מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להסרת כתבה באינטרנט בבית המשפט העליון:   עניינו של תיק זה בטענות התובע לפיהן כתבה שפרסמו הנתבעים פגעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שצבר משך שנים ובפרנסתו.   לפני שתי בקשות שהגיש, האחת, לפיצול סעדים והשנייה להסרת הכתבה שפורסמה.   המשיבים מסרו תגובה לבקשות.   רקע כללי:   כאמור עסקינן בתביעה אשר עילתה הנטענת הינה לשון הרע פרי עטו של הנתבע 1 שפורסמה כנגד התובע באתר האינטרנט של הנתבעת 3 בעריכת הנתבע 2.   בהתאם לאמור בתביעה התובע הינו מוהל במקצועו. את לימודיו בתחום זה החל בשנת 1974 באמצעות למידת הלכות מילה ביחד עם אביו. בשנים 1974-1975 למד אצל הרב יוסף הלפרין במשך כשנתיים וקיבל תעודת מוהל. בשנת 1974 חתמו הרב עובדיה יוסף, הרב שלום משאש והרב מרדכי אליהו על תעודת התובע כמוהל מוסמך לאחר שנוכחו כי הוא בקיא בהלכה. את עבודת כמוהל החל בשנת 1976.  לטענת התובע עבודת המוהל והכשרתו אינה מוסדרת בחקיקה. נושא הפיקוח על המוהלים מוסדר באמצעות מנגנון רישוי וולונטרי המופעל כשירות לציבור על ידי ועדה בין משרדית של משרד הבריאות והרבנות הראשית בישראל.   מנגנון זה קובע מי הינו מוהל המורשה על ידי הרבנות הראשית לאחר שעבר תהליך הסמכה. המוהלים המורשים כפופים לפיקוחה של הועדה ואולם אין חובה לקבל הכרה על ידי הוועדה בכדי לעסוק במילה כדין. בשנת 1980 פנה התובע לקבלת תעודת הסמכה מהרבנות וזאת לדרישת בית חולים העמק שם ביקש לעבוד. בשנת 1984 קיבל רישיון ממשרד הבריאות והחל עובד כמוהל בבית החולים העמק. הרישיון שמעניקה הוועדה תקף ל-5 שנים ומחודש על ידה לאחר בדיקה רפואית. התובע חידש את רישיונו עד שנת 2006. מאז אותה שנה לא חודש הרישיון בשל מחלוקת מקצועית בינו לבין הרבנות בשל שימוש שעשה התובע במכשיר רפואי שההלכה אוסרת שימוש בו.     ביום 3.8.11, פרסמו המשיבים כתבה שכותרתה "תושב עפולה התחזה למוהל- התינוק דימם ואושפז". לטענת התובע כתבה זו כוללת אמירות חמורות הנסמכות ביודעין על עובדות לא נכונות במסגרתה הוצגה לקוראים תמונה מעוותת ומסולפת של המציאות וזאת במטרה לפגוע בו (להלן: "הכתבה").   רישיונו של התובע לא נשלל כאמור בכתבה אלא אך לא חודש, וזאת מן הטעמים דלעיל. כמו כן, לאור העובדה כי עבודת המוהל והכשרתו אינה מוסדרת בחקיקה וכי הפיקוח מוסדר באמצעות מנגנון רישוי וולונטרי הרי שלא היה מקום להציגו בכותרת הכתבה כמתחזה.    לטענת המבקש, מדובר בכתבה משמיצה היוצרת רושם מוטעה עובדתית ומשפטית, פרסומה אשר פגע בכבודו האישי והמקצועי בפרנסתו בשמו הטוב ובמוניטין שצבר 35 שנה ומקים לו עילת תביעה כנגד המשיבים בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") .   לפיכך, עתר המבקש לחיוב המשיבים לפצותו בסכום של 100,000 ₪ (ללא הוכחת נזק) בהתאם להוראות סעיפים 7 ו-9 לחוק איסור לשון הרע.   עוד טען המבקש, כי השימוש שעשו המשיבים בזהותו ובתמונתו ללא הסכמתו עולה כדי פגיעה בפרטיותו לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981.   בכתב ההגנה, טענו המשיבים כי המבקש מציג את עצמו כמוהל מוסמך ומשתמש במספר רישיון של משרד הבריאות חרף העובדה שרישיונו אינו בתוקף מאז שנת 2006. התובע מבקש גם לקשור לראשו כתר של מוהל מומחה אף שמומחה הינו רק מי שמשמש כמוהל מוסמך בעל וותק רב אשר עמד בבחינות נוספות. ברור שמשעה שקיים גוף האמון על הפיקוח על המוהלים וקיים תהליך הסמכה והתובע אינו מוסמך, הרי שהצגתו ככזה מהווה הטעייה חמורה של הציבור לחשוב שהוא אוחז בתעודת הסמכה שאין לו.   עוד טענו המשיבים, כי הכתבה חוסה תחת כנפי חופש הביטוי והעיתונות ואינה מקימה חבות או אחריות מכוח חוק איסור לשון הרע. מדובר בסוגיה חשובה הנוגעת לנושאים הלכתיים ורפואיים, הגובלת בדיני נפשות ואך ראוי לעורר דיון ציבורי בעניין תוך הבאת דיווח אודות המקרה ותגובות הגורמים הרלוונטים. המדובר בכתבה מאוזנת והוגנת ותגובתו של המבקש הובאה בהרחבה במסגרתה. לחילופין טענו המשיבים, כי עומדות להם הגנות האמת בפרסום ותום הלב ולחילופין, יש לייחס למבקש אשם בתורם בשיעור של 100%.    ההליכים בתיק:    המבקש עתר במסגרת הליכים זמניים להורות למשיבים להסיר לאלתר את הכתבה ממדור החדשות של המשיבה 3, לפרסם כתבה מבהירה ומתנצלת (להלן: "הכתבה המתוקנת") וכן, לגרום לכך שהכתבה לא תצוף ותקושר עם שמו של המבקש בכל אתר אינטרנט אחר ו/או בכל דרך אחרת. ביום 4.9.11 התקיים דיון בבקשה במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה אשר אלה עיקריה:   -          הכתבה תתוקן כך שתבוא כתבה חדשה תחתיה ואת הכתבה הישנה לא ניתן יהיה לראות עוד על ידי גלישה באינטרנט או בכל קישור אחר לכתבה.   -          המילה "מתחזה" תימחק מכותרת הכתבה ומן הפסקה הראשונה.   -          בכותרת המשנה יצוין, כי התעודה נשללה מן המבקש בשל חילוקי דעות מקצועיים וכי על פי המצב המשפטי כיום תעודת ההסכמה מטעם הרבנות הראשית לישראל הינה וולונטרית.    -          תתווסף תגובתו של המבקש ולפיה אין הוא יודע  על זוג נוסף שבנם עבר מילה בחודש מאי וכי הינו מכחיש את הטענה שהגיע עימם להסכם כלשהו.   -          תצא הבהרה נפרדת אשר תקושר בלינק לכתבה במסגרתה יובהר כי תעודת ההסמכה נשללה מן המבקש בשל חילוקי דעות וכי התעודה הינה וולונטרית - התנדבותית.   טענות המבקש בקצרה:   אשר לבקשה לפיצול סעדים - יש מקום להתיר לו לפצל את נזקיו בהתאם להוראות תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.   הנזקים אשר נגרמו לו בפועל כתוצאה מפרסום הכתבה, גדולים בעשרות מונים מן הסכום הנקוב בכתב התביעה אשר אינו צריך הוכחה.   גודל הנזק טרם התברר. לזמן שיחלוף ולהתנהגות הציבור בעתיד יש חשיבות מכרעת בהתגבשות הנזק ומשכך אין ביכולתו לאמוד כעת את הנזק הסופי אשר נגרם לו.   אשר לבקשה להסרת הכתבה - במסגרת בקשתו מיום 30.1.12, טען המבקש כי יש להורות למשיבים להסיר אף את הכתבה המתוקנת מאתר המשיבה 3 לאלתר.   לטענתו, התיקון אשר בוצע בכתבה הינו תיקון קל בלבד. הכתבה מקושרת לשמו בכל חיפוש שמבוצע באמצעות מנועי חיפוש באינטרנט וגורמת לו נזק בלתי הפיך מידי יום.   לנוכח פרק הזמן הרב אשר יחלוף עד שיסתיים תיק זה, המשך פרסום הכתבה מהווה פגיעה בלתי מידתית בשמו הטוב, בפרנסתו ובחייו האישיים של המבקש, אשר טרם ניתן לו יומו בבית המשפט להוכיח כי הכתבה הינה מסולפת ובלתי נכונה.   המבקש הפנה לעובדה, שבהקשת שמו ב"גוגל" ועוד בטרם מגיע הקורא לכתבה המתוקנת, הוא נתקל בקישור לכתבה ובו מופיעה הכותרת השקרית ולפיה המבקש הינו "מוהל מתחזה" וזאת בניגוד להסכמה אליה הגיעו הצדדים.   מאות הורים ביטלו את ההתקשרות עימו לאחר שביקשו לערוך בירור אודותיו ונתקלו בכתבה באינטרנט. לתמיכה בטענה זו, צורף המסמך מאת אולם אירועים המבהיר את היקף הירידה בהעסקתו של המבקש כמוהל.   ניסיון לקדם את אתר האינטרנט של המבקש כשל אף הוא.   טענות המשיבים בקצרה:   דין הבקשה לפיצול סעדים להדחות.   אין המדובר כלל ועיקר בבקשה לפיצול סעדים אלא המדובר בבקשה לפיצול סעד כספי למספר סעדי משנה, ולמעשה המדובר בבקשה לקבלת היתר עתידי ולא מוגדר של תיקון סכום התביעה.   בכל הנוגע לסעד הכספי, המבקש בחר במסלול הקבוע בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע אשר מיטיב עימו בכך שמאפשר לו לקבל סעד ללא הוכחת נזק תוך תשלום אגרה מופחתת. בצד זה הוא מבקש לשמר לו מסלול חלופי של הוכחת נזקיו. מדובר בשני מסלולים חלופיים אשר אינם יכולים לדור בכפיפה אחת שכן מדובר בכפל פיצוי.   במידה והמבקש מעוניין להוכיח נזקים אשר נגרמו לו, עליו להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתו.   הבקשה הינה לקונית ואין בפי המבקש כל הסבר מדוע אין ביכולתו לאמוד את נזקיו כבר כעת.   פיצול סעדים יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. המבקש לא הצביע על טעם מוצדק או אינטרס סביר המחייב פיצול סעדים.   היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה חמורה שלא לצורך באינטרס המשיבים לסופיות הדיון, שכן  המשיבים  יהיו חשופים להטרדות נוספות, תימנע מהם האפשרות לכלכל את ענייניהם הכספיים בהסתמך על ההכרעה השיפוטית שתינתן והם יאולצו לשמור ראיות לצורך התדיינות עתידית.     אשר לבקשה להסרת הכתבה - גם לזאת מתנגדים המשיבים. לשיטתם המדובר באותה בקשה אשר לגביה כבר הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4.9.11, הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה.   החלטת ביהמ"ש קוימה במלואה על ידי המשיבים כבר למחרת הדיון (5.9.11) ומשכך, לא ברור מה מצא המבקש להגיש בקשה זו בחלוף 5 חודשים.   די בעיון קל במסמכים אותם צירף המבקש לבקשה בכדי להיווכח כי המדובר במסמכים מוזמנים.    דיון והכרעה:   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות וזאת מן הטעמים עליהם אעמוד להלן.   פיצול סעדים:   בכתב התביעה, עותר המבקש לחיוב המשיבים בתשלום סך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע.   בבסיס בקשתו עומדת הטענה לפיה בשלב זה טרם התגבש הנזק הכלכלי אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום הכתבה. לדבריו, רק בחלוף פרק זמן נוסף (המבקש לא העריך מהו פרק הזמן הדרוש לו לעניין זה) יוכל להעריך באיזו מידה נפגעה פרנסתו.   השאלה הראשונה הצריכה הכרעה הינה האם הסעד לו עותר המבקש בכתב תביעתו שונה מן הסעד אשר פיצולו מבוקש כעת.   לטענת המבקש, הסעד הנובע מהוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע אינו זהה לסעד לו בכוונתו לעתור בהמשך, דהיינו, הנזקים הממוניים אשר נגרמו לו כתוצאה מפרסום הכתבה ואשר טרם התגבשו.   מאידך, טוענים המשיבים כי המדובר בסעד זהה, כספי, ולמעשה מהותה של הבקשה הינה פיצול סעד אחד לסעדי משנה ומשכך, אין המקרה בא בגדרה של תקנה 45 לתקסד"א.   דעתי כדעת המשיבים לעניין זה.   סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע מקנה לתובע זכות לקבלת פיצוי ללא צורך להוכיח את נזקו, ואולם, אין משמעו כי עסקינן בפיצוי אך בגין נזק לא ממוני כעולה מטענת המבקש.   עיון בתביעה מעלה כי התובע עותר לפיצוי בגין פגיעה בשם טוב, בחופש העיסוק ובפרנסתו. במסגרת הבקשה דנן אין הוא עותר לסעדים בגין נזקים אחרים, אלא הוא חוזר על טענותיו כי באלה ניזוק ועל אלה יש לפצותו, אולם אומדנם טרם הושלם. בנסיבות העניין צודקים המשיבים כי המדובר בפיצול סעד אחד לסעדי משנה, בבחינת מקצתם יתבע כעת ומקצתם בשלב מאוחר יותר. פיצול כזה יביא בהכרח לכפל פיצוי ולכך אין המבקש רשאי לעתור. אציין כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקש ולפיה המדובר בסעד שונה, הרי שדין הבקשה היה להדחות מן הטעם שלא עלה בידיו להוכיח כי אכן יש מקום להתיר לו לפצל את סעדיו. צודקים המשיבים בטענתם לפיה היתר לפיצול סעדים יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה דנן, מלבד טענה ערטילאית לפיה אין ביכולת המבקש לאמוד את נזקיו העתידיים, הגם שכבר חלפו מספר חודשים מיום פרסום הכתבה, לא הביא המבקש כל הסבר מדוע טרם עלה בידו לעשות כן.   הבקשה להסרת הכתבה:   בדיון שהתקיים ביום 4.9.11 הגיעו הצדדים להסכמה מפורטת לעניין מחיקת הכתבה ופרסום כתבה מתוקנת תחתיה.   מעיון בתוכן התיקונים עליהם הסכימו הצדדים מעלה כי הם נוגעים בעיקר להצגתו של המבקש כמי שהתחזה למוהל, לעובדה כי התעודה המונפקת מטעם הרבנות הראשית לישראל הינה וולונטרית ולנסיבות אשר הביאו לשלילתה מן המבקש.   בין הצדדים לא הושגה הסכמה כלשהי ביחס למקרה אשר סוקר בכתבה, ואשר במסגרתו נזקק תינוק אשר נימול בידי המבקש לאשפוז רפואי עקב דימום ולמעשה, המבקש אף הסכים לכך שהכותרת המתוקנת תכלול התייחסות למקרה זה.   לעניין הטענה אשר הועלתה בכתבה בדבר הזוג הנוסף וביחס לטענה כי התנהל מו"מ בינו ובין ההורים, הוסכם כאמור כי תתווסף תגובה מטעמו.   בסעיף 8 לבקשה לפיצול סעדים, אשר הוגשה ביום 8.9.11, אישר המבקש כי הכתבה המקורית שונתה בהתאם להסכמה דלעיל.   אין בידי לקבל את טענת המבקש ולפיה התיקון אשר בוצע בכתבה הינו תיקון קל בלבד.   התיקון כלל, כאמור, התייחסות מקיפה להכשרתו של המבקש ולסוגיית תעודת ההסמכה מטעם הרבנות הראשית לישראל. חשיבותן של סוגיות אלה בעיני המבקש נלמדת מן העובדה כי ההסכמות אליהן הגיע עם המשיבים התייחסו לנקודות אלה בלבד, תוך שהמבקש אינו עומד על הבקשה למניעה גורפת של פרסום הכתבה.   בפי המבקש לא היה טעם המניח את הדעת להבהיר מדוע נמנע מקבלת החלטה שיפוטית במועד בו סוכמו הדברים ככל שההסכמות אינן מייצגות נאמנה את עמדתו, ויתרה מכך מדוע נמנע במשך חמישה חודשים בקירוב במהלכם המשיכה הכתבה להתפרסם, מלפנות בבקשה להסרתה אם אכן סבר כי המדובר בתיקון קל בלבד.   במסגרת הבקשה כעת לא פירט המבקש אילו טענות המועלות בכתבה המתוקנת מוסיפות להסב לו נזק יומיומי.   בהקשר זה יצוין, כי הדעת נותנת שכתבה הכוללת טענה לפיה תינוק אשר נימול בידי המבקש סבל מדימום אשר בעטיו נזקק לאשפוז, תסב נזק למבקש ולתדמיתו. יחד עם זאת, ולכל הפחות לשלב זה, כאשר בצד אחד של המשוואה עומדת למבקש זכותו לשם טוב ומנגד עומד חופש הביטוי והעיתונות וזכות הציבור לקבלת מידע, ניתן להניח כי ההסכמה שהושגה מאזנת בין השניים.   מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, הרי שלא מצאתי לקבל את הבקשה להורות למשיבים להסיר את הכתבה המתוקנת. יחד עם זאת, נוכחתי כי בהקשת שמו של המבקש בגוגל מתקבלים קישורים (למצער קישור אחד) לאתר המשיבה 3 שם נזכרת המילה "מתחזה" ביחס אליו. נוכח האמור וברוח ההסכמות שהושגו בישיבה מיום 4.9.11, על המשיבים האחריות להסיר כל איזכור כזה וזאת יעשו בתוך 7 ימים מהיום. סוף דבר:   לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לפיצול סעדים ולהסרת הכתבה. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בתום ההליך. אשר לבקשת ההבהרה שהוגשה בכל הנוגע להשלמת הליכים מקדמיים - בהתחשב בטענות המבקש לעניין פיצול הסעדים ובכך שבקשתו בעניין זה נדחתה, הרי שככל שיבקש זאת אשקול להתיר לו תיקון כתב תביעה. המבקש יגיש בקשה מתאימה במידת הצורך בתוך 45 יום מהיום. מחשבים ואינטרנטדיני אינטרנט