מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזקת סם מסוכן - מעצר עד תום ההליכים: מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כנגד הנאשם (להלן: "המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של החזקת סם מסוכן, בהתאם לסעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973. נטען בכתב האישום כי בתאריך 18.7.11 החזיק המשיב בבניין מגורים ברח' החבצלת 9 שבקריית ים, סם מסוכן, כמפורט להלן: בתוך אדנית תלויה בחדר המדרגות, החזיק המשיב שלוש אריזות פלסטיק ובתוכן 31 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 22.2824 גרם נטו. בתוך אדנית אחרת שבחדר המדרגות, החזיק המשיב שתי אריזות פלסטיק ובתוכן 60 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 42.3 גרם נטו. בנוסף החזיק המשיב באותה אדנית אריזת פלסטיק ובתוכה 22 אריזות המכילות לידוקאין. באדנית נוספת שבחדר המדרגות, החזיק המשיב אריזת פלסטיק ובתוכה 30 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 21.1170 גרם נטו. בנוסף לכך, החזיק המשיב, בתוך רכב שהיה בשימוש, אריזת פלסטיק ובתוכה אריזה המכילה סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל כולל של 0.6945 גרם נטו, וכן אריזה המכילה לידוקאין. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו. זו הבקשה שבפני. המבקשת הפנתה בטיעוניה לבקשה שהוגשה בעניינו של המשיב, בה היא מפרטת הראיות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו במסגרת כתב האישום, כך ביחס לסמים שנתפסו ברכב, פורט כי: הסם נתפס ברכב, בשעת מעצר המשיב; הראיות מצביעות כי המשיב עושה שימוש קבוע ברכב; וכן שתיקתו של המשיב לאורך כל החקירה ללא מתן הסבר להימצאות הסם ברכבו. המבקשת הפנתה בנוסף לראיות לכאורה הקושרות המשיב לסם שנתפס בבניין, מהן היא פירטה: כי הסמים נמצאו בבניין, בעל קוד כניסה, בו מתגורר חבר המשיב, סיוון ביטון, אשר מסר כי המשיב יודע את קוד הכניסה לבניין (בעניין זה יצוין כי בחלק ניכר מהתקופה בה נראה המשיב נכנס לאותו בניין, שהה סיוון ביטון בחופשה באילת). המשיב נצפה ביום מעצרו, נכנס ויוצא מהבניין אך כעבור דקה- שתיים בכל פעם, ובסך כולל של 11 פעמים באותו יום; בבדיקת מצלמת אבטחה המותקנת במקום, נראה המשיב החל מיום 13.7.11 ועד למועד מעצרו, נכנס ויוצא לבניין פעמים רבות במהלך כל שעות היום והלילה, לפרקי זמן קצרים ביותר שלא עולים על שתי דקות. בכל הכניסות לבניין נראה המשיב הולך לכיוון חדר המדרגות בבניין, ולא לכיוון הכניסה למעלית. ביום מעצרו של המשיב, נראה המשיב בשעה 22:14 פוגש ברכב ב.מ.וו ומעביר דבר מה ליושב ברכב, כך גם נראה המשיב בשעה 22:58 פוגש אדם המוסר לו כסף, בתמורה לדבר מה שמוסר המשיב לאותו אדם. המבקשת הפנתה להאזנות סתר שבוצעו למשיב, מהן עולות מספר שיחות בעלות תוכן קונספירטיבי, המלמדות כי המשיב עוסק בתחום הסמים. מחוות הדעת של מומחה מז"פ, עולה כי כלל האריזות מכילות קוקאין למעט אריזה המכילה לידוקאין (חומר המשמש לערבוב סם), חומרים הזהים לחומר שנתפס ברכב ששימש המשיב. המשיב, לא נתן הסבר לכניסותיו התכופות לבניין או לסם המסוכן שנתפס, ושמר על זכות השתיקה, דבר שיש בו לחזק מערך הראיות לכאורה נגדו; בתחקור השכנים, מסרו מרביתם כי אינם מכירים המשיב ולא ראו אותו במקום. לנוכח האמור קיימות, לגישת המבקשת, ראיות לכאורה המצביעות כי המשיב החזיק בסך הכולל של 86 גרם נטו של סם, המשתווה ל-290 מנות של סם. דבר המלמד על עיסוק נרחב בסחר בסמים, ומקים עילת מעצר מסוג מסוכנות. כמו כן כי למשיב עבר פלילי הכולל עבירות של קשר לפשע, התפרצויות, איומים ותקיפה, המעיד על המשיב כי הוא אדם מסוכן. כך גם הודגש על ידי המבקשת כי שחרור לחלופת מעצר, אין בה להועיל, שכן המשיב יכול להמשיך במעשיו גם תוך שהוא בחלופת מעצר. מעבר לכך, נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על העדים, זאת לנוכח הקרבה האישית בין המשיב לחלק מעדי התביעה. משכך עותרת המבקשת לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המשיב, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה, ובהתאם ביקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר. לגישת בא כוח המשיב, הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, הנן ראיות נסיבתיות בלבד, שאין בהן עוצמה מספקת לקביעה כי גלום בהן פוטנציאל להרשעת המשיב. שכן הראיות לכאורה הנסיבתיות אין בהן להביא לידי מסקנה אחת ויחידה, לפיה המשיב הוא האחראי על הסם שנתפס, אלא שניתן להעלות פרשנויות אחרות שיש בהן להדיר את המסקנה המוסקת מהראיות הנסיבתיות לפיה, הסם נמצא באחריותו של המשיב. כך הובהר כי המדובר בבניין המכיל 14 קומות בו חיים 54 משפחות, מכאן שהמדובר בבניין מגורים, שיש לציבור הרחב גישה אליו. עצם הימצאותו של המשיב בבניין המגורים, כשבמקום נמצאת דירת חברו של המשיב, איתו המשיב נוהג להיפגש כדרך קבע, אין בה כדי לקבוע כי למשיב קשר כלשהו לסם הנתפס בבניין. בדומה לכך, טען בא כוח המשיב, כי הרכב בו נמצא הסם, הינו רכב שבבעלות חברו של המשיב, אשר מצוי בשימוש בני משפחה נוספים, כך שאין הדבר מלמד כי המשיב הוא האחראי על הנמצא ברכב. מעבר לכך, בא כוח המשיב הפנה להיעדר הימצאותם של ממצאים פוזיטיבים הקושרים המשיב לסמים שנתפסו, כך לא נמצאה התאמה בטביעות אצבע אל מול טביעות האצבע של המשיב (ראו דו"ח מז"פ של יפעת כץ מיום 26.7.11). בנוסף, כי לא נמצא קשר בין השקיות שנתפסו ברכב לבין השקיות שנתפסו בבניין (ראו מזכר של שי פלג מיום 20.7.11). בא כוח המשיב הפנה בנוסף, לחקירתם של חשודים אחרים בתיק אשר חשודים בסחר בסמים, עת שלגישת המשיב הראיות לכאורה נגדם שוות בחוזקן לראיות הקיימות כנגד המשיב, אם כי חשודים אלו שחרורו. בא כוח המשיב הפנה בכלל אלו לעניינו של אהרון פחימט, אשר נעצר עם המשיב עת שהיה ברכב בו נמצא הסם, לטענת בא כוח המשיב, עד זה "כשל בלשונו ושיקר בכל עדותו בדבר סכומי כסף והמודעות הבסיסית לקיומה של שקית הסמים", חרף זאת עד זה, בדומה לאחרים שהיו חשודים בתיק, שוחרר. משכך לגישת בא כוח המשיב, יש להגיע לתוצאות זהות גם במקרה של המשיב ולהורות על שחרורו. מעבר לכך, בא כוח המשיב הפנה למחדלי חקירה, שלגישתו פוגעות בזכותו למשפט הוגן ומובילות לעיוות דין. כך הפנה בא כוח המשיב, לטענת מרשו בעת המעצר הוא טען בפני השוטרים "באתי לזיין" אם כי טענה זו לא נבדקה. בא כוח המשיב, הצביע בנוסף על אי עריכת תחקור לדירי בניין המגורים, המתייחס לעברם ומעורבותם הפלילית. עוד ציין בא כוח המשיב, כי המעבדה הביולוגית סירבה לבדוק את דגימת ה-DNA של החשוד עקב העדפת תיקים, דבר הפוגע בתורו בזכות המשיב להליך הוגן. בא כוח המשיב, הפנה לכך ששום חוקר לא בדק את זמני הכניסה והעלייה לבניין. כמו כן, כי שום חוקר לא אישר שנתפסו כפפות ברכב, חרף העובדה כי דו"חות הצפייה מצביעות כי המשיב התעסק עם ידית ההילוכים אם כי אין תיעוד לממצא שיש בו לאשש זאת. בא כוח המשיב הוסיף וסקר בפניי הלכות רבות שעניינן נחיצות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, חרף קיומה של עילת מעצר. וכן הפנה לכך, כי עברו הפלילי של המשיב הינו רחוק ומתייחס לשנים 2006-2007, בעוד שלא הוכח שהמשיב חזר וביצע עבירות נוספות. משכך הציע בא כוח המשיב, לשחרר מרשו לחלופת מעצר ראויה, בהוספת איזוק אלקטרוני. בתגובה לטענות בא כוח המשיב, הבהירה המבקשת כי שחרורם של האחרים אינו רלוונטי לתיק, כמו כן לא נמצא עם נחקרים אלו סוגי סמים, כך גם הם לא נראו נכנסים כלל לבניין, מכאן כי מערך הראיות לכאורה נגדם הינו שונה. בנוסף, צוין על ידי המבקשת, כי גרסת המשיב בדבר פגישתו עם בחורה הייתה לאקונית, כך המשיב שמר על זכות השתיקה ולא מסר שמה של אותה בחורה, חרף חקירותיו במשטרה, ומכל מקום בנסיבות העניין ולנוכח גרסתו הלאקונית של המשיב, אין זה סביר לברר עניין זהותה של הבחורה ואמיתות קיומה עם כל דיירי הבניין. דיון ומסקנות ראיות לכאורה לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה בעניינו של המשיב, הגעתי לידי מסקנה, כי המבקשת הצליחה לשטוח בפני כמות ראיות מספקת לצורך קיומן של ראיות לכאורה מספיקות להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. כרקע לראיות המפלילות של המבקשת, טען בא כוח המשיב, לקיומם של מחדלי חקירה, שיש בהם לפגוע בניהולו ההוגן של ההליך ובהתאם להביא לעיוות דין. אם כי בנסיבות העניין לא מצאתי במחדלי החקירה אליהם הפנה בא כוח המשיב, להוות מכשול לאישום כנגד המשיב, או לשחק תפקיד כלשהו, מלבד היותם תוספת- שאין עמה טעם של ממש- לשאר הראיות לכאורה. אכן הכלל הוא כי על רשויות החקירה, לתור אחר חקר האמת, לבחון את כל הטענות המועלות במהלך החקירה, ולהביא בפני בית המשפט את כל הראיות, הן המפלילות והן המזכות על מנת שבית המשפט יוכל להחליט כשבפניו כל הנתונים הנדרשים לעניין. עם זאת, הכלל הוא במקרים כגון אלה, לבחון את מידת השפעת המחדל על הגנת הנאשם, או האם יש בכך להקשות על הנאשם להתמודד כראוי עם חומר הראיות [השוו ע"פ 5386/05 בילל אולחורטי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 18.5.06) פסקה ז]. עובדת קיומם של מחדלי חקירה אין בה, כשלעצמה, להביא לזיכויו של נאשם. אלא, בית המשפט ייתן דעתו לשאלה האם חרף קיומם של מחדלי החקירה, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו [ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 לפסק הדין (23.6.2010); ע"פ 2404/09 אלחמידי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.9.2009) ע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 לפסק הדין (טרם פורסם, 7.4.2011)] בהתאם גם בחינת טענות בדבר מחדלי חקירה בשלב הדיון בבקשת המעצר. לאחר עיון, לא מצאתי במחדלי החקירה עליהם הצביע בא כוח המשיב, לשנות בשלב זה של ההליך. ככל שהדברים מתייחסים לעניין בדיקת ה-DNA, הרי שלסירוב הרשויות לערוך (עקב העדפת תיקים אחרים) בדיקת ה-DNA, התלוותה מנגד בדיקה לטביעות אצבע. בדיקת טביעת האצבע, הייתה מיטבית עם המשיב, שכן לא נמצא כל קשר בין אריזות הסמים למשיב. באתי ושאלתי, מה היא התוצאה המיטבית עם המשיב, בעריכת בדיקת ה-DNA, ומצאתי את אותה תשובה שלילית, שסיפקה בדיקת טביעת האצבע, לומר כי לא נמצא ממצא הקושר המשיב להחזקת הסמים. אם כך, גם בעריכת בדיקת ה-DNA וגם אם בדיקה זו הביאה לתוצאה המיטבית עם המשיב, הרי שעל המשיב להתמודד עם שאר הראיות לכאורה נגדו, כמוצג על ידי המבקשת. אם כך, לעריכת בדיקת ה-DNA, לא היה צורך של ממש לגילוי האמת. אוסיף, כי גם לא מצאתי כי בהיעדר עריכת בדיקת זו, כפגיעה בתחושת הצדק וההגינות. אכן, כאמור לעיל, על הרשות החוקרת למצות כל כיווני החקירה, אף מעבר לסף הראיות הנדרש להוכחת אשמתו של אדם, וזאת גם אם מטעמי הגינות ההליך הפלילי ושמירת תחושת הצדק בלבד, אם כי יש לזכור, כי הרשויות האמונות על אכיפת החוק, כשאר הרשויות, מוגבלות בתקציביהם ובמשאביהם, ואין לדרוש מהן, עריכת בדיקות שאין להן כל השלכה מעשית. דעתי זו בדבר היעדר משמעותן של מחדלי החקירה, זהה גם ביחס לשאר מחדלי החקירה שבא כוח המשיב הפנה אליהן. כך לא מצאתי ממש בטענה, ששום חוקר לא אישר שנתפסו כפפות ברכב, חרף העובדה כי דו"חות הצפייה מצביעות כי המשיב התעסק עם ידית ההילוכים - עת עולה לכאורה שמדובר בשקית סמים - אם כי לא נמצא תיעוד לממצא מעבדתי. עם זאת, גם בהיעדר הימצאותן של ככפפות ברכב, אין בכך ללמד כי המשיב, לא שם שקית הסמים, בידית ההילוכים, אף אם לא נמצא ממצא על אותה שקית, וגם אם לא נמצאו כפפות שיכולות להסביר את היעדר הימצאותם של טביעות אצבע על השקית. כך קיימות מספר אפשרויות בהן יכול המשיב למנוע הימצאות טביעות אצבע על השקית, ובעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט קדמי, באומרו: "נסיון החיים מלמד, כי בנסיבות כגון דא, אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן." [(ההדגשה הוספה ר.ש.) ע"פ 5724/95 אחמד אבו דוחל נ' מדינת ישראל, (12.5.96) פסקה 5(א)(2)]. בדומה, יש לדחות הטענה לפיה היה על הרשות החוקרת לבדוק את גרסת המשיב בדבר הימצאותו בבניין באמירו של המשיב בעת מעצרו, "באתי לזיין"[ ראו מזכר מיום 1.8.11 מסומן קל"ז]. המשיב שמר במהלך חקירתו בקנאות על זכות השתיקה, ולא ניתן לקבל ממנו קצה חוט שיהיה בו להסביר את אמירתו " באתי לזיין", מכאן כי לא היה ניתן לחקור עניין זה ולבדוק את אמיתות אמירתו של המשיב. עם זאת אציין, כי נכונותו של המשיב, להיפגש עם בחורה עולה גם מהודעתו של אהרון פחימט, אשר מסר כי ביום המעצר המשיב הציע לו לעשות סיבוב ברכב, על מנת ללכת לראות "איזה מישהי" [ראו הודעת אהרון פחימט מיום 4.8.11]. אם כי לגישתי אין לייחס לכך משמעות ממשית בנסיבות העניין, שכן, גם אם המשיב בא להיפגש עם מישהי בסביבה, הרי שאין בכך להסביר את הימצאותו בתדירות בה הוא נמצא בסביבת הבניין, ובייחוד לא כניסתו ויציאתו של המשיב לבניין, בתכיפות של דקה עד לשתיים. נסיבה זו, לעצם הימצאותו של המשיב בבניין, גם יש בה לייתר במידה רבה את חקירת שאר דיירי הבניין ותחקורם. שכן עצם הימצאותו של המשיב בבניין (אף שאינו גר שם), כך גם עצם התגוררותם של שאר דיירי הבניין במקום, אין בה בלבד להקים חזקת השליטה על הסמים לא ביחס למשיב כך גם לא ביחס לשאר הדיירים. שכן, מקובלים עלי דברי בא כוח המשיב בהיותו של הבניין, בניין הפתוח לציבור הרחב. בהתאם לכך אין לדיירי המקום או לעצם הימצאותו של המשיב במקום, הן אם לצורך ביקור חברו סיון ביטון או עניינים אחרים (כגון ביקור בחורה) להקים זיקה מיוחדת לסמים שנמצאו בבניין. עם זאת, עצם ביקורו של המשיב בתדירות גבוהה ובתכיפות וכן כניסתו של המשיב לבניין אך לדקה או שתיים, שוללים ההנחה המסבירה את הימצאות המשיב במקום, לצורך ביקור חברו או לצורך ביקור מישהו אחר. אף מעבר לכך, כי הימצאותו של המשיב בתדירות כה גבוהה בבניין, ובהתחשב בדפוס צעדיו בכניסה ויציאה מהבניין, מקים ראייה נסיבתית לכאורית המחזקת את טענת המבקשת, לפיה הסמים הינם בחזקת המשיב. כך גם לא מצאתי טעם של ממש, למצער בשלב הלכאורי של בחינת הראיות, בדבר טענת בא כוח המשיב, לפיו הרכב הינו בבעלות חבר המשיב, ונמצא בשימוש בני משפחתו של אותו חבר. כך המשיב, נעצר עת שהה ברכב ועת שהיה בחזקתו. זאת ועוד, כי הרכב נמצא בידי המשיב כבר זמן מה, טרם הוא נעצר [ראו הודעת שלומי שרף הרוש מיום 26.7.11; הודעת סנדרה מיום 21.7.11], מכאן כי קמה חזקה לפיה הסמים שנתפסו באותו רכב, שייכים הם למשיב. מעבר לכך יצוין, כי אכן בעת מעצר המשיב, נתפס עמו אדם אחר, בשם אהרון פחימט. אם כי עולה לכאורה, כי הימצאותו של אדם זה ברכב, הייתה מזדמנת, לאחר שאותו אדם בא למשיב על מנת ללוות ממנו כסף [ראו הודעת אהרון מיום 20.7.11], גרסה הנתמכת בהאזנות סתר שבוצעו למספר הטלפון של המשיב ביום המעצר. עוד יוסף, כי אהרון לא נראה נכנס לבניין בו נמצאים הסמים, זאת להבדיל מהמשיב, שכאמור נראה נכנס לבניין בו אוכסנו הסמים, בתדירות גבוהה. כך גם לא נצפה, כמי שמתעסק עם דבר באזור ידית ההילוכים, או מעביר דבר מה לאחר, כפי שהוא המצב עם המשיב. כללו של דבר, הראיות לכאורה מלמדות כי כמות בלתי מבוטלת של סמים נמצאה בבניין מגורים ברחב' החבצלת קרית ים. כמות נוספת של סמים, מאותו סוג, נמצאה ברכב בו נהג המשיב, מתחת לידית ההילוכים של הרכב . טרם מעצרו של המשיב ותפיסת הסם ברכב, ולאחר צאתו של המשיב מבניין בו אוכסנו הסמים, נראה המשיב מתכופף לעבר מוט ההילוכים ומתעסק במשהו, מיד לאחר מכן נפגש במקום עם אדם אחר ומעביר לו דבר מה תמורת כסף אותו הוא מקבל באותו מעמד. עוד נראה המשיב נכנס מספר פעמים לבניין המגורים, נכנס אליו ויוצא כעבור דקה-שתיים בכל פעם [ראו דו"ח פעולה של הבלש אופרי סיני מסומן ג']. בבדיקת מצלמת אבטחה המותקנת בבניין, החל מיום 13.7.11 ועד למועד מעצרו, נראה המשיב נכנס ויוצא לבניין פעמים רבות במהלך כל שעות היום והלילה, לפרקי זמן קצרים ביותר שלא עולים על שתי דקות [ראו דו"ח של רס"ר יובל מוזס מסומן סז]. בעניין דו"ח זה יובא אל תשומת לב הסניגור, כי בניגוד לטענתו, הרי שדו"ח זה מלמד, כי שעות הכניסה והיציאה של המשיב לבניין, כן נבדקו. לגישתי יש במקבץ ראיות נסיבתיות מעין זה, להקים חזקה ראייתית מספקת, לפיה הסמים שנתפסו בבניין וברכב היו מוחזקים לכאורה בידי המשיב. התנהגות המשיב, הינה התנהגות מפלילה, שכן אין הסבר מניח הדעת להימצאותו של המשיב, בבניין המגורים, בתדירות כה גבוהה ולפרקי זמן קצרים. על כך יש להוסיף, כי ברכב בו נהג המשיב נתפסה כמות סמים מתחת לידית ההילוכים, לאחר שנראה המשיב יוצא מהבניין, הוא נכנס לרכב מתעסק בדבר מה באזור ידית ההילוכים, ומיד פוגש אחר המוסר לו כסף, בתמורה לדבר מה שמוסר לו המשיב. דבר המקים חזקה לכאורית, לפיה המשיב נכנס לבניין נטל הסמים, והעבירם לרכב. אף אם נאמר, כי ניתן להתאים לכל אחת מהראיות הנסיבתיות שנסקרו, תהיות כאלה או אחרות, שיש בהן להרחיק את אשמתו הלכאורית של המשיב, הרי שהצטרפותן של אלה יחדיו, בזמנים ובנסיבות כפי שנסקרו לעיל, מביאים למסקנה לפיה המשיב הוא האחראי על הסמים. כך כבר נאמר: "כי כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר אישה ברעותה, נעשית "חזקת חפותו" של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר, עד שלא נותר ממנה שריד. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ("פזל"), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על - כן, תיתכן גם תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי". [ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 477, 484 - 85; בש"פ 9877/03 מדינת ישראל נ' עקירו (טרם פורסם, 25.11.2003) סעיף 3]. על כך יש להוסיף, כי המשיב, שמר לאורך כל חקירתו על זכות השתיקה, וכאמור: "השתיקה מצטרפת להחשדה, ואחזור על שנאמר בע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק - יש לו מה להסתיר"." [בבש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' איל לוי ואח' (טרם פורסם, 9.3.09)]. המשיב, וככל שבידו הסבר להימצאותו בבניין והתנהלותו טרם מעצרו, היה יכול להפריך המסקנה הבלתי נמנעת מהימצאותו באותו בניין, לומר כי הסמים היו בחזקתו, אם כי הוא נמנע מלעשות כן. כך, לא ניתן הסבר המניח הדעת בדבר התנהלותו טרם המעצר, מהן הגעתו לבניין בו נמצאו הסמים בתדירות הגבוה בה הגיע, וכן כניסתו ויציאתו מהבניין, בתכיפות שנעשתה. סיכומו של דבר, לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה שנפרשו בפני, הגעתי למסקנה, כי חרף היות מקבץ הראיות לכאורה מורכב ממסכת של ראיות נסיבתיות, הרי שהמדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה, המספקת לצורך מעצר המשיב, עד תום ההליכים. עילת מעצר וחלופת מעצר עבירות של סמים, ובמיוחד עבירות שאינן של החזקה לשימוש עצמי והנמנות של עבירות הפצת הסמים, מקימות חזקת מסוכנות מכוח הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). "מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצידן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נדרשת בהכרח יציאה מהבית... מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים הנורמטיביים נעדרי עבר פלילי... ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום." [בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011)]. ואכן הכלל הוא, כי גם כאשר קיימת עילת מעצר וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. וכך והדברים סוכמו ותמצתו בדבריו של כב' השופט עמית ב-בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.3.11): "אלא שמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וחזקה עלינו מצוות המחוקק כי  בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם, אלא אם נוכח, בין היתר, כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה" כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן: חוק המעצרים). בחינה זו נעשית למרות קיומן של עילות מעצר כמו מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט ( וראו, לדוגמה, בש"פ 5927/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה י ( 16.8.2010); בש"פ 6247/10 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 ( 1.9.2010); בש"פ 6539/07 בן מיור יהושע נ' מדינת ישראל ( 9.8.2007)). השיקולים העיקריים בבוא בית המשפט לבחון אפשרות לחלופה כוללים, בין היתר, עבר פלילי ומהותו, מספר האישומים ונסיבותיהם ותסקיר שירות המבחן (בש"פ 11053/05 אנואר אל אסד נ' מדינת ישראל ( 19.12.2005); בש"פ 5887/10 מדינת ישראל נ' עומר אחמידי ( 16.8.2010)). משמצא בית המשפט כי יש טעם בבחינת חלופת מעצר, יבחן בית המשפט את החלופה הפרטנית המוצעת ואם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות (בש"פ 9109/09 אבו זייד נ' מדינת ישראל ( 24.11.2009) והאסמכתאות שם). בכגון דא, ראוי לייחס משקל נכבד להתרשמותה של הערכאה הדיונית, שבחנה באופן מקיף ויסודי את פרטי חלופת המעצר והתרשמה ישירות מהמפקחים ומהערבים (בש"פ 3839/04 מדינת ישראל נ' בחירי ( 25.4.2004)). ולבסוף, יש לזכור כי חלופת המעצר נדרשת להפחית ולהקהות במידה רבה את עילת המעצר (מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט) אך אין מדובר בחלופה "הרמטית" כמעצר מאחורי סורג ובריח, "סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון".   (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם, 6.7.2001); בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני ( 15.3.2010))." [שם, פסקה 6 להחלטה]. ברם לדידי, נסיבות המקרה כפי שכבר פורטו לעיל, מונעים משחרור המשיב לחלופת מעצר. כך המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, וכן כי למשיב עבר פלילי הכולל עבירות של קשר לפשע, התפרצויות, איומים ותקיפה, המצדדים בתורם במעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. לעניין רמת המסוכנות והיכולת להעריכה לצורך שקילת חלופת מעצר אוסיף כי המשיב שמר בחקירותיו על זכות השתיקה. שמירה על זכות שתיקה מקשה על המשיב להפריך את המסוכנות העולה ממעשיו. [בש"פ 748/10 שומי איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם. ניתן ביום 18.2.10 2010); בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(5) 200, 207 (1996)]. כך גם יש לזכור כי בטרם יורה על שחרור לחלופת מעצר, על בית המשפט להשתכנע כי החלופה המוצעת אכן תפחית את הסיכון הנשקף מן הנאשם במידה סבירה, ההולמת את נסיבות העניין [ראו בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (טרם פורסם, 7.9.2009)], וברי כי ככל שהסיכון הנשקף מן הנאשם רב יותר, כך תידרש חלופה הדוקה ואפקטיבית יותר אשר תבטיח להנחת דעתו של בית המשפט את שלום הציבור. עוד יש לזכור כי ייתכנו מקרים אשר בהם יגיע בית המשפט למסקנה, לאחר שישקול בדבר ואף בלא שיידרש לחלופה קונקרטית, כי אין מקום להורות על חלופה כלל בשל הסיכון הרב הנשקף מן הנאשם [ראו בש"פ 8646/09 עמר נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, 10.11.2009)]. המשיב החזיק בסך הכולל של 86 גרם נטו של סם, כמות המשתווה לכ-290 מנות של סם. מכאן, כי המדובר בעיסוק נרחב בסחר בסמים, דבר שבתורו מחזק ההנחה, לפיה שחרור המשיב לחלופת מעצר, יכול להביא להמשך מעשי הסחר גם תוך שהיית המשיב בחלופת מעצר ביתית. כך נאמר: "הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא כי כלל חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו. ...ובעיקר העובדה שהסחר בסמים יכול להתבצע גם כאשר הנאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו הוגבל" [בש"פ 8800/10 עלי אלטלאקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.12.10). פסקה 8 להחלטת כב' השופטת ארבל]. על כך אחזור ואפנה ל"הפיתוי הרב לעסוק בעבירות מעין אלה, לנוכח השכר הרב בצידן" [בש"פ 2746/11 הנ"ל]. מכאן כי חלופת מעצר, שתבטיח אך הישארותו של המשיב במקום מעצרו, אין בה לכשעצמה לאיין המסוכנות העולה מעבירות מעין אלה. לנוכח זאת נקבע, כי שחרור נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר יעשה אך במקרים חריגים [ראו: בש"פ 6985/10 יעקב עזרא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.10)]. כך לדוגמא, מקרה והמדובר בגיל צעיר או עבר נקי [השוו: בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.11.2008); בש"פ 981/05 בחיץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.2005)], אם כי המשיב אינו עונה על אף אחד מחריגים אלו. כללו של דבר, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים המתחייבים בנסיבות העניין, החלטתי כי במקרה זה לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. בהתאם אני מורה על מעצרו של המשיב, עד תום ההליכים נגדו בת"פ 15357-08-11. החזקת סמיםסמיםמעצרמעצר עד תום ההליכים