מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי מסמכים חדשים לאחר פסק דין חלוט: הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 1. תחילתה של פרשה זו, בתביעה שהוגשה בבית משפט זה בת.א. 11544/06 על ידי התובע 1 (להלן - ד"ר נאדר) נגד הנתבעים , למתן צו מניעה קבוע שימנע מהנתבעים להשתלט על חלק ממבנה מס' 15 ב"שטח הבנוי" בכפר אבו גוש (להלן - המבנה), וכן בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים במסגרת ההליך האמור (להלן - ההליך הקודם). 2. על פי התביעה בהליך הקודם, מדובר במבנה בן 3 קומות, כאשר בקומת הקרקע מחזיקה משפחת הנתבעים, ואין מחלוקת על כך. בקומה השנייה של המבנה מצויה דירת מגורים (להלן - הדירה) , ובקומה השלישית - גג וחדר בודד. התביעה בהליך הקודם הוגשה למתן צו מניעה קבוע לגבי הדירה, הגג, והחדר הבודד (להלן - הנכס), אשר לטענת התובעים, הנתבעים ניסו להשתלט עליו בכוח, תוך שהם חוסמים את היציאה מתוך הדירה, שהייתה בחזקתו של ד"ר נאדר ומשפחתו, על ידי בניית קיר בלוקים בצדה החיצוני של דלת היציאה לגג. 3. במסגרת התביעה שכנגד בהליך הקודם ביקשו הנתבעים מבית המשפט להצהיר כי הם ולא התובעים זכאים להחזיק בנכס, מכוח מגורי סבתו של הנתבע 1 (להלן - ווסילה), עד לפטירתה בשנת 1978. 4. בפסק הדין בהליך הקודם, שניתן על ידי כב' הנשיא (דאז) אמנון כהן ביום 16.4.08, נדחתה התביעה ונתקבלה התביעה שכנגד. ד"ר נאדר חויב לסלק ידו ולפנות את הנכס ולהשיבו לנתבעים (להלן - פסק הדין בהליך הקודם). פסק הדין בהליך הקודם הושתת בעיקר על מסמך מתיק מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) - "סקר מחזיקים" שביצע המינהל , ואשר בו מופיע שמו של אחיו של הנתבע 1 כאחד המחזיקים במבנה מס' 15 (להלן - סקר המחזיקים). סקר המחזיקים היווה חלק מראיה שסומנה בהליך הקודם נ/10, ולא הועלו נגדה כל טענות. בנוסף, הסתמך בית המשפט בהליך הקודם באופן משמעותי על עדותה של השכנה, הגב' נעימה מוחמד אבו גוש (להלן - נעימה), אשר העידה כי ראתה את ווסילה מתגוררת בנכס עד לפטירתה בשנת 1978. 5. על פסק הדין בהליך הקודם הוגש ערעור על ידי ד"ר נאדר (ע.א. (י-ם ) 2283/08), אשר נדחה ביום 22.12.08, בין היתר, בשל כך שסקר המחזיקים מלמד כי למשפחת הנתבעים הייתה חזקה במבנה. 6. ד"ר נאדר לא השלים עם תוצאות ההליך הקודם, וביקש לבטל את פסק הדין בטענה שהושג במרמה. בקשה זו נמחקה משנוכח ד"ר נאדר שלא הייתה זו הדרך הדיונית הנכונה להעלאת הטענה. 7. ביום 02.6.09 הוגשה התובענה שלפנינו. יצוין , כי התובענה הוגשה במקור על ידי ד"ר נאדר בלבד, אולם בהחלטה מיום 13.01.10 צורפו גם התובעים 2 ו-3 (בש"א 6521/09). 8. ביסוד התובענה שלפנינו עומדת טענת התובעים כי לאחר סיום ההליך הקודם התגלו מסמכים נוספים, שלא ניתן היה לגלותם קודם לכן, ואשר יש בכוחם להביא לשינוי תוצאות ההליך. בטענה זו מתבססים התובעים על ההלכה שנקבעה בע.א. 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ. בית טלטש בע"מ ואח' פ"ד נז (3) 366 (2003) (להלן - הלכת בית טלטש), אשר לפיה ניתן להגיש תובענה לביטול פסק דין סופי וחלוט בתביעה אזרחית אם נתגלו ראיות חדשות שיש בהן, לכאורה, לשנות את תוצאות המשפט, ואשר גם בשקידה ראויה לא ניתן היה לגלותן, או אם התברר כי פסק הדין ניתן על בסיס עדויות מרמה, ראיות כוזבות, או כיוצא באלה. התובעים טוענים במסגרת כתב התביעה דנן, כי שילוב הראיות החדשות עם הסתירות בעדויות מטעם הנתבעים, שהתגלו במהלך פרשת הראיות בהליך הקודם, ועם הדברים שאמרה העדה נעימה בהקלטת סתר שבוצעה לה לאחר סיום ההליך הקודם - יש בהם, כמכלול, כדי להביא למסקנה כי הנתבעים תיאמו עדויות והטעו את בית המשפט בהליך הקודם, והביאו לכך שבסופו של יום ניתנו פסקי דין מוטעים, לרבות על ידי ערכאת הערעור, שאינם מושתתים על אדני אמת וצדק. 9. בכתב התביעה דנן מפנים התובעים לשלושה מסמכים שנמצאו על ידי בא כוחם הנוכחי, עו"ד יורם ספרן, בתיקי המינהל: א. סקר יציבות מבנים משנת 1967 ממנו עולה, לטענת ד"ר נאדר, כי במבנה הנדון החזיק רק אדם בשם חסן עלי אל עיין , ולא מי ממשפחת הנתבעים. ב. מכתב של עו"ד אהרון ברוך משנת 1972 ובו פנייה למינהל, בשם הנתבעים או מי מבני משפחתם, ותלונה על מצבו הרעוע של המבנה המהווה סכנה . במכתב זה נטען , כי מדובר במבנה "עזוב" שעלול להתמוטט כל רגע, וכי על המינהל להרסו למניעת הסיכון הנובע ממנו. ג. הודעת המינהל על פרסום מכרז למכירת המבנה, בה מתואר המבנה כנטוש, למעט חדר אחד המוחזק על ידי דייר (להלן - המכרז). ד"ר נאדר טוען כי בכוחם של המסמכים החדשים להביא לשינוי תוצאות ההליך הקודם, בין היתר, לנוכח העובדה שתוצאה זו התבססה במידה רבה על עדויות של עדים מעוניינים, משני הצדדים, שדבריהם צריכים להישקל בזהירות רבה , וזאת לנוכח האמור במסמכים החדשים שנתגלו. ד"ר נאדר טוען כי יש בכוחם של המסמכים לסתור את גרסת הנתבעים לפיה משפחתם החזיקה בנכס במועדים שאליהם מתייחסים אותם מסמכים. 10. בסעיפים 31-32 לכתב התביעה נטען, כי הראיות החדשות נתגלו באקראי בעקבות החלטה של עו"ד ספרן לגשת למשרדי המינהל ולבדוק שוב את כל התיקים המצויים שם , שבהם יכול להיות חומר רלבנטי. 11. נוכח האמור, מבקשים התובעים כי בית המשפט יצהיר על בטלות פסקי הדין בהליך הקודם, לרבות פסק הדין בערעור, ויורה על דחיית התביעה שכנגד בהליך הקודם וקבלת התביעה בהליך האמור. 12. בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף נדחתה בהחלטה מיום 23.8.10. 13. בצדה של התובענה שלפנינו, הוגשה גם בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל של פסק הדין בהליך הקודם (בש"א 8409/09). הבקשה נדחתה על ידי בית משפט זה , והוגשה בקשה למתן רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 1015/09). בפסק דינו של כב' השופט צבי זילברטל מיום 20.12.09 (להלן - פסק הדין), נתקבל הערעור וניתן צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל של פסק הדין בהליך הקודם, ככל שמדובר בסילוקו של ד"ר נאדר וחליפיו מהנכס , וזאת עד לסיום ההליכים בתביעה שלפנינו, בכפוף להפקדת סכום נוסף בקופת בית המשפט. 14. כב' השופט זילברטל קבע בפסק הדין כי יש במקרה דנן לבחון שניים אלו: האם בכוח הראיות החדשות לשנות את ההכרעה מיסודה, והאם מדובר בראיות שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין בהליך הקודם. 15. לעניין המסמכים החדשים, נקבע בסעיף 7 לפסק הדין כי יש בכוח המסמכים החדשים, ולו לכאורה בלבד, כדי לשפוך אור על המחלוקת באופן שעשוי להביא לביטול פסק הדין. כב' השופט זילברטל קבע כי בית המשפט בהליך הקודם ייחס חשיבות רבה לעדותה של נעימה , לפיה בנכס התגוררה ווסילה עד לפטירתה בשנת 1978, והנה מהמסמכים החדשים עולה, לכאורה, כי בסוף שנות ה- 60 ובתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה הבניין נטוש, למעט דייר שהחזיק בחדר אחד בקומת הקרקע. מכאן, שאין לשלול את האפשרות שהאמור במסמכים החדשים, ככל שיוכח, ישנה את פני הדברים. לעניין האפשרות לאתר את המסמכים החדשים בשקידה סבירה במסגרת ההליך הקודם העיר כב' השופט זילברטל, בסעיף 8 לפסק הדין, כי הדברים אינם פשוטים מבחינתו של ד"ר נאדר, שכן מה שנעשה עתה היה יכול, וצריך, להיעשות כבר ב"סיבוב" הקודם, אלא שההכרעה בשאלה האם בשקידה סבירה ניתן היה לגלות את הנתונים החדשים כבר בהליך הקודם תיחתך במסגרת ההליך החדש, לאחר שישמעו עדויות לעניין זה, לרבות גרסת עובד המינהל. 16. לאחר שהליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין בהליך הקודם עוכבו, הגישו התובעים בקשה לפיה על מנת ליעל את בירור התובענה ייקבע באופן גורף שכל חומר הראיות בהליך הקודם יהווה חלק מחומר הראיות בתובענה דנן. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10.3.10, וזאת לאור היותו של ההליך יוצא דופן, אשר מטרתו להביא לביטול פסק דין חלוט. נקבע כי מטיבה של תובענה מסוג זה להתברר בשני חלקים נפרדים - הראשון, בירור השאלה האם התמלאו התנאים הדרושים, לפי הלכת בית טלטש, כדי להביא לביטולו של פסק הדין, ולאחר מכן, אם תימצא התשובה לשאלה זו חיובית - יגיע זמנו של החלק השני והוא, בירור התובענה לגופה מחדש. עוד נקבע בהחלטה האמורה, כי בירור הטענות החדשות צריך להיעשות באופן ממוקד לגבי טענות אלה בלבד. 17. על מנת להבין טוב יותר את השאלות שבמחלוקת לגבי הנכס וטענות הצדדים לגביו, ערך בית משפט זה ביום 3.5.12 ביקור במקום, וזאת בנוסף לביקור שערך כב' הנשיא (דאז) אמנון כהן במסגרת ההליך הקודם. דו"ח מפורט מהביקור במקום נערך ביום 6.5.12, לרבות תיקון מיום 31.5.12. 18. לעניין המסמכים שנתגלו, הובאו מטעם התובעים, בנוסף לתצהירו של התובע 3, גם תצהירים ותעודות עובד ציבור של עובדי המינהל - מר יגאל גבאי, מר אברהם נאווי, מר אברהם חליווה, גב' עידית אליהו, וכן זומן לעדות מר אברהם פינצי, לשעבר מנהל מחלקת מיפוי ומדידות במחוז ירושלים של המינהל. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, הגב' יאסרה איברהים, כלתו של הנתבע 1, וכן נעימה ובעלה מר חרבי אבו גוש. 19. לאחר שהסתיימו דיוני ההוכחות ביום 11.10.12, הגישו התובעים שתי בקשות: בקשה לתיקון הפרוטוקול לגבי עדותה של נעימה , כך שהוא ישקף באופן כללי את העובדה שנעימה אינה דוברת עברית ונזקקה למתורגמן לשפה הערבית, וכן בקשה להגיש תעודת עובד ציבור של מנהלת הארכיב במינהל בעניין קיומו או אי קיומו של תיק אשר דרכו ניתן היה לכאורה להגיע לחומר שנמצא על ידי עו"ד ספרן. שתי הבקשות התקבלו, ונקבע כי הנתבעים יתייחסו אליהן בסיכומיהם. טענות התובעים 20. התובעים טוענים כי במקרה דנן התקיימו תנאי הלכת בית טלטש. לטענתם, במהלך ההליך הקודם ביצע ד"ר נאדר (בעצמו ובאמצעות אחרים), חיפוש חומר במינהל ובמקומות נוספים, אולם, למרות שהחיפוש בוצע בשקידה סבירה - לא עלה בידו לאתר את התיק הסרוק , שלא ידע על קיומו כלל. לטענת התובעים, כעולה מעדויות גורמים אובייקטיביים מהמינהל, גם הם עצמם לא היו מודעים לקיומו של תיק סרוק בו נמצאו עשרות מסמכים חשובים בקשר לנכס נשוא התביעה. כך גם הנתבעים לא היו ערים לקיומו של תיק סרוק כאמור ולא גילו את דבר קיומו. לטענת התובעים, הראיות האובייקטיביות שהתגלו ואשר נעשו בזמן אמת, סותרות באופן חזיתי את טענת הנתבעים לכך שווסילה התגוררה לכאורה בנכס בשנים הרלוונטיות , ויש בהן אף להוות מעין הודאת בעל דין לכך שההפך הוא הנכון. 21. התובעים טוענים כי בחינה מחדש של העדויות שניתנו בהליך הקודם, ביחד עם העדויות שניתנו בהליך הנוכחי , והכל אל מול הראיות האובייקטיביות מתיק המינהל הסרוק שנתגלה, מביאה למסקנה חד משמעית כי תוצאת ההליך הקודם הייתה שונה בתכלית, לו היו הראיות מתיק המינהל הסרוק מצויות בפני בית המשפט בהליך הקודם. טענות הנתבעים 22. הנתבעים טוענים כי התביעה שלפנינו מהווה למעשה ניסיון נוסף של התובעים להגיש ערעור על פסק הדין בהליך הקודם ולהפוך את בית משפט זה, שלא כדין ושלא על פי סדרי הדין, לערכאת ערעור נוספת על פסקי הדין בהליך הקודם, דבר שהינו פסול מעיקרו ומהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט. הנתבעים מצביעים על ההלכה שנקבעה לפיה סופיות הדיון איננה "לעומתית" לצדק, כי התדיינות שאינה פוסקת היא - היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול וכי דרך הכלל היא שסופיות הדיון משרתת את הצדק. 23. הנתבעים טוענים כי ככלל עדות חדשה אינה יכולה להוות עילה לביטול פסק דין סופי , ולא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הינה עדות שקר או מסמך שהוגש הינו מסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך, שאם לא כן - לא יהיה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה. לטענתם, יש לדחות את טענת התובעים לפיה בוצעה מרמה על ידי הנתבעים ב"קניה", כביכול, של עדות העדה נעימה ובעלה, ומתן עדות שקר על ידם תמורת טובות הנאה, לאחר שטענה זו נדחתה כבר בפועל בהליך הקודם, וערכאת הערעור אף קבעה כי גם אם הייתה מתקבלת - לא היה הדבר מועיל לתובעים. הנתבעים טוענים כי קביעה זו מחייבת גם את בית משפט זה כמעשה בית דין. 24. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את תביעת התובעים למשפט חוזר אזרחי ולדחות את בקשתם לביטולו של פסק הדין החלוט שניתן נגדם , שכן התובעים לא הראו כל עילה המצדיקה את קיומו של משפט חוזר אזרחי. לטענתם, התובעים לא הוכיחו מרמה כביכול שנעשתה כלפי בית המשפט ו/או כלפיהם , והם אף מנועים מלהעלות טענה שכזו אשר נבחנה ונדחתה על ידי בתי המשפט שדנו בדבר. כן נטען, כי התובעים לא הביאו "ראיות חדשות" וקבילות , שלא ניתן היה לגלותן בשקידה סבירה וראויה ולהביאן לפני ביהמ"ש קמא שישב בדין, וגם באותן "ראיות חדשות" להן הם טוענים, גם אם היו קבילות בכלל - אין ולא היה כדי לשנות את תוצאתו הצודקת של פסק הדין החלוט שניתן ,כפי שכבר קבע גם בית המשפט המחוזי שישב בערעור אשר הוגש מטעם התובעים ונדחה. דיון והכרעה 25. אכן, כפי שטוענים הנתבעים בסעיף 8 לסיכומיהם, תובענה לביטול פסק דין חלוט אינה עניין של מה בכך. בקבלת תובענה מסוג זה יש משום פריצת עקרונות יסוד של סופיות הדיון, ופריצה שכזו תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. 26. בהלכת בית טלטש נקבע כי על אף היעדרו בדין החרות של הסדר חקיקתי לקיומו של משפט חוזר בעניין אזרחי - נתונה לבית משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. הכוונה בעיקר למקרים בהם הושג פסק הדין במרמה, אך הפסיקה הכירה גם באפשרות העקרונית לבטל פסק דין גם בשל עילות נוספות. בראשן של עילות אלה - העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. (ראה פרשת דנ"א 79/01 עין גב קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ. מקורות חברת מים בע"מ תק - על 2001 (3) 652; ע"א 238/58 ירמיצקי נ. מעייני פ"ד יג 1497; ע.א. 254/58 אינגסטר נ. לנגפוס פ"ד יג' 449; רע"א 109/94 ברנוביץ נ. ברנוביץ תק - על 94 (2) 771; וכן נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) בע"מ 629-633). 27. על פי הפסיקה, שהוזכרה על ידי הנתבעים בסיכומיהם, לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הינה עדות שקר או מסמך שהוגש הינו מסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך. אין מקום גם, כמובן, שבית משפט השלום ישב כ"ערכאת ערעור" על פסק דין אחר של בית משפט השלום , ובוודאי לא של ערכאה אחרת גבוהה יותר. משפט חוזר לא נועד ליצור זכות לקיומו של ערעור נוסף (ראה במ"ח 193/10 טלה נגד מדינת ישראל מיום 11.5.10 וכן במ"ח 5128/09 גולן נגד מדינת ישראל (פורסמו בנבו). הואיל ובמקרה דנן העדויות, ובמיוחד עדותה של נעימה, נבחנו כבר בהליך הקודם וטענות התובעים לגביהן וניסיונם לקעקע עדויות אלה נדחו - אין לומר כי פסקי הדין בהליך הקודם הושגו במרמה. לפיכך, בהכרעתי אמנע, ככל שניתן, מלבחון מחדש את מהימנותה של נעימה ושל בעלה חרבי אבו גוש, ואתרכז, לאור האמור לעיל, במסמכים שנתגלו ובבחינת שתי סוגיות אלה לגביהם: א) האם יש בכוחן של הראיות שהושגו לאחר סיומו של ההליך הקודם כדי לשנות את ההכרעה בהליך הקודם מיסודה, דהיינו להביא למסקנה שווסילה לא התגוררה בנכס , כפי שנטען, ושכתוצאה מכך הנכס לא היה בחזקת הנתבעים; (ב) האם גם בשקידה סבירה קודם למתן פסקי הדין בהליך הקודם לא ניתן היה לאתר את הראיות האמורות. האם יש בראיות שנתגלו כדי לשנות את ההכרעה בהליך הקודם מיסודה 28. כאמור בכתב התביעה, הראיות שנמצאו הן בעיקר סקר יציבות המבנים, המכתב של עו"ד ברוך, והודעת המינהל על פרסום המכרז. מסמכים אלה נמצאו בתיק המינהל הסרוק, שהובא על ידי נציגת המינהל, הגב' עידית אליהו, ושמתוכו מוינו על ידי הצדדים 40 מסמכים אשר הוגשו וסומנו "מינהל 1- 40" (להלן - תיק המינהל). 29. בתיק המינהל נמצאו מסמכים נוספים, אשר נראה כי יש בהם כדי לחזק את הנחתו של כב' השופט זילברטל בפסק דינו בערעור (רע"א 1015/09) מיום 20.12.09, לפיה אין לשלול את האפשרות שהאמור במסמכים אלה ישנה את פני הדברים, כפי שיפורט להלן. 30. לעניין הראיות האמורות מבקשים הנתבעים להדגיש , כי הנחתו של כב' השופט זילברטל היא הנחה לכאורית, שנקבעה במסגרת הליך לסעד זמני ללא שמיעת עדים וראיות, ולכן אינה מחייבת את בית המשפט , ועליו לבחון אותן באופן עצמאי במסגרת הדיון, מבלי להיות כפוף ו/או מחויב לקביעות הלכאוריות האמורות. אכן כך הוא הדבר, אולם יש לזכור כי מצויים אנו עתה לאחר שהדברים כבר נבחנו לגופם, לאחר שנשמעו ראיות, ואף לאחר שנערך ביקור נוסף במקום על ידי בית משפט זה. 31. לפני בחינה של הראיות האמורות והתייחסות לשאלה האם יש בהן כדי לשנות את ההכרעה בהליך הקודם מיסודה - ראיתי לדחות את טענות הנתבעים, כפי שפורטו בסעיפים 35-53 לסיכומיהם, כי הראיות החדשות לא הוגשו כדין ואינן קבילות. שוכנעתי כי מדובר בראיות אובייקטיביות , במסמכים שנמצאו בתיק המינהל והוגשו באמצעות נציגת המינהל, הגברת עידית אליהו, ולא ראיתי מקום לפקפק באמיתות תוכנם של מסמכים אלה. לעניין סקר יציבות המבנים 32. ממסמך "מינהל 2" עולה, שמצבו של המבנה היה כה גרוע עד כי המינהל סבר כי תיקוני המבנה נראים כבלתי כדאיים. עוד עולה ממסמך זה, כי השוכר האחרון היה חסן עלי עליין (להלן - עליין), כי הוא היה שוכר מטעם המינהל ולא מטעם הנתבעים, וכי הוא עזב את המבנה. מסמך זה סותר למעשה את האמור בסקר המחזיקים שעליו, בין היתר, הושתת פסק הדין בהליך הקודם. 33. הנתבעים טעונים כי סקר יציבות המבנים היה בחזקתו של התובע 3 עוד בזמן הדיון בהליך הקודם, ונמצא על ידו כבר אז שעה שערך את בדיקותיו בתיקי המינהל, אך הוא לא עשה בו שימוש מאחר והרשום בו לא תאם את גרסתם של התובעים בהליך הקודם לפיה הם החזיקו בנכס מימים ימימה, והוא לא היה נטוש. רק לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם החליט התובע מס' 3, לטענת הנתבעים, כי אין לו מה להפסיד ולכן "הוגנב" על ידו אותו מסמך לתיק המינהל, וכך הוא נמצא "לפתע " ו"במזל" על ידי עו"ד ספרן. הואיל ולא מצאתי תימוכין לטענה זו בעדויות שהושמעו בפני - דינה של טענה זו להידחות. 34. אכן, כטענת הנתבעים, מסקר יציבות המבנים לא עולה במפורש כי התובעים הם אלה שהחזיקו בנכס, אולם מי שנזכר בו כמחזיק ( השוכר עליין) לא החזיק בנכס מטעמם של הנתבעים, כפי שנטען על ידם, אלא מטעמו של המינהל. לפיכך, יש בכך כדי לשנות את פני הדברים לעומת הקביעה שבהליך הקודם, וזאת גם אם תתקבל הטענה שנגד סקר המחזיקים, אשר שימש בסיס לפסק הדין בהליך הקודם, לא הועלו כל טענות (גם לא בערעור) ,ולכן יש לראות את הקביעה לגביו כמחייבת. בהקשר זה יצוין, כי אך טבעי הוא שלא הועלו כל טענות כנגד סקר המחזיקים וזאת לאור העובדה שבאותה עת התובעים לא ידעו על קיומן של הראיות הנוספות שיש בהן כדי לסתור את האמור בסקר המחזיקים. מכתבו של עו"ד ברוך 35. במכתב זה מיום 31.5.72, המסומן "מנהל 4" , נטען בשם מר מוחמד מחמוד איבראהים, דודו של הנתבע 2 ואחיו של הנתבע 1 (להלן - מוחמד), כי מדובר במבנה עזוב, הנמצא במצב רעוע ומסוכן, ועלול להתמוטט בכל רגע. עו"ד ברוך מתרה במינהל כי אם לא ייהרס המבנה מיד וללא דיחוי - יהיה המינהל אחראי לכל נזק אשר ייגרם כתוצאה מהזנחה זו. עו"ד ברוך מציין עוד, כי מוחמד הוא אב לששה ילדים קטנים , המשחקים ומסתובבים בחצר ביתו אליה נופלים מידי פעם אבנים מ"הבית המסוכן והעזוב", ורשלנות המינהל בעניין זה עלולה לגרום לאסון אשר עלול להסתיים אפילו במוות. 36. הנתבעים טוענים כי הטענות בדבר היות חלק מהמבנה נטוש או עזוב עלו כבר בהליך הקודם וחרף זאת ניתן פסק הדין החלוט. עוד נטען, כי התובע 3 העיד במסגרת ההליך הקודם כי המבנה לא היה נטוש ולכן הוא מנוע כיום לשנות גרסה ולטעון כי המבנה היה נטוש. הואיל וכאמור ראיתי לקבל כראיה את המסמכים שבתיק המינהל - אין מקום להתייחסות לעדות התובע 3 לעניין מצבו של המבנה, לא בהליך הקודם וגם לא בהליך שלפנינו, אלא יש להתייחס לאמור במסמכי המינהל, המדברים בהקשר זה בעד עצמם. 37. האמור במכתבו של עו"ד ברוך מקבל חיזוק במכתבו למינהל של עו"ד מ. קורינלדי, אף הוא בשם מרשו מוחמד, מיום 3.11.69 ("מינהל 3"). גם במכתב "מינהל 3", כמו גם במכתב "מינהל 4", ישנה התייחסות לבית שבו התגורר קודם לכן השוכר עליין, ובו מצוין במפורש כי מדובר בבית השייך למינהל ולא לנתבעים: "באבו גוש סמוך לבית מרשי הנ"ל נמצא בית מסוכן, שבו התגורר מקודם חסן עלי עליין והשייך לכם...". משני מכתבים אלה עולה, כי גם לדעת הנתבעים עצמם אין להם זכויות בנכס אלא הזכויות הן של המינהל, וזאת בניגוד לטענתם בכתב התביעה שכנגד בהליך הקודם וכן בהליך שלפנינו. 38. זאת ועוד, האמור במכתבים האמורים מפריך את טענת הנתבעים לפיה ווסילה גרה בנכס. האם יעלה על הדעת שבנה של ווסילה (מוחמד) יבקש, באמצעות שני עורכי דין, את הריסתו הדחופה של המבנה אשר מסכן את ילדיו , תוך טענה שהמבנה העזוב והמסוכן שייך למינהל אם ווסילה התגוררה בו באותה עת? הנתבע 2 בחקירתו הנגדית (פרוטוקול עמ' 46 שורות 26 - 32 ועמ' 47 שורות 1 -13) לא נתן תשובות מספקות לתהייה זו. 39. לאמור לעיל יש להוסיף גם את ממצאי דו"ח הביקור במקום מיום 6.5.12, בסעיף 14, שבו נאמר: "מהדירה שבמחלוקת מובילות מדרגות צרות צמודות לקיר, ללא מעקה, למעבר שמוביל לחצר פנימית. ישנן כמה מדרגות... נראה שם חדר מוזנח, שלא נראה בשימוש כלל, עם תקרת קשתות, ללא זכוכית בחלונות, ללא חשמל וללא מים. לטענת הנתבע 2 שם התגוררה סבתו ווסילה. הואיל ובית המשפט הביע ספק בדבר אפשרות הגישה של ווסילה לאותו חדר - הסיר הנתבע 2 לוח ברזל בקיר החצר הפנימית והתגלו מדרגות גבוהות וישנות. לטענתו, היה גשר שהתחבר לבניין מס' 15 ואיפשר גישה דרך אותן המדרגות, אך הקיר האמור נסגר לפני כ- 40 שנה לאחר פטירתה של ווסילה". מעבר לעובדה שההסבר האמור של הנתבע 2 לא הוכח, הרי כידוע אין טוב ממראה עיניים - לאחר שראיתי במו עיני את החדר ואת הגישה אליו , עדיין לא שוכנעתי כי ווסילה, בגילה המתקדם, הייתה מסוגלת להתגורר בחדר האמור, כטענת הנתבע 2. 40. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי מכתבו של עו"ד ברוך ("מינהל 4") מתייחס לחלק האחר של הבניין בו מצוי הנכס - החלק המערבי של הקומפלקס, שהיה אז במצב רעוע ומסוכן, ולא לנכס עצמו , שבו התגוררה ווסילה. טענה זו נסתרה על ידי העדה יאסרה איברהים, בתו של מוחמד, אשר בשמו נכתבו המכתבים למינהל (פרוטוקול עמ' 57 שורות 25-26). עדה זו הייתה אחת מאותם 6 ילדים של מוחמד הנזכרים במכתבים , והיא מציינת שהחצר שבה שיחקו בילדותם היא איפה "שהיום רואים את הגג של הסלון של כמאל, איפה שהיום החניה" (פרוטוקול עמ' 58 שורות 2 - 3) - דהיינו, לא בחלק הנטען על ידי הנתבעים. מסמכי המכרז 41. מסמכי המכרז שבתיק המינהל (מסמכים "מינהל 5", "מינהל 6", "מינהל 7", "מינהל 8" ו"מינהל 29" מחזקים את המסקנה כי המינהל ידע שהמבנה הינו מסוכן ושהוא פנוי, למעט חדר אחד שהיה תפוס על ידי "זקנה מבית נקופה (ללא חוזה)", דהיינו אישה בשם חיסן שנפטרה בשנת 1984 (ראה עדות הנתבע 2 ,פרוטוקול עמ' 48 שורות 7-12 ושורות 22-23 , וכן עדותה של נעימה , פרוטוקול עמ' 53 שורות 12 - 13). 42. אמנם הנתבעים טוענים כי גם ממסמכי המכרז וממכתבו של עו"ד ברוך לא תצמח לתובעים ה"ישועה " שכן אותו מכרז לא מומש, הוצאתו הייתה בשגגה, הנכס לא נמכר לזרים, לא נהרס , והוא קיים עד עצם היום הזה - אולם נראה כי אין בכך כדי להשפיע על השאלה האם המבנה היה בחזקת הנתבעים בתקופה הרלבנטית, מכוח מגוריה של ווסילה שם , ולכן דין טענה זו להידחות. 43. המסקנה היא אפוא, שהן סקר יציבות המבנים, הן מכתבו של עו"ד ברוך, הנתמך על ידי המכתב של עו"ד קורינלדי ("מינהל 3", והן מסמכי המכרז - יש בהם כדי לשנות את פני הדברים כפי שנקבעו בהליך הקודם. האם גם בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין בהליך הקודם לא ניתן היה לאתר את הראיות 44. הנתבעים טוענים כי התובעים לא ניסו ולא שקדו בכלל ו/או באופן סביר ו/או באופן ראוי כדי להגיע לאותן "ראיות חדשות", כביכול, אלא ישבו בחוסר מעש בכל מהלך ההליך הקודם ולא טרחו להגיע לאותו תיק מינהל, ולפיכך אין להתיר להם את הבאתן של ראיות אלה כעת. לטענת הנתבעים, למעשה לא היה כל צורך בשקידה כדי להגיע לאותם מסמכים, ולכן לא נתמלאה דרישת הדין , המחייבת, כתנאי מוקדם והכרחי להצדקת פתיחתו של "משפט חוזר אזרחי", הבאת ומציאת ראיות חדשות, אשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם לכן. 45. מנגד טוענים התובעים, בסעיפים 19 -22 לסיכומיהם, כי התבצעה גם התבצעה שקידה סבירה בהליך הקודם, אולם לא ניתן היה לגלות את המסמכים , ולראיה - אף מר אברהם נאווי, ממונה מחוזי לרישום והסדר במחוז ירושלים של המינהל (להלן - נאווי) , לא היה מודע כלל לקיומו של תיק המינהל, וכי הוא סבר שהחומר היחיד המצוי במינהל בקשר לאבו גוש הינו חומר היסטורי של מפות מנדטוריות /מפות סקר, המצויות במחלקת מיפוי ומדידות. 46. עיון בעדויות של העדים שהובאו על ידי התובעים , כפי שיפורט להלן, תומך במסקנה כי אכן גם בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין בהליך הקודם - לא ניתן היה לאתר את הראיות. 47. עד מפתח לעניין זה הוא מר אברהם פינצי, גמלאי של המינהל , אשר עבד שם במשך 40 שנים בין השנים 1964 ועד 2004 כמנהל מחלקת מיפוי ומדידות במחוז ירושלים (להלן - פינצי). פינצי אמר בעדותו שגם כיום הוא מועסק במינהל בחוזה מיוחד, במתן ייעוץ בתחום שבו עסק, והוא מגיע למינהל בממוצע פעם בשבוע על מנת לעזור, בין היתר, למר אברהם חליווה שהחליף אותו בתפקידו (ראה פרוטוקול מיום 20.01.11 עמ' 4 , שורות 26 - 32, ועמ' 5 שורות 1- 16). פינצי העיד: "לפני בערך שנה, הופיעו במשרד שלנו ב"כ התובע עם לקוח. הם פנו למי שמחליף אותי בתפקיד (אבי חליווה) קבעו אתו פגישה, המטרה הייתה לאתר מסמכי תיעוד או תיקים לגבי נכס בשטח הבנוי בכפר אבו גוש. אני עדיין גם כרגע בעומדי בעדות, איני יודע על איזה נכס מדובר, רק יודע שמדובר בנכס בשטח הבנוי של הכפר אבו גוש. היות וגם אבי חליוה לא כל כך בקיא בנושא של הטיפול בשטח הזה, כי אין פה טיפול אינטנסיבי, ביקש שאשתתף בפגישותיו עם עו"ד ספרן, ושאנסה לעזור לפי יכולתי, ידיעותיי וזכרוני. הייתה פגישה ואכן הגענו לתיקים שנמצאים במחלקת המיפוי של המחוז, ובתיק אחד או שניים שמצאנו דפדפנו בהם. מר ספרן שידע מה הוא מחפש, מצא בתיקים אלה אזכור של מספר תיק שכנראה מעניין אותו, זה היה מספר תיק ישן כי אי שם בשנות ה- 70 במינהל עשו הסבה של מספרי תיקים ישנים לחדשים. במסמכים ובניירות שמצאנו היה אזכור למספר תיק ומיד ידעתי שזה תיק ישן, וכעבור דקה או שתיים נזכרתי שיש רשימות שממירות ממספר תיק ישן למספר תיק חדש שהיום נוהגים להשתמש בו. נתתי לו את מספר התיק החדש המקביל לישן לאחר ההמרה, ומכאן יצאתי מהתמונה". מעדות אובייקטיבית זו משתמע , כי מי שלא היה מודע לקיומו של קטלוג המרת מספרי התיקים הישנים , גם אם מדובר בעובד המינהל עצמו - לא היה לו כל סיכוי למצוא את התיק כשבידו המספר הישן שלו בלבד. 48. התובע 3 אמר בעדותו כי בעבר הוא ניגש למינהל , והופנה על ידי מר נאווי למחלקת המיפוי וכי שם עבר על החומר ולא מצא משהו מעבר למסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים ועל ידי ד"ר נאדר בהליך הקודם. התובע 3 הבהיר, כי כאשר עבר על המפה (שצורפה כנספח 1 לתצהיר הנתבע בהליך הנוכחי) - לא ראה את ההערה בכתב יד על המכרז ואת האזכור של מספר התיק הישן. לטענתו, המפה הייתה מקופלת כך שכאשר מסתכלים בה רואים את הטבלה ובה פירוט המבנים באזור הבנוי כאשר ההערה בכתב יד שנכתבה מחוץ לגבולות הטבלה הופיעה בצד השני של הקיפול , באופן שקל היה לפספס את ההערה ואת הקשר שלה לנכס הספציפי (כפי שאכן ארע). כמו כן אמר התובע 3 בעדותו, שאף אם היה רואה בשעתו, במהלך חיפוש החומר על ידו במינהל במסגרת ההליך הקודם, את ההערה בכתב יד - לא היה לו סיכוי לדעת על עובדת קיומו של תיק המינהל והמסמכים שנמצאו בו, ללא קטלוג המרת מספרי התיקים. עדותו זו של התובע 3 נתמכת על ידי עדותו של מר פינצי, וכן על ידי עדותם של מר נאווי ומר חליווה , אשר מציינים כי לא היה ידוע להם על קיומו של תיק נוסף כלשהו ובו מסמכים נוספים הנוגעים לאזור הבנוי באבו גוש. 49. התובע 3 גם ציין בעדותו כי במהלך ההליך הקודם, הוא לא הסתפק בחיפוש בעצמו במינהל אלא ניסה להסתייע לצורך השגת חומר נוסף בעובד המינהל שפרש זמן קצר קודם לכן (מר יגאל גבאי). עדותו של מר גבאי תומכת בעדות התובע 3 . העד טען שלא מצא כל חומר חדש - לא בתיק מחלקת המיפוי והמדידות במינהל , ואף לא אצל האפוטרופוס לנכסי נפקדים ,וכי לא היה ידוע לו כלל על קיומו של תיק המתייחס לאזור הבנוי של הכפר אבו גוש. 50. אם עובדים בכירים של המינהל לא היו מודעים לחומר נוסף שמצוי במינהל לגבי אבו גוש ולמנגנון שבעזרתו ניתן למצוא תיקים ישנים - מה אפשר לדרוש מאזרח "רגיל" מאבו גוש אשר מגיע למינהל על מנת לברר את עניינו? נראה שכל המוסיף בעניין זה - גורע. זאת ועוד, העובדה שגם לנתבעים עצמם לא היה ידוע על קיומם של המסמכים הנוספים במסגרת ההליך הקודם - יש בה כדי לחזק את קיומו של הקושי האובייקטיבי בגילוי המסמכים הנוספים. 51. מכאן המסקנה , כי התובעים ומי מטעמם אכן עשו מאמץ ופעלו בשקידה סבירה על מנת למצוא מסמכים רלבנטיים בתיק המינהל , במסגרת ההליך הקודם , אולם לא ניתן היה למצוא אותם במסגרת אותו הליך. סוף דבר 52. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התקיימו במקרה דנן התנאים שנקבעו בהלכת בית טלטיש, ולכן דין התביעה להתקבל הואיל ויש בכוחן של הראיות מתוך תיק המינהל , אשר נתגלו לאחר ההליך הקודם , כדי לשנות מיסודה את ההכרעה בהליך הקודם , וכי גם בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין בהליך הקודם - לא ניתן היה לאתר ראיות אלה. 53. לפיכך אני קובעת כי פסקי הדין בהליך הקודם, דהיינו פסק הדין בת.א. 11544/06 ופסק הדין בערעור (ע.א. 2283/08) - מבוטלים. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים , תוך 30 ימים , הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. גילוי מסמכיםפסק דין חלוטמסמכים