הכרה בתואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה בתואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה: 1. לפנינו תביעת התובע, שוטר במשטרת ישראל, למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי תוארו הראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה הינו שקול ושווה ערך לצרכי דירוג ושכר לתואר אקדמי ראשון במנהל עסקים המוענק בישראל. עניינה של התביעה הוא בהחלטה שקיבל הנתבע ביום 24.12.07, הדוחה את בקשתו של התובע לקבלת אישור השקילות כאמור. 2. הרקע לתביעה א. נציגות אוניברסיטת לטביה קיימה בישראל לימודים לתואר ראשון ושני במנהל עסקים ולתואר ראשון ושני בחינוך. הנציגות פעלה בישראל משנת 1996. עד לקיץ 2001 הכיר הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל בנתבעת, (להלן:"הגף"), ככלל, בתארי אוניברסיטת לטביה כתארים שקולים לתואר ישראלי מוכר לצורכי דירוג ושכר במגזר הציבורי. ב. בקיץ 2001 ועל רקע חשדות שהעלה הגף, הוחלט על פתיחה בחקירת משטרה באשר להתנהלותה של נציגות אוניברסיטת לטביה בישראל. יצוין, כי בסופו של דבר, הובילה החקירה להגשת כתבי אישום פליליים נגד מפעילי נציגות אוניברסיטת לטביה ובוגרים מבוגריה וכן להגשת תובענות משמעתיות. חלקם הואשמו כי רכשו או מכרו עבודות ואחרים הואשמו בתיווך ב"תעשיית התארים". ג. ביוני 2001, עם פתיחתה של חקירת המשטרה נגד נציגות אוניברסיטת לטביה, הורו נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר על "הקפאת" ההכרה בתארי אוניברסיטת לטביה לצרכי שכר. החלטה זו אושרה ע"י בית המשפט העליון בכפוף לכך שהמדינה תקבל החלטה סופית בדבר מעמדו של "התואר הלטבי" עד ליום 1.10.02 . ד. ביום 20.3.03 הוחלט על ידי נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, כי לאור ממצאיה החמורים של חקירת המשטרה לא ניתן להכיר בתארי אוניברסיטת לטביה לצרכי שכר בשירות הציבורי. החלטה זו נפסלה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בבג"ץ 3459/03 אביבה מוסטקי ואח' נ' משרד החינוך ואח' פ"ד נח(3) 865, (להלן: "בג"ץ מוסטקי הראשון"). בג"ץ מוסטקי הראשון קבע, כי אין בחומר הראיות שבא בפני המדינה כדי להביא לשלילה גורפת של זכאות בוגרי אוניברסיטת לטביה בישראל לאישור שקילות וכי יש לאפשר לבוגרי אוניברסיטת לטביה זכות טיעון הולמת ע"י עריכת שימוע אינדיבידואלי, שבו ינסה להוכיח כל אחד מהם כי האמור בחקירה המשטרתית אינו חל על עניינו. ה. בעקבות בג"ץ מוסטקי הראשון, הקימה המדינה מערך ל"בדיקה נוספת" בנדון, במסגרתו נערכה בדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. ו. גם נגד ההליכים הפרטניים שנערכו לבוגרי אוניברסיטת לטביה הוגש בג"ץ 4573/05 אביבה מוסטקי ואח' נ' משרד החינוך ואח' שניתן ביום 27.5.07, (להלן:"בג"ץ מוסטקי השני"). בבג"ץ מוסטקי השני נדחו העתירות ונקבע שההליכים הפרטניים התנהלו כראוי. גם בבג"ץ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך שניתן ביום 15.9.09, (להלן:"בג"ץ בן שמעון"), נדחו עתירות הבוגרים. 3. הרצף הכרונולוגי המוסכם בעניינו של התובע בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18/10/2010, הודיעו באי כח הצדדים על הסכמתם לרצף העובדתי, כפי שתואר בסעיפים 40 עד 45 לתצהירה של הגב' ויינברג - מנהלת הגף, אשר הוגש מטעם הנתבעת, כדלקמן: 1) ביום 11.11.2001 הגיש התובע לגף להערכת תארים בקשה להערכת תואר. מבקשתו עולה, כי למד בנציגות אוניברסיטת לטביה, בין השנים 1999 עד 2001 לקראת תואר ראשון במנהל עסקים וקיבל את תוארו ביום 20.8.2001. (בקשת התובע להערכת התואר מיום 11.11.2001 ותשובת הגף מיום 2.12.2001 צורפו כנספחים א' ו- ב' לתצהיר גב' ויינברג). 2) בהתאם להליכים הפרטניים אשר נערכו לבוגרי אוניברסיטת לטביה, עבר התובע את הראיון האישי הראשון ביום 28.12.2004, (להלן: "הראיון הראשון"). (תמליל הראיון הראשון צורף כנספח ג' לתצהיר גב' ויינברג). 3) ביום 28.2.05 נשלחה לתובע החלטת הגף להערכת תארים לפיה בקשתו נדחית מן הטעם שלא סיפק לגף את המידע הנחוץ לצורך הליך שקילות התואר שלמד באוניברסיטת לטביה. (החלטת הגף מ- 28.2.2005 צורפה כנספח ד' לתצהיר גב' ויינברג). 4) ביום 15.1.06 הגיש התובע השגה על החלטת הגף באמצעות בא כוחו דאז, בה נטען כי התובע שיתף פעולה וסיפק את המידע הדרוש. 5) ביום 26.2.06 ניתנה תשובת הגף לב"כ התובע הכוללת הבהרה לפיה מרשו לא סיפק את המידע באשר להליך לימודיו וכי הליך הראיון איננו מהווה בחינה אלא בא לבדוק האם עבר הבוגר הליך לימודי תקין, כשבדיקה זו נעשית באמצעות שאלות שאינן נוגעות לתוכן או שיורדות לעומק כזה המצריך הכנה מראש. (תשובת הגף מ- 26.2.06 צורפה כנספח ה' לתצהיר גב' ויינברג). 6) בעקבות הדיונים וההחלטות שהתקבלו בהליכי בג"ץ בעניין מוסטקי השני, החליטה הנתבעת לאפשר לתובע, יחד עם מאות בוגרים נוספים אשר סרבו לשתף פעולה בראיון הראשון, קיום ראיון נוסף, על מנת לבחון בשנית בקשתם להערכת התואר ולמתן אישור שקילות בגינו, (להלן: "הראיון החוזר"). 7) ביום 30.10.07 רואיין התובע בשנית. בעקבות ראיון זה נדחתה בקשתו במכתב מטעם הגף מיום 24.12.2007, (להלן: "החלטת הגף"). החלטה זו היא נשוא פסק דין זה. 4. עיקרי טענות ב"כ התובע : א. הגף העביר את נטל ההוכחה בדבר תקינות הליך הלימודים של התובע אל כתפי התובע, בעוד שנטל זה רובץ עליו כרשות מנהלית המבקשת למנוע זכויות מהזכאים להן. ב. התובע עבר הליך לימודים תקין ונהג במסגרת לימודיו באוניברסיטת לטביה בנקיון כפיים מלא. התובע הוכיח אמיתות לימודיו ותקינות הליכיהם כשהמציא גליונות ציונים ותואר אקדמי מהאוניברסיטה וכשהשיב בראיון החוזר כראוי לשאלות שהופנו אליו באשר להליך לימודיו באוניברסיטה, (לרבות הליכי ההרשמה, מקום הלימודים, שם המנחה ומושגי יסוד עליהם נשאל במהלך הראיון). ג. החלטת הגף ניתנה ללא כל בסיס ראייתי והושתתה בסופו של דבר אך ורק על התשובות שהשיב התובע בראיון החוזר לגבי עבודת הגמר. מדובר בבסיס צר וחד מימדי לקבלת החלטה מנהלית בכלל ובפרט בנסיבות של העניין שלפנינו, מקום שמדובר בהחלטה בדבר שלילת זכויות שהובטחו עם סיום לימודים עתירי השקעה, ממון, זמן ומאמץ. לטענת התובע, הגף לא ביקש וכלל לא ניסה לבחון ראיות מזמן אמת, לרבות מתיקי הלימודים של התובע, על מנת לעמוד על תקינות הליך לימודיו. לדידו של התובע, החלטת הגף גם מתעלמת מרמתם הנמוכה יותר של לימודים "מרחוק" כפי שהתבצעו במקרה הנדון. ד. ההחלטה שלא להכיר בתואר של התובע מאוניברסיטת לטביה למעשה לא הייתה החלטה של הגף אלא של חברת טלדור ששמשה עבור הגף כסוג של "פרוייקטור" - "קבלן מקצועי". חברת טלדור נשכרה ע"י הגף כדי לארגן את ההבט הלוגיסטי של ביצוע הראיונות לכל בוגר, לרבות עריכת סיכום והמלצות. הגף פעל בהקשר של הראיונות החוזרים כחותמת גומי להמלצות טלדור. בתמיכה לטענותיו, הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. התובע לא נחקר על תצהירו. ב"כ הנתבעת ויתרה על חקירתו. 5. עיקרי טענות ב"כ הנתבעת: א. החלטת הגף שלא להכיר בתואר של התובע מאוניברסיטת לטביה לצורכי דירוג ושכר ניתנה כדין. היא נעוצה בכך שהתובע לא סיפק לגף מידע המעיד כי עבר הליך לימודים תקין. בהחלטת הגף צויין, כי התובע לא ידע להשיב כראוי וכמצופה מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים לגבי מושגי יסוד, לא הרחיב אודות קורסים מרכזיים שלמד, לא סיפק הסבר המניח את הדעת לגבי אופן הכנת עבודת הגמר ומהותה ובעבודת הגמר שלו התגלו פגמים המעלים חשד כי היא לא הוכנה על ידו. ב. מתכונת הראיון ומסגרת החלטת הגף נמצאה ראויה ע"י בג"ץ מוסטקי השני ובג"ץ בן שמעון ואין מקום להידרש לכך שוב. ג. התובע לא הצביע על פגם כלשהו שדבק בהחלטת הגף מסוג הפגמים המאפשרים התערבות בית הדין בהחלטת הרשות. בתמיכה לטענות הנתבעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' ציפי ויינברג, מנהלת הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך. הגב' ויינברג נחקרה על תצהירה. 6. בהודעה משותפת שהוגשה ע"י הצדדים לתיק ביום 22.3.10 נוסחה הפלוגתא שעומדת לדיון בתובענה שלפנינו כדלקמן: "האם בקשת התובע לקבל אישור שקילות לתוארו נדחתה כדין ו/או האם ההחלטה הדוחה בקשתו, הייתה סבירה?" 7. לאחר שנתנו דעתנו לראיות ולכל החומר שהוצג לפנינו, לרבות סיכומי התובע, סיכומי הנתבעת וסיכומי התשובה מטעם התובע, שוכנענו כי יש לדחות את התובענה. 8. כלל הוא כי בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי הוא לא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או שיש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זו של הרשות, אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות, כל עוד מצויה אותה החלטת רשות במתחם הסבירות, (ע"ע 1123/00 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - יצחק צויזנר, פד"ע לו 438). בבג"ץ בן שמעון נקבע, כי שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו, הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. לפיכך, יטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל הגף להערכת תארים ויימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מנהלית להתערבות כזו. שוכנענו, כי במקרה דנן, לא קיימת עילה מנהלית להתערבות בהחלטת הגף שניתנה כדין. 9. החלטת הגף מיום 24.12.07, נשוא פסק דין זה, היא: "בקשתך לשקילות תואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה לצרכי דירוג ושכר, נבחנה לאחר ביצוע ראיון חוזר שנערך בהתאם להחלטת בג"צ מיום 25/05/07. בשקלול כל החומר המצוי בתיקך ותשובותיך במהלך הראיון האישי שנערך לך ואשר מטרתו להתרשם מן ההליך הלימודי אותו עברת, הגענו למסקנה, כי לא ניתן להיעתר לבקשתך זו, וזאת מהנימוקים הבאים: מתשובותיך בנוגע למושגי יסוד העומדים ביסודם של לימודי התואר האקדמי, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם, ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. מתשובותיך בנוגע להיכרות עם קורסים מרכזיים שנלמדו במהלך התואר, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם, ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. מתשובותיך בנוגע לגבי עבודת הגמר. במהלך הראיון, לא עלה בידך לספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנתה ומהותה באופן שעולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת תהליך הכנת העבודה ואיסוף החומר ומקורות המופיעים בה, מטרת המחקר ממצאי ומסקנות המחקר. כמו כן לא ידעת להסביר טבלה מרכזית עליה נשאלת. זאת ועוד, בעבודתך נתגלו פגמים המעלים חשד כי עבודת הגמר שהגשת לכאורה לא הוכנה על ידך, יצוין כי נשאלת לגבי פגמים אלו אך לא עלה בידך לספק הסבר מניח את הדעת אודותם כגון: התייחסות לכל אורך העבודה למבצע המחקר כנקבה, אי התאמה בין המצוין בתוכן העניינים ובין המצוי בפועל בגוף העבודה. מן האמור לעיל, עולה כי לא סיפקת לגף מידע המעיד כי עברת הליך לימודים תקין. אשר על כן, אין באפשרותנו להיעתר לבקשתך לקבלת אישור שקילות התואר לצורכי דירוג ושכר." (ההדגשה במקור). יצויין, כי בהליך הנוכחי, חזרה בה הנתבעת מהטענה המופיעה בסיפא של סעיף 4 להחלטת הגף. הגב' ויינברג, הבהירה את תוכן החלטת הגף, בפירוט, בס' 47 לתצהירה, תוך הפנייה לתשובות התובע בפרוטוקול הראיון החוזר, כדלקמן: "א. לא עלה בידי התובע להרחיב אודות מושגים בסיסיים העומדים ביסודם של לימודי התואר האקדמי במנהל עסקים ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. ב. מתשובותיו של התובע בנוגע להיכרות עם קורסים מרכזיים שנלמדו במהלך התואר עולה כי לא עלה בידיו להרחיב אודותם ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. יצוין כי מתשובות התובע עולה כי לא עלה בידו לציין ולו מתודולוגיה או תיאוריה אחת שלמד במסגרת הקורסים בהם השתתף לטענתו (עמ' 7-8 לפרוטוקול הראיון החוזר). ג. מתשובות התובע בנוגע לעבודת הגמר, לא עלה בידו לספק הסבר מניח את הדעת באשר לאופן הכנתה ומהותה, כזו העולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת עבודת הגמר, שמהווה, כאמור, את אחד התנאים לזכאות לתואר. בין היתר, לא ידע התובע לפרט אודות: תהליך הכנת העבודה ואיסוף החומר ומקורות המופיעים בה, מטרת המחקר, ממצאי ומסקנות המחקר. כמו כן, לא ידע להסביר טבלה מרכזית עליה נשאל בצורות שונות ובמספר הזדמנויות שניתנו לו במשך הראיון - ראה עמ' 17 לפרוטוקול הראיון החוזר. ד. בעבודת הגמר אשר הוגשה על ידי התובע התגלו פגמים המעלים חשד כי היא לא הוכנה על ידו. התובע נשאל לגבי פגמים אלה, אך לא עלה בידו לספק הסבר כלשהו, הסבר מניח את הדעת לא כל שכן, אודותם. התובע התעקש, כי לקח מן החוקרת את השאלונים והנתונים הגולמיים בלבד, אך כפי שניתן ללמוד מהמשך הדברים בפרוטוקול לראיון החוזר - לא ניתנה תשובה מספקת מטעם התובע, לעובדה שגם בחלקים שלכאורה הכין בעצמו, מופיעות דעותיה והערכותיה של החוקרת, לרבות אמירה במסגרת הפרק "סיכום המלצות ומסקנות" כך: "בהיבט האישי: מציינת עורכת המחקר שעבורה עבודה זו הייתה עבודה תורמת ובעלת חשיבות רבה" עמ' 41 לעבודת הגמר, נספח ו' להלן. אבקש להוסיף ולהפנות לסיכום הסקירה הספרותית, (עמ' 25 - פרק 2 לעבודת הגמר), בהצגת המתודולוגיה (עמ' 29 - פרק 3 לעבודת הגמר), גם בדיון ובניתוח הממצאים (עמ' 37-39 - פרק 5 לעבודת הגמר), גם בפרק 6 (עמ' - 41, 42, 44) העוסק בסיכום המלצות ומסקנות". (ההדגשה שלי - א.ל.). שוכנענו לקבל את עדותה של הגב' ויינברג בהקשר זה. נקבע בזאת, כי החלטת הגף נשענה בעיקרה על הממצאים הבאים שעלו במסגרת הראיון החוזר שנערך לתובע: חוסר ידע ואי בקיאות בסיסיים ביחס למושגי יסוד של לימודי התואר וכן ביחס לקורסים מרכזיים בתואר. בנוסף, היעדר יכולת לספק הסבר מניח את הדעת באשר לאופן הכנתה ומהותה של עבודת הגמר, עבודה שהיוותה פרויקט משמעותי במסגרת התואר ותנאי הזכאות לו. החלטת זו של הגף להערכת תארים בעניינו של התובע, שלא להכיר בתואר שלו לצרכי דירוג ושכר, אינה נופלת ממתחם הסבירות ולא נמצא בה כל פגם המצדיק התערבות של בית הדין. 10. במסקנתנו באשר לסבירות החלטת הגף לגבי עבודת הגמר, מצאנו תימוכין גם בממצאים הבאים העולים מהראיות שהוצגו בפנינו: א. סתירות בגרסאות התובע לעניין חומרי הגלם של העבודה בהם עשה שימוש : בראיון החוזר שנערך לתובע הוא טען כי הוא לקח מחוקרת את השאלונים והנתונים הגולמיים בלבד של העבודה באישור המנחה שלו, וכדבריו: "...המנהל אמר שיש לי קרובת משפחה שנתתי לה את האפשרות לעשות את המחקר והוא מוכן שאני אשתמש בשאלות שלה ובעיקרון לא הייתה בעיה עם זה להשתמש במחקר. בנתונים הגולמיים." (עמ' 10 שורות 18 עד 21 לתמליל הראיון החוזר, נספח ב' לתצהיר התובע). "אני לקחתי, דרך המנהל הוא הביא לי את השאלונים שהעובדים. שהיא עשתה." (עמ' 11 שורות 21 עד 22 לתמליל הראיון החוזר, נספח ב' לתצהיר התובע). גרסה זו עומדת בסתירה לדברי התובע בראיון הראשון שנערך לו, בו טען כי הוא באופן עצמאי אסף את כל החומר: "ירון: למעט הדפסה, מישהו עזר לך באיסוף החומר, בניתוח, בחקירה? מרדכי: לא, לא." (עמ' 13 שורות 13 עד 14 לתמליל הראיון הראשון, נספח ג' לתצהיר גב' ויינברג). "אני, אה בעיקרון בבנק דיסקונט אה ליקטתי חומר מעובדים ומנהלי מחלקות", (עמ' 12 ש' 17 לתמליל הראיון הראשון, נספח ג' לתצהיר גב' ויינברג). ב. השימוש בלשון נקבה בחלקים מעבודת הגמר: אין מחלוקת בין הצדדים כי חלקים מסוימים מעבודת הגמר של התובע נכתבו בלשון נקבה, ובעניין זה העידה הגב' ויינברג כדלקמן: "... יש לנו את עבודת הגמר והיא פרוסה בפני כולם וכתוב שם בצורה מפורשת לכל אורך העבודה איך שהוא משתמש לא רק בשאלונים של אותה גברת אלא גם בממצאים ובמסקנות ובכל מקום כתוב עורכת המחקר סבורה. ..." (עמ' 14 לפרו' שורות 4 עד 7). התובע הסביר כי בחלקים בעבודתו בהם נעשה שימוש בלשון נקבה מדובר למעשה בציטוטים מחומר וממסקנות של עורכת המחקר, (ס' 50 ה' לסיכומי התובע). בעניין זה מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת, לפיה בנסיבות בהן בעבודת הגמר לא מצוין כלל כי התובע עשה שימוש בשאלונים לא שלו וכי הסיכום לא נערך על ידו, טענתו כי מדובר בציטוטים תמוהה ואינה מקובלת עלינו. יודגש, כי בראיון החוזר שנערך לתובע הופנתה תשומת ליבו לכך שגם אם הוא עשה שימוש בחומרים לא שלו, היה עליו לכל הפחות לציין זאת: "היית צריך לרשום המנהל בנק לא הרשה לי לעשות את השאלון והפנה אותי לקרובת המשפחה שלו שנתנה. צריך לכתוב את זה. ברגע שאתה לא כותב ואתה כותב בלשון נקבה אז מה נשאר לנו לנחש", (עמ' 14 שורות 15 עד 18 לתמליל הראיון החוזר, נספח ב' לתצהיר התובע). התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת בנדון. 11. טענת ב"כ התובע כי הגף העביר את נטל ההוכחה בדבר תקינות הליך הלימודים אל כתפי התובע וטענתו כי נפל פגם בכך שהחלטת הגף הסתמכה אך ורק על תשובות התובע בראיון החוזר, נדחות. הגף פעל בהתאם להנחיות בג"ץ מוסטקי הראשון ולא נפל כל פגם באופן בירור תקינות הליך לימודיו של התובע. בבג"ץ בן שמעון מצוין, כי ככלל קיימים שני כללים מרכזיים לצורך מתן אישור שקילות לשיטת ה"למידה מרחוק", (כפי שהתקיימה בעניינו של התובע), והם: היות המוסד בו למד המבקש מוכר על ידי המדינה בה הוא פועל כמוסד המוסמך ליתן תארים אקדמיים, והצגת מסמכים המעידים על כך שהמבקש עמד בכל דרישותיו של אותו מוסד. יחד עם זאת, קובע בג"ץ בן שמעון כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין, יש לגף להערכת תארים סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס לחשד זה, טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך, (סעיף 12 לבג"ץ בן שמעון). בבג"ץ מוסטקי הראשון נקבע, כי אופן בירור החשדות צריך להיעשות ע"י בדיקה פרטנית במסגרתה ייערך לכל אחד מהבוגרים שימוע כדין ותינתן לו הזדמנות הוגנת להוכיח את נקיון כפיו. בעניינו של התובע נערכה בדיקה פרטנית בהתאם להוראות בג"ץ מוסטקי הראשון. בסעיפים 25 עד 28 לתצהירה של הגב' ויינברג מפורט הליך הבדיקה הפרטנית. מקובלת עלינו גרסתה של גב' ויינברג, שלא נסתרה, לפיה, בעניינו של התובע ובעניינם של בוגרים נוספים, אספה המדינה כל מידע שיש בו כדי לסייע בקבלת החלטה פרטנית לגבי שקילות התואר מאוניברסיטת לטביה לתואר אקדמי ישראלי לצורכי דירוג ושכר. לכל אחד מהבוגרים של אוניברסיטת לטביה נשלח שאלון בו הוא נדרש למסור פרטים שונים אודות לימודיו וכן לצרף העתקים של עבודות שהוגשו במהלך הלימודים, ככל שהן נמצאות בידיו. במקביל למשלוח השאלונים, ערכה הנתבעת חיפוש בארכיב חברת "מודום" מפעילת נציגות אוניברסיטת לטביה בישראל. בארכיב, נעשה מאמץ לאתר את תיקי התלמיד של הבוגרים, ובעיקר את עבודות הגמר שהגישו, שהיוו תנאי בלעדיו אין - לקבלת התואר. לאחר איסופם ומיונם של המסמכים כאמור, זומן כל אחד מהבוגרים לראיון אישי במהלכו נשאל על הליך לימודיו והוא התבקש לספק מידע, ברמה הבסיסית ביותר, לגבי מהלך הלימודים ותוכנם. ההחלטה שהתקבלה לגבי כל אחד מהבוגרים נסמכה על בקשתו להערכת התואר ועל החומר שנאסף לגביו, לרבות מידע שנצבר במהלך הראיון האישי שנערך לכל אחד מהבוגרים, (סעיף 29 לתצהיר גב' ויינברג). התובע עבר את הראיון האישי הראשון ביום 28.12.04 וביום 30.10.07 רואיין בשנית. בתום הליך זה התקבלה החלטת הגף שלא להכיר בתואר שלו מאוניברסיטת לטביה לצורכי דירוג ושכר. נקבע בזאת, בהסתמך על עדותה של גב' ויינברג שלא נסתרה, כי ההליך כאמור שבוצע לתובע נערך כדין בהתאם להוראות בג"ץ מוסטקי הראשון והשני ובג"ץ בן שמעון. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי נפל פגם באופן בירור הליך תקינות לימודיו של התובע. החלטת הגף סבירה ואין מקום להתערבות בית הדין. 12. טענת התובע כי הגף להערכת תארים הוא "חותמת גומי" של טלדור, טענתו כי יש להתחשב בכך שרמת הלימודים בשיטת ה"לימודים מרחוק" נמוכה יותר מזו הנהוגה באוניברסיטאות בארץ וטענתו כי החלטת הגף נשענה על בסיס "אפס ראיות" - ראויות להידחות והכול מאותו הטעם. טענות אלה עניינן ומהותן במתכונת הבדיקה והראיונות שביצע הגף. כטענת ב"כ הנתבעת, טענות אלה נטענו, נדונו ונדחו ע"י בג"ץ, הן בבג"ץ מוסטקי השני והן בבג"ץ בן שמעון. בג"ץ קבע כי הליך מתכונת הבדיקה הוא ראוי, לרבות בהתייחסות לחומר של טלדור. בנוסף, נקבע על ידי בג"ץ, כי אין פגם בכך שנכללו בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים ותכניו. כך בבג"ץ מוסטקי השני: "מסקנתנו היא כי ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו משאבים ראויים להסדרתו. אך טבעי הוא כי חלק מהבוגרים אשר בקשותיהם לאישור שקילות נדחו, אינם שבעי רצון מתוצאות ההליך. עם זאת, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים, נוכח קביעת בית המשפט בבג"צ הראשון כי המדינה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי אוניברסיטת לטביה, כאשר קיימות הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת לפי מבחן הראייה המנהלית, שהתואר שלהם הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי...". וכך אף בבג"ץ בן שמעון: "אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו. בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלו העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה ..." (סעיף 12 לפסק הדין). ובהמשך בג"ץ בן שמעון: "משקבענו כי אין פגם בכך שהמשיב כלל בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים וכי הליך זה מצוי בגדר מתחם הסבירות ממילא אין עוד מקום לטענה כוללנית זו. ..." (סעיף 14 לפסק הדין) 13. יש להוסיף ולציין, כי: א. טענת ב"כ התובע, כי החלטת הגף נשענה על בסיס "אפס ראיות" תמוהה בלשון המעטה. הממצאים כפי שעלו במסגרת הראיון החוזר שנערך לתובע הצביעו על חוסר ידע ואי בקיאות בסיסיים שלו ביחס למושגי יסוד וקורסים מרכזיים בתואר וכן ביחס לאופן הכנתה ומהותה של עבודת הגמר. ב. גם הטענה בדבר השוואת רמת הלימודים של אוניברסיטת לטביה לזו של אוניברסיטאות בישראל, ראויה להידחות. בעניין זה מקובלת עלינו עדותה של הגב' ויינברג: "... בנושא של לטביה לא נבדקה רמה אקדמית אלא הליך לימודי תקין", (עמ' 24 לפרו' שורות 1 עד 2). ג. גם הטענה כי טמון פגם בכך שניתן משקל כבד לעבודת הגמר, כאשר עבודה זו מהווה רק 15% בלבד מהערך האקדמי של התואר, אינה מקובלת עלינו ולו מן הטעם, כמפורט לעיל, שבג"ץ כבר פסק כי מתכונת הבדיקה היא ראויה. הרציונאל בהענקת משקל כבד לעבודת הגמר הוסבר בעדותה של הגב' ויינברג, וכדבריה : " אנחנו מתמקדים בעניין של עבודות הגמר כי זה עבודה שהם היו אמורים לעשות אותה בעצמם וחייבים לזכור את זה גם בחלוף שנים". (עמ' 12 לפרו' שורות 8 עד 9). 14. הגם שהתובע לא נחקר על תצהירו אין בכך כשלעצמו כדי לאשר ולקבל את האמור בתצהירו. המחלוקת בתובענה שלפנינו מתייחסת לסבירות החלטת הגף להערכת תארים, בשים לב לגבולות הביקורת השיפוטית הנהוגה על החלטות מנהליות מסוג זה. ב"כ הנתבעת הצהירה לפרוטוקול בעמ' 2 שורות 2 עד 3 כי לאור המחלוקת המשפטית מנהלית כאמור, היא מוותרת על חקירת התובע באשר לעובדות הנטענות על ידו. עמדה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה בדבר היקף הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות כאמור, (ראה ע"ע 121/99, יצחק כהן נ' מד"י משטרת ישראל). 15. טענת ב"כ התובע בדבר התערבות פסולה של מותב בית הדין בהליך, עת הפנה שאלות לתובע בתום שלב ההוכחות, תמוהה והיא נדחית. מדובר בסמכות טבועה של בית הדין לברר סוגיות שהוא סבור שיש מקום לקבל מידע עליהן. מטרת השאלות נועדה להשלמת התמונה העובדתית וכדי לסייע להגיע לחקר האמת. זאת הובהר לצדדים בהחלטה בנדון במעמד הדיון, (עמ' 25 לפרו' שורות 4 עד 7). בכל מקרה יודגש, כי דין התובענה להידחות ללא כל קשר לתשובותיו של התובע לשאלות בית הדין כאמור. 16. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. החלטת הגף שלא להכיר בתואר של התובע מאוניברסיטת לטביה לצרכי דירוג ושכר, התקבלה במתחם הסבירות ולא נפל בה כל פגם ממין הפגמים המצדיק התערבות בית הדין. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 7,500 ₪. לתשלום תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין. השכלה גבוהההכרה בתואר / שקילות לתואראוניברסיטה