העברת ילד לחינוך מיוחד למרות התנגדות ההורים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברת ילד לחינוך מיוחד - ערר על החלטה:

בפני עתירה על החלטת ועדת הערר הפועלת מכוח חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 לדחות את הערר שהוגש על-ידי העותרים, על החלטת ועדת ההשמה אשר קבעה כי יש להעביר את הקטין ממסגרת חינוך של כיתה רגילה, ולשבצו במסגרת כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל (נוכח העובדה שמדובר בקטין אין לגלות אודותיו פרטים מזהים).

הצדדים

1. העותר קטין יליד 9.01.01, היה בעת הגשת העתירה תלמיד כיתה ה' שהיא כיתת חינוך מיוחד בביה"ס אשלים בראשון לציון (לעיל ולהלן: "הקטין"). העותר מגיש העתירה באמצעות אביו (להלן: "אב הקטין") ואימו (לעיל ולהלן יקראו כולם: "העותרים").

המשיב 1 - משרד החינוך - אחראי על מתן חינוך במסגרת חוק לימוד חובה התש"ט- 1949 ובית הספר נמצא תחת פיקוחו (להלן: "משרד החינוך").

המשיבה 2 היא רשות החינוך המקומית אשר החליטה כי העותר ילמד בכיתת חינוך מיוחד (להלן: "העירייה").

להלן העובדות הצריכות לעניין

2. הקטין, שובץ ללימודים בכיתות א' וב' בבית הספר "עין הקורא" בראשון לציון, בכיתה רגילה. בעת לימודיו בבית ספר "עין הקורא", דווח על ידי המחנכת בכיתתו כי תפקודו ההתנהגותי לקוי וכי הוא מרבה להציק לילדים במהלך השיעור, מקלל והיה מעורב באירועי אלימות בהפסקות.

3. ביום 14.5.09, לבקשת מחנכת הכיתה הובא עניינו של הקטין לדיון לפני ועדת השילוב בבית הספר, אשר התקיימה בנוכחות הורי הקטין. בסיום הדיון, הוחלט כי הקטין ילמד בכיתה רגילה ויקבל תמיכה מתכנית השילוב.

4. לאחר כחודש ימים, ומשהתנהגות הקטין לא השתפרה, פנתה מנהלת בית הספר "עין הקורא" לאב הקטין והציעה לו, כי פסיכולוג בית הספר יערוך את האבחון הפסיכולוגי. האב סרב והביע רצונו לערוך את המבחנים באופן פרטי.

5. לבקשת העותרים, הועבר הקטין, להמשך לימודיו, לבית ספר "אשכולות" בראשון לציון. בחודש הראשון ללימודיו בכיתה ג' בבית הספר "אשכולות" הפגין הקטין התנהגות אלימה, אשר הביאה להשעייתו מבית הספר. ביום 22.10.09, שב הקטין מההשעיה אשר הוטלה עליו. 3 ימים בלבד לאחר חזרתו מההשעיה, נקט הקטין באלימות פיזית, פעם נוספת, והושעה שוב.

6. קשיי ההתנהגות והשימוש באלימות מילולית ופיזית על ידי הקטין נמשכו. לפיכך, הומלץ לאב הקטין, לערוך לו אבחון מקצועי. ביום 1.02.10, לאחר שהובא עניינו של הקטין לדיון לפני ועדת השילוב, הוחלט בועדת שילוב זו, כי ילמד בכיתה רגילה ויקבל תמיכה מתכנית השילוב. במסגרת הדיון הציעה מנהלת בית הספר כי הקטין יעבור אבחון פסיכולוגי ואבחון דידקטי.
7. במהלך חודש אפריל 2010, עבר הקטין אבחון דידקטי במרכז תמיכה ישובי (מת"י) על ידי המאבחנת גב' דליה גולדשטיין (ראה נספח 6 לתגובת העירייה). על פי האמור בסיכום האבחון ובהמלצות אשר ניתנו בו, הקטין הינו בעל יכולת חשיבה מופשטת גבוהה, אך גם בעל חסך בידע לשוני ושפתי המשפיע על התנהלותו הכללית. לפיכך, הומלץ כי הקטין יזכה להוראה מתקנת, לפיקוח צמוד מהצוות הלימודי, להעשרה שפתית נרחבת, כמו גם חיזוקים חיובים.

8. ביום 06.06.10, נערכה חוות דעת פסיכולוגית בעניינו של הקטין, אשר נערכה על ידי גב' נאוה כהן – פסיכולוגית חינוכית מומחית מהשירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית ראשון-לציון. בחוות-הדעת הפסיכולוגית, נמצא כי הקטין מתפקד "ברמת אינטליגנציה ממוצעת עם פער בין התחום המילולי לביצועי לטובת האחרון, ידע העולם שלו ואוצר המילים נמוכים לגילו, קיימים קשיים בהתארגנות ובקשב וריכוז. באים לידי ביטוי אימפולסיביות, קושי בקבלת גבולות ובריסון דחפים". לפיכך, המליצה הפסיכולוגית, על הוראה מתקנת על ידי מורת שילוב; עיצוב התנהגות במסגרת בית הספר וכן על אבחון פסיכיאטרי/נוירולוגי לבדיקת קשיי הקשב והריכוז ובעיית ההתנהגות.

9. בהמשך להמלצות אלו שהתקבלו, התקיימה ביום 09.06.10, ישיבה מקצועית בין גורמי בית הספר לאב הקטין. בסיכום ישיבה זו, הוסכם כי הקטין יופנה להערכת מסוכנות לבדיקת קשב וריכוז.

10. עם פתיחת שנת הלימודים תשע"א, קיים צוות בית הספר שיחה עם הורי הקטין וביקשם להירתם לתוכנית ההבניה ההתנהגותית של הקטין, בין היתר על ידי קבלת הדרכה הורית. ההורים סרבו לקבלת ההדרכה ההורית. כחודש לאחר מכן, נפגש שוב צוות בית הספר, עם אב הקטין, על מנת לקדם את תכנית ההבניה ההתנהגותית. למרות כל אלה, התנהגותו של הקטין לא השתפרה והפרות המשמעת הרבות, כמו גם התקריות האלימות מצידו של הקטין - לא פסקו.

11. ביום 28.11.10, זומן אבי הקטין לשיחה נוספת בבית הספר. האב עודכן, כי תכנית ההבניה ההתנהגותית אינה מקדמת את הקטין, אשר ממשיך להתנהג באלימות ומתקשה בלימודיו, ולפיכך יש צורך דחוף לפנות לגורמים מקצועיים לבירור הסיבות לקשיים הלימודיים וההתנהגותיים.

12. עם התמשכות מעשי האלימות מצד הקטין, ללא כל שיפור, קבלת תלונות רבות מתלמידי בית הספר והוריהם, על כך שהקטין מפריע למהלך הלימודים התקין ומהווה איום על ילדיהם, כמו גם הקשיים הלימודיים של הקטין, ואי-מתן מענה מסייע מהורי הקטין, הובא עניינו של הקטין, פעם נוספת, לדיון בועדת השילוב של בית הספר. בתום הדיון בועדת השילוב שהתקיים ביום 13.2.11, הגיעו משתתפיה למסקנה, כי פעלו בכל הכלים אשר יש בידם, וכי אינם מסוגלים לסייע בהתגברות על קשייו של הקטין (הן הלימודיים והן ההתנהגותיים), הדורשים מענה של גורמים מקצועיים, ולפיכך יעלה עניינו של הקטין לועדת ההשמה.

13. בהתאם לסעיף 8 לחוק, הובא עניינו של הקטין למספר דיונים לפני ועדת ההשמה בעירייה ביום 1. 5.11 וביום 7.07.11. טרם הבאת עניינו של הקטין לפני ועדת ההשמה, נערכו תצפיות בכיתה על הקטין על ידי פסיכולוגית בית הספר והמפקחת וכן התקבלו עמדת נציגי בית הספר (מנהלת, מחנכת ומורת השילוב) ועמדת הורי הקטין.

14. במהלך הדיונים בועדת ההשמה ביום 1.5.11, אשר התנהלו בנוכחות אב הקטין, המליצו הגורמים המקצועיים כי הקטין ילמד בכיתה קטנה, אשר תיתן מענה לקשיים ההתנהגותיים של הקטין, אשר ככל הנראה, נגרמים מקושי רגשי ומתסכולים הנובעים מקשיי למידה. מנהלת בית הספר, חזרה על התחושה הקיימת, לפיה מוצו כל דרכי העזרה לקטין בבית הספר, על אף המאמצים הרבים שנעשו (מורת שילוב, תלמיד מלווה, תכניות התנהגותיות בליווי מדריכה מומחית חיצונית לצוות בית הספר, מתן שעות לימוד פרטניות המקצועות בהם מתקשה, בניית מערכת שעות אישית והקלה משמעותית לגבי דרכי אכיפה) – דבר הפוגע בטובת הקטין עצמו, אשר אינו מתקדם בלימודיו ומממש את יכולותיו, כמו גם בטובתם של קטינים נוספים בבית הספר, אשר עבודתם השוטפת בכיתה נפגעת והם נמצאים במצב איום מצד הקטין.

15. מנגד, אב הקטין, שלל הפרעות קשב וריכוז, על סמך מבחן T.O.V.A אשר נערך לקטין, וזאת על אף שהוסבר לו, על ידי הגורמים המקצועיים, כי מבחן זה אינו בודק הפרעות התנהגות וטען כי בית הספר מתנכל לבנו. לפיכך, ביקש להעביר את הקטין למסגרת חינוכית רגילה אחרת עם עזרה מרובה, כפי שקיבל הקטין בבית הספר אשכולות. בתום הדיון, בהמשך להצגת העמדות השונות ועיון במסמכים, החליטה ועדת ההשמה, פה אחד, כי הקטין מתאפיין בחריגות מסוג "הפרעות התנהגותיות רגשיות" וכי בנסיבות אלה, טובתו של הקטין הינה שיבוץ ולמידה בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל.

16. ייאמר, כי בין לבין הגישו הורי הקטין ערר לועדת הערר, בגין החלטת ועדת ההשמה לשבץ הקטין בכיתה התנהגותית וועדת הערר החליטה להשיב את הנושא לדיון נוסף לפני ועדת ההשמה, ולפיכך התקיימו הדיונים בשתי הועדות המתוארות לעיל.

17. ביום 7.7.11, התכנסה ועדת ההשמה לדון בעניינו של הקטין. בוועדה הוחלט כי הפניית הקטין לשיבוץ, באמצעות נציגי משרד החינוך , במוסד חינוכי רגיל בכיתה מיוחדת - הינו פתרון התואם את רמתו, כפי שנקבעה והיכולת ליתן מענה למכלול צרכיו. בגין החלטה זו, הגישו הורי הקטין ערר לועדת הערר.

18. ביום 29.08.11, התקיים דיון בועדת הערר, בנוכחות אב הקטין. בדיון זה חזר האב על בקשתו להעברת הקטין לבית ספר אחר, אך לא לכיתת חינוך מיוחד. כך גם חזר האב על טענותיו, לפיו אינו מסכים עם גישת צוות בית הספר והפנה לבדיקות שעשה הקטין, בהן לא אותרה, לטענתו, בעיית קשב וריכוז, כמו גם לדו"ח פסיכיאטר בעניינו של הקטין ולתוצאות הישגיו של הקטין בבי"ס פרטי. מנגד, הצביעו מנהלת בית הספר ומורת השילוב על הקשיים בהעברת החומר הלימודי לקטין ועל הצורך בסיוע ותמיכה צמודים לקטין.

19. ביום 30.08.11, ניתנה החלטת ועדת הערר, הדוחה את עררם של ההורים, וזאת מן הטעם כי לאור הבעיות ההתנהגותיות של התלמיד, הוא זקוק למענה מקיף בתחום זה, כמו גם לחוויה לימודית מיטבית.



טענות העותרים

20. לטענת העותרים, במהלך שני דיונים שהתקיימו בעניין הקטין עולה כי ניתנה עדות שקר, וכן כי עוותו נתונים בהחלטות חשובות הקשורות לעניין הקטין. ועדת הערר הראשונה הגיעה להחלטה לדחות את החלטת ועדת ההשמה עקב אי התאמה בין מסמכים הרשמיים כמו גיליון סיום כיתה ד' לבין הטענות של הצוות החינוכי. לאור זאת, החזירה הועדה את הנושא לועדת השמה נוספת. את הסיכום אפשר לראות בהחלטת ועדת ערר מתאריך 30.06.11 שם נאמר כי "חברי הועדה מתרשמים שיש חוסר התאמה בין מהלך הדיון לבין החלטה". מצורף בתיק גם הפרוטוקול של ועדת ערר מתאריך 29.06.11 וגם ההחלטה של אותה ועדה. עוד אפשר להתרשם שבמסגרת הפרוטוקול של דיון ועדת ערר מתאריך 30.06.11 אומרת יו"ר ועדת ערר אביבה עטרי: "אני ממליצה שתנסה בי"ס רגיל" (עמוד 3).

21. למרות כל האבחונים המוכיחים כי התנהגותו של הקטין היא נורמטיבית, הוא שובץ ללא שום סיבה מוצדקת בכיתת חינוך מיוחד ואף הושאר באותה כיתה שנה נוספת.

22. האנשים הנוגעים בדבר אדישים לגורלו של הקטין, או שהושפעו מלחץ מצד גורמים בעלי תפקידים שונים. לא אובחן כי הקטין סובל מבעיות רגשיות, התנהגותיות או בעיות למידה. ההיפך הוא הנכון: בכל האבחונים שנעשו לקטין נמצא כי הוא בעל אינטליגנציה יוצאת דופן ובעל יכולת למידה גבוהה.

23. לטענת הצוות החינוכי, הסיבה לפיה הקטין נשלח לחינוך המיוחד הינה עקב בעיות התנהגותיות (אלימות פיזית), ואולם, באף דוח שהתקבל מבית הספר החדש לא דובר כל על אלימות פיזית. נהפוך הוא, בדוח הראשון מתחילת השנה מתאריך 17.01.12 צוין מפורשות, כי ".... אינו יוזם אלימות אך אם הוא נקלע לתקרית אלימה הוא מחזיר לאותו ילד". כמו כן בדוחות הבאים כלל לא דובר על כך שהילד אלים.

24.העותרים מדגישים שהקטין לא טופל בטיפול פסיכולוגי או תרופתי כלשהו. כן הם מציינים את העובדה, כי לאחר בדיקה עם כל אחד מהצוות, אין למי מהם השכלה מיוחדת בטיפול עם ילדים עם הפרעות כאלה ואחרות. הצוות הינו רגיל מן השורה.

25. נכון להיום, הקטין פגוע רגשית, מעצם כך שנשאר כיתה. באבחון שנערך בתאריך 27.01.12 כאשר המאבחנת שאלה "באיזה כיתה הוא נמצא ?" הילד פרץ בבכי.

26. הקטין נפגע מבחינה חברתית והוא סובל מכך שאין לו חברים כיוון שבית הספר בו הוא לומד לא נמצא באזור מגוריו והוא לא יכול להיפגש עם ילדים אחרים מכיתתו.

27. כמו כן, נגרמה פגיעה חמורה ביותר בהתקדמותו הלימודית והאינטלקטואלית של הקטין, כיוון שהמסגרת בה הוא נמצא לא מקדמת אותו, אלא בולמת את התפתחותו, ומסכנת את עתידו.

28. אב הקטין הביע צער על כך שבית המשפט לא התייחס כלל לאבחונים שהקטין עבר, וכן הביע צער על כך על כך שבית המשפט לא התייחס ל"שלל השקרים" מצד מערכת החינוך שאף תועדו בפרוטוקולים של שני הדיונים.

29. העותרים מבקשים כי בית המשפט ישקול בכובד ראש, את ההחלטה שהוא עתיד לקבל, כי מדובר בילד ובעתידו. כל החלטה עלולה להשפיעה על חייו העתידיים של הקטין, בין אם זה לטובה או לרעה.

טענות משרד החינוך

30. עמדת משרד החינוך הינה כי החלטת ועדת הערר בעניינו של הקטין ראויה וסבירה. החלטת ועדת הערר התבססה על שיקולים מקצועיים וענייניים, והיא שמה לנגד עיניה את טובתו של הקטין.

31. המסגרת אליה שובץ הקטין הינה המסגרת המתאימה והנכונה לו, וזאת כיוון שאובחן כסובל מהפרעות התנהגותיות ורגשיות קשות. אנשי המקצוע אשר דנו לא אחת בעניינו סברו, כי השארתו של הקטין במסגרת החינוכית בה למד או בכיתה רגילה אחרת, לא תיתן מענה מלא לצרכיו, לעומת שיבוצו במסגרת לחינוך מיוחד אשר מתמחה בהתמודדות בהפרעות רגשיות והתנהגותיות. עמדה זו אף מקבלת חיזוק מדיווחי בית הספר בו לומד כעת הקטין בכיתת חינוך מיוחד – דיווחים אשר מצביעים על שיפור קל בהתנהגותו, המאפשר לגורמים החינוכיים לשלבו בהדרגתיות, למספר שעות, בחלק מהמקצועות, בכיתה רגילה, כשם שדווח בדיון האחרון.

32. לעמדתו של משרד החינוך, לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר, ובוודאי שלא נפל בה פגם מן הפגמים המצדיקים התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת המקצועי של הגוף המנהלי המוסמך. העותרים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי נפל פגם כאמור.

33. עוד נטען, כי דין עתירה זו להדחות מטעמי שיהוי ואי-ניקיון כפיים, וזאת כפי שפורט בהרחבה בכתבי בי-הדין מטעם העירייה ומשרד החינוך.

34. לטענת משרד החינוך, אף במהלך הדיונים שהתנהלו לפני בית המשפט, ביקשו העותרים כי יוענקו לקטין שעות שילוב, כאשר גם ההחלטה להעניק שעות שילוב מצויה תחת חוק החינוך המיוחד.

35. הוועדה שמה לנגד עיניה את טובת הילד, כאשר התכלית בבסיס ההחלטה היא לעזור לשלב את הקטין במסגרת לימודים ראויה המתאימה לצרכיו, שתוביל להתקדמות וצמצום הפערים מהם הוא סובל, ותספק לו מעטפת מתאימה למכלול בעיותיו, באופן שעשוי לקדם את חזרתו למסגרת חינוכית רגילה בעתיד.

החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר שבחנה את החלטת ועדת ההשמה בעניינו של הקטין, ומצאה שמדובר בהחלטה מקצועית ראויה, שאין מקום לשנותה במסגרת הערר ומהנימוקים שהופיעו בו.

36. משרד החינוך מזכיר, כי בהתאם לחוק, עניינו של הקטין יובא לפני ועדת ההשמה עת יגיע זמנו לעלות לחטיבת הביניים. ויתכן שאף קודם לכן ישולב הקטין בכיתה רגילה, אם הצוות החינוכי והמקצועי במוסד החינוכי בו שובץ, יהא סבור, כי השיבוץ בכיתת החינוך המיוחד, אינו מתאים לו עוד וכי הוא מסוגל להשתלב במקצועות נוספים בכיתה רגילה.

37. ב"כ משרד החינוך העיר על דרך ההתבטאות של אב הקטין הן בדיוני בית המשפט והן בסיכומיו, כאשר העלה טענות והאשמות חסרות בסיס בניגוד למסמכים המצויים בתיק.

38. אשר על כן, ומשלא הצליחו העותרים להצביע על פגם הדורש את התערבות בית המשפט מתבקש בית משפט זה לדחות את העתירה ולחייב את העותרים בהוצאות משפט, ולו סמליות, בשל התנהלותם במהלך הדיון.


טענות העירייה

39. לטענת העירייה, דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת האיחור והשיהוי הניכרים בהם לוקה הגשת העתירה – באיחור ניכר של למעלה מחודש וחצי מהמועד האחרון הקבוע בדין להגשת העתירה ; ובחלוף כ-3.5 חודשים, ממכתב העדכון אשר הומצא לידי העותרים בדבר החלטת ועדת הערר מושא עתירה זו.
40. דינה של עתירה להידחות על הסף, אף מהטעם של "מעשה עשוי" – שכן בהתאם להחלטת ועדת הערר מושא עתירה זו, הקטין שובץ ללימודים בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, נבנתה לקטין תכנית לימודים אישית והוא מצוי תחת פיקוח צמוד של מחנכת הכיתה ושל סייעת הכיתה, באופן שמקדם את שילובו האפקטיבי במסגרת הלימודים שנקבעה לו. לפיכך, הוצאת הקטין מהכיתה והעברתו לכיתה רגילה, בהכרח יסב פגיעה קשה בקטין עצמו, אשר השתלב זה מכבר במסגרת שנקבעה לו.
41. כמו כן, עיון בכתב העתירה דנן, כמו גם בחינת התנהלות העותר במסגרת ההליך בכללותו, מגלה הצגה מגמתית של העובדות, לצד הסתרה של עובדות מהותיות מעיני ביהמ"ש, כמו גם לצד הטחת האשמות כוזבות, אשר אינן עניין של מה בכך, במשיבות– על אנשי הצוות המקצועי שפעלו ופועלים אצל המשיבות ללא לאות בעניינו של הקטין.
42. דין העתירה להידחות אף לגופה. הנחת המוצא הבסיסית, אשר עליה אין חולק בענייננו הנה כי בפנינו קטין עם צרכים מיוחדים. ההחלטה לשבץ את הקטין בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל – לא רק שהנה החלטה סבירה, אלא שמדובר בהחלטה מתחייבת בנסיבותיו של הקטין.
43. הוועדות המקצועיות אשר הוקמו מכוח חוק חינוך מיוחד ובהן ועדת השילוב, ועדת ההשמה וועדת הערר (להלן: "הוועדות המקצועיות") – התכנסו 7 פעמים בעניינו של הקטין למן כניסתו ללימודים בכיתה א'. הוועדות המקצועיות ניתחו ובחנו את מכלול העמדות וחוות הדעת המקצועיות השונות אשר הובאו בעניינו של הקטין. הוועדות שבו והבהירו לאביו של הקטין, כי האבחונים אשר הובאו מטעמו – מחזקים את הקביעה, כי מדובר בקטין שמתאפיין בחריגוּת התנהגותית-רגשית מובהקת.
44. בנסיבות אלה, ובפרט נוכח הדוחות התפקודיים אשר מעידים על השיפור הניכר בתפקודו של הקטין במסגרת כיתת החינוך המיוחד בביה"ס הרגיל בה הוא לומד למן כיתה ה' – יוצא אפוא, כי לא רק שהחלטת הוועדות המקצועיות, בדבר שיבוץ הקטין בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל, הנה החלטה סבירה בענייננו, אלא שבנסיבות שבפנינו מן ההכרח היה לקבל את ההחלטה הנ"ל (מושא העתירה דנן).
45. הלכה פסוקה היא כי ביהמ"ש אינו מתערב בשיקול הדעת המסור לרשות המנהלית, אלא מסתפק בבחינה האם היא נגועה בחוסר סבירות קיצוני.

דיון והכרעה

46. המשיבות העלו מספר טענות סף ותחילה אדרש אליהן. בראש ובראשונה ייאמר שלא מצאתי ממש בטענת הסף, כי יש לדחות את העתירה מהטעם של "מעשה עשוי", לפיה הקטין שולב זה מכבר וכי הוצאתו מכיתת החינוך המיוחד והעברתו לכיתה רגילה, תסב לו פגיעה קשה. טענת "מעשה עשוי" מתייחסת למצב שבו דבר נעשה ו"לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור" (ראו ע"א 10286/08 ויקטוריה מפ רווד בע''מ נ' רז מהנדסים [1990] בע''מ, ניתן ביום 2.06.2010). טענה זו אינה הולמת את המקרה שבפני, שכן מדובר בתלמיד המשובץ במסגרת לימודית מסוימת ואשר ניתן מעת לעת לשבצו במסגרת אחרת שתתאים לצרכיו. ב"כ המשיבות הודו באשר לקטין, כי התקבלו דיווחים אשר מצביעים על שיפור קל בהתנהגותו, המאפשר לגורמים החינוכיים לשלבו בהדרגתיות, למספר שעות, בחלק מהמקצועות, בכיתה רגילה. דבר המחזק את דעתי כי מדובר בהתנהלות דינאמית וכי אין לומר במקרה זה כי מדובר ב"מעשה עשוי". אינני אף סבור כי יש לקבל את טענת המשיבות באשר להיעדר ניקיון כפיים מצד העותרים. ב"כ העירייה טענה כי הדברים אמורים בעיקרם ביחס לעובדה כי העותרים מציגים מצג שווא, לפיו ההחלטה לשבץ את הקטין בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל התקבלה בהתבסס על אבחונו של הקטין כסובל מ "D(H)AD" (הפרעת קשב וריכוז, עם או בלי היפראקטיביות) ולא היא: החלטת ועדת ההשמה לא אפיינה את הקטין כסובל מ"d (h) ad", כי אם מהפרעות התנהגותיות רגשיות. דומה שלא ניתן לבקר את העותרים בעניין זה, שכן שאלת אבחון הבעיה ממנה סובל הקטין נתונה במחלוקת והעותרים לא טעו כאשר ציינו כי הקטין סובל מ "d (h) ad". זאת שכן עניין זה לדוגמה, מופיע במכתבה של ועדת ההשמה מיום 3.5.11 (ראו נספח 10 בתגובה מקדמית של העתירה מטעם העירייה).
47. מנגד, מצאתי כי לא בכדי נטענה טענת סף שהעלו המשיבות ולפיה יש לדחות את העתירה מחמת איחור בהגשתה. לעניין המועדים להגשת עתירה מינהלית, קובעת תקנה 3 ל(סדרי דין), תשס"א – 2000 (להלן: "תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים"), כי עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. "לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם ".
48. בענייננו, החלטת ועדת הערר התקבלה ביום 29.8.11. העותרים עודכנו בדבר ההחלטה במכתב מיום 30.8.11. בנסיבות אלה – ובהתאם להוראת תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים – המועד האחרון להגשת העתירה דנן חל ביום 26.10.11, היינו בחלוף 45 יום ממועד ממכתב העדכון ובהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת הסוכות. יוצא אפוא, כי משהעתירה דנן הוגשה אך ביום 13.12.11 – הרי שהגשתה לוקה באיחור ניכר של למעלה מחודש וחצי.
49. טענת העותרים המובאת בסעיפים 4.9-4.10 ובסעיף 7.8 לכתב העתירה, לפיה הפרוטוקולים של ועדת הערר מיום 29.6.11 ומיום 29.8.11 הומצאו לידיהם באיחור – אין בה כדי לרפא את האיחור בהגשת העתירה. זאת שכן, אין חולק, כי הורי הקטין היו נוכחים בוועדות הערר מיום 29.6.11 (ראה נספח 11 לתגובת העירייה) ומיום 29.8.11 (ראה נספח 15 לתגובת העירייה) וניתנה להם האפשרות המלאה להביא בפני הוועדה את מכלול טיעוניהם בו בזמן. הנה כי כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי החלטות ועדת הערר מיום 29.6.11 ומיום 29.8.11 היו מצויות בידיעתם המלאה של העותרים – וזאת כבר במועד דיוני הוועדה, ולמצער במועד מכתבי העדכון בדבר החלטות ועדת הערר. לעניין זה קבע כב' השופט מ' חשין את ההלכה הבאה כדלקמן:
"לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מלכת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים.
משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט "אם ראה הצדקה לכך"." (עע"ם 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון, ( ניתן ביום 24/03/2002,ההדגשה שלי - א.ס).
בענייננו, העותרים אף לא מצאו לנכון להגיש בקשה להארכת המועד הנתון להם בחוק. אשר על כן, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את העתירה מפאת איחור בהגשתה.

50. אף אם לא הייתי מוצא כי יש ממש בטענות הסף אשר הועלו על ידי העותרים, עדיין אני סבור, כי דין התביעה להידחות אף מטעמים הנוגעים לגופם של דברים. על כן ומעל לנדרש אפרט את טעמיי לדחיית העתירה לגופה;

51. חוק חינוך מיוחד מהווה המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לעניינינו. בניגוד לתפיסת העותרים, מטרתו של החוק היא להיטיב עם הילד ולא להרע עימו. שהרי כך נאמר בסעיף 2 לחוק:

"מטרת החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכלתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה."

בהגדרות החוק נאמר כי החינוך המיוחד ניתן לילד "בעל צרכים מיוחדים" שהינו בעל "לקות משמעותית שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד". הנה כי כן, חוק חינוך מיוחד מגדיר מהי לקות המצדיקה היזקקות למסגרת של חינוך מיוחד.

52. את המשימה הנכבדה של אבחון הילד ושיבוצו במסגרת מתאימה הפקיד המחוקק בידי ועדת השמה (ס' 7 לחוק חינוך מיוחד), שהחוק קובע את הרכבה (ס' 6 לחוק חינוך מיוחד), דרך הפנייה אליה (ס' 8 לחוק חינוך מיוחד) וסמכויותיה (ס' 9 לחוק חינוך מיוחד). ודוק; החוק מתווה באופן מפורט ומדוקדק את הרכב ועדת ההשמה אשר כוללת שורה של מומחים מתחומים שונים לרבות ומבלי למצות מפקח מטעם משרד החינוך, פסיכולוג חינוכי, עובד סוציאלי וכן הורה לילד בעל צרכים מיוחדים. אף וועדת הערר כוללת שורה של אנשי מקצוע כדוגמת וועדת ההשמה. המחוקק אינו מסתפק בזאת ואף מתווה את אופן ניהול ישיבות הוועדה תוך שיתוף הוריו של הילד. אין זאת אלא, כי המחוקק צפה את רצונם העז של הורי הילד להיות מעורים בהחלטות באשר לעתידו של ילדם.
מאופן ניסוח החוק אני סבור ששיבוצו של תלמיד במסגרת המתאימה לו איננה עניין הנתון לבחירת הילד או לבחירתם של הוריו. כעולה מלשון החוק, תכליתו והגיונותיו, שיבוץ של ילד במסגרת מיוחדת נתונה לשיקול דעתן של וועדות מומחים אשר הרכבן נקבע על ידי המחוקק. החלטות הוועדות ניתנות לערעור מלבד החלטת ועדת הערר אשר הינה סופית במישור המינהלי והיא ניתנת לערעור בהליך המשפטי בלבד.

53. העותרים ביקשו להסתמך על החלטתה של ועדת ערר מתאריך 30.06.11 שם נאמר כי "חברי הועדה מתרשמים שיש חוסר התאמה בין מהלך הדיון לבין החלטה" ובשל כך החזירה את הדיון לוועדת ההשמה על מנת שתדון בעניין מחדש. בקשת העותרים מבקשת גם להסתמך על התבטאות במסגרת הפרוטוקול של דיון ועדת ערר מתאריך 29.06.11 של יו"ר ועדת ערר גב' אביבה עטרי ולפיה: "אני ממליצה שתנסה בי"ס רגיל". בחנתי את האמור בפרוטוקול זה ואינני שותף לטענות העותרים ותחושותיהם. אני לכשעצמי סבור, כי ההחלטה להחזיר את הדיון לוועדת ההשמה יש בה כדי להעיד שוועדת הערר מילאה את תפקידה כדבעי ולא תיפקדה כחותמת גומי. באשר להערת יו"ר ועדת ערר אביבה עטרי: "אני ממליצה שתנסה בי"ס רגיל", הרי שמדובר בהערה אחת מני כמה הערות אשר הועלו במהלך תקין של דיון בפורום שכזה. מהתנהלות הדברים באותו דיון, ברי לכל שהייתה זו הערה אשר לא אומצה, שכן ההחלטה הסופית הייתה ברוח אחרת לחלוטין. יצוין, כי עקבתי אחר הפרוטוקולים השונים שבדיוני הוועדות שדנו בעניינו של הקטין והתרשמתי כי אנשי הוועדות בחנו את המקרה דנא בשום-שכל ורצון טוב לעזור לקטין ולא להכשילו. לא מצאתי כל בסיס לטענות העותרים לפיהן מי מחברי הוועדות שדנו בעניינו של הקטין עוות נתונים, וצר לי כי כך נטען על ידם.

54. זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת, מקום בו החלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות ובייחוד כאשר זו נשענת על חוות דעת מומחים. למעשה, בעתירתם מבקשים העותרים כי בית המשפט יתערב בהחלטה פדגוגית-מקצועית של הרשויות המוסמכות. התערבות מסוג זה חורגת מכללי הביקורת השיפוטית בהליך המנהלי. בעניין זה ראו: בג"צ 4800/94 דוד באני (קטין) נ' שר החינוך והתרבות ואח', ( ניתן ביום 25.12.94):

"שמענו טענותיה של אמו של העותר וכן את דבריו של מר דוד מוצאפי, אולם אין אנו בדעה כי בידינו לשים את שיקול דעתנו תחת שיקול דעתן של ועדות ההשמה והערר. ועדות אלה הן שהופקדו להחליט בעניין השמתם של תלמידים במוסדות חינוך לסוגיהם, ואין בית המשפט בא במקומם של אנשי מקצוע שמונו לשם כך על פי החוק". וגם בר"ם 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, פ"ד נח(4) 754 . וגם עת"מ 2389-09 א.מ (קטין) נ' מדינת ישראל ואח', דינים מינהלי 2010 (26) 575 ועוד".

55. מעבר לכך, אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות העותרים לפיהם לא אובחן כי הקטין סובל מבעיות רגשיות, התנהגותיות או בעיות למידה. כך למשל, במסגרת דו"ח מת"י (להערכת תפקודי הלמידה של הקטין), אשר נערך בחודש אפריל 2010 (בהתאם להחלטת ועדת השילוב מיום 1.2.10), נקבע מפורשות, כי הקטין סובל מ"חסך בידע לשוני ושפתי המשפיע על התנהלותו הכללית כלומד" (העתק דו"ח מת"י מצ"ב בנספח 6 לתגובת העירייה);
במסגרת חוות הדעת הפסיכולוגית מיום 6.6.10 (אשר נערכה אף היא בהתאם להחלטת ועדת השילוב מיום 1.2.10) נקבע מפורשות, כי במסגרת התחום הרגשי עולה כי לקטין..."יש קושי להשקיע אנרגיה ולהתמיד. הוא מאד אימפולסיבי ומתקשה להכיל תסכולים וכן לווסת דחפים ולשלוט עליהם, וקיימת אצלו נטיה ל - ACTING OUT ולתוקפנות" (עמ' 4 לחוות הדעת). בדברי הסיכום של האבחון נאמר כי: "קיימים קשיים בהתארגנות ובקשב וריכוז. באים לידי ביטוי באימפולסיביות קושי בקבלת גבולות ובריסון דחפים" )שם).
חוות הדעת אשר נערכה ביום 3.3.11 ע"י הפסיכיאטר, ד"ר פבל גולובצ'יק – אליו בחרו העותרים לפנות – קבעה אף היא כי הקטין "מתקשה לקבל סמכות וגבולות שמציבים לו ומבטאה הפרעה התנהגותית עם נטייה להתעלם לחוקי החברה". כן נאמר בדו"ח זה כי "ייתכן וקיימת הפרעת קשב, אך עקב הפער בין הדיווחים בבית וביה"ס לא ניתן לקבוע זאת בוודאות". (העתק חווה"ד מצורף לכתב העתירה).
אב הקטין הרבה להציג שתי תוצאות מבחנים שהקטין עבר על מנת להוכיח כי הקטין אינו סובל מבעיות לימודיות או התנהגותיות כלשהן. בעשותו כן מתעלם אבי הקטין מכך שאבחונו של ילד הינו עניין שמורכב משורה של אבחונים וחוות דעת כפי שמתברר מעתירה זאת ואשר נתונים בידיהם האמונות של אנשי המקצוע המטפלים בכך. מעל הצורך אעיר כי בהערות בשולי מבחן T.O.V.A נכתב מפורשות
"הבדיקה הינה כלי עזר ומהווה חלק מתהליך אבחון של הפרעת קשב וריכוז המתבצע על ידי רופא מוסמך בתחום" (נספח 2 לעתירת המבקש). אף בבדיקת BRC נכתב בשוליה כי "בדיקת BRC כשלעצמה אינה מהווה הוכחה קלינית לקיומה של הפרעת קשב אלא כלי עזר בלבד בתהליך האבחנה. אין לקבוע אבחנה של הפרעת קשב וריכוז על סמך אבחון זה בלבד" (נספח 3 לעתירת המבקש).
יוצא אפוא, כי ניסיונם של העותרים לטעון, כי ההחלטה לשבץ את הקטין בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל ניתנה בניגוד לחוות הדעת אשר קבעו כי עסקינן ב"ילד תקין" – איננה עולה עם מסקנות חוות הדעת כהווייתן.
56. דין העתירה להידחות אפוא הן מהטעם כי הוגשה באיחור והן מטעמים לגופו של עניין. בניגוד לסברתם של העותרים לפיה שיבוץ ילד במסגרת חינוך מיוחד עתיד לפגוע בו ובקידומו, התרשמותי היא שהחינוך המיוחד אמור לקדם את הילד ולהצעידו לעבר הישגים לימודיים והתנהגותיים כאחד. לטעמי הוכח, הלכה למעשה, כי הקטין לא היה בשל לקבל מענה מתאים לבעיותיו במסגרת חינוכית רגילה, ועל כן הוחלט בוועדות השונות שבחנו את עניינו, בהתאם לשיקול דעתן המקצועי ומומחיותן, כי השארתו של הקטין במסגרת החינוכית בה למד לא תיתן מענה מספק לצרכיו, וכי לשם התמודדות עם מורכבות בעיותיו יש צורך במומחים לתחום הבעיות הרגשיות וההתנהגותיות, אותם ניתן לקבל רק במסגרת של כיתה לחינוך מיוחד. התרשמתי כי הוועדות השונות לרבות וועדת הערר, שמו לנגד עיניהן את טובת הילד, כאשר התכלית בבסיס ההחלטות היא לעזור לשלב את הקטין במסגרת לימודים ראויה המתאימה לצרכיו, שתוביל להתקדמות וצמצום הפערים מהם הוא סובל, ותספק לו מעטפת מתאימה למכלול בעיותיו, באופן שעשוי לקדם את חזרתו למסגרת חינוכית רגילה בעתיד.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא מצאתי להשית הוצאות על העותרים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חינוך לכל

  2. החזר אגרת חינוך

  3. יום חינוך מוגבר

  4. חינוך ואהבת ילדים

  5. תקנות החינוך, 1933

  6. תקנות החינוך, 1934

  7. מאבחני ליקויי למידה

  8. שוויון תקציב בחינוך

  9. חינוך חינם למבוגרים

  10. עורך דין בנושא חינוך

  11. עדיפות לאומית בחינוך

  12. חינוך להכרת האמנויות

  13. חובת חינוך לדמוקרטיה

  14. הצעת חוק חינוך משולב

  15. חינוך חובה לגילאי 4-3

  16. הצעת חוק תקציב החינוך

  17. חוב בגין שירותי חינוך

  18. שכר עובדי חינוך משלים

  19. גמול ניהול משרד החינוך

  20. ניכוי הוצאות חינוך ילדים

  21. חיבור מוסדות חינוך לחשמל

  22. תאונה בשיעור חינוך גופני

  23. ענישה חינוכית - הצעת חוק

  24. תעודת הוראה בחינוך גופני

  25. מוסדות להכשרת עובדי חינוך

  26. הצעת חוק היועצים החינוכיים

  27. הצעת חוק יסוד הזכות לחינוך

  28. חינוך מיוחד בשירות הציבורי

  29. חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988

  30. חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953

  31. הצעת חוק שירותי חינוך לילדים

  32. עדיפות לאומית בחינוך בפריפריה

  33. מס חב"ר - חינוך, בריאות, רווחה

  34. ייחוד כספי הקצבות למטרות חינוך

  35. סלילת כבישי גישה למוסדות חינוך

  36. אישור שקילות לתואר משרד החינוך

  37. ייצוג מול משרד החינוך - עורך דין

  38. נציג בתחום החינוך בוועדת שחרורים

  39. המכון הלאומי להערכת הישגים בחינוך

  40. הצעת חוק יסוד הזדמנויות שוות בחינוך

  41. תלמידים עם ליקויי למידה בחינוך הרגיל

  42. טיפול בתלונה של עובד חינוך שפגע בילד

  43. פקודת החינוך (נוסח חדש), תשל"ח-1978

  44. תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי''ט-1959

  45. חוק חינוך חינם לילדים חולים, התשס"א-2001

  46. מוסד חינוכי מוכר לא רשמי - זכויות עובדים

  47. תקנות חינוך ממלכתי (שם מוסד), תשכ''א-1961

  48. העברת ילד לחינוך מיוחד למרות התנגדות ההורים

  49. תקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי''ז-1956

  50. חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז-1997

  51. שילוב ילדים שלומדים בחינוך מיוחד בתנועות נוער

  52. תקנות חינוך ממלכתי (פתיחת מוסדות), תשי''ד-1953

  53. חופש התארגנות פוליטית במוסדות חינוך על תיכוניים

  54. תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי''ג-1953

  55. חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008

  56. הודעה בדבר אישור דרגות שכר לימוד לפי תקנות החינוך

  57. צו חינוך מיוחד (הכרה בארגונים ציבוריים), התש"ן-1990

  58. תקנות לימוד-חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי''ט-1959

  59. חוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), התשס"א-2001

  60. צו חינוך ממלכתי (בתי-מדרש למורים ולגננות), תשי"ח-1958

  61. תקנות לימוד-חובה וחינוך ממלכתי (רישום נוסף), תשל''ח-1978

  62. תקנות חינוך ממלכתי (המועצה לחינוך ממלכתי-דתי), תשי''ג-1953

  63. תקנות זכות יוצרים (ביצוע פומבי במוסדות חינוך), התש''ע-2010

  64. תקנות חינוך ממלכתי (תכנית השלמה ותכנית נוספת), תשי''ד-1953

  65. צו לימוד חובה (חינוך חינם שלא במוסד חינוך רשמי), תשל"ח-1978

  66. תקנות חינוך ממלכתי (מועצה מייעצת לחינוך הערבי), התשנ''ו-1996

  67. תקנות יום חינוך ארוך (מספר שעות יום חינוך ארוך), התש''ן-1990

  68. תקנות לימוד חובה (חינוך חינם שלא במוסד חינוך רשמי) תשל''ח-1978

  69. תקנות לימוד חובה (כללי דיווח של מנהל מוסד חינוך), התשס''ה-2004

  70. תקנות מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים (בקשה לרישיון) התשס''ט-2009

  71. תקנות הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך) (כשירות), התשס''ג-2003

  72. תקנות לימוד חובה (היטל חינוך על יסודי לעובד במשק בית), תשל''ט-1978

  73. תקנות לימוד חובה (תשלום היטל חינוך בעד חייל בשירות קבע), תשל''ט-1978

  74. תקנות לימוד חובה (תלמידים הלומדים ברשות חינוך מקומית אחרת), התשס''ה-2005

  75. תקנות מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים (הכרה במוסד חינוך חרדי) התשס''ט-2009

  76. תקנות חינוך ממלכתי (כללים ותנאים להנהגת שבוע לימודים מקוצר), התשס''ה-2004

  77. חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס-2000

  78. תקנות מוסדות חינוך תרבותיים ויחודיים (סדרי הדין בוועדת ערר - הכרה) התשס''ט-2009

  79. תקנות מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים (סדרי הדין בוועדת ערר – רישיון), התשס''ט-2009

  80. תקנות לימוד חובה (כללים להרחקת תלמיד לצמיתות ממוסד חינוך בשל הישגיו הלימודיים), התשס''ה-2004

  81. תקנות חינוך מיוחד (רישום ילדים בעלי צרכים מיוחדים במוסד לחינוך מיוחד בלא ועדת השמה), התשס''ו-2005

  82. צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים בשנת הלימודים התשס"ט-התש"ע), התשס"ט-2009

  83. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון