך 20,276 ₪ ואובדן הכנסה למשך 4 שנים המשקלל את ממוצע אובדן ההכנסה לפי סוגי הגידולים האפשריים בחלקה (ללא השקיה לפי נתוני משרד הבריאות) המסתכם בסך של 7,700 ₪. יודגש כי אומדן הנזק עפ"י קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש מתייחס לנזק הנובע מאי ניצול החלקה לשימוש חקלאי בלבד. עוד יצוין כי עפ"י ממצאי חוות הדעת של המומחה שפירא לא נדרש להחליף את האדמה בחלקה וזאת בהנחה שהזרמת הביוב תופסק ולא תהיה הרעה במצב השטח (סעיף 9.9.5 ס"ק 5 לחוות דעתו). ראיות הצדדים: מטעם התביעה העיד עד יחיד, התובע מס' 1, שעבאן מוחמד חסן (להלן -"חסן"). מטעם ההגנה זומנו שני עדים: מוחמד בכרי מהנדס העירייה משנת 2004 (להלן -"בכרי") ו-וליד סגייר, מנהל מחלקת תברואה ואיכות הסביבה בעירייה (להלן-"סגייר"). עדים אלה לא העידו בדיון ההוכחות שנקבע מאחר וב"כ התובעים הצהיר לפרוטוקול במהלך הדיון כי ויתר על חקירתם הנגדית. הוגשו סיכומים בכתב לרבות סיכומי תשובה מטעם הנתבעת והתיק הובא בפני לצורך הכרעה. הסוגיות הטעונות הכרעה: האם הוכח ע"י התובעים כי חלקתם הוצפה במי ביוב במהלך השנים 2003 - 2006, כתוצאה מגלישתם משוחת קו הביוב הממוקמת בסמוך לגבולה הצפוני של חלקת התובעים לשטח החלקה? אם כן, האם מחובת העירייה היה לפעול למניעת זרימת מי הביוב מהשוחה לחלקה? אם התשובה לשאלה ב' חיובית - האם הופרה חובה זו? אם התשובה לשאלה ג חיובית - מהו שיעור הנזק שנגרם לתובעים עקב גלישת מי הביוב לחלקתם? האם יש לייחס לתובעים אשם תורם? נדון בסוגיות אלה כסדרן. האם הוצפה החלקה במי ביוב בתקופה הרלבנטית לתביעה אין חולק כי התובעים הינם הבעלים במשותף של חלקה 68 גוש 19053 מאדמות המועצה (ראו: נסח רישום מקרקעין נספח 1 לתצהיר עדות ראשית חסן). עוד אין חולק החלקה מצויה בתחום שיפוטה של המועצה (קודם לכן בתחום שיפוטה של העירייה), וכי בסמוך לגבולה הצפוני עובר קו ביוב ראשי אשר מנקז לתוכו את שפכי הכפרים בענה, דיר אל אסד, ו"השכונה המזרחית" של המועצה. לאורך קו הביוב קיימות שוחות ביקורת במרווחים של כ- 100 מ' בין שוחה לשוחה ובין היתר, שוחת הביקורת נשוא כתב התביעה (ראו: סעיפים 5-6 לתצהיר עדות ראשית סגייר). כעולה מסעיף 7 לתצהיר עדות ראשית חסן הוא גילה בתחילת שנת 2003 שמי ביוב זורמים משוחת הביוב הממוקמת בגבול הצפוני של חלקתו ומציפים את חלקתו כאשר לעיתים מי הביוב מכילים חלקי פגרים של בעלי חיים הגורמים לסירחון וליתושים ולספיגת האדמה במי ביוב. עדות זו לא נסתרה בביהמ"ש במהלך חקירתו הנגדית. עפ"י האמור במכתבו של ב"כ התובע מיום 2.2.05 אל העירייה (צורף כנספח 2 לתצהיר עדות ראשית חסן) "מזה כשנתיים לפחות סובלת חלקת מרשי ממי ביוב הדולפים מקו ביוב העובר בסמוך לחלקה", אך למרות פניות קודמות של חסן לא נעשה דבר והעירייה נדרשת לעשות את כל הנדרש כדי למנוע את המשך הזיהום. פניות נוספות נעשו ביום 22.2.05 וביום 23.8.05 ע"י חסן באמצעות ב"כ למשרד איכות הסביבה על מנת שיפעלו מול העירייה לחיסול המטרד (נספחים 3 ו- 3א לתצהיר חסן). מכתב של התובע מיום 2.2.05 כאמור לא נענה והתובע באמצעות ב"כ שלח ביום 5.4.05 מכתב תזכורת (נספח 3 לתצהיר עדות ראשית חסן). מתגובת המשרד לאיכות הסביבה מיום 29.8.05 עולה כי המשרד לאיכות הסביבה פתח בחקירה נגד העירייה מאחר ונמצא כי קו ביוב אשר מוביל ביוב כפר בענה, עובר ליד חלקתו של התובע ו- "ביוב מתפרץ וזורם משוחה קרובה לחלקתו של מר שעבאן וכתוצאה מכך החלקה מוצפת במי ביוב גולמי". עוד צוין במכתב כי נטען ע"י העירייה כי הסיבה לזרימת מי הביוב לחלקתו של התובע היא השבתת משאבת ביוב אשר ממוקמת בקרבת גני בית הכרם עקב תחזוקה לקויה והיות החלקה ממוקמת מבחינה טופוגראפית במקום נמוך (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית חסן). מנספחים 5 עד 9 לתצהיר עדות ראשית חסן עולה כי לאחר שפניותיו של חסן כאמור לא צלחו והמפגע נמשך, הגיש התובע תלונה באמצעות ב"כ גם למשרד מבקר המדינה אשר נבחנה במהלך התקופה שבין 26.7.05 ועד 14.6.06 כולל ביקור שנערך מטעם משרד מבקר המדינה בחלקתם של התובעים. האמור בנספחים תומך בגרסת התובעים כי החלקה שבבעלותם הוצפה במהלך השנים 2003-2006 במי ביוב שזרמו משוחת הביוב הממוקמת בסמוך לגבולה הצפוני לשטח החלקה כנטען בכתב התביעה. עוד יש להוסיף כי עפ"י האמור בנספח 9 לתצהיר עדות ראשית חסן מיום 14.6.06, בוצעו במסגרת הטיפול במפגע עבודות שדרוג למשאבה במכון השאיבה המזרחי בהיקף, אשר עפ"י דיווח מהנדס העירייה הסתכם בסכום של מעל 700,000 ₪, כאשר לפתרון קבוע לאזור תוכנן קו סניקה חדש עם תחנת שאיבה גדולה יותר בעלות של כ- 8 מיליון ₪. אומנם יש לציין כי במכתב של משרד מבקר המדינה הנ"ל צוין לכאורה כי מהנדס העירייה הודיע למשרד מבקר המדינה "כי כיום אין גלישות ביוב והעירייה מפעילה בצורה אינטנסיבית את מחלקת התברואה בהפעלת המשאבות". אולם אין בכך כדי להוכיח כי זרימת מי הביוב מהשוחה לחלקה הופסקה באופן סופי ע"י העירייה עובר למועד המכתב, בין היתר, מהטעמים הבאים: ראשית, העבודות שבוצעו, כך צוין, היו בבחינת "פתרון זמני" של "בעיית העומס" על הקו הישן עד להחלפת קו הביוב ומכון השאיבה הישנים בחדשים, התואמים את הצרכים הקיימים (ראו גם: סעיפים 17-18 לתצהיר עדות ראשית בכרי). שנית, הטענה כי בעיית "גלישות הביוב" לא קיימת "כיום" צוינה בתגובת מבקר המדינה עפ"י דיווח מטעם מהנדס העירייה ולא על סמך בדיקה בשטח ומידיעתו האישית. שלישית, כעולה מחוות דעתו של המהנדס קליק (סעיף 4 ג') "...במהלך ביצוע דגימת הקרקע בתאריך 25.6.06 קלחו מי ביוב גולמי מהבריכה לעבר החלקה", מועד ביקור המאוחר למועד מכתבו של משרד מבקר המדינה כאמור (ראו גם: תמונות מס' 1 ו-2 בעמ' 18 לחוות הדעת). רביעית, אף במועד ביקורו של המומחה מטעם ביהמ"ש מיום 24.8.08 נצפה על ידו כי "מבריכת הביקורת" הנמצאת מצפון לחלקה ממשיך הביוב לזרום לחלקת התובע" (סעיפים 3.1 ו- 9.5.1 לחוות הדעת). עוד יש להוסיף כי קיים תיעוד אותנטי שבוצע במהלך השנים ע"י מנהל מחלקת תברואה בעירייה, וליד סגייר, לתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, שיש בו כדי לתמוך בגרסת התביעה המפרט את הטיפול השוטף של העירייה בתחזוקת קו הביוב הראשי ובשוחה הצפונית של החלקה (צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית סגייר. ראו גם: סעיפים 10-11 לתצהיר סגייר). לאור האמור, הוכח ע"י התובעים, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי חלקתם הוצפה במהלך השנים 2003-2006 במי שופכין שפרצו החוצה משוחת הביוב שבסמוך לחלקתם, המהווה חלק ממערכת קו הביוב ראשי שבתחום שיפוטה של העירייה, ואשר זרמו בהמשך לתוך שטח החלקה. האם מחובת העירייה היה למנוע את ההצפה אין חולק שבמועדים הרלבנטיים לתביעה היה קו הביוב הראשי לרבות שוחת הביוב הסמוכה לחלקת התובעים בתחום שיפוטה של העירייה אשר איחדה תחתיה את שלוש המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד, ובענה. עיון בהוראות הדין המסדירות את נושא הטיפול במערכת הביוב ע"י הרשות המקומית מלמד כי חלה על העירייה כרשות מקומית, שבין תפקידיה היא אחראית על התקנת ביוב ותחזוקתו, החובה להחזיק את מערכת הביוב בתחומה באופן תקין, לתחזק אותם באופן שלא יהוו מטרד או מפגע לבריאות וכן לנקוט אמצעים להסרת כל מטרד ציבורי הקשור במערכת הביוב. סעיף 237 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כי: "בעניין ביוב תפקח העיריה על תכניתם, בנייתם, שינויים של ביבים, נקזים, .....,בורות שופכין, מישטפים, ...., והשימוש בהם...". כמו כן, עפ"י סעיף 242 לפקודת העיריות, קובע כי בעניין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו תעשה העירייה, בין היתר, את הפעולות הבאות: תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מה הם המטרדים הקיימים; ..... תורה בדבר בדיקתם, הסדרתם, החזקתם, ניקוים והרקתם של ביבים, נקזים, ...., בורות שופכין,.....; ..... תתקין ותקיים במצב טוב, .....,ובורות שופכין ציבוריים ותדאג שיהיו בנויים ומוחזקים באופן שלא יהוו מטרד או מפגע לבריאות; ...... תמנע הצטברות של סחי ואשפה במקום ציבורי או פרטי במידה המהוה סכנה לבריאות הציבור ותנקוט אמצעים להסרת כל מטרד ציבורי הנובע מבור שופכין או נקז, בין פרטיים ובין ציבוריים, או מכל מקור אחר; תמנע הזדהמותם של זרמים..... תמנע שצינורות המיועדים לסילוק מי גשמים ישמשו לסילוק שפכין או סחי... ותאסור התקנתם של נקזים אל ביב ציבורי שלא ברשות; ...... (ההדגשות אינן במקור ג'.נ) עוד יש לציין את סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב- 1962 הקובע כי ביוב שהונח ע"י הרשות המקומית בתוך תחומה הוא קניינה של הרשות. כמו כן, קובע סעיף 10 כי רשות מקומית תחזיק את ביובה במצב תקין להנחת דעתה של רשות הבריאות. האם הפרה העירייה את חובתה עפ"י דין למניעת ההצפה כעולה מחומר הראיות בתיק ביהמ"ש, התובעים פנו לעירייה מס' פעמים בין השנים 2003 - 2005 ודרשו ממנה לפתור את בעיית גלישת מי הביוב מהשוחה הצפונית לחלקתם (ראו האמור בסעיף 18-20 לעיל). לא הוגש ע"י העירייה במסגרת ההליך כל התייחסות בכתב של העירייה לפניות התובעים (ככל שניתן מענה) ובעיקר לא ניתנה התייחסות העירייה לגבי אופן טיפולה בתלונות התובעים (ככל שטופלו על ידה). עולה מתצהיר עדותו הראשית של בכרי, שהיה מהנדס העירייה בתקופה הרלבנטית לתביעה, כי העירייה הייתה מודעת היטב לבעיית "העומס" במערכת הביוב הישנה שגרמה בין היתר, לבעיית הצפת השכונה המזרחית של המועצה במי שופכין ובין השאר מהטעמים הבאים:ראשון, מבחינה טופוגראפית חלקת התובעים בשכונה המזרחית במועצה נמוכה ביחס לכפרים דיר אל אסד ובענה הבנויים על גב ההר, ובכך בעלת סיכון גבוה יותר להצפות (ס' 3); שני, קו הביוב הראשי, המשותף לשלוש הכפרים, הונח בשנות ה- 90 בקוטר 12 צול בלבד ונועד במקור לשרת כ- 600 בתי אב ואילו כיום מחוברים לאותו קו ביוב למעלה מ- 5,000 בתי אב ולפיכך הקו אינו עומד במעמסה (ס' 7); שלישי, חיבורים בלתי חוקיים של קולטני ניקוז של תושבים מבתיהם אל מערכת הביוב העירונית גורמים לעומסים במערכת הביוב (ס' 8); רביעי, בשכונה המזרחית קיימת תחנת שאיבה אשר בעבר לא הייתה מחוברת בחיבור ישיר אלא באמצעות גורם ביניים, דבר שגרם מפעם לפעם להפסקות חשמל של המשאבות ועקב כך להזרמת שפכים בלתי מבוקרת (ס' 9); חמישי, מי שפכים גולשים מתוך השוחות למקומות נמוכים בשכונה המזרחית, בעיקר בחורף, בשל ספיקת יתר (ס' 10); ששי, למרות שיעוד הקרקע בשכונה המזרחית אינו למגורים, נבנו במהלך השנים האחרונות למעלה מ- 50 בתים ללא היתר. עולה מחומר הראיות כי קיים מתאם ברור בין הגידול המשמעותי במספר התושבים בתחום שיפוטה של העירייה במהלך השנים שחלפו ממועד הנחת קו הביוב הישן, לרבות בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, וכפועל יוצא בכמות השפכים המוזרמת אל מערכת הביוב העירונית לבין קריסת מערכת הביוב העירונית אשר חייבה את העירייה כאחראית על תקינותה של מערכת הביוב העירונית לקדם פתרון קבע לשדרוג מערכת הביוב הקיימת (הישנה) במערכת ביוב מודרנית המתאימה לצרכיה העכשוויים. עם זאת, על אף שהעירייה הייתה מודעת לכך שמערכת הביוב הקיימת אינה ערוכה לקליטת כמויות מי השפכים המוזרמות אליה משלוש הכפרים ומחייבת יישום מיידי של תכנון קו סניקה חדש עם תחנת שאיבה גדולה יותר, רק בסוף שנת 2006 היא התקשרה באמצעות קבלן חיצוני בחוזה לשדרוג מקיף של התחנה המזרחית בעלות של 750 אלף ש"ח וכן דאגה לחיבור ישיר של תחנת השאיבה לקו מתח חברת החשמל. כמו כן, בוצעה עבודה נוספת של תוספת שוחות לקו הביוב הראשי בעלות 120 אלף ש"ח (ראו סעיפים 16-17 לתצהיר עדות ראשית בכרי). יש לציין כי המהנדס בכרי הודה בסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית כי העבודות שביצעה העירייה בשנת 2006 שפורטו בסעיף 30 לעיל לא היה בהם די על מנת לפתור את בעיית הביוב של שלושת הכפרים. קרי, הם היו בבחינת "פתרונות זמניים" המטפלים בסימפטום ולא בבעיה האמיתית של מערכת הביוב הקיימת. עיון בנספח ג' לתצהיר עדות ראשית בכרי מלמד כי ההתקשרות בין העירייה לבין הקבלן י.שטרן הנדסה בע"מ, מיום 23.11.06 נעשתה תוך ציון בכתב יד על גבי החוזה כי מדובר בהתקשרות דחופה ("הואיל ובעקבות מצב חירום במערכת הביוב של הרשות ברצון הרשות להזמין מהקבלן ביצוע עבודות ומתקני ביוב בהתאם לתנאי המכרז...".). רק בתאריך 16.8.07 התקשרה העירייה עם הקבלן ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ לביצוע עבודות של שדרוג צנרת ראשית למכון שאיבה לשפכים המזרחי (נספחים ח'- ל' לתצהיר עדות ראשית בכרי). כן הוחל בהקמת תחנת שאיבה גדולה ומודרנית שתמנע את תופעת גלישת מי הביוב. למעשה עולה מסעיף 20 לתצהיר עדות ראשית בכרי כי יישום פתרון הולם לבעיית הביוב של העירייה החל מבחינה תכנונית ע"י העירייה עוד בשנת 2003 (ראו סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית בכרי ונספחים ד-ו' לתצהירו) אך התוכנית יצאה אל הפועל רק בשנת 2007 והעבודות נמשכו גם בתחילת שנת 2009. לטעמי, די באמור לעיל כדי לקבוע כי העירייה הפרה את חובתה כרשות האחראית לתקינות מערכת הביוב העירונית ובין היתר עקב השיהוי הרב שנקטה בנסיבות העניין בקידום הליכי התכנון והביצוע לרבות השגת האישורים התקציביים של עבודות הקמת קו הביוב הראשי, קו הסניקה ותחנת השאיבה החדשים באופן שההתקשרויות עם הקבלנים השונים בוצעו רק לאחר שמצב מערכת הביוב העירונית הגיע לכדי "מצב חירום". יצוין כי העובדה שהעירייה אפשרה, במעשה או במחדל, בנייתם של בתי מגורים בשכונה המזרחית על קרקע שיעודה חקלאי בלבד לרבות התחברות "פיראטית" למערכת הביוב העירונית החמירה את בעיית "העומס" על מערכת הביוב הישנה ובכך תרמה לעליית מפלס מערכת הביוב על גדותיה, ועקב כך להצפות שופכין בשכונה המזרחית לרבות בחלקת התובעים. ככל שהעירייה לא פעלה בכל האמצעים העומדים לרשותה מול בתי מטבחיים הפועלים בכפרים דיר אל אסד ובענה למניעת סילוק שאריות פגרים למערכת הביוב העירונית כנטען ע"י התובעים, הרי שמדובר במחדל נוסף מצד העירייה אשר נמנעה מהפעלת סמכויותיה כלפי הגורמים הנוגעים בדבר, בניגוד לחובתה עפ"י דין. מהו הנזק שנגרם לתובעים עקב ההצפה כאמור התובעים הגישו שתי חוות דעת שנערכו ע"י המהנדס קליק והשמאי שריאל, ואילו הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית שנערכה ע"י המהנדס מדלסי ממכון בדק. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם מינוי האגרונום אייל שפירא כמומחה מטעם ביהמ"ש נעשה בהסכמת הצדדים. לטענת התובעים, ניתנה הודעה בכתב מטעמם בדבר מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אך בהעדר הודעה דומה מטעם הנתבעות בדבר מינוי המומחה המוסכם לרבות לעניין זהות המומחה כפי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש חלה תקנה 130(ב) לתקנות סדרי הדין המאפשרת לבעלי הדין להסתמך על חוות דעת מומחים מטעמם כראיה בתיק ואילו הנתבעות טוענות כי עקב החלפת ייצוג במהלך חודש 03/2010 ובטרם נמסרה הודעתן לביהמ"ש לעניין מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש, החליט ביהמ"ש ביום 17.3.10 על מינוי האגרונום שפירא כמומחה מטעמו, אך בכל מקרה יש ללמוד על הסכמתן למינויו במשתמע. לטעמי, יש בסיס לטענה בדבר ההסכמה ההדדית למינוי מומחה מטעם בית המשפט. זאת עוד, גם אם נראה ב"שתיקת" הנתבעות משום אי הסכמה למינוי המומחה מטעם ביהמ"ש (וכפועל יוצא מכך לזכותם של בעלי הדין להביא ראיות של מומחים מטעמם), עדיין אין בכך כדי לשנות את תוצאות פסק הדין, כפי שאבהיר להלן. כעולה מהממצאים שפורטו בסעיף 9.9 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש מדובר בזרימה מתמשכת של ביוב גולמי באיכות ירודה לחלקתו של התובע; הביוב הגולמי הזורם לחלקה גורם מפגע תברואתי בעיקר בנושא החיידקים נושאי מחלות ואינו מאפשר שימוש חקלאי בשטח; במידה והזרימה של הביוב תופסק לחלוטין והשטח יתייבש, תידרש פעולה מקיפה של שיקום כדי לאפשר להחזיר את הקרקע למצבה ערב הזרימה ולאפשר שימוש "חקלאי בלתי מוגבל"; עפ"י הבדיקה בשטח לא נדרש להחליף את האדמה וזאת בהנחה שהזרמת הביוב תופסק ולא תהיה הרעה במצב השטח (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). לעניין הנזק כאמור העריך המומחה מטעם ביהמ"ש את היקף הנזק כמורכב מעלות פעולות השיקום של החלקה המסתכמות בסך 20,276 ₪ וכן אבדן הכנסה למשך 4 שנים המשקלל את הפסד ההכנסה השנתי (בממוצע) שייגרם לתובעים עקב אי ניצול החלקה לסוגי הגידולים האפשריים על החלקה (ללא השקיה) המסתכמים בסך 7,700 ₪. סה"כ נזק 27,976 ש"ח. עוד צוין בפסקת ההערות של חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש (עמ' 13 לחוות הדעת) כי "הערכתי לנזק חקלאי בלבד, ואין בהתייחסות זו לנושא המקרקעין כפי שהעריך מר שריאל. זאת ועוד במידה ותיפסק הזרימה ויבוצע תהליך של ניקוי השטח, לא תהיה שום מניעה לבצע את המשך התוכניות לשינוי ייעוד". יש לציין כי לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש שלח ב"כ התובעים ביום 27.2.11 שאלות הבהרה למומחה מטעם ביהמ"ש שעניינן התייחסות לקביעת המומחה מטעם התובעים (המהנדס קליק) כי החלקה, במצבה התברואתי מהוה סיכון מוחשי לנוכחות בני אדם ולפיכך אינה ראויה למטרות מגורים או מסחר ולא רק למטרה חקלאית. לפניה זו השיב המומחה מטעם ביהמ"ש ביום 3.3.11 כי אינו שמאי מקרקעין. אין חולק כי חלקת התובעים לא עברה הליך של שינוי ייעוד למגורים והיא נותרה ביעודה המקורי לשימוש חקלאי בלבד. עיון בנספח 10 לתצהיר עדות ראשית חסן מלמד כי הועדה המקומית לתכנון ובניה "בקעת בית הכרם" נתנה לחסן היתר ביום 4.1.05 לבניית מחסן חקלאי בשטח של 30 מ"ר בשטח החלקה, אם כי אציין כי לא הוכח ע"י התובעים כי טרם הצפת חלקתם במי ביוב עשו שימוש חקלאי בחלקה (נטען באופן סתמי כי בעבר נטעו בחלקה עצי זית). במהלך חקירתו הנגדית נחקר חסן לעניין טענתו כי הצפת מי הביוב מנעה ממנו להקים בנין מגורים על החלקה למרות שאין חולק שמדובר בקרקע ליעוד חקלאי: "נכון, אך יש לי 4 בנים ואין לי איפה לבנות לבנים שלי כדי שיתחתנו. יש 50 אנשים בסביבה שעשו אותו דבר" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 32-33 ועמוד 11 לפרוטוקול שורה 1-2). כן אישר חסן בחקירתו הנגדית כי בתקופה הרלבנטית לתביעה לא ניסה למכור או להשכיר את החלקה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 28-30 ועמוד 10 שורה 1). לא נטען וכל שכן לא הוכח ע"י התובעים כי במועדים הרלבנטיים לתביעה החלו בהליך של שינוי יעוד חלקתם למטרת מגורים או מסחר אך "הקפיאו" או זנחו אותו עקב ההצפה. עפ"י הפסיקה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד בהבדל מחוות דעת המומחים מטעם הצדדים באותו תיק. הגישה של אימוץ חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט "כברירת מחדל" באה לידי ביטוי, בין היתר, בע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ חנן נגד רוזנטל ו- 14 אח', נב (4) 563 שם נקבע: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעת הדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". בעניינו, גם אם נניח לטובת התובעים כי המצב התברואתי של החלקה עקב הצפתה במי ביוב מוביל למסקנה כי במועדים הרלבנטיים לתביעה לא הייתה החלקה ראויה למטרות מגורים או מסחר, אין בכך כדי לשנות את מסקנת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה יש לאמוד את הנזק עקב ההצפה לפי יעוד הקרקע העכשווי. במילים אחרות: גם לולא הצפת החלקה במי ביוב, היו מנועים התובעים לעשות שימוש בחלקתם למטרות מגורים או מסחר כל עוד לא נקטו את כל הפעולות הנדרשות לשינוי יעוד החלקה לשימושים אלה (ככל שהדבר ניתן היה מבחינת המצב התכנוני הקודם שחל טרם ביטולה של העירייה). עוד יש לציין כי הצדדים לא בקשו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש על האמור בחוות דעתו. בנסיבות שפורטו לעיל, לא מצאתי נימוק מיוחד המצדיק סטייה ממצאיו של המומחה מטעם ביהמ"ש. האם לתובעים אשם תורם לגרם ההצפה הנתבעות טוענת (עמ' 8 לסיכומיהן) כי יש לייחס לתובעים אשם תורם המגיע לכדי 100% בכך שישבו בחיבוק ידיים במשך שנים ונמנעו מלנקוט כל פעולה, לרבות חפירת תעלה לאורך החלקה שתתחבר לתעלת הניקוז הסמוכה לכביש 85, ובעלות נמוכה, ואף סירבו לבקשת הנתבעת לעשות כן. מבלי להרחיב יתר על המידה בטענה זו סבורני כי מדובר בטענה כללית שלא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת. לא הוכח ע"י הנתבעות תוואי התעלה הנדרש מהחלקה או מהשוחה הצפונית עד לחיבורה לתעלת ניקוז הממוקמת בסמוך לכביש 85 כנטען, משך הביצוע ועלות העבודות בגין החפירה באופן המעיד על היות "פתרון" זה ישים ויעיל למניעת בעיית ההצפה או צמצומה. בהעדר נתונים מספיקים לא ניתן להקיש לעניין עלות העבודה ומהותה שבוצעה בחלקה הסמוכה ע"י השכן. לא הוכח ע"י העירייה כי במועדים הרלבנטיים לתביעה פנתה לתובעים והציעה להם פתרון של ניקוז מי הביוב מהחלקה באמצעות חפירת תעלה לאורך החלקה מכיוון צפון לדרום ומהו אותו מועד. כמו כן, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לעניין טענת הנתבעות כי התובעים אף סירבו בעבר לאפשר לעירייה להיכנס לחלקתם ולבצע את אותן עבודות על חשבון העירייה, מה גם וניתן לצפות כי לו הייתה טענה זו נכונה, הדבר היה מוצא את ביטויו במענה העירייה לפניות התובעים כפי שפורט לעיל בהרחבה. אין לצפות, בנסיבות העניין, מן התובעים לנקוט בפעולה עצמאית של חפירת תעלת ניקוז לאורך החלקה בלא שהדבר יוסדר בתיאום ובהסכמת העירייה שכן פעולה כזאת עלולה הייתה "לגלגל" את בעיית ההצפה לחלקות סמוכות ובכך לחשוף את התובעים לתביעות פיצויים מצד שכניהם. בכל הקשור לשכר טרחת המומחים מטעם התובעים (בסך 14,438 ₪ עבור המהנדס וסך 3,500 ₪ עבור השמאי), וכן בשים לב לחלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (סך של 5,220 ₪) - אני מחליט לפסוק לתובעים החזר גלובאלי בהתחשב בסכום הפיצוי שפסקתי לעיל. אני מעמיד סכום ההחזר על סך 9,500 ₪. בכל הקשור לפיצויים בגין עגמת נפש, נחה דעתי לפסוק לתובעים פיצויים על דרך האומדנה בהתחשב בכל הנתונים שפורטו לעיל, את הסך 10,000 ₪. סיכום מכל האמור לעיל: אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 1, עיריית אל שאגור ללא צו להוצאות. אני מקבל את התביעה, בחלקה נגד הנתבעת מס' 2 ומחייב אותה לשלם לתובעים באמצעות ב"כ את הסך 47,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.11 ועד התשלום המלא בפועל. לסכום הנ"ל יש להוסיף החזר אגרות משפט יחסי לסכום שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ. נזקי מיםנזקי מי ביובהצפהחקלאותקרקע חקלאיתביוב