האם מותר להשמיץ בטוקבקים ? פסק דין מרכזי הדן בחופש הביטוי באינטרנט הוא פסק הדין שניתן ברע"א 447/07, רמי מור נגד ברק אי. טי. סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ. פסק הדין דן באופן ספציפי בשאלה אם ניתן לחייב ספק אינטרנט בגילוי כתובת אי. פי של מחשב שממנו נשלחו תגוביות - "טוקבקים". במסגרת זו נדונה גם השאלה אם קיימת לנפגע עילת תביעה של לשון הרע נגד משתמש אינטרנט בגין פרסומים שפירסם באינטרנט. כב' המשנה לנשיאה א. ריבלין שדעתו היא דעת הרוב בפסק הדין קבע כדלקמן: "האינטרנט חולל תמורות נכבדות בהיבטים רבים של חיינו, ובכלל זה בתחום של איסוף מידע, היחשפות לו, תקשורת בין בני אדם והתבטאות חופשית. כך, למשל, ניתן בהחלט לומר כי חופש הביטוי של עידן האינטרנט אינו כחופש הביטוי של העידן הקדם - אינטרנטי (כפי שיש בסופרים את מניין השנים תוך הבחנה בין התקופה ה"קדם גוגל" (BG) לבין התקופה שלאחר גוגל (AG)). חופש הביטוי הפך לזכות מוחשית הרבה יותר. אם בעבר היכולת להעביר מסרים בתפוצה רחבה, וליטול חלק משמעותי בשיח הציבורי, היתה שמורה בפועל למתי מעט, ובעיקר לאמצעי התקשורת עצמם או לאלה שהיו בעלי גישה עליהם, בא האינטרנט ופתח את שעריו לכל . האינטרנט הוא 'כיכר העיר' החדשה שהכל שותפים לה. המדיום החדש - המרחב הוירטואלי - מצוי בכל ופתוח לכל... זהו איפוא אמצעי דמוקרטי מובהק המקדם גם את עקרון השוויון ומציב מחסום בפני התערבות שלטונית ובפועל רגולטיבית בחופש הביטוי. המקלדת זמינה לכל כותב, והקשה על זנבו של 'העכבר' מובילה את הכותב לקצווי הארץ. הציבור אינו זקוק באותה מידה כבעבר לפלטפורמה שמעמידים לרשותו אחרים... כל אחד מבני הציבור רשאי ויכול ליצור 'עיתון' משלו ולתת בבלוג דברו". (פיסקה 14 לפסק הדין) ובהמשך: "הזכות לשם טוב ולכבוד אינה מתאיינת במרחב הוירטואלי ואין להסכין עם הילכדותה ברשת.... שאלה היא האם ראוי להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על פרסומים משמיצים באינטרנט..., לטעמי, נדרשת הסדרה של הנושא, אך בהעדר עדכון ראוי של דיני לשון הרע הקיימים מוטב להחילם 'בשינויים המתחייבים' מאשר להניח קיומה של לאקונה. השינויים המתחייבים כוללים היבטים שונים של הפרסום באינטרנט, ובהם: המשקל המועט שניתן לעיתים קרובות להתבטאויות במסגרת תגוביות בכלל, ובמסגרת תגוביות אנונימיות בפרט; ריבוי התגוביות באופן שלעיתים קרובות הפרסום המשמיץ 'נבלע בהמון'; והנגישות של הנפגע עצמו, ושל שוחרי טובתו, לאותם אתרים שבהם נעשה הפרסום הכולל לשון הרע, והיכולת לפרסם הכחשות ותגובות מתאימות (פיסקה 18 לפסק הדין). דברים דומים נאמרו גם על ידי כב' השופט א. רובינשטיין, המצוי אמנם בדעת מיעוט, אולם בסוגיה שבפני עמדתו אינה שונה מעמדת שופטי דעת הרוב. במסגרת הדיון בבחינת קיומה של עילת תביעה בגין לשון הרע כתב כב' השופט רובינשטיין כך: "... הוא הדין בתביעות קטנוניות שיש לראות בהן 'זוטי דברים'. עוד יש לזכור, כי כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה. רבות מן התגוביות באינטרנט הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן 'העוולתי' הוא בהתאם".(פיסקה ס' לפסק הדין). הדברים נכתבו בנוגע ל"תגוביות", "טוקבקים", אך הם יפים גם לגבי פרסומים אחרים באינטרנט. מחשבים ואינטרנטהשמצות / הכפשותשאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבהדיני אינטרנט