הפרת הבטחה להתחתן

בע"א 5587/93 דניאל נחמני נ' רותי נחמני ואח', פד"י מ"ט (1) 485 (1995) נפסק כי: "ההבטחה לנישואין היא אפוא, בשיטתנו המשפטית, חוזה מחייב, שהפרתו אינה מזכה את הנפגע באכיפה או בפיצויי קיום, אלא בפיצוי על הנזק שנגרם לו". (ראה גם ע"א 416/91 יצחק ממן נ' רחל טריקי, פד"י מז (2) 652 (1993) והפסיקה שם). בע"א 647/89 ראלף שיפברג נ' תמר אבטליון, פ''ד מו(2) 169, והפסיקה שם, נפסק עוד כי: "אפשר לזכות בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין גם בהיעדר כל כוונה לרמות מצד המבטיח". נטל ההוכחה על הטוען להפרת הבטחת נישואין הוא כבד, כך שלא כל אמירה יש בה משום התחייבות משפטית. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעמ"ש 1165/09 (מחוזי - תל-אביב-יפו) פלונית ואח' נ' פלוני (21/9/2011): "כפי שנקבע בפסיקה לא כל אמירה בדבר כוונה עתידית זו או אחרת יש בה משום התחייבות משפטית, תוך שיש להבחין בקו הגבול בין אותם מקרים בהם אין מקום להתערבות בית המשפט במערכת הזוגית של בני זוג או הטוענים לכך, לבין אותם מקרים שבהם הוצבה אותה תשתית עובדתית שבגינה, יש מקום שהמשפט יאמר דברו. לא בכדי נקבע כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע, לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה". לעניין זה יאים גם הדברים אשר נפסקו על-ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני ואח' (14/7/04) כדלקמן: "תנאי לביסוס עילה של הפרת הבטחת נישואין בקיומה של הבטחה מחייבת מבחינת דיני החוזים. תנאי זה מחייב אבחנה בין הבטחה המעידה על מסויימות ועל גמירת דעתו של המציע כדי אפשרות קיבולה של ההצעה, כאשר הקיבול עשוי להינתן בין על דרך אמירה ובין על דרך התנהגות...במערכת סבוכה ומורכבת של יחסי בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקוה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר וציפיה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחוייבות לנישואין...התערבות המשפט מתרחשת רק מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של מחוייבות ממשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדר ציפייה או הבעת רצון או כונה לכך גרידא. הקושי האמיתי המאפיין את הסוגיה בה אנו עוסקים הוא באיתורו של קו הגבול בין הבעת כונה, רצון או ציפייה, לבין הבטחה מחייבת במשפט. גבול זה עשוי להיות דק כחוט השערה. הקושי ההוכחתי לבסס קיומה של הבטחת נישואין מחייבת הוא מאפיין בולט בסוגיה זו. מקום שהבטחת נישואין ניתנת בצורה פורמלית ומפורשת קל להסיק ממנה כוונה ליצור יחסים משפטיים...". בע"א 647/89 ראלף שיפברג לעיל והפסיקה ששם, נפסק כי התנאי הראשוני לביסוס עילת הפרת הבטחת נישואין הוא: "הוכחה כי היו הצעה או הבטחה מסוימות "כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...", כפי שנדרש ליצירת יחסים חוזיים על-פי סעיף 2 של חוק החוזים... יש לבחון יפה "ראיות נסיבתיות של מתן ההבטחה, כי כרגיל אינו נשאר שינוי ה'סטטוס' הבא עם הבטחת נישואין בגדר סוד בינו לבינה אלא הוא מתבטא גם כלפי חוץ בסימנים שעליהם אפשר להביא ראיות אחרות" (שם). אין צורך בהסכמה פורמאלית או בפירוט הטכניקה של צורת טקס הנישואין. די בהוכחת עובדות שיש בהן להכריע את המסקנה כי הצדדים הגיעו ל"הסכם היסודי", היינו, "לכרות ברית חיים עם האשה אשר אהבת...". השאלה אם הצדדים התכוונו להיות כבולים מבחינה משפטית צריכה להיבחן על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו על ידי כב' הנשיא (דאז), השופט ברק בע"א 5258/98 פלונית לעיל כדלקמן: "השאלה האם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי, היא שאלה שצריכה להיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון, בין היתר, את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות. כמובן, הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי...". נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין