מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להעברת דיון לחיפה: לפני בקשה להעברת התובענה לבימ"ש השלום בחיפה מהטעם כי בימ"ש השלום ברחובות נעדר סמכות מקומית. העובדות הצריכות לענין המשיבה 1 הגישה כנגד המבקשת וכנגד משיבה 2 תביעת שיבוב-נזיקית ע"ס 209,358 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, במועדים הרלוונטים לכתב התביעה, המשיבה 1 ביטחה את חברת ס.א.פ. שיווק חשמל בע"מ (להלן: "המבוטחת") בביטוח רכוש, שכלל בין היתר ביטוח לנזקי פריצה וגניבה. בבית העסק של המבוטחת הותקנה ע"י המבקשת מערכת אזעקה אשר היתה מחוברת למוקד של המבקשת והמבקשת העניקה למבוטחת שירותי מוקד וסיור. עפ"י הנטען, בלילה שבין 26.8.04 ל-27.8.04 אירע אירוע פריצה לבית העסק של המבוטחת ונגנב מתוכו מלאי וציוד. נזקי המבוטחת עקב אירוע הפריצה נבחנו ע"י שמאי אשר העריכם בסך כולל של 139,838 ₪. מכח חבותה עפ"י הפוליסה, נשאה המשיבה 1 בתשלומים בסך כולל של 209,358 ₪ (תגמולי ביטוח ושכ"ט שמאי, שכ"ט רו"ח, שכ"ט מומחה לאזעקות בתוספת הפרשי ריבית). המשיבה 1 טוענת בכתב התביעה כי מששילמה תגמולי ביטוח, קמה זכותה לבוא בתביעת שיבוב כלפי המבקשת וכן כלפי משיבה 2, מכח פוליסת ביטוח שערכה משיבה 2 למבקשת, פוליסה המקימה יריבות ישירה בין משיבה 1 למשיבה 2. טענות המבקשת המבקשת הגישה בקשה למחיקה על הסף וטענה כי התביעה הוגשה לבימ"ש זה בחוסר סמכות מקומית. המבקשת טוענת כי המבוטחת שוכנת בקרית ביאליק. משרדה של המבקשת מצוי בחיפה. עוד טוענת המבקשת כי, ביום 19.5.02 נחתם "הסכם בדבר הצטרפות למנוי תמנון שיווק מערכות התראה ומיגון בע"מ" בין המבקשת למבוטחת (להלן: "ההסכם"). בסעיף טז להסכם נקבע: "הצדדים מסכימים ובוחרים בזאת את בית המשפט במקום משרדה הראשי של החברה ו/או במקום התקנת החיבור למוקד, בבתי-המשפט בהם תידון כל תביעה הנובעת מהסכם זה". המבקשת טוענת כי הואיל ומקום משרדה הראשי ממוקם בחיפה והואיל ומקום התקנת החיבור למוקד המבוטחת נעשה בבית העסק של המבוטחת המצוי בקרית ביאליק, אזי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בחיפה בלבד. ההסכם אשר צורף לבקשה הינו הסכם מיום 19.5.02 בין המבקשת לבין "סאפ אלאם בע"מ". אין מחלוקת כי אין עסקינן בהסכם שבין המבקשת למבוטחת. טענה זו נטענה במפורש בתגובת המשיבה 1 לבקשה (ראו תגובה מיום 23.10.11). בתשובה לתגובה (7.11.11) אישרה המבקשת כי ההסכם אשר צורף לבקשה אינו קשור למבוטחת אך טענה כי קיים הסכם בין המבוטחת לבינה אשר "ככל הנראה אבד" (סעיף 3 לתשובה). חרף זאת, טוענת המבקשת, דין התביעה להתברר בבית משפט השלום בחיפה הואיל והמשיבה 1 נכנסת בנעליה של המבוטחת ובהתאם לכללי הסמכות המקומית, מקום מושבה של המבוטחת בקרית ביאליק, המצויה בסמכותו של בימ"ש השלום בחיפה. אשר למשיבה 2, טוענת המבקשת כי משיבה 2 צורפה לתביעה באופן מלאכותי, "על מנת לייצר סמכות מקומית פיקטיבית לבית המשפט הנכבד" (סעיף 7 לתשובה). טוענת המבקשת בענין זה כי אין למשיבה כל סמכות להיכנס בנעליה ולהחליט במקומה על מעורבות חברת הביטוח שלה. לאור טענה זו, מבקשת המבקשת כי ביהמ"ש יורה על מחיקת משיבה 2 מכתב התביעה וכי לאחר העברת התובענה לבימ"ש השלום בחיפה תבחן המבקשת את שיקוליה הכלכליים ותחליט אם לצרף את חברת הביטוח שלה לכתב התביעה. טענות המשיבה 1 ההסכם אשר צורף אינו קשור למבוטחת. אף אם ההסכם שצורף הינו ההסכם שבין המבוטחת למבקשת, אין הדבר שולל את סמכותו של בימ"ש השלום ברחובות שכן מדובר בחוזה אחיד שנערך ע"י המבקשת. התניה בדבר מקום שיפוט הינה תניה מקפחת ויש לבטלה. כמו כן, התניה הינה תניה חוזית. התביעה מבוססת אף על עילה נזיקית ולכן אין לכוף על המשיבה תניית שיפוט חוזית. עוד נטען כי התניה אינה קובעת סמכות שיפוט ייחודית נוכח אופן ניסוחה. לחילופין - תניית שיפוט בחוזה אחיד יש לפרש על דרך הצמצום ולכן יש לבכר את הפרשנות האפשרית בדבר היות התניה קובעת סמכות מקבילה ולא ייחודית. המשיבה 1 אף טוענת כי לאור מקום עסקיה של משיבה 2 נתונה לבימ"ש במחוז מרכז סמכות שיפוט מקומית. המשיבה מבקשת כי אם ימצא ביהמ"ש כי אינו מוסמך לדון בתביעה, מתבקש להורות על העברת התובענה לבימ"ש השלום בחיפה חלף מחיקתה. טענות משיבה 2 משיבה 2 לא הכחישה בכתב הגנתה את סמכותו המקומית של בימ"ש זה לדון בתביעה (סעיף 51 לכתב ההגנה) וחזרה על עמדה זו בסיכומיה (ע' 16 ש' 29-30). בסיכומיה טענה כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש בקשה זו. טענות משיבה 2 כי הפוליסה שמכוחה היא נתבעת אינה מכסה את האירוע או את הנזקים הנטענים, אף אם יוכחו, מקומה להתברר בשלב הראיות ואינה משליכה על הליך זה. בקשה להורות על המצאת חוזה ההתקשרות ביום 18.3.12, 4 ימים טרם מועד הדיון בבקשה, הגישה המבקשת בקשה להורות למשיבה 1 ו/או למבוטחת להמציא לידי המבקשת ולתיק ביהמ"ש את חוזה ההתקשרות בין המבקשת לבין המבוטחת. בבקשה נטען כי חוזה ההתקשרות "אבד ואינו בחזקת ו/או בשליטת תמנון". המבקשת טוענת כי המשיבה 1 טענה בכתבי בי-דין מטעמה כי קיים חוזה התקשרות בין המבקשת לבין המבוטחת. המבקשת סבורה כי המצאת המסמך הנ"ל תוביל לייעול ההליכים ואף תייתר הצורך בקיום ישיבת ביהמ"ש שנקבעה לצורך בירור עניין הסמכות המקומית. ביום הבאת הבקשה לפני, 20.3.12, ניתנה החלטתי: "נוכח מועד הדיון הקרוב, עותק הבקשה יועבר ישירות לצד השני ע"י המבקשת, טרם מועד הדיון. ידון בדיון". ביום 22.3.12 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקר המצהיר מטעם המבקשת - מר גרטנר. דיון קיומו של הסכם לא מצאתי בכתב התביעה טענה כי בין המשיבה 1 לבין המבוטחת נחתם הסכם. כל שנטען הוא כי "במשך שנים רבות העניקה הנתבעת למבוטחת שירותי מוקד וסיור" (סעיף 10 לכתב התביעה). טענת המבקשת כי בראשית ההתקשרות עם המבוטחת נחתם הסכם הינה טענה עובדתית אשר על המבקשת להוכיחה. אולם, הסכם בין הצדדים לא צורף. בקשת המבקשת כי ביהמ"ש יורה למשיבה 1 לצרף את ההסכם הוגשה ימים ספורים טרם מועד הדיון, זאת, ככל הנראה, עת ב"כ המבקשת עבר על התיק לקראת הדיון. אין עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים בהתאם לתקנות ואין לראותה ככזו. ב"כ המשיבה 1 טען בדיון כי "אין בידי התובעת הסכם התקשרות בין הנתבעת לבין המבוטחת שלה ולמיטב ידיעת התובעת, על סמך המידע שנמסר לה מהמבוטחת, גם לא נחתם הסכם כזה לפני 22 שנה ואז התחילו את ההתקשרות" (ע' 1 ש' 25-27 לפרוטוקול). במצב דברים זה, אין מקום ליתן למשיבה 1 הוראה להמציא את ההסכם. מעדותו של מר גרטנר עולה כי מי שטיפל מטעם המבקשת בהתקשרות עם המבוטחת הינו גבי נוריאל, אחיו של מנכ"ל המבקשת, אשר עובד אצל המבקשת עד היום (ע' 6 ש' 11-14). מר גרטנר העיד כי גבי נוריאל מסר לו כי החתים את המבוטחת (ע' 8 ש' 18-21). אם כך הם פני הדברים, הרי שהיה על המבקשת להביא לעדות את מר נוריאל אשר יעיד מכלי ראשון על קיומו של ההסכם הנטען. הימנעות המבקשת מהבאת מר נוריאל לעדות מדברת בעד עצמה שכן ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגירסתו. אשר על כן, כשלה המבקשת להוכיח קיומו של הסכם בין הצדדים ומכאן שטענת המבקשת לקיומה של תניית שיפוט בעניין הסמכות המקומית לא הוכחה. בשולי הדברים אציין כי גם אם נחתם חוזה בין הצדדים, הרי שמעדותו של מר גרטנר עולה לכאורה כי ההסכם אינו כפי הנוסח אשר צורף לבקשה שכן ההסכם אשר צורף הינו משנת 2002, כאשר ההתקשרות עם המבוטחת החלה שנים קודם לכן ומר גרטנר העיד "משנת 2001 בערך יש את אותו חוזה מוקד והוא לא השתנה" (ע' 6 ש' 25). מר גרטנר אף העיד כי בעיקר אצל הלקוחות הותיקים היו מקרים שלא נמצאו חוזים בתיק הלקוח (ע' 6 ש' 21-22). אין ספק כי המבוטחת הינה לקוח ותיק של המבקשת. מעל הנדרש אציין כי סעיף טז להסכם אשר צורף אינו מנוסח כתניית שיפוט ייחודית. הסעיף נוקט במונח "ו/או", מונח שאינו מתאים לתניית שיפוט ייחודית בה יש לציין מילים כמו "בלבד" או "אך ורק" (ראו בענין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 40). מיהו ביהמ"ש המוסמך לדון בתובענה ? בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע: (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. (א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט. היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים. בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה שבין התובעת למשיבה 1 הינו בימ"ש השלום בחיפה. אין גם מחלוקת כי בימ"ש השלום ברחובות מוסמך לדון בתביעה כנגד משיבה 2. לפיכך, מכח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ביהמ"ש מוסמך לדון בתביעה כולה. אלא שטוענת המבקשת כי צירופה של משיבה 2 לתביעה הינו מלאכותי ונועד למטרה אחת בלבד - הקניית סמכות שיפוט לבימ"ש זה, כאשר משיבה 2 אינה בעל דין דרוש בתביעה זו. טוען ב"כ המשיבה 1 כי צירופה של משיבה 2 להליך נעשה מכח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). מעבר לכך, מפנה ב"כ המשיבה 1 לכתב ההגנה מטעם המבקשת בו טענה כי משיבה 2 היא שצריכה לשאת בכל חיוב שיוטל על המבקשת (למשל סעיפים 51 י'-יא, 65). בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח נקבע: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". סעיף 68 יוצר יריבות ישירה ועצמאית בין הצד השלישי - הנפגע - למבטח ומאפשר לנפגע להיפרע ישירות מן המבטח של המזיק. "עם קרות מקרה הביטוח הופך הניזוק לבעל עניין, כאשר סעיפים 68 ו-69 מעניקים לו זכות מהותית לגבות כספים ישירות מהמבטח, כפוף לטענות שיכול היה המבטח להעלות נגד המבוטח - בש"א (ת.א.) 11736/99 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל (פס"ד מיום 28.10.99). ... לניזוק יש זכות תביעה ישירות כלפי המבטחת, בין שיש בידו פס"ד ובין שעדיין אין בידיו פס"ד" (עא (חי') 2411-07-11 תל אור ניהול ונכסים בע"מ נ' סנדו בויום (8.3.12) . ראו גם מ.יפרח ור. חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מהדורה שניה, 181 ואילך). טענת ב"כ המבקשת בדיון כי המבקשת אינה מעוניינת להפעיל את הפוליסה, אף אם התביעה כנגדה תתקבל, עומדת בניגוד לאמור בכתב הגנתה, ואין בה כדי למנוע מאת המבקשת לצרף את משיבה 2 להליך. דומני כי טענות מסוג זה, כמו גם בקשת המבקשת למחוק את משיבה 2 מההליך, אין מקומן להתברר במסגרת הליך זה, שעניינו שאלת הסמכות המקומית, אלא בשלב בירור התובענה גופא. בתי המשפט נוטים שלא לייחס חשיבות רבה לשאלת הסמכות המקומית, זאת נוכח מימדיה של מדינת ישראל (ראו בענין זה רע"א 9620/94 לוי נ' פולג). אך לפני מס' ימים, פסק ביהמ"ש העליון ברע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס (החלטה מיום 28.3.12): "בתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, בשים לב למימדיה של מדינת ישראל, ולפיכך למרחק הקטן באופן יחסי בין מחוזות השיפוט השונים. חבל שהמשיב עשה "עניין" משאלת הסמכות המקומית". סוף דבר, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. ביהמ"ש המליץ לב"כ המבקשת בראשית הדיון ובמהלכו לחזור בו מן הבקשה. למרות זאת, התעקש ב"כ המבקשת לנהל את ההליך עד תומו. התנהלות זו של המבקשת גרמה להוצאות מיותרות למשיבות ולפיכך אני מחייבת את המבקשת בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך של 2,500 ₪ ובסה"כ 5,000 ₪. סכום ההוצאות ישולם תוך 21 ימים מהיום שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיוןהעברת דיון