מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא דוגמא לערר על מעצר עד תום ההליכים שהתקבל: 1. בפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות מיום 25.7.11, שבה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. 2. כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין שלא כדין, הספקת סם מסוכן ונהיגה בזמן פסילה. בעובדות כתב האישום נטען, כי העורר שוחרר בתיק מ"ת 14676-02-11 (ת"פ 14533-02-11), למעצר בית מלא, בפיקוחן, לסירוגין, של חמותו ציונה ג'רופי וגיסתו מיטל דהרי. בהחלטה מאוחרת יותר נקבע, בהסכמה, כי יותר לעורר לצאת ממעצר הבית בין השעות 22:00-17:00 מדי יום, בכפוף לכך שילווה ויפוקח כל העת ע"י אדם שאושר ע"י ביהמ"ש. ביום 19.7.11, בשעה 17:34, בחניית הבניין בו שוהה הוא במעצר בית, יצא העורר את הבית, נכנס לרכב והחל לנהוג בו, זאת בהיותו פסול מלנהוג. אח"כ יצא מהרכב, נכנס לביתו, ויצא את פתח הבית עם כלבו. אח"כ נכנס שנית לרכבו, בעוד רעייתו נוהגת ברכב, והם נסעו לכתובת פלונית בראשל"צ. באותו מקום העורר פגש בשמעון לוגסי וסיפק לו סם מסוג חשיש במשקל של כ-0.4 גרם נטו. כמו כן, העורר החזיק בסכין מחוץ לביתו, מבלי שהוכיח כי החזיק בה למטרה כשרה. 3. במקביל לכתב האישום, הוגשה נגד העורר גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו בעניין המעצר קבע ביהמ"ש קמא, כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס את עבירת הספקת הסם המיוחסת לעורר, ולהוביל למסקנה כי העורר סיפק לשמעון לוגסי סם, תמורת סך של 1,000ש"ח. באשר לעבירות האחרות (הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין, נהיגה בזמן פסילה) - ציין בית משפט קמא, כי העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס אליהן. באשר להפרת תנאי השחרור, ציין בית המשפט את עדות המפקחות והרעייה, כי דרך קבע יוצא העורר מהבית ללא ליווי ופיקוח. בסופו של דבר מסקנת בית המשפט הייתה, כי יש בהפרת תנאי השחרור תוך כדי עבירה חמורה נלווית של הספקת סם, ועבירות אחרות, לצד עברו הפלילי של העורר (בעבירות סמים, רכוש, ונהיגה ללא רישיון) כדי להוביל למסקנה שלא ניתן עוד ליתן בו אמון ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. 4. בערר ובטיעוניו בפניי טוען העורר לגבי החזקת הסכין, כי אין בכך כלל עבירה, מכיוון שמדובר בסכין יפנית ששימשה את העורר לחיתוך חוטים ברכבו. לגבי הנהיגה בזמן פסילה, טען כי מדובר בהזזת הרכב בתוך החנייה עצמה. לגבי הפרת ההוראה החוקית טען, כי העורר יצא מביתו בזמנים שהותר לו לצאת, אלא שיצא בליווי אשתו, במקום בליווי חמותו. וביחס לעניין העיקרי - העבירה של הספקת סם, טוען העורר כי טעה ביהמ"ש קמא בקביעתו כי יש ראיות לכאורה להספקת סם ע"י העורר לשמעון לוגסי תמורת סך 1,000ש"ח, שהרי העורר מואשם בהספקת סם לשמעון ללא תמורה. כן הוא מציין כי בתחילה נעצר העורר בחשד לעבירת סחר בסם תמורת 1,000ש"ח, אך משהוברר כי לא ייתכן ש-0.4 גרם חשיש שווים 1,000ש"ח, ומשכל המעורבים מסרו גירסה אחידה ביחס למקורו של הכסף, שונתה העבירה, וכתב האישום הוגש לא על סחר בסם אלא על הספקת סם, ללא תמורה. כמו כן מציין העורר, כי השוטרים רק ראו את שמעון לוגסי מוסר או מקבל מהעורר דבר מה, וההסבר לכך הוא ששמעון אכן מסר לעורר את הסך של 1,000 ₪ הנ"ל. באשר לסם שנמצא ברשותו של שמעון, הסביר שמעון שהסם היה ברשותו עוד בטרם פגש את העורר. העורר מבקש אפוא לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא ולהורות על שחרורו למעצר בית מוחלט. 5. ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערר ולהותיר החלטת ביהמ"ש על כנה. לטענתה, אין זו הפעם הראשונה שהעורר יוצא ממקום מעצר הבית ללא ליווי, אלא עשה זאת פעמים רבות, וגם כתב האישום מגלה מספר הפרות של תנאי מעצר הבית, ולא רק הפרה אחת. בעניין הספקת הסם, מפנה ב"כ המשיבה למזכרים של השוטרים אשר צפו בהתרחשות, ולפיהם ראו את העורר מוסר לאדם אחר (שמעון לוגסי) דבר מה, והלה הכניס את ידו לכיסו השמאלי. לאחר מכן השוטרים ערכו חיפוש אצל שמעון, ומצאו בכיסו השמאלי חומר החשוד כסם מסוג חשיש. אלה הן אמנם ראיות נסיבתיות, אך הן מובילות, לטענתה, למסקנה אחת: כי הסם הועבר על ידי העורר לשמעון. ב"כ המשיבה טוענת, כי העורר הפר את האמון שבית המשפט נתן בו, ועל כן, ובשים לב גם לעברו הפלילי, יש להותיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה. הספקת סם 6. הראיות בעניין עבירה זו הן שני דו"חות פעולה של השוטרים, רמי נבו ואסף לילאי. על פי דו"ח הפעולה של רמי נבו, העורר, שהיה ברכב נהוג בידי אשתו, מסר דבר מה לאדם אחר (הוא שמעון לוגסי), היה מגע מלא בין השניים, שמעון הכניס את ידו לכיסו השמאלי, והמשיך ללכת. נערך חיפוש אצל שמעון, ובכיסו השמאלי נתפס חומר החשוד כסם מסוג חשיש. על פי דו"ח הפעולה של אסף לילאי, אדם אחר (הוא שמעון לוגסי) ניגש אל העורר (שישב ברכב, לצד אשתו, שהייתה הנהגת), ונראה שהוא נותן משהו או מקבל משהו. נערך חיפוש על שמעון ובכיס שמאל של המכנס נמצא חומר החשוד כסם מסוג חשיש. שמעון נשאל מה הוא נתן או קיבל מהעורר, והשיב כי הוא לא מכיר את העורר, זו פעם ראשונה שהוא רואה אותו, שכן חבר שלו בשם אייל (אייל רוסו) נתן לו, לשמעון, סך 1,000ש"ח, על מנת למסור אותו לעורר. 7. העורר בחקירתו במשטרה כפר מכל וכל בטענה כאילו הוא מסר סם לשמעון. שמעון בחקירתו במשטרה אמר כי הוא לא קיבל את הסם מהעורר, וכי הסם שנתפס אצלו הוא שלו. 8. באשר לסכום 1,000 ₪ שנמצא ברשות העורר, כל המעורבים מסרו גירסה דומה: מחקירת העורר עולה, כי אדם בשם אשר אבוקסיס חייב לו (לעורר) סך של 1,000ש"ח. אשר אבוקסיס מסר הסך הנ"ל לאייל רוסו, כדי להעבירו לעורר. אייל רוסו מסר הכסף לשמעון לוגסי, ושמעון מסרו לעורר. העורר, לדבריו, אינו מכיר את שמעון, ששימש רק בלדר להעברת הכסף. מחקירת שמעון לוגסי עולה, כי אייל רוסו (שהוא חבר שלו) נתן לשמעון סך 1,000ש"ח, וביקש כי יעביר סך זה לבחור שהוא, שמעון, איננו מכיר (הוא העורר). ואכן, שמעון פגש את העורר ומסר לו את הכסף. אשר אבוקסיס ואייל רוסו תושאלו טלפונית (ראה מזכר ליאור סער מיום 20.7.11), ומסרו אותה גירסה, בהבדל אחד, והוא, שאשר אבוקסיס לא נתן כסף לאייל רוסו על מנת להעבירו לעורר, אלא, מכיוון שאייל רוסו היה חייב כסף לאבוקסיס, ואבוקסיס היה חייב כסף לעורר, נתן אבוקסיס הוראה לאייל רוסו כי יעביר את הכסף ישירות לעורר. אייל רוסו העביר את הכסף לחבר שלו, שמעון לוגסי, ושמעון מסר את הכסף לעורר. גם אייל רוסו אישר כי הוא היה חייב כסף לאבוקסיס, וכי אבוקסיס הורה לו להעביר הכסף לעורר. אייל רוסו הוציא אפוא סך 1,000ש"ח מחשבון הבנק שלו, ומסר את הכסף לשמעון לוגסי, ושמעון נפגש עם העורר ומסר לו את הכסף. הבדל זה בגירסאות, קרי, כי אייל רוסו הוציא הכסף מחשבונו, ולא קיבל אותו מאבוקסיס, איננו מצביע על "סתירה" בין הגירסאות. שכן, מדובר בפרט עובדתי שאיננו ואינו יכול להיות בידיעת העורר או בידיעת לוגסי. אשתו של העורר בחקירתה מסרה, כי היא ובעלה נסעו לכתובת מסוימת בראשל"צ, מכיוון שבעלה אמר לה שחבר צריך להביא לו כסף. הם נסעו לאותה כתובת, ואז מישהו הביא את הכסף לבעלה והלך. 9. נוכח גירסה זו שנמסרה למעשה על ידי כל המעורבים, ויתרה המשיבה על טענתה המקורית (כפי שהשתקפה בבקשה ל"מעצר ימים") כי מדובר בסחר בסם, ובכתב האישום הסתפקה בהספקת סם, מבלי שאוזכר כלל עניין הכסף שנמצא ברשות העורר. טעה אפוא ביהמ"ש קמא בקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להספקת סם תמורת סך 1,000 ש"ח. כאמור, לעניין הכסף ניתן הסבר סביר, שנבדק מול כל המעורבים בדבר, ונמצא אמין. 10. בעניין הסם אנו נותרים אפוא, רק עם דו"חות הפעולה של השוטרים. הדו"ח האחד (לילאי) מדבר על כך ששמעון לוגסי נתן משהו או קיבל משהו מהעורר. הוא אינו יודע מהו אותו "משהו", ואף אינו יודע האם העורר נתן או קיבל. הדו"ח השני (נבו) מדבר על כך שהעורר מסר דבר מה לשמעון לוגסי. גם הוא אינו יודע ולא ראה מהו אותו "דבר מה". יצוין כי עצם העובדה שלוגסי "נתן משהו או קיבל משהו" מהעורר מתיישבת עם העובדה שלוגסי אכן נתן סך של 1,000ש"ח לעורר. דבריו של העורר, עת עוכב על ידי השוטר, כי הוא "לא מכיר אותו (את שמעון) ולא נתתי לו דבר" (ראה דו"ח פעולה רמי נבו), מתיישבים עם גירסתו כי הוא לא נתן מאומה ללוגסי. לוגסי הוא שנתן כסף לעורר. כמו כן מתיישבים דבריו אלה עם מה שעולה מחקירת כל המעורבים, כי אין כל היכרות קודמת בין העורר לבין לוגסי (ראה למשל חקירת לוגסי במשטרה, שורות 9-3). 11. לנוכח ההסבר של שמעון בעניין הסם שנתפס אצלו, היינו, כי זה שלו, ולא קיבל אותו מהעורר, וההסבר של העורר ביחס לסך 1,000ש"ח שנמצא אצלו, הסבר שנבדק ואומת מול כל המעורבים, ובשים לב לכך שכל הראיות בתיק מסתכמות למעשה רק בשני דו"חות הפעולה הנ"ל, דעתי היא כי האישום הנוגע להספקת סם במקרה דנן סובל מחולשה ראייתית משמעותית. "אמנם, היותו של כתב האישום מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, אם מצטרפות הראיות הנסיבתיות הללו לכדי מסכת של ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי סביר להרשעה ........ עם זאת כבר נאמר על ידי בית משפט זה לא אחת כי הבחינה הראייתית בשלב זה אינה בדיקה טכנית בלבד... שעה שהוא שוקל מעצר עד תום ההליכים על בית המשפט לתת דעתו גם לעוצמתן הלכאורית של הראיות. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, עליהן להיות על פניהן בעלות עוצמה, שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי הרשעה" (בש"פ 991/99 מ"י נ' קנילסקי). אינני סבור כי הראיות הנסיבתיות במקרה זה, בעניין העבירה של הספקת סם, הן בעלות עוצמה שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי הרשעה. העבירות הנלוות האחרות 12. העבירות הנלוות האחרות הן החזקת סכין ונהיגה בזמן פסילה. בעניין החזקת סכין, מדובר בסכין יפנית, שלטענת העורר נמצאת איתו כמעין כלי עבודה ברכבו, והוא משתמש בה לחיתוך חוטים. אין ספק כי לא זו העבירה שבגינה נתבקש מעצר עד תום ההליכים, וגם ב"כ המשיבה אמרה כך בטיעוניה בפניי (עמ' 5 ש' 29). כך גם העבירה של נהיגה בזמן פסילה, מדובר בכניסה לרכב והזזתו בתוך מקום חנייתו. אין המדובר במקרה דנן ב"נהיגה" של ממש, הגם שפורמאלית אכן יש בכך לכאורה עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ברור בעיניי כי לא בגין כך נתבקש המעצר עד תום ההליכים. הפרת ההוראה החוקית 13. אשר להפרת תנאי מעצר הבית, העורר אכן הפר התנאים, ראשית, בכך שיצא מפתח הבית, ללא ליווי, נכנס לרכב והזיז את הרכב ממקום חנייתו; שנית, בכך שיצא לזמן קצר מהבית עם כלבו, ללא ליווי; ושלישית, בכך שיצא אחר כך שוב מהבית בליווי של אשתו, ולא בליווי אחת מן המפקחות שנקבעו על ידי בית המשפט (חמותו או גיסתו). אינני מקל ראש כלל ועיקר בהפרות הללו. עם זאת, מדובר בהפרות שאירעו כולן באותו תאריך (19.7.11), ובשעה שהעורר היה רשאי, לפי תנאי השחרור, לצאת את הבית, אלא שהיה חייב בליווי חמותו/גיסתו, והוא יצא בתחילה ללא ליווי, ואח"כ בליווי אשתו. גם אם נכונה הטענה שהעורר נהג דרך קבע לצאת את הבית (בשעות המותרות לכך) ללא ליווי ופיקוח, הרי שכתב האישום מתייחס אך להפרות שמניתי לעיל, ולא לאחרות. 14. אכן, הפרה של תנאי מעצר בית יש בה להוות עילה למעצר של ממש. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי - "לא כל הפרה מחייבת אוטומטית ביטול השחרור בערובה, וההחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיבה של ההפרה" (בש"פ 2931/96 קאסם נ' מ"י). "הפרת התנאים המגבילים לא מביאה בהכרח להחזרתו של המפר אל מאחורי סורג ובריח. עניין זה נתון לשיקול דעתו של השופט היושב בדין, אשר מכריע בו על פי נסיבות המקרה המובא בפניו" (בש"פ 5322/05 פלוני נ' מ"י"). "ברי שאין מקום לקביעת כלל המחייב ביטול השחרור והחזרת הנאשם למעצר בכל מקרה בו מופרים תנאי השחרור, ובסופו של דבר ההחלטה אם לבטל את השחרור או ליתן לנאשם שהפר את התנאים לשחרורו הזדמנות נוספת היא נושא שעל בית המשפט להחליט בו על פי שיקול דעתו תוך התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות המיוחדות של המקרה" (בש"פ 782/99 מ"י נ' בן שמחון). בעניין בן שמחון הנ"ל, הנאשם הפר את תנאי השחרור פעם אחר פעם, תוך שביצע בתוך כך עבירות של סמים, והוחלט, חרף זאת, על מעצר בית וחילוט חלק מהעירבון שהופקד. בבש"פ 1785/11 גואל נ' מ"י, העורר, בעת היותו במעצר בית, סיפק סם מסוג חשיש לקטין, וכן החזיק סכין. הוגש נגדו כתב אישום על סחר בסם, הדחת קטין לשימוש בסם, הפרת הוראה חוקית, והחזקת סכין שלא כדין. תסקיר שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר, וכך אכן הוחלט, בערר לבית המשפט העליון. 15. במקרה שבפניי, בשים לב לכך שהפרת ההוראה החוקית, בנסיבות כאן, איננה ברף הגבוה של החומרה, בשים לב לעבירות של החזקת סכין ונהיגה בזמן פסילה, שהן, בנסיבות העניין דנן, מינוריות למדיי, ולא בעטיין נתבקש מעצר עד תום ההליכים, ובשים לב לחולשה המשמעותית בראיות הנוגעות לאישום של הספקת סם (ומבלי שאני מתעלם מעברו הפלילי של העורר), סבורני כי ראוי היה לשחרר את העורר למעצר בית מלא (ללא שעות התאווררות), ולא להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים. 16. אני מקבל אפוא את הערר ומורה כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני, בתנאים כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 2.3.11 בתיק מ"ת 14676-02-11, וללא שעות התאווררות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 2.5.11. בנוסף, להבטחת תנאי השחרור יפקיד העורר בקופת בית משפט השלום ברחובות סכום של 6,500 ₪ במזומן (וזאת בנוסף לסך 7,500 ₪ שכבר הופקד על ידו על פי ההחלטה מיום 2.3.11). השחרור למעצר בית מותנה בהפקדת הסכום הנ"ל, ואם לא יופקד - יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים. מובהר בזה לעורר, כי בכל מקרה של הפרה נוספת, ולו קלה, של תנאי מעצר הבית, יהיה צפוי למעצר עד תום ההליכים, כמו גם לחילוט הערובות.עררמעצרמעצר עד תום ההליכים