הסתרת אור השמש עקב בניה

לטענת התובעת, בהתנהגותה הפרה הנתבעת את הוראות ההסכם, כאשר התנגדה לתוכניות ביצוע העבודה של בית הכנסת ומנעה מהתובעת קבלת היתר למעלה משנתיים, גרמה נזקים למבנה בית הכנסת, כאשר חתכה מס' עמודים המהווים חלק מבית הכנסת, הרסה את הקרניז של בית הכנסת לאורך החזית המזרחית, התחברה לבית הכנסת, והקימה מבנה אשר מסתיר את השמש והאור מבית הכנסת.

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסתרת אור השמש עקב בניה:

בפניי תביעה כספית על סך 647,483 ₪.

פתח דבר


התובעת הינה עמותה רשומה המחזיקה ומטפלת בענייני בית הכנסת ובית המדרש "צמח צדק", אשר נמצא בחלקות 42 ו 43 בגוש 13059, בעיר העתיקה בצפת (להלן:"התובעת"), כאשר בשכנות לתובעת, בחלקה מס' 41 בגוש הנ"ל מתגוררת הנתבעת, גב' קאופמן שושנה.(להלן: "הנתבעת").


תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת


על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, בין התובעת לנתבעת קיים סכסוך בעניין בניה בלתי חוקית שמתבצעת על ידי האחרונה, כאשר בעבר נערכו מס' הסכמים בין הצדדים, שהאחרון בהם נחתם ביום 09.09.03, בו התחייבה הנתבעת לא לגרום נזק למבנה בית הכנסת ופיצוי עבור כל נזק שייגרם, וכן התחייבה לא להפריע לבניית בית הכנסת (להלן:"ההסכם").




לטענת התובעת, בהתנהגותה הפרה הנתבעת את הוראות ההסכם, כאשר התנגדה לתוכניות ביצוע העבודה של בית הכנסת ומנעה מהתובעת קבלת היתר למעלה משנתיים, גרמה נזקים למבנה בית הכנסת, כאשר חתכה מס' עמודים המהווים חלק מבית הכנסת, הרסה את הקרניז של בית הכנסת לאורך החזית המזרחית, התחברה לבית הכנסת, והקימה מבנה אשר מסתיר את השמש והאור מבית הכנסת.




הוסיפה התובעת וטענה כי, יצקה עבור הנתבעת רצפה בשטח עליו בנתה האחרונה, בניגוד להיתר בניה שניתן לה, תוך גרימת נזק לרכוש התובעת, הריסת חלקים ממבנה התובעת, גרימת מטרדים ותוך הפרת חוזים, כאשר העבודות ו/או הבניין הנ"ל בוצע שלא כדין, וללא דרישות הנדסיות מקובלות לעניין ביסוס ו/או ייצוב ו/או תמיכה, ויש במה שבנתה הנתבעת משום סכנת התמוטטות, אשר עלולה להביא לקריסת מבנה בית הכנסת על שתי קומותיו או לגרום נזקים בגוף או ברכוש.




לטענת התובעת, מעשיה של הנתבעת מהווים סיכון בטיחותי, מטרד למבנה ולירידה בערכו, כאשר בנוסף מזכים מעשי הנתבעת את התובעת בפיצוי בגין הפרת ההסכמים, ונזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לה.




בשל כך, טוענת התובעת כי סך נזקיה הישירים הינם בסך של 217,200 ₪, בנוסף לירידת ערך המבנה בסך 265,600 ₪, והוצאות בניה בסך 164,683 ₪, ובשל כך, יש לחייב את הנתבעת בסכום התביעה בסך של 647,483 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ורובית כחוק.


טענות הנתבעת


מנגד, טענה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן כי, בהסכם היחיד עליו חתמה עם התובעת, התחייבה שלא למנוע מהאחרונה להמשיך בבנייתה, אך לא כללה התחייבות זו ויתור של הנתבעת על ביתה. הוסיפה הנתבעת וטענה כי שאר ההסכמים המוזכרים על ידי התובעת, נחתמו בין קריית אגודת חב"ד (להלן:"האגודה") לבין הנתבעת, אשר הינה עמותה ששונה ונפרדת, שאינה קשורה לכתב תביעה זה.




הוסיפה הנתבעת וטענה כי, לא הפרה כל הסכם עם התובעת, כאשר מנסה האחרונה לקבל חלקים משטחה של הנתבעת, חלקים שלא ויתרה עליהם הנתבעת בהסכם.




לטענת הנתבעת, מעולם לא פגעה במבנה בית הכנסת המצוי בחלקות 42 ו 43, כאשר ההריסה שבוצעה ע"י עובדי הנתבעת בקרניז בית הכנסת בוצעה בתוך שטחה של הנתבעת, לאחר שהתובעת המשיכה לפעול בשטחה ללא הרשאה מפורשת מהנתבעת.




עוד טענה הנתבעת כי היא בונה את ביתה בהתאם להיתרים שהוצאו כדין, כאשר מקום טענותיה של התובעת כנגד היתרים הינו בפני וועדות התכנון והבניה.




הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.



הראיות בתיק


התובעת שכרה את שירותיהם של מומחים אשר הצביעו על הנזקים שנגרמו לבית הכנסת כתוצאה מהבניה של הנתבעת. כאשר מטעם הנתבעת לא הוגשה כל חוות דעת.




הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעת הוגש תצהירו של הרב מר גבריאל מרזל, מי שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה יו"ר התובעת והאפוטרופוס לפעול בענייני בית הכנסת (להלן:"מרזל"), מר יוסף דה בונו, חבר התובעת, ומי שהיה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מנהל פרויקט בניית יסודות בית הכנסת (להלן:"דה בונו") , מר יוסי מדר, קבלן בניין, ומי שביצע, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבודות בניה אצל התובעת (להלן:"מדר") מר מרק ג'ררד, קבלן שיש ואבן, ומי שביצע בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבודות בניה אצל התובעת (להלן:"ג'ררד"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הנתבעת עצמה. כל המצהירים, למעט ג'ררד, נחקרו בפניי על תצהיריהם.




ביום 27.10.10 הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר דן ברלינר, אשר מונה בהסכמת הצדדים, על מנת שיחווה את דעתו בכל השאלות המקצועיות העולות בתיק (להלן:"המומחה").




בטרם אדון בתביעה לגופה מצאתי להתייחס לשני עניינים שנדונו והוכרעו במסגרת הליכי ביניים, סילוק התביעה על הסף ופסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.


סילוק על הסף


במהלך הדיונים בתיק הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף, בשל העדר יריבות והעדר עילה, משום שהבעלים הרשום של בית הכנסת הנו הקדש של עמותת חב"ד , בהמ"ש (כבוד השופט טאהה ערפאת) דחה את הבקשה ושני הצדדים לא חזרו על עניין זה בסיכומיהם.




ברם יש להדגיש בהמשך לאותה בקשה והחלטה כי במהלך שמיעת הראיות לא הוכח בפני מהו הקשר המשפטי של התובעת לבית הכנסת, ואף לא נטען ולא הוכח כי מינוי של מר מרזל כאפוטרופוס שני בבית הכנסת (החלטת בית הדין הרבני) הנו מינוי אישי או כנציג של העמותה התובעת, כאשר לכאורה מהחלטת בית הדין עולה כי המינוי הנו אישי ואין כל זכר לעמותה התובעת באותה החלטה.




אזכיר כי מר מרזל אינו תובע בתביעה שבפני, אם כי לא מצאתי בסיכומי הנתבעת ואף בעדותה התכחשות לחזקה בפועל ולניהול התובעת את ענייני בית הכנסת.


פסילת חוות דעת המומחה


התובעת עותרת במסגרת סיכומיה לדחיית מסקנותיו של המומחה, ועל קבלת מסקנתם של מומחי התובעת. בעניין זה מפנה אותי התובעת לשאלות הבהרה ששלחה למומחה, תשובותיו לשאלות אלה ולחקירתו בפניי.




לא אדרש לבקשת התובעת בסיכומיה, לדחיית חוות דעת המומחה מהנימוקים של חריגה מסמכות, עיכוב בהגשת חוות הדעת, אי ביקור בנכס נשוא התביעה, מתן חוות דעת ללא כל המסמכים הנדרשים, ככל והחלטה בעניין הפסילה מהנימוקים הנ"ל, ניתנה עוד ביום 13.09.11, בבקשת התובעת לפסילת חוות דעת המומחה.


דיון בתביעה לגופה


בפנינו עומדות שתי שאלות, האחת,האם הפרה הנתבעת את הוראות ההסכמים עליהם חתמה עם התובעת, הפרה שמזכה את התובעת בפיצויים, והשנייה,האם ביצעה הנתבעת עוולות נזיקיות וגרמה במעשיה לנזקים לבית הכנסת , שבגינם יש לפצות את האחרונה, לרבות בגין ירידת ערכו של מבנה בית הכנסת והריסת הבניה של הנתבעת.




טרם הדיון בשתי השאלות הנ"ל ראיתי לנכון להתייחס קודם למעמדה של חוות דעת המומחה מטם בית המשפט, וזאת לאור טענת התובעת בסיכומיה כי על בית המשפט לדחות את חוות דעת המומחה, וככל שחוות הדעת לא תידחה, יש לקבל את קיבעות המומחים מטעם התובעת, וזאת במקרה והמומחה מטעם בית המשפט שותק או סותר את עצמו.


מעמדה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט


לעניין אימוץ חוות דעת מומחה שמונה ע"י בית המשפט ומעמדה המיוחד לצורך קביעת מסקנות בעניינים מקצועיים, נאמר בע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ. עיריית ראשון לציון פד"י מא (1) בעמ' 139 כדלקמן:

 
"מינוי מטעם בית המשפט של מומחה הוא נוהג רצוי שיש לעודדו. כפועל יוצא ממינויו של המומחה כאמור, אין הצדדים צריכים ויכולים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם. הצדדים רשאים לדרוש הבהרות מן העד, כאמור בתקנה הרלוואנטית, ואף לחקור אותו, כפי שעולה מפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. אולם יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת. לצורך העניין שלפנינו יש להוסיף, שגם יכולתם להסתמך על דברי המומחים שלהם מצטמצמת, כי לפני בית המשפט מצויה חוות הדעת של מי שמונה על ידיו, היינו של מי שאינו מייצג צד בדיון, ובית המשפט הוא הפוסק בעניין כוחה של חוות דעת של המומחה והוא הקובע מהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על ידיו של האמור בחוות הדעת".ו
בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל חנן ו- 32 אח', פ"ד נב (4), 563, 568-569 נאמר כי:
 
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצרוך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד-שקילת אמינותו מסור לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעונו לעשות כן..".נ 



הלכה פסוקה היא כי מקום בו חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט עומדת במבחן הביקורת וההיגיון, בית משפט לא יטה להתערב במסקנות המומחה מטעמו, אלא אם כן מתברר שהתשתית העובדתית עליה מתבססת חוות הדעת אינה מהימנה (ראו: ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170).




חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה חוות הדעת העדכנית ביותר, נערכה לאחר עיון ושקילה מקצועית של חוות הדעת מטעם התובעת, כאשר המומחה מטעם בית המשפט הינו מומחה ניטראלי ואובייקטיבי. ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט נראים בעיני סבירים, ואין לומר שעמדתו התמוטטה בשאלות ההבהרה. כמו כן, היות ומינויו של המומחה הינו מוסכם ואף משזהותו מוסכמת ע"י הצדדים, מחזקת יותר, בעיני, את מעמדה של חוות הדעת.




זה המקום לציין, כי עוד בהחלטתי מיום 13.09.11, בבקשת התובעת לפסילת חוות דעת המומחה, מאותם נימוקים שהועלו בסיכומיה של האחרונה, לרבות מתן חוות הדעת בשיהוי, עריכת ביקור נוסף בנכס ללא נוכחות הצדדים, סתירות ופגמים בעבודתו של המומחה, הגעתי למסקנה כי לא נפל בחוות הדעת פגם מהותי המצדיק את פסילתה. באותה החלטה קבעתי כי, אין בהסבריו של המומחה בתשובות לשאלות ההברה שהופנו אליו וכן בחקירתו בפניי, לבין תשובותיו ומסקנותיו בחוות הדעת, סתירות מהותיות ו/או כאלו היורדות לשורשו של עניין, שיש בהם כדי להביא את פסילת חוות הדעת. (ראה ע' 5 להחלטה מיום 13.09.11) .




יחד עם האמור לעיל, אתייחס בהמשך לתשובותיו של המומחה, בהקשר לכל פריט ופריט.


עדויות הצדדים, דיון כללי


בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 03.07.11, נחקרו בנוסף למומחה ביהמ"ש שלחקירתו התייחסתי לעיל, עדי התובעת מדר, דה-בונו, ומרזל, כאשר בישיבה מיום 03.10.11 נחקרה הנתבעת.




בעדותו הראשית של מדר ציין, כי ביצע יציקת רצפה עבור התובעת (ס' 4 לתצהיר), כאשר בניה זו אינה מבוססת על התקנים הנדרשים (ס' 6 לתצהיר), ועל כן אין לבנות על רצפה זו מבנה כלשהו. כשנשאל בחקירתו הנגדית על התקנים הדרושים במקרה זה, ציין כי אינו מכיר אותם (ע' 22 לפרוטוקול), והסתפק מלהפנות לידע הכללי "שכל קבלן יודע".

גם בעדותו הראשית של דה-בונו ציין האחרון כי יציקת הרצפה אינה מבוססת על התקנים הנדרשים (ס' 5 לתצהיר), ובשל כך אין לבנות על רצפה זו (ע' 6 לתצהיר), כאשר בחקירתו הנגדית לא ידע להצביע על תקנים אלו (ע' 23 לפרוטוקול).



חקירותיהם של העדים הנ"ל לא הצביעה על כך שהבניה של הנתבעת בוצעה בניגוד לתקנים, כאשר בכל הקשור לסכנה, לכאורה, במבנה אותו הקימה הנתבעת, אני מאמצת את קביעתו של המומחה אשר המליץ לפנות בעניין זה לוועדה המקומית לתכנון ובניה.




בעדותו הראשית של מרזל, תיאר האחרון את ההסכם שנערך בין התובעת לנתבעת, ההפרות שביצעה התובעת להוראות ההסכם הנ"ל וכן עלות תיקון הנזקים שגרמה התובעת כתוצאה מהפרות אלו. מחקירתו הנגדית של מרזל ניתן להתרשם כי אין המדובר באיש מקצוע אשר יש ביכולתו להעריך נזקים, סכומים בהם נקב בחקירתו הראשית

ש: אתה יודע להעריך נזק על פי הוראות החוק?
ת: לא אני מתייעץ"
ובהמשך;
"ש:אתה מומחה בתחום הארכיטקטוני?
ת: אני לא מומחה אני מבין שיש בית בנוי מאבן ועד ידו צריף זו פגיעה"
ש: לכמת את זה בכסף אתה יודע?
ת: בגל זה הבאתי מומחה" (ע' 24 לפרוטוקול).



בעדותה הראשית של הנתבעת, ציינה האחרונה כי, לא הפרה כל הסכם עם התובעת, ולא גרמה נזק כלשהו לאחרונה, כאשר לא התנגדה לבניית בית הכנסת, כל עוד בניה זו לא בוצעה בחלקה השייכת לה. הוסיפה וטענה כי, עבודות הבניה שביצעה נעשו בהתאם להיתר כדין.




חקירתה הנגדית של הנתבעת לא הצביעה על סתירות מהותיות כלשהן. לציין כי מדובר בנתבעת, אישה מבוגרת, מעל גיל 80 בזמן חקירתה, אשר ניכר כי תשובותיה ניתנו מתוך לחץ החקירה בה היא נמצאת. אין לייחס לסתירות שהתגלו בדבריה, כדי ללמד על סתירות שלא מתיישבות עם האמור בעדותה הראשית. אין בכך בכדי לא לתת אמון בדבריה, שהיו דברים עקבים ומהימנים. יש לציין כי משניסה ב"כ התובעת לייחס את הנזק שנגרם בביתה לעבודה שבנתה ללא היתר, השיבה:

"ש: מפנה לסעיף 4 לתצהיר שלך. את כותבת בשורה האחרונה "נהפוך הוא בחודשים האחרונים..." נכון שאת מתכוונת לעבודות שבוצעו על ידי פלג הגליל?
ת: לא. אני מתכוונת לכך שהאדם הזה שיושב באולם נכנס לבית והוציא חפצים. אני בסכנת חיים. הוא נכנס כשהייתי עם הילד בטיפולים. הוא חפר בחפירות והבית שלי עכשיו שוקע ואני עלולה ליפול".
ובהמשך:
"ת: הוא הרס לי את הבית ואין לי איפה לגור. אני שוקעת ונופלת. לא מכוון לפלג הגליל".
ש: למה בחודשים האחרונים?
ת: הוא חפר וטשטש הכול.
ש:כתבת בחודשים האחרונים, למה הכוונה?
ת: זה התגלה בחודשים האחרונים. התגלה שהנזק בלתי הפיך. התגלה שהבית שוקע.." (ע' 30-31 לפרוטוקול).



בנוסף, משניסה ב"כ התובעת להטיח בנתבעת כי בנתה בסטייה מההיתר, השיבה האחרונה:

"ת: הכול לפי אישורים. הכל לפי צדק, לא עשיתי שום דבר" (ע' 32 לפרוטוקול).



לציין כי תשובתה שלעיל של הנתבעת, מתיישבת עם דבריו של המומחה בעמוד 11 לחוות דעתו: "השכנה בנתה בהתאם להיתר- בניה , ולכן לא ברורה לי ההצדקה לטענה זו".




יוער כי הבניה היחידה מסטייה מהיתר הבניה אליה כיוון המומחה, מתייחסת לכך שביתה של הנתבעת בנוי טיח דמוי אבן, בניגוד להוראות הוועדה הארכיטקטונית. (ראה דברי המומחה בע' 16 לפרוטוקול), כאשר מציין המומחה בע' 8 לחוות דעתו כי עניין זה צריך להידון בין הוועדה המקומית לתכנון ובניה לנתבעת.


הפרת ההסכמים עם התובעת


התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה הסכם שנחתם עימה ביום 09.09.03, דבר שהסב לה נזקים.

מעיון בזיכרון הדברים שנחתם ביום 09.10.02 (להלן:"זכ"ד") ובהסכם מיום 13.10.02 שנחתם בעקבותיו (נספחים ה' ו- ו' לכתב התביעה), עולה כי הצדדים לזכ"ד והסכם אלו הינם אגודת קריית חב"ד (להלן:"האגודה") והנתבעת.
משהאגודה הנ"ל אינה צד להליך עסקינן, והתובעת לא טענה ולא הוכיחה מה הקשר המשפטי בינה לבין האגודה שמזכה אותה לתבוע עפ"י הסכמים אלו איני מוצאת לנכון להתייחס לטענות התובעת אודות הסכמים שאינה צד להם.
מה גם, שעיון בזכ"ד והן בהסכם הקשור לו, עולה כי הנתבעת לא הפרה הוראה מהוראותיו, וכי אלו באו להסדיר פלישה של האגודה לשטח שבבעלותה של הנתבעת, ופיצויה בסכום כספי, בגין פלישה זו והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך.
יודגש כי התובעת, אף לא הוכיחה כי הנתבעת נמנעה מלהופיע בפני הרשויות ולקיים את חלקה בהעברת "פיסת הקרקע" נשוא אותו הסכם!!
יוצא אפוא, כי ההסכם היחידי אליו יש לתת התייחסות בעניין התביעה דנן, הינו ההסכם שנחתם, ביום 09.09.03, בין התובעת לנתבעת (נספח ז' לכתב התביעה).



האם הפרה הנתבעת את ההסכם מתאריך 09.09.03?!


בסעיף 1 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן:"חוק החוזים"), שהינו סעיף ההגדרות, מוגדר מעשה ההפרה כדלקמן:

1. (א) בחוק זה –
"הפרה" - מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;
.....
....


כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע.





אחת ההפרות להן טוענת התובעת היא כי הנתבעת התנגדה מס' פעמים לביצוע העבודה של בית הכנסת ואף מנעה מהתובעת קבלת היתר למעלה משנתיים.




בסעיף 3 להסכם, מצהירה הנתבעת בין היתר, כי אין לה התנגדות להמשך הבניה בבית הכנסת. בעדותה הראשית מציינת התובעת כי אינה מתנגדת לבניית בית הכנסת, כמו שמאז ומתמיד לא התנגדה , וכי כל עוד התובעת מבצעת את בניית בית הכנסת שלא בשטח שלה ומבלי לפגוע בביתה, אינה מונעת מהנתבעת דבר" (סעיפים 11.3 – 11.4 לתצהיר עדות ראשית). בחקירתה הנגדית בפניי חזרה הנתבעת וציינה כי, מנעה את המשך הבניה, לאחר שבוצעה בשטח ביתה (ע' 31 ש' 3-4). מהאמור לעיל, לא הוכח בפניי כי התובעת פעלה למניעת המשך הבניה של בית הכנסת ללא סיבה. נהפוך הוא, פועלה של הנתבעת בנדון נבע, מאחר והתובעת ניסתה לבנות בתחום בשטח בבעלות הנתבעת. עניין זה לא נסתר על ידי התובעת.




זאת ועוד, בעניין הנזקים הנטענים בהסכם, הוראות סעיף 2.3 להסכם מחייבות את הנתבעת לא לגרום נזקים בבית הכנסת כתוצאה מביצוע עבודות התיקונים לנזק בחלל הקמרונות (קומת המסד), אותם גרמה התובעת בעבודותיה. משמע, הנזק אליו התייחס ההסכם הנ"ל נוגע לעניין ספציפי ותו לו. לאמור, ככל שנגרמו נזקים ע"י הנתבעת בחיתוך עמודים של חלק מבניין בית הכנסת, אין נזק זה מהווה הפרה של הוראות ההסכם, אשר התייחס לנזק בעניין מוגדר, בלבד.




התובעת טוענת להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, בכך שהתנגדה להמשך הבניה בבית הכנסת (בניגוד לסעיף 3 להסכם), חתכה מס' עמודים של חלק מבניין בית הכנסת, הרסה את הקרניז של בית הכנסת. אף שמעיון בסעיף 4 להסכם צוין כי, לנתבעת ידועות התוכניות להשלמת בית הכנסת, וכי היא מסכימה להם, אלא שלא פורט בהסכם הנ"ל אלו עבודות יבוצעו, ובשל כך, לא ניתן להסיק כי בניית קרניז נעשתה בהסכמתה של הנתבעת, מה גם שזו טוענת כי הבניה בוצעה בשטח שבבעלותה (סעיף 12.4 לתצהיר), אשר נתמכה בחוות דעתו של המומחה "הקרניז בלט מקיר בית הכנסת, שבלט אל תוך מגרשה של הנתבעת" (ע' 5 לחוות הדעת) טענה שלא נסתרה על ידי התובעת.




לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לא בוצע על ידי הנתבעת כל מעשה, שיש בו משום הפרה של ההסכם מיום 09.09.03, המזכה בפיצוי של 30,000 ₪.


הריסת הקרניז וחתיכת העמודים


יחד עם זאת, באשר לנזקים שנטען כי נגרמו על ידי הנתבעת למבנה בית הכנסת , חיתוך העמודים והריסת הקרניז, ובהיות התובעת המחזיקה דהיום בבית הכנסת ורשאית לתבוע נזקים אלה, הנני מאמצת את עדות עדי התובעת והנתבעת בעצמה כי אכן החיתוך של העמודים והריסת הקרניז בוצעו ע"י הנתבעת או מי מטעמה.




באשר לנזק שנגרם בגין פעולות אלה אני מאמצת את חוות דעת המומחה , אשר העמיד את הפיצוי ע"ס של 1,200 ₪. (סעיף 3 לתשובה), כאשר בהתייחס להריסת הקרניז העמיד את הפיצוי על סך של 5,000 ₪ (ע' 5 לחוות הדעת).

אי לכך, סך הנזקים שיש לפצות את התובעת בגין חתיכת העמודים והריסת הקרניז הינו בסך של 6,200 ₪.

השבת הסך של 15,000 ₪ בגין חלקת קרקע


עניין הסדרת העברת הקרקע נעשה בזכ"ד וההסכם שנחתמו בין האגודה לנתבעת, בתאריכים 09.10.02 ו 13.10.02, ואין לתובעת כל חלק בו ואינה יכולה לתבעו. לציין כי בהתאם לזכ"ד וההסכם הנ"ל, הועבר סך של 7,000 ₪ עבור המקרקעין ו– 8,000 ₪ עבור הנזקים שנגרמו במהלך בניית בית הנכנסת. יוסף כי, בהתאם לזכ"ד וההסכם שלעיל, גובה הפיצוי נקבע לאחר שהאגודה הודתה בהסכם כי פלשה לשטחה של הנתבעת (ראה דברי המבוא בזכ"ד ובהסכם שבא בעקבותיו). בשל האמור, אין בסיס לטענתה של התובעת כי, הנתבעת הוציאה במרמה סך של 15,000 ₪ מהתובעת, כאשר הסכום הנ"ל הינו תולדת מעשה פלישה של האגודה לשטחה של הנתבעת (ראה דברי התובעת בע' 33 לפרוטוקול ש' 17-27) שביום חתימת זכ"ד וההסכם היה בחזקתה. למותר לציין כי, אין ההסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת ביום 09.09.03 נוגע לעניין זה, אלא הוא בא להסדיר את המחלוקת בין הצדדים, שהתגלעה כתוצאה מעבודות בניה אותה ביצעה התובעת, אשר גרמו נזקים לקומת המסד בביתה של הנתבעת. כחלק מהסכם הנ"ל, סוכם כי התובעת תשלם לנתבעת סך של 15,000 ₪, לסילוק טענותיה של הנתבעת כנגד התובעת, במיוחד נושא הנזקים בביתה, לרבות בכל הקשור לתיקון חלל מסד הבית.




אזכיר שוב כי לא הוכח כי הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם, אי לכך, יש לדחות את טענתה של התובעת בכל הקשור להשבת סך של 15,000 ₪ בגין חלקת הקרקע הנ"ל.


השבת הסך של 40,000 ₪ בגין יציקת רצפה עבור הנתבעת


בעניין זה אציין כי על אף שבהסכם מיום 09.09.03, לא הוזכר עניין יציקת רצפה עבור הנתבעת, אלא שבעדותו הראשית של הרב מרזל, העיד האחרון כי התובעת יצקה עבור הנתבעת רצפה בשטח האחרונה (סעיפים 12-13 לתצהיר). עדות זו לא נסתרה ע"י הנתבעת להיפך, בחקירתה הנגדית של האחרונה, אישרה כי התובעת עשתה כן (ע' 33 ש' 28-32).




בנוסף, אף שנטען כי עלות יציקת הרצפה עמדה ע"ס של 40,000 ₪, אלא שלא הוכחה ע"י התובעת הטענה הנ"ל, לא הוגשה ע"י התובעת כל חוות מומחה בעניין עלות היציקה הנ"ל. יתרה מזאת, הגם שבעדותו של מדר, ציין כי ביצע את יציקת הרצפה (ס' 4-5 לתצהיר), שתמורתה שולם הסך של 40,000 ₪, בצירוף מע"מ (ס' 7 לתצהיר), אלא שלא הוגשה כל ראיה לתמיכה בקבלת התשלום הנ"ל (כדוגמת קבלה עבור התשלום ו/או חשבונית מס').




מאחר והוכח בפניי כי התובעת יצקה עבור הנתבעת את הרצפה הנ"ל, ובהעדר כל ראיה לעלות היציקה הנ"ל, כאשר הסכום בו נקבה התובעת נעשה בעלמא, הנני מאמצת את חוות דעתו של המומחה בעניין, אשר קבע בחוות דעתו כי עלות יציקת הרצפה הינה בסך של 14,000 ₪, אשר כולל בתוכו עלות פינוי האדמה (ס' 6 לחוות הדעת , ס' 7 בתשובות לשאלות ההבהרה), כאשר על סכום זה יש להוסיף מע"מ, וכן עלות פיקוח הנדסי בסך של 1,500 ₪. (ראה דברי המומחה בע' 15-16 לפרוטוקול , וכן הודעת המומחה מיום 19.07.11).


הוצאות בניה נוספות שנגרמו לתובעת


בסיכומיה טענה התובעת להוצאות בניה שנגרמו לה, כתוצאה מאי העברת פיסת הקרקע של 2.5 מ' בהתאם להסכם מיום 13.10.02, בכך שנאלצה התובעת לבצע שינויים בבניה, תוך השקעת הסך של 164,683 ₪.
כבר ציינתי כי ההסכם מיום 13.10.02 אינו חל על התובעת דנן, היות ולא היתה האחרונה צד לו, ואינה יכולה לתבוע מכוח הסכם זה, היות והוא נערך בין האגודה והנתבעת, כך שאין לחייב את הנתבעת בשיפוי התובעת מכוח הסכם שלא היתה האחרונה צד לו.




יחד עם האמור, אציין כי, בחוות דעתו של המומחה קבע האחרון בזיקה לעניין הנ"ל, כי לא מצא שהנתבעת גרמה לעלויות בניה נוספות (ע' 11 לחוות הדעת), כאשר חידד זאת בתשובותיו לשאלות ההברה עת ציין:"מלכתחילה היה צריך לבנות את בית הכנסת בידיעה שמגרש השכן ייבנה, במועד כלשהו, בשלמותו" (ס' 16.2). האמור לעיל מקבל משנה תוקף במיוחד שעבודות הבניה של הנתבעת בוצעו בהתאם להיתר כדין שניתן לה על ידי מוסדות התכנון והבניה. "השכנה בנתה בהתאם להיתר בניה, ולכן לא ברורה לי ההצדקה לטענה זו" (ע' 11 לחוות הדעת).


הריסת המבנה בשל סיכון בטיחותי


בסיכומיה טענה התובעת כי יש להורות על הריסת המבנה של הנתבעת, בשל סכנה בטיחותית בהשארתו.




לא הוכח על ידי התובעת כי הבניה בוצעה ע"י הנתבעת, ללא היתר, ככל שעניין זה גם קיבל התייחסותו של מומחה ביהמ"ש, שקבע בחוות דעתו, כי הבניה בוצעה בהתאם להיתר כדין (ע' 11 לחוות הדעת). כמו כן, בעניין זה העידה הנתבעת בעדותה הראשית כי ביתה נבנה בהתאם להיתר בניה כדין, (ס' 20-21 לתצהיר), כאשר עדות זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית " הכל לפי אישורים. הכל לפי צדק. לא עשיתי שום דבר" (ע' 32 ש' 4).

יחד עם זאת, על אף שבחוות דעתו ציין המומחה כי לא מצא סכנה בטיחותית בשל הבניה שבנתה התובעת (ע' 10 לחוות הדעת), כאשר מנגד, ובתשובותיו לשאלות ההברה בדבר סכנת הבניה, הפנה האחרון את הצדדים לוועדת המקומית לתכנון ובניה בעניין יציבותו וחיזוקו של המבנה, ככל שוועדה זו הנפיקה היתר בניה לתובעת.
יוסף כי חקירתה של הנתבעת בעניין הנ"ל לא הצביעה כי בבניה שבוצעה יש משום סכנת קריסה של המבנה, ככל שהנתבעת תולה את הסכנה, לכאורה, בהתמוטטות המבנה בעבודות שביצעה התובעת (ראה ס' 4 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת), עדות שנתמכה בחקירתה הנגדית עת ציינה האחרונה כלהלן:
"לא. אני מתכוונת לכך שהאדם הזה שיושב באולם נכנס לבית והוציא חפצים. אני בסכנת חיים. הוא נכנס כשהייתי עם הילד בטיפולים. הוא חפר בחפירות והבית שלי עכשיו שוקע ואני עלולה ליפול" (ע' 30 ש' 22-24).
ובהמשך:
"ת: הוא הרס לי את הבית ואין לי איפה לגור. אני שוקעת ונופלת. לא מכוון לפלג הליל.
ש: למה בחודשים האחרונים?
ת: הוא חפר וטשטש את הכול.
ש: כתבת בחודשים האחרונים, למה הכוונה?
ת: זה התגלה בחודשים האחרונים.התגלה שהנזק בלתי הפיך. התגלה שהבית שוקע...." (ע' 30 ש' 29-32, ע' 32 ש' 1).



בנוסף לעדותה שלעיל של הנתבעת, עדות עקבית שלא נסתרה, הנני מסכימה כי עניין זה הינו בסמכותה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שבמועדים הרלוונטיים לתביעה הנפיקה היתר בניה לנתבעת.




יוטעם כי אין לסמוך על עדותה של הנתבעת בדבר סכנה בהתמוטטות המבנה, ככל שאין מדובר בעדה מומחית בתחום, וככל שהמומחה מטעם בית המשפט לא הצביע בחוות דעתו על סכנה כזו, אלא הפנה לוועדת התכנון, אשר בזמנים הרלוונטיים לבניה, הנפיקה עבור הנתבעת היתר בניה, שעל סמך היתר זה בוצעה הבניה.


האם בניית הנתבעת מהווה מטרד לתובעת ויש להורות על הריסת המבנה ?


בתצהיר עדותו הראשית ציין מרזל כי הנתבעת ביצעה עבודות בניה, בניגוד להסכמות בין הצדדים, ותוך גרימת מטרד ויצירת סכנה לרכוש התובעת ולמתפללי בית הכנסת. בסיכומיה, ציינה התובעת כי יש להורות על הריסת המבנה שהקימה הנתבעת, אשר פוגע באיכות החיים של התובעת. התובעת ביקשה להוכיח קיומו של מטרד באמצעות תצהירו של מר מרזל, וכן הגישה לתיק חוות דעת השמאי אשר קבע כי, כתוצאה מהקמת המבנה של הנתבעת סמוך לבית הכנסת, כמות האור הנכנסת לבית הכנסת קטנה, כך גם צומצמה כניסת האוויר לנכס. (ס' 10.4 ו 10.5 לחוות הדעת).




עפ"י ההלכה הפסוקה שעה שעסקינן בסעד מסוג הריסה, אזי ככל שמדובר בבניה ללא היתר כדין, די לו לתובע שיוכיח שהבניה גרמה לו ל"אי נוחות"; במידה ומדובר בבניה בהיתר, על התובע להוכיח "מטרד". ברור שמדובר בהפרעה משמעותית הרבה יותר מאשר אך "אי נוחות" (ראו, בין היתר: בר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן (1984); ע"א 7727/01 קרנש נ' נחומי (2002)). במקרה שלפנינו, מקום שהבניה של הנתבעת בוצעה בהתאם להיתר בניה כדין (ראה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש) אזי יש לבחון באם הוכיח התובע כי מעשה הנתבעת מהווה "מטרד".




העוולה של מטרד ליחיד מעוגנת בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר קובע:

"מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהן בהתחשב עם מקומם וטיבם...".



העוולה מורכבת אפוא משלושה מרכיבים: טיב התנהגותו או פעילותו של הנתבע, מהות האינטרס של התובע (הנאה סבירה מן המקרקעין, תוך איזון אינטרסים בין הצדדים) ומהות הפגיעה באינטרס המוגן – הוכחת הפרעה של ממש.




כאמור, עומדת לדיון השאלה האם התקיימה עוולה של מטרד יחיד לפי סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היינו: האם השתמשה הנתבעת במקרקעין התפוסים בידיה "באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין" מצד התובעת.




יש לבחון האם בהסתרת השמש והאוויר ככל שהייתה, אלמנט של הפרעה של ממש לשימוש סביר. בנוסף יש מקום לבחון את השאלה אם התובעת סבלה נזק מהפרעה לשימוש במקרקעין כאמור.




כמו כן יש להתייחס לשאלה אם הייתה הפרעה לאור השמש כאמור בסעיף 48 לפקודת הנזיקין, היינו: "מניעת הנאה מכמות סבירה של אור שמש". מבחינה זאת יכול להיחשב רעש כהפרעה המהווה מטרד יחיד אך לא כל הפרעה מהווה מטרד כזה, כאשר יש לבדוק אם ההפרעה ממשית ולא דבר של מה בכך.
ברי, ההפרעה לשימוש או להנאה סבירים אמורים להתקיים מן ההיבט האובייקטיבי, ואין די בכל הפרעה לשימוש או מניעת הנאה כדי להעמיד עוולה של מטרד יחיד. (ד. קרצמר, דיני נזיקין, העוולות השונות, בעריכת ג. טדסקי, עמ' 39-87; ע"א 145/80, ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד לז (1) 113; ע"א 593/81, מפעלי רכב אשדוד נ. ציזיק, פד מא (3) 169; ע"א 44/76, אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ. שוורץ, פד ל (3) 785; ת.א 2963/96 (שלום י-ם) מינדי שר – אל ואח' נ. ארתור כהן ואח'; ת.א. (שלום חיפה) 27839/97, משה כרמל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ).




במקרה שבפנינו ברור כי לא הייתה לתובעת זכות מוקנית כי המגרש של הנתבעת יעמוד ריק לעד, אך עם זאת העילה של מטרד יחיד אינה מותנית בחריגה מתוכנית מאושרת או מהיתר בניה ויכולה להתקיים גם כאשר נעשתה בניה על פי היתר בניה התואם את התוכניות המאושרות.




בחוות דעתו של המומחה התייחס האחרון לטענה של חסימת האור והאוויר מבניין בית הכנסת. בהחלטתו ציין המומחה כי אינו מוצא מקום לטענה כי הבניה חסמה זרימת אוויר וצמצמה כמות השמש, כאשר המומחה תולה זאת בעובדה כי 2 המבנים (של התובעת ושל הנבעת) נבנו על הגבול המשותף של המגרשים, שיש לו 3 חזיתות פתוחות, ורק גבול אחד עם מגרש שכן (ע' 9 לחוות הדעת). על תשובתו זו חזר המומחה בס' 11 לתשובותיו לשאלות ההבהרה " לא מצאתי כי נגרם לבניין הנדון הפחתה במידת ההנאה, הרווחה והנוחות. זאת מכיוון שמדובר בבנין שכן הבנוי על גבול משותף", וכן בחקירתו הנגדית, בעניין זה בפניי, כדלקמן:

"ש: נכון שהנתבעת חוסמת את החלונות בחזית המזרחית?
ת: נכון.
ש: נכון שחסימה זו מקטינה את כמות האור שנכנסת לבית הכנסת?
ת: נכון.
ש: נכון שחסימה זו מצמצת את שרימת האוויר לבית הכנסת?
ת: נכון.
ש: נכון שחסימה זו גורמת למטרד לבית הכנסת?
ת: אני לא חושב. אני לא מכנה את זה מטרד.
ש: במידה ונכנס פחות אוויר זה לא אמור להטריד אף אחד?
ת:נכון". (ע' 16-17 לפרוטוקול). (ההדגשה שלי - א.ד.ש).



לסיכום פרק זה אציין כי מלבד טענה כללית של חסימת אוויר ושמש, לא הצביעה התובעת, אשר עליה מוטל נטל ההוכחה, על מניעת הנאה ממשית מאוויר ואור שמש, כתוצאה מהבניה שביצעה הנתבעת, מה גם שתשובותיו של המומחה בעניין זה, אשר ביקר במקום ועמד עליו מקרוב, באו לחזק את המסקנה, ככל שקבע כי קיימות למבנה בית הכנסת שלוש חזיתות נוספות, בהם מתאפשרת כניסת אוויר ושמש.




אי לכך, שוכנעתי, כי אין בבניה שביצעה הנתבעת כדין עפ"י היתר, כדי ליצור מטרד לתובעת, אשר בא לידי ביטוי בחסימת אוויר ושמש, ומהעדויות שנפרשו בפניי, ניתן להתרשם כי המדובר הוא בצמצום זרימת האוויר והקטנת כמות האור, ולא מניעתם כליל.


ירידת ערך מבנה בית הכנסת


בסיכומיה טענה התובעת לירידת ערכו של מבנה בית הכנסת, שכן ערכו של מבנה נמדד בין היתר מההנאה והנוחות שיש למשתמש במבנה, ובמקרה עסקינן, מידת ההנאה והנוחות נפגעו בשל הפרעה לאור השמש וזרימת אוויר צח. בנוסף, נגרמה ירידת ערכו של המבנה, מאחר והנתבעת בנתה בסטייה מהיתר הבניה, עת בנתה בניגוד לדרישות הוועדה הארכיטקטונית.

כבר הגעתי לעיל למסקנה, כי אין בחסימת אוויר ושמש כדי להוות מטרד לתובעת, בין היתר, בהסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר ביקר במקום ובחן אותו מקרוב.



בנוסף לאמור, בחוות דעתו הדגיש המומחה, כי אינו מייחס לנתבעת חסימת חלונות, עמודים וכותרות של בית הכנסת, היות והבניה נעשתה על הגבול המשותף, כאשר שני הבניינים, הן של התובעת והן של הנתבעת צמודים אחד לשני, וכי הקטנת כמות האור והאוויר נבעה מבניה צמודה זו. על קביעתו זו חזר המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, עת ציין כי לא נגרמה הפחתה במידת ההנאה והנוחות לבית הכנסת, מכיוון שהבניה בוצעה על הגבול המשותף.




לעניין בנייתה של התובעת בניגוד לדרישות הוועדה הארכיטקטונית, קבע המומחה, שהינו גם שמאי מקרקעין בהכשרתו, כי הוא מודע לעובדה כי ביתה של הנתבעת לא נבנה באבן אלא בטיח דמוי אבן, אך אין בכך כדי להוביל לירידת ערכו של מבנה בית הכנסת.




חקירתו הנגדית של המומחה בעניין זה לא הצביעה על סתירות כלשהן באשר לממציאם בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, כשאר ציין בחקירתו כי הינו מודע לעובדה שביתה של הנתבעת בנוי טיח דמוי אבן , בסטייה מההוראות המחייבות של הוועדה הארכיטקטונית, להם הוא מודע, כאשר עניין זה מצוי בסמכות הועדה המקומית לתכנון ובניה, וכי אין הדבר גורם לירידת ערכו של המבנה. "אני יכול לחזור על מה שאמרתי בחוות דעתי לא מצאתי מקום לירידת ערך" (ע' 18 לפרוטוקול).


סיכום


מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח מרבית טענותיה ובעיקר כי הנתבעת הפרה את ההסכם שנחתם ביניהם ביום 09.09.03, וכי כתוצאה מהפרה זו, נגרמו לה נזקים כספיים, לרבות בגין ירידת ערכו של מבנה בית הכנסת. בנוסף, לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה כי במעשי הנתבעת, יש כדי לגרום לסיכון המבנה אותו בנתה האחרונה, וכי יש להורות על הריסתו.




יחד עם האמור, הנני מאמצת את מסקנותיו של מומחה בית המשפט בדבר עלויות בהן נשאה התובעת, בשל מעשי הנתבעת בחיתוך עמודים בסך 1,200 ₪ והריסת קרניז בסך 5,000 ₪, בנוסף להוצאות יציקת רצפה בסך של 17,980 ₪ ( 15,500 ₪ + מע"מ).




על כן, הנני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומורה לנתבעת לשלם לתובעת הסך של 24,180 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יתווסף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל .





בשים לב לתוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בניית דיר צאן

  2. בניית מגדל ייצור

  3. אחריות מפקח בניה

  4. בניית מתקן ביטחוני

  5. הכשרת בניה לא חוקית

  6. שעות קיץ ענף הבנייה

  7. בנייה ללא קומה מפולשת

  8. ביקורת בשלבי גמר בניה

  9. העברת צנרת בשטח פרטי

  10. אגרת המרת אגרות בניה

  11. עלות פיקוח בניה ליום

  12. מה זה תעודת גמר בניה ?

  13. עיכובים בפרויקט בניה

  14. בניה בשטח שהוכרז לשימור

  15. אישורי בניה על גג משותף

  16. בניה בניגוד לצו מינהלי

  17. הכשרת עבירת בנייה (פסיקה)

  18. גודל חלונות בחדרי שירות

  19. הסתרת אור השמש עקב בניה

  20. שירותי מסגרות באתר בניה

  21. דריכה על מסמר באתר בניה

  22. הגבלת בניה על חלקה פרטית

  23. בקשה למתן צו להפסקת בניה

  24. פיצויים בגין בנייה על הגג

  25. זכויות בנייה בלתי מנוצלות

  26. בניה לא חוקית של אורווה לסוסים

  27. דחיית התנגדות לבניה - מה עושים ?

  28. הכשרת בניה בלתי חוקית משנות ה – 70

  29. ניתוק חשמל עקב עבירות בניה לא חוקית

  30. הקלה בשטחים העיקריים המותרים לבנייה

  31. הקלה בגובה מפלס הכניסה הקובעת (0.00)

  32. רוב נדרש לשינויים ברכוש ובזכויות הבניה

  33. התנגדות תושבים לבניית מתקני משחק בכיכר העיר

  34. ניוד שטחי שתי הקומות העליונות והגדלת שטח עיקרי

  35. תביעה בגין בניית אצטדיון "דוחא" - טריבונה צפונית

  36. ליווי פרויקט בניה ע''י מנהל מיוחד מטעם בית המשפט

  37. נטען כי לא ניתן תכנונית הנדסית לנצל את יתרת זכויות הבניה

  38. הודעה על החלטה בדבר שיטת הקצאה של אתרים לבניה זמנית לעולים

  39. נטען כי הבקשה לבניית מעון חוסים הוגשה במסווה למגורים "רגילים"

  40. בקשה לבניית שער לרכב בחזית הצפונית של המגרש דרך שביל להולכי רגל

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון