בקשה להחזרת כסף מזומן שנלקח ע''י המשטרה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להחזרת מזומנים שנלקחו ע''י המשטרה: לפני בקשה להחזרת תפוס. בבקשה נטען, כי המבקש נעצר בתאריך 25.06.09 במקביל למעצרם של שני אנשים נוספים. בהמשך, הוגש כנגד המבקש וכנגד השניים האחרים, כתב אישום בגין עבירות התפרצות וגניבה. עם מעצרו ולאחריו, בחיפוש בביתו, נתפסו פרטי רכוש השייכים למבקש, ובהם סכום כסף במזומן בסך 2490 ₪ (להלן: "הכסף" או "הכספים") ושלושה שעונים. הרכוש נמצא בידי המשיבה. עוד נטען, כי לא הייתה מחלוקת שהרכוש המפורט לעיל לא נגנב בהתפרצות ולא נגנב בכלל, ובעניינו לא הוגשה כל בקשה עם גזירת הדין בתיק העיקרי בו הואשם המבקש. במצב דברים זה, פנה המבקש לא אחת למשיבה וביקש להחזיר לרשותו את הרכוש התפוס. מסיבות שונות, ולא ברורות, לא נעשה כן. לאור האמור לעיל, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה כי יורה למשיבה להחזיר את רכושו לרשותו. המשיבה בתגובתה ציינה, כי הגישה בעצמה בעבר בקשה למתן החלטה בעניין התפוס, אולם טרם ניתנה החלטה בגינה. נטען, כי קיימת טענה נגדית לבעלות ברכוש שנטענה ע"י האדם אשר ביתו נפרץ ורכושו נגנב (להלן: המתלונן"). לעניין השעונים נטען, כי שעונים מסוימים נגנבו בעת ההתפרצות אליה התייחס כתב האישום, ולפיכך, על המבקש לפרט באלו שעונים מדובר. הבקשה נקבעה לדיון ליום 11.04.11. צוין בהחלטה הראשונית, כי על המשיבה לזמן את הטוען לזכות ברכוש. בדיון שהתקיים במועד הנ"ל, התייצב המבקש, אך לא התייצב  הטוען לזכות ברכוש. אף לא הובהר אם המשיבה עשתה כלל לזימונו. משכך, נקבעה הבקשה לדיון נוסף. בדיון הראשון, הבהיר ב"כ המבקש מדוע לגישתו יש להשיב למבקש את התפוס והפנה אל ראיות מתיק החקירה. לאור האמור בטיעוני המבקש, הורה בית המשפט למשיבה לזמן את הטוען לזכות ברכוש, בעוד המבקש רשאי היה לזמן את מנהל העסק בו עבד, לטענתו, עובר לתפיסת הרכוש, אדם אשר הוזכר בטיעוני בא כוחו. במהלך הדיון הראשון הוברר, כי המתלונן הגיש בעבר בקשות לבית המשפט להחזרת התפוס, ואלו נידונו על ידי שופטים שונים. ביום 03.05.10 קבעה כב' השופטת עדוי, כי נוכח טענת בעלות נוגדת (מצד המבקש), אין זה נכון בשלב זה להיעתר לבקשת המתלונן. ביום 12.05.10, קבע כב' השופט שר, כי יש להמתין עד למתן פסק הדין הסופי בתיק הפלילי ואז ייקבע למי שייך הכסף. בהמשך, ביום 12.09.10, קבע כב' השופט שר, כי לאור המחלוקת בדבר הבעלות בכספים, מן הראוי כי הדבר יוכרע בבית המשפט האזרחי.  לפיכך, לא הוחלט עד כה למי יימסר הרכוש, כאשר עיקר המחלוקת נוגע לסכום הכסף שנתפס בחזקת המבקש בסך 2490 ₪. אשר לשעונים, הובהר בדיון מיום 11.04.11 כי נפתח תיק חקירה נפרד ובכוונת הצדדים לבוא בדברים ביניהם ביחס אליהם. בנסיבות אלה החלטה זו מתייחסת לכסף בלבד.  הדיון נקבע אפוא להמשך ליום 15.05.11. בדיון הנוסף, התייצב ב"כ המבקש, התייצבה המשיבה והתייצב המתלונן. באופן תמוה, המבקש לא התייצב לדיון ואף לא מעסיקו אליו התייחס קודם לכן.  ב"כ המבקש טען, כי לא הצליח ליצור קשר עם מרשו. הן ב"כ המבקש והן המתלונן נתנו הסכמתם לפיה, ייתן בית המשפט את החלטתו בהליך הנוכחי מבלי צורך להפנות את הסוגיה לפתחו של בית המשפט האזרחי, למרות טיב המחלוקת (ראו גם האמור בבש"פ 2671/01 סיני נ' מילרה ואח', פ"ד נה(4), 176).  המשיבה מצידה טענה, כי הסוגיה שבמחלוקת מצויה בסמכותו של בית המשפט, שכן לאחר סיום התיק העיקרי, הגישה, לטענתה, בקשה למתן החלטה בקשר לכספים שבמחלוקת, אלא שלא הוברר אם בקשתה התקבלה במזכירות בית המשפט וודאי שלא ניתנה בגינה כל החלטתה שיפוטית. בבקשתה טענה בין היתר, כי המתלונן אומנם מסר בהודעתו פרטים ביחס לסכום כסף ישראלי שלדבריו היה בכספת שנגנבה מרשותו, אך טענתו לא נבדקה בשל קוצר זמן. לכן, כך נטען, "מטעמי הגינות" לא נכלל פריט זה בכתב האישום. כך או כך, על דעת כל המעורבים הרלבנטיים, קיימתי דיון נוסף בבקשה. (בהקשר הנדון אני רואה אף להפנות לאמור בבש"פ 555/07 מוחמד יחיא נ' משטרת אריאל, פורסם באתר משפטי, הגם שנסיבותיו אינן זהות לנסיבות המקרה הנוכחי). כאן המקום לציין, כי המבקש, ביחד עם שני אחרים, הובא בפני בית המשפט כנאשם במסגרת ת"פ 315-07-09 בו הואשמו המבקש ושני האחרים (להלן: "הנאשמים") בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, בניגוד לסעיפים 406(ב) ו-384 ביחד עם סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.  על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 25.06.09, בין השעות 08:45 ו-11:00 ברחוב שלומציון 20 בחיפה, התפרצו שלושת הנאשמים בצוותא, בכוונה לגנוב, לדירתו של המתלונן. הנאשמים פתחו את דלת הכניסה וחדרו דרכה לדירה. בהמשך לאמור, ובאותן נסיבות, גנבו הנאשמים בצוותא מן הדירה כספת שמשקלה 80 ק"ג, אשר הכילה רכוש רב, כן גנבו רכוש נוסף מהדירה. הרכוש כלל כ-2000 יורו, 453 לירות מצריות, כסף רומני, 3 המחאות, עגילים משובצי יהלומים, 3 טבעות יהלום, שני שעוני יד, שני עטים, שרשרת זהב, מפתחות, מחשב שולחני ומכשיר אל-פסק. הנאשמים נטלו את הרכוש והכספת ממקומות שונים בדירה ועזבו את הדירה. הנאשמים כפרו תחילה במיוחס להם בכתב האישום, אך בהמשך חזרו מכפירתם והודו בעובדות כתב האישום ובעבירות שיוחסו להם. כל אחד מן הנאשמים נידון לעונש אחר מן הנימוקים המפורטים בגזרי הדין. ראוי להעיר, כי בית המשפט לא נחשף לחומר הראיות, שכן בטרם תחילת שמיעת ההוכחות, חזרו שלושת הנאשמים מכפירתם. במועד בו חזרו מכפירתם, ביום 06.01.10, הוצהר על ידי הצדדים כי מוסכם שהמוצגים שנתפסו במהלך החקירה יוחזרו למתלונן (עמ' 9, שורה 20). עונשו של המבקש נגזר ביום 25.03.10 למאסר בפועל למשך 10 חודשים ומאסר על תנאי למשך אותה תקופה. ריצוי עונש המאסר עוכב עד ליום 11.04.10. המבקש, ערער על עונשו בגדרי ע"פ (מחוזי חיפה) 5299-04-10 וביום 1.7.10 חזר בו מערעורו בהמלצת בית המשפט המחוזי.  בשום שלב, לא במהלך הטיעונים לעונש ואף לא במהלך הדיון בערעור, לא טען המבקש כי רכוש אישי שלו נתפס על ידי המשיבה שלא כדין ולא הוחזר לו. הבקשה הנוכחית, הוגשה בתאריך 13.01.11, דהיינו כעשרה חודשים לאחר שנגזר דינו של המבקש. קודם לכן, ביום 7.12.10 הגיש המבקש בקשה להשבת ערבויות אך לא צירף אליה בקשה להחזרת התפוס. בגדרי ההליך הנוכחי, העיד המתלונן בבית המשפט ונחקר ארוכות בחקירה שכנגד על ידי ב"כ המבקש. המתלונן עמד על דעתו, כי סכום הכסף שנתפס אצל המבקש שייך לו. לגרסתו, עובר להתפרצות לדירתו, קיבל סכום כסף במזומן בסך 15,000 ₪, סכום אשר ברובו לא אותר ולא נתפס. המתלונן הסביר, כי בתקופת האירוע עסק בעסק במסגרתו הגיעו לידיו סכומי כסף גדולים ביותר, לא פעם במזומן, משכך, לדבריו, סכום בסך 15,000 ₪ לא היה סכום חריג מכל בחינה ואופן. לאור זאת, בעת חקירתו במשטרה לא ציין המתלונן את הסכום הנ"ל מפורשות, אך בהמשך, לאחר שנועץ ברעייתו, בהודעה נוספת, ציין את הסכום שנגנב. משעומת המתלונן עם הודעותיו המשטרתיות הסביר, כי היה צורך להתייעץ עם רעייתו שכן אותה עת עבדו השניים יחדיו בעסק האמור, והיה מקום לבחון אם רעייתו הוציאה סכום כלשהו מן הכספת בה הוחזקו הכספים. עוד הסביר המתלונן, כי למרות החלטת כב' השופט שר מיום 12.09.10, לא פתח בהליך אזרחי, שכן לא היה לו עניין להתעמת בהליך אזרחי עם אנשים שביצעו עבירה וגנבו את רכושו. לגישתו, היה על המשיבה להחזיר לו את הרכוש שכן נגרם לו עוול עקב ביצוע העבירות כלפיו, ולא פחות מכך, עקב העובדה שנאלץ להגיע לעדות בהליך הנוכחי.   המתלונן הזכיר בעדותו, כי חתם על תצהיר לתמיכה בטענותיו אשר הועלו בבקשותיו להחזרת התפוס. ואכן, בבקשה שהוגשה למשיבה, קיים תצהיר חתום על ידי המתלונן מיום 13.4.10.  על פי התצהיר, נפרץ ביתו של המתלונן ונגנבה ממנו כספת שהכילה כסף מזומן ותכשיטים. דבר הפריצה הודע לו באמצעות שיחת טלפון שקיבל מתחנת המשטרה. הוא הגיע למסור עדות בתחנת המשטרה, ואף הסכים לכך ש-"מח של מצלמה מביתו יועבר לידי המשטרה לצורכי חקירה". כמו כן התבקש לפרט את תכולת הכספת. היות והדברים קרו במהירות, לא עלה בידו להתכונן דיו למתן העדות, על כן ביקש להצהיר רק על מה שידוע לו בוודאות שהיה בכספת. הוא פירט את הכסף, אשר הוחזר לו בהמשך.  עוד הצהיר, כי אירוע הפריצה התרחש כיממה לאחר שבית עסקו נפרץ וגם משם נגנבו סכומי כסף שונים. בנסיבות אלה, ביקש לוודא שאינו מעיד על אותו סכום פעמיים ועל כן ביחס לסכום של 2500 ₪ ביקש לוודא עם רעייתו כי הסכום לא היה בבית העסק או הוצא על ידה מהכספת עובר לפריצה. לאחר מסירת ההודעה, גילה שהסכום המדובר היה בכספת בעת הפריצה, אך לאחר שתכולת הכספת הושבה לו, הבחין שחסר הסכום הנ"ל. משכך, פנה למשטרה לקבלת הסכום האמור. בקשתו נדחתה בטענה שהנאשמים בתיק הפלילי נתנו עדות לפיה הסכום שייך להם. מן העבר השני, טען ב"כ המבקש, כי עסקינן בהליך מעין אזרחי. בנסיבות אלה לדידו, על המתלונן מוטל הנטל להוכיח ברמה הנדרשת, כי הכסף שנתפס שייך לו. לגישת ב"כ המבקש, המתלונן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, משכך, יש להחזיר את הכספים למבקש, ממנו נתפסו. אשר להיעדרות המבקש מן הדיון, סבור ב"כ המבקש, כי לאור העובדה שהמתלונן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לא עבר הנטל אל המבקש לסתור את דברי המתלונן. לפיכך, היעדרותו של המבקש מן הדיון, אין בה להעלות או להוריד. ב"כ המשיבה, השאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אך תמכה באופן מסוים בעמדת המתלונן. עמדתה התייחסה בעיקר לעובדה כי הלה נחפז להגיש בקשה להחזרת תפוס בסמוך למתן גזר הדין בעניינו של המבקש, לגרסאותיו של  המבקש בחקירותיו, אשר לא נמצאו להן תימוכין של ממש, ולהיעדרו של המבקש מן הדיון, כאשר היעדרותו מנעה את היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מגרסתו ומדבריו. המשיבה הגישה את תיק החקירה לעיון בית המשפט.  שקלתי את עניינם של המבקש והמתלונן, אשר כאמור, לא הביעו התנגדותם לכך שבית המשפט אשר דן בתיק העיקרי בעניינם של המבקש ושני האחרים, ייתן את החלטתו גם בבקשה הנוכחית. המחלוקת עוסקת בסכום כסף שנתפס, על פי הטענה, בחזקת המבקש.  עיון בתיק החקירה מגלה, כי הכסף לא נתפס על המבקש גופא, שכן סכום כסף בסך 2470 ₪ נתפס בתא בין הכיסאות, ברכב בו נהג המבקש לאחר ביצוע ההתפרצות.  כמו כן נתפס שטר של 20 ₪ במהלך חיפוש ברכב, וזאת בתא ליד ידית ההילוכים (ראו דו"ח פעולה מיום 25.06.09 שעה 11:00, שנרשם ע"י שוטר בשם צחי יחזקאל) הרכב אינו שייך למבקש. המבקש ושני הנאשמים האחרים לא אותרו בקרבת ביתו של המתלונן, כי אם ביערות הכרמל (ראו לדוגמא דו"ח פעולה מיום 25.6.09 שעה 11:00, שנכתב ע"י שוטר בשם עופר יצחק). המבקש נחקר ביום הפריצה בשעה 18:35. בהודעתו טען שנסע ברכב שכור ומדובר ברכב השייך למקום עבודתו בו הוא מעביר בצק לאפיית פיצה. אשר ליום האירוע עצמו טען, כי התעורר בביתו בסמוך לשעה 09:00, נסע למקום העבודה ברכב, נטל בצק בפיצרייה בקריית אתא והביא את הבצק לזיכרון יעקב.  משם, נסע בחזרה לקריית אתא, וכשעבר בבית אורן, אזל הדלק ברכבו. משכך, ניסה לתפוס טרמפ, כדי להגיע לתחנת דלק, לרכוש דלק ולחזור. אדם כלשהו הסיעו לתחנת דלק והוא עלה רגלית לרכבו. בסופו של דבר, הגיע לרכב, לאחר שהלך למעלה משעה. הוא תדלק את רכבו ונסע במעלה הכביש, או אז נעצר על ידי שוטרים. משנשאל אודות הכסף שנמצא ברכב ענה: "מצאו אצלי 2490 ₪. חבר שלי, תומר, נתן לי אותם אתמול. אני ביקשתי ממנו 2000 ₪ כדי להחזיר חובות והוא שלח אותי לחבר שלו, דורון, שגר בקריית אתא ברחוב של תומר והוא נתן לי 2000 ₪. שאר ה-490 ₪ שלי". המבקש נשאל מדוע הכסף ברכבו ולא על גופו, וענה, כי הניח אותו שם כאשר הלך לרכוש דלק. משנשאל מדוע לא נטל אותו עימו, ענה, כי חשש לאבד אותו ולקח 100 ₪ בלבד. המבקש נשאל אם לא חשש שהכסף ייגנב וענה כי החביא אותו. נטען בפני המבקש, כי ברכבו נמצא גם רישיון נהיגה (של אחד הנאשמים האחרים שעמדו לדין), המבקש ענה, כי מצא את אותו רישיון נהיגה כאשר עלה והדלק בחזקתו. מעבר לכך, לא מצא דבר. המבקש טען, כי איננו מכיר את בעל הרישיון ואף לא ראה אותו. כאן המקום לציין, כי גרסת המבקש בכללותה נסתרה מפורשות עם הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.  משכך, סבור אני, כי לא ניתן לבסס כל ממצא על גרסה זו שלא נשמעה ולו פעם אחת בבית המשפט. המבקש נחקר כעבור ימים ספורים פעם נוספת וזאת ביום 29.06.09.  באותה הודעה ביקש להשיב על השאלות השונות בבית המשפט. אדם בשם אלון קרני נחקר ביום 29.06.09. לדבריו, הוא עובד בסניף הפיצה בזיכרון יעקב. לגרסתו, בתאריך 25.06.09, בשעת בוקר, הגיע המבקש אותו הוא מכיר כמי שעובד בהובלת סחורה וקיבל ממנו "הלוואה של 2000 ₪". הכסף ניתן למבקש במזומן אך הנ"ל לא זכר באלו שטרות. הוא נתן למבקש את הכסף, כי הוא חבר שלו. המבקש נסע מן המקום. אדם נוסף בשם ניר פדאל נחקר על ידי המשטרה בתאריכים 28.06.09 ו-29.06.09. הנ"ל מסר כי הוא הבעלים של פיצרייה בה עובד המבקש, אלא שהמבקש החל לעבוד במקום העבודה רק כשבוע קודם לכן.  בהודעתו השנייה מסר, כי המבקש עובד פעמיים בשבוע, שכן הוא עובד חדש. לאחיו קוראים תומר, אך אין לו כל עניין עם המבקש. אדם נוסף בשם מני פדאל נחקר אף הוא בהיותו הבעלים של פיצרייה בקריית אתא. איש מן השניים לא התייחס לכספים שבמחלוקת. המתלונן נחקר שלוש פעמים נפרדות. ביום האירוע, 25.06.09, סיפר המתלונן, כי בכספת אשר נגנבה מביתו היו כ-2000 יורו, 453 לירות מצריות, כסף רומני ו"אולי גם כסף ישראלי אבל אני לא בטוח זה צריך לשאול את אשתי" (עמ' 2 ש' 21-22). בהודעה מיום 28.6.09 אמר: "והכסף הישראלי אני חושב שהיה מזומן 15,000 שקל" (עמ' 1 ש' 10). בהודעה מיום 30.6.09 אמר: "היה שם כחמש עשרה אלף ₪ וזה לדברי אשתי אני זכרתי שיש שם כסף זר מהנסיעות שלי לחו"ל" (עמ' 1 ש' 25-27). עיון בתיק שהגישה המשיבה מעלה, כי בחודש אוגוסט 2009 פנה המתלונן ללשכת התביעות ב"בקשה להחזרת תפוס". המתלונן פירט בנספח את הרכוש אליו הוא מתייחס בבקשתו. בראש הנספח נרשם: "מטבע ישראלי 15,000 ₪". הנה כי כן, הבהיר המתלונן בהודעותיו השונות, כי בחזקתו היה גם כסף ישראלי שנגנב, אם כי ניתן היה להבין מהודעותיו כי הדברים הגיעו לידיעתו מפי רעייתו שלא נחקרה. עם זאת, בבית המשפט בדיון אליו הוזמן, הבהיר המתלונן, כי זכר את סכום הכסף האמור שכן ימים ספורים קודם לכן הכסף ניתן לו במזומן בגין עסקה מסוימת בה היה מעורב. עוד יש ליתן את הדעת לכך שלאחר גזירת דינו של המבקש פנה המתלונן לבית המשפט בבקשה להחזרת תפוס שעניינו הכסף שנתפס בחזקת המבקש, אם כי התייחס בבקשותיו לסכום בסך 2500 ₪. סבור אני, כי המתלונן הניח תשתית ראייתית בסיסית אך איתנה למדי להוכחת הטענה, כי הכסף שנתפס בחזקת המבקש שייך לו ונגנב מביתו. עדותו בבית המשפט בהליך הנוכחי היוותה השלמה והבהרה לדברים שמסר בהודעותיו ולדברים שמסר בבקשותיו שהוגשו הן למשיבה והן לבית המשפט. משכך, עדותו ראויה לאמון, בפרט שנראה כי לא הוכן לעדות בטרם מסר את דבריו, ויתרה מזאת, בניגוד למבקש, לא היה המתלונן מיוצג בהליך הנוכחי. אשר על כן, היה על המבקש להביא ראיות לסתור. באם באמת ובתמים קיבל המבקש את הכסף, או למצער 2000 ₪ מתוכו, מאדם אחר שעבד עימו, היה עליו להעיד אודות קבלת הכסף ולזמן לעדות את אותו אדם אשר לכאורה נתן לו את הכסף שבמחלוקת. ראוי לזכור כי בהודעתו לא טען המבקש כי קיבל את הכסף מאלון קרני אלא מאדם אחר בשם תומר שלא אותר ע"י המשטרה (ראו מזכר מיום 29.6.09 שנרשם ע"י שוטר בשם אדי קנטרוביץ). המבקש, לא רק שלא עשה דבר על מנת להתמודד עם דברי המתלונן, אלא הגדיל ועשה ובחר להדיר רגליו מאולם הדיונים, למרות שהדיון בבקשה נקבע בנוכחותו. לכך יש להוסיף, כי חלק מטענות המבקש בהודעתו הראשונה נסתרו מניה וביה בהודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. כן יש להזכיר את העובדה שהכספים שבמחלוקת כלל לא נתפסו על המבקש כי אם ברכב בו נהג אשר לא היה שייך לו כלל (ראו הודעות דביר ויינברג וחוזה השכרת רכב אליו התייחס), את העובדה שלא עשה דבר להשבת הכסף במשך חודשים רבים מיום מתן גזר הדין, את העובדה כי במהלך הטיעונים לעונש לא התייחס המבקש לכספים התפוסים כמו גם במהלך הדיון בערעורו, ואת נוכחותו בדיון בו הודיעו הצדדים כי מוסכם שכל המוצגים שנתפסו במהלך החקירה יושבו למתלונן. בהינתן כלל הנתונים שלעיל, סבור אני, כי יש להורות על השבת הכסף שנתפס ברכב בו נהג המבקש, שאינו רכבו האישי, למתלונן. אני מורה אפוא על החזרת הכסף בסכום של 2490 ₪ למתלונן. בשולי הדברים אביע התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה שנבע בין היתר מתקלות בלתי צפויות במערכת המחשוב. ההחלטה ניתנה בהיעדר הצדדים ובהסכמתם. תיק החקירה נמצא בלשכתי ועל המשיבה לקחתו לאחר תיאום עם העוזר המשפטי. משטרההחזרת כספים