מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגשת 3 בקשות שונות לבית המשפט: בפני שלוש בקשות אשר הגישו הצדדים במסגרתה של תובענה זו : האחת- בקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים, השניה - בקשת התובעת לחיובם של הנתבעים בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט ואילו השלישית - בקשת הנתבעים לביטולו של צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי ביום 24/3/11. אפנה תחילה לבקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנת הנתבעים. ביום 19/6/11, אמנם באיחור ניכר ובניגוד להחלטות קודמות אשר ניתנו בידי ביהמ"ש, הוגש לתיק כתב הגנה מטעמם של הנתבעים. הלכה פסוקה היא כי מקום אשר ניתן לרפא את הפגם אשר נפל בהתנהלותו של צד כזה או אחר באמצעות פסיקת הוצאות, יטה ביהמ"ש לעשות כן, על מנת לאפשר לצד אשר בהתנהלותו נפל הפגם, לשטוח טענותיו בפני בית המשפט. סבורני כי יפה הלכה זו אף למקרה אשר בפני ואין לנעול בפני הנתבעים שערי בית המשפט, בעוד ניתן בהחלט לרפא פגם זה בהתנהלותם באמצעות פסיקת הוצאות נכבדות אשר יביעו מורת רוחו של בית המשפט מאופן התנהלותם. אשר על כן, אני דוחה הבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעים בהיעדר הגנה , ברם מחייבת את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין התנהלותם זו בסך 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. אשר לבקשת התובעת לחיוב הנתבעים 3-1 בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט . שורשיה של הבקשה בתביעה אשר הוגשה כנגד הנתבעים, אשר לטענת התובעת , בונים בשמורת הטבע הר מירון את ביתם, שלא כדין. ביום 24/3/11 ניתן כנגד הנתבעים צו מניעה זמני במסגרתו נאסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם להמשיך ולבצע בתחום המקרקעין האמורים, פעולות בניה וכן כל פעולה אחרת העשויה לפגוע בשמורת הטבע הר מירון. הצדדים זומנו לדיון בפני ביום 28/3/11, אלא שעל אף זימונם כדין של הנתבעים לדיון, הם בחרו שלא להתייצב ובהחלטתי הוריתי על הותרת הצו הזמני על כנו עד החלטה אחרת בעניינם של הצדדים. התובעת טוענת כי מאז מתן צו המניעה הזמני ביום 24/3/11 הוסיפו הנתבעים לבנות בתחום המקרקעין האמורים ולא זו בלבד אלא שהחישו את קצב הבניה והכפילו את מספר הפועלים המצויים בשטח בנסיון לקבוע עובדות בשטח ולסיים את בניית ביתם. בכך הפרו הנתבעים, לטענת התובעת את צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי בית המשפט וגרמו לפגיעה בלתי הפיכה בשמורת הטבע. הנתבעים , על אף החלטות בית המשפט לא הגישו תגובתם לבקשה וביום 1/6/11 התייצבו הצדדים לדיון בפני. יצויין ויודגש כי מטעמם של הנתבעים התייצבו אך ורק הנתבעים 1-2 ואילו הנתבע 3 לא טרח כלל להתייצב, על אף שזומן כדין בידי בא כוחו. מן הראיות אשר הציגה התובעת, עולה תמונה ברורה של הפרת צו המניעה הזמני שניתן במסגרתו של תיק זה ביום 24/3/11. התובעת הציגה בפני מסמכים המעידים כי מדובר בשמורת טבע וכי כנגד הנתבעים הוצאה כבר דרישה להפסקת העבודה בשמורה במסגרת ההליכים המינהליים הננקטים כנגדם. התובעת הביאה חוות דעת מומחה מטעמה לפיה הבניה פוגעת בשמורת הטבע, פגיעה בלתי הפיכה. התובעת הציגה עוד תמונות מן המקום המעידות כאלף מילים על הבניה האינטנסיבית אשר עשו הנתבעים, על מנת להקים במקום את ביתם. לא זו אף זו, אלא שהתובעת הציגה בפני חזור והצג תמונות המתעדות את פועלי הנתבעים העובדים במקום ללא הרף ובדיון אשר נערך בפני אישרו הנתבעים 1-2 בחקירתם כי התמונות שהגישה התובעת, הן אכן ביתם, ההולך ונבנה על ידם. ויודגש, במהלך התקופה אשר למן מתן צו המניעה הזמני בו הוצגה לעיונו של בית המשפט תמונת השלד והיסודות ועד למועד הדיון, נבנה בית בן שתי קומות במקום! הנתבעים הוסיפו חטא על פשע וכאשר נחקרו בידי פקחי התובעת, סירבו לשתף פעולה ותשובותיהם לפקחי הרשות היו אך ורק על מנת להרחיק מהם את האחריות לבניה ההולכת ומתקדמת. הנתבע 1 טען, אף בחקירתו בפני, כי אשתו- הנתבעת 2 היא זו אשר בונה את הבית ואין לו כל השפעה עליה וכך אמר הנתבע 1 "אשתי גרה איתי בתוך הבית. היא משתפת אותי בכל הדברים, אבל אני חסר אונים ולא יכול לעשות שום דבר. אשתי עושה מה שהיא רוצה". מנגד לדברים אלו, גילה הנתבע 1 בקיאות רבה מאד בנעשה בשטח וידע בוודאות להגיד כי בשטח לא נבנה דבר מיום 3/4/11 וכי כל אשר נבנה ונראה בתמונות שהציגה התובעת הינו קיר תפסנות, אשר נועד בכדי למנוע התדרדרות אבנים לשטח הבית (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 29-30 ושוב בעמ' 6 שורות 17-18). לא התרשמתי כי הנתבע 1 אכן מנותק מן הנעשה בשטח וניתן לאמר כי הוא שותף מלא לבניה הנעשית בשטח, אם לא הרוח החיה העומדת מאחורי בנין הבית. קשה עד מאד להניח כי הנתבעת 2 תמרה פי בעלה ותעשה ככל העולה על רוחה, לו היה זה מביע מורת רוחו מעצם הבניה הבלתי חוקית. אף הנתבעת 2 , אשר הכחישה כל מעורבות בפני פקחי התובעת והטילה את האחריות על אחי בעלה - הנתבע 1, הודתה בפה מלא בחקירתה בפני כי היא זו אשר בונה במקום. כאשר נשאלה באם היא מודעת לצו הפסקת העבודה , השיבה זו בעזות מצח כי לא ידעה על כך, וכאשר הובהר לה כי נחקרה בידי פקחי התובעת בדיוק על כך, "לא זכרה" הנתבעת 2 באם אמרו לה בחקירתה כי קיים צו להפסקת העבודות במקרקעין נשוא התובענה. הנתבע 3 , על אף שזומן כדין, בחר שלא להתייצב. אחד מפקחי התובעת נכח באולם בית המשפט ואילו האחרים המתינו מחוץ לאולם בית המשפט , ברם איש מן הנתבעים ואף לא בא כוחם, עמד על חקירתם. אף לו היו הללו נחקרים, ספק בליבי אם בחקירתם ניתן היה לסתור את מראה הבית אשר נבנה בידי הנתבעים שלא כדין , הניבט מן התמונות אשר הוגשו בידי התובעת ואושרו בידי הנתבעים 1-2 בחקירתם. די בכל אלה , על מנת לקבוע כי הנתבעים הפרו את צו בית המשפט אשר ניתן ביום 24/3/11 ויתרה מזו, לאחר מתן הצו , הגבירו עוד את קצב הבניה , כך שבסופו של דבר בדיון אשר נערך בפני ביום 1/6/11 כבר עמד בשטח בית מפואר למדי בן שתי קומות שנבנה בידי הנתבעים. הליך בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט , נועד על מנת להביא לקיומו של צו שיפוטי וזאת באמצעות קנס או מאסר. ראה בעניין זה בש"פ 4445/01 גל נ. קצובשווילי פ"ד נו(1) 210. ההליך אינו עונשי כי אם מטרתו הינה אכיפתית או מניעתית הצופה פני הפרות עתידיות. ראה רע"א 3888/04 שרבט נ. שרבט פ"ד נט (4) 49. הפסיקה קבעה לא אחת כי פניו של הליך זה נשואות לעתיד , כהרתעה מפני הפרה ומניעת המשך ההפרה בעתיד. ראה האמור בבש"א (חד')3168/03 ג'יהאד נ. פדל חסן (ניתן ביום 14/3/10 וכן החלטה מיום 13/5/04 באותו התיק). במסגרת ההליך האמור, נקבע אף כי מקום בו ברור לכל כי הופר צו המניעה, לא יהיה זה נכון לדחות את הבקשה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט ולהשיב את פני המבקשים ריקם. כך אף במקרה אשר בפני. ברור לכל כי הנתבעים הפרו את צו המניעה הזמני אשר ניתן במסגרתו של תיק זה. הנתבעים לא זו בלבד שלא עצרו את הבניה משנודע להם על צו המניעה הזמני וזימונם לדיון בבית המשפט, אלא ההיפך, האיצו את הבניה ובהתאם לתצהירי מפקחי התובעת, הכפילו את מספר הפועלים העובדים במקום וזאת במטרה ברורה לקבוע עובדות בשטח. אמנם נכון הדבר כי בהתאם להודעת התובעת, לאחר מועד הדיון בבקשה (1/6/11) לא בוצעה עוד בניה במקום, ברם לאור התנהלותם של הנתבעים עד כה, אשר הוכיחו כי אין עליהם מורא החוק וכי צו המניעה הזמני לא הפריע להם להוסיף ולבנות את ביתם בלב שמורת הטבע , נראה כי נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מחייבות הטלת סנקציה אשר תמנע מן הנתבעים להוסיף ולבנות בתוך שמורת הטבע בהר מירון את ביתם. הנתבעים אשר בפני עשו כל שביכולתם על מנת לחמוק מקבלת תביעתה של התובעת וקבלת צווי הפסקת העבודה המינהליים כמו גם נמנעו מקבלת צו המניעה הזמני לידיהם והזימונים לבית המשפט. פקחי התובעת נאלצו שוב ושוב לפנות אל הנתבעים בבתיהם ובאתר הבניה ולהדביק על דלת ביתם של הנתבעים, כמו גם באתר הבניה במספר מוקדים את כתבי בי-הדין וההזמנות לדין. הנתבעים נמנעו מהגיע לדיון הראשון אשר נקבע במעמד הצדדים ונקטו אף באלימות כלפי פקחי התובעת אשר ביקשו למסור להם כתבי בי-דין. אך בסיוע המשטרה נמסרו להם לבסוף כתבי בי-דין וכאשר נכנס לתמונה בא כוחם, אין ספק בליבי כי הדבר סייע לצורך התייצבותם לדיון בבקשה. בנסיבות שכאלה כבר נקבע בעבר כי ניתן ויש ליתן צו בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט, אשר ימנע הפרה עתידית ויסייע לנפגעת לאכוף את ההחלטה אשר ניתנה בידי בית המשפט. ראה בע"פ 5177/03 מור נ. דנציגר - משק פרחים "דן" (ניתן ביום 4/4/04). משכך, אני מוצאת כי יש להטיל על הנתבעים 1-2 קנס במסגרתה של פקודת בזיון בית המשפט אשר תכליתו מניעת הפרת צו המניעה מיום 23/4/11 מכאן ולהבא ולפיכך מחייבת את הנתבעים 1-2 בקנס מיידי בסך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן אני מורה על חיוב הנתבעים 1-2 בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ בגין כל יום בו יופר צו המניעה הזמני מיום 23/4/11. אשר להפרת צו המניעה הזמני למן יום מתן הצו ועד ליום הדיון. סבורני כי אין ליתן לחוטא לצאת נשכר. לשונה המפורשת של פקודת בזיון בית המשפט , באה על מנת למנוע הפרת ההחלטות השיפוטיות ולפיכך איני מוצאת כי יש לאפשר לנתבעים אשר בנו במקרקעין, על אף צו המניעה הזמני, להנות מפירות חטאם. אני מחייבת את הנתבעים 1-2 להשיב את המצב לקדמותו , כפי שהיה ביום 24/3/11 ומחייבת אותם בקנס בסך של 1,000 ₪ בגין כל יום בו אינם עושים כן. אשר לנתבע מס' 3, הלה לא התייצב בפני והתובעת לא עמדה על הבאתו בפני באמצעות צו הבאה, נוכח הצעת בית המשפט אשר הוצעה לצדדים לסילוק תביעה זו. היה ותעמוד התובעת על בקשתה אף באשר לנתבע 3, אורה על זימונו בפני לדיון באמצעות צו הבאה ותינתן החלטתי אף בעניינו. ולבסוף, אפנה לבירור הבקשה לביטול צו המניעה הזמני , אשר הוגשה בידי הנתבעים. הנתבעים ביססו אדני בקשתם על שתי טענות. הטענה האחת הינה כי לא קיבלו כלל לידיהם העתק הבקשה וההחלטה בעניין הסעד הזמני. טענתם האחרת של הנתבעים הינה כי התובעת היתה מנועה מלהגיש את בקשתה למתן צו מניעה נוכח העובדה כי מיצתה את ההליכים המינהליים כנגד הנתבעים ומשכך יש להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי ולמנוע מהתובעת לפעול כנגדם בעניין הבניה אשר ביצעו. יאמר כבר כעת כי יש לדחות הבקשה על שני רבדיה. ההחלטה לעניין צו המניעה הזמני ניתנה כאמור ביום ה' ה 24/3/11. כאמור, הוריתי על קיומו של דיון בפני ביום 28/3/11. לדיון התייצב ממונה האכיפה מטעמה של התובעת- מר ליעד לינג וזה העיד בפני בית המשפט על נסיונותיה של התובעת לבצע את המסירה לנתבעים מאז מתן ההחלטה. ממונה החקירות הבהיר כי פקחי התובעת ניסו תחילה לאתר את הנתבעים בביתם , אך ללא הצלחה. לבסוף יצא פקח של התובעת, מר סמיר חמוד, לאתר הבניה ומצא במקום קבלן מטעמם של הנתבעים שהודיע לו כי הוא עובד עבור הנתבע 3. הפקח התקשר אל הנתבע 3 ועידכן אותו על ההחלטה בדבר צו המניעה הזמני והדיון אשר נקבע בבית המשפט. בהוראת הנתבע 3 נמסר מלוא החומר לידי הקבלן מר יוסף עאמר. ביום 27/3/11 הודבק צו המניעה על גבי דלת ביתם של הנתבעים 1-2 , בידי פקחי התובעת, לאחר שהנסיונות להשיג את הנתבעים טלפונית כשלו. סימוכין לכך ניתן למצוא בעדותו של מר לינג בפני בית המשפט מיום 28/3/11 ובאישור המסירה אשר הוצג לעיונו של ביהמ"ש במועד אותו הדיון, בתצהירו של מר סמיר חמוד - פקח התובעת שהוגש לביהמ"ש בצוותא עם הבקשה למניעת בזיון בית המשפט וכן תצהירו של מר חגי קרבל - אף הוא פקח התובעת , שהוגש גם הוא במצורף לאותה הבקשה. יתרה מזו, אחת מטענות הנתבעים בבקשתם הינה כי בעת ביצוע מסירה על דרך הדבקה קיים חשש כי אי מי יסיר את המסמכים מן המקום בו הודבקו - בתיק בית המשפט מצויות תמונות דלת ביתם של הנתבעים 1-2 עליה הודבקו גם ההחלטה למתן צו מניעה זמני והזימון לדיון ומאוחר יותר אף החלטת בית המשפט מיום 28/3/11. כאמור, פקחי התובעת הרלבנטיים נכחו בדיון אשר נערך בפני ביום 1/6/11 , אלא שאיש מן הנתבעים לא ביקש לחקרם , אודות תצהיריהם אשר ניתנו בתיק ומפרטים נסיבות ביצוע המסירה של ההזמנה לדיון ליום 28/3/11 וצו המניעה הזמני. ככל הנראה בחרו הנתבעים שלא לעשות כן ולא בכדי. ברור מאופן התנהלות הנתבעים כי עשו כל שביכולתם להימנע מקבלת כתבי בי-דין ואין בידי לקבל טענתם כי לא נמסר לידיהם צו המניעה הזמני והזימון לדיון בעניינו ביום 28/3/11, נוכח תצהירי פקחי התובעת, עדותו של ממונה האכיפה בפני ואישור המסירה אשר הוצג לעיונו של בית המשפט בדיון אשר נערך ביום 28/3/11. משכך, אין בטענה זו על מנת להוות בסיס לביטול צו המניעה הזמני אשר ניתן ביום 24/3/11. אשר לטענה בדבר "השתק שיפוטי" - גם טענה זו לא תוכל לעמוד לנתבעים בבקשתם לביטול צו המניעה הזמני. "השתק שיפוטי" הוגדר בידי כבוד השופטת דורנר בפסק הדין בעניין אינטרלגו נ. אקסין ליינס ע"א 513/89 פ"ד מח(4) 133 שם נקבע כי בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו נתקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה. בפסיקה נקבע, לאורה של הגדרה זו כי טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים. ראה ברע"א 4224/04 בן ששון בע"מ נ. שיכון עובדים ואח' פ"ד נט(6) 625. אין הדבר כן בעניין אשר בפני. התובעת עומדת על זכותה להגן על שמורת הטבע מפני בניה בלתי חוקית אשר מבוצעת לטענתה בידי הנתבעים. טענותיה אחידות, הן בהליך צו המניעה אשר בפני והן במסגרת ההליכים המינהליים אותם היא נוקטת לצורך הפסקת עבודת הבניה. ברי לכל כי לא ניתן יהא להפסיק את הבניה ולהרוס את הבניה ככל שהיא בניה בלתי חוקית, אלא פעם אחת. זכותה ואף חובתה של התובעת לפעול בכל מישור אפשרי וחוקי על מנת לעצור את הבניה הבלתי חוקית המתבצעת לטענתה בשמורת הטבע ומצאתי יותר מטעם לפגם בנסיונם של הנתבעים לנסות ולהיתלות בהליכים המינהליים הננקטים כנגדם ואשר במסגרתם כבר ניתנה הוראה חוקית בדבר הפסקת הבניה , על מנת לבטל צו המניעה הזמני אשר ניתן במסגרתו של תיק זה. כך או אחרת, לא צייתו הנתבעים לא לצו הפסקת העבודה ואף לא לצו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי בית המשפט, עת ארוכה, אם כך מה להם כי ילינו על נקיטת הליכים כפולים ויבקשו לבטלם? לא שוכנעתי כי התובעת טוענת טענות משפטיות או עובדתיות סותרות בשני ההליכים ולפיכך לא מצאתי כי מתקיים בענייננו "השתק שיפוטי" ובקשת הנתבעים נדחית , איפה, על שני רבדיה. נוכח העובדה שלא ניתנה תגובתה של התובעת לבקשה ספציפית זו (כי אם במסגרת הדיון ביתר הבקשות) איני עושה צו להוצאות בעניין זה. סוף דבר, אני דוחה הבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעים בהיעדר הגנה ומחייבת את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין התנהלותם זו בסך 2000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. אני מקבלת את הבקשה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט באשר לנתבעים 1-2 ומטילה על הנתבעים 1-2 קנס במסגרתה של פקודת בזיון בית המשפט אשר תכליתו מניעת הפרת צו המניעה מיום 23/4/11 מכאן ולהבא ומחייבת את הנתבעים 1-2 בקנס מיידי בסך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. אני מורה אף על חיוב הנתבעים 1-2 בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ בגין כל יום בו יופר צו המניעה הזמני מיום 23/4/11. אשר להפרת צו המניעה הזמני למן יום מתן הצו ועד ליום הדיון, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 להשיב את המצב לקדמותו , כפי שהיה ביום 24/3/11 ומחייבת אותם בקנס בסך של 1000 ₪ בגין כל יום בו אינם עושים כן. ולבסוף, אני דוחה בקשת הנתבעים 1-3 לביטול צו המניעה הזמני ואיני עושה צו להוצאות בקשתם זו. השתק שיפוטיהשתק / דיני מניעות