מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברה מתפקיד שלא כדין: 1. בתביעה שלפנינו, מבקש התובע, אשר עיסוקו בתחום העבודה הסוציאלית, להורות לנתבעת מס' 1 (להלן:"נתבעת מס' 1" או "העירייה") להשיבו לתפקידו הקודם באופן קבוע, ליתן צו הצהרתי קבוע לפיו העברתו מתפקידו הייתה שלא כדין ובחוסר תום לב, וכן לפסוק לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. 2. מהלך הדיון במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 5/1/11, נידונה בקשתו של התובע למתן צו מניעה זמני כנגד העירייה המורה לה להשיב את התובע לתפקידו כמרכז נושא תחום הפיגור ופקיד סעד בלשכה לשירותים חברתיים של עיריית טבריה ליתן צו הצהרתי לפיו העברתו מתפקידו הייתה שלא כדין, להימנע מכל פגיעה בו ובמעמדו תוך שמירה על תנאי העסקתו. הצדדים, בהמלצתו של ביה"ד, ביקשו כי הבקשה הנ"ל תימחק ללא צו להוצאות וכן הודיעו כי תיבחן האפשרות להעצים את משרתו של התובע או האפשרות להפרישו לפנסיה. יצויין כי ישיבת הגישור שהתקיימה בתאריך 14/6/11 לא נשאה פרי. לפיכך, התקיימה, בתאריך 7/6/12 ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו על תצהירי עדותם הראשית התובע ועדי הנתבעות: מר מנשה כהן - מנהל אגף רווחה בעירייה (להלן:"מר כהן") ומר דוד גבאי - ראש צוות באגף הרווחה בעירייה (להלן:"מר גבאי"). בסיום ישיבת ההוכחות הוצעו לצדדים אפשרויות לסיום הסכסוך ביניהם (לרבות האפשרות להפריש את התובע מרצון) ובהמשך ניהלו הצדדים מו"מ במטרה לפעול כאמור אולם ביום 19/9/12 התברר כי הדבר לא עלה בידם, לפיכך הורה להם בית הדין להגיש סיכומים ואלו אכן הוגשו - התובע ביום 6/1/13, לאחר מספר ארכות שניתנו לו, לבקשתו, והנתבעות ביום 14/2/13. לפיכך ניתן בזאת פסק הדין, כעת. להשלמת התמונה יצויין כי התיק נדון לפני ביה"ד כדן יחיד, בהתאם להחלטה שניתנה בתחילת ישיבת ההוכחות (עמ' 7 שורות 10-17 לפרוטוקול). 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. התובע, הועסק החל משנת 1988 בשירות העירייה בתחום העבודה הסוציאלית והפיגור, כשלגבי הגדרתו הספציפית של התפקיד, חלוקים הצדדים. ב. בשנת 2004 נכנס מר כהן לתפקידו כמנהל אגף הרווחה בעירייה והפך למנהלו הישיר של התובע. ג. במכתב, מתאריך 4/10/06, פנה מר כהן אל התובע בענין התנהלותו בישיבת מחלקה שהתקיימה בתאריך 26/9/10 - ישיבה במהלכה הקריא מדברים שכתב, ביקורתו כלפי מר כהן ואופן ניהולו את האגף. במסגרת המכתב הנ"ל ציין מר כהן כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע מתנהל בצורה חמורה ובלתי ראויה ואף התייחס למקרה פרטני קודם אשר עלה כדי מעשה חמור ביותר, לגישתו של מר כהן. ד. מספר גורמים חיצוניים מסרו לעירייה מספר מכתבי תלונה באשר להתנהלותו של התובע במסגרת תפקידו (כפי שיפורט בהמשך). ה. בתאריך 6/2/07 קיים מר כהן פגישה עם התובע במהלכה ניתנה לתובע הזדמנות נוספת לחזור לעבודה תקינה וכן הודיע לו על גריעת נושאי ייצוג האגף, מאחרויותו. ו. בתאריך 7/1/08 נפגשו מר כהן וגב' אתי חיים - מדריכה וראש צוות בשירות העירייה (להלן: "גב' חיים") עם התובע בה צוינו ואוזכרו בפניו מספר דוגמאות מפורטות בהן התנהגותו חזרה להיות בלתי הולמת וכן צויין באוזניו שגם מטעם הפיקוח נשמעו תלונות על תפקודו. במסגרת פגישה זו ניתנה לתובע הזדמנות אחרונה לשפר את התנהלותו "לחזור ולתפקד כעו"ס מן השורה על כל המשתמע מכך". ז. במכתב מתאריך 11/2/09 פנה מר כהן אל התובע בטענה כי יחסו בנוגע להגשת תוכניות לשנים 2008 ו-2009 הינו מזלזל וחצוף. ח. בחודשים 4/10 ו - 9/10 פנה התובע אל מר כהן בבקשה לקבל דרגת שכר למרכז נושא. ט. בתאריך 25/10/10 התקיימה פגישה בין מר כהן, גב' חיים והתובע, במסגרתה העלה מר כהן בפני התובע את האפשרות להעברתו מתפקידו. י. במכתב מתאריך 31/10/10, שכותרתו "שינוי תפקיד", הודיע מר כהן לתובע, כי בהמשך לשיחתם בעבר ובמועד זה, הרי שהחל מתאריך 1/12/10, הוא יעבור לתפקיד של עו"ס שיקום בצוות הזקן בריאות ושיקום בראשותו של מר גבאי וזאת במקום תפקידו הנוכחי. יא. התובע פנה ליו"ר איגוד העובדים הסוציאליים במחוז חיפה והצפון, מר ששון גמליאל (להלן: "מר גמליאל"), בעניין העברתו מתפקידו. יב. במכתב מתאריך 10/11/10, פנה מר גמליאל למר כהן, בעניינו של התובע, בבקשה להשעות את החלטתו להעבירו מתפקידו. יג. במכתב מתאריך 18/11/10, פנה יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, מר יצחק פרי למר גמליאל בעניינו של התובע, והציע להעביר האחריות לטיפול במקרה שלו לידי וועד העובדים. יד. בישיבה מתאריך 29/11/10 בה השתתפו, בין היתר התובע, מנכ"ל העירייה, מר כהן, גב' חיים ומר ארצי מרדכי - יו"ר ועד העובדים (להלן: "מר מרדכי") הוחלט להעביר את התובע מתפקידו אל תפקיד בתחום השיקום וזאת לאחר שניתנה לו אפשרות להשמיע את טענותיו. טו. בתאריך 1/12/10 זומן התובע לשיחה ע"י מר כהן בה הודע לו על ניודו לתפקיד אחר, כשלגבי הסכמתו או אי הסכמתו של התובע למעבר, חלוקים הצדדים. טז. במהלך חודש 12/10 הועבר התובע מתפקידו הקודם אל התפקיד החדש - עובד בתחום השיקום. יז. שכרו של התובע בתפקידו החדש לא נפגע והוא נשאר כשהיה בתפקידו הקודם. יח. הנתבעת 2 - גב' דליה דורון (להלן: "גב' דורון") החליפה את התובע בתפקידו בתחום הפיגור לאחר העברתו. יט. מר גבאי - מנהלו הישיר של התובע, מאז הועבר האחרון מתפקידו, מרוצה מתיפקודו של התובע. כ. במהלך שנות עבודתו המרובות של התובע, הוא זכה למכתבי הערכה שונים וכן קיבל, בשנת 2003 את "אות הנשיא למתנדב". 4. להלן רשימת הסוגיות שבמחלוקת: א. מה היו השיקולים שהובילו להחלטתה של העירייה להעביר את התובע מתפקידו והאם היו אלו שיקוליים ענייניים ומקצועיים? ב. האם פעלה העירייה בניגוד לדין עת יישמה את החלטתה להעביר את התובע מתפקידו? ג. האם נפגעו מעמדו ותנאי העסקתו של התובע כתוצאה מהעברתו מתפקידו והאם יש לקבוע כי הוא זכאי לדרגה ו בדירוג העובדים הסוציאלים? ד. האם זכאי התובע לפיצויי בסך עשר משכורות בגין התנהלותה של העירייה? ה. האם זכאי התובע לפיצויי בגין נזקים לא ממוניים? 5. מה היו השיקולים שהובילו להחלטתה של העירייה להעביר את התובע מתפקידו והאם היו אלו שיקולים ענייניים ומקצועיים? טענת התובע ההחלטה להעבירו מתפקידו התקבלה שלא על בסיס מקצועי גרידא וכל מטרתה הייתה לפגוע בו, במתכוון. טענת הנתבעות ההחלטה להעביר התובע מתפקידו התקבלה אך ורק משיקולים מקצועיים וענייניים על רקע תפקידו של התובע, מכח סמכותה הניהולית של העירייה וללא כל שיקולים זרים. דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין כי על סמך החומר שהונח לפני ובשים לב לעובדות הרלוונטיות, כפי שפורטו בסעיף 3 דלעיל, ולמרות שלא נעלמו מעיניי תעודות ומכתבי ההערכה שצירף התובע לתצהירו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח שהחלטתה של העירייה התקבלה שלא על בסיס מקצועי או תוך חריגה מהפררוגטיבה הניהולית שלה. הכל כפי שיפורט להלן: א. טענות העירייה בענין התנהלותו הבעייתית של התובע, החל משנת 2006, כפי שזו פורטה במכתבו של מר כהן, מתאריך 4/10/06 (נספח ד' לתצהירו), מצאה ביטוי במסמכים. למשל במכתבים, הנושאים תאריכים 23/7/09 ו- 25/10/10 (נספחים ח' ו-ט' לתצהירו של מר כהן), החתומים על ידי גב' יהודית דיין - מנהלת ביה"ס דקלים, ומופנים למר כהן, מתוארת התנהגותו של התובע בנוגע לשיתוף פעולה עם משפחות הילדים המאובחנים כמפגרים, התנהגות אשר בהתאם לתיאורה של הגב' דיין חרגה מגבולות האתיקה המקצועית ועולה כדי חוסר שיתוף פעולה מצידו; מסמך נושא תאריך 24/10/10, שרשמה גב' בתיה ועקנין - מחנכת (עמ' שני של נספח ט' לתצהירו של מר כהן), מצביעה אף היא על התבטאות בעייתית של התובע. ב. ההתנהלות הבלתי ראויה של התובע, מבחינת העירייה, התנהלות שאינה הולמת איש רווחה, המשיכה גם לאחר המכתב מתאריך 4/10/06, כפי שניתן לראות במכתבו של מר ללוש, סגן ראש עיריית טבריה, מכתב אשר הופנה למר כהן (נספח א לתצהירו). ג. טענות העירייה בנוגע לבעיות בדיווחים של התובע, בהתאם לנדרש, לרבות בנושאים המקצועיים והכספיים וכן העובדה שאינו פועל, תמיד, בהתאם לנהלים, חזרה ועלתה במכתבים שהופנו אל התובע וכן בפגישות שנערכו עימו (למשל נספחים ה', ו', ז' לתצהירו של מר כהן). ד. במהלך הפגישה שהתקיימה בתאריך 7/1/08 (נספח ו' לתצהירו של מר כהן), אשר בה השתתפו מר כהן, גב' חיים והתובע בעצמו, עולה כי התקבלו לגביו דיווחים באשר להתנהגות והתנהלות לא מקצועית ולא אתית מצידו, כמו גם התנהגות בעייתית ברמה האישית בעבודתו מול האגף וגורמים חיצוניים. יתרה מכך, במסגרת חקירתו, התייחס התובע לתלונות הנ"ל במסגרת עבודתו: "כפי שהנתבעות והנציגים מציגים יש הרבה ניירת של העבר כנגדי וטענות ואמירות כנגדי. אני שוב אומר שאני לא זוכר מה היה הנושא שהביא את מר מנשה לבקש ממני שאתפטר אבל ברור שזה היה משהו הקשור לעבודה.......יכול להיות שהייתה לו טענת התנהלות" (עמוד 13 שורות 29-32 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו, התייחס מר כהן, בצורה מהימנה ובהירה, לשיקולים שעמדו מאחורי ההחלטה להעביר את התובע מתפקידו: "...הוא גם עשה דברים טובים, אלא שבמהלך השנים וגם אפילו לפני 06' נתגלו לא מעט בעיות בתפקודו, אם זה בהתנהלות מול עובדים, מול ראש הצוות שלו, מול הגופים החיצוניים כדי כך שזה פגע במענה שאני אמור ואחראי ליתן למטופלים ולשירות שלי לקהילה. אותם מכתבים מייצגים לא מעט תקלות נוספות ואיני מסוג המנהלים שעל כל דבר קטן מוציא, היו פעמים בהן דיברתי איתו והתרעתי אבל בנקודה מסויימת היה צורך להוציא מכתב ומידי פעם הוצא מכתב שבעצם מייצג לא מעט התנהגויות ותפקוד בעייתי" (עמוד 20 שורות 12-17 לפרוטוקול). לנוכח האמור לעיל ובשים לב לתיעוד שהציגה הנתבעת, תיעוד המתייחס לתקופה בת מספר שנים, תקופה במהלכה התקיימו שיחות ופגישות עם התובע, במהלכן הצביעו לפניו על הליקויים בעבודתו ובהתנהלותו, תקופה במהלכה ניתנו לו הזדמנויות אמיתיות לתקן, הדרוש תיקון, הרינו קובעים כי הוא לא הצליח להוכיח שההחלטה להעבירו מתפקידו נעשתה שלא משיקולים מקצועיים ועניינים ושלא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העירייה. 6. האם פעלה העירייה בניגוד לדין עת יישמה את החלטתה להעביר את התובע מתפקידו? טענת התובע העברתו לתפקיד אחר נעשתה בניגוד לחוקת העבודה תנאי שירות של המרכז לשירות מקומי, סעיף 1.2 (לקוח מאוגדן שנת 93) המורה כי בכל העניינים של העובדים בקשר עם העבודה ותנאיה או מילוי חוקת העבודה תדון ההנהלה תחילה עם ועד העובדים היציג. בנוסף, ההחלטה התקבלה ללא מתן זכות טיעון ובחוסר תום לב, ומבלי שניתנה לו הזדמנות נכונה להתגונן כנגדה. במסגרת סיכומיו, העלה התובע, לראשונה, טענות בענין סעיף 82 לחוקת העבודה ובענין ההסכם הקיבוצי המיוחד. טענת הנתבעות לעירייה הזכות לנהל את ענייניה על הצד הטוב והמועיל ביותר. כאשר, במסגרת זכות זו, קיימת גם הזכות להעביר עובד מתפקיד לתפקיד. בטרם התקבלה ההחלטה בעניינו של התובע, ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו במעמד יו"ר ועד העובדים, על מנת לאפשר לו, לשכנע כי הרעיון לניודו איננו נכון. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית ראשית אציין כי הטענות שהעלה התובע, לראשונה, במסגרת סיכומיו, הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה ועל כן אין מקום לדון בהן. למותר לציין כי מאחר וסעיף 82 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן:"חוקת העבודה"), הוא הסעיף הרלוונטי ומאחר וטענות הצדדים התרכזו בענין מעורבות או העדר מעורבות וועד העובדים, מצאתי לנכון להתייחס לסעיף זה. סעיף 82 לחוקת העבודה, קובע: "בכל העניינים הנוגעים לעובדים בקשר עם העבודה ותנאיה או מילוי חוקת העבודה, תדון ההנהלה תחילה עם ועד העובדים והסניף לפי יוזמת אחד הצדדים. אם ועד העובדים אינו מסכים להחלטת ההנהלה, עובר הענין הנדון למו"מ בין ההנהלה ובין המרכז. כל הוראה של ההנהלה שיש בה משום פגיעה בענייני העובדים או בניגוד לחוקה, הוצאתה לפועל נדחית עד לגמר הדיונים לפי הסעיף הבא". מעיון בסיכום ישיבה מיום 29/11/10 (נספח יא לתצהירו של מר כהן) בנוגע להעברתו של התובע מתפקידו, עולה כי העירייה דנה בנושא עם מר מרדכי, אשר היה שותף מלא בדיון שהתקיים. כן עולה כי ההחלטה להעביר את התובע מתפקידו, התקבלה בהסכמתו המלאה של הוועד. באשר למעורבות ועד העובדים בעניינו, התייחס התובע בחקירתו: "ועד העובדים לא ידע דבר עד שאני אישית מיוזמתי וזה לאחר שידעתי ממנשה כהן שיש לו כוונה להעביר אותי, יו"ר ועד העובדים ידע על כך רק בעקבות יוזמתי שפניתי אליו" (עמוד 12 שורות 14-15 לפרוטוקול). גם מר כהן התייחס בחקירתו לנושא הנ"ל: ש: תאשר לי כי ביום 29.11.10 אכן השתתפת בדיון בנוגע להעברתו של התובע ת: אם אתה מתכוון לדיון עם המנכ"ל ובהשתתפות עם יו"ר העובדים ועוד כמה אנשים, אני אומר שכן (עמוד 19 שורות 18-20 לפרוטוקול). בנקודה זו יצויין כי השאלה האם נוכחותו של יו"ר ועד העובדים, בפגישה הרלוונטית, ארעה כתוצאה מכך שהתובע יידע אותו, הינה פחות משמעותית, מקום שמחומר הראיות עולה כי, הראשון נכח בישיבה בסיומה הוחלט כדלקמן:"ישבנו לאחר ששמענו את כל הצדדים וההחלטה שהחלטנו פה יחדיו עם מנהל האגף מנשה ויו ועד העובדים. ההחלטה להעביר אותך בתפקיד. ההחלטה היא כי תעבור לתפקיד אחר. מנשה יזמן אותך לשיחה כדי לראות יחד איתך איזה תפקיד , בין בשיקום ובין תפקיד אחר באגף". בכל הקשור לטענת התובע כי לא הסכים לניוד - מעדותו המהימנה של מר כהן ומהראיות שבתיק עולה כי בתאריך 1/12/2010 פעל מר כהן ליישום ההחלטה שהתקבלה בתאריך 29/10/10, עת ישב עם התובע בכדי להציג בפניו את התפקיד החדש שלו (נספח יב לתצהירו של מר כהן). מעיון בפרוטוקול ישיבה זו עולה כי התובע "מבין שעליו ליישם את ההחלטה, למרות שאינו מסכים איתה". מפרוטוקול זה עולה כי בסופו של דבר סוכם כי התובע יעשה חפיפה עם מחליפתו - נתבעת מס' 2. לעניין זכות הטיעון של התובע, כבר קבעה הפסיקה בעס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - פלאפון תקשורת בע"מ (7.1.13): "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" [ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); וראו גם: ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.2008)]. כן נקבע כי "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה". וכן בע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה , לז (2002) 645 (28.02.2002): "...אין לשנות את תפקידו של עובד מבלי להיוועץ בו תחילה. מדובר במשאב אנושי ולא בחפץ המועבר מתפקיד לתפקיד. כך בכל סוג של מפעל. כך ודאי ברשות ציבורית שכללי הצדק הטבעי מחייבים אותה. אין "להנחית" הוראות על עובד שתוך יום יעבור לתפקיד אחר, מבלי להיוועץ בו ולאפשר לו להביע את עמדתו" על עניין ידיעת התובע לגבי אפשרות העברתו מתפקידו, ניתן ללמוד מחקירתו של מר כהן כשנשאל לגבי הפגישה עם התובע מיום 25/10/10: ש: במסגרת הנושאים העלית את רצונך להעבירו מתפקידו ת: נכון. אבל אציין כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהעליתי עניין זה. לא רק זאת, התובע בעצמו ואפילו בתצהירו, בגוף התצהיר מציין עוד בשנת 09' כי הוא נתבקש על ידי לשקול לעזוב את העבודה ולהתפטר (עמוד 18 שורות 14-17 לפרוטוקול). וכן לעניין אי התנגדותו של התובע להעברתו מתפקידו: ש: זה נכון שהתובע התנגד נחרצות להעברתו מתפקידו ת: לא, הוא לא הביע התנגדות...(עמוד 18 שורות 21-22 לפרוטוקול). ולענין הפגישה שיזם התובע, העיד מר כהן, בצורה מהימנה, כי: ש: ביום 31/10/10 יזם התובע פגישה נוספת עמך והביע בה את התנגדותו למעבר לתפקיד החדש. ת: לחלוטין לא. גם באותו מעמד לא הביע כל התנגדות למעבר לתפקיד המוצע לו ש: באותה ישיבה הודעת לו שהחלטת להעבירו ל שיקום ת: כן... (עמוד 18 שורות 25-27 לפרוטוקול). וכן: ש: נכון יהיה לומר שלמרות התנגדותנו הנחרצת של התובע ההעברה נכפתה עליו ת: ממש לא, אנו לא עושים בכפיה (עמוד 19 שורות 27-29 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל התובע, על החלטתו שלא לנצל את זכות הטיעון שעמדה לו: ש: תסכים איתי גם כי שבמשך שבועיים ימים מאז שבא מנשה ואמר לך שבכוונתו להעבירך, לא הבעת הסתייגות. אם זה בגלל שהיית בהלם, מילאת פיך מים אבל בפועל שבועיים שתקת ת: גם אני שואל את עצמי לפעמים את השאלה הזו ואומר ואכן זה נכון, התשובה לשאלה זו גם בשבילי אכן זה נכון...(עמוד 14 שורות 8-12 לפרוטוקול). לכל זאת יש להוסיף את שארע בישיבה שהתקיימה בתאריך 29/11/10, שעניינה "העברת מר ארי שאנן מתפקידיו בתחום הפיגור והעברתו לתפקיד אחר" ואשר מטרתה היתה "לבוא ולהבין את המצב שנוצר, ורק לאחר מכן לקבל החלטה שיהיה צורך ליישם אותה (ברמה של המנהלים) ולא מחייב שתתקבל היום". מעיון בפרוטוקול ישיבה זו (נספח יא לתצהירו של מר כהן), המחזיק 8 עמודים מודפסים ואשר בה נכחו מנכ"ל העירייה, מר כהן, גב' מלר (מנהלת משאבי אנוש), יו"ר ועד העובדים וגב' חיים, ועולה כי תיאור השתלשלות הדברים היה מפורט וברור, עוד עולה כי לתובע ניתנה הזדמנות להעלות את כל טענותיו והוא אף עשה זאת. כן עולה מעיון בפרוטוקול כי התובע הודה שבשתי הזדמנויות קודמות שהיו לו להביע את התנגדותו להעברתו מתפקידו, הוא בחר שלא להגיד דבר, ובלשונו:"באותו הרגע לא היתה לי דעה מגובשת בנושא". וכן:"לא רציתי להגיב כדי שלא ישתמע סירוב, כי רציתי לבדוק לפני שאגבש עמדה, ואולי באמת יש כוונה שאקח את ההצעה. ולכן ..בדיון, כשחשתי שאני נמצא בתוך "סערת רגשות", העדפתי לשתוק .." לאחר דיון ארוך, במהלכו ניתנו לכל אחד מהנוכחים בישיבה, לרבות התובע, הזדמנויות מספר, להביע דעתם ולהעלות טענותיהם, אמר התובע:"..במקרה הספציפי שלי, אילו השינוי היה מוצע בדרך אחרת ולא כהשלכות מהתנהלותי בעבודתי, הייתי מסתכל על כך אחרת....רואה את ייעודו רק בהמשך לתפקידו הנוכחי". לאחר דיון פנימי, במהלכו נכחו, המנכ"ל, מר כהן ויו"ר ועד העובדים, נקראו האחרים לשמוע את ההחלטה שנאמרה על ידי המנכ"ל:"ישבנו לאחר ששמענו את כל הצדדים וההחלטה שהחלטנו פה יחדיו עם מנהל האגף מר מנשה כהן, יו"ר וועד העובדים..ואמרתי בפתח דבריי, ששינוי זה דבר טוב. ההחלטה להעביר אותך התפקיד. המילה שלך וההתייחסות סייעה לקבל החלטה. ההחלטה היא כי תעבור לתפקיד אחר.. ההחלטה של מעבר לתפקיד אחר היא מבחינתי ברורה, .." ואז אמר התובע:"..אין לי מה להגיד. לא בעד החלטה זו. לא מקובלת עלי. זו החלטה לא לפי השינוי שביקשתי, זה לא שינוי שבוצע בשל נסיבות מעודדות.." הנה כי כן, למרות שאין מחלוקת על כך שהתובע לא היה מרוצה מההחלטה להעבירו מתפקידו הרי שלא ניתן לקבל את טענתו כאילו נשללה ממנו זכות הטיעון. בהזדמנויות הראשונות, בחר התובע, מטעמיו, שלא להביע התנגדותו. חרף זאת, נתנה העירייה לתובע, הזדמנות אמיתית להעלות את טענותיו, במהלך ישיבת ה - 29/11/10 ולבחון אותן. כאשר העובדה שלמרות טענותיו, הוחלט להעבירו מתפקידו אינה מלמדת על כך שמדובר בהחלטה פסולה. כאשר בנקודה זו, יפים הדברים שנקבעו בדבע 3-126/נה דוד נצר ישי נ' האגודה למען החייל (24.09.1996), אליהם הפנתה העירייה: "...בבוא בית הדין לעבודה לדון בעניין העברת עובד לתפקיד אחר, על רקע של יחסי עבודה, אין הוא בוחן את ההעברה מבחינת נכונות השיקולים המינהליים של המעביד. שיקולים אלה ייתכן ויהיו שיקולים רלבנטיים מבחינת ההיבט של הביקורת (ר' סעיף 2(ב) לחוק יסוד: מבקר המדינה; סעיף 4(א)(1) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב1992-). תפקידו וסמכותו של בית הדין לעבודה הם בחינה של החלטת המעביד מן ההיבט המשפטי, דהיינו - באיזו מידה עולה ההחלטה בקנה אחד עם הדין וההסכמים החלים על הצדדים, וככל שאין הדבר כן - מה תוצאת ההחלטה.... הכלל הוא כי במסגרת כוחו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא גם להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי (דב"ע נד / 3-71 מרגלית אילת - שירות התעסוקה, פד"ע כז 169, 177); עתירה לבג"צ נדחתה - ר' בג"צ 94 / 728 אילת נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד מח(4) 371)". לנוכח כל האמור לעיל ועם כל האמפטיה לתחושות שהביע התובע באשר לעצם ההחלטה להעבירו מתפקידו, הריני קובעת כי העירייה לא חרגה מחוקת העבודה ומההלכה הפסוקה בהחלטתה להעביר את התובע מתפקידו. 7. האם נפגעו מעמדו ותנאי העסקתו של התובע כתוצאה מהעברתו מתפקידו והאם יש לקבוע כי הוא זכאי לדרגה ו בדירוג העובדים הסוציאלים? טענת התובע בתפקיד אותו ביצע בתחום הפיגור הוא שימש כרכז ולכן יש לקבוע כי הוא זכאי לדרגה ו' בדירוג העובדים הסוציאלים והואיל והתפקיד אליו הועבר הינו זוטר לתפקיד בו שימש, כאשר מדובר בתפקיד שאינו תואם את השכלתו ומעמדו ואשר אינו זהה לרמת משרתו הקודמת, הרי שיש לקבוע כי נפגעו מעמדו ותנאי העסקתו טענת הנתבעות התפקיד אותו ביצע התובע בתחום הפיגור הוא לא שימש כרכז ולפיכך ממילא לא חלה שום פגיעה במעמדו של התובע, כאשר התנאים והכישורים למילוי שתי המשרות זהים. ומכל מקום, אין כל פגיעה בשכרו ובתנאי העסקתו. דיון והכרעה התובע טען כי במסגרת התפקיד ממנו הועבר הוא שימש כרכז בתחום הפיגור ולא כעו"ס בתחום זה, כפי שטענה העירייה. וכך העיד: ש: התפקיד הזה שעשית, עשית אותו מתחילת עבודתך ת: הועסקתי כרכז נושא פיגור (עמוד 8 שורות 24-25 לפרוטוקול). וכן: ש: אתה מונית לרכז בתחום הפיגור ת: בתפקיד זה הועסקתי (עמוד 9 שורות 4-5 לפרוטוקול) ועוד: ש: ...עולה שנכון ליום 15.9.10 אתה לא מוגדר כמרכז נושא, כך לטענתך ת: לא נכון. עוד במכתב אני לא מוגדר על פי השכר, על פי דירוג השכר ואף פעם לא היתה הכרות כזו על פי שכר....אני מודה לפי תפקיד ולא שכר, אכן בגלל זה הגעתי לבקשה כדי להכיר בי לא רק בפועל כרכז נושא, אלא לפי טבלת השכר של העובדים הסוציאליים שאכן מרכז נושא יש לו דרגה נוספת אחרת (עמוד 9 שורות 22-28 לפרוטוקול). למעשה, מעדותו הנ"ל של התובע עולה, כי הגם שהוא ראה עצמו כרכז תחום וביקש שהעירייה תכיר בו ככזה, הרי שלא זכה להכרה זו. גם מר כהן, נשאל, במסגרת חקירתו הנגדית, בנוגע להגדרת תפקידו של התובע: ש: תאשר לי שתפקידו של התובע לפני העברתו היה כמרכז תחום נושא הפיגור ת: שלילי. יש פה עניין סמנטי, יש הבדל בין להיות אחראי ובעצם לרכז נושא.....ריכוז נושא זה הגדרה פורמלית שטעונה אישור שלי ועובדה היא שבאותו מעמד ב-10' הוא ביקש בין היתר להיכנס אלי כדי לקבל אישור שלי לקבל ריכוז נושא. אילו היה כבר מרכז נושא, למה בא אלי לבקש ריכוז נושא? לשאלתך- הוא לא בא לבקש את תוספת השכר בשל הריכוז אלא את הגדרת התפקיד ממני. ש: אם כך, מה היתה הגדרת תפקידו של התובע ת: עו"ס אחראי בתחום הפיגור (עמוד 20 שורות 30-32 לפרוטוקול וכן עמוד 31 שורות 1-8). וכן: ש: ...התובע עבר גם הכשרה עוד קודם בואך למרכזי נושא בתחום הפיגור והוא אכן כך הוכר ת: קורס בתחום מסוים עדיין זה לא הכרה רשמית בתפקיד...כיוון שהתובע היה העובד היחידי בתחום הפיגור הוא נתפס כרכז הנושא אבל זה לא היה כך (עמוד 21 שורות 24-29 לפרוטוקול). לנוכח האמור לעיל והואיל והתובע לא הוכיח כי זכה להכרה או קיבל מינוי לתפקיד של רכז תחום הפיגור, הרי שמבחינה פורמלית, נראה כי הגדרת תפקידו הקודם של התובע (עו"ס בתחום הפיגור) תואמת להגדרת תפקידו הנוכחי של התובע, כפי שעולה מדבר מר כהן בחקירתו: ש: תאשר לי כי הוא היום עו"ס בתחום השיקום ת: אכן (עמוד 22 שורה 32 ועמוד 23 שורה 1 לפרוטוקול). וכפי שעולה אף מחקירתו של מר גבאי - מנהלו של התובע בתפקידו הנוכחי: ש: אתה יכול להגדיר את תפקידו של התובע, כיום ת: עו"ס בתחום השיקום (עמוד 17 שורות 1-2 לפרוטוקול). בנוסף לזהות דלעיל בהגדרת שני תפקידיו של התובע, נמצאת גם התאמה ואי פגיעה בשכרו ובתנאיו של התובע בתפקידו החדש לעומת תפקידו הקודם, כפי שהודה הוא עצמו, במסגרת חקירתו: ש: תסכים איתי כי אין פה פגיעה בשכר, שכרך לא השתנה בעקבות שינוי בתפקיד ת: נכון ש: גם התנאים הפיזיים של מקום העבודה, גם לא הורעו. קיבלת לדעתי חדר גדול יותר. ת: לא קיבלתי חדר גדול יותר אבל התנאים לא השתנו באופן מהותי (עמוד 8 שורות 30-32 ועמוד 9 שורה 1 לפרוטוקול). אמנם, נראה כי מבחינת תחושתו של התובע, נפגע מעמדו, שכן לדידו, התפקיד שביצע בעבר - בתחום הפיגור, היה בכיר ומשמעותי מהתפקיד שהוא מבצע מאז הועבר מתפקידו, אולם מאחר והתובע לא הוכיח כי בעבר הוכר כרכז תחום או כי נפגעו תנאי עבודתו תנאי שכרו, הרי שאין מנוס אלא לקבוע שאין מקום לפצותו בגין טענותיו אלו כשבמקביל ומטעם זה, אין מקום להעתר לבקשתו בענין "קבלת דרגת מרכז נושא" (סעיף 76 לכתב התביעה). 8. האם זכאי התובע לפיצויי בסך עשר משכורות בגין התנהלותה של העירייה? דרישותיו של התובע לפיצוי הנ"ל, הינן תולדה של טענותיו לשלילת זכות הטיעון המוקנית לו, טענותיו בדבר השיקולים הפסולים שהניעו את העירייה, להעבירו מתפקידו ופעולותיה אשר נעשו בניגוד לחוקת העבודה. אולם, מאחר וביה"ד דחה את טענותיו הנ"ל של התובע הרי שאין מקום לפסוק לו פיצויי כלשהו בגין חרף טענות אלו, ובשים לב לקביעותיו של ביה"ד בסעיף 9 דלעיל, הרי שהתובע אינו זכאי לפיצויים כלשהם בגין התנהלות הנתבעת 1. 9. האם זכאי התובע לפיצויי בגין נזק לא ממוני ? סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, עליו ביסס התובע רכיב זה של תביעתו, קובע כי: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין" התובע, ביקש לחייב את העירייה לשלם לו פיצויי בגין התנהלותה הלקויה וחסרת תום הלב, אשר פגעה, לטענתו, בכבודו ובשמו הטוב. לעניין פיצויים מסוג זה, כבר קבעה הפסיקה בע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל , לח (2003) 1 (24.06.2002): "הפיצוי בגין עוגמת נפש צריך להיפסק במקרים הקשים בהם נפל פגם בשיקולי החלטת ההעברה ואין הוא צריך להיפסק במקרים של פגם באופן קבלתה של אותה החלטה, משנמצא כי לא היה מקום לפסילתה לגופה. עצם הפרת כללי המשפט המינהלי על-ידי המדינה אינה בהכרח כרוכה בעוגמת נפש שנגרמה לעובד באופן המזכה אותו לפיצוי אך ורק בשל שלילת זכות הטיעון הימנו. קיים חשש כי אם ייפסק אחרת, תשובש מערכת יחסי העבודה ברשות וכל ההחלטה שתתקבל תגרור אחריה תביעה לפיצוי כספי על-פי אותה העילה". הואיל וקבעתי כי החלטתה של העירייה להעביר את התובע מתפקידו נעשתה משיקולים ענייניים וממילא לא מצאתי כי באופן יישומה של ההחלטה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה, ואת למרות שהתרשמתי שמבחינת התובע, מדובר בשינוי, שאינו קל לו, במיוחד לנוכח מספר השנים בהן עבד בתפקידו הקודם, הרי שבוודאי שלא מצאתי כי התקיימו נסיבות בכלל ונסיבות חריגות, על אחת כמה וכמה, המצדיקות פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולפיכך הריני דוחה גם רכיב זה של התביעה. 10. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות הנתבעות וחרף טענות התובע, הריני מורה על דחיית התביעה, על כל רכיביה. 11. הוצאות חרף התוצאה אליה הגעתי ומתוך התחשבות בתובע, החלטתי לנהוג עימו במידת הרחמים ולא לחייבו בהוצאות הנתבעות. 12. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. שינוי תפקיד בעבודה