מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה כעובד התעשייה האווירית: התובע, עולה חדש מאתיופיה, מועסק משנת 1996 במפעל התעשייה האווירית (הנתבעת 2) בעטרות באמצעות הנתבעת 1 -חברת אמיטול בע"מ (להלן: "אמיטול"). בתביעה זו טוען כי התובע כי אמיטול היא "קבלן כוח אדם" כמשמעות מונח זה בחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם" או "החוק"), וכי בהתאם לסעיף 12א לחוק הוא זכאי להיחשב כעובד של התעשייה האווירית החל מ-1.10.08. מכוח תחולתו הנטענת של חוק קבלני כוח אדם על אמיטול, טוען התובע כי הינו זכאי, על פי סעיף 13 לחוק, לתנאי העבודה להם זכאים עובדי התעשייה האווירית, אף לגבי התקופה שקדמה למועד בו היה זכאי להיחשב כעובד התעשייה האווירית על פי סעיף 12א לחוק. עוד טוען התובע כי עובדים אחרים שהועסקו במפעל התעשייה האווירית בעטרות באמצעות אמיטול נקלטו על ידי התעשייה האווירית כעובדיה בהעסקה ישירה, וכי בניגוד להבטחות שקיבל מגורמים בתעשייה האווירית, התעשייה האווירית נמנעה מלקלוט אותו כעובד שלה בשל מוצאו מאתיופיה, ובכך הפלתה אותו מחמת "גזעו" ו"ארץ מוצאו", בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. לטענת התובע, ההבדל היחיד בינו לבין העובדים האחרים שהועסקו במפעל התעשייה האווירית בעטרות באמצעות אמיטול אשר נקלטו כעובדי התעשייה האווירית בהעסקה ישירה, הוא צבע עורו וארץ מוצאו. בגין הפלייתו הנטענת מבקש התובע לפסוק לו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪. הנתבעים מכחישים את טענת התובע לפיה אמיטול היא "קבלן כוח אדם" וטוענים כי אמיטול הינה קבלן שנתן לתעשייה האווירית שירותים בתחום ניקוי והסרת צבע מלהבי מסוקים, והעסקת התובע על ידי אמיטול הייתה במסגרת מתן שירות זה. מוסיפה התעשייה האווירית וטוענת כי היא מעולם לא הבטיחה לתובע לקלוט אותו כעובד שלה, כי לא חלה עליה כל חובה לעשות כן וכי היא לא הפלתה את התובע על רקע גזעו או מוצאו, וכי דין תביעת התובע להידחות. הרקע העובדתי התובע, יליד 1958, בעל משפחה, מועסק משנת 1995 במפעל התעשייה האווירית בעטרות. תחילה הועסק באמצעות מעסיק בשם "הרעד שירותים בע"מ" ולאחר שמעסיק זה נקלע לקשיים כלכליים הועסק התובע באמצעות אמיטול. אמיטול היא חברה שבבעלותו ובניהול של מר חיים טולדנו, שהינו במקצועו חשמלאי מכשירנות מטוסים ויוצא התעשייה האווירית בעצמו. כפי הנראה, לאחר שנות עבודתו בתעשייה האווירית ייסד מר טולדנו את אמיטול, אשר כמפורט להלן, עוסקת בהתקשרויות מסחריות עם התעשייה האווירית. התעשייה האווירית היא חברה ממשלתית העוסקת בתכנון, פיתוח, ייצור, שיווק, תחזוקה ושיפוץ של כלי תעופה ומוצרים תעופתיים. התעשייה האווירית מפעילה מפעל בעטרות בו מבוצעות עבודות על חלקי מסוקים. היחסים בין התעשייה האווירית לבין אמיטול מוסדרים בהסכמים בין הצדדים. לתצהיר העד מטעם התעשייה האווירית, מר צפריר בר יוסף, צורף הסכם בין התעשייה האווירית לבין אמיטול מיום 1.3.10, שנחתם לאחר הליך מכרז בו השתתפו מספר חברות ואמיטול זכתה בו. היחסים בין הצדדים לגבי התקופה שקדמה ל-1.3.10 אף הם הוסדרו באמצעות הסכמים דומים במהותם להסכם מיום 1.3.10. על פי ההסכמים בין התעשייה האווירית לבין אמיטול, מבצעת אמיטול עבור התעשייה האווירית עבודות ניקוי, הסרת צבע וצביעה של להבי מסוקים. על פי המוסכמות שנרשמו בדיון המוקדם, התובע הועסק כמלטש להבי מסוקים, כלומר, בהסרת צבע מהלהבים. העבודות בהן הועסק התובע בוצעו במתם התעשייה האווירית בעטרות, ואולם היו התקשרויות בין אמיטול לתעשייה האוווירית לביצוע עבודות אחרות עבור התעשייה האווירית במפעלה של אמיטול בתלפיות, כגון תיקון רתמות, זיווד חלקי מטוסים. ביצוע עבודת הסרת הצבע מלהבי המסוקים וצביעתם נעשה במתחם התעשייה האווירית בשל הבעייתיות הכרוכה בשינוע להבי המסוקים למפעלה של אמיטול, הן מבחינה פיזית-לוגיסטית והן מבחינה ביטחונית. היחסים בין התובע לבין אמיטול הוסדרו באמצעות מערכת הסכמות בעל פה ובכתב. אין מחלוקת כי הוסכם בין הצדדים כי תובטח לתובע תמורה שעתית מינימלית, אשר עמדה בעת הגשת התביעה על 24 ₪ לשעה, וכי שולמו לתובע סכומים העולים על חישוב שעות עבודתו בהתאם להספקים של התובע בהתאם למחירון שסוכם בין הצדדים, על פיו נקבעה לכל פעולה מחיר (המחירון צורף לתצהירו של מר טולדנו). התובע היה מבצע את עבודתו במתחם התעשייה האווירית בעטרות. בהגיעו ובצאתו את המתחם התובע היה מחתים כרטיס בשעון נוכחות שיוחד לעובדי אמיטול והותקן על ידה. נוהל העבודה בין התובע לבין אמיטול, לפיו אושרו לתובע תשלומים בהתאם למחירון, היה שלאחר שהתובע ביצע פעולה מסויימת (כמו הכנה לצביעה, הורדת צבע וכיו"ב), הוא היה נדרש לקבל אישור של נציג התעשייה האווירית שהפעולה בוצעה לשביעות רצונו והתובע היה מציג אישור זה למר טולדנו ובהתאם אמיטול הייתה מזכה את התובע לפי המחירון. ככל שהתשלום לפי סך הפריטים שהתובע ביצע עלה על שכרו השעתי כפול מספר השעות שביצע, כונתה התוספת בה עלתה התמורה על חישוב השכר לפי שעות עבודה בלבד, כ"בונוס". אמיטול הנפיקה לתובע תלושי שכר על פי ההסכמות בין הצדדים והפרישה עבורו הפרשות לפנסיה. על פי עדות התובע, הוא קיבל מאמיטול שי לחגים. מהראיות עולה כי אמיטול סיפקה לתובע בגדי עבודה ונעלי עבודה, זאת בהתאם להוראות בהסכמים בין התעשייה האווירית לאמיטול. התובע טען בתצהירו כי הוא היה לובש סרבל של התעשייה האווירית אך גרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, בה אישר שקיבל מאמיטול ביגוד שהוצג לו בחקירתו הנגדית וכן קיבל מאמיטול נעלי עבודה. התובע קיבל ארוחות במזנון התעשייה האווירית כנגד הצגת תלושים שנרכשו עבורו מקבלן ההסעדה על ידי אמיטול. אין מחלוקת כי התעשייה האווירית פיקחה על עבודת התובע (כך עולה מסעיף 29 לתצהירו של מר טולדנו). עם זאת, גם אמיטול פיקחה על עבודת התובע וכפי שהעיד מר טולדנו בתצהירו, כאשר היו מתקבלות אצל אמיטול תלונות על עבודת התובע הוא היה נפגש עם התובע והם היו "חושבים כיצד ניתן לשפר את העבודה והשירות". בשנת 2002 התובע פנה בכתב ליו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית והביע בפניו את רצונו להיקלט על ידי התעשייה האווירית כעובד שלה. על פי עדות התובע המקובלת עלינו, בהמשך פנה התובע לאגף כוח אדם בתעשייה האווירית והביע את אותו רצון וקיבל תשובה שעליו להסדיר את סיום עבודתו אצל אמיטול. על פי עדותו של התובע, הנתמכת בעדותו של מר טולדנו, בשנת 2005 התובע פנה למר טולדנו בעניין סיום עבודתו באמיטול על מנת להיקלט כעובד התעשייה האווירית, ומר טולדנו הביע נכונות לשלם לתובע 50% מפיצויי הפיטורים שהיו מגיעים לתובע לו פוטר על ידי אמיטול. התובע התייעץ בעניין זה עם גורמים בתעשייה האווירית שהמליצו לו שלא להסכים לתשלום 50% בלבד של פיצויי הפיטורים ולעמוד על קבלת מלוא הפיצויים. ביום 24.3.05 הודיעה אמיטול בכתב למחלקת כוח אדם במפעל עטרות של התעשייה האווירית, כדברים האלה: "מר פרדו יעקב בקש מחברת אמיטול בע"מ שבמקרה ויש אפשרות להעסיקו ישר למת"א ירושלים, שלא תהיה שום התנגדות מחברת אמיטול וחיים טולדנו מנכ"ל החברה. וכמובן יקבל את הפיצויים המגיעים לו לפי חוק". אין מחלוקת כי מעברו של התובע מאמיטול לתעשייה האווירית לא יצא אל הפועל. ביום 15.11.09 נתנה אמיטול, באמצעות מר טולדנו, מכתב הפסקת עבודה לתובע, בו נאמר: "בהתאם לחוק ההסתדרות לא ניתן להעסיק עובד לתקופות ארוכות ולכן אנו נאלצים להודיע לך על סיום העבודה בחברתנו וזאת החל מתאריך 31.12.09. במידה והחברה תרצה להמשיך העסקתך כעובד מן המניין או בשיטה הנוכחית אין לי שום התנגדות. חברתנו מודה לך על תרומתך לחברה". מר טולדנו נתן מכתב דומה לעובדים נוספים שהועסקו על ידי אמיטול במתחם התעשייה האווירית בעטרות. על פי עדותו של מר טולדנו, המקובלת עלינו, הוא נתן לתובע ולעובדים נוספים מכתב בנוסח המצוטט לעיל בעקבות פנייה של גורמים באגף כוח אדם בתעשייה האווירית שדרשו ממנו לעשות זאת. לאחר שמר טולדנו מסר לתובע את מכתב הפסקת העבודה ביום 15.11.09, הוא כתב לתובע על גבי המכתב כי "מכתב זה מבוטל וניתנה עוד אורכה של 2 חודשים עד תאריך 28.2.10". ביום 1.3.10 כתבה אמיטול, באמעצות מר טולדנו, מכתב שזו לשונו: "בהמשך למכתב 15.11.09 שהיית אמור לסיים את עבודתך בתאריך 31.12.09 והוחלט ע"י תעשיה אוירית להמשיך את עבודתך למשך תקופה של עוד כחודשיים לכן אתה אמור לסיים את עבודתך עד סוף חודש אפריל 2010". אין מחלוקת כי עבודת התובע באמיטול לא הסתיימה בחודש 4/10 והוא המשיך את עבודתו בה בחצרי התעשייה האווירית באותה מתכונת כפי שהיה נהוג בין הצדדים מאז שנת 1996. ביום 5.8.10 הגיש התובע את התביעה דנן. המחלוקות כאמור בראשית דברינו, המחלוקות הטעונות הכרעה הן: האם אמיטול היא קבלן כוח אדם כמשמעותו בחוק העסקת עובדים באמעצות קבלני כוח אדם? בהתאם להכרעה בשאלה זו - האם בהתאם לסעיף 12א לחוק זכאי התובע להיחשב עובד התעשייה האווירית החל מ-1.10.08 והאם זכאי בהתאם לסעיף 13 לחוק לתנאי העבודה של עובדי התעשייה האווירית אף לגבי התקופה שקדמה ל-1.10.08? האם הובטח לתובע על ידי גורם מוסמך בתעשייה האווירית כי ייקלט כעובד התעשייה האווירית והאם הופרה הבטחה זו? האם הימנעות התעשייה האווירית מקליטת התובע כעובדה נגועה בהפלייה מחמת גזע או ארץ מוצא. האם אמיטול היא קבלן כוח אדם? לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים הגענו למסקנה שדין תביעות התובע לפי סעיפים 12א ו-13 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם - להידחות, מאחר שאמיטול אינה "קבלן כוח אדם". הגדרת "קבלן כוח אדם" בסעיף 1 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, היא: "מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו.." עלינו להכריע, אם כן, אם אמיטול היא "מי שעיסוקי במתן שירותי כוח אדם של עובדיו" לשם עבודה אצל התעשייה האווירית, או שמא אמיטול היא קבלן שנותנת שירותי תחזוקה בתחום התעופה, כעולה לכאורה מן החוזה שבין התעשייה האווירית לאמיטול (נציין במאמר מוסגר כי בעקבות תיקון לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם משנת תשס"ט מצויה בסעיף 1 לחוק הגדרה של "קבלן שירות", אך מטרתה היא החלת חובת רישוי על סוגים מסויימים של קבלני שירותים כאמור בתוספת לחוק (בתחומי השמירה, האבטחה והניקיון), ואין ללמוד מכך שקבלן שאינו בתחומים אלה אינו "קבלן שירותים" לצורך ההבחנה בין "קבלן כוח אדם" ל"קבלן שירותים", אשר מטרתה להגדיר את היקף תחולת החוק על "קבלני כוח אדם"). בעע 203/10 רשות העתיקות נ. עבדאללה חיג'אזי ואח' (מיום 17.3.13), נדרש בית הדין הארצי להבחנה בין "קבלן כוח אדם" לפי החוק לבין מי שאינו קבלן כוח אדם, ואימץ את ההבחנה שהוגדרה בע"פ 20422-01-11 אוזן נ. מדינת ישראל (מיום 4.8.11), בו נקבע: "קבלן שירותים הוא קבלן שמספק מוצר מוגמר למזמין. קבלן השירותים הוא זה שיספק את חומרי הגלם, ככל שקיימים כאלה לצורך קבלת המוצר או השירות המוגמר, והוא שיפעיל את עובדיו ויפקח עליהם עד להשלמת המוצר המוגמר. לעומת זאת, קבלני כוח האדם מספקים לארגון עובדים זמניים. באופן זה, העבודה נעשית בחצריו של המזמין, והמזמין הוא זה שמפעיל את העובדים, נותן הוראותיו ומפקח על ביצוע העבודה..." עם זאת, בפסיקה קודמת של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ההבחנה בין "קבלן כוח אדם" לבין "קבלן שירותים", נאמר כי ביצוע העבודה בחצרי המזמין אינו מעיד בהכרח על סיווג הקבלן כ"קבלן כוח אדם", להבדיל מ"קבלן שירותים". כך, בעב 11/07 אל אור אילת תפעול והחזקות בע"מ נ. מדינת ישראל ואח' (מיום 11.8.08), נאמר: "ויודגש, אספקת שירותים בכלל, בהבחנה מאספקת שירותי כוח אדם, משמעה הוצאת פונקציות שלמות מתוך המערכת הארגונית. כרגיל, אם כי לא בהכרח, נמצא את קבלן השירותים מבצע את העבודה בחצריו". בהמשך פסק הדין עמד בית הדין הארצי על הדוגמה של קבלן למתן שירותי ניקיון אשר עובדיו עובדים בחצרי המזמין, אינו נחשב לקבלן כוח אדם בשל כך, וניתן להכיר במיקור חוץ של עבודות ניקיון במפעל. אשר לפיקוח על עובדי הקבלן - גם בעניין זה מבחני הפסיקה אינם קובעים באופן חד משמעי שפיקוח של המזמין על עובדי הקבלן שקול לסיווג הקבלן כ"קבלן כוח אדם", להבדיל מ"קבלן שירותים". לעניין זה נפסק בעע 116/03 מדינת ישראל נ. חג'בי (מיום 2.2.06): "ודוק. מעורבות המשרד בפעילות הקבלן והפקחים המועסקים על ידו אינה משנה ממהותה ואינה הופכת את ההתקשרות למכרז לאספקת שירותי כוח אדם. מעורבות המשרד התבטאה בפיקוח המזמין על השירות המבוקש, איכותו ואופן ביצועו דרך כלל, כגון קורסים והכשרה פדגוגית; ובפרט לצרכי תשלום עבור השירות, כגון בקביעת שכר הפקחים והתנאים הנלווים בדרישות המכרז, כמו גם בפיקוח על חופשות הפקחים, לפי דיווח אותו העביר חג'בי, מנהל יחידת הפיקוח ואיש הקשר של החברות עם המשרד". רוצה לומר, הגם שביצוע העבודה בחצרי המזמין ופיקוח המזמין על עבודת עובדי הקבלן ישקלו בדרך כלל לטובת סיווג הקבלן כ"קבלן כוח אדם", מדובר במבחני עזר שתכליתם לסייע לבית הדין לקבוע אם נושא ההתקשרות בין המזמין לקבלן הוא קבלת מוצר מוגמר או קבלת שירותי כוח אדם. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין רשות העתיקות, בקביעת נושא ההתקשרות - מוצר מוגמר או אספקת שירותי כוח אדם - ישנו משקל נכבד להוראות החוזה בין הקבלן למזמין. לעניין זה נאמר (בסעיף 19 לפסק הדין) כי המסקנה בדבר סיווג הקבלן באותו עניין כ"קבלן כוח אדם" נובעת: "במיוחד מתוכנו של ההסכם בין רשות העתיקות לבין חברת בריק ובה התחייבה האחרונה לראשונה שירותי כוח אדם זמני". ביישום מבחנים אלה על עובדות המקרה בענייננו, הרי שביצוע העבודה בחצרי התעשייה האווירית אינו שוקל באופן מכריע לטובת קבלת עמדת התובע. מקובלת עלינו עמדת הנתבעים כי קיים הסבר משכנע לביצוע העבודה בחצרי התעשייה האווירית - הקושי הלוגיסטי והביטחוני בשינוע להבי מסוקים למפעלה של אמיטול. דווקא העובדה שאמיטול ביצעה בחצריה עבודות אחרות שאינן כרוכות בקשיים לוגיסטיים וביטחוניים מצביעה על מעמדה כקבלן שירות. אשר לעניין הפיקוח על עבודת התובע: כפי שקבענו לעיל, הפיקוח על עבודתו השוטפת של התובע נעשה הן על ידי נציגי התעשייה האווירית, אך התעשייה האווירית ראתה באמיטול אחראית לעבודת התובע וכאשר התקבלו אצלה תלונות על עבודת התובע, היה מר טולדנו דן בעניין עם התובע והם היו חושבים כיצד לשפר את העבודה. גם קיומו של שעון נוכחות נפרד לעובדי אמיטול מהווה ביטוי לפיקוח של אמיטול על שעות עבודת התובע. בשים לב לכך שהן התעשייה האווירית והן אמיטול קיימו פיקוח על עבודת התובע, וכן בשים לב לכך שעל פי פסק הדין בעניין חג'בי, ממילא פיקוח של מזמין על עבודת עובדי הקבלן אין פירושו בהכרח כי מדובר בעובדי קבלן כוח אדם, איננו סבורים שהעובדה שגם התעשייה האווירית קיימה פיקוח על עבודת התובע מביאה לתוצאה בדבר מעמדה של אמיטול כ"קבלן כוח אדם". כאמור, אנו סבורים כי קביעת מעמדה של אמיטול מחייבת מתן משקל נכבד להוראות ההסכם בינה לבין התעשייה האווירית (וזאת על בסיס ההנחה, שאין בסיס לפקפק בה, כי הצדדים להסכם נהגו על הוראותיו). להלן תמצית ההוראות הרלוונטיות של ההסכם בין התעשייה האווירית לבין אמיטול, אותן יש לשקול במסגרת הכרעתנו: בהקדמה להסכם נאמר כי "הואיל ובמסגרת ביצוע עבודות תחזוקה של אביזרי מטוסי לקוחות מפעל אביזרים בחטיבת בדק מטוסים של התע"א (להלן: "המפעל"), על המפעל לבצע פעולות של ניקוי מטוסים והסרת צבע מאביזרים, כמפורט בהסכם זה להלן... והואיל והחברה מעוניינת לספק לתע"א שירותים כאמור והתע"א מעוניינת לרכוש את השירותים מהחברה למשך התקופה..." סעיף 3 להסכם מגדיר את "השירותים" שיינתנו על ידי אמיטול כ"שירותי ניקוי והסרת צבע הנדרשים לביצוע עבודות תחזוקת אביזרים של לקוחות המפעל", כאשר אמיטול התחייבה "לספק לתע"א את השירותים, בכל היקף שהוא אשר יוזמן על ידי המפעל מפעם לפעם, בתקופת הסכם זה". עוד הובהר כי "התע"א איננה מתחייבת להזמין מהחברה שירותים כלשהם, בכל היקף שהוא (ואף לא בהיקף מינימלי כלשהו)" ו"סוגי והיקפי השירותים שיוזמנו, אם יוזמנו, יהיו נתונים לשיקול דעתה הבלעדי של תע"א". סעיף 5 להסכם קובע כי "החברה (אמיטול) תספק לעובדיה את כל הציוד והכלים הדרושים לביצוע השירותים, למעט מכשירי הרמה לגובה, אקדחי ניקוי אוויר, פנסי ביקורת , פחים, דליים כלי עבודה אישיים וכל כל/ציוד אחר, הנדרש לצורך ביצוע השירותים, למעט אם צויין במפורש אחרת בהסכם זה. אשר לחומרים נקבע בסעיף 5.2 להסכם כי "חומרים הנדרשים לביצוע השירותים יסופקו על ידי התע"א". סעיף 5.4 להסכם קובע את חובת אמיטול לספק לעובדיה ביגוד וציוד בטיחותי. סעיף 6 להסכם מסדיר את לוחות הזמנים לביצוע השירותים על פי החוזה. סעיף 7 להסכם בין התעשייה האווירית לבין אמיטול קובע: "לאחר החתימה על הסכם זה, יהיה רשאי המפעל, מידי פעם בפעם ועל פי שיקול דעתו, להזמין מהחברה שירותים לגבי ביקורת/שירות בודד של לקוח ספציפי כלשהו. הזמנה תבוצע על ידי האחראי על השירותים מטעם המפעל או מי מטעמו". הווה אומר - הזמנת השירותים על ידי התעשייה האווירית נעשית על פי התנודות בעסקאותיה עם לקוחותיה. סעיף 10 להסכם שכותרתו "עובדי החברה" קובע כי "החברה תדאג כי מספר העובדים המיומנים שיועסקו מטעמה בביצוע השירותים יתאים לדרישות כאמור בהסכם זה". כן נקבע כי העובדים יהיה בעלי ניסיון והסמכות כפי שמפורט בהסכם. בסעיף 10.6 להסכם ניתנה לתעשייה האווירית זכות לסרב לאשר כניסת עובד מסוים של אמיטול למתחם שלה וכן לדרוש שעובד מסוים יוחלף. סעיף 10.9 להסכם קובע כי על אמיטול לספק לעובדיה, על חשבונה, הסעות וארוחות. סעיף 11 להסכם קובע כי לא יחולו יחסי עובד ומעביד בין התעשייה האווירית לבין עובדי אמיטול, כי אמיטול תהיה אחראית לזכויות עובדיה ותשפה את התעשייה האווירית על כל חיוב שתחויב כלפי עובדי אמיטול. סעיף 12 להסכם קובע את התמורה שתשלם התעשייה האווירית לאמיטול עבור השירותים. התמורה היא "סך קבוע כנקוב בטבלאות, המופיעות בנספחים א'-ד', בהתאם לסוג המטוס וסוג העבודה (ביקורת, הסבה, שירות בודד). לדעתנו, בחינה כוללת של ההתקשרות של התעשייה האווירית לבין אמיטול מעלה שמטרתה קבלת עבודות מוגמרות, בהתאם להזמנות של התעשייה האווירית, על פי תמורה שנקבעת על פי סוגי העבודות וכמותן. זאת לעומת תמורה שנקבעת על פי מספר "שעות עבודה" או "ימי עבודה" של עובדים, כפי שהיה בעניין רשות העתיקות. מסקנתנו, היא, איפוא, כי התעשייה האווירית הזמינה מאמיטול עבודות, ולא עובדים. לדעתנו, מסקנה זו נתמכת גם בעובדה שהעבודות שבוצעו על פי ההתקשרות בין אמיטול לתעשייה האווירית הן בתחום מקצועי ספיציפי בו לאמיטול יש התמחות וניסיון, שלביצוען נדרשת הכשרה מיוחדת, ואין מדובר בעבודה בלתי מקצועית (כפי שהיה בעניין עובדי החפירות של רשות העתיקות). לעניין זה העיד מר טולדנו כי הוא עצמו עסק בעבודות נשוא ההסכמים בינו לבין התעשייה האווירית. מעדותו של מר בר יוסף עולה כי אמיטול וויסתה את כמות העובדים שהיא הציבה בביצוע העבודות בעטרות בהתאם לתנודות בהזמנות. גם בכך יש כדי לתמוך במסקנה כי מדובר בהסכם לקבלת עבודות במיקור חוץ אותנטי. אשר על כל אלה, אנו סבורים כי יש לדחות את תביעת התובע לקבוע כי הפך לעובד התעשייה האווירית על פי סעיף 12א לחוק קבלני כוח אדם וכי הוא זכאי לתנאי העבודה של עובדי התעשייה האווירית לפי סעיף 13 לחוק. התובע ביקש לייחס משקל נכבד למכתב הפסקת העבודה שקיבל מאמיטול ביום 15.11.09 ולעובדה שמר טולדנו נדרש על ידי מאן דהוא בתעשייה האווירית לסיים את העסקת התובע. עובדות אלה אינן משנות את מסקנתנו. הן מעידות, לכל היותר, שהתעשייה האווירית חששה שתיתכן מסקנה לפיה אמיטול היא קבלן כוח אדם, אך סיווגה של אמיטול נקבע על פי העובדות הרלוונטיות ולא על פי מה שמאן דהוא בתעשייה האווירית חשב או חשש בנקודת זמן מסוימת. טענת התובע להפלייתו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה הנרטיב של התובע בכתב התביעה ובתצהירו הינו שלאורך תקופת עבודתו הארוכה הוא ראה עובדים רבים שעבדו לצידו כעובדי אמיטול ולאחר פרק זמן קצר הם נקלטו על ידי התעשייה האווירית כעובדיה. התובע טען שבין העובדים שנקלטו כאמור היו עובדים שהתקבלו לעבודה אחריו, לרבות כאלה שהוא עצמו הכשירם לעבודתם. לדבריו, ההסבר היחיד האפשרי לקליטתם ולאי קליטתו הוא גזעו וארץ מוצאו. בתצהירו לא נקב התובע במספר העובדים שלטענתו היו במעמדו ונקלטו על ידי התעשייה האווירית, ולא פירט שמות של עובדים כלשהם לביסוס טענת ההפלייה. השמות של עובדי התעשייה האווירית שהתובע הזכיר בתצהירו - ה"ה סגיאן יוסף, מאיר אסייג, שמוליק כהן ומר משיח - הוזכרו על ידו כמי שהבטיחו לו בתחילת עבודתו כי "בתוך זמן קצר" הוא יהפוך לעובד התעשייה האווירית. לא נטען בתצהיר התובע כי עובדים אלה היו עובדי אמיטול ונקלטו על ידי התעשייה האווירית בהעסקה ישירה. מר בר יוסף מטעם התעשייה האווירית העיד בתצהירו כי קליטת עובד לתעשייה האווירית נעשית על פי הליך מוסדר ומובנה. במקרה שבו עולה צורך בקליטת עובד במפעל של חטיבת הבדק שהמפעל בעטרות נמנה עמה, מינהל משאבי אנוש בחטיבה בודק תחילה אם ניתן לאייש התפקיד באמצעות עובד קיים בתעשייה האווירית, ואם מתברר שקיים צורך בגיוס עובד חדש מפורסמת מודעה מתאימה ומתחיל תהליך של קבלת מועמדויות. מר בר יוסף העיד כי בשנים האחרונות תהליך אישור קליטת עובד חדש מפוקח באופן הדוק על ידי ועדת חריגים מיוחדת של מנכ"ל התעשייה האווירית. הוסיף מר בר יוסף וטען כי מוצאו של התובע והיותו בן העדה האתיופית מעולם לא היווה שיקול האם לקלוט אותו כעובד התעשייה האוווירית, כי התעשייה האווירית מעסיקה ומקבלת עובדים מכל העדות ומועסקים בה עובדים רבים בני העדה האתיופית. מר בר יוסף העיד כי התעשייה האווירית לא קלטה ולא קיבלה כל עובד שמקצועו ניקוי והורדת צבע מלהבים בכלל, הואיל ופונקציה זו נעשית במיקור חוץ, והוסיף כי היא לא קלטה או קיבלה לשורותיה כל עובד של אמיטול מאז שנת 1997, אז קלטה את ה"ה אלי כהן, משה שריקי, אמנון פתאל ויוסף גדניאן, אשר מומחיותם היא שיפוץ להבים, שהיא מומחיות שונה מזו של התובע. במחלוקת בין הצדדים כפי שעולה מעדויות התובע ומר בר יוסף, אנו מעדיפים את גרסת מר בר יוסף ומקבלים את עמדת התעשייה האווירית לפיה התובע לא הופלה בקבלתו לעבודה מחמת גזעו או ארץ מוצאו. להלן טעמינו. בעקבות חקירתו הנגדית של התובע, לא ניתן לתת משקל גבוה לטענות התובע בתצהירו. התובע העיד כי לא קרא היטב את התצהיר טרם חתימתו עליו. לדבריו, "הייתי בלי משקפיים ולא הבנתי כל כך מה כתוב שם". בנוסף לכך, התובע הציג בכתב התביעה ובתצהירו את הטענה כאילו אמיטול בחוסר תום לב ביקשה לנצל את רצונו של התובע להיקלט כעובד התעשייה האווירית, כדי לנשל אותו ממחצית פיצויי הפיטורים שהיו מופקדים לטובתו. אמיטול בכתב הגנתה טענה כי אמנם תחילה היא הביעה נכונות לשלם לתובע 50% מפיצויי הפיטורים עם מעברו לתעשייה האווירית, אך בהמשך, לאור דרישת התובע, היא הודיעה על הסכמתה לשלם לתובע פיצויים מלאים, כעולה ממכתבה מיום 24.3.05. התובע לא התייחס לכך כלל בתצהירו ובעדותו אישר את טענת אמיטול כי הוצע לו תשלום פיצויים מלאים, אך טען כי "זה לא מכל הלב". נראה איפוא, כי יש קושי להסתמך על הצגת העובדות על ידי התובע. כאמור, התובע לא פירט בתצהירו את שמות העובדים שלטענתו הועסקו על ידי אמיטול והתקבלו על ידי התעשייה האווירית כעובדיה. רק במהלך חקירתו הנגדית נקב התובע בשמות של עובדים שלטענתו התקבלו לעבודה ישירה על ידי התעשייה האווירית לאחר שהועסקו אצלה באמצעות אמיטול - מר גדניאן יוסף ומר שווקי אמנון. התובע אישר כי שני עובדים אלה עובדים בשיפוץ להבים. תחילה טען התובע כי מדובר באותה עבודה שהוא עושה, אך לאחר מכן אישר כי "זה מקצוע שונה" וכי לביצועו נדרשת הסמכה שהוא לא עבר. התובע ניסה לטעון, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי התעשייה האווירית דחתה בקשות שלו לקבל הסמכה לבצע שיפוץ להבים "אולי בגלל שאני אתיופי". כאשר הציג ב"כ התעשייה האווירית לתובע כי כבר הרבה שנים לא מתקבלים עובדים חדשים של התעשייה האווירית למפעל בעטרות, התובע הכחיש זאת, אך כאשר נדרש לפרט שם של עובד אחד שהתקבל, הוא טען שאינו זוכר. לאחר מכן התובע אישר את טענת התעשייה האווירית לפיה מועסקים בתעשייה האווירית עובדים יוצאי אתיופיה. עוד נציין כי מקובלת עלינו טענת התעשייה האווירית כי התובע לא קיבל מגורם מוסמך כלשהו בתעשייה האווירית הבטחה כי ייקלט כעובד התעשייה האווירית. בהקשר זה התובע לא הוכיח כי ארבעת האנשים שאת שמם הזכיר בתצהירו כמי שהבטיחו לו בתחילת תקופת עבודתו כי ייקלט כעובד התעשייה האווירית, היו בעלי סמכות להבטיח זאת. בהקשר זה ייאמר כי התובע הזכיר מספר פעמים פניות שעשה ליו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, מר חיים כץ, והנחיות שלטענתו קיבל ממר כץ בעקבותיהן. ברי שיו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית אינו גורם מוסמך להבטיח הבטחות כלשהן בדבר קליטת אדם כעובד התעשייה האווירית. לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו כי התעשייה האווירית נמנעה מלקלוט אותו כעובדה בהעסקה ישירה מחמת גזעו או ארץ מוצאו בניגוד בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. סיכומו של דבר הוא שהתובע לא הוכיח את עילות התביעה אותן פירט בכתב התביעה. אמיטול אינה "קבלן כוח אדם" והתעשייה האווירית לא הפלתה אותו לרעה בקבלה לעבודה מחמת גזעו או ארץ מוצאו. אשר על כן החלטנו לדחות את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעת הוצאות בסך 2,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. התעשייה האוויריתתעשיההכרה כעובד