השאלה המרכזית שבפנינו היא האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי החתימה המופיעה על גבי ייפוי הכוח הנ"ל אינה חתימתו, נעשתה בניגוד להסכמתו, ללא הרשאה ובעקבות מעשה מרמה. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת זיוף חתימה על ייפוי כוח: פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש התובע למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע 2 להימנע מחילוט ערבות בנקאית מס' 252/0001 ע"ס 119,000 ₪ (להלן "הערבות הבנקאית"), שהוציא לטובת נתבע 1, להבטחת "כלל האשראים" שיש לנתבעת 3 אצל נתבע 1, ולהשיב את הערבות הבנקאית לידי התובע או לידי נתבע 2. לחלופין מבקש התובע סעד כספי בשווי הערבות הבנקאית מהנתבעים 2, 3 ו- 4. ביום 16/11/08 ניתן בתיק זה צו מניעה זמני לטובת התובע, בכפוף להארכת תוקף הערבות, וזאת עד לסיום ההליכים בתובענה. צו המניעה הזמני ניתן על יסוד הטענה שלפיה הנתבע 4 ביצע מעשה מרמה חמור בכך שתוך הטעיית מזכירת התובע ופקידיו של נתבע 2, נמסרה הערבות הבנקאית לידיו, שלא בהסכמתו וידיעתו של התובע. טענות התובע התובע הוא הבעלים והמנהל של חברה פרטית בשם "עשינו עסק בע"מ", העוסקת בין היתר בייבוא, שיווק והפצה של כלי עבודה חשמליים. התובע הינו בעל חשבון בנק פרטי מס' 150252 אצל נתבע 2 שהוא מוסד בנקאי. נתבעת 3 היא חברה פרטית הנשלטת ומנוהלת בפועל על ידי נתבע 4. לפי מיטב ידיעתו של התובע, נתבעת 3 מנהלת את ענייניה הבנקאיים אצל תובע 1, בין היתר, בחשבון 693331. נתבעת 3 ניהלה קשרים מסחריים עם "עשינו עסק בע"מ" משנת 2003, ונהגה לרכוש מהחברה הנ"ל מוצרים שונים. כך נוצרה ההיכרות בין התובע לבין נתבע 4 וכך ניתנה לתובע האפשרות לרכוש חלק ממניותיה של נתבעת 3. במסגרת אותן הבנות היה על התובע לשלם מקדמה עבור המניות בסך של 119,000 ₪ באמצעות ערבות בנקאית שהתחייב להפקיד בחשבונה של נתבעת 3 להבטחת אשראים שיש לה אצל נתבע 1, וזאת לאחר שהמו"מ בין הצדדים הנ"ל היה מבשיל לידי הסכם מחייב וחתום. המו"מ לא התגבש לידי הסכם, אולם לצורך בדיקת האפשרות, הורה התובע לנתבע 2 ביום 9/9/08 בקירוב להכין את הערבות הבנקאית. הערבות הוכנה והתובע הודיע לנתבע 4 כי היא תימסר לו או ישירות לנתבע 1 לאחר חתימת ההסכם אם ייחתם. התובע טס לחו"ל ביום 16/9/08 בשעות הבוקר המוקדמות, ובאותו יום התקשר הנתבע 4 למזכירתו של התובע בחברת עשינו עסק בע"מ, וביקש שתבדוק האם מונח על שולחנו של התובע ייפוי כוח בחתימת התובע, המורה לנתבע 2 למסור לנתבע 4 את הערבות הבנקאית. המזכירה ניגשה לשולחנו של התובע, לא מצאה ייפוי כוח משום שמעולם לה היה כזה במציאות, והודיעה לנתבע 4 כי היא לא מצליחה להשיג את התובע בטלפון. נתבע 4 הפעיל לחץ רב על המזכירה אשר הכירה אותו קודם לכן, וכתוצאה מכך חתמה המזכירה לבקשתו על ייפוי הכוח בשם התובע, באופן שהחתימה נחזית להיות של התובע, והכל בניגוד להסכמתו ולהרשאתו של התובע, כך שהערבות הבנקאית הוצאה במרמה והטעייה. באמצעות ייפוי הכוח הנ"ל, אשר כאמור התובע כלל לא חתם עליו, קיבל נתבע 4 את הערבות הבנקאית מנתבע 2. נתבע 2 התרשל בין היתר בכך שהעביר את הערבות הבנקאית לידי נתבע 4 ללא ייפוי כוח שהתובע חתום עליו, בעוד שהיה על נתבע 2 לסרב לקבל את ייפוי הכוח ולפחות לבדוק זאת מול התובע. עם שובו של התובע מחו"ל, נודע לו על אודות מעשה התרמית של נתבע 4. כאשר ביקש התובע מנתבע 4 להחזיר את הערבות הבנקאית, התנצל נתבע 4 והודיע כי ישיב לו את הערבות הבנקאית תוך ימים ספורים, אולם להפתעתו ביום 23/10/08 הודיע לו נתבע 2 שהגיעה דרישה מנתבע 1 לחילוט הערבות הבנקאית. התובע מסר לנתבע 2 ביום 27/10/08 הודעה בכתב שבה דרש לא לפרוע את הערבות הבנקאית בטענה כי החתימה על "ייפוי הכוח" שמכוחו נמסרה הערבות הבנקאית לנתבע 1 אינה חתימתו אלא הייתה זו פקידתו שחתמה על ייפוי הכוח ללא הרשאתו. כן התברר כי מנהל הסניף היה בחופשה בעת שנציגו של נתבע 4 ביקש את הערבות הבנקאית, ולכן אירעה התקלה. אל מול זאת מסר מי מטעם נתבע 2 לתובע ביום 28/10/08 כי בהעדר צו שיפוטי עד ליום 1/11/08 תחולט הערבות הבנקאית לטובת נתבע 1. כן נטען בכתב התביעה המתוקן כי מרמה ונסיבות מיוחדות מהוות חריג לעיקרון עצמאותה של ערבות בנקאית אוטונומית. טענות הנתבע 1 לנתבע 1 אין כל מערכת יחסים עם התובע. התובע אינו צד לערבות הבנקאית ואינו מוזכר בה כלל. נתבע 1 קיבל את הערבות הבנקאית מנתבע 2 להבטחת חובות של נתבעים 3 ו- 4. מערכת היחסים היחידה של נתבע 1 היא עם נתבע 2. נתבע 2 הוציא ערבות בנקאית אוטונומית לטובת נתבע 1 ולצורך כך לקח בטחונות. נתבע 1 אינו קשור כלל לעסקת היסוד, ויש לבחון אך ורק את הערבות הבנקאית האוטונומית שלגביה אין לתובע או לנתבע 2 כל טענה. הערבות הבנקאית היא כאמור אוטונומית ונהנית מעיקרון העצמאות אשר מנותק מעסקת היסוד, ואין מערכת יחסים כלשהי הקושרת את נתבע 1 לטענת המרמה. על פי נוסחה של הערבות הבנקאית התחייב נתבע 2 כלפי נתבע 1 כדלקמן: "1. אנו ערבים בזה כלפיכם לתשלום כל סכום עד לסכום כולל שך 119,000 ₪ (מאה ותשעה עשר אלף ₪) (להלן "סכום הערבות") שתדרשו מאת ל.ש. פיוצ'ר שיווק והפצה בע"מ (להלן "הנערב"), בקשר להבטחת כלל האשראים בבנק הפועלים סניף 6.1 (יפו) ח-ן 693331. 2. לפי דרישתכם הראשונה בכתב, לא יאוחר מעשרה ימים מתאריך התקבל דרישתכם על ידינו לפי כתובתנו המצויינת לעיל, אנו נשלם לכם כל סכום הנקוב בדרישה ובלבד שלא יעלה על סכום הערבות, מבלי להטיל עליכם חובה לנמק או להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הנערב" מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, והתובע ידע היטב כי בהתקיים תנאי הערבות יקבל נתבע 1 את כספי הערבות, מבלי שיהיה תלוי במחלוקת אשר מקורה בעסקת היסוד. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בערבות בנקאית שמסר נתבע 2, בעוד התובע הוא צד רביעי לעסקה. כמו כן הועלו בכתב ההגנה המתוקן מטעם נתבע 1 טענות נוספות, וביניהן טענת שיהוי וחוסר תום לב בכך שלא גולו מסמכים שונים. טענות הנתבע 2 תחילה נטען כי דין התביעה להידחות בשל השיהוי הרב בהעלאת טענותיו של התובע, שכן לשיטתו נודע לו על מסירת הערבות הבנקאית לידי נתבע 1 עם חזרתו מחו"ל ביום 22/9/08. התובע לא פנה לנתבע 2 מידית בבקשה לביטול הערבות הבנקאית, לא פנה לנתבע 1 בטענה כי הערבות נמסרה שלא כדין ותוך מרמה, ואף סיכם עם נתבע 4 כי הערבות תישאר אצל נתבע 1 עד להחלפתה על ידי הנתבע 4. רק למעלה מחודש ימים מהיום שבו נודע לתובע לטענתו על אודות התרמית וארבעה ימים לאחר שנודע לו כי הבנק המוטב, נתבע 1, מבקש לחלט את הערבות הבנקאית, פנה התובע לראשונה לנתבע 2 בטענה בדבר מסירתה ללא הסכמתו. כך, בשיהוי שנקט התובע גרם הוא בעצמו ליצירת הנזק, שכן אם היה מעלה דרישה לביטול הערבות עוד בטרם דרש נתבע 1 את מימושה, הרי שניתן היה להשיבה ללא כל קושי. ממצב דברים זה עולה חשש לקנוניה בין התובע לבין נתבעים 3 ו-4 ולכל הפחות רשלנות תורמת של התובע בשיעור של 100%. דין התביעה להידחות אף בשל חוסר ניקיון כפיים מצדו של התובע והסתרת מסמכים. התובע לא צירף לתביעתו טיוטת הסכם, זיכרון דברים או כל מסמך אחר התומך בטענתו בדבר קיום מו"מ לגיבוש עסקה שבמסגרתה ביקש להנפיק את הערבות הבנקאית. לגופו של עניין נטען כי שימוש בערבות בנקאית להבטחת מקדמה לרכישת מניות אינו סביר, והתובע לא הציג כל הסבר לכך שהערבות הייתה אמורה להיות בתוקף למשך חודשיים. כן נטען כי התובע פנה לעובד של נתבע 2 בשם נרקיס משה ביום 4/9/08 או בסמוך לכך בבקשה להנפקת ערבות בנקאית לטובת נתבעת 3, וביקש מנרקיס לפנות לנתבע 4 על מנת לקבל פרטים לצורך הכנת הערבות הבנקאית, ונתבע 4 אכן מסר לנרקיס את פרטי הערבות. כשנשאל התובע לשם מה נחוצה הערבות הבנקאית, השיב כי "היא נדרשת לצורך העברתה לחבר קרוב". ביום 8/9/08 בשעות הערב הגיע התובע לסניף של נתבע 2 לצורך קבלת הערבות הבנקאית. פקידה של נתבע 2 בשם מירב זיני החלה למלא את טופס הבקשה להוצאת הערבות הבנקאית, אולם לנוכח השעה המאוחרת לא ניתן היה להנפיק את הערבות הבנקאית בפועל באותו יום. על כן הגיע התובע לסניף למחרת, ביום 9/9/08 בשעות הבוקר, וחתם בפני מירב על גבי טופס הבקשה, על שטר משכון ניירות ערך ועל טופס הודעת משכון, והכול כבטוחה לכספי הערבות. לבקשת התובע הונפקה הערבות הבנקאית כבר באותו יום, אולם התובע אשר מיהר לדרכו לא המתין עד להנפקתה, מסר כי ישלח נציג מטעמו לקחתה במועד מאוחר יותר. לאחר עזיבתו של התובע את הסניף אישר התובע טלפונית את נוסח הערבות שנשלחה אליו בפקס. בחלוף מספר ימים, התקשרו הנציגים מירב ונרקיס לתובע שמסר להם כי יבוא בעצמו או ישלח נציג מטעמו על מנת לקחת את הערבות הבנקאית, וזאת באמצעות ייפוי כוח שישלח התובע לסניף קודם לכן. ביום 16/9/08 הגיע לסניף של נתבע 2 פקס (נספח י"א לכתב ההגנה) שלפיו הורה התובע לנתבע 2 למסור את הערבות הבנקאית לידי נציג החברה בשם אבי X. החתימה על ייפוי הכוח הייתה זהה לדוגמת החתימה של התובע, ומכאן שמדובר בייפוי כוח מטעם התובע. לחלופין יש לראות את התובע כמי שנתן למזכירתו הרשאה מכללא לחתום בשמו על ייפוי הכוח, שכן התברר כי בעבר קיבלה הרשאה לחתום על מסמכים רבים אחרים של החברה. לחלופין יש לראות את המעשה של מזכירת התובע כמעשה שטות רשלני אשר גורר אחראיות לכל נזק שאירע. נוסף על כך נטען כי החתימה שהופיעה על גבי ייפוי הכוח הייתה כה דומה לחתימתו של התובע, עד שלא ניתן לייחס לנתבע 2 כל רשלנות, וכי נתבע 2 לא נדרש לבדוק את החתימה ברמה של מומחה להשוואת כתבי יד. כן הוכחשה טענת התובע שלפיה מר נרקיס משה מסר לו שביום מסירת הערבות שהה בחופשה בביתו ולכן ארעה התקלה. תצהירי/עדי הצדדים התובע ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגשו מטעמו תצהיר של הגב' יוליה קוריס, מזכירתו של התובע וחוות דעת של הגרפולוגית, הגב' אורה כבירי. כן ביקש התובע להזמין לעדות מטעמו את הגב' חנה אזריהן, מנהלת סניף הבנק של נתבע 2 בישוב רעות מכבים. מטעם נתבע 1 הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' אסנת שלמה, ומטעם נתבע 2 הוגשו תצהיריהם של הגב' מירב זיני ומר משה נרקיס. המצהירים והעדה נחקרו בחקירות נגדיות והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. דיון השאלה המרכזית שבפנינו היא האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי החתימה המופיעה על גבי ייפוי הכוח הנ"ל אינה חתימתו, נעשתה בניגוד להסכמתו, ללא הרשאה ובעקבות מעשה מרמה של נתבע 4. אין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר בערבות בנקאית אוטונומית. התובע מאשר זאת בסיכומיו, וכך גם טוענים הנתבעים בסיכומיהם. כן מוסכם בין הצדדים כי אין בערבות הבנקאית כשלעצמה פגמים כלשהם. לטענת הנתבעים, התובע כלל לא מוזכר בערבות הבנקאית ונתבע 1 הוא המוטב בערבות זו, כאשר גם לפי עדותה של הגב' חנה אזריהן, אלמלא צו המניעה הזמני והארכת תוקפה של הערבות הבנקאית היה נתבע 2 מחלט את הערבות ומשלם את מלוא סכומה לנתבע 1 (עמ' 67 ש' 25-27). אל מול זאת טוען התובע בכתב התביעה שלפיה ייפוי הכוח הוצא במרמה, תוך הטעיית מזכירתו וניצול אמונה, ועל כן ולפי פסיקת בתי המשפט כי מרמה ונסיבות מיוחדות מהוות חריג לעיקרון עצמאותה של ערבות בנקאית אוטונומית, יש ליתן את הסעד המבוקש ולא לחלט את הערבות הבנקאית. הערבות הבנקאית שהכין נתבע 2 הונפקה לטובת נתבע 1 ואכן שמו של התובע כלל לא מוזכר בערבות הבנקאית. על פי הערבות הבנקאית, נתבע 2 ערב כלפי נתבע 1 לתשלום כל סכום עד לסך של 119,000 ₪ שתדרוש נתבעת 3 לשלמו, לפי דרישתה הראשונה ולא יאוחר מעשרה ימים לאחר מועד הדרישה. הערבות הבנקאית אכן הוגשה למימוש ויצאה דרישת תשלום בגובה מלוא סכום הערבות הבנקאית. לאור זאת, התובע הוא הנושא בנטל להוכיח את חריג המרמה המהווה חריג לעיקרון העצמאות הנ"ל, ומדובר בנטל הוכחה כבד ביותר, כפי שנקבע בפסיקה. ראו לעניין זה מאמרו של ד"ר רוי בר קהן, ערבות בנקאית: החריגים לעקרון העצמאות, הפרקליט נ תש"ע, בעמ' 417 שם נקבע תוך התייחסות לדין האמריקאי כי "הגדרת חריג המרמה בסעיף 109 לפרק 5 המתוקן נעשתה באופן מצמצם, תוך שימוש במונח "material fraud" באופן עמום וקשה ליישום". ד"ר בר קהן מפנה בעניין זה לסעיף 109(a) לאחר תיקון פרק 5 ל- U.C.C - "If […] a required document is forged or materially fraudulent, or honor of the presentation would facilitate a material fraud by the beneficiary on the issuer or applica, […] the issuer, acting in good faith, may honor or dishonor the presentation […]" אמנם הועלתה מטעם הנתבעים טענת קנוניה בין התובע לבין נתבעים 3 ו- 4, אולם הנטל הראשוני להוכיח ולבסס מעשה מרמה של נתבע 4 מוטל על התובע תחילה. ד"ר רוי בר קהן התייחס במאמרו הנ"ל גם לעניין "חריג הנסיבות המיוחדות", וציין שם, בעמ' 419: "חריג ייחודי זה, שאין לו אח ורע בשיטות המשפט הזרות, ואשר מעניק שיקול דעת רחב לבית המשפט, הוגדר בכמה פסקי דין תוך שימוש בכמה מבחני עזר. בין היתר, ניתן למצוא בפסיקה הגדרה של החריג כחל במצבים הכוללים: (א) התנהגות חמורה מצד המוטב; (ב) התנהגות שרירותית מצד המוטב; (ג) התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים; (ד) הפעלת לחץ או נקמנות; (ה) מצבים של חוסר תום לב; (ו) מצבים של אי הגינות בולטת בקיום חוזה". הוכח כי התובע ניהל קשרים מסחריים עם נתבעים 3 ו- 4 במשך תקופה ארוכה מאוד, בת חמש שנים לפחות. לטענת התובע, התנהל מו"מ בינו לבין נתבע 4 ורעייתו של נתבע 4 במסגרת עסקה למכירת 30% ממניותיה של נתבעת 3. פרט לתצהיר עדות ראשית של התובע, הוגשה טיוטה של הסכם אשר סומנה נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, וזאת ככל הנראה בניסיון לבסס טענה זו. העמוד הראשון של נספח ג' הנ"ל הוא העתק של מה שנחזה להיות קטעים מתוך שני מיילים: מייל אחד של נתבעים 3 ו- 4 מיום 27/7/08 שבו צוין כי הנושא הוא "תיקון טעות להלן המסמך הנכון יוסי להלן ההסכם שלנו", וכן קטע ממייל נוסף מהתובע ליוליה אדס מיום 14/12/08 אשר חוזר בנדון על אותו נושא - "תיקון טעות להלן המסמך הנכון יוסי להלן ההסכם שלנו" כנ"ל בתוספת התייחסות לקבצים המצורפים המכונים "הסכם השקעה". בתצהיר עדותו הראשית מתייחס התובע למייל שנשלח אליו בצירוף טיוטת הסכם לרכישת מניות של נתבעת 3 (נספח ג' הנ"ל) והצהיר כי ראה את הטיוטה לראשונה ביום 14/12/08, רק לאחר הגשת תביעה זו ומבלי שהצדדים חתמו על ההסכם בפועל. בטיוטה שצורפה לנספח ג' הנ"ל אין התייחסות לסכום התמורה שיש לשלם, וצוין במפורש כי התמורה תשולם אך ורק כנגד חתימה על גבי שטרי העברת 30% ממניות החברה (סע' 5.1 בטיוטת ההסכם הנ"ל). נוסף על כך צוין כי הסכום ישולם באמצעות "שיק בנקאי" אשר יימסר לידי החברה. אין בטיוטה התייחסות כלשהי לערבות בנקאית. לאור זאת, אין מקום לקבוע שהתובע הוכיח כי הערבות הבנקאית קשורה בהכרח לטיוטת ההסכם הנ"ל או להסכם כלשהו לרכישת חלק ממניותיה של נתבעת 3 אשר לא יצא לפועל. כך לא ברור מדוע הונפקה ערבות בנקאית בחודש אוגוסט 2008, כאשר התובע עצמו הצהיר כי לא הכיר את טיוטת ההסכם אשר צורפה למייל מחודש דצמבר 2008, מספר חודשים לאחר הגשת התביעה שבפנינו. בהקשר זה יצוין כי התובע העיד שהוחלפו מספר טיוטות בקשר להסכם רכישת המניות, אולם פרט לנספח ג' הנ"ל, אשר כאמור לעיל התובע העיד כי לא ראה אותו באותה עת, לא טרח התובע לצרף מסמך או טיוטת הסכם כלשהו על מנת לבסס את טענתו הנ"ל. כך גם לא צורפו העתקים של מיילים אחרים לעניין ההתקשרות והערבות הבנקאית, והתובע לא הזמין את נתבע 4, רעייתו, או כל עד אחר להעיד מטעמו בנוגע לנסיבות הנפקת הערבות הבנקאית ואופן מימושה. התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי למעשה, הערבות הבנקאית הייתה אמורה להיות מוחלפת בסחורה - "אני ידעתי שהערבות הבנקאית היא לצורך האשראי של בנק הפועלים. היא הייתה אמורה להיות מוחלפת בסחורה" (עמ' 19 ש' 11-12), והוסיף "והדבר הכי חשוב, הדבר הכי חשוב, היא בכלל לא היתה אמורה להיפרע. הייתה אמורה להיות מוחלפת בסחורה או בתחליף אחר לערבות בנקאית. והדבר הכי חשוב, היא היתה אמורה להימסר רק כשאני והוא נחתום על נייר, שאם נגיע להסכמה" (עמ' 19 ש' 14-16). על פי עדותו של התובע, אין לשלול את האפשרות כי תוכנן לעשות שימוש או נעשה שימוש בערבות הבנקאית כדי לתת לנתבעת 3 אשראי אצל נתבע 1 לצורך השלמת עסקה של רכישת סחורה - עסקה אשר התובע לא טרח להציג פרטים לגביה או להוכיחה בדרך כלשהי. הוכח, אם כן, כי התובע יחד עם החברה שלו, "עשינו עסק בע"מ" ניהלו קשרים מסחריים רבים עם נתבעים 3 ו-4. התובע לא הציג כל מסמך אחר שלו או של החברה על מנת להוכיח כי הערבות הבנקאית לא נוגעת לעסקה של רכישת סחורה אחרת, לרבות כרטיסי לקוח, חשבוניות, הזמנות וכיו"ב. כעולה מתצהירה של הגב' יוליה קוריס (אידס), מזכירתו של התובע "מעצם עבודתי בחב' עשינו עסק ידוע לי שבין חב' ל.ש. פיוצר שיווק והפצה בע"מ (להלן הנתבעת מס' 3) לבין חב' עשינו עסק בע"מ היו קיימים קשרים מסחריים במסגרתם רכשה הנתבעת מס' 3 מוצרים ממוצריה של חב' עשינו עסק בע"מ. במסגרת אותם קשרים מסחריים בין הנתבעת מס' 3 לבין חב' עשינו עסק בע"מ נוצרה היכרות ביני לבין מר שי מזרחי שהינו מנהלה של הנתבעת מס' 3" (סע' 2 לתצהיר). כן הוצהר כי ביום 16/9/08 טס התובע לחו"ל, ובאותו זמן התקשר אליה נתבע 4 אשר הודיע כי שליח מטעמו נמצא בבנק, וייפוי הכוח שהתובע היה אמור לשלוח לבנק לא נמצא בסניף, ולכן יש לשלוח את ייפוי כוח שנית. הגב' קוריס הוסיפה והצהירה כי בדקה בשולחנו של התובע ולא מצאה את ייפוי הכוח, וכשהודיעה לנתבע 4 כי היא לא מצליחה לאתר את התובע בטלפון, ביקש ממנה נתבע 4 לחתום בשמו של התובע על גבי ייפוי כוח ששלח אליה בפקס. הגב' קוריס מתארת כיצד הפעיל עליה נתבע 4 לחץ כבד, התקשר כל חמש דקות ואמר לה כי מדובר בעניין טכני בלבד, וכי שלח שליח מיבנה לסניף הבנק במיוחד על מנת לקבל את הערבות הבנקאית, ולכן "ברגע של שטות" חתמה על ייפוי הכוח בשמו של התובע. הגב' קוריס הוסיפה והצהירה כי נתבע 4 גרם לה לחשוב כי התובע חתם על מסמך דומה בטרם יציאתו לחו"ל, ולא הבינה שמדובר במסמך המאפשר מסירת ערבות בנקאית בסכום כה גבוה לנתבע 4, ולא הבינה שהבנק יסתמך על ייפוי הכוח הנ"ל מבלי לקבל אישור נוסף מהתובע. ייפוי הכוח קצר מאוד ולהלן תוכנו: "הנדון: ייפוי כוח למסירת ערבות הנני, הח"מ. יוסי ביבס, מייפה את כוחו של אבי X, ת.ז. X , לקבלת ערבות בנקאית מס' 150252/0001. בכבוד רב, יוסי ביבס "עשינו עסק בע"מ" לאור נוסחו של ייפוי הכוח, אין לקבל את עדותה של הגב' קוריס כי לא הבינה שמדובר בייפוי כוח למסירת ערבות בנקאית לאותו שליח מטעם נתבעים 3 ו-4, וכי קיים צורך לקבל אישור נוסף מהתובע. גרסה זו גם איננה עולה בקנה אחד עם גרסתה כי הפעילו עליה לחץ רב על מנת לקבל את ייפוי הכוח לצורך שחרור הערבות הבנקאית. עוד עלה מתצהירה של הגב' קוריס כי התובע אפשר לה, בתור מזכירתו, "לחתום את חתימתו של התובע בשם חב' עשינו עסק על מסמכים טכניים, כגון פניות למכון התקנים, על מסמכי ייבוא, על חשבוניות ללקוחות וכו'" (סע' 5 לתצהיר). כן הוסיפה כי צירפה לחתימתו של התובע חותמת החברה משום שסברה שזה נוגע לעסקי החברה עשינו עסק, ולא ידעה שהיא חותמת על מסמך אישי של התובע עצמו. כן הצהירה הגב' קוריס כי לא הצליחה לקבל את אישורו של התובע מראש, אולם חשבה שמדובר במסמך נוסף שנשלח במקום מסמך שאבד, כפי שהוסבר לה, כשלדבריה "מר שי מזרחי עובד עם עשינו עסק 5 שנים והאמנתי לו שהמסמך הזה הוא רק מסמך טכני ולא סברתי שעל סמך חתימתי תועבר אליו ערבות בנקאית בסכום כה גבוה, בלי שמר ביבס הסכים לכך". עוד הצהירה הגב' קוריס כי "מאחר וסברתי שמדובר במסמך טכני לא ניסיתי להשיג את מר ביבס לאחר חתימתי על המסמך והנחתי את מסמך "יפוי הכוח" יחד עם הדואר שהיה מיועד למר ביבס כשיחזור מחו"ל" (סע' 7 לתצהירה). מחקירתה הנגדית של הגב' יוליה קוריס על תצהירה עלה כי כאשר היא חותמת במקום התובע על מסמך, היא לא מציינת את שמה כמי שחותמת בשם התובע אלא חותמת בחתימה דומה לזו של התובע (עמ' 47 ש' 25). כן ראו עדותה של הגב' קוריס לעניין זה בעמ' 47 ש' 26-31: "ש. כלומר, זה נכון שאת משתדלת לעשות אותה כמה שיותר דומה. ת. כן, כי זה חוסך לו זמן, כי לא תמיד הוא נמצא בעסק ויכול לחתום, וזה רק על דברים טכניים. ש. הבנתי. וכלומר, מה שאת עושה, את לוקחת מהחתימה הזהה שלו, ואת מנסה לרשום אותה בדיוק אותו דבר? ת. כן." הגב' קוריס נשאלה מתי נשלח אליה טופס ייפוי הכוח, והשיבה כי היה זה ביום 16/9/08 ולא לפני כן. נוסף על כך עלה כי הגב' קוריס סברה שייפוי הכוח קשור למהלך העסקים הרגיל בין התובע לבין נתבעת 3, ולא לעסקים אחרים של התובע - "חשבתי שהכל קשור לעסק". העדה הוסיפה כי היא חותמת על דברים טכניים, ולא חשבה שייפוי הכוח משהו מהותי. לאחר מכן הוסיפה הגב' קוריס כי נתבע 4 כל הזמן לחץ עליה לשלוח את המסמך, בין השאר משום שהשליח של נתבע 4 מחכה כבר שעה בבנק וממתין לקבל את המסמך שהתובע חתם עליו יום קודם לכן. הגב' קוריס נשאלה מתי עדכנה את התובע בדבר ייפוי הכוח והשיבה כי עשתה זאת ביום שחזר, ונראה לה כי התאריך היה ה- 22 לחודש. כן עלה כי שוחחה עם התובע בעת ששהה בחו"ל, אבל לא לגבי ייפוי הכוח. בעקבות שאלות ב"כ נתבע 1 בחקירה הנגדית עלה כי הגב' קוריס ממשיכה לחתום על מסמכים טכניים גם היום, והיא תמיד שואלת את התובע לפני שהיא חותמת. לאחר מכן הוסיפה העדה כי היא ממשיכה לחתום בשמו של התובע בין היתר גם על בקשות לשחרור טובין במכון התקנים. על רקע עדותה הקודמת של הגב' קוריס על כך שנתבע 4 הלחיץ אותה, התקשר אליה מיליון פעמים, שלח אי מיילים והעביר את המסמך בפקס תוך שציין כי השליח שלו ממתין בבנק (עמ' 49 ש' 17-23), נשאלה העדה מדוע נלחצה אם מדובר בעניין טכני בלבד, "מקבלים מסמך וחותמים וזהו". הגב' קוריס השיבה: "לא יודעת למה, כי השליח שלו היה בבנק" (עמ' 52 ש' 17). לאחר מכן נשאלה מדוע נלחצה ומדוע סברה שהיא צריכה לדבר עם התובע תחילה, כשמדובר בעניין טכני, והשיבה כי כל פעם שהיא חותמת היא בודקת עם התובע. לאחר מכן נשאלה מדוע בכלל ניסתה לייצור קשר עם התובע בחו"ל אם מדובר בעניין טכני והשיבה כי ניסתה לייצור קשר, לא הייתה תשובה ולכן היא חתמה. לאחר מכן עלה כי היו בערך עשר שיחות באותו יום עם נתבע 4, והפקס הגיע לאחר שהוא שלח לה במייל כיון שהייתה לה בעיה עם המדפסת. התובע עצמו העיד כי גם לאחר אותו אירוע ממשיכה מזכירתו לחתום על מסמכים מסוימים, "היא חותמת במכון התקנים" (עמ' 42 ש' 5). לאחר מכן עלה כי היא חותמת גם בחברת שילוח, "שמים חותמת של העסק ועושים קשקוש עליו" (עמ' 42 ש' 12-13). התובע נשאל האם היא חותמת את שמו והשיב שהוא "לא חושב", וכשנשאל האם הוא יודע השיב "אני ביקשתי ממנה לא לחתום עם השם יוסף ביבס, אני לא יודע בדיוק איך היא חותמת, צריך לבדוק את זה" (ע' 42 ש' 22-23). בסיכומי נתבע 1 נטען כי לכל היותר ואם בכלל מדובר כאן בחריגה מסמכות בעת שהמזכירה חתמה את חתימתו של התובע, וגם אם כן, אין בכך כדי להוות מרמה מצדו של נתבע 4 שיש בה כדי להוות חריג לעיקרון העצמאות של הערבות האוטונומית. בסיכומיו של נתבע 2 נטען כי הגב' קוריס פעלה בהרשאה בעת שחתמה על ייפוי הכוח, כפי שנהגה לעשות במקרים רבים קודם לכן. כן נטען כי אין לקבל את הצהרתה בסע' 3 לתצהירה שלפיה "לא הבנתי על מה אני חותמת" שכן המסמך מדבר בעד עצמו ועלה מהחקירה כי היא משכילה. נוסף על כך נטען כי עדותה שלפיה סברה כי מדובר בעניין טכני בלבד לא עולה בקנה אחד עם הטענה כי נתבע 4 הפעיל עליה לחץ רב לחתום בשם התובע על גבי ייפוי הכוח. ב"כ נתבע 2 הפנתה לשאלה שנשאלה הגב' קוריס - מדוע סברה שעליה לקבל אישור של התובע בעת היותו בחו"ל אם דובר בעניין טכני, ולתשובתה - "לא יודעת למה, כי השליח שלו היה בבנק". לטענת ב"כ נתבע 2 מדובר בתשובה לא הגיונית, ועל כן אין אלא לקבוע כי המזכירה פעלה מתוך שליחות מטעם התובע ואין כל פגם בייפוי הכוח. ב"כ נתבע 2 מציגה בסיכומיה את עדותה של הגב' קוריס אשר מעלה סתירה, שכן מצד אחד העידה כי נתבע 4 הפעיל עליה לחץ רב לחתום על ייפוי הכוח, והיא ניסתה להתקשר עם התובע 4-5 פעמים (עמ' 47 ש' 25), ומנגד העידה כי לא השאירה הודעה מאחר ש"הבנתי שזה קשור לעסק, ושמדובר בניירת" (עמ' 49 ש' 11), "אני פשוט לא חשבתי שזה משהו שאני צריכה לערב אותו, בכלל לא עלה בדעתי שזה משהו" (עמ' 50 ש' 20), "לא חשבתי שזה משהו שאני צריכה להטריד אותו בגלל זה. הוא היה בחופש" (עמ' 50 ש' 30-31). לשאלה האם זה קשור למשהו טכני, טכני לחלוטין, העידה "טכני. לאסוף ניירת מהבנק" (עמ' 53 ש' 22), ולאחר מכן אף העידה שזה היה כל כך טכני אז היא מיד שכחה מזה לאחר החתימה (עמ' 54 ש' 11-12). התובע נשאל מדוע נאלץ נתבע 4 להתקשר פעמים רבות למזכירתו על מנת לקבל את ייפוי הכוח, והשיב כי הוא לא נמצא בראשו של נתבע 4, אך הוסיף כי נתבע 4 הונה חברות רבות באותו זמן, ומאחר שידע כי התובע נוסע לחו"ל, ניצל את המצב. כן עלה כי ביום 22 לחודש חזר התובע ומיד ניסה לברר עם נתבע 4 מה קרה, "אני ב-22 כשחזרתי, והבנתי מה קרה, מיד התקשרתי אליו בעצבים ונפגשתי איתו. ואז הוא הסביר לי שעל סמך מסמך זה הוא כבר קיבל ערבות" (ע' 27 ש' 14-17). התובע העיד כי נתבע 4 איים עליו שאם יתלונן יפסיד את כספו, כשאל מול זאת העיד כי "הוא הבטיח לארגן לי חלופות לערבות" (ע' 27 ש' 20). בהמשך הוצגה בפני התובע גרסתו כי חשש שהעסקה תתפוצץ וששיקים שקיבל לא יכובדו, ונשאל אם כן מדוע המתין עוד חודש עד שטען כי הערבות נגנבה ממנו, ולכך השיב "כי גם כשהצ'ק הראשון חזר, הוא התחייב שהוא צריך לקבל כספים מגוף כזה ומגוף אחר" (ע' 27 ש' 27-28). התובע נשאל מדוע לא הודיע למר נרקיס מידית כי אסור לכבד את הערבות הבנקאית, והתובע העיד כי "ב- 23 אני בשדה התעופה בבייג'ינג בהמראה לארץ. אפשר לבדוק את הדברים האלה. ב- 26 זה יום שישי, אני נוחת בארץ, ב- 27 זה שבת, 26 זה שבת, ביום ראשון..." (ע' 30, ש' 3-1) ובהמשך העיד כי התקשר למר נרקיס ביום שישי ואמר לו "חלילה לא לכבד את הערבות, ואמרתי לו לעכב את זה" כשב- 27 הגיש את המכתב (ע' 30 ש' 9-12). התובע נשאל מדוע היה צריך לתת ערבות בנקאית אם החזיק שיקים של נתבעת 3, והשיב כי מדובר בתשלום על חשבון סחורה שנרכשה, ולכן מדובר בהתחשבנות אחרת. בהמשך עלה מעדותו של התובע כי השיקים לא נפרעו, אולם הסחורה נשארה אצלו בסופו של דבר (ע' 37 ש' 7). לאחר מכן העיד התובע כי מדובר בעסקה אחרת שבה נתבע 4 מכר חלפים של יונדאי גם עבור התובע שהיה מקבל את חלקו. לבסוף עלה מעדותו של התובע כי למזלו רוב הסחורה התעכבה מסין ולכן הגיעה לידיו, ולגבי מה שלא הגיע לידיו, ואף לאחר החזרת שיקים, נתבע 4 טיפל בעניין לשביעות רצונו. כן טענו הנתבעים כי בניגוד לטענת התובע בדיון המקדים שלפיה נתבע 4 איים שאם התובע יתלונן הוא יבקש לממש את הערבות הבנקאית, בתצהיר העדות הראשית גרסה חדשה שלפיה נתבע 4 איים עליו שאם יתלונן עליו לא ייפרעו השיקים שמסר לידי התובע. לפיכך נטען שאין כל הסבר לשיהוי הרב בפנייה לנתבע 2 בדבר הערבות הבנקאית. בהקשר זה טענו הנתבעים כי התובע יכול היה לראות בעצמו כבר מיום 30/9/08 ועד ליום 15/10/08 כי השיקים חזרו ללא כיסוי, אם לא לפני כן, ולמרות זאת לא הועלתה כל טענת תרמית קודם לכן. זאת ועוד, התובע העיד לעניין זה כי "גם אחרי שחזרו השיקים, באיזשהו מקום הוא הסתדר איתי עם הסחורה לגבי השיקים האלה" (עמ' 38 ש' 4-6). לא ברור מדוע היה צורך לבצע תשלום באמצעות ערבות בנקאית במקום במזומן. בחקירת התובע במסגרת הבקשה לצו המניעה הזמני עלה כי הערבות נדרשת בהתאם ל- 20% משווי התמורה, מתצהיר עדותו הראשית של התובע עלה כי מדובר בסכום שנתבע 4 נקב בו, ובחקירה הנגדית הועלתה גרסה שלישית שלפיה נתבע 4 נקב בסכום המהווה 30% מהתמורה (סע' 18 בסיכומי הנתבע 2). התובע העיד כי נשלחו לו מסמכים במסגרת העסקה, אולם לא צירף דבר, על אף שהעיד כי מה שנשלח צורף לכתב התביעה (עמ' 18 ש' 25). כן עלה כפי שהתובע העיד לעיל, כי למזלו "הסחורה התעכבה בסין". מה זאת הסחורה הנ"ל? האם ישנו קשר בין הסחורה ובין הערבות הבנקאית? תשובה ברורה לעניין זה לא סופקה על ידי התובע. מהאמור לעיל עולה בבירור כי הייתה התנהלות נוספת בין התובע לנתבעים 3 ו-4 - התנהלות אשר לא הוצגה בפני בית משפט זה כנדרש, ואין לשלול את האפשרות שהערבות הבנקאית נמסרה ללא כל קשר לעסקה לרכישת מניות של נתבעת 3. התובע נשאל האם עדיין היה בארץ בין הימים 13-15 והשיב בחיוב, וכן העיד כי אם זה לא היה יום שישי או יום שבת הוא היה בעבודה (עמ' 43 ש' 1-8). לאחר מכן נשאל האמנם ייפוי הכוח נשלח לבנק ב- 13 לחודש כפי שעולה מסימון הפקס בייפוי הכוח והשיב "אני מעולם לא ראיתי את המסמך הזה. מעולם לא ראיתי את המסמך הזה. אוקי? מעולם לא ראיתי אותו. הפעם היחידה שראיתי אותו זה היה שהכל כבר התגלגל והתפוצץ. מעולם לא ראיתי אותו" (עמ' 43 ש' 15-17). לאחר מכן העיד התובע כי למעשה מדובר במסמך אשר נשלח מנתבע 4 ליוליה מזכירתו. התובע הוסיף והעיד כי פרטי הערבות היו ידועים לנתבע 4 כי התובע קישר אותו עם מר משה נרקיס מהבנק. בתום חקירתו אישר התובע כי אכן שילם כאלפיים ₪ עבור הערבות הבנקאית שהייתה בתוקף, מוכנה בבנק מה- 9 עד ה- 16 בחודש וכי הבנק יכול בכל עת לבקש את פירעונה. מחקירתו של מר משה נרקיס עלה כי התובע ישב אצלם, חתם על הערבות הבנקאית, ביקש ממירב להשאיר את הערבות אצלם ואמר שהוא רוצה ללכת (עמ' 115 ש' 31-32) ושישלח ייפוי כוח (עמ' 116 ש' 20). לאחר מכן נשאל מר נרקיס איזו גרסה נכונה, שהתובע אמר שיבוא בעצמו או שישלח נציג, והשיב כי שני הדברים נכונים. מר נרקיס הוסיף והעיד כי "סוכם כבר בעבר שהוא ישלח ייפוי כוח, חתום כמו שצריך. פעלנו על פי כל התהליכים, הכול היה בסדר גמור" (עמ' 127 ש' 24-25). גרסתו זו של מר נרקיס לא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית. בכתב התביעה המתוקן נטען בהקשר זה כי בסמוך ליום 9/9/08 ניתנה לנתבע 2 הוראה להכין ערבות בנקאית, ולאחר מכן הודיע התובע לנתבע 4 כי הערבות הוכנה והיא תימסר לו או ישירות לנתבע 1 לאחר חתימת הסכם הנ"ל (סע' 6 (ג) בכתב התביעה המתוקן). לעומת מתצהיר עדותו הראשית של התובע עולה כי הגיע לסניף הבנק בשעות הערב ביום 8/9/08 וחתם על כל המסמכים הדרושים לצורך הנפקת הערבות הבנקאית, אולם התברר כי לנוכח השעה המאוחרת ניתן להנפיקה למחרת. כן הצהיר התובע כי "ביקשתי מהם לשמור את הערבות הבנקאית אצלם ואבוא לקחת אותה כשאהיה זקוק לה או בהזדמנות הראשונה כשאזדמן לרעות" (סע' 6(ד) לתצהיר התובע). התובע אישר בחקירתו הנגדית כי מר נרקיס קיבל אותו מאוד יפה בערב של ה- 8/9/08 - "חתמתי על המסמכים, הוא נתן לי אז שירות מצוין, אדון נרקיס, קיבל אותי ממש לפני סגירת הבנק, חתמתי על המסמכים והכול. את הפעולות הוא לא יכל לעשות ב- 8 לחודש" (עמ' 24 ש' 25-27). אמנם מר נרקיס אישר בתצהירו כי התובע הגיע לבנק למחרת היום, ב- 9/9/08, על מנת לקבל את הערבות הבנקאית לידיו, כאשר נתבע 2 מסתמך על מועד הנפקת הערבות הבנקאית ועל שובר משיכת כספים - שניהם מיום 9/9/08, והצדדים התעכבו רבות על עניין זה בחקירות הנגדיות. ואולם, ב"כ נתבע 2 ביקשה לתקן טעות אשר נודע להם עליה בעקבות איתור טופס משיכת הכספים, שממנו עלה כי אכן בוצעה משיכת כספים ערב קודם לכן. ב"כ נתבע 2 הסבירה מדוע אירעה הטעות, והגם שמדובר בעובדות שונות מכפי שהוצהר עליהן בתצהירים מטעם הנתבע 2, אין במועד הגעתו של התובע לסניף הבנק (בבוקר של ה- 9/9/08 או רק בערב 8/9/08) כדי לשנות את התוצאה הסופית. אין בכך בלבד כדי ללמד כי עדויותיהם של המצהירים מטעם נתבע 2 בכללותן אינן מהימנות או כדי לערער את עדותו של מר נרקיס כי סוכם עם התובע כי ישלח ייפוי כוח לצורך שחרור הערבות הבנקאית. התובע העיד כי נתבע 4 ידע על אודות פרטי הערבות הבנקאית לצורך עריכת ייפוי הכוח שכן התובע הפנה אותו לטפל בהכנת הערבות הבנקאית ישירות מול מר נרקיס מטעם נתבע 2 - "הוא היה בקשר ישיר עם נרקיס, להגיד לו איך לעשות את הערבות הבנקאית. היה לו קשר ישיר אליו, הם דיברו ביניהם" (עמ' 44 ש' 19-20). התובע הפנה את נתבע 4 ישירות לנתבע 2 לצורך הכנת הערבות הבנקאית ודאג לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך הנפקתה. הנתבע 4 ידע כי הערבות הבנקאית שאותה דאג לערוך ישירות עם נתבע 2 אכן הונפקה ומוכנה לאיסוף, ושלח שליח לסניף הבנק על מנת להעבירה למוטב, נתבע 1. מעדותה של מזכירתו של התובע עלה כי נתבע 4 טען שהתובע היה אמור לשלוח ייפוי כוח לסניף הבנק אולם לא עשה כן, ועל כן הציע לה לחתום על ייפוי הכוח בשמה. מזכירתו של התובע אישרה כי נהגה לחתום על מסמכים שונים תוך שימוש בחתימתו של התובע, ובנסיבות העניין אף לגרסתה, הפעילה שיקול דעת על מנת לשחרר את הערבות הבנקאית לידי השליח מטעם נתבעים 3 ו-4. התובע לא הוכיח כי בנסיבות העניין הפעיל נתבע 4 לחץ כבד ביותר אשר בעקבותיו "נשברה" המזכירה וחתמה על ייפוי הכוח, ואף לא הוכיח כי גרסתו של נתבע 4 אשר באה לידי ביטוי בעדותה של המזכירה, שלפיה התובע הסכים להעברת הערבות הבנקאית לידי נתבעים 3 ו-4 אינה נכונה. התובע לא הזמין לעדות את נתבע 4, את השליח מר אבי X או את מר פבריס מבלק אנד דקר אשר הוזכר בנוגע לעסקה, וגרסתו של מר נרקיס שלפיה התובע הודיע לו כי יבואו לקחת את הערבות הבנקאית לא נסתרה. כאמור לעיל, התובע עצמו העיד כי הוא נתן לנתבע 4 לשוחח ישירות עם מר נרקיס על מנת להכין את הערבות הבנקאית, ואין מקום לקבוע כי לא ניתנה הסכמה מראש לאפשר לנתבע 4 לקבל את הערבות הבנקאית לידיו אף באמצעות שליח לאחר הנפקתה. די גם בשיהוי הרב של התובע מהמועד שבו נודע לו על ייפוי הכוח והערבות הבנקאית ועד לפנייתו לנתבעים על מנת לפעול לרעת התובע. לטענת הנתבעים, לו היה התובע פונה ישירות לנתבע 2 באותו רגע שבו נודע לו כי הערבות הבנקאית נלקחה, ניתן היה לפעול לביטולה. התובע המתין תקופה של כחודש ימים, שבמהלכה לטענתו היה בדין ודברים עם נתבע 4 בלבד. התובע לא הציג גרסה עקבית, מפורטת וברורה בנוגע לעסקה או לעסקאות שביצע עם נתבעים 3 ו- 4 או מי מהם, וודאי שלא הוכיח כראוי ועל יסוד ראיות מוצקות ומהימנות מה סוכם עם הנתבעים 3 ו-4 ומדוע סבר כי הוא לא נדרש לפנות מידית ישירות אל הנתבעים בעת שנודע לו על מסירת הערבות הבנקאית. גם אם התובע סבר כי פניה לנתבע 2 מוקדם יותר הייתה מסכנת השבת סחורה או תמורות אחרות בגין אותה סחורה, מדובר בשיקול דעת של התובע אשר לא פעל לביטול הערבות הבנקאית, ואף מטעם זה יש לראות את התובע כמי שהשלים עם הוצאתה והעברתה של הערבות הבנקאית לידי נתבע 1 בדיעבד. יצוין כי התובע מפנה גם לחוות דעת של הגב' אורה כבירי להוכחת הטענה כי חתימתו על ייפוי הכוח מזויפת, אך אין בחוות הדעת כדי להוכיח זאת. הגב' כבירי מסתמכת על מסמכים שונים שהם צילומים, לא טרחה לזמן את המזכירה של התובע לחתום בפניה, לא טרחה לזמן את התובע לחתום על דוגמאות בפניה, ולא מצאה לנכון לבקש דוגמאות חתימה של מזכירתו של התובע על מסמכים שונים שהיא נוהגת לחתום עליהם בשמו של התובע. הגב' כבירי אף לא השוותה את חתימתו של התובע שבמחלוקת עם דוגמת החתימה שבידי נתבע 2. נוסף על כך, אם נשווה את החתימה שבמחלוקת עם חלק מהחתימות שנעשה בהן שימוש להשוואה, נראה כי הדמיון ביניהם רב ביותר, עד כדי זהות. די היה בכך שהגב' כבירי עשתה שימוש בחתימות שהן לכאורה של התובע ושל מזכירתו אשר נחתמו בפועל בפני ב"כ התובע ולא בפני המומחית עצמה כדי לערער את ממצאי חוות דעתה. בסוף חקירתה של הגב' קוריס אכן עלה כי לא ביקרה אי פעם אצל המומחית אורה כבירי אשר מעולם לא ביקשה ממנה דבר (עמ' 57 ש' 26-32). על כל פנים, אף אם מדובר בחתימה של מזכירתו של התובע ולא בחתימתו של התובע עצמו, הרי שלאור כל האמור לעיל, אין די בכך כדי להוכיח את התביעה. כאמור לעיל, התובע לא הרים את נטל ההוכחה על מנת לבסס כי נתבע 4 אכן לחץ והכביד על המזכירה עד לקבלת חתימה על ייפוי הכוח. להרגיש לא נעים כיון ששליח נמצא בסניף בנק אינו מהווה בסיס להוכחת טענת מרמה ולחץ כבד שיש בו כדי להוות חריג לעיקרון העצמאות הערבות הבנקאית האוטונומית. כך גם לא הוכיח התובע כי מזכירתו חרגה מההרשאה שניתנה לה, ואף אם עשתה כן, אזי לכל היותר מדובר בטעות של המזכירה שלא הפעילה שיקול דעת נכון בעת שחתמה על ייפוי הכוח, ואין בשיקול דעת מוטעה כדי לבסס את חריג המרמה או חריג הנסיבות המיוחדות לעיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש על מנת להוכיח מרמה מצדם של נתבעים 3 ו-4, בין היתר משלא הציג כל גרסה ברורה ומבוססת כראוי לגבי נסיבות הנפקת הערבות הבנקאית, ולגבי ההסכמות או ההבנות בעניין השימוש בערבות הבנקאית ותנאי מימושה. כן הנני קובע כי התובע לא ביסס ולו לכאורה שבפנינו מקרה שהוא בגדר "חריג הנסיבות המיוחדות", כאשר המוטב בכתב הערבות הוא נתבע 1, ואין בכתב התביעה טענות כלשהן לגבי התנהלותו של נתבע 1 במקרה דנן. כמו כן הנני קובע כי בנסיבות העניין אין מקום לקבוע כי נתבע 2 התרשל בעת שקיבל את ייפוי הכוח ולא יצר קשר עם התובע. החתימה שבמחלוקת נחזית להיות זהה לחתימתו של התובע, וגם הגב' אורה כבירי עצמה העידה שכדי להשוות את החתימות נעזרה במכשור מיוחד אשר מגדיל פי 30 "זכוכית של יהלומים שמראה את כל הפגמים ביהלום". כך גם לא נסתר כי המזכירה חתמה על ייפוי הכוח לפי שיקול דעתה ולא הוכח כי חתמה בניגוד להרשאה. כן העיד התובע כי הוא עצמו קישר בין נתבע 4 למר נרקיס, ועל כן תמוהה הטענה שהיה על נתבע 2 לבצע בדיקות נוספות כאשר שליח מטעם נתבע 4 מסר את ייפוי הכוח. אשר על כן ולאור האמור לעיל, הנני קובע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הדרוש על מנת לבסס חריג כלשהו לעיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית וכן גם לא הרים את נטל ההוכחה על מנת לזכות בתביעה כספית בגובה סכום הערבות הבנקאית כנ"ל. לפיכך, הנני דוחה את התביעה למתן צו מניעה קבוע וכן את התביעה הכספית החלופית שהוגשה נגד הנתבעים ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מנתבעים 1 ו- 2 סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מסמכיםזיוף חתימהזיוףייפוי כוח