היתר המצאה במעמד צד אחד

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא היתר המצאה במעמד צד אחד: מבוא בפניי בקשה לביטול צו היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שניתן במעמד צד אחד, על פי תקנה 502 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"). התביעה העיקרית הינה תביעת נזקי גוף של עובד שנפגע במהלך תאונת עבודה שארעה בבית קפה של הנתבעת 1. על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך עבודתו של התובע, ובעודו עוסק בהכנת בצק במכונת הלישה, נתקעה המכונה. תוך כדי ניסיונו לשחרר את המכונה, נתפסה ידו הימנית של התובע במכונה, ונפגעה באופן קשה. הנתבעות, שהן מעבידתו של התובע ומבטחתה, הגישו בקשה ליתן צו להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, של ההודעה וכתבי בי-דין הקשורים עם התביעה העיקרית, במטרה לצרף את המבקשת כצד שלישי לתביעה. טענתן של הנתבעות בקליפת האגוז, הינה שהאחריות לתאונה רובצת על כתפי המבקשת, כיוון שהמבקשת, שהיא ייצרן או ספק המכונה אשר בה נתפסה ידו של התובע, נמנעה ממתן הוראות שימוש בטיחותיות ומדויקות למכונה. ביום 06.05.2009 נעתרתי לבקשה למתן היתר המצאת הודעה לצד שלישי וכתבי בית דין אל מחוץ למדינה. בקשת הביטול בבקשתה טוענת המבקשת כי יש לבטל את צו היתר ההמצאה שניתן כאמור. לטענת המבקשת, לא הוכחה כל יריבות בין הצדדים, שכן המשיבות לא צירפו להודעה לצד השלישי כל מסמך המבסס את הקשר בין המבקשת לבין התובענה, המוכיח שהמבקשת הינה יצרן המכונה או המשווק. נטען שהתצהיר אינו מניח תשתית עובדתית המצדיקה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. אשר לעילות ההמצאה, נטען שלא מתקיימות אף אחת מהחלופות שנקבעו בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרות ביצוע המצאה לחו"ל. נטען שבהתאם להלכה הפסוקה אשר נקבעה בע"א 565/77, התרחשות הנזק בארץ אינו מצדיק כשלעצמו המצאה לחו"ל בהתאם לעילה הקבועה בתקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת ביצוע המצאה בתובענה המבוססת על מעשה או מחדל שנעשו בתחום המדינה. המבקשת הוסיפה וטענה שבית המשפט אינו הפורום הנאות לדון בתובענה ולבררה. מבחן מירב הזיקות נוטה לשיטתה אל עבר הפורום הזר, שכן, המעשים שמיוחסים למבקשת נעשו מחוץ לתחומה של ישראל. תגובת המשיבות המשיבות טענו בתגובתן כי המבקשת סומכת את בקשתה על מגמה ישנה שהייתה נהוגה בבתי המשפט, לפיה נזהרו בתי המשפט ממתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בעוד שעיון בהחלטות עדכניות של בתי המשפט, מעלה כי נוכח המגמות העולמיות וההתפתחות בסחר הבינלאומי השתנתה המגמה. המשיבות הפנו לפסיקה (רע"א 11119/05Invensys Powerware Limited נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים), וכן, בש"א 6939/01 Fila Fabrica Italiana נ' ל. האן צעצועים (פורסם במאגרים)). לטענת המשיבות, עומדת להן עילת תביעה טובה כנגד המבקשת בהתאם למבחן המהותי, שכן המחדל אירע בארץ, משלא נמסרו הוראות טובות ונכונות לשימוש במכונה, והפנו לעניין זה להחלטת כב' השופטת ז. אגי בת"א 59942/06 בש"א 181702/06 מרכז מכונות מזון נ' רם סינג פנואה ואח' (פורסם במאגרים). לתשובתן צירפו המשיבות את מסמכי המכונה, על מנת להוכיח שהמכונה יוצרה וסופקה על ידי המבקשת. תגובת המבקשת המבקשת טענה בתגובה שהגישה, כי הנטל להוכיח את התקיימות החלופות מוטל על המשיבות, שהן מגישות הבקשה למתן היתר המצאה. המבקשת חזרה וטענה כי לא מתקיימים בענייננו התנאים למתן היתר המצאה מכוח תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתה המעשים או המחדלים הנטענים בכלליות על ידי המבקשת, ובכלל זה מסירת הוראות השימוש למכונת הלישה, הינם בהכרח פועל יוצא של ייצור המכונה בחו"ל, ולא בתחום המדינה, ואף שהנזק הנטען אירע בתחומי המדינה, בהתאם להלכה הפסוקה, אין די בקרות הנזק בישראל, כדי להצמיח עילה למתן היתר המצאה אל מחוץ למדינה. המבקשת טענה כי הוראות שימוש למכונה אשר צורפו לתגובת המשיבות אין בהן כדי להוכיח את הקשר בין המבקשת לנזק הנטען. כן טענה המבקשת שישראל אינה הפורום הנאות לדיון בתביעה. המסגרת החוקית וההלכה הפסוקה בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד בעל דין הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של המדינה, חייב לבקש מבית המשפט היתר לשם כך, בהתאם לאחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. התקנה האמורה קובעת רשימה של עילות המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, המתייחסות לזיקות שונות בין עילת התביעה לבין המדינה. מטבע הדברים, ההחלטה בבקשה למתן היתר המצאה ניתנת על פי צד אחד. ככל שבית- המשפט נעתר לבקשה ומתיר המצאת כתב בי- דין אל מחוץ לתחום השיפוט, רשאי בעל הדין הזר לבקש את ביטולו של ההיתר, בהתאם לתקנה 502 לתקנות סדר הדין האזרחי. (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט-2009 בעמ' 736). כפי שנפסק, הדיון בבקשה לביטול ההיתר הינו הדיון הראשון במעמד שני הצדדים, ולפיכך נטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה למתן היתר ההמצאה. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd (פורסם במאגרים)). מכוח המצאה על פי היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו.   בכך עשויה סמכותו להתנגש בסמכות שיפוט של פורום אחר. בשל תוצאה זו, נוהג בית המשפט בזהירות במתן היתר המצאה לחו"ל.     בקשה להיתר המצאה לחו"ל נבחנת במספר שלבים. בשלב הראשון, יש לבחון האם חלה אחת מחלופות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שנפסק, בשלב זה על בעל הדין להראות שיש לו עילת תביעה כנגד בעל הדין הזר. עמד על כך כב' השופט א. גרוניס בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE ELECTRONICS LTD (מיום 4.9.07). כפי שנקבע באותו פסק דין, ובפסיקה שצוטטה במסגרתו, בשלב דיוני זה, טרם נתבררה התובענה לגופה, ו"אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו", (ראו ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כ"א (2) 243, 248 (1) 24, 30 (2004)). על המבקש להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" ובמקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת בעל הדין הזר, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה. עוד נקבע באתו פסק דין, שעל מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", וזאת לגופו של עניין, כלומר לגבי עילת התובענה עצמה, שאלה שאינה חופפת בהכרח לעילת ההמצאה. בית המשפט הרחיב לעניין זה וקבע- "על מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום להראות הן כי עניינו בא בגדר עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500, והן כי עומדת לו עילה לגופו של עניין... על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון" (עניין Seaconsar; ראו גם צ'שייר ונורת', עמ' 312). אם הראה המבקש כי עניינו נכנס בגדרי אחד מסעיפיה של תקנה 500, עדיין צריך בית המשפט לבחון את עילת תביעתו לגופה. ייתכן, כי בית המשפט יקבע שלמבקש עומדת עילת המצאה מסוימת, אולם עילת תביעתו אינה עומדת במבחן. במקרה כזה, יסרב בית המשפט ליתן את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה".   גם אם מתקיימת חלופה מהחלופות של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה המצאה לחו"ל, ונמצא שעילת תביעתו עומדת במבחן, עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם בית המשפט הינו הפורום הנאות, וזאת בהשוואה לפורום הזר. בהתאם להלכה הפסוקה, תוכרע שאלה זו תוך יישום מבחן "מירב הזיקות", ובהתחשב במכלול הנסיבות המלמדות על קשר כזה או אחר של בעלי הדין או של עילת התובענה לכל אחד מן הפורומים האפשריים לדיון. הנטייה הרווחת בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות הינה גישה מרחיבה, הנוטה לראות את הפורום הישראלי כפורום הנאות, וזאת לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, הבאות לידי ביטוי, בין היתר, גם באופיו הגלובאלי של המסחר הבין- לאומי. כפי שנקבע ברע"א 2705/97 הגבס א' סיני בע"מ נ' THE LOCKFORMER CO פ"ד נב(1) 109)- "...יצרן של ציוד המבקש לשווק את תוצרתו ברחבי תבל חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים הוא ייתבע לדין באחת הארצות שעימן הוא מבקש לסחור". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אלו מול אלו, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. התצהיר היחיד שהוגש לבית המשפט הינו תצהירו של מר מוטי יהושע, מנהל המשיבה, אשר צורף לבקשה המקורית להיתר המצאה. על פי האמור בתצהירו, "המכונה ממנה נפגע התובע, סופקה לחברת מירומים השקעות ע"י חברת טל בייגלס שהיא הבעלים של רשת בתי הקפה, שמרומים מהווה זכיינית שלה". כן הצהיר המצהיר שהמכונה יוצרה וסופקה על ידי המבקשת, ושככל הידוע לו, המבקשת או טל בייגלס לא עשו שינויים במכונה. כפי שנפסק, בקשה להיתר המצאה אינה מובנת מאליה, ועליה לבסס קיומה של חלופת המצאה, כמו גם קיומה של עילת תביעה נגד בעל הדין הזר. במקרה של ספק, יפעל הספק לטובת בעל הדין הזר. לא מצאתי שהמשיבות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח את קיומה של עילת המצאה לחו"ל. על פי תקנה 501 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקש לאמת את העובדות הנוגעות לתביעתו, והתצהיר הנדרש אינו פורמאלי בלבד, אלא יש מקום לבססו על מידע מידיעה אישית או ממקור מוסמך (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט-2009 בעמ' 736). בבקשה וכן בתצהיר הועלו טענות כלליות, כמו האמירה הכללית לפיה "סופקה" המכונה למשיבה על ידי טל בייגלס, האמירה לפיה ככל הידוע למצהיר לא בוצעו במכונה שינויים על ידי טל בייגלס, או האמירה שהמבקשת הינה "היצרן" או ה"ספק" של המכונה. אשר לחלופות, התייחסו המשיבות הן לחלופות החוזיות שבתקנות משנה (4) ו-(5), הן לחלופה הנזיקית שבתקנת משנה (7), והן לחלופת הצד הראוי שבתקנת משנה (10). מעיון בטענות המבקשת ניתן ללמוד כי הזיקות היחידות לארץ שעליהן הצביעו המשיבות הינן האירוע הנזיקי אשר אירע בארץ, כמו גם מיקומה של המכונה בארץ. כפי שהטעימה המבקשת, עצם קרות האירוע הנזיקי בארץ אינו מצדיק כשלעצמו ביצוע ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, ויש צורך במעשה או במחדל שנעשו בישראל, כפי שנפסק בע"א 565/77 מזרחי נ' NOBELWS EXPLOSIVES CO/ LTD. כך גם עצם הטענה שהמבקשת הינה היצרן או הספקית אין בהם די. לעניין זה אין די בטענה כללית שבעלמא, אלא כאמור, דרושה מידה מסוימת של תשתית עובדתית, אשר תלמד מהי אחריותה של המבקשת כלפי המשיבה, ומהי הזיקה למדינת ישראל. המשיבות לא טענו לקיומו של חוזה בין הצדדים, אלא ציינו שאת המכונה סיפקה למשיבה חברה ישראלית אחרת. לא ברור מהן הנסיבות שבהן רכשה החברה האחרת את המכונה, האם במישרין מהיצרן או מגורם אחר, היכן נכרת החוזה, היכן נמסרה המכונה, על ידי מי ולמי, למי ניתנה הדרכה באשר לשימוש במכונה ולתפעולה,והיכן. כפי שנטען על ידי המבקשת, לא ברור מהבקשה להיתר המצאה ומהתצהיר אשר צורף אליה האם כלל ישנה יריבות בין המבקשת למשיבות, ויותר מכך, מהי הזיקה לארץ המצדיקה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. לא הובאה כל תשתית עובדתית לכך שהחוזה נכרת בישראל, או שהמעשה או המחדל אירעו בישראל. המשיבות העלו בבקשתן כל טענה אפשרית באופן כללי, ואולם הטענות לא נתמכו בתצהיר. לא ברור האם אירעה התאונה בשל ליקוי במכונה, או בשל אופן השימוש בה. לא פורט בתצהיר שהיה על המשיבות לתקנן את המכונה או להחליפה בעקבות התאונה. לא הוגשה כל חוות דעת מקצועית המעידה על כך שנפלו פגמים במכונה. בנסיבות האמורות לא מצאתי שהוכחה עילת המצאה לפי החלופות הקבועות בתקנה 500 (4), (5) או (7) לתקנות סדר הדין האזרחי. אשר לתקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט ל"בעל דין דרוש או בעל דין נכון לדיון בתובענה", בתובענה שהוגשה כהלכה כנגד נתבע אחד הנמצא בתחום המדינה, הכלל שנקבע לעניין זה (ראו א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה מהדורה עשירית תשס"ט-2009 בעמ'735) הוא ש- "יש לשקול את הבקשה בשני שלבים: בשלב הראשון, יש לבדוק, אם התובענה הוגשה "כהלכה" לגבי הנתבע המקומי. אם התשובה היא חיובית, ייבחן המקרה בשלב השני "מתוך ראייה כוללת של כל הנסיבות"... המבחן שעל פיו תיבחן השאלה אם בעל דין הנמצא בחוץ לארץ הינו צד נכון לתביעה שהוגשה גם נגד צד היושב בארץ, במובן התקנה הוא: בהנחה ששניהם יושבים בארץ, האם היו שניהם צדדים נכונים לתביעה? המבחן להוצאת צו להמצאה אל מחוץ לתחום, על יסוד תקנה 500 (10) לתקנות, הוא בתשובה לשאלה ההיפותטית הבאה: לו שני נתבעים היו מתגוררים בארץ, כלום ניתן היה לצרפם ביחד באותו כתב תביעה?" בפסק הדין ברע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס פ"ד נח(2) 205, שונתה הלכה קודמת ונקבע שאין עוד מקום לפרשנות שהייתה נהוגה בעבר, לפיה היתר המצאה לחו"ל של הודעה לצד השלישי יינתן רק בנסיבות שההודעה הוגשה גם לצד שלישי ישראלי. באותו פסק דין נקבעה מדיניות מרחיבה לפיה די בכך שהצד השלישי עונה על הקריטריונים הקבועים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין הגשת הודעה צד שלישי, על מנת שייחשב כבעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה. לאור הרחבה זו, תתכן לכאורה הטענה לפיה מתקיימים בענייננו התנאים להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לחלופה הקבועה בתקנת משנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, פסק הדין האמור התייחס לשלב הבדיקה הראשון בלבד, אך לא ביטל את הצורך בבדיקת קיומה של עילת תביעה ממשית לכאורה, ובבדיקת נאותות הפורום (ראו לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט א. גרוניס ברע"א וילנסקי נ' METALLUGUE DE GERZAT S.A.). המדיניות המרחיבה בפרשנות החלופות ובבדיקת נאותות הפורום, המתבקשת כאמור לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, ובאופיו הגלובאלי של המסחר הבין- לאומי, לא הביאו לביטול תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי על חלופותיה, או לביטול הזהירות הנקוטה בהרחבת תחום השיפוט, והיא אינה מצדיקה את הרחבת סמכות השיפוט באופן אוטומטי, ללא הנחת תשתית עובדתית מספקת. אשר ל"פורום הנאות", בהעדר התשתית העובדתית הדרושה לשם הכרעה בשאלה, אין אפשרות לקבוע שישראל הינה הפורום הנאות לדון בתביעה, בהתאם למבחן מירב הזיקות, המבחן אשר על פיו יקבע בית המשפט מהו הפורום הנאות (ראו: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ'AREFUAH SERVICOS DE SAUDE S/C LTDA, פ"ד נ"ז (5) 414), לפיכך אני מבטלת את החלטתי בדבר היתר ההמצאה, ומוחקת את ההודעה לצד השלישי. המשיבות תשלמנה למבקשת שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪. במעמד צד אחד