הפקדת מלוא סכום פסק הדין בערעור

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפקדת מלוא סכום פסק הדין בערעור: בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 5.5.2011 (כב' השופט א' אורנשטיין), בגדרו הוטלו על המבקשים חיובים כספיים שונים. 1. המבקשת 1 (להלן: סקאפה) היא שוכרת משנה של המשיבה (להלן: ניו אלי) אשר שכרה מבנה בחלקו הדרום-מערבי של הנמל (להלן: הנכס) מחברת "אוצר מפעלי ים בע"מ" (להלן: הנהלת הנמל) לתקופה שבין 1.9.2001-31.8.2007 עם אופציה להארכת התקופה לשלוש שנים נוספות (להלן: השכירות הראשית). המבקש 2 (להלן: הלוי) מחזיק ב-96.5% ממניות סקאפה באמצעות חברה שבבעלותו, והמבקש 3 (להלן: ברזילי) מחזיק ביתרת המניות וערב אישית להתחייבויתיה של סקאפה על פי הסכם שכירות המשנה שנחתם ביום 1.4.2005 (להלן: הסכם שכירות המשנה). בהסכם זה, התחייבה סקאפה לשלם לניו אלי דמי שכירות חודשיים בסך 16,000 דולר ארה"ב וכן תשלומים שונים להם התחייבה ניו אלי בהסכם השכירות הראשית בינה לבין הנמל (כמו ביטוח ודמי פינוי אשפה). סקאפה הפסיקה לשלם את דמי השכירות החל מחודש יוני 2006 וניו אלי הגישה כנגד המבקשים תביעה לתשלום דמי השכירות בצירוף ריבית פיגורים וכן לפיצויים מוסכמים עקב הפרת חוזה שכירות המשנה. סקאפה התגוננה בטענות שונות, ובין היתר טענה שניו אלי הסתירה מפניה, עובר לחתימת הסכם שכירות המשנה, שאין בכוונת הנהלת הנמל להסכים למימוש האופציה להארכת השכירות הראשית בשלוש שנים נוספות. עוד טענה סקאפה כי ניו אלי הציגה בפניה מצג כי ניתן יהיה לעשות שימוש ברחבה שלפני הנכס; כי בשל מחדלי ניו אלי נבצר ממנה לקבל רשיון עסק; כי הייתה מנועה מלשלם את דמי השכירות בשל עיקול שהוטל על כספים לניו אלי, בשל העדר אישור ניכוי מס במקור ועוד. 2. בית משפט קמא דחה את טענות ההגנה של סקאפה בקובעו, בין היתר, כי הייתה מודעת לסכסוך שבין הנמל לבין ניו אלי עוד טרם ההתקשרות בשכירות המשנה. נקבע כי סקאפה היא שהפרה את הסכם שכירות המשנה, ומשכך, חוייבה בתשלום דמי השכירות שבפיגור בצירוף ריבית "בגין משיכת יתר בלתי מאושרת בחשבונות חח"ד", כפי שנקבע בהסכם שכירות המשנה לגבי סכום שבפיגור. עוד נקבע כי ברזילי ערב באופן אישי לחובותיה של סקאפה, וכי יש לחייב באופן אישי גם את הלוי בשל התנהגות בחוסר תום לב. בהקשר זה, הצביע בית משפט קמא על כך, שעד לכניסתו של הלוי לסקאפה (באמצעות חברה אחרת שבבעלותו), קיימה סקאפה את מלוא התחייבויותיה כלפי ניו אלי, והיה זה הלוי שהחליט על דעת עצמו להפסיק את תשלום דמי השכירות.    לסופו של יום חייב בית משפט קמא את המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום דמי השכירות על פי השער היציג בצירוף ריבית פיגורים, וכן בתשלומים הנוספים להם התחייבה סקאפה על פי על פי הסכם שכירות המשנה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסכום כולל של למעלה משני מליון ₪. 3. המבקשים עתרו לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובהחלטתו מיום 13.7.2011 נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשה - נוכח החשש שאם המבקשים יזכו בערעורם לא יוכלו להיפרע מניו אלי - והורה על עיכוב ביצוע פסק דינו, בכפוף להפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט או המצאת ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין. מכאן הבקשה שלפניי. 4. המבקשים עתרו לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולמיצער, להפחית את סכום הערבות הבנקאית לסך של 1,284,055 ₪ בלבד. זאת, באשר סיכויי הערעור גדולים לאור טעויות "גלויות, ברורות וחד משמעיות" שנפלו, לטענתם, בפסק דינו של בית משפט קמא.  בתמצית שבתמצית, המבקשים טענו כי לא היה מקום לפסוק ריבית פיגורים באשר המחלוקת בינם לבין ניו אלי הייתה בתום לב, ולמיצער, לא היה מקום לפסיקת הריבית לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה המתוקן; כי נפסקו לזכות ניו אלי סעדים שלא נתבקשו כגון חישוב החוב על פי השער היציג במועד כל תשלום במקום לפי שער דולר של 3.7 ₪ במועד הגשת התביעה, וחיוב בדמי שכירות עבור 16 חודשים בעוד שהתביעה עמדה על 14 חודשים בלבד; כי חוייבו בטעות בגין דמי שכירות עבור חודש מאי 2006 למרות שנקבע כי שילמו עבור חודש זה; כי לא היה מקום לחייב אישית את הלוי; כי שיעור שכר טרחת עו"ד שנפסק לזכות ניו אלי בשיעור של 17.5% הוא מופרז, ועוד. לעניין מאזן הנוחות הצביעו המבקשים על אינדיקציות שונות, המוכיחות, לטענתם, כי ניו אלי נקלעה לקשיים כספיים, ומכאן החשש כי אם לא תתקבל הבקשה והם יזכו בערעור, יקשה עליהם לגבות בחזרה את ששילמו על פי פסק הדין. עוד נטען, כי אם לא יעוכב הביצוע, יאלץ הלוי לממש את דירת מגוריו היחידה. 5. דין הבקשה להידחות. לעניין סיכויי הערעור, הרי שאין מקום במסגרת בקשה זו להידרש לכל אחת ואחת מטענות המבקשים, ואומר בקצרה כי על פניו, פסק הדין מושתת על קביעות מהימנות ועובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן. בנוסף, חלק מטענות המבקשים עומד בסתירה למסמכים בכתב, כגון הטענה למצג שווא לגבי תקופת האופציה, באשר בהסכם שכירות המשנה הצהירה סקאפה כי ידוע לה שהנהלת הנמל מעלה טענות בנוגע לתקופת האופציה ולא יהיו לה טענות בקשר לכך, וסקאפה אף הצהירה על כך במכתבה לנמל. בסופו של יום, ענייננו בתביעה פשוטה שמהותה אי תשלום דמי שכירות, וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, על המבקשים הנטל להוכיח את הסכומים ששילמו ואת מועדי התשלום. לצורך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות, אני נכון להניח לזכותם של המבקשים כי יש סיכוי לטענתם כי היה מקום לקזז הסך של 500,000 ₪ ששולם על ידם ישירות להנהלת הנמל (וראו בהקשר זה סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979) ושמא גם תתקבל טענתם לגבי סכומי הריבית, באופן מלא או חלקי, כך שסכום פסק הדין יופחת בסופו של יום. אולם אין בכך כדי להיעתר לבקשה. ענייננו בפסק דין כספי וידועה ההלכה לפיה נקודת המוצא היא שזכותו של הזוכה לקבל את כספי החיוב לאלתר (ע"א 1650/10 גד כימיקלים נ'BIP CHEMICALS  ( 26.3.2010)) ורק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה על פי פסק הדין מוטל בספק, יורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק הדין (וראו, למשל: ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות ( 30.8.2009) והאסמכתאות שם). בית משפט קמא מצא כי מחד גיסא, יש חשש כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין המבקשים ינצלו את התקופה שעד מתן פסק הדין בערעור כדי לסכל את אפשרויות הגביה; ומנגד, כי קיים חשש-מה לגבי החוסן הכלכלי של ניו אלי. החלטתו של בית משפט קמא להורות על הפקדת מלוא סכום פסק הדין, מאזנת לטעמי נכוחה בין האינטרסים ומקהה עוקצו של החשש עליו הצביעו המבקשים. אשר על כן, הבקשה נדחית. על פי הודעת המבקשים מיום 16.8.2011, הומצאה בהתאם להחלטתי מיום 28.7.2011 ערבות בנקאית על סך 1.3 מליון ₪. על המבקשים להפקיד יתרת הסכום או להמציא ערבות בנקאית על יתרת הסכום תוך 60 יום מהיום. 6. בשולי הדברים אציין כי ניו אלי עתרה להורות להעביר לידיה חלק מהסכום שנפסק. לבקשה זו אין בידי להיעתר, שהרי ניו אלי לא תקפה את החלטת בית משפט קמא להורות על הפקדת הסכום, ואין מקום להעלאת בקשתה זו במסגרת תשובה לבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין. ערעור