העברת הדיון לבית דין אחר

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברת הדיון לבית דין אחר: הנשיאה נילי ארד המבקש הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה נגד המשיבים לסעדים בגין סיום העסקתו (תע"א 6721/09; להלן: התובענה). בקשות שהגיש להעברת הדיון בתובענה לבית דין אחר נדחו בהחלטתו של בית הדין האזורי. מכאן בקשת רשות ערעור שהגיש על שתי החלטותיו של בית הדין האזורי בתל אביב, מושא ההליך שלפניי. הרקע ביום 4.3.2012 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בתל אביב בקשה "שלא לקיים את הדיון הקבוע למחר 5.3.2012, ולהעביר את התיק לבית דין אחר, משהתברר לח"מ כי מר עודי שינטל - מי שכיהן כמנכ"ל הנתבעת מס' 2, ואף השתתף בכמה מהישיבות נשוא התביעה - משמש כנציג ציבור בבית דין זה". בהחלטה מאותו יום, ומבלי להידרש לתגובת המשיבים, דחתה השופטת רוית צדיק את הבקשה תוך שקבעה כך: "לאחר שעיינתי בבקשה הדחופה להעברת הדיון לבית דין אחר ומבלי להידרש לתגובת הנתבעות להלן החלטתי: "עיון במסמכי התיק מעלה כי מר עידו שינטל המכהן כנציג ציבור בבית הדין אינו עד מטעם הצדדים וכן לא הוגשה כל בקשה לזמנו לדיון הקבוע. מעבר לאמור, בית הדין מוצא להבהיר כי הגשת הבקשה המשוללת כל יסוד, מהווה ניסיון נוסף לדחיית מועד הדיון הקבוע. בשל כך, ונוכח התנהלות ב"כ התובע ישא התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח. למען הסר ספק, יובהר כי הדיון יתקיים במועדו. למועד הדיון יתייצבו כל העדים להיחקר על תצהיריהם" בפתח דיון ההוכחות בתובענה שהתקיים ביום 5.3.2012, חזר המבקש על בקשתו להעביר את ההליך לבית דין אחר. בהחלטת המותב (כב' השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר דן זלינגר וגב' אלה בלאס) - נדחתה בשנית הבקשה, תוך שנקבע בה כך: " נציג הצבור ששמו הוזכר רק אתמול חרף העובדה שהדבר היה ידוע לתובע מזה זמן, איננו עד בתיק ולא הוזמן לדיון על ידי מי מהצדדים, כמו כן לא הוגש תצהיר מטעם לעימות [כך במקור - נ.א.] הנטען ביחס אליו". בקשת רשות הערעור בקשת רשות הערעור מכוונת נגד שתי החלטותיו של בית הדין האזורי בבקשות המבקש להעביר את התובענה לבית דין אחר. לטענת המבקש יש להימנע מקיום דיון בבית הדין בו מכהן נציג ציבור פעיל המשמש גם כמנהל מטעמו של מי מבעלי הדין בתובענה, אף אם אינו מעורב בניהול התובענה ואינו צפוי להעיד במסגרתה. זאת, מטעמים של מראית עין וחשש מפני משוא פנים. הוסיף המבקש וטען כי לנציג הציבור מר שינטל "נגיעה אחרת בהליך" כאמור בכלל ג'(1) לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה; כי מר שינטל אמנם אינו עד בהליך, אולם שמו הוזכר בכתבי בי-דין, בתצהירים ובנספחים המצויים בהליך, ואף יש לו ענין אישי בהליך; עוד טען המבקש כי החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה הראשונה, ניתנה ללא סמכות משניתנה בדן יחיד ואף לא על-ידי נשיא בית הדין האזורי. בהתייחס להחלטתי מיום 5.4.2012, הגישו הצדדים עמדותיהם בכתב ועיקרן באלה: המבקש הוסיף על טיעוניו בבקשת רשות הערעור, מבלי שנתמכו בתצהיר. לטענתו, מר שינטל כיהן בעבר כמנכ"ל המשיבה 2; הוא קיבל אותו לעבודה; הוא חתום על כתבי בי-דין, תצהירים ונספחים בעניינו. עוד טען כי שמו של מר שינטל הוזכר במסגרת החקירה שהתנהלה בבית הדין האזורי ביום 5.3.2012, וכי ישב כמשקיף בישיבות הדירקטוריון של המשיבה 2 ויש להניח שהוא מודע להגשת תביעתו של המבקש; הוסיף המבקש וטען, כי נודע לו על כך שמר שינטל משמש כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, רק ביום 1.3.2012, אף שידע מפי השמועה כי מר שינטל מכהן כנציג ציבור בבית דין כלשהו "זמן מה לפני-כן"; וכי מבדיקה שערך הוברר כי "אף סגנו של מר שינטל, מר שמואל שחם, מכהן כנציג ציבור". 8. המשיבים טענו כי בקשת רשות הערעור מהווה נסיון נוסף של המבקש לאיין את ההליך בפני בית הדין האזורי ולהתחילו מראשיתו, וביקשו לדחותה. לטענתם, התביעה הוגשה לפני כשלוש שנים, ובחודש מרץ 2011 הוזמנו הצדדים לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 5.3.2012. לגופו של עניין טענו, כי למר שינטל אין נגיעה אישית או "נגיעה אחרת להליך"; כי שמו לא הוזכר בכתבי הטענות; כי הוא מונה כנציג ציבור חודשים רבים לאחר הגשת התביעה, שעה שלא עבד ולא שימש כנושא משרה במשיבים; כי מר שינטל לא היה מעורב בהליך פיטורי המבקש, שמו אינו נזכר בכתבי התביעה וההגנה, והוא אף לא זומן על ידי המבקש כעד בהליך; כי שמו של מר שינטל מופיע בחלק קטן ואזוטרי מהמסמכים בהליך, בנושאים שוליים שאין להם קשר לעילות התביעה ולעובדות שבבסיסה; כי ישיבת מועצת המנהלים שאל הפרוטוקול שלה הפנה המבקש, התקיימה כחודש לאחר פיטוריו. בהיבט המשפטי, טענו המשיבים כי על פי הפסיקה שמור לבית הדין שיקול הדעת האם להעביר תובענה לבית דין אחר לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בשים לב לשלב בו מצוי בירורו של ההליך, ולהכבדה שתהא בכך על בעלי הדין. לטענתם, במקרה זה, נמצא בירור התובענה בשלב מתקדם של הגשת הסיכומים, לאחר שנשמעו בה ראיות, מצב דברים זה מהווה טעם כבד משקל לדחיית הבקשה, והעברת הדיון בשלב זה תכביד מאוד על בעלי הדין, כמו גם על עדיהם שיאלצו להעיד פעם נוספת. בתמיכה לעמדתם צירפו המשיבים את תצהירו של מר שינטל. דיון והכרעה החלטתי בבקשת רשות הערעור ניתנת על סמך טיעוני הצדדים וכלל החומר שהובא לפניי, כמפורט להלן. המסגרת הנורמטיבית - דיונית מקור הסמכות להעברת מקום דיון בהליך בין בתי משפט של אותה דרגה, בהוראת סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובע כך: " הליך מסוים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו." הנה כי כן, סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את נשיא בית-המשפט העליון ואת המשנה לנשיא להורות על העברת הליכים מערכאה דיונית אחת לערכאה אחרת, אפילו אין הדבר מתיישב עם הכללים הרגילים בדבר שיפוט מקומי. בהתאמה הנדרשת נתונה סמכות מיוחדת זו אף לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה ולשיקול דעתה. זאת, מתוקף הוראתו של "סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 [ה]מקנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, בין היתר,  את סמכות נשיא בית המשפט העליון, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט לשינוי מקום דיון" [בג"ץ 985/09 שלמה בעהם נ' מנהל קהילתי יובלים (לא פורסם), 6.3.2009]. במקרה בו הוברר כי התחיל הדיון בהליך, הלכה היא, לאור הוראת הסיפא לסעיף 78(א) לחוק, כי "אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר משעה שכבר החל הדיון בתיק, אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו" [בש"פ 2922/12 אריה רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 15.4.2012 - החלטת הנשיא גרוניס; בש"א 8043/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נאיף עמרו (לא פורסם), 13.11.2011- החלטת הנשיאה בייניש; בש"א 3075/07 נבו נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם), 3.5.2007 - החלטת הנשיאה בייניש]. ודוק. יישומה של הוראה זו במערכת בתי הדין לעבודה, משמעה כי החלטת השופט אשר בפניו מתברר ההליך עניינה אך ורק בשאלה אם ניתנת הסכמתו להעברת מקום הדיון בתובענה אם לאו. החלטת השופט הדן בהליך אינה באה במקום החלטת נשיאת בית הדין הארצי, אשר לה בלבד הסמכות להחליט על העברת מקום הדיון בתובענה. הרציונאל ביסוד הדרישה להסכמת השופט שהחל לדון בהליך, לבקשה להעברת מקום דיון בתובענה, ויישומו בהליכים הנדונים בבתי הדין לעבודה, מבוסס על שניים אלה: חיוב בעלי הדין לפעול לבירור הקשר הנטען של בעל דין וזיקתו להליך, בשלב מוקדם ככל הניתן; ובחינת השלב הדיוני בו נמצא ההליך. בהתאם, יפרט השופט הדן בהליך בהחלטתו, עמדתו בהתייחס לבקשה להעברת מקום הדין בהליך, תוך שיתייחס לשלב הדיוני בו נמצא ההליך, לנסיבות המקרה הנדון, ולשיקולים של ענויי דין לצדדים, יעילות ניהול ההליך, הימנעות מבזבוז זמן שיפוטי וכל כיוצ"ב. החלטת השופט הדן בהליך, אם מסכים הוא, אם לאו, לבקשה להעברת מקום בדיון בהליך, מועברת לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, במצורף להחלטת נשיא בית הדין האזורי בו הוגש ההליך מלכתחילה. זאת, כדי שנשיאת בית הדין הארצי, תכריע בבקשה ותקבע מקום שיפוט אחר, ככל הנדרש. כך דרך כלל. כך אף במקרה בו נטען כי לנציג ציבור בבית הדין האזורי, "קשר" להליך הנדון, כמשמעותו בכלל ג'1 לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה מיום 1.5.2010 [וראו: הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לכלל ג(1) בפרק ג' לכללי התנהגות ואתיקה של נציגי ציבור: 'קשר' של נציג הציבור להליך המתנהל בבית הדין לעבודה, מעודכנות ליום 1.5.2010]. מן הכלל אל הפרט - הכרעה בבקשת רשות הערעור 14. במקרה שלפניי, טרם בשלה העת להכריע בבקשה להעברת מקום דיון בהליך ולמתן סעד במסגרתה, על כן דין הבקשה להידחות. ואבאר. 15. לפי שהוברר, התביעה שהגיש המבקש לבית הדין האזורי בתל אביב נמצאת בשלבי דיון מתקדמים, לאחר שהתקיימו בו ישיבות קדם משפט. נשמעו הוכחות וכיום נמצא ההליך בשלב הסיכומים. בנסיבות אלה, ולפי הוראת סעיף 78(א) סיפא, נדרשת הסכמת השופט הדן בתיק להעברת הדיון בהליך לבית דין אחר. זאת, במובחן מהחלטה בבקשה להעברת מקום הדיון בתובענה, הנתונה לסמכותה של נשיאת בית הדין הארצי בלבד. 16. משנמצא כי בית הדין האזורי דחה לגופה את בקשתו של המבקש להעברת מקום דיון בתובענה, אין מנוס מהחזרת הבקשה לשופט בית הדין האזורי אשר התובענה מתבררת בפניו, כדי שיפעל כנדרש בדין. בהתאם, וככל שהמבקש עומד על בקשתו להעביר את מקום הדיון בתובענה, תינתן החלטת השופטת הדנה בהליך, כנדרש בסיפא לסעיף 78(א) סיפא לחוק בתי המשפט. בהחלטתה, תתייחס לשלב הדיוני בו נמצא התיק, ולשיקוליה בבקשה גופה לרבות שיקולים של יעילות הדיון (להלן: החלטת השופטת). 17. נשיאת בית הדין האזורי בתל אביב תפנה אל נשיאת בית הדין הארצי, בהחלטה בנוגע לבקשה להעברת מקום הדיון בתובענה, בצירוף החלטת השופטת הדנה בהליך, ובציון עמדת בעלי הדין לבקשת ההעברה ולמקום הדיון הנעבר. 18. לאחר קבלת החלטתה של נשיאת בית הדין האזורי, כאמור, תינתן החלטתי בבקשה להעברת מקום דיון בתביעה. 19. סוף דבר - הבקשה לרשות ערעור נדחית. בהתאם לאמור לעיל בהחלטתי, מוחזר התיק לנשיאת בית הדין האזורי בתל אביב, השופטת אפרת לקסר, כדי שתיתן הוראות להמשך הטיפול בבקשה להעברת מקום דיון בתובענה, לאור האמור לעיל בהחלטתי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. דיוןהעברת דיון