מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה למינוי אונקולוג מטעם בית המשפט: 1. בפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי בדבר נכויות שנותרו לתובעת בעקבות תאונות דרכים שעברה ביום 26.1.01 וביום 8.6.06. כן מבקשת הנתבעת למנות אונקולוג לבחינת תוחלת חייה של התובעת, נוכח סרטן בבלוטת התריס שהתגלה אצל התובעת בשנת 2008. 2. הנתבעת טוענת, באריכות רבה, כי בפני הועדה מיום 25.5.08 (מס' 529253), במסגרתה נקבעה נכותה הפסיכיאטרית הצמיתה של התובעת, לא עמד דבר למעט החלטה קודמת מיום 2.1.08, וכי בפני ועדה זו (מיום 25.5.08) לא עמד המידע בדבר נכות שמיעתית של התובעת או לנכות הכללית בשנים 1996-1999, אף אינה מודעת לתאונת הדרכים שעברה התובעת ביום 8.6.08 (ייתכן והדבר נובע מהעובדה שתאונת הדרכים אליה מפנה הנתבעת ארעה לאחר מועד הועדה) או לסרטן בבלוטת התריס. 3. עוד טוענת הנתבעת, גם כן באריכות רבה, כי בפני הועדה מיום 25.10.11 (מס' 240866), במסגרתה נקבעה נכותה הצמיתה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי (20% בניכוי 10% בגין מצב קודם) ובתחום האורטופדי (10%) לא עמד חומר קודם. מצאתי לציין כבר בפתח הדברים, כי העובדה שהועדה רשמה בהחלטתה לגבי הנכות הפסיכיאטרית של התובעת 'בניכוי מצב קודם' מלמדת, פשיטא, כי בפני הועדה עמד מידע על מצב קודם זה. 4. הנכות הפסיכיאטרית עיינתי בכל הפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי שצורפו ע"י הנתבעת, ואין בידי לקבל את טענות הנתבעת כלל ועיקר. עיון בכל הפרוטוקולים, ללא יוצא מן הכלל, מעלה מסקנה ברורה אחת: בפני כל ועדה וועדה עמדה מלוא ההיסטוריה הפסיכיאטרית של התובעת, בחלק מהועדות ציינה זאת התובעת בעצמה, ובאותן ועדות שאין ציון מפורש, ניתן להבין כי הדברים היו ידועים לוועדה על יסוד המפורטים בסעיפים השונים בכל דו"ח (לעיתים ביותר מסע' אחד): 4.1 בדו"ח ועדה רפואית מיום 13.6.02 (מס' 162260) נרשם בסע' 27 'תלונות הנפגע', בין היתר - "...מקבלת טיפול נפשי (6 שנים לא טופלה וחזרה לכך אחרי התאונה". הנה כי כן, טענת הנתבעת כי התובעת לא גילתה ההיסטוריה הרפואית הפסיכיאטרית שלה אינה נכונה. אף לפסיכיאטר מסרה התובעת ההיסטוריה הפסיכיאטרית שלה, כאמור בחוות הדעת מיום 7.8.02 'תלונות הנבדק' - "בשנת 1992 סבלה מדיכאון לאחר לידה...המצב השתפר אחרי שנה וחצי של טיפול, הרגישה טוב" וכן בא הדבר לידי ביטוי ב'אבחנה' - "יש לציין שהנ"ל עברה משבר נפשי לפני התאונה. לא היתה מאושפזת פסיכיאטרית אף פעם". הועדה הרפואית שהתכנסה ביום 29.9.02 ביקשה חוות דעת נוספת, ולא קבעה לתובעת נכות פסיכיאטרית, חרף המלצת הפסיכיאטר לנכות זמנית בשיעור של 10%. 4.2 בדו"ח ועדה רפואית מיום 16.2.03 (מס' 352102) נרשם בסע' 29 'אבחנה', בין היתר, כדלקמן: "מצב ניאורוטי דפרסיבי קל סובייקטיבי אצל חולה שעברה משבר נפשי בין השנים 92 - 98. יש לציין שהנ"ל קיבלה נכות כללית 20% לפי סעיף 34(ג) מ-1.3.95" (ההדגשות אינן במקור - ר.ב.). עפ"י סע' 18 לדו"ח 'מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הועדה' - עמד בפני ועדה זו תיק הנכות הכללית של התובעת. הנה כי כן, ועדה זו היתה מודעת לעברה הפסיכיאטרי של התובעת, ובפרט העובדה כי נקבעה לתובעת נכות פסיכיאטרית בעברה. 4.3 בדו"ח ועדה רפואית מיום 27.4.02 (מס' 386264) נרשם בסע' 28, שעניינו 'ממצא רפואי' - "סיכום דיון - ועדה מ-16.2.03" יצויין, כי ועדה זו קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של אפס אחוזים בתחום הפסיכיאטרי (סע' 34(1) לתק' המל"ל) מיום 1.1.03, וזאת לאחר שראתה כי בעבר קיבלה התובעת נכות כללית פסיכיאטרית. 4.4 התובעת ערערה על קביעות הוודעה הרפואית מיום 27.4.02, ועניינה נדון בוועדה הרפואית לעררים מיום 13.7.03 (מס' 20117), כפי שמצוין (אם כי בטעות סופר) בסע' 7 לדו"ח שעניינו 'החלטת הועדה נשוא הערעור'. בסע' 21, שעניינו 'ממצא רפואי', נרשם, בין היתר, כדלקמן: "בשנת 1992 עברה דכאון לאחר לידה. היתה בטיפול פסיכיאטרי במרפאת קופ"ח לאומית. קיבלה טיפול ע"י פסיכולוגית מטעם ביטוח לאומי, לאחר זמן השתקמה" (ההדגשות אינן במקור - ר.ב.). ועדה זו אישרה את ממצאי הועדה מיום 27.4.02 ולא קבעה לתובעת נכות פסיכיאטרית כלשהי, למרות שעברה הפסיכיאטרי של התובעת היה ידוע. 4.5 בדו"ח ועדה רפואית מיום 4.10.06 (לאחר התאונה השנייה; מס' 525722) צוין בסע' 24 'החלטות קודמות', כי בפני ועדה זו היתה ההחלטה מיום 13.7.03 (החלטת הועדה הרפואית לעררים) בנוסף בסע' 28 שעניינו 'ממצא רפואי', נרשם, בין היתר - "יש לציין שהנ"ל בעלת עבר פסיכיאטרי, סבלה מדיכאון פוסט לידה, לא עבדה שנה. יש לציין שהנ"ל עברה תאונת דרכים שנייה ב-6/06" (ההדגשות אינן במקור - ר.ב.) דברים המדברים בעד עצמם, אך אם לא די בשני אלה, בסע' 29 'אבחנה' נרשם, בין היתר - "אצל חולה עם עבר פסיכיאטרי..". אף ועדה זו לא סברה כי חלה החמרה במצבה של התובעת. 4.6 בדו"ח ועדה רפואית מיום 2.1.08 (מס' 585223) צוין בסע' 23, 'החלטה קודמת מתאריך 13.7.03' (בה נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של אפס אחוזים החל מיום 1.1.03). בסע' 26, שעניינו 'מימצא רפואי' נרשם, בין היתר - "אחרי הלידה לא עבדה 3 שנים. היתה בטיפול פסיכיאטרי לאחר הלידה כ-4 חודשים". בסע' 27 'אבחנות' נרשם, ברחל בתך הקטנה - "אצל חולה עם עבר פסיכיאטרי" (ההדגשות אינן במקור - ר.ב.) אף בסע' 28 'סיכום ומסקנות' נקבעה הנכות בשיעור של 20% "עם הורדת 10% מהעבר הפסיכיאטרי" (ההדגשות אינן במקור - ר.ב.), וזאת מאחר ו"לדעת הפוסק חלה החמרה מסוימת במצבה". הנכות שנקבעה היתה זמנית מיום 6.9.07 ועד 30.4.08. 4.7 בדו"ח ועדה רפואית מיום 25.5.08 (מס' 529253) צוין בסע' 24 'החלטות קודמות' כי בפני ועדה זו עמדה ההחלטה מיום 2.1.08 בדבר הנכות הזמנית הפסיכיאטרית הנ"ל. בסע' 30 נקבע כי "לדעת הועדה מצבה סופי", ונקבעה לתובעת נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 20% בהפחתת מצב קודם בשיעור של 10%. הנה כי כן, בפני כל הועדות, לרבות הועדה שקבעה את נכותה הצמיתה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי עמדה כל ההיסטוריה הרלוונטית של התובעת בתחום זה, וההחלטה בדבר הנכות הצמיתה נקבעה על יסוד תשתית עובדתית מלאה ושלמה. 5. הנכות האורטופדית 5.1 ביום 22.5.08 הגישה התובעת בקשה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות אורטופדית. הבקשה לא צורפה לבקשת הנתבעת, אך צורפו החלטות שתי ועדות עררים על החלטה זו (ועדה מיום 16.11.08 מס' 166618 ו-ועדה מיום 24.2.09 מס' 165473) וכן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 12.4.10 בתיק ב"ל 16879-03-09. יש לציין, כי בוועדה מיום 24.2.09 הנ"ל צוין מפורשות בסע' 19 'נימוקי הערעור' כי "הערעור רק על התחום האורטופדי". 5.2 בפסק הדין נקבע, כי על ועדת המוסד לביטוח לאומי לנמק מדוע דחתה בקשת התובעת להכרה בנכות אורטופדית, ולצורך כך הוחזר העניין לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. 5.3 בדו"ח ועדה רפואית לעררים מיום 31.5.10 (מס' 206221), אשר נתכנסה "ע"פ פס"ד", אף צויין בה בסע' 18 'המערער' - "פסק דין מיום 12.4.10 נקבע, לאחר בדיקה שנערכה לתובעת ע"י הרכב חדש (שורה ראשונה של סע' 19 לדו"ח), כי אין החמרה במצב. 5.4 בדו"ח ועדה רפואית לעררים מיום 5.12.10 (מס' 225267) צויין כי הערעור עוסק בהחלטת הועדה המחוזית מיום 22.5.08, אף נרשם מפורשות בסע' 7- "22.5.08 אין החמרה (נקבעו אחוזי נכות נפשיים בנפרד 25.5.08)" אף ועדה זו קבעה כי לא חלה החמרה אורטופדית במצבה של התובעת. 5.5 בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 12.6.11 בתיק ב"ל 7214-02-11 נקבע, בהסכמת הצדדים (התובעת והמוסד לביטוח לאומי), כי התובעת תוזמן לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. 5.6 לתובעת התקיימו שתי ועדות נוספות (ביום 2.8.11 מס' 204605 וביום 31.8.11 מס' 239531), אך בשתיהן לא ניתן היה לקיים דיון ענייני מהטעמים שפורטו בכל פרוטוקול. 5.7 לכן, ביום 25.10.11 התקיימה ועדה לעררים שלישית (מס' 240866). בסע' 20 לדו"ח 'תלונות הנפגע' נרשם כי לתובעת היו שתי תאונות דרכים שלא במסגרת העבודה אך בגינן לא נקבעו אחוזי נכות כלל. מכאן ברור, שאין המדובר בתאונות נשוא תובענה זו, אשר הוכרו כתאונות עבודה, וכלל לא משנה מתי ארעו תאונות אלה ובאילו תאונות מדובר, מאחר ולא נותרה לתובעת כל נכות מהן. בסע' 23 'סיכום ומסקנות' נרשם, בין היתר - "הוועדה מצאה הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי שהיו קיימים אחרי תאונה משנת 2001. לציין כי בעקבות תאונה שהיתה לפני כן נותרה עם 0%. לכן מצבה היום יש לייחס לתאונה משנת 2001...מצבה היום תואם ל-10% לפי 37(5)א'. אי לכך קובעת הועדה כי חלה החמרה במצבה מבחינה אורטופדית. סה"כ הנכותה הצמיתה: 20% בגין סימנים נוירוטים דכאוניים לפי 34(ג) בניכוי 10% ע"ח מצב קודם = 10% 10% לפי סע' 37(5)א בגין ההגבלה הקלה בצואר = 10% הנכות הצמיתה 19% התחילה מיום 9.4.08" 6. אף מפירוט התשלומים שקיבלה התובעת מאת המוסד לביטוח לאומי, שצורף לבקשת הנתבעת, עולה, כי בין אוגוסט 1999 ועד ינואר 2005 לא קיבלה התובעת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. מכאן שהתובעת לא הסתירה בפני הועדות השונות את העובדה כי היא מקבלת קצבת נכות כאמור, כטענת הנתבעת, וזאת מהטעם הפשוט שקיצבה כאמור לא שולמה בתקופה הרלוונטית לקביעת הנכויות. 7. מכל המפורט לעיל עולה, כי לא נמצא כל יסוד עובדתי לטענות הנתבעת, ומסקנות הועדות של המוסד לביטוח לאומי, ניתנו על בסיס מקצועי וענייני, כאשר מלוא החומר הרלוונטי מצוי בפניהן. 8. אשר לבקשת הנתבעת למינוי אונקולוג לקביעת תוחלת חיי התובעת נוכח סרטן בבלוטת התריס שהתגלה בשנת 2008: ראשית יצויין, כי לא מצאתי כל התייחסות לדבר בתגובת התובעת, וייתכן והדבר נובע מהעובדה שהתגובה מתייחסת כל כולה לבקשה להבאת ראיות לסתור בלבד. שנית, ולמרות האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום למינוי מומחה מהסוג שהתבקש. זאת הן מהטעם ש'אין אדם יודע יום פקודתו', כלומר: אין כל טעם בבקשה, באשר אינני סבורה כי יש מומחה, היכול לקבוע מתי תלך התובעת לבית עולמה (ואם יטעה - האם יתבע בשל "רשלנות מקצועית"?), אך בעיקר מהטעם שאף אם קיים מומחה שיאות לקבוע קביעה זו, המבוקש מנוגד לתקנת הציבור, בהיותו אכזרי באופן קיצוני, ולא נדרש. בנוסף, הנתבעת לא הביאה כל ראשית ראיה לכך שסרטן בבלוטת התריס מקצר תוחלת חיים באופן משמעותי. סבורני, בכל הכבוד, כי די בטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המשמשות לקביעת תוחלת חיים, הגם שאף הן, כשמן כן הן - סטטיסטיקה, ולא קביעה חד משמעית ספציפית לגבי אדם מסויים, זאת ככל הניראה בשל העובדה כי איש אינו יכול לדעת מתי יג יע אדם פלוני לאחרית ימיו. 9. בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור ולמינוי אונקולוג נדחות. בנסיבות העניין, נוכח אורכה של בקשת הנתבעת (220 עמ', כולל נספחים, וכן 6 עמ' תשובה שאינם אלא חזרה על עיקרי הבקשה, לעומת 39 עמ' תגובה שהוגשה מטעם התובעת), והתוצאה הסופית, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ש"ח. הסכום ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד התשלום המלא בפועל. מומחהמינוי מומחה