האם מותר לפרסם פסקי דין ?

הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעיקרון פומביות הדיון לרבות בדרך של איסור פרסום פסק דין, אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או על פי החלטת ביהמ"ש מכח עילות מפורשות שנקבעו בסעיף 68 לחוק בתי המשפט. מקום שבו נתון לביהמ"ש שיקול דעת לאסור פרסום פס"ד או לפגוע בדרך אחרת בעיקרון הפומביות, לעולם, תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון. בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה נקבע עקרון חוקתי בעניין פומביות הדיון: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת". בשמירה על עקרון זה טמונה הערובה לתקינותו של ההליך השיפוטי, הן בתחום עשיית הצדק והן בתחום בירור האמת. ביסוד עקרון פומביות הדיון עומד חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. מעקרון זה נגזרת גם הזכות לפרסם את ההליך המשפטי (ואת החסינות של סעיף 13(8) לחוק) ופגיעה בעקרון זה נעשית רק במשורה ובמקרים נדירים (וראו את ע"א 4962/07 ידיעות אחרונות נ' פלוני, 27/2/08). סעיף 68 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1982 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קובע מספר חריגים לעקרון הנ"ל,לאמור: "(ב) בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה : (1) לשם שמירה על בטחון המדינה ; (2) לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה ; (3) לשם הגנה על המוסר ; (4) לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית .... (5) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; (7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל. (8) לשם הגנה על סוד מסחרי. (9) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 25." סעיף 70(ד) לחוק בית המשפט מורה, כי: "(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם." סעיף 21 לחוק קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון-הרע רשאי בית המשפט, מיזמתו או לבקשת בעל דין, לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו, פירסום ברבים של הליכי בית-המשפט- לרבות כתבי טענות כתבי בי-דין אחרים, כתב אישום ודבר הגשתם של אלה ולרבות פסק דין כל עוד אינו חלוט - במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט ואולם לא יאסור בית משפט ולא יעכב זמנית את פירסום דבר פתיחתו של הליך משפטי, או את הפירסום של כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם התנגד לכך הנפגע; העובר על איסור לפי סעיף זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 5,000 לירות." בע"א 2800/97 ליפטון ואח' נ. גהל ואח', פ"ד נג(3) עמ' 14 הותוותה הדרך בה ישקול בית המשפט התנגשות אפשרית בין עיקרון פומביות הדיון אל מול זכויות מתחרות: "עיקרון פומביות הדיון הוא בעל מעמד חוקתי בהיותו מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה והוא מהווה מרכיב מרכזי במשטר הדמוקרטי. הקפדה מירבית עליו מהווה תנאי הכרחי לשמירה על תקינות ההליך השיפוטי ועל אימון הציבור בבתי המשפט. עיקרון פומביות הדיון אף כולל את החופש לפרסם ברבים את הנעשה בביהמ"ש. כלומר, ביסודו עומד גם חופש הביטוי, שהוא עצמו ניצב בראש החירויות שעליהם מבוססת תשתיתה הדמוקרטית של המדינה... בהתנגשות בין זכויות מתחרות לבין עיקרון פומביות הדיון, נשמר לעיקרון פומביות הדיון מעמד בכורה של זכות עילאית.פרסום פסקי דיןשאלות משפטיות