מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא דחיית תביעה מחמת העדר אינטרס לגיטימי: מהות התביעה בפני בקשה להורות על סילוקה על הסף של התביעה שהגישו 131 יישובים שיתופיים כנגד חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "חברת החשמל") מחמת היעדר אינטרס לגיטימי, שיש בכוחו להצדיק הגשתה של התובענה כתובענה לסעד הצהרתי בלבד, וכן בשל אי תשלום אגרת משפט כדין. בנוסף, נטען כי מדובר בתביעה מוקדמת, וזאת בשל אי מיצוי ההליכים העומדים לרשות התובעים מכח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996. בתביעה שהגישו ביום 1.2.10, עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר כי בהיותם צרכני תעריף עומס וזמן (תעו"ז) במתח גבוה, הרי הם זכאים להיות מחויבים, החל מיום 1.9.05, ב"תעריף מכירה מרוכזת", שהנו זול מה"תעריף הרגיל" לצרכני תעו"ז למתח גבוה, בו הם מחויבים בפועל בגין החשמל המסופק. נטען כי חיובם לפי התעריף הרגיל לצרכני תעו"ז במתח גבוה, נעשה ללא כל הצדקה, בשים לב לכך שהם רוכשים את החשמל מחברת החשמל במרוכז, ונוכח העובדה שהמכירה המרוכזת של החשמל לישובים השיתופיים חוסכת לחברת החשמל סכומי עתק. כפי שעולה מכתבי הטענות, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות המשפטית של המונח "תעריף מכירה מרוכזת" בתעריפים של "מתח גבוה". טענות הצדדים בבקשה בבקשתה המונחת בפני, טוענת חברת החשמל כי במקום לנקוב בנזקים שנגרמו להם עד למועד הגשת התביעה, הסתפקו התובעים בהגשת תביעה לסעדים הצהרתיים בלבד, וזאת מבלי שהצביעו על אינטרס לגיטימי כלשהו שיש בכוחו להצדיק תובענה כאמור. לדעת חברת החשמל, הסעדים ההצהרתיים נשוא התביעה, לגבי התקופה שעד למועד הגשתה, מהווים מסווה מובהק לסעד הכספי, שהוא הסעד אליו חותרים התובעים, וזאת ככל הנראה על-מנת להימנע מתשלום אגרת משפט בגין תביעה כספית, שלהערכת הנתבעת צפויה להסתכם בכלמעלה ממיליון שקלים חדשים. לפיכך, ברור לשיטתה, כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף, בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד טענה חברת החשמל כי הטענות שהועלו במסגרת התובענה, שעניינן היקף תחולתו של "תעריף מכירה מרוכזת" מתח גבוה, נוגעות ללב ליבם של תפקידיה וסמכויותיה של רשות החשמל, שהינה רשות סטטוטורית עצמאית שהוקמה מכח חוק משק החשמל, והיא מהווה את הגורם המקצועי האמון על-פי דין על קביעתם של תעריפי חשמל. מתוקף כך נתונה לה הסמכות לבדוק תלונות של צרכני חשמל, ממין אלו המועלות כאן, ולהכריע בהן. משכך, טוענת חברת החשמל כי היה על התובעים להביא טענותיהם לבירורה של רשות החשמל טרם הגשת התובענה. חברת החשמל הדגישה את החשיבות הגדולה בקבלת עמדתה של רשות החשמל נוכח ההשלכות המשמעותיות שטענות התובעים נושאות עימן, כאלה שעלולות לחייב עריכת התאמות ושינויים בנוגע לכלל תעריפי החשמל ולהשפיע על כלל צרכני חברת החשמל. חברת החשמל הפנתה לכך שאמנם ההלכה האמורה בדבר "אי מיצוי הליכים" ו"תובענה מוקדמת", נקבעה בגדרן של עתירות לבג"צ ועתירות המוגשות לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך לדידה טעמיה והגיונה של הלכה זו תקפים גם לענייננו, ומדיניות משפטית ראויה מחייבת החלתה גם כאן. היינו - הבאת טענות התובעים נשוא תביעה זו להחלטתה של רשות החשמל עצמה, טרם הבאתן לבירור בפני ערכאות שיפוטיות. לפיכך, ברור - לשיטתה - כי יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף, מחמת היותה מוקדמת ומחמת אי מיצוי הליכים, העומדים לרשות התובעים מכח חוק משק החשמל. התובעים מנגד טענו כי התביעה הוגשה כדין, שכן לשיטתם הסעד ההצהרתי הוא הסעד הקלאסי ליישוב סכסוכים כגון אלה, שעניינם פרשנות חיקוק, ובפרט כשהתובענה מכנסת תחתיה 131 ישובים שיתופים בצוותא ובכך חוסכת מספר רב של הליכים פרטניים. עוד נטען כי יש בסעד זה כדי להביא לסיום הסכסוך בין הצדדים, כאשר התרגום המעשי של קביעה זו למונחים כספיים נתון בידי חברת החשמל, המחזיקה בידיה את כלל הנתונים העובדתיים ולוחות התעריפים כפי שהם מתעדכנים מעת לעת. עוד טענו התובעים, תוך הפניה לבג"צ 731/86 מיקרודף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מ"א(2) 449), כי אין יסוד לטענת חברת החשמל לפיה מתן סעד הצהרתי יהווה קרש קפיצה לתביעה כספית עתידית נגד חברת החשמל. זאת משום שחזקה על חברת החשמל, בשים לב למעמדה הציבורי והחובות שהוטלו עליה בפסיקה, שבמידה וייפסק כי התעריף הרלוונטי כאן הוא "תעריף מכירה מרוכזת", היא תקיים את פסק הדין ותזכה את התובעים בהתאם. בהקשר זה הפנו התובעים לנקודת המוצא הליברלית ביחס למתן סעד הצהרתי, זאת כל עוד השאלה המוצגת בפני בית המשפט אינה אקדמאית גרידא ולתובע יש ענין ממשי בפתרונה על-מנת להסדיר את יחסיו עם הנתבע. התובעים הפנו בענין זה להלכת מפעלים פטרוכימיים (רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מ"י, מ"ד(3) 812 (1990)) בה נקבע כי בית המשפט האזרחי מוסמך ליתן סעד הצהרתי בעניינים הנוגעים לתחום המשפט הציבורי, וכן לפרשת פרטנר (רע"א 7852/05 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מ"י, טרם פורסם, (2009)), ממנה עולה כי הלכת מפעלים פטרוכימיים חלה אף לאחר צאת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. באשר לסוגיית אגרת המשפט, טוענים התובעים כי משאין יסוד לעמדת חברת החשמל לגבי אי התאמת הסעד ההצהרתי, הרי שטענת חברת החשמל לענין האגרה נופלת מאליה. באשר לטענה השלישית, שעניינה, אי מיצוי ההליכים, נטען כי גם בה אין כל ממש. זאת משום שאין כל הוראה בחוק משק החשמל שיש בה כדי לחסום או לצמצם את זכות הגישה של האזרח לבית המשפט, זכות שהיא בעלת ערך חוקתי. דיון והכרעה נכון הוא, כפי שטענו התובעים, כי המגמה המסתמנת בהתפתחות הסעד ההצהרתי היא מעבר ממצב בו הסעד ההצהרתי היה חריג שבחריגים למצב שכמוהו ככל הסעדים, וככזה בית המשפט לא יירתע מלתתו. היינו, מעבר למדיניות ליברלית במתן סעדים הצהרתיים. (ראו, למשל: ע"א 226/80 כאהן ואח' נ' מ"י, פ"ד לה(3) 463; ר"ע 422/86 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' ארגון סוכני הגז בישראל ואח', פ"ד מ(3) 811). עם זאת, מקום שנראה כי ההצהרה היא תחליף לתביעה כספית, לא יעניק בית המשפט סעד הצהרתי. זאת לנוכח מגמת בתי המשפט לרכז את ההתדיינות כולה תחת קורת גג של הליך אחד. (ת"א (מחוזי חי') 957/92 ביטקובר נ' מחסני חמצן סחר (1980) בע"מ, פ"מ תשס"ב (2) 145, 249; ע"א 279/82 צפורה פרידברג נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(2), 502). עקרון נוסף שהתגבש בסוגיה זו קובע כי, בדרך כלל, אין להיעתר לסעד הצהרתי בלבד אם התובע יכול להשיג את מבוקשו בתובענה שבה יתבע את מלוא הסעד הממשי. במקרה כזה תתקבל תביעה הצהרתית רק אם התובע יצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון והסתפקות בהצהרה בלבד בשלב זה. סעד הצהרתי הנו סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. אם התשובה לכך חיובית, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי ובית המשפט ייטה בדרך כלל שלא לתיתו. [ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 507,508; ע"א 4076/00 חברת נצחון צפורה בראשון בע"מ נגד חברת מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41; רע"א 5321/09 עזרא ששון נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (6.9.2009)]. העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, אותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך נגד מתן הסעד ההצהרתי. מקום שבו מתברר כי ההליך, שבמסגרתו נתבקש הסעד ההצהרתי אינו אלא פרק א' של ההתדיינות בין אותם בעלי-דין, אין לראות את התובע, בדרך כלל, כמי שיש לו אינטרס לגיטימי כזה. (ע"א 9580/05 אלכסנדר גליקלד נ' מיכאל סמיונוביץ צ'ורני (צ'רנוי), ניתן ביום 10.9.07). בענייננו, אין בנמצא כל טעם שיש בו כדי למנוע את התובעים מהגשת תביעה כספית בגין הסכום אותו חייבת חברת החשמל להשיב לכל אחד מהם, לפי טענתו. על התובעים להגיש תביעה כספית, תוך ציון מלוא העובדות הרלבנטיות לגבי כל אחד מהם בנפרד, באופן שיאפשר לבית-המשפט לדון בשאלות השנויות במחלוקת, תוך הכרעה בסכסוך, מבלי שהליך עתידי יהיה צפוי בין אותם צדדים באותו עניין עצמו. אינני סבור כי קיים בענייננו אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון והסתפקות בסעד הצהרתי בשלב זה. אין בידי לקבל טענת התובעים כי לאור העובדה שהנתבעת הנה רשות סטטוטורית, הרי שדי יהא במתן פס"ד הצהרתי כדי שהתובעים יקבלו את מבוקשם. גם אם היה ניתן פסק דין הצהרתי לפיו מגיע לתובעים החזר בגין חיובי יתר, עדין יכולה להתעורר מחלוקת בנוגע לשיעור ההחזר. יש להניח כי בכל מקרה, בטרם ייקבע מהם הסעדים המגיעים לתובעים (אם בכלל) ומהו שיעורם, יהיה צורך בהכרעה הנוגעת לעצם החבות, אך אין בכך כדי להצדיק פיצול ההליך באופן שתוגש, תחילה, תובענה לסעד הצהרתי, ורק לאחריה - אם תתקבל התובענה ואם הצדדים לא יגיעו להסכמה על שיעור הנזק, יהא צורך להגיש תביעה נוספת לענין זה. האינטרס הציבורי מחייב כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד. בנוסף, אין כל הצדקה לכך שהתובעים ישאו בתשלום אגרת משפט רק בגין סעד הצהרתי, כאשר הסעד הממשי שאליו הם מכוונים, וודאי לגבי תקופת העבר, הינו סעד אופרטיבי לתשלום סכומי כסף. למעלה מן הדרוש, אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענת חברת החשמל לגבי היות התביעה "תביעה מוקדמת" מחמת אי מיצוי הליכים העומדים לרשות התובעים מכח חוק משק החשמל. במקרה שלפנינו מדובר בתביעה, שלאחר שתתוקן בהתאם להחלטה זו, תהא תביעה כספית להשבת תשלומי יתר ששולמו על ידי התובעים. במקרה זה, ברי כי התביעה נמצאת בסמכותו של בית משפט אזרחי לפי סכום התביעה. אינני רואה להורות על סילוק התביעה על הסף, שעה שניתן לרפא הפגם על דרך של תיקון כתב התביעה על-ידי כימות הסעדים הכספיים להם טוענים התובעים והוספת סעד כספי מתאים, תוך תשלום האגרה המתחייבת מכך. לפיכך, אני מורה על הגשת כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מהיום. חברת החשמל תהא רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום לאחר קבלת כתב התביעה המתוקן. ככל שלא יוגש כתב תביעה מתוקן, כאמור, תימחק התובענה. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון, בעת פסיקת ההוצאות, במסגרת פסק הדין.סילוק על הסף