הפסקת עבודה שנה לפני פרישה

הוחלט, על הפסקת עבודתה של התובעת כשנה וחצי לפני פרישתה לגמלאות. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפסקת עבודה שנה לפני פרישה: מבואא. פסק דין זה דן בענייני זכויותיה של התובעת בגין פיטוריה מעבודתה מהנתבעת, לאחר למעלה מ-28 שנות עבודה.ב. מטעם התובעת העידו: התובעת בעצמה; מר דרומלביץ' יעקב דוד (גזבר הנתבעת); מר יחיאל לקט (שימש בעבר כיו"ר הנתבעת) וגב' רות ויינפלד יהב (ששימשה בעבר כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת).מטעם הנתבעת העידו: מר יגאל צחור (יו"ר הנתבעת), הגב' ליאת שוחט (עמדה בראש צוות הפרישה) מר מישל חלימי (מזכ"ל הנתבעת החל משנת 2006). הנתבעת ויתרה על עדותה של גב' מלכה סילביה (שימשה בעבר כמנהלת לשכתו של יו"ר התנועה דאז, מר יחיאל לקט), לאחר שהצדדים הסכימו, במהלך דיון ההוכחות, כי התובעת עובדת עבור הנתבעת החל משנת 1981. כמו כן, התובעת ויתרה על חקירתה של גב' דינה אטאס תורג'מן. 2. העובדות הרלוונטיות, כפי שעולה מכתבי הטענות ומסיכומי הצדדים: א. התובעת עבדה כמזכירה בתנועת העבודה הציונית העולמית (להלן גם: תע"צ, או הנתבעת) החל משנת 1981. ב. משנת 1981 ועד שנת 1991 עבדה במרכז החינוכי ע"ש משה שרת, וממועד זה ועד ליום 15.8.08 עבדה במישרין עבור הנתבעת. ה"פיצול" בהעסקה נעשה מטעמים ניהוליים של הנתבעת, ומשמדובר בגופים הקשורים זה לזה - הסכימו כאמור הצדדים כי מדובר בתקופת העסקה רצופה החל משנת 1981 ועד ל-15.8.08. ג. הנתבעת הינה עמותה רשומה הפועלת למען קידום ענייניה של תנועת העבודה הציונית שמקום משכנה בירושלים, ויושב הראש שלה הוא מר יגאל צחור. ד. הנתבעת העסיקה, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, שני עובדים שכירים בלבד שהם המזכיר הכללי (מזכ"ל, מר מישל חלימי) והתובעת. שאר נושאי התפקידים עבדו בהתנדבות. ה. במהלך כל שנות עבודתה של התובעת לא נחתם בין הצדדים הסכם עבודה. בשנת 2007 נפצעה התובעת, ולתקופה של מספר חודשים (כפי שיפורט בהמשך) הייתה ב"אי כושר מעבודה" ונעדרה מעבודתה אצל הנתבעת. בגין תקופה זו קיבלה כספים מחברת ביטוח הראל, שם בוטחה על ידי הנתבעת באבדן כושר עבודה, וגם מהנתבעת (כשלעניין זה יש רלבנטיות לטענת הקיזוז של הנתבעת).ו. כפי שעולה מפרוטוקול הישיבות של הנתבעת בשנת 2008, שהוגשו לבית הדין - הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים והוחלט על תוכנית הבראה ועל הקמת צוות("צוות פרישה").בפרוטוקול ישיבת צוות פרישה מיום 29/5/08 נאמר כדלקמן:"פרוטוקול ישיבת צוות פרישה מיום 29/5/08:נוכחים: ליאת שוחט - יו"ר, מאיר ליאנינעדרו: חנה בן דוד (הודיעה), עליזה שור (הודיעה)מצבה הכלכלי של תנועת העבודה הציונית מקרטע מזה מס' שנים, ובחודשים האחרונים אף החריף...לפיכך, הקימה מזכירות התנועה צוות אשר יבחנו וימליצו על דרכי יישום תוכנית הבראה.... דיון:לאור העובדה שכ"א בתנועת העבודה הציונית מצומצם ל-2 עובדים בלבד: מזכ"ל ומזכירה כלכליות ואחרות (כך במקור-י.ש.) הכיוון שמסתמם (כך במקור-י.ש.) הינו פרישתה המוקדמת של הגב' שרה דהוקי המשמשת כמזכירה וזאת מהטעמים הבאים: מזכ"ל התנועה הנבחר בבחירות אישיות-ציבוריות לפרק זמן מוגבל על פי החוקה ולכן לא ניתן לקיים תנועה ללא מזכ"ל. עבודת המזכירות הצטמצמה באופן ניכר כתוצאה ממצבה הכלכלי של התע"צ, אשר מונע פעילות כבעבר ועל כן, קיימת "אבטלה סמויה". הגב' שרה דהוקי, צברה זכויות במהלך עבודתה אשר מקנים לה זכויות פנסיה עתידיות וכן פיצויים שיאפשרו לה מחייה באופן סביר והוגן. כתוצאה מכך, המסקנה המתבקשת, על מנת להמשיך ולקיים את פעילות התנועה במצבה הכלכלי הרעוע, הוא להביא לידי סיום שירותה של המזכירה הגב' שרה דהוקי וזאת תוך בחינת התגמולים לה היא זכאית עבור כל שנות עבודה בתנועת העבודה הציונית. ..." ז. במסגרת זו הוחלט, כאמור על הפסקת עבודתה של התובעת (כשנה וחצי לפני פרישתה לגמלאות) . כמו כן, הוקם צוות, בראשות הגב' ליאת שוחט "שתפקידו להגיע להסכם עם שרה דהוקי על סיום עבודתה" - ראה סיכום ישיבת מזכירות מבצעת מיום 5.6.08 - ת/1, בה נכחו, בין היתר, יו"ר הנתבעת מר יגאל צחור, מזכ"ל הנתבעת, מר מישל חלימי ומר דרומלוביץ, אשר העידו בפני בית הדין במסגרת הליך זה). יש לציין כי במהלך פרשת הראיות, התנגד ב"כ הנתבעת להצגת מסמך זה בטענה כי מדובר במסמך שלא הוצג בגילוי המסמכים מטעם התובעת, אך בית הדין לא נעתר להתנגדות זו וקיבל את עמדת התובעת, לפיה מדובר במסמך של הנתבעת, אשר היה על הנתבעת לגלותו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמה. ח. ביום 17.6.08 התקיימה ישיבת צוות הפרישה, בנושא תנאי פרישתה של התובעת. בישיבה נכחו: הגב' ליאת שוחט, מר מאיר לחיאני, הגב' חנה בן דוד (הגב' עליזה שור הודיעה על היעדרותה). פרוטוקול הישיבה - צורף כנספח א' לכתב התביעה. מפאת חשיבותו יצוטט להלן פרוטוקול זה במלואו: "ישיבת צוות פרישה - 17.6.08 משרדי תנועת העבודה הציונית - ירושלים נוכחים: ליאת שוחט, מאיר לחיאני, חנה בן דוד חסרים: עליזה שור (הודיעה) לאור החלטת מזכירות התנועה, על בסיס הוועדה, לאמץ תוכנית הבראה כלכלית לתע"צ כפי שהובא לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבת צוות מיום 29.5.08. התכנסה הועדה בירושלים לצורך קבלת המלצה לגבי: הצמדת הליך הפרישה להסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות או לחילופין הסוכנות היהודית/קק"ל. (ההדגשה לא במקור - י.ש). אישור יתרות ימי מחלה/חופשה. החלטות: העובדת תוצמד להסכם הפרישה של האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. יתרת ימי המחלה (כ- 342 ) וימי חופשה (73) נכון ליום 17.6.08 מאושרים לפדיון עפ"י הסכמי העבודה. הובא לידיעתנו, כי העובדת מבקשת את תשלום ימי החופשה, כימי עבודה לכל דבר ועניין. לאור הבקשה הועדה ממליצה להיענות בחיוב. המלצות אלה יוגשו לאישור המזכירות המבצעת ולאישורו. לסיכום עבודת הועדה, ברצוננו להדגיש כי לכל אורך הדיונים עמדה בפנינו ההחלטה הבלתי נמנעת של הבראת תע"צ גם באמצעות צמצום משרות וכתוצאה מכך פיטוריה של הגב' שרה דהוקי, אשר שרתה זמן רב את התנועה ומטרותיה. לקחנו בחשבון את מצבה האישי והבריאותי ואיתרנו את כל האפשרויות להביא לפרישה המכובדת ביותר הן מבחינת תהליך הסיום והן מבחינה כלכלית (ההדגשה לא במקור - י.ש). בכבוד רב, ליאת שוחט העתק: יגאל צחור, יו"ר תע"צ מישל חלימי, מזכ"ל תע"צ מאשה לובלסקי, יו"ר צוות התערבות צביקה אושפיז, יו"ר ועדת ביקורת עו"ד גיא בוסי חברי מזכירות מבצעת ט. כחודש ימים לאחר מכן, הוציאה גב' ליאת שוחט, מכתב הממוען למר יגאל צחור, יו"ר תע"צ, שנושאו "הבהרת עמדה - צוות פרישה" ובו נכתב, בין היתר (בסעיף 4 למכתב) כי: "ברצוני להבהיר שוב, החלטות הועדה כפי שהועברו אליך מפרוטוקול הישיבה שהתקיימה בירושלים, הינם בגדר המלצה בלבד. הבהרתי בכל פורום שאין לנו סמכות משפטית לקבל החלטה מחייבת וחד משמעית. הפורום היחיד לקבל החלטה הוא הצוות המקצועי של התנועה לו יש את כל הנתונים הכלכליים ליישום ההחלטות..." י. החל ממכתב זה, החלו מגעים בין הצדדים, לסיום העסקתה של התובעת, כשמטרת הנתבעת להביא לסיום עבודתה של התובעת, שלא בהתאם לתנאים שנכתבו בפרוטוקול הועדה מיום 17/6/08 . בשלב מסוים, פנתה התובעת לנציג הסתדרות המעו"ף במחוז ירושלים, אשר היה שותף למו"מ בין הצדדים על מנת להגיע להסדר פרישתה של התובעת. יא. במסגרת בדיקת זכויותיה ובעקבות פנייתו של מר רפי מיוחס למר יגאל צחור, כתב מר צחור למר מיוחס מכתב, נושא תאריך 23 ביוני ,2008 ובו נאמר: "בתאריך 18/6/08 נכתב מכתב פיטורין לגב' שרה דהוקי שתוזמן לשיחה עם המזכ"ל שיסביר לה בעל פה ויגיש תה את המכתב לידיה. מכתב זה נכתב בהרבה כאב וצער, אולם לאחר דיונים בצוותים שונים שעסקו בנושא הבראה כלכלית של הת.ע.צ אחת המסקנות העיקריות הייתה צמצום בהוצאות השכר...משהתקבלה החלטה לפעול לסיום עבודתה של הגב' שרה דהוקי הוקם צוות לקביעת תנאי פרישתה... במכתב הפיטורין התחייבונו למצוי זכויותיה של דרה דהוקי על פי דין, הכל ייעשה בהתאם לנהלים המקובלים והמתחייבים מהסכם העסקתה של שרה דהוקי. ... עד ראשית חודש יולי יקבעו תנאי פרישתה ... בהזדמנות זו אני רוצה להביע את הערכתי לעבודתה המסורה ורבת השנים . נמצא דרך להיפרדות נאותה... יגאל צחור יו"ר תנועת העבודה הציונית עולמית" יב. כמו כן, פנתה התובעת למר יחיאל לקט (ששימש בעבר כיו"ר הנתבעת ואף העיד בפני בית הדין) בעניין זה. משלא הגיעו הצדדים להסדר - פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה לבית הדין לקבלת הסעדים המפורטים בכתב התביעה בתיק זה והמבוססים על הסכם הפרישה של האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. 3. המחלוקות העיקריות בתיק: המחלוקות בין הצדדים בתיק זה חלשו על נושאים רבים ואף לעיתים טכניים (כגון פניה לחברת הביטוח ו/או הצגת תדפיסי יתרות מהקופות השונות). מכל מקום, לב ליבו של תיק זה נסוב סביב מחלוקת עיקרית אחת, והיא שאלת הצמדת תנאי פרישתה של התובעת לתנאי הפרישה הנהוגים באיגוד המקצועי של ההסתדרות. להלן יפורטו טיעוני הצדדים, בתמצית, באשר למחלוקת זו, כאשר במסגרת פרק ה"דיון וההכרעה" נתייחס גם לשאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים בנושאים אחרים. 4. טיעוני הצדדים בתמצית: לטענת ב"כ התובעת, יש להצמיד את תנאי פרישתה של התובעת לתנאי ההסתדרות משני טעמים: האחד, מכח התחייבותה של הנתבעת כלפי התובעת - לאור מסקנות צוות הפרישה (להלן:"ועדת שוחט"), בישיבתה מיום 17/6/08. הטעם האחר, הוא "הסכם ג'נטלמני" עם התובעת כי מסקנות וועדת שוחט יאומצו על ידי הנתבעת, ו/או נוהג שהיה נהוג ומקובל במשך השנים אצל הנתבעת. מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי מסקנות ועדת שוחט הינן אך ורק בגדר "המלצות" , כפי שעולה גם מעיון בפרוטוקול הישיבה הנ"ל ("התכנסה הועדה בירושלים לצורך קבלת המלצה..."). כמו כן, המלצות אלו היו טעונות אישור מזכירות הנתבעת (ראה סעיף 3 לפרוטוקול) ועל כן ממילא לא ניתן לראות בהן כהמלצות מחייבות. באשר ל"נוהג" ו/או "הסכם ג'נטלמני" - נטל ההוכחה להוכיח קיומם הוא על כתפי התובעת, אשר לא הצליחה להרים נטל זה, בוודאי לא כאשר המקרים עליהם היא מתבססת מתייחסים לפרישה של עובדים משנות ה-80. 5. דיון והכרעה: א. מצאנו לנכון להקדים ולציין, כי לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות שהובאו לפנינו, שוכנענו כי יש לקבל את מרבית רכיבי התביעה. ב. כמו כן אנו מוצאים לנכון לציין, כי כפי שהבענו את דעתנו במהלך הדיונים (הלא מעטים) שהתקיימו בעניין שלפנינו, כי מוטב היה לשני הצדדים כי הליך זה לא היה נולד כלל, שהרי החטיא הוא את המטרה העיקרית, עליה הצהירו נציגי הנתבעת, הן בכתב והן בע"פ במסגרת עדותם בבית הדין, של סיום עבודתה של התובעת, רבת השנים, ב"דרך מכובדת ביותר הן מבחינה תהליך הסיום והן מבחינה כלכלית" (ראה לדוג' את סיכום ישיבת צוות פרישה מיום 17/6/08). התנהלותה של הנתבעת התגלתה לפנינו כהתנהלות לא ראויה וחוסר סדר . דברים אלו באים לידי ביטוי בפרט בעניינה של התובעת, אשר הועסקה תקופה כה ארוכה ללא הסכם עבודה בכתב, וללא בירור רציני של זכויותיה. וכך העיד מר מישל חלימי: "ש. ידעת שיש לה תנאים. שאלת את עצמך מכח מה קבעו לה את התנאים. ת. כשנכנסתי לתפקיד היה בלאגן, החפיפה שעשיתי היה עם מר דרובמוביץ דובר רק על השעות שהיא צריכה לעבוד . לא על ההסתדרות. ש. עשית סדר בבלאגן. ת. ניסיתי. ש. מה עשית בקשר לשרה. דאגת שיהיה חוזה כתוב. או שהמשיכה לעבוד באותם תנאים. ת. כיוון שאני עם שרה, בתקופה שעבדנו ביחד, שנה פלוס, לצערי היתה כמה פעמים חולה, כמה חודשים , זה לא הספקנו לעשות זאת. ש. תסביר לבית הדין, שרה טענה שהתחילה לעבוד מ 81 , אתם התעקשתם שהתחילה לעבוד מ 83, למה לקח לכם זמן רב כל כך לתקן את הטעות? ת. בכלל שעשינו בירורים, והגענו למסקנה. ש. איזה בירורים עשיתם? ת. מי שהחליף את דרומוביץ' שהיה גזבר, מונה מר גבעוני, שהוא דרך אגב העלה את העניין של התלוש, הוא בעצמו עשה את הבירורים. ש. אתה יודע מתי נתת את התצהיר שלך, ב 2/10 . אתה יודע מתי התובעת פוטרה? ת. ב 2008. ש. לקח לכם שנתיים לעשות את הבירורים? ת. העיקר שעשינו את הבירורים." (עמ' 49 שורה 10-27. הדגשות אינן במקור-י.ש). על כך גם העיד מר יגאל צחור, יו"ר הנתבעת: "ש. כשאתה נכנסת לתפקידך בדקת מה ההסכם עבודה של התובעת, על פי מה היא מועסקת אצלכם בתנועה? ת. כן, בדקנו. ש. אתה אישית בדקת? ת. ודאי. אני ביקשתי מסמכים ולא קיבלתי אותם כי הם לא נמצאים. ש. ש. אז אם לא קיבלת והם לא נמצאים, אז לפי מה ידעת לפי מה משלמים לה את הזכויות? ת. לא שללו את זכויותיה מהתקופה שלפני כניסתי. ש. ואם אני אומר לך שאותם תנאים שלא שיניתם, היא קיבלה בהתאם למה שהיה מקבל במוסדרות ההסתדרות. ת. זה אתה יכול לומר, פשוט אין מסמך שמעיד על כך. ש. אבל מה אתה יודע. ת. אני יודע שזה היה בגדר הסכם ג'נטלמני כי לה היה הסכם כתוב. ש. ומבחינתך הסכם ג'נטלמני שלא כתוב הוא לא הסכם? ת. אנו נהגנו לפי מה שהיה כשהגעתי. ש. אני מציג לך צ'ק של העבודה הציונית, ואני אומר לך שבמסגרת העובדה שעובדי תע"צ נהנו מתנאים וזכויות כמו של עובדי ההסתדרות, ההסתדרות הציונית היתה רוכשת את החוזרים והעידכונים האלה. אתה יודע להגיד על זה משהו על מה שאני מציג לך? ת. לא. אני לא שיניתי לתובעת את התנאים. כיו"ר תנועת העבודה בהתנדבות לא טיפלתי בזה." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 8 - 25. הדגשות אינן במקור-י.ש). וכך גם העידה הגב' ליאת שוחט: "התובעת עבדה 28.5 שנים, ואת ידעת שנכנסת לוועדה שהיא עובדת ללא תנאים והסכם מסודר. אז לפי מה שילמו לה את התנאים שלה? ת. את זה תשאל את מי ששילם לה. ש. את לא בדקת את זה? ת. זה היה חשוב לצורך הוועדה. בדקתי בזמן הדיונים בוועדה, אבל לא לפני כן כי קיבלנו את הנתונים שהיא לא כפופה לשום הסכם". (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 12 - 17. הדגשות אינן במקור-י.ש) יתרה מזאת, כל נושא שכרם של העובדים, המועסקים בשכר, נקבע ע"י ה"מתנדבים" (ראה תשובה לשאלת בית הדין בעמ' 45 שורה 1-6), דבר שיתכן שמבהיר את חוסר הסדר וחוסר השיטתיות בהתנהלות הנתבעת, כפי שבא לידי ביטוי בתביעה זו. התנהלות זו, לא נגעה אך לתנאי שכרה של התובעת ו/או הסכם עבודה שלא נחתם עימה, אלא חלשה גם על אי הפרשות לפנסיה (בשנים 81-83) ואף בשלב מאוחר יותר, שלאחר הקמת ועדת הפרישה, כעולה מעדותה של הגב' ליאת שוחט: "ש. לפי מה שאת אומרת לנו , לעולם, חוץ מלכתוב את המכתב הזה לא הוזמנת לשום פורום ושום דיון? ת. הוזמנתי אך לא הגעתי. ש. אף אחד גם לא בדק איתך את האפשרות ליישם חלק מההחלטות שלך? ת. נכון. ש. אחרי שכתבתם את ההחלטות, את ראית איזה שהיא החלטה מסודרת שאת או שרה היו צד לה, שמודיעים שלא מקבלים את ההחלטות שלכם? ת. לא זוכרת. ש. את יודעת אם התקבלה החלטה כשזאת בכלל שלא מקבלים את מה שכתבתם? ת. אני חושבת שכן. ש. שכן, מה? ת. שהודיעו לי שזה לא מה שהוחלט. ש. מי הודיע לך? ת.לא משהו רשמי. ש. אז בשיחת מסדרון כזאת שמעת את זה. ת. כן, בדיוק ש. את טרחת לעדכן את שרה על כך? ת. אני לא הרגשתי צורך לעדכן אותה." (עמ' 42 שורות 20-32 ועמ' 43 שורות 1-4. הדגשות אינן במקור-י.ש) התנהלות זו אינה מוצדקת, ובוודאי לגוף כדוגמת הנתבעת, אשר אמור היה להתנהל בצורה תקינה ומסודרת, ובעיקר כלפי התובעת אשר עבדה בנתבעת משך למעלה מ-28 שנים, מבלי שאף אחד הסביר לה (או אף ידע) מהם בדיוק תנאי העסקתה, מעבר לכך שכל יו"ר המשיך באותה מתכונת כמו קודמו. ואם לא די בכך - גם אופן הפיטורין ואי הוודאות באשר לזכויות הפרישה שלה גרמו לפגיעה בכבודה וברגשותיה של התובעת. כאמור, מכתב הפיטורין המודיע על הפסקת עבודתה "הונח על שולחנה, במקום שתזומן לשיחה עם המזכ"ל שיסביר לה בעל-פה ויגיש לה את המכתב לידה." (ראה מכתבו של מר יגאל צחור, יו"ר הנתבעת הממוען למר רפי מיוחס, מיום 23/6/08). אמנם מר צחור כתב במכתבו, כי בכוונתו להיפרד מהתובעת בדרך נאותה, אך אף על פי כן, ולמרבה הצער, לא נמצאה כנראה ה"דרך הנאותה להיפרד". תחת זאת התנהל הליך ארוך ומייגע לכל הצדדים, אשר התאפיין אף באווירה מתוחה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במהלך הדיונים בבית הדין - ואשר הוסיף נופך רגשי לא פשוט, מעבר להיבטים הכלכליים, גרידא של העניין הנדון. הנתבעת אף בחרה, מטעמים השמורים עימה, לטעון כנגד התובעת, טענות שונות בדבר הסיבות להפסקת עבודתה של התובעת, כאילו חוסר הסדר בנתבעת נבע דווקא מהתנהלות התובעת - טענות שלא הוכחו אף לכאורה, אלא להיפך - ומוטב היה שהנתבעת לא הייתה מעלה טענות אלו. מכל מקום, מדובר בטענות שלא זו בלבד שלא הוכחו כלל, אלא עומדות בניגוד מוחלט לראיות ולעדויות שהוצגו בפנינו, גם על ידי עדי הנתבעת עצמה. (ר' לדוגמא את עדותו של מר מישל חלימי (בעמ' 50 שורה 12), שהעיד הן לגבי טיב עבודתה ומסירותה של התובעת והן לגבי הפיטורים, וכי פיטוריה נבעו אך בשל תוכנית הבראה שנבעה מקשיים כלכליים אליה נקלעה הנתבעת. כך גם עולה ממכתבו של מר צחור, וכן מהפרוטוקולים של הישיבות שהוצגו בפני בית הדין ומכתבי ההמלצה (נספחים 8-10 לתצהיר התובעת). אלא, שגם התנהלות התובעת הביאה להתארכות הדיונים בבית הדין, מעבר לצורך, כמו העלאת טענות בדבר היעדר שימוע וכד' אף שלא התבקש כל סעד בעניין, או הרחבות חזית מיותרות. במהלך הדיונים שנערכו, הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כי אין הוא תובע כל סעד בגין היעדר שימוע ואופן הפיטורין (עמ' 1 שורה 13-14 לפרוטוקול), אלא העלה זאת אך לשם התרשמות כללית מהתנהלות הנתבעת כלפי התובעת באשר להפסקת עבודתה. על כן, ב"כ הנתבעת, חזר בו מהתנגדותו בטענה של "הרחבת חזית" בעניין זה. נפנה, אפוא, למחלוקת העיקרית, הנוגעת, כאמור, לשאלת הצמדת תנאי פרישתה של התובעת לתנאי הפרישה הנהוגים בהסתדרות. עיון בפרוטוקול ישיבת צוות פרישה מיום 17.6.08 (נספח א' לכתב התביעה שצוטט לעיל), מעלה, כי ה"מנדט" שניתן לוועדה זו נכתב גם במסגרת הפרוטוקול, כהמלצה. יחד עם זאת, יש לשים לב כי ההמלצה הייתה להחליט בין מספר חלופות, וכפי שנאמר בפרוטוקול הוועדה: "... התכנסה הועדה בירושלים לצורך קבלת המלצה לגבי: הצמדת הליך הפרישה להסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות או לחילופין הסוכנות היהודית/קק"ל. (ההדגשה לא במקור - י.ש). הנה כי כן, המסקנה החד משמעית שעולה מעיון בפרוטוקול האמור - כי מחד הועדה התכנסה לצורך המלצה, אך מאידך - היה עליה להמליץ על אחת החלופות הבאות: הצמדת הליך הפרישה להסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות, ולחילופין הסוכנות היהודית /קק"ל וכן אישור יתרות ימי מחלה/חופשות.משמע - אי אפשר לנתק את ההקשר ולומר - כפי שטוענת הנתבעת - כי ממילא לא הייתה לוועדה כל סמכות זולת המלצה, ומאידך, להתעלם מכך שהמנדט שניתן לה היה להמליץ על אחת החלופות, כפי שאכן עשתה. ואכן, כל עוד לא אושרה ההמלצה - לא היה לה תוקף, ומשמעות הדבר שעל הנתבעת היה לקבל חלופה אחרת מזו שהומלצה, וככל שלא מצאה חלופה טובה - היה עליה להמשיך ולהעסיק את התובעת עד למועד פרישתה. הווה אומר - גם אם הנתבעת לא קיבלה את ההמלצה, אין הדבר אומר שהתובעת נעדרת זכויות פרישה, והיה עליה (בין באמצעות ועדת שוחט, ובין בדרך אחרת) לקבוע את החלופה הנכונה,, ולהביאה לתובעת, על מנת לחתום עימה על הסכם פרישה. במכתבו של מר צחור למר מיוחס אשר צוטט לעיל , נאמר:"...במכתב הפיטורין התחייבנו למצוי זכויותיה של שרה דהוקי על פי דין, הכל ייעשה בהתאם לנהלים המקובלים והמתחייבים מהסכם העסקתה של שרה דהוקי " (ההדגשה לא במקור - י.ש). אלא - שכאמור, אין כל הסכם עימה, ומר צחור בעדותו אף הסכים כי לא היה הסכם, וכי התובעת הועסקה באופן זה משך השנים מבלי שזכויותיה התבררו על ידו (או על ידי קודמיו לתפקיד). כיצד אם כן התכוונו לשלם לה "בהתאם לנהלים המקובלים והמתחייבים מהסכם העסקתה של שרה דהוקי" ?! כפי שנאמר , חוסר הסדרים בהתנהלות הנתבעת , במיוחד בהקשר של התובעת - הביא למצב בו היה צריך "לעשות סדר", וזו הסיבה שוועדת שוחט התכנסה. לו היה מוסכם שתקבל אך ורק פיצויי פיטורין על פי החוק - לא היה צריך לכנס את הוועדה! די היה להודיע לה כי תקבל את זכויותיה על פי החוק. עצם כינוסה של הוועדה מלמד כי אכן היה ברור גם לנתבעת - כמו גם לתובעת - שבכך לא מתמצים זכויותיה, ושהכוונה לתת לה יותר, זאת בהתחשב בכך שמדובר בעובדת ותיקה במיוחד, מסורה, אשר עברה תאונת דרכים קשה, ואשר פוטרה אך שנה וחצי בטרם מועד יציאתה לגמלאות. כך גם עולה במפורש מעדויות שני הצדדים. ועוד בנושא החלטת ועדת שוחט: הועדה הייתה צריכה, כאמור, להמליץ על מסלול של אחד מהגופים הנ"ל לצורך קבלת זכויותיה, כיוון שלא נערך עימה חוזה. הנתבעת כיום מנסה לרוקן מתוכן את החלטת הוועדה, גם לאור העובדה שהוועדה הייתה אך בעלת סמכות להמליץ, וגם, כיוון שלטענתה, בדיעבד, התברר כי הוועדה לא הייתה מקצועית ולא ידעה מה משמעות החלטתה, על קופת הנתבעת. איננו יכולים לקבל טענה זו. אמנם מדובר ב"המלצה" של ועדה, אשר כפופה לאישור סופי של ה"אורגנים" הנוספים בארגון, הנוגעים לצד הכלכלי ו/או משפטי , כמקובל בגופים רבים הצריכים לתת דין וחשבון על פעולותיו הכלכליות השונות של הארגון (כפי שעולה גם מסעיף 3 לפרוטוקול מיום 17.6.08). יחד עם זאת, בוודאי שאין פירוש הדבר כי מדובר בוועדה חסרת כל ערך, אשר אין להמלצותיה שום תוקף, כפי שביקשה הנתבעת להציג בעמדתה. מעבר לכך: גם מתן "אישור" או "אי מתן אישור" לאותה המלצה - צריך שיעשה בתום לב, בשקיפות ומתוך טעמים עניינים ולא במחי יד ו/או ב"ביטול" מוחלט של פעולה שנעשתה כדין על ידי ועדה שכונסה לשם מטרה ספציפית זו, כפי שעולה מעיון בת/1: "הקמנו צוות בראשות ליאת שוחט שתפקידו להגיע להסכם עם שרה דהוקי על סיום עבודתה". (הדגשות אינן במקור - י.ש.) על מנת להגיע ל"הסכם עם שרה דהוקי" יש צורך בשני צדדים. זו של הנתבעת - וזו של התובעת. למרות שהוועדה אמורה הייתה להגיע עימה ל"הסכם" - הדבר לא נעשה, ואף לא הגיע לידי התובעת, אשר גם לא הייתה מכותבת למכתבה של גב' שוחט למר צחור. ואם הועדה לא הייתה מצליחה להגיע להסכם (כפי שאכן קרה), האם פירוש הדבר שישללו זכויותיה? שאינה זכאית אלא למה שמאפשר לה החוק? על פניו התשובה שלילית. ככל שלא היו מגיעים עימה להסכם - היה על הנתבעת להשאירה, כאמור, בתפקידה, עד למועד פרישתה! גם דבר זה לא נעשה. התנהלות הנתבעת מעוררת סימני שאלה גם באשר למכתבה הנוסף של גב' שוחט, אשר בא, על פניו, כדי לטשטש את משמעות החלטת הוועדה ואת חשיבות הוועדה שאמורה הייתה להגיע עימה להסכם. גם נסיבות הוצאת מכתבה של הגב' ליאת שוחט כחודש לאחר אותה ישיבה - תמוהות. הגב' שוחט , נמצאה במועד כתיבת המכתב בחופשה באילת- מקום בו לא היה בידה (גם לטענתה) נייר פירמה של הנתבעת. אף על פי כן, המכתב הוצא על נייר פירמה של הנתבעת, במועד בו שהתה באילת. בעדותה, לא נתנה הגב' שוחט לכך כל הסבר המניח את הדעת. יתרה מכך, אין חולק, כי מכתב זה הוצא על דעתה של הגב' שוחט בלבד, מבלי שהייתה כל התייעצות עם שאר חברי הוועדה. עפ"י כללי המנהל התקין, אין בסמכותה של חברת ועדה אחת (גם אם היא יו"ר) לבטל החלטות ו/או המלצות ו/או מסקנות של ועדה שהוקמה לצורך מטרה מסויימת ומוגדרת. אם אכן ממילא החלטת הוועדה הייתה רק המלצה - מדוע הזדרזה, בעודה בחופשה, לשלוח מכתב זה? ואם לא מדובר במסמך המהווה רק המלצה - ממילא אין כל נפקות למכתב זה, הקובע אחרת. יחד עם זאת, עצם הוצאתו, מלמד על התנהלות מי מהנתבעת אשר ניסה לעמעמם את חשיבות החלטת הוועדה. מעבר לכך, גב' שוחט העידה בבית הדין, כי מסקנת הוועדה להצמיד את תנאי פרישתה של התובעת לתנאי הפרישה הנהוגים בהסתדרות, נעשו על דעת כל חברי הועדה ולאחר שמר מאיר ליאני - שהיה לטענתה בעל ניסיון רב בנושא ההסתדרות והסכמי פרישה - בחר במסלול זה, בהיותו ההסכם הטוב ביותר לנתבעת. (ראה עמ' 41 שורות27-31 ובעמ' 42 שורות 1-4). דהיינו, מסקנות הוועדה נשקלו בכובד ראש בטרם הגיעו אליהם - כך שבוודאי לא ניתן לבטלן במחי יד (או לגמד את יכולותיהם המקצועיות של חברי הוועדה - "בדיעבד"). בנוסף, לאחר אותו "ביטול" חד צדדי של המלצות הועדה (מבלי שהודע כאמור לתובעת) , הוצעו לתובעת הצעות שונות, אשר הוצגו ע"י נציגי הנתבעת כ"הצעות מיטיבות ומפליגות". אף על פי כן, בעדותם בפני בית הדין, לא ידעו להסביר במה היו אלו הצעות מיטיבות! אך יותר מכך - הם לא ידעו להסביר האם עוברות הצעות אלו את סף הזכויות המגיעות לתובעת עפ"י דין . לדוגמא האם יש בהם די כדי השלמת הפיצויים ל-100%(!), כאשר אין חולק כי לא הופרשו לזכות התובעת בקופות מלוא הכספים לפיצויי פיטורים ומאידך כי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין אינו חל בעניינה. בסופו של דבר הודיע ב"כ הנתבעת לפרוטוקול כי אינו עומד עוד על סעיף 15 לתצהיר העד מר מישל חלימי, בדבר אותן "הצעות מפליגות". לאור כל האמור - ומשהנתבעת לא בחרה עבור התובעת הסכם אחר מבין החלופות הרלבנטיות, ומאידך - לא החזירה אותה לעבודה עד למועד הפרישה, הרי שיש לראות בהמלצת וועדת שוחט כהצעה יחידה, ולפיכך - וכל עוד לא ניתנו לה תנאי פרישה כמו בסוכנות או קק"ל או אף מקומות אחרים שהיו יכולים להיות רלבנטיים להשוואת זכויות - הרי שיש לראות בהמלצה זו כהמלצה מחייבת. ודוק: הנתבעת הייתה רשאית שלא לקבל את ההמלצה בדבר הצמדתה לתנאי ההסתדרות, אך היא לא הייתה רשאית שלא לקבל כל החלטה אחרת בשאלת הצמדתה. האופציה לא עמדה בין המלצה לתנאי ההסתדרות, לבין החוק, אלא בין תנאי ההסתדרות לבין איגודים מקצועיים שווי ערך אחרים. מעבר לכך, וכחיזוק לאמור לעיל, העידו הן מר יחיאל לקט , ששימש בעבר כיו"ר הנתבעת והן מר יגאל צחור, יו"ר הנתבעת הנוכחי ועד מטעם הנתבעת, כי ההצמדה הנ"ל הינה "בגדר הסכם ג'נטלמני וכי לא היה הסכם כתוב". משמע, משלא היה הסכם בכתב, היה הסכם ג'נטלמני בע"פ, כי ההמלצה תיושם. בנסיבות אלו, ומשהנתבעת לא דאגה לחלופה אחרת, כאמור - ולא החזירה את התובעת לעבודתה - ממילא נשארה אותה המלצה, בצירוף ההסכם הג'נטלמני, כהמלצה יחידה - וככזו - מחייבת. בנוסף, בהתחשב גם במספר הדוגמאות שהובאו הן ע"י עדת התובעת, הגב' רות ויינפלד יהב שהעידה על נוהג לעבוד לפי תנאי ההסתדרות (ראה עמ' 12 שורות 9-13) והן בעדות התובעת (עמ' 24 שורות 22-24 ובעמ' 25 שורות 1-2) - אנו מקבלים את עמדת התובעת באשר לזכותה להצמיד את תנאי פרישתה לתנאי ההסתדרות גם מן הטעם הזה. לפיכך - ולמרות טענות הנתבעת - אנו מקבלים את עמדת התובעת כי על הנתבעת היה להצמידה לתנאי הפורשים ע"פ האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו - אין לקבל את עמדת התובעת באשר להסכם קיבוצי מיוחד של האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. ע"פ הנטען - מדובר בהסדר קיבוצי ולא בהסכם קיבוצי אשר טעון עדיין אישור, והתובעת לא הוכיחה את אישורו, מה גם שלא צורף לתיק בית הדין, והסדר קיבוצי אינו מהווה מסמך ש"בידיעה שיפוטית של בית הדין". אלא, שוועדת שוחט עצמה קבעה כי היא התכנסה "לצורך קבלת המלצה לגבי:הצמדת הליך הפרישה להסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות או /לחילופין הסוכנות היהודית/קק"ל! לאור זאת לא יכולה הנתבעת להתכחש לקיומו של הסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות, אותו קבעה הוועדה. לו סברה הנתבעת כי חישובי התובעת לא היו נכונים, ולא נעשו כפי שעולה מתנאי ההסכם של האיגוד המקצועי בהסתדרות - היה עליה (ולפחות כחלופה אפשרית, למידה ובית הדין לא יקבל את עמדתה לעניין תוקפה של החלטת וועדת שוחט) - להבהיר במה שגתה התובעת בחישוביה. דבר זה לא נעשה. לפיכך זכאית התובעת למלוא הזכויות הנתבעת בעניין זה (פרט לדמי ביגוד שלא הועלו בבכתב התביעה ושממילא אינם בבחינת זכות הניתנת לפדיון לאחר סיום העבודה). כך גם אינה יכולה לדרוש סכומים הגבוהים יותר מהרשום בכתב תביעתה. כפי שעולה מהעדויות וכן ממכתבו של מר מיוחס, התובעת קיבלה את מכתב הפיטורין ביום 18/6/08, כשמכתב זה הונח על שולחנה. תחילה אמורה הייתה התובעת - על פי המכתב להיות מפוטרת ב -15/7/08, אם כי בסופו של דבר נשארה בנתבעת עד ליום 15/8/08. יוצא אפוא, כי התובעת קיבלה הודעה מוקדמת לפיטוריה, ועל כן אין הצדקה לפסוק לה דמי הודעה מוקדמת. ועניין נוסף - מתוך דברי הצדדים עולה כי ישנה מחלוקת מהו הסכום שהצטבר לתובעת בקופות הפיצויים, ומהו הסכום שנותר לתשלום. לאחר שעיינו במלוא החומר שבתיק ובמסמכים שהומצאו, אנו מקבלים את תחשיבי הנתבעת בסיכומיה, כי הסכום שנותר לתשלום פיצויי פיטורין (מעבר לסכומים שהוציאה או שעומדים לרשותה בקופות הביטוח ) - הינו 42,899 ₪. טענת קיזוז של הנתבעת:אין חולק כי התובעת שהתה בתקופת אי כושר עבודה מלא מיולי 2007 ועד דצמבר 2007. בגין שלושת החודשים הראשונים קיבלה משכורת רגילה מהתובעת (ועל כך אין טענת קיזוז), אך מחודש אוקטובר עד דצמבר 2007 שולם לה סך של 42,308 ₪. בנוסף, בחודשים ינואר 2008 ועד אוגוסט 2008 ירד אובדן אי הכושר ל-50%, ואולם עד חודש יולי 2008, המשיכה התובעת לקבל משכורות מלאות מהנתבעת, אף שהייתה זכאית לקבל רק 50% משכרה, מהנתבעת. ע"פ התחשיבים שערכה הנתבעת, ושלא נסתרו, הסכום שקיבלה ביתר עמד על 75,671 ₪ . התובעת אינה מכחישה, למעשה, עובדות אלו (וגם לא את הסכומים), אך טוענת כי אינה מחוייבת להחזיר סכומים אלו, בין השאר לאור העובדה שהיא לא ידעה שכספים אלו לא מגיעים לה, והסתמכה על הנתבעת כי היא יודעת מה מגיע לה. איננו מקבלים טענות אלו. גם אם התובעת סברה , ובתום לב, כי הכספים מגיעים לה, לא הייתה זכאית לקבל כפל תשלומים, ועל כן עליה להחזירם לנתבעת (בדרך של קיזוז). פיצויים מוגברים: למרות הנטען בסיכומים - רכיב זה אינו נכלל בכתב התביעה ועל כן מהווה הרחבת חזית. לאור זאת אין מקום לפסוק בגין רכיב זה, ואף לא היה מקום להעלותם לראשונה במסגרת הסיכומים. פיצויי הלנה : אף שסבורים אנו כי התנהלות הנתבעת בעניינה של התובעת לא היה ראוי, וכי הייתה זכאית לקבל את זכויותיה (ולכל הפחות את ייתרת פיצויי הפיטורין) במועד - הגענו למסקנה כי בשל המחלוקת הכללית בין הצדדים אך מתוך טעות לא שולמו לה כספי ההשלמה לפיצויי פיטורין, תוך הבנה שיגיעו עימה להסדר כולל (דבר שבסופו של דבר לא נעשה). בנסיבות אלו אנו מעמידים את פיצויי ההלנה בשיעור של ריבית והצמדה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: יתרת פיצויי פיטורים (מעבר לכספים שהופרשו לה בקרנות) - 42,899 ₪ מענק פרישה - 371,336 ₪ פדיון ימי חופשה - 24,891 ₪ פדיון ימי מחלה - 18,225 ₪ פיצוי חד פעמי - 5,000 ₪ מענק הסתגלות - 52,703 ₪ מענק יובל - 4,517 ₪ כל הסכומים יצברו ריבית והצמדה מיום 1/9/2008 ועד ליום התשלום בפועל. מתוך סכומים אלו, יקוזז סך של 75,671 ₪ (בהצמדתם ליום הקיזוז). בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 7,500 ₪ כשכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הפסקת עבודהפרישה