מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לביטול הקפאת חשבונות בנק: בפני בקשה לביטול הקפאת חשבונות בנק, וכן לביטול עיקולים ברישום שהוטלו על נכסיהם של המבקשים- תשעה רכבים והערת אזהרה על נכס מקרקעין בגוש 6196 חלקה 145. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. כנגד המבקשים מר מאיר חסן וחברת ח.מ.ד. בע"מ (שבבעלותו היחידה של מר חסן ובניהולו הבלעדי) מתנהלת חקירה משותפת של משטרת ישראל (זרוע כלכלית ביחידה הארצית ללוחמה בפשיעה הכלכלית) ורשות המיסים, בחשד לביצוע עבירות מתחום המע"מ, מס הכנסה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. בין היתר נטען כי העבירות בוצעו ע"י המבקש 1 באמצעות המבקשת 2 אשר בבעלותו המלאה, ובניהולו הבלעדי כאמור. החקירה מצויה בעיצומה, כתב אישום טרם הוגש ומיום התפיסה וההקפאה טרם חלפו 6 חודשים (העיקולים וההקפאה בוצעו בין התאריכים 10.03.11 - 6). 2. במסגרת החקירה הוקפאו 16 חשבונות בנק (מהם שוחררו בינתיים 11 חשבונות אשר עמדו ביתרת חובה) בהם מצויים המבקשים ביתרת זכות כוללת בסך 7,029,492 ₪. כן הוטל עיקול ברישום במשרד הרישוי על תשעה רכבים הרשומים בבעלות המבקשים והוטל עיקול ברישום על הערת אזהרה הרשומה לטובת המבקש 1 על נכס מקרקעין בגוש 6196 חלקה 145. 3. המבקשים עותרים לביטול הקפאת החשבונות ולביטול רישום העיקולים שכן לטענתם המדובר בחשבונות (עסקיים ופרטיים) של המבקש 1 ושל החברה (המבקשת 2) שהינה חברה פעילה, המשמשים אותה בניהול שוטף של עסקיה ובכללם תשלומים לספקי סחורות, פרעון תשלומי לקוחות ותשלום שכר עובדים. אשר לרכושו של המבקש 1 נטען כי מדובר בקניינו הפרטי, כאשר למבקשת לא היה מקור סמכות חוקי לבקש מלכתחילה את תפיסת הרכוש, ומקל וחומר שאין לה סמכות מעין זו בשלב זה. המסגרת הנורמטיבית וההלכה הפסוקה: 4. אין מחלוקת כי המתווה הנורמטיבי לדיון בבקשה זו, הינן הוראות סעיפים 32 (א) ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפסד"פ"). 5. בהתאם להוראות סעיף 32 הנ"ל רשאי בית המשפט להורות בצו על תפיסת חפץ בתנאים המפורטים שם. מכח הוראה זו ניתן להקפיא גם חשבונות בנק של חשודים (ראה בש"פ 5015/09, התאחדות משפטנים בלתי תלויים נ' מד"י, פ"ד נ"ה (1) 657). 6. בהתאם להוראת סע' 34 הנ"ל, רשאי בית המשפט להורות כי החפץ יימסר לתובע זכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת. הכללים להכרעה בבקשה מסוג זה פורטו בבש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ. מד"י. בהתאם לשנקבע באותה החלטה קיימות חמש חלופות העשויות, כל אחת, לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ, וזאת כאשר קיים יסוד סביר להניח אחד מאלה: (א) באותו חפץ נעברה עבירה. (ב) עומדים לעבור עבירה. (ג) החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה. (ד) החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה. או (ה) ניתן כאמצעי לביצועה. כל אחת מן החלופות האמורות עשויה לשמש מקור נפרד לתפיסת חפץ, וכל אחת משקפת תכלית המיוחדת לה. כמו כן קיימות שלוש תכליות עיקריות לתפיסת חפץ: תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות; תפיסה למטרת חילוט; ותפיסה לצורך הצגת החפץ כראיה בבית המשפט. במסגרת מאזן השיקולים שעל בית המשפט לערוך עליו לבחון קיומה של עילת תפיסה, ובהינתן קיומה של תפיסה מתמשכת: "יש לשקול את הצורך בהמשך התפיסה כדי להגשים את תכליתה מול עניינו של הפרט הנפגע בזכות קניינו, ולבחון את אפשרות האיזון בין השניים באורח מידתי. בגדרו של איזון זה תישקל בין היתר, מידת הסכנה לפגיעה בתכלית התפיסה אם החפץ ישוחרר, לבין היקף הפגיעה בזכות הקנין עקב המשך התפיסה, ועוצמתם היחסית של האינטרסים הנוגדים תישקל ותיבחן אלה מול אלה. במסגרת איזון זה, יחליט בית המשפט אם ניתן לשחרר את החפץ אף שמתקיימת עילה נמשכת לתפיסתו, ואם כן - באלו תנאים וסייגים יש לעשות כן, כדי להגן על תכלית התפיסה תוך פגיעה פחותה בזכות הקנין של בעל הזכות בנכס התפוס... בשיקלול האינטרסים, תוערך מצד אחד מידת הצורך בהשארת התפוס בידי המשטרה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, ייבחנו היבטים שונים הנוגעים בטיבו של החפץ מבחינת בעל הקנין, כגון האם מדובר בחפץ שההחזקה בו מותרת על פי דין או אסורה (פרשת עובדיה, שם, פסק דינו של השופט טירקל); מה מידת נחיצותו של בעל הקנין בחפץ, ושיעור נזקו משלילת החזקתו בטרם הסתיים ההליך הפלילי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסקו ולמשלח-ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי; כן עשוי להיות שוני בין חפץ כלה לבין חפץ שערכו אינו מושפע ממעבר הזמן, וכיוצא באלה שיקולים" (בש"פ 342/06 האמור). מן הכלל אל הפרט: 7. ב"כ המבקשים טען שהחפצים שנתפסו, נתפסו שלא כדין, באשר לא קמה עילה חוקית לתפיסתם, משעה שאין בידי המשיבה ראיות כי בוצעה בהם או באמצעותם עבירה או שהתקבלו או ניתנו כשכר עבירה. בעניין זה דקדק כי אין למשיבה סמכות להקפיא את חשבונות הבנק ולהטיל עיקול על הנכסים מכוח הפסד"פ. זאת לאור השוואת נוסח סעיפים 32 ו-39 לפסד"פ, לעומת הסמכויות הרחבות שהוקנו בסעיף 21 (א) לחוק איסור הלבנת הון, המסמיך את בית המשפט לחלט רכוש מתוך רכושו של הנידון "בשווי של הרכוש" שהושג כשכר עבירה או כתוצאה מהעבירה. מכאן, לטענת המבקשים, נמצאת למד כי הוראת הפסד"פ מצומצמת יותר בהיקפה, וחלה רק על חפצים שניתן "לצבוע" אותם ככאלה שמקורם בביצוע עבירה. ב"כ המבקשים מוסיף וטוען כי לגבי כל חפץ וחפץ שנתפס צריכה המבקשת להצביע בראיות פוזיטיביות כי הוא "נגוע" באופן ישיר באי חוקיות שכן מקורו בחשבוניות פיקטיביות. לדבריו מהסכומים הנטענים על-ידי המשיבה באשר להיקף פעילות החברה - המבקשת 2, הרי שלא יכול להיות חולק כי חלק מפעילות החברה, גם לגירסת המשיבה, הינה פעילות עסקית לגיטימית וכשרה ולכן לא ניתן להניח כי הכסף שנתפס בבנק ו/או החפצים הנוספים מקורם דווקא בפעילות בלתי חוקית. לפיכך טוען ב"כ המבקשים כי הכסף שנתפס כמו גם החפצים - הם ממקורות כספיים כשרים, ובכל מקרה לא הצליחה המשיבה "לצבוע" אותם ככאלה שמקורם בביצוע עבירה. 8. מנגד, טוענת ב"כ המשיבה כי החשבונות שהוקפאו והחפצים שעוקלו הוכתמו בכתם עבירה, כיוון ששימשו לביצוע העבירה, בין שניתנו כשכר בעד ביצועה ובין שנתנו כאמצעי לביצועה, לרבות היות הנכסים פירותיה של ביצוע עבירה. לדבריה בעת הזו קיימים חשדות כבדים ומבוססים כנגד המבקשים, הנתמכים בראיות, להעלמת מס בשווי 14,000,000 ₪ לפחות, באמצעות עשיית שימוש בחשבוניות פיקטיביות. ב"כ המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא ניתן לעקוב אחר "מסלול" הכסף המוכתם, שכן אין המדובר בחשבוניות שתמורתן ניתן כסף שהופקד בחשבון בנק וממנו הועבר תשלום לרשויות המס, שאז ניתן לעקוב אחר הכספים. אלא, בחשבוניות פיקטיביות, שהוצאו מבלי שעמדה מאחוריהן עסקת אמת כלשהי, שבאמצעותן קוזז סכום המס שהמבקשים היו אמורים להעביר לרשויות, כך שהכסף נשאר בחזקת המבקשים שלא כדין. לצורך הדוגמא פירטה ב"כ המשיבה כי בשנת 2010 עמד סך העסקאות המדווחות של המבקשת 2 על סכום של 95,583,544 ₪, כאשר סכום המס ששולם למע"מ בדו"חות עומד על סך של 612,000 ₪ (דהיינו דווחו והועברו כמע"מ רק 0.6% מההכנסות). לדבריה מכלול הראיות שנאספו בתיק מצביעות על כך כי החשוד, באמצעות העבירות אותן ביצע לכאורה, שלשל לכיסיו מליונים רבים של שקלים ולכל הפחות 14,000,000 ₪. כסף זה שנותר בחזקתו, במקום שיועבר לקופת המדינה כדין, הוא כסף שלא ניתן להתחקות אחר עקבותיו, ומשכך כל סכום שנתפס בחזקת החשוד (בסכום הנמוך מסכום העבירות המיוחסות לו) הוא סכום "נגוע", הבא בגדר פרי העבירה או שכר העבירה. ב"כ המשיבה מוסיפה וטוענת כי משעה שמצויות בידי המשיבה ראיות לכך שאת עסקיו, לרבות תשלום דו"חות המע"מ הכוזבים והוצאת צ'קים פיקטיביים כנגד החשבוניות הפיקטיביות, ניהל החשוד באמצעות אותם חשבונות בנק שהוקפאו, הרי שניתן לראות באותם החשבונות כ"חפצים" ששימשו לצורך ביצוע העבירה, ומשכך קמה הסמכות לתפסם לצורך חילוטם בעתיד. 9. דין טענות ב"כ המבקשים להידחות. ראשית מבחינה עובדתית, על פי חומר החקירה שנאסף עד כה והועבר לעיוני, עולה כי בידי המשיבה מצוי בסיס ראייתי המלמד כי הפעילות העסקית של המבקשים, כמעט כולה, ממסד ועד הטפחות, טובלת בפעילות פלילית. למקרא החומר שהועבר לעיוני ובכללו דו"ח סודי שסומן במ/1 וסוקר את הראיות שנאספו עד כה, עדויות שסומנו במ/3 - במ/9, וכתב אישום שהוגש בעניינם של ברנס ואח' הכולל פרק, הוא הפרק החמישי, המייחס הנפקת חשבוניות פיקטיביות ע"י הנאשמים שם למבקשת 2, מצאתי כי קיים בסיס ראייתי מוצק לפעילות כלכלית עסקית שיסודה בביצוע העבירות. בזהירות המתבקשת, בשלב זה, אציין כי התמונה המצטיירת הינה כי אין מדובר בעבירות שנעברו באופן שולי לפעילות חוקית של גוף כלכלי, אלא פעילות כלכלית עסקית שיסודה בביצוע העבירות. בעניין זה מוצאת אני להפנות כאמור לסיכום הראיות שגובשו עד כה כמפורט בבמ/1; לעדות המסומנת במ/3 בעמ' 10 - 11; לעדות המסומנת במ/4 בעמ' 9-7, 12; לעדות המסומנת במ/5 בעמ' 6-2; לעדות המסומנת במ/6 עמ' 10-9; לעדות המסומנת במ/6 עמ' 2, 5; לכתב האישום האמור הכולל פרק נרחב של הנפקת חשבוניות פיקטיביות למבקשת 2; ולבסוף לגירסת המבקש 1 בחקירתו, המעוררת תמיהות כשלעצמה. ואפנה בעניין זה לחקירותיו המסומנות במ/7 מיום 4/3/11 עמ' 4; במ/8 מיום 8/3/11 עמ' 4-2; במ/9 מיום 17/3/11 עמ' 14-10. מטעמים ברורים מצאתי להפנות למסמכים כפי שסומנו על-ידי , וזאת מבלי לצטט או לפרט דבר מהאמור בהם, בשל החשש לפגיעה בחקירה אם יחשפו פרטים כאלה ואחרים בשלב זה. עוד מצאתי לציין כי החלטתי לעת הזו נעשית על בסיס חומר החקירה שהוצג לי, בזהירות המתבקשת, ומבלי שיהיה בכך כדי קביעת מסמרות. מתוך המכלול עולה כי מדובר בחקירה מסועפת ומורכבת רבת היקף מכל בחינה שהיא: מבחינת מספר המעורבים בה, מבחינת היקף הכספים שנתקבלו עקב פעילותם הפלילית של המעורבים השונים, לרבות המבקשים, מבחינת היקף חומר החקירה שנתפס בעקבות החקירה, מבחינת המורכבות המהותית של הפעילות הפלילית וכיוצא באלה נושאים מורכבים. בכל מקרה לשלב בו אנו מצויים די בראיות שנאספו עד כה ובחומר שהוצג לי כדי ליצור תשתית ראייתית ולבסס חשד סביר לביצוע העבירות ע"י המבקשים באופן המצדיק תפיסת החפצים לצורך בחינת אפשרות חילוטם בעתיד. כידוע זכות החילוט העתידי מקנה את סמכות תפיסת החפץ והמשך החזקתו, ותפיסה זו נועדה לאפשר למערכת אכיפת החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין (ראה בש"פ 9619/07 קרביץ נ' מד"י, בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מד"י). 10. אשר לטענה המשפטית, לפיה סעיף 32 לפסד"פ מאפשר לתפוס ולהחזיק אך ורק חפצים שניתן "לצבוע" אותם ככאלו שמקורם בביצוע עבירה, ובמקרה שבפנינו רק כסף או נכס שניתן להוכיח שהוא פרי העבירה באמצעות ראיות חד משמעיות, הרי שטענה זו הועלתה זה מכבר ונדחתה על ידי בתי המשפט (ראה לעניין זה ב"ש 2797/03 מד"י נ' תענך ואח', מחוזי חיפה מפי כב' השופט יצחק עמית). ב"כ הצדדים מסכימים כאמור כי בגדר הסמכות הנתונה לתפיסת חפצים, הרי שגם חשבון בנק הינו "חפץ". עוד לא יכול להיות חולק כי הפרשנות שניתנה למונח "שכר עבירה" המוזכר בסעיף 32, היא פרשנות מרחיבה, וכך באו הדברים לידי ביטוי בפסיקה: "אשר למונח "שכר עבירה" נראה לי שתכלית החוק היא שלא יהיה חוטא נשכר. מטרת התפיסה היא לבקש את חילוט החפץ, עם סיום ההליך הפלילי. כשמדובר בשכר עבירה המטרה היא עונשית כדי שלא יהיה חוטא נשכר ולכן אין מקום להבדיל בין שכר עבירה לבין טובת הנאה או רווח מן העבירה. אין זה הגיוני לומר שאם שודד בנק נתפס כאשר שלל השוד בידיו, אפשר לתפוס את השלל, אך אם הוא זריז מספיק והפקיד את שלל השוד בבנק לפני שנתפס, הרי שאין אפשרות להוציא את בלעו מפיו מפני שהשלל הפך מחפץ לזכות" (בש"פ 5015/09 התאחדות משפטנים בלתי תלויים נ' מד"י). ובהמשך הוסיפה והרחיבה הפסיקה: "ואנו נוסיף ונאמר כי לעניין זה אין נפקא מינה אם השודד הספיק להפקיד את שלל השוד בבנק ולאחר מכן לערבו עם כספים נוספים אותם משך והפקיד במהלך הזמן עד לתפיסת החשבון. כסף הוא "חפץ" ממין מיוחד, חסר טעם וריח בשל יכולתו להתערב ולהיטמע ולהתמזג עם כספים אחרים עד שלא נודע כי בא אל קרבם ועד שאותו כסף מאבד את זהותו ואת צבעו" (ב"ש 2797/03 הנ"ל). לשיטת המבקשים די בכך שפלוני יפקיד את כספי העבירה בחשבון ימשוך כסף מהחשבון יעשה בו שימוש לצרכים כאלה ואחרים, ויטען כי היתרה בחשבון "שנחסכה" בשל השימוש בכספי העבירה, מקורה בכספים ממקורות כשרים. סבורני כי יש בכך כדי להחטיא ולסכל את מטרת החוק שלא יצא חוטא נשכר. בהחלטה שניתנה בב"ש 2797/03 הנ"ל, קבע בית המשפט המחוזי כי פרשנות תכליתית של סעיף 32 (א) לפסד"פ, מביאה למסקנה כי יש לפרש את המונח "חפץ" בצורה מרחיבה, ככוללת גם כסף שאינו "צבוע", קרי כל יתרת זכות בבנק. ובכך נמצאנו מקרבים את היקף התפיסה על פי הפסד"פ להיקף התפיסה על פי חוק איסור הלבנת הון ועל פי פקודת הסמים המסוכנים. כשלעצמי סבורני כי אכן יש בפרשנות מרחיבה זו כדי להשיג את תכלית החקיקה. במקרה שבפנינו מקבץ הראיות המחשידות את המבקשים בעבירות מס בהיקף נרחב, מצדיק כי בית המשפט לא ישלול כבר עתה את האפשרות שהניח החוק בידי בית המשפט לשקול בסופו של יום, אם יוגש כתב אישום והחשודים יורשעו, עשיית שימוש בסמכות החילוט, הכל כחלק מהכלים שנתן המחוקק בידי בית המשפט להלחם בפשיעה הגורמת נזק כלכלי רב. משכך, ומשבחרו המבקשים למזג הכנסותיהם בחשבונות, ומשלא ניתן לחלוק על קיומן של חשדות כי תוך עשיית שימוש בחשבוניות פיקטיביות, לא הועבר למדינה חלקה כדין בגין אותן הכנסות, הרי שכספים שמקורם בביצוע העבירות המיוחסות למשיב וכספים ממקורות כשרים אחרים נותרו בחזקת המבקשים, נתערבו אלו באלו כדבקים עד ש"היו לבשר אחד", ויש לראות את כל הכספים, במגבלת שווי סכום העבירות, כאילו והושגו בעבירה. 11. אותו רציונל בדיוק מאפשר, בעת הזו, גם תפיסת הנכסים האחרים (רכבים וזכות חוזית במקרקעין) שכן נרכשו בכספי המבקשים, אותם כספים שאינם ניתנים להפרדה. 12. המבקשים טוענים כי הקפאת הרכוש עד לבירור האשמה עלולה להמשך שנים רבות, תוך שלילה כמעט מוחלטת של יכולתם הכלכלית. אין חולק כי הקפאת חשבונות בנק מהווה פגיעה בזכות הקניין של הנאשם, עוד בטרם נקבעה אשמתו. מכאן שעל בית המשפט לבחון אם התפיסה נעשתה לתכלית ראויה ואם היא מידתית. עם זאת, במדרג הפגיעה בזכויות החשוד/הנאשם, היא אינה הפגיעה הדרסטית ביותר וקודמות לה הגבלות על חירותו של אדם. המטרה של חילוט הכסף בסוף ההליך היא עונשית, ואילו הקפאת החפצים, עד לשלב הכרעת הדין, הוא סמכות עזר שנועדה למנוע אפשרות של סיכול ההליך. לא יכול להיות חולק כי הקפאת הכספים במקרה זה פוגעת ברווחתם של המבקשים, אך לא מצאתי כי מדובר בפגיעה עד כדי שלילת אפשרותם להתפרנס כמו גם אפשרותו של המבקש 1 ולזון את עצמו ואת משפחתו. מה גם שאין מניעה, בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה, שהמשיב ימשיך לנהל עסקיו וחשבונותיו כולם, מכאן ולהבא, בלא כל מגבלה, בסייג של הקפאת סכומי היתרה נכון למועד התפיסה וההקפאה. בוודאי שאין כל מניעה כי המבקשים יפתחו חשבונות בנק אחרים ויבצעו את פעילותם באמצעותם. סבורני כי באיזון בין זכות הקניין של המבקשים לבין מניעת האפשרות להעלים רכוש אותו ניתן לחלט בעתיד, נוטה הכף בענייננו, בבירור, לטובת האחרונה. הסכומים שנתפסו דרושים לצרכי חילוט, וממילא מדובר בסכומים המהווים כמחצית בלבד, מהסכום הנטען כי הושג בעבירה, ונוכח טיבן של החשדות והראיות, גובר האינטרס הציבורי הכללי על האינטרס הפרטי של המבקשים. בהתאם לכך, וכלל, אין מקום בשלב זה לבטל את הקפאת החשבונות. נכון כי הפסיקה הנחתה כי התפיסה צריכה להיות מידתית, ויש לבחון אפשרות של חלופה אחרת, הפוגעת פחות בחשודים, לכן אם היתה באה מהמבקשים הצעה להמיר את הכספים התפוסים בנכסים אחרים או בערבות בנקאית או כל בטוחה דומה ושוות ערך לכך, יתכן והיה מקום לשקול ההצעה לגופא. 13. אשר לרכבים עליהם נרשם עיקול במשרד הרישוי, משעה שנקבע כי עילת התפיסה בעניינם הינה לצרכי חילוט עתידי, הרי שהאיזון שנעשה ע"י המשיבה ראוי ואף למעלה מכך. המשיבה לא תפסה הרכבים ואף לא דרשה בטוחות או ערבויות כנגד הרכבים והסתפקה בתנאי מינימלי וזאת על מנת לספק תכלית החילוט בסופו של יום. באיזון האינטרסים סבורני כי מדובר בפגיעה מינימלית בזכויותיהם של המבקשים, הנדרשת, כאמור, כדי לספק תכלית החילוט בסופו של יום. אשר לטענה כי בשל העיקול מנוע המבקש מלבצע העברת בעלות על רכבים שנמכרו זה מכבר, ועוד טרם מועד רישום העיקול, לצדדים שלישיים, הרי שככל שקיים צד שלישי שנפגע, הוא שצריך לפנות בבקשה מתאימה. בעת הזו לא פנה איש, למעט המבקשים, בטענה כי זכויותיו נפגעו, ואין מקום בשלב זה להידרש לטענה זו. 14. הדברים שנאמרו בכל הנוגע לרכבים יפים גם לעניין העיקול שהוטל ברישום על הערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש. גם בעניין זה לא עלתה טענה, מצד ג' כלשהו, כי זכויותיו נפגעות, ולפיכך אין מקום בשלב זה להידרש לטענה כאמור. 15. אשר על כן בנסיבותיה החמורות של הפרשה, בשים לב להיקף חומר החקירה, לחשדות החמורים ולפרק הזמן הקצר שחלף מאז התפיסה כמו גם לעובדה כי החקירה מצויה בעיצומה, אני דוחה את הבקשה. 16. בהתאם להודעה שהתקבלה לתיק בית המשפט מב"כ המשיבה, אני מורה על שחרורו של חשבון בנק שמספרו 505500/77 של בנק לאומי, אשר נמצא כולו ביתרת חובה. חשבון בנקבנק