מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא החלטת מועצת המנהלים לא לאשר עסקה: המבקש הגיש נגד המשיבים תובענה בדרך של המרצת פתיחה, וכן בקשה דחופה למתן סעדים זמניים. בבסיס התובענה והבקשה עומדת החלטה של מועצת המנהלים של המשיבה 1 (שתכונה להלן: "החברה"), שהחליטה ביום 29.8.2011 שלא לאשר עסקה במסגרתה בקש המבקש למכור את מניותיו לחברת GreenCrest Capital I LLC (להלן: "גרין קרסט"). המבקש טוען כי החלטה זו היא בטלה, והוא עותר לכן כי בית המשפט יאשר, במסגרת הסעד הזמני, את קיום עסקת המכר, על פי המסמכים שהוגשו למועצת המנהלים של החברה על ידיו. המבקש היה בעבר עובד של החברה. מכוח תוכנית אופציות של החברה משנת 2007, קבל המבקש מניות בחברה, והוא כיום בעלים של 24,416 מניות. בעסקה נושא הבקשה, מבקש המבקש למכור לגרין קרסט 24,000 מניות (היינו יישארו בידיו 416 מניות). המבקש הגיש נגד החברה גם תביעה בבית הדין לעבודה בקשר עם אופציות נוספות שהוא דורש את קבלתן. עוד יש לציין כי המבקש מפעיל אתר אינטרנט, שלטענת החברה מתחרה בחברה. המבקש אף פנה לחברה וטען כי החברה עושה שימוש בקניין הרוחני שלו ומפרה אותו, והיא נדרשה לחדול מכך. דירקטוריון החברה התבקש לאשר את עסקת מכירת מניותיו של המבקש בחברה, מכוח הסמכות שהוקנתה לו בס' 39 לתקנון החברה. הסעיף קובע כי: “No transfer of shares shall be effective unless the Transfer has been approved by the Board, which consent shall not be unreasonably withheld or delayed… Among other reasons, the Board may refuse to register a Transfer in the event that such a Transfer is to a competitor of the Company, or in the event that such a Transfer would result in rhe Company having more than 50 (fifty) shareholders”. כאמור, ביום 29.8.2011, החליטה מועצת המנהלים של החברה שלא לאשר את עסקת המכר המבוקשת של מניות המבקש לגרין קרסט. בהחלטתה ממועד זה, קבעה מועצת המנהלים שהיא סבורה כי לעסקה עלולה להיות השפעה שלילית על האינטרסים של החברה. בהחלטה פירטה מועצת המנהלים את העובדות הבאות - תקנה 39 לתקנון הקנתה לה את הסמכות לסרב לאשר את העסקה; מועצת המנהלים סבורה כי המבקש מפר את זכויות הקנין הרוחני של החברה, מתחרה בה באופן בלתי הוגן ומפר התחייבויות חוזיות שלו כלפיה. לכן, מועצת המנהלים סבורה כי לאישור העסקה תהיה השפעה שלילית על האינטרס של החברה, וכי הוא יתמוך בפעולות בלתי חוקיות של המבקש הפוגעות בחברה. עוד נקבע בהחלטה, כי מועצת המנהלים התייחסה לתביעות של המבקש נגד החברה ביחס לזכויויתיו הנטענות בקנין הרוחני של החברה, תביעות שעלולה להיות להן השפעה דרמטית שלילית על שווי מניות החברה. לכן מועצת המנהלים סבורה כי מכר מניות המבקש בחברה הוא בלתי סביר ואיננו בתום לב. טענות הצדדים המבקש טען כי סירובה של מועצת המנהלים לאשר את מכר מניותיו לגרין קרסט הוא שרירותי, נגוע בשיקולים בלתי עניינים ובלתי רלוונטיים, נעדרי הגינות, תום לב וסבירות. לטענתו, החברה סיכלה בעבר ניסיון מכר שלו לרוכשת אחרת - קרן וינטג'. הוא הוסיף כי כאשר הוא פנה לחברה ובקש לאשר את העסקה הנוכחית, דרשה ממנו החברה בתגובה, כי הוא יצרף יפוי כוח בלתי חוזר לטובת החברה, וכן כי יתוקן שם הרוכשת בהסכם. המבקש פעל בהתאם לדרישת החברה במכתבו מיום 16.8.2011 (נספח 10 לבקשתו). אף על פי כן, החברה סירבה כאמור לאשר את הסכם המכר. המבקש טען כי החברה פעלה ממניעים נקמנים ובלתי עניינים. לגישת המבקש, מדובר בהזדמנות עסקית המוערכת בשווי של 2 מיליון ₪, שהמבקש עלול לאבד אם הסעד הזמני לא יינתן לו. בישיבת יום 21.9.11, טענו ב"כ המבקש כי גרין קרסט הביעה נכונות לבצע את העסקה רק עד סוף חודש ספטמבר 2011. לכן, לטענת המבקש, נוטה מאזן הנוחות לטובתו - שכן ייגרם לו נזק חמור אם הצו לא יינתן, בין היתר משום שזכות הקנין שלו במניות תיפגע. לעומת זאת, לחברה לא ייגרם נזק אם הצו יינתן. המבקש פנה לטענתו לבית המשפט לגישתו בתום לב וללא שיהוי. עומדת לזכותו עילת תביעה ויש לו ראיות לכאורה להוכיחה. כל אלה מצדיקים העתרות לבקשתו למתן צו עשה, שכן מדובר בסעד שהוא חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט. חלק מהמשיבים השיבו לבקשה. המשיבים 2-3 טענו בתשובתם כי יש לדחות את הבקשה משום שהסעדים הזמניים המבוקשים בה זהים לסעד העיקרי בתובענה. עוד נטען כי הנזק שעלול להיגרם למבקש הוא נזק כספי, שהמבקש עצמו אף העריך אותו בבקשתו (בשיעור של 2 מיליון ₪). המשיבים טענו כי אין דחיפות בבקשה, וכי הסעד יגרום לחברה לנזק בלתי הפיך, ולשינוי המצב הקיים. עוד נטען כי הפגיעה בזכות הקנין של המבקש היא סבירה ומידתית. לגישת המשיבים, המבקש נהג בחוסר תום לב, כאשר לא גילה לבית המשפט כי לחברה יש טענות חמורות נגדו, כי הוא נטל שלא כדין מידע סודי של החברה ועשה בו שימוש לקידום אתר אינטרנט מתחרה. המבקש מנסה לאסוף מניות של החברה ולמכור אותן, ומהצד השני הוא מנסה לרוקן את החברה מתוכן. המבקש לא הראה עילה להתערבות בשיקולי הדירקטוריון, ואין מקום כי בית המשפט יתערב בענייניה הפנימיים של החברה. הדירקטוריון קבל - על פי הטענה - החלטה מנומקת, ואין ראייה לרדיפה אישית של המבקש. שיקול הדעת של הדירקטוריון הוא רחב. המשיבים 1 ו-9 השיבו אף הם לבקשה, וטענו אף הם טענות דומות לאלה שהועלו על ידי המשיבים 2-3. המבקש הגיש תשובה לתשובותיהם של המשיבים. בישיבת יום 21.9.11, חזרו הצדדים על טענותיהם, ואף הרחיבו אותן, כפי שיפורט להלן. דיון בדיון בבקשה לסעד זמני, מוטל על בית המשפט לבחון שני עניינים עיקריים - את שאלת קיומה לכאורה של עילת תביעה למבקש, ואת שיקולי מאזן הנוחות. עילת התביעה באשר לעילת התביעה, אני סבורה כי המבקש הראה לכאורה כי עומדת לו עילת תביעה טובה, שקיים סיכוי סביר כי תתקבל על ידי בית המשפט במסגרת הדיון בתביעה לגופה. כפי שעולה מס' 39 לתקנון החברה שצוטט לעיל, דירקטוריון החברה אכן מוסמך לסרב לאשר מכר של מניות, אולם - הדירקטוריון חייב לנהוג בהקשר זה "באופן סביר" (הוא אינו רשאי להימנע מלאשר עיסקה מטעמים בלתי סבירים - consent shall not be unreasonably withheld). הסעיף מונה דוגמאות למקרים בהם הסירוב מוצדק (למשל כאשר המכר המבוקש הוא למתחרה של החברה), אך מציין כי מדובר בטעם אחד מטעמים נוספים, שאינם מפורטים בסעיף (among other reasons). עולה אם כן כי כדי לבחון את סירוב הדירקטוריון, אין מקום לקבוע כי הסעיף מונה מספר מוגבל של טעמים המצדיקים אותו. ייתכנו מספר טעמים, כאשר - כך עולה מהסעיף - הם מתייחסים לזהותו של הרוכש הפוטנציאלי (כגון כאשר הרוכש הוא מתחרה של החברה). טעם אפשרי אחר הוא אם המכר יגרום לכך שלחברה יהיו יותר מ-50 בעלי מניות. הטעמים לסירוב צריכים להיות קשורים לעסקה שביצועה מבוקש, ולנזק אפשרי לחברה אם היא תבוצע. לאור האמור לעיל, על בית המשפט לבחון האם הסירוב הוא סביר, ואם איננו סביר, על בית המשפט להתערב בו. אני סבורה כי מתשובות המשיבים לבקשה ומדברי באי כוחם במסגרת ישיבת 21.9.11, כמו גם מהחלטת הדירקטוריון מיום 29.8.11, עולה כי לחברה אין למעשה כל טעם ונימוק סבירים, שבשלהם סירב הדירקטוריון לאשר את עסקת מכר המניות מהמבקש לגרין קרסט. מהחלטת הדירקטוריון עולה כי הסירוב נובע מכך שהדירקטוריון סבור כי לעסקה עלולה להיות השפעה שלילית על האינטרסים של החברה. נימוק זה כשלעצמו עשוי היה להיות נימוק סביר לסירוב, אולם במסגרת ההחלטה, הנימוק לא פורט ולא הובהר. יחד עם זאת, בהמשך ההחלטה, ציין הדירקטוריון כי המבקש מפר את זכויות הקנין הרוחני של החברה, כי הוא מתחרה בה, מפר התחייבויות חוזיות שלו כלפיה, ופוגע בחברה בחוסר תום לב. כל העניינים הללו, אף בהנחה שהם נכונים, אינם מהווים לטעמי נימוק סביר לסירוב לאשר את מכירת המניות של החברה לגרין קרסט. אני סבורה כאמור, כי יש לפרש את סעיף 39 לתקנון כמאפשר לדירקטוריון לסרב לאשר עסקה מטעמים הקשורים בזהותו של הרוכש, ובחשש אפשרי ביחס לטובת החברה לאור זהות זו. טעמים הקשורים בהתנהגותו של בעל המניות כלפי החברה, אינם טעמים כאלה. אלה טעמים שאינם קשורים בכול דרך שהיא לעסקה שהמבקש מבקש לבצע, אין בהם כדי להשליך על טובת החברה אם העסקה תבוצע (או אם היא לא תבוצע), והם אינם יכולים לכן להחשב לנימוקים סבירים לסירוב. ס' 39 לא נועד - על פי לשונו - לאפשר למועצת המנהלים "להעניש" בעל מניות שלגישתה נוהג שלא כדין כלפי החברה. מובן כי אם בעל מניות נוהג שלא כדין, החברה רשאית לפעול כנגדו בכול הדרכים החוקיות העומדות לרשותה, להגיש נגדו תביעות וכד'. אולם, אין בין האפשרות הזו לבין שלילת האפשרות של בעל המניות למכור את מניותיו - דבר. נהפוך הוא - לכאורה, אם מדובר בבעל מניות המבקש לגרום נזק לחברה, החברה צריכה להיות מעוניינת כי הוא יחדל להיות בעל מניות בחברה. על כל פנים, בין אם היא מעונינת בכך ובין אם לאו, החברה אינה רשאית לשלול את זכותו של בעל המניות לממש את זכות הקניין שלו במניותיו, רק לאור עמדתה ביחס לפעולות שהוא נוקט כנגדה. יוער עוד כי טענות החברה כנגד המבקש הן טענות במישור המשפטי, שטרם נבחנו והתבררו על ידי בית המשפט. לא ניתן כמובן לקבוע בשלב זה האם החברה צודקת בטענותיה, או שמא המבקש הוא הצודק בטענות אותן הוא מעלה כנגד החברה. עניינים אלה יתבררו בעיתם בפני הערכאה השיפוטית שתדון בהם. בשלב זה ניתן רק לציין כי מדובר בטענות שהן לכאורה לגיטימיות, המשקפות מחלוקות משפטיות בין הצדדים, שדינן להתברר, אך אין הן מקנות למי מהצדדים זכות "להעניש" את משנהו, ולשלול ממנו את הזכות לבצע עסקאות בנכסיו. במסגרת ישיבת יום 21.9.11, השיב ב"כ המשיבים 2-3 לשאלת בית המשפט ואמר כי לגישתה של החברה ושל מרשיו, המבקש אינו יכול למכור את מניותיו לשום גורם שהוא. גם אמירה זו מעידה בבירור על כך כי סירוב הדירקטוריון לאשר את העסקה אינו נובע מעניינים הקשורים בזהותו של הרוכש הפוטנציאלי, שכן לא יכול להיות אף רוכש אחר שהחברה תאשר אותו כרוכש אפשרי של מניות המבקש. כאמור, אם הסירוב אינו נובע מזהות הרוכש, כוונותיו או ענין אחר הקשור אליו, או לטובת החברה לאחר ביצוע המכירה, אלא הסירוב נובע מההתנהלות הנטענת של המבקש, אני סבורה כי הסירוב אינו סירוב סביר. סיכומה של נקודה זו - מבחינת סיכוייה הלכאוריים של התביעה, מדובר בתביעה בעלת סיכוי גבוה להתקבל. מאזן הנוחות כאמור, הנושא השני שעל בית המשפט לבחון אותו הוא נושא מאזן הנוחות. בהקשר זה אני סבורה כי יש מקום לקבל את טענות המשיבים. ראשית, הנזק שייגרם לחברה אם הסעד הזמני יוענק למבקש - ובסופו של דבר התביעה תידחה, הוא נזק בלתי הפיך. אם בית המשפט יאשר את מכירת המניות, תהפוך גרין קרסט לבעלת מניות בחברה, חרף התנגדות הדירקטוריון לעסקה זו (ענין זה נובע בין היתר מהזהות בין הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, לבין חלק מהסעדים בתובענה עצמה). יתרה מזאת, באשר לנזק שעלול להיגרם למבקש - נזק זה הוא בבירור נזק שניתן להעריכו בכסף. המבקש עצמו העריך אותו במסגרת הבקשה בסכום של 2 מיליון ₪. כאשר מדובר בנזק שניתן להעריכו בכסף, מהווה ענין זה נימוק חשוב שלא להיעתר לבקשה לסעד זמני. מעבר לכול האמור לעיל, הבקשה של המבקש היא בקשה למתן צו עשה זמני - צו המורה לחברה לאשר עסקה, שהיא לא אישרה אותה. ביחס לבקשות כאלה, נפסק לא אחת כי: "מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה מרכזית אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה, עוד לפני שהוכרע בתובענה" (ר' רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן פ"ד מג(4) 552, בעמ' 555). כל האמור לעיל מעיד על כך כי רק בנסיבות נדירות נעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני - במקרה כמו המקרה דנן, בו מדובר בצו עשה זמני, כאשר הסעד הזמני חופף לסעד הסופי, וכאשר נזקו של המבקש ניתן להערכה בכסף. התלבטתי האם לאור עוצמתן היחסית של טענות המבקש, יש להיעתר לבקשתו חרף האמור לעיל, ובסופו של דבר אני סבורה - כפי שיפורט להלן - כי אין מקום להיעתר לבקשה, אולם יש לקבוע מועד לדיון בתובענה לגופה בהקדם. הטעם למסקנה זו הוא משום שהמשיבים טענו בתשובותיהם כי לאור פרק הזמן הקצר שעמד לרשותם, הם העלו בתגובותיהם רק את עיקרי תשובתם, וכי הם מבקשים להשלים את הדברים. בדיון בבית המשפט העלה ב"כ המשיבים 2-3 בין היתר טענות נוספות, המתייחסות לאפשרות של החברה לבטל רטרואקטיבית את הקצאת המניות למבקש, וטענות בדבר חשש של החברה מהאינטרס של גרין קרסט בעסקה. מבלי לחוות דיעה ביחס לטענות אלה (שלא הועלו על ידי הדירקטוריון בהחלטתו, ואף לא במסגרת תשובות המשיבים לבקשה הנוכחית), סברתי כי מן הראוי לאפשר למשיבים להעלות את מכלול הטענות שלהם בפני בית המשפט באופן מסודר, לפני שהמחלוקת בין הצדדים תוכרע לגופה. יחד עם זאת, אני סבורה כי מן הראוי לקיים דיון מוקדם בתביעה לגופה. כאמור, לגישת המבקש, גרין קרסט הביעה נכונות להמתין עד סוף חודש ספטמבר 2011. יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש מקום לקבוע את הדיון בסד הזה של המועדים (מה עוד שהדבר איננו אפשרי מבחינת יומן בית המשפט). לכן, הבקשה לסעד זמני נדחית. הדיון נקבע ליום 11.10.11 בשעה 09:00. במועד זה יסכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. תשובת המשיבים להמרצת הפתיחה תוגש עד יום 28.9.11. הוצאות הבקשה בסך 30,000 ₪ - לפי התוצאות בהליך העיקרי. דיני חברותמועצת מנהלים