ביטול הסכם הבנות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול הסכם הבנות: א. רקע זוהי תביעה כספית בסך 56,581 ₪ ותביעה לצו עשה, לפיו הסכם ההבנות שנחתם בין הצדדים ביום 11.9.06 בטל (להלן: "הסכם ההבנות"), וכי יש להשיב את הכספים ששולמו על ידי התובעים ביתר. בשלב מאוחר יותר, ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה, בטענה שהתביעה המקורית הוגשה טרם שהתגבש סכום התביעה הסופי, וקודם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.2.09 לפיה, עד להכרעת הערכאה המתאימה בסכום השנוי במחלוקת, יועברו הכספים בהתאם לסכום הנקוב בהסכם לנושה המובטח (היא הנתבעת) בכפוף להפקדת כתב שיפוי מטעם הנתבעת על מלוא הסכום המועבר. ביום 26.2.09 חתמה הנתבעת על כתב שיפוי לפיו היא תשיב לתובעים כל סכום שייקבע על ידי בית משפט מוסמך, שעל הנתבעת להשיבו בעקבות תשלום עודף, ככל שייקבע שיש כזה ואשר ישולם לה בגין החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.2.09 בתיק הפש"ר. ביום 25.2.09 העבירו התובעים לנתבעת סך 446,700 ₪ (שהיה שווה ערך ל- 100,000$). סכום זה הועבר לנתבעת לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, ומכאן נבע הצורך בתיקון כתב התביעה. כתב התביעה המתוקן, הוגש כתביעה כספית על סך 52,369 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.7.08 ובצירוף 446,700 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ב. תמצית טענות התביעה 1. ביום 31.8.00 נחתם הסכם הלוואה בין התובעים לנושה מובטח, (היא הנתבעת) למתן הלוואה לתובעים ללא הצמדה וריבית, אשר הייתה צמודה לשער היציג של ארה"ב בלבד. ההלוואה ניתנה בשני שיקים שהועברו לב"כ התובעים בסך כולל של 1,517,000 ₪ לפי שער מוסכם של 4.1 ₪, אשר נרשם על גבי השיקים בעת מתן ההלוואה, דהיינו ההלוואה שניתנה על ידי הנושה המובטח לתובעים הייתה בסכום של 370,000$. בחקירתו, כאשר נתבקש הנתבע להצביע היכן נקבע שער הדולר הנטען על ידו, הוא השיב, "קבעו אותו בזמנו, עו"ד שמעון קבע ולא אני, מפנה לתצהירי.....על כל ההסכם נספח א' לתצהירי הנתבע היה לי עו"ד ומה שהוא אמר לי אחר כך חתמתי." (ע' 10 שורות 21 - 25 לפרוטוקול). לגרסתו, את ההלוואה קיבל לשנתיים בלי ריבית והשעבוד, ללא הגבלת זמן שנתן לנתבעת, תם כאשר הבית נמכר והנתבעת קיבלה את כספה. (ע' 11 שורות 1-4 לפרוטוקול). 2. ההלוואה ניתנה בתנאים מועדפים כמפורט לעיל, עקב רצון הנושה המובטח "ביקרו" של אדם בשם ינון בנין, אשר יצר קשר בין הנתבעת לתובעים. התובעים מבהירים, כי הנתבעת הייתה מעוניין בעסקת קומבינציה עם ינון בנין על מגרש בנתניה, וינון בנין תכנן להתבסס על השגת הלוואה ללא ריבית, כדי לקבל את הסכמת המבקשים למגוריו בביתם למשך 8 חודשים, ללא תשלום כדי לבדוק אפשרות של רכישת המשק על ידו. התובעים הסכימו לקבלת ההלוואה שהייתה צמודה לשער הדולר בלבד, ואילו היו יודעים שהיא תשא ריבית של 7.5.% לשנה לא היו מסכימים לקבלה. 3. ביום 23.9.201 ולאחר שהסתבר שהנתבעת הלכה שולל אחרי ינון בנין, שהתגלה כפושט רגל והמגרש הוקנה לנאמן בפשיטת רגל, החלה הנתבעת להפעיל על התובעים לחץ, כולל איום במכירת ביתם באמצעות כונס נכסים והוספת ריבית פיגורים להלוואה, בניגוד להסכם בכתב. התובע אשר הושפע מכך קשות פנה ביום 24.1.02 אל בא כוחו, אשר הכין כתב הוראות בלתי חוזר לניהול מו"מ עם הנתבעת לאפשרות החזרת ההלוואה וחיובי הריבית. המסמך הוכן כשהוא נוקב בסך 370,000$ והושארו בו 2 מקומות ריקים להוספה, לאחר ניהול מו"מ מול הנתבעת, לגבי שיעור הריבית ויום תחילת החוב. התובע, אשר סבר כי יוכל למכור את המשק ששימש כבטוחה להלוואה, הסכים שההלוואה תשא ריבית בשיעור 7.5% החל משנתיים לאחר קבלתה, דהיינו, מחודש אוגוסט 2002. זה היה השינוי המוסכם היחיד בהסכם ההלוואה שנחתם ביום 31.8.00 והמסמך הושב לב"כ התובע רק בשנת 2005, אז הופתע לגלות כי אינו משקף את ההסכמות ביניהם. 4. טוענים התובעים, כי ההסכם תוקן, בכתב יד, מ- 370,000$ ל- 379,000$ והוסף בו תאריך רטרואקטיבי מיום מתן ההלוואה, שהוא יום תחילת החיוב בריבית. לטענת התובע, התיקון בסכום נעשה בכתב יד ולאחר שהוא חתם על המסמך. התובע מפנה לשתי הגרסאות של מסמך זה: האחת בנספח ו' לכתב ההגנה והשנייה בנספח 4 לתצהיר התובע. שוני זה, כך התובעים, מחזק את טענתו לגבי אמיתות התיקונים בו, ומצביע על כך שצילום נספח 4 לתצהיר התובע שנשלח על ידי הנתבעת רק בשנת 2005, לא הכיל חתימת אישור של התובע לצד השינויים הלא מוסכמים שהכניסה הנתבעת. עוד טוען התובע, כי על מר אלעני מטעם הנתבעת היה להחזיר את המסמך לבאי כוח התובע מיד לאחר מילויו, אך הוא עשה זאת רק בשנת 2005, 3 שנים לאחר מכן. לאור השינויים, סרבו באי כוח התובע לחתום על המסמך, והתובע, בתמימותו ולאור הנסיבות, חתם עליו. בחקירתו טען, כי על כתב ההוראות הבלי חוזרת (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) חתם בתחתית המסמך, אך לא למעלה בסמוך לשינויים. לשאלה "יכול להיות שזו חתימתך" השיב "לא נראה לי, לפי הכתב שלי רואים אותו זה לא נראה. אני לא הייתי חותם שיש פה תיקון....אני אומר שלא נראה לי, כי יש תיקון. יש לי חשד. לא נראה לי. מה אני אעשה". (ע' 12 שורות 16 - 22 לפרוטוקול). 5. התובע טוען, כי ינון בנין השתלט על בית התובעים ומנע אפשרות למכור את המשק לרוכשים פוטנציאליים, ולכן מכירת המשק התעכבה עד לפינויו של בנין ביום 6.10.05 באמצעות בית המשפט. התובע הוזמן מדי פעם למנהל הנתבעת והוחתם על מסמכים שונים עם סכומים שונים, מתוך אמון שיש לו עסק עם חברה ציבורית שאין לחשוש שתערוך חישובים מוטעים. ביום 11.9.06 התקיימה ישיבה במשרד ב"כ התובעים במסגרתה נערך הסכם הבנות, הסכם אותו מבקשים התובעים להכריז כבטל ולהורות להשבת התשלומים ששולמו ביתר. על פי הסכם ההבנות, מונו כונסי הנכסים אשר ימכרו את הנכס בהליך של פש"ר, כדי להגן על הסכומים שיתקבלו מעיקולים נוספים שעלולים להגיע. בהסכם ההבנות קבע הנושה המובטח שהסכום הכולל של החזר ההלוואה הינו 575,000$. בכתב התביעה המתוקן הוסיף התובע, כי ביום 11.9.06 התקיימה ישיבה במשרדי ב"כ התובעים במסגרתה נערך הסכם ההבנות, ובו העמידה הנתבעת את הסכום הכולל להשבת ההלוואה על סך 575,000 $. כן הוסיפו התובעים, כי תובע 1 חתם על הסכם ההבנות בלחץ הנתבעת ומבלי שבדק את הסכומים הקבועים בו. לטענתו, מסמך זה הושב לו רק בשנת 2005 ורק אז ובדיעבד התברר לו כי הסכומים נופחו בצורה מלאכותית, ללא הסבר סביר ובניגוד להסכמות בין הצדדים. בחקירתו העיד התובע, כי הסכם ההבנות מיום 11.9.06 לא נחתם במהלך הישיבה, אלא לאחר כשבועיים. התובעים חתמו עליו, לאחר שהתייעצו עם באי כוחם, אך חתמו עליו מחוסר ברירה, ובתנאי, "שזה על הסכום שסוכם". תנאי זה, לשיטתו, נשלח לנתבעת וסוכם בין התובע לבאי כוחו. בהמשך העיד, כי אינו יודע אם הסיכום היה בעל פה או בכתב , יתכן שזה היה טלפונית בין עורכי הדין, בשיחה שהוא לא היה צד לה. (ע' 15 שורה21 - 16 שורה 18 לפרוטוקול). 6. הוסיף התובע בתצהירו, כי לאחר מכירת המשק של התובעים, במסגרת הליך הפש"ר, נתגלעו חילוקי דעות בין כונסי הנכסים באשר לגובה הסכום לו זכאית הנתבעת מתמורת מכירת המשק. הדיון במחלוקת נתברר במסגרת תיק הפש"ר שנדרש גם לשאלת תקופת הריבית שתחושב על ידי כונסי הנכסים. לכן, כך בכתב התביעה המתוקן, וכדי להימנע מהצטברות ריבית, הסכימו כונסי הנכסים על תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת, וביום 27.7.08 הועברו בהסכמה לנתבעת סך 2,023,498 ₪. ב"כ התובעים סרבו לחתום על ההסכם עד לעריכת חישוב נכון של סכום החוב, כאשר סכומו המקורי הינו 370,000$, מה עוד שהמנהל המיוחד העיד, ב- 3 הזדמנויות שונות בהליכים שונים, שההלוואה ניתנה בתחילה ללא ריבית ולאחר מכן סוכם שתשא ריבית רק לאחר שנתיים מיום תחילת ההלוואה. 7. ביום 27.7.08 הועברו לנושה המובטח בהסכמה, סך 2,023,498 ₪ שהינו שווה ערך לסך 581,966$, וכלל ריבית בסך 211,966$. הנתבעת דרשה סכום נוסף של 100,000$ המבוסס על סילוף שער הדולר שהוסכם. את הסכום השנוי במחלוקת הותירו הצדדים להכרעת בית המשפט המחוזי אשר החליט ביום 29.12.08 שגובה הריבית או פרשנות ההסכם יידונו בפני הערכאה המתאימה. לאחר שבהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי וכאמור במבוא לפסק דין זה, חתמה הנתבעת על כתב שיפוי, הועברו אליה 446,7000 שהיו שווים ביום העברתם ל- 100,000$ בתצהירו הוסיף התובע, כי לא מדובר בשיהוי, כיוון שהתשלום המובטח התבצע בכפוף להפקדת כתבי שיפוי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ולכן, הצדדים לא ראו את התשלום מכוח החלטה זו כסוף פסוק. עוד לטענת התובע, אין ממש בטענת הנתבעת ולפיה בתחילה היה מדובר בהלוואה ללא ריבית. משכך עותרים התובעים לחייב את הנתבעת להשיב להם סך 52,369 ₪, שהינו שווה ערך ל - 14,547 $ ששולמו ביתר. בתוספת ריבית בשיעור 7.5% לשנה וכן את הסך 446,700 ₪. ב. תמצית טענות הנתבעת 1. ביום 25.7.00 חתמו התובעים והנושה המובטח על הסכם הלוואה (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן), ולא ביום 31.8.00 כטענת התובעים. הנתבעים טוענים, כי הסכם ההלוואה שצורף לכתב התביעה אינו ההסכם עליו חתמו הצדדים. בהתאם להסכם ההלוואה הנושה המבוטח העמיד לתובעים הלוואה, בשני סכומים, בסך כולל של 379,000 $ (ולא 370,000$ כטענת התובעים) ומועד פירעונה נקבע ליום 31.8.00. בחקירתו העיד מר אלעני מטעם הנתבעת, כי ההלוואה שניתנה לתובעים, הייתה קשורה לינון בנין, אשר היה אמור לרכוש את הנכס/נחלה, והייתה לו עם הנתבעת עסקת קומבינציה לגבי מגרש בנתניה. ינון בנין ביקש לתת את ההלוואה ולרשום משכנתא על הנכס של התובע, אותו הוא התכוון לרכוש. לגרסתו, ס' 7.1 להסכם ההלוואה קובע, שעל התובע למכור לינון בנין או לאחרים, את הנכס בתוך חצי שנה, וברגע שהתובעים לא מכרו את הנכס תוך חצי שנה, ממילא, אין כל משמעות לשאר ההסכם, שהופר על ידי התובעים. 2. לעניין הריבית השיב נציג הנתבעת, כי עו"ד פז במכתביו קבע את הריבית. לטענתו: "בהסכם שנקבע בשנת 2006 היתה פגישה בין עוה"ד של התובע, עוה"ד של הנתבעת, כהן ופז, התובע ואני, במשרדו של פז. סוכם על סכום מסוים באלטרנטיבה א' וסכום אחר באלטרנטיבה ב', בתוספת ריבית של 7.5% דולרי לשנה וניתנה לתובע את הבחירה בין שתי האלטרנטיבות לבחור. הכל כתוב. ההסכם הזה נשאר במשרדו של עו"ד פז קרוב לשבוע וחצי, אפילו יותר. בסופו של דבר התובע בחר באלטרנטיבה מסוימת של 575,000 דולר פלוס ריבית של 7.5% שנתית. התובע חתם, לאחר מכן אשתו חתמה ומשרדו של עו"ד פז עמד על זה ודרש שההסכם הזה החתום על ידי שני הצדדים יקבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, הוגש ההסכם לבית המשפט המחוזי וקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם גם הוסכם שימונו שני כונסי נכסים, אחד מצד הנתבעת עו"ד כהן ומצד התובע, עו"ד פז. ואכן, מונו שני כונסי נכסים כדי למכור את הנכס, החברה לא התערבה בכלום, הם מונו למכור את הנכס בהתאם לסעיפי ההסכם שנחתם........ הריבית התחילה מהסכום של 575,000 דולר מהיום שנחתם ההסכם בשנת 2006 ולא לפני. (ע' 19 שורה 13 עד ע' 20 שורה 2 לפרוטוקול). 3. לגבי נספח ו' לתצהיר הנתבעת (נספח 4 לתצהיר התובע), השיב, כי לא הושארו בו מקומות ריקים וכי הוא חתום בידי התובע, אשר חתם לאחר שהמקומות הריקים כבר מולאו. ת. המסמך היה מלא, מילאתי בכתב ידי את הדברים האלה ורק לאחר מכן החתמתי את צוברי. ש. יש3 מקומות ריקים בכתב ההוראות לפני שהוא חתם? ת. היו מקומות ריקים ואני מילאתי בהסכם עם צוברי באותו מעמד והוא חתם שתי חתימות. ש. אני מציגה לך את נספח 4 לתצהיר התובע, וזה המקומות הריקים שמולאו על ידך והתובע לא חתם. ת. אצלו זה לא חתום ואצלי זה חתום .......... ש. אני אומרת לך שאת כתב ההוראות קיבלנו במשרד עם התוספות בלי החתימות של צוברי. ת. אותי לא מעניין מה חתום אצלך. לי יש חתום בשני מקומות, גם ליד המקום הריק שמולא הוא חתם בצד". . (ע' 20 שורות 5- 25 לפרוטוקול). 4. לעניין סכום ההלוואה, השיב נציג הנתבעת: ש. מפנה לנספח 4 של התובע, על פי כתב ההוראות שונה בכתב ידך הסכום מ-370,000 דולר ל-379,000 דולר. אתה שינית את הסכום? ת. לקחנו את השיקים, ערך הדולר ב-31/8/00 חילקנו את זה בשקלים ששילמנו. ערך הדולר אז היה 379,000 דולר. אני לא שיניתי, לקחנו את השקלים... הוא רצה שאכתוב 370,000, לא הסכמתי והוא חתם. על יד השינוי הוא חתם. ש. מציגה לך את נספחים 2.א ו-2.ב לתצהיר התובע, אלה שני השיקים של הנתבעת. ת. אמת שאלה שני השיקים. אלה שיקים שהנתבעת נתנה לעו"ד שמעון בן ישי. ש. בגלל שני השיקים האלה אנחנו נמצאים פה היום? ........ ש. אני מציגה לך את הספחים של שני השיקים שהנתבעת נתנה. 110,000 כפול 4.1 שווה 451,000 ₪. שיק ע"ס 260,000 כפול 4.1 מקבלים סכום של 1,066,000 ₪. מאיפה לקחת את הזכות לשנות את כתב ההוראות כשנתת לו הלוואה של 110,000 דולר פלוס 260,000 דולר שזה מגיע ל-370,000 דולר ואתה משנה את זה ל-379,000 דולר. ת. תיקנו את שער הדולר בהתאם ל-31/8/00. טעינו בשער הדולר ותיקנו בהתאם. ש. על יסוד שני השיקים האלה נחתם הסכם בשנת 2000. אתה לא יכול להגיד היום שטעיתם ותיקנתם. ת. טעינו בשער הדולר ותיקנו. ש. זו פעם ראשונה שאתה אומר טעינו. ת. חוזר על תשובתי. ש. איך טעיתם בשער הדולר אם השיקים ניתנו ב-25/7/00? ת. סליחה, עכשיו הבנתי את השאלה. ב-25/7/00 כנראה השער היה באמת 4.1 ושפרעון השיקים ב-31/8 כששילמנו את הכסף היה יותר ב-9,000 דולר, זה כל כך ברור. ש. אבל אני אומרת לך שאת השיק לשמעון בן ישי על סך 451,000 ₪ נתת ל-31/12/00. אז למה לא שינית גם פה את שער הדולר? ת. מה זה? זה דצמבר זה. שער הדולר השתנה, ברגע שפרענו את השיקים סיכמנו את שער הדולר. שינינו את שער הדולר בזמן שפרענו את השיקים ואת יכולה לבדוק את זה. (ע' 21 - 22 לפרוטוקול). לגרסת נציג הנתבעת: ת. ההסכם האחרון שנחתם ב-2006 מחק כל סיכום קודם לכן והוא מחייב את שני הצדדים, היות וההסכם קיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט המחוזי. ש. ההסכם מספטמבר 2006 מחק וביטל גם את מה שהחתמת את התובע ב-28/9/05, נספח ז' לתצהיר הנתבעת. ת. כל ההסכמים הקודמים היו לטובת החברה. זה ביטל. (ע' 23 לפרוטוקול). 5. לטענת הנתבעת, התביעה דנן הינה ניסיון פסול של התובעים להפחית את חובם, תוך הטעית בית משפט ואי גילוי כל העובדות, וניסיון לעקוף הסדר בין הצדדים, אשר קיבל תוקף פסק דין בתיק פש"ר 2144/06. (להלן: "תיק הפש"ר). בנוסף, תביעה זו מהווה ניסיון פסול לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי. טוענת הנתבעת, כי הסכם ההבנות נחתם לאחר מו"מ ארוך במשך שנים, עובר לנקיטת הליכי המימוש וכינוס הנכסים, מו"מ זה הגיע לכדי סיום בישיבת חתימת הסכם ההבנות ביום 11.9.06, בה סוכם על דעת הצדדים ובנוכחות באי כוחם, כי גובה החוב יעמוד על אחד הסכומים, כפי שיבחרו התובעים כדלקמן: 575,000$ נכון ליום 23.2.06 בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור 7.5% ונכון ליום הגשת התביעה בתיק הפש"ר עמד על 602,657$ 590,000$ נכון ליום 27.6.06 בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור 7.5% סכום שעמד נון ליום הגשת התביעה בתיק הפשר"ר על סך 603,335$ לדברי אלעני, התובעים בחרו בחלופה א. 6. התובעים, כך הנתבעת, עותרים לביטול ו/או תיקון הסכם ההבנות שנחתם בין הצדדים ביום 11.9.06, כאשר התובעים עצמם מאשרים שעוד בשנת 2005 התחוור להם שהנתבעת הטעתה אותם, טענה שמוכחשת על ידי הנתבעת, וכלן לא ברור מדוע חתמו על ההסכם בשנת 2006. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי עורכי הדין שייצגו את התובעים לאורך השנים, לא מצאו לנכון לפעול לביטול ההסכמים והסכם ההבנות נחתם על ידי התובעים כשבוע וחצי לאחר שהועבר אליהם והושאר לבאי כוחם לבדיקה. על כל אלה, מוסיפה הנתבעת, לא ברור מדוע באי כוח התובעים ביקשו ליתן להסכם ההבנות, אותו הם מבקשים לבטל בתביעה דנן, תוקף של פסק דין במסגרת תיק הפש"ר. כן לא ברור מדוע השתהו התובעים זמן כה רב בבקשה לביטול. לאחר הגשת התובענה בתיק הפש"ר מונו עורכי הדין ממן (ב"כ התובעים) וכהן (ב"כ הנושה המובטח)ככונסי הנכס נשוא התובענה, במסגרת ההסדר נקבע, כי עו"ד כהן יסיים את תפקידו ככונס נכסים עם סילוק החוב לנתבעת וכל הוראות הסכם ההבנות יחולו על ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין. 7. גם את טענת הלחץ והאיום שגרמו לחתימת הסכם הבנות על ידי התובעים, דוחה ומכחישה הנתבעת, וטוענת, כי היה לתובעים 4 שנים לנקוט בהליך מסודר, אך הם נקטו בשיהוי רב, כאשר תביעה לביטול חוזה יש להגיש תוך זמן סביר. עוד טוענת הנתבעת, כי לא ניתן להגיש תביעה לביטול חוזה שכבר יצא אל הפועל ולאחר שהמשק/הנחלה, נמכרה לצד ג' ולא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. לטענת הנתבעת, התובעים אישרו את האמור בהסכם הכוונות בחתימתם ללא הסתייגות והסכם המכר אושר על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, התובעים אף אישרו את תנאי ההלוואה בפני רשויות המס במסגרת דיווחיהם על עסקת המכר לרשויות המס, אל דיווחים אלה צירפו את תנאי ההלוואה כמפורט בנספח ו' לכתב ההגנה, ולפיו ההלוואה הדולרית הייתה בסך 379,000$ והיא נושאת ריבית דולרית בסך 7.5% מיום נתינתה ועד לפירעונה המלא. 8. טוענת הנתבעת, כי הסכם ההלוואה אשר צורף על ידי התובעים כנספח ב' לכתב התביעה המקורי (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן) , אינו הסכם ההלוואה הנכון, אלא הסכם ההלוואה הוא זה שחתמו עליו הצדדים ומצורף כנספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת, ולפיו, הנושה המובטח העמיד לרשות התובעים סכומים שמועד פירעונם נקבע ליום 31.8.00. סך כל הסכומים שהעמיד הנושה המובטח לטובת התובעים היה 379,000$, והתובעים הודו בסכום ההלוואה המלא גם במסגרת הסכם המכר שבמסגרת תיק הפש"ר. הנכס נמכר במסגרת הליכי הכינוס בתיק הפש"ר, לאחר מו"מ ארוך והסכם המכר אושר על ידי בית המשפט. בהסכם המכר הודו התובעים כי גובה חוב ההלוואה שלהם לנתבעת הינו 617,888.70 $ נכון ליום 21.2.07. משכך, ומשאושר הסכם המכר על ידי בית המשפט, טוענת הנתבעת, כי התובעים מושתקים מלהעלות טענות נגד סכום ההלוואה. 9. הנתבעת טוענת, כי בתחילה, ההלוואה שניתנה לתובעים לא נשאה ריבית, בכפוף לכך שהתובעים יעמדו בהתחייבותם למכור את הנכס/הנחלה ולהחזיר את ההלוואה בתוך 6 חודשים מיום קבלתה, (ס' 7 להסכם ההלוואה - נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת), אלא שהתובעים לא עמדו בהתחייבותם זו. משלא עמדו התובעים בהתחייבותם להשבת ההלוואה, התנהל בין הצדדים מו"מ להסדרת פירעון החוב כלפי הנושה המובטח, והתובעים היו מיוצגים לכל אורך ההליך על ידי באי כוחם. לעניין ההסכם שנחתם בשנת 2002 טוענת הנתבעת, כי לצדדים היה ברור שעל התובעים למכור את הנכס/הנחלה כדי לפרוע את חובם לנושה המובטח, אך הם לא עמדו בהתחייבות זו. לאחר המו"מ הכינו באי כוח התובעים כתב הוראות בלתי חוזר וכתב התחייבות בלתי חוזרת עליו חתם נציג התובעים, תובע 1 ביום 24.1.02 ובמסמכים אלה שינו הצדדים בהסכמה, את תנאי ההלוואה. בין היתר, נוכח בקשת התובעים שהנתבעת, כנושה מובטח, לא תעשה שימשו מיידי בזכותה למימוש הנכס בהליכי כינוס, ותינתן לתובעים אפשרות לנסות למכור את הנכס באמצעות באי כוחם. על מסמך זה חתום נציג החייבים גם בשולי התיקונים וההערות שבוצעו בו. הנתבעת צירפה את כתב ההוראות הבלתי חוזר כנספח ו' לכתב ההגנה וטוענת, כי התובעים צירפו כנספח ה' לכתב התביעה מסמך חלקי בלבד. אין ממש בטענת התובעים שכתב הוראות הבלתי חוזר תוקן שלא על דעתם, שכן התובעים חתומים עליו, כולל בשולי התיקונים. 10. לעניין ההסכם שנחתם בשנת 2005 טוענת הנתבעת, כי התובעים לא הצליחו למצוא רוכש שירכוש את הנכס והצדדים, הגיעו ביום 28.9.05 להסדר נוסף אשר היה בו כדי לשנות את תנאי ההלוואה, והתובעים הסתירו הסכם זה מבית המשפט. על פי הסדר זה, סוכם כי ההלוואה שניתנה לתובעים ביום 31.8.00 תשא ריבית שנתחית של 7.5% עד 31.8.02 וממועד זה תהפוך להלוואה שיקלית שתשא ריבית בנקאית לא חריגה מאושרת. (נספח ז' לכתב ההגנה). טוענת הנתבעת, לעניין המו"מ שנוהל בין הצדדים בשנת 2006 ועובר להגשת התביעה דנן, כי לאחר שגם בשנת 2005 לא הצליחו התובעים למכור את הנכס החלה תכתובת ענפה ביניהם לבין הנושה המובטח, (שהוסתרה על ידי התובעים מבית המשפט נספחים י'1 - י'7). המו"מ התנהל לכל אורך שנת 2006 ובעקבות בפגישה שהתקיימה ביום 11.9.06 חתמו הצדדים על הסכם ההבנות, אשר נוסח על ידי באי כוח שני הצדדים, (נספח ב' לכתב ההגנה). בכך, כך הנתבעת, תם מו"מ ארוך. הסכם ההבנות לא נחתם על ידי הצדדים באותה ישיבה, אלא הושאר בידי באי כוחם כדי שישקלו את עמדתם ביחס אלין והתובעים העבירו אותו חתום, רק ביום 21.9.06 ולאחר שבדקו היטב את משמעות ההסדר הכתוב בו. כאמור, הסכם ההבנות היה חלק בלתי הפרד מההסדר שהוגש לאישור בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. 11. עוד טוענת הנתבעת, כי למרות שחוב התובעים אליה אמור היה להיות מועבר אליה סמוך לאחר מימוש הנכס ו/או במועד קבלת שומת דמי הסכמה ממנהל מקרקעי ישראל, ביום 19.11.07 אך שילמו רק ביום 27.7.08 ורק 580,464$ במקום 683,180$, מה שגרם לנתבעת הפסד רב עקב ירידת שער הדולר. הנתבעת מוסיפה, וטוענת כי עילת התביעה של התובעים הינה ביטול מחמת טעות או הטעיה, אלא שיש בטענתם סתירה, , כיוון שלטענת התובעים הם גילו את הטעות ו/או ההטעיה כבר בשנת 2005 ואינם מסבירים מדוע לא פעלו כבר אז, מה עוד שהסכם ההבנות שאת ביטולו הם מבקשים, לא נחתם ביום 11.9.06, אלא הושאר לבא כוח התובעים לבדיקה ד. דיון 1. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלה, האם התובעים שילמו לנתבעת סכומים ביתר, בהתאם לדרישותיה המוגזמות והבלתי סבירות, כטענת התובעים, או שכטענת הנתבעת, מדובר בניסיון פסול של התובעים להביא להפחתה בסכום חובם, תוך ניסיון לעקוף הסדר בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין בתיק הפש"ר. טוענים התובעים, כי סכום ההלוואה אותה קיבלו מהנתבעת, הינו 370,000$ ללא ריבית עד לתשלומה, ובניגוד למוסכם ביניהם, ביום 11.9.06 לפיו החיוב בריבית יהיה רק לאחר שנתיים, הנתבעת גבתה מהם ריבית בשיעור 7.5% מיום מתן ההלוואה. את סכום ההלוואה בסך 370,000$ מבססים הנתבעים על השיקים שנתנה הנתבעת בסכום ההלוואה, האחד בסך 260,000$ והשני בסך 110,000$ בהתאם לשער מוסכם של 4.1 ₪ לדולר. לטענתם הם שילמו לנתבעת תשלומים ביתר, בניגוד להסכם מיום 25.7.00 ולשיקים הקובעים מפורשות את השער היציג ובניגוד לשינויים מאוחרים יותר, בהם ההסכמה לקראת הישיבה שהתקיימה בשנת 2006, שההלוואה תשא ריבית רק לאחר שנתיים מיום שניתנה. הסכמה זו, כך התובעים, הושגה במו"מ בעקבות המידע בדיעבד, שינון בנין הינו פושט רגל ושהעסקה אתו לא תמומש. זאת בהתאם לס' 8 להסכם ההלוואה שקבע טולרנציה של שנתיים ושהמלווה לא יממש את הנכס לאחר חצי שנה ולא יבקש מינוי כונס נכסים לתקופה של שנתיים ממתן ההלוואה. בהסכם ההלוואה, (הואיל 2 וסעיף 6) נקבע, כי הריבית תושב ללא הלוואה, אלא תהיה צמודה לשער היציג של הדולר. בס' 7 להסכם ההלוואה נקבע, כי השבת ההלוואה תתבצע מהכספים הראשונים שיקבלו הלווים ממכירת זכויותיהם בנחלה, ואת הנחלה התחייבו התובעים למכור בתוך חצי שנה לאחר קבלת ההלוואה. לא מצאתי בס' 8 להסכם הלוואה, ולו ברמז, הסכמה שלא תחול ריבית על ההלוואה במשך שנתיים, הגם שהוסכם בס' זה, שלא ימומש הנכס, עליו נרשמה המשכנתא בגין ההלוואה ולא יינקטו הליכי גבייה נגד התובעים לאחר תום חצי השנה שנקבעה למכירת הנחלה, למשך שנתיים ממועד מתן ההלוואה. בנוסף, בטענותיהם, מאשרים התובעים שהיה שינוי מההסכם המקורי. 2. התובעים נסמכים על תצהירו של אלעני מיום 2.7.07 שניתן במסגרת תיק הוצאה לפועל בבית המשפט ברמלה, בו הצהיר, כי ההלוואה שנטלו התובעים לא מחויבת בריבית והצמדה, כיוון שאת ההלוואה ינון בנין היה צריך לשלם. לטענתם, הודה אלעני, שאת הנזקים שספגה התובעת כתוצאה מכישלון העסקה עם ינון, אשר התגלה כפושט רגל, מנסה היא לגולל על התובעים, בהטלת הריבית והצמדה עליהם. (עדותו של אלעני בע' 19 שורות 6-8 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, להסכמי העבר, כולל הסכם ההלוואה הראשון, אין כל רלוונטיות, כיוון שההסכם משנת 2006 נחתם כדין, והוא ההסכם הקובע בין הצדדים, ואף קיבל תוקף של פסק דין בתיק הפש"ר. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים מנסים לבטל את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בתיק הפש"ר, תוך הסתמכות על הסכם ההלוואה הראשון, כאשר ההסכם היחיד התקף בין הצדדים הינו זה משנת 2006. התובעים טוענים לעומת זאת, כי אותו פסק דין, לא נתן תוקף להסכם. 3. התובעים שמים דגש על העובדה שהמניע למתן ההלוואה לתובעים, היה אינטרס של הנתבעת, שהייתה מעוניינת לקשור עסקת קומבינציה עם ינון בנין לרכישת מגרש בנתניה. ינון בנין היה מעוניין לרכוש את המגרש שבבעלות התובעים במושב ניר צבי. לטענת התובעים, ינון בן צבי היה מעוניין להשתלט על המגרש / משק שבבעלותם, ומתוך אינטרס של הנתבעת לעסקת הקומבינציה, היא הסכימה ליתן את ההלוואה לתובעים. אלא שהתביעה דנן, אינה עוסקת ביחסים בין ינון בנין לבין אחד מהצדדים לתיק זה, אלא בהלוואה אשר נתנה הנתבעת לתובעים, ואין מחלוקת לגבי עצם מתן ההלוואה. התובעים אף מנסים לצייר תמונה של תובע חלש ונח לתמרון, מול נתבעת חזקה, אלא שלהזכירנו, לאורך כל ההתנהלות מול הנתבעת, היו התובעים מיוצגים על ידי עורכי דין, והמסמכים, על פי עדות התובע, נחתמו לאחר התייעצות עם עורכי הדין. מלשון ההסכם עולה, כי הלווים התחייבו להשיב לנתבעת את ההלוואה, כשהיא צמודה לדולר וללא ריבית, בתוך 6 חודשים מיום קבלתה. אין כל הסכמה שמעבר למועד זה, של חצי שנה ממתן ההלוואה, תוותר הנתבעת על ריבית בגין סכום ההלוואה. אין חולק, כי התובעים לא מכרו את הנחלה בתוך חצי שנה מקבלת ההלוואה מהנתבעת, וממילא, אף לא השיבו את סכום ההלוואה. משכך, ניהלו הצדדים מו"מ, באמצעות ו/או בהשתתפות באי כוחם, להשבת ההלוואה. (עדות התובע ע' 10 שורה 24 לפרוטוקול). טענת לחץ ואיומים מצד הנתבעת שגרמה לחתימת ההסכם משנת 2006 4. לטענת התובעים, הנתבעת הפעילה עליהם לחץ ואיומים וגרמה לכך שיחתמו על מסמכים מתוך לחץ, מה עוד, שמסמכים שלא נחתמו על ידם, מוצגים על ידי הנתבעת, כאילו נחתמו על ידם. כפי שיפורט, אין לקבל את טענת התובעים, לפיה חתמו על הסכם ההבנות משנת 2006 תחת לחץ ואיומים. זאת, בהתבסס על עדות התובע. התובע טען בעלמא, כי הוזמן מדי פעם למנהל הנתבעת והוחתם על מסמכים שונים עם סכומם שונים, מתוך אמון שיש לו עסק עם חברה ציבורית שאין לחשוש שתערוך חישובים מוטעים. התובע לא הציג ולו מסמך אחד עליו חתם כדבריו "בעיניים עצומות" ומבלי לבדוק אותו. על פי עדות התובע, ביום 11.9.06 התקיימה ישיבה במשרד ב"כ התובעים במסגרתה נערך הסכם הבנות, הסכם אותו מבקשים התובעים להכריז כבטל ולהורות להשבת התשלומים ששולמו ביתר. בכתב התביעה המתוקן הוסיפו התובעים, כי תובע 1 חתם על הסכם ההבנות בלחץ הנתבעת ומבלי שבדק את הסכומים הקבועים בו. לטענתו, מסמך זה הושב לו רק בשנת 2007 ורק אז ובדיעבד התברר לו כי הסכומים נופחו בצורה מלאכותית, ללא הסבר סביר ובניגוד להסכמות בין הצדדים. 5. כך העיד התובע: ש. אחרי כל המכתבים ושיחות הטלפון והפגישות, הגענו להסכם נספח ב' לתצהיר הנתבעת, נכון? ת. כן. ש. זה נכון שההסכם נספח ב' לתצהיר הנתבעת, את הנייר הזה אתה ואשתך לא חתמתם במעמד הישיבה, נכון? ת. נכון, לא חתמנו. ש. אתה חתמת מאוחר יותר באותו יום? ת. אחרי כשבוע שבועיים. אשתי לא חתמה, רק על האחרון היא חתמה. אשתי חתמה רק בסיום. ש. בין הישיבה שהיתה ב-11/9/06 במשרד של פז לבין החתימה האחרונה על ההסכם על ידי אשתך שנעשתה כשבוע וחצי אחרי, ההסכם ישב בידיים שלך ובידי עוה"ד שלך, נכון? ת. נכון. ש. אתה לפני שחתמת על ההסכם, התייעצת איתם אם כדאי לך לחתום? ת. התייעצנו ולא היתה ברירה וחתמנו. חתמנו בתנאי שזה על הסכום שסוכם. ש. איפה כתוב התנאי הזה? ת. אני חושב שנשלח אליכם, הכוונה לנתבעת. ש. כשאתה אומר סוכם, זה בעצם בינך לבין עוה"ד שלך? ת. כן, ברור. סוכם וחתמתי. ש. יהיה נכון לומר שלגישתך אתה הבהרת לעוה"ד שלך שאתה לא מסכים לסכום שכתוב בהסכם? ת. אם חתמתי על ההסכם אז אני ... בשביל לגמור את העסקה. הסיכום שהיה אני לא יודע אם בעל פה או בכתב, שבזמן שאני מוכר ומשלמים עושים את החשבון כמה מגיע. הסיכום היה בעל פה גם עם הנתבע, לא עם עוה"ד של הנתבע. מר פז והנתבע בלי עוה"ד שלו. זה היה גם בטלפונים וגם בפגישה במשרד, הם הלכו ואני נשארתי עם עוה"ד של הנתבע. סוכם ביני לבין ב"כ לבין הנתבע. לא ישבנו באותו חדר. ש. איך זה סוכם? ת. בטלפונים ומכתבים. טלפונים בין פז לבין הנתבע. ש. כשעו"ד פז דיבר עם הנתבע לטענתך שמעת את הנתבע מדבר? ת. לא. לא הייתי. ש. זה נכון שלרשות המסים בעקבות המכירה של הנחלה, פניתם וביקשתם שיכירו לכם בהוצאות ההלוואה על מנת לחסוך את שיעור המס? ת. מס שבח כן. ש. יש לך את השומה שהגשת? ת. במשרד של עוה"ד שלי, לי אין כלום. ש. יש בעיה להציג לנו את השומה שלך? ת. אתה יכול לדבר עם ירון, שניכם הייתם כונסי נכסים. ש. זה נכון שמרשות המס ביקשת שיכירו במלוא סכום ההלוואה כולו, בהתאם לדרישת לומיר? ת. אני לא התעסקתי בזה. אני לא יודע כלום, אתה וירון עשיתם הכל. ש. אני טיפלתי לך בשומה? ת. לא. אבל הכסף הוצא על ידכם ככונסי נכסים. ירון טיפל בשומה שלי. ש. יש לך בעיה לבקש ממנו להציג את השומה? ת. אני חושב שאתה בקשר איתו, אתה יכול לפנות אליו. אני לא מתנגד שתראה את השומה. ... אין לך זכות לבקש לראות את זה. ש. אתה מסכים שאראה את השומה או לא? ת. אני לא יכול לענות, תשאל את ירון. ש. אתה יודע על כמה עומד סכום התביעה שלך? ת. בין 400 ל-500 אלף ₪. תכתבי מה שאת רוצה. אני לא יודע. ש. בכתב התביעה אתה תובע שני סכומים. אחד - 52,369 ₪; האם אתה יכול להסביר איך אני מגיע למספר הזה? ת. אם הייתי יודע איך לעשות את זה הייתי עונה על המקום, אני לא יודע. את החשבון עשה עוה"ד שלי. ש. סכום נוסף היה 446,700 ₪, האם אתה יודע? ת. זה הריבית של השנתיים שהנתבע לקח לי למרות שהוסכם ששנתיים ראשונות הוא לא יקבל ריבית. כתוב שקיבלתי 370,000 דולר, אחר כך הנתבע הוסיף במקום 370 שינה ל-379,000 דולר מהתחלה. ה-370 עלו לי 700,000 דולר. (ע' 15 - 17 לפרוטוקול). עולה מעדות התובע עצמו, כי הוא שקל היטב ובמשך כשבוע וחצי, ביחד עם עורכי דינו, (ע' 16 שורות 4 - 10 לפרוטוקול), בטרם הוא ואשתו חתמו על המסמך ויש לדחות את טענתו כי חתם על המסמך בלחץ. 6. הנתבע אף טען, כי מדי פעם הוזמן למשרדי הנתבעת וחתם על מסמכים שונים ובהם סכומים שונים, מבלי שבדק אותם מתוך אמון בנתבעת. ידועה ההלכה כי אדם נחזה למי שמבין, יודע וקרא את המפורט במסמך עליו חתם. "על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה" (ראו לעניין זה, ע"א  1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א  11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים,)" ולטענת הנתבעים לשינוי הסכומים לאחר חתימת התובע, כמפורט לעיל העיד התובע בחקירתו, כי על כתב ההוראות הבלתי חוזרת (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) חתם בתחתית המסמך, אך לא למעלה בסמוך לשינויים. לשאלה "יכול להיות שזו חתימתך" השיב "לא נראה לי, לפי הכתב שלי רואים אותו זה לא נראה. אני לא הייתי חותם שיש פה תיקון....אני אומר שלא נראה לי, כי יש תיקון. יש לי חשד. לא נראה לי. מה אני אעשה". (ע' 12 שורות 16 - 22 לפרוטוקול). התובעים לא טרחו להמציא חוות דעת מומחה, לפיה אין זו חתימת התובעים, ועל כך יפורט בהמשך פסק הדין. הסכמות הצדדים 7. המסמכים עליהם חתמו הצדדים ביום 31.8.00, כטענת התובעים ו/או ביום 25.7.00 כטענת הנתבעים, חתמו הצדדים על הסכם ההלוואה. אין הכחשה של מי מהצדדים שההסכם נחתם על ידי בניהם. ביום 24.1.02 חתמו התובעים על כתב הוראות בלתי חוזר בו שונו תנאי ההלוואה. מסמך זה נוסח על ידי באי כוח התובעים (נספח ו' לתצהיר הנתבעת), עליו, כפי שיובהר להלן, חתמו התובעים גם בסמוך לתיקונים בכתב יד. התובע בחקירתו העיד, כי ראה את המסמך "מאה פעם" ולא שלח כל מכתב התנגדות לסכום המצוין בו -379,000$. (עדות התובע בע' 14). התובע העיד, כי ראה מסמך זה גם בשנת 2005 (ע' 14 שורה 13 - 22לפרוטוקול) ולא טען נגד הכתוב בו. ביום 28.9.05 חתמו הצדדים (התובע והנתבעת) על הסכם (נספח ז' לתצהיר הנתבעת) לפיו ההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור 7.6% עד ליום 31.8.02 ומאותו מעוד תהפוך להלוואה שיקלית נושאת ריבית בנקאית ללא חריגה מאושרת. התובע העיד כי חתם על ההסכם (ע' 16 שורה 9 לפרוטוקול) ביום 11.9.06 חתמו התובעים והנתבעת על סיכום ישיבה (נספח ב' לכתב ההגנה) בה השתתפו: יחזקאל ודרור אלעני, עו"ד פז וצורי. התובע העיד כי נספח ב' זה, הושג לאחר כל המכתבים, שיחות הטלפון והפגישות, (ע' 16 שורה 23 לפרוטוקול). בישיבה הוסכם כי חוב התובעים הינו דולרי ועליהם לבחור באחת משתי חלופות: 575,000$ לחודש פברואר 2006 בתוספת ריבית של 75 לשנה עד לתשלום בפועל לפי שער יציג של הדולר ביום התשלום. 590,000$ נושאי ריבית מיום 27.6.06 ועד לתשלום בפועל בריבית 7.5% לשנה על פי השער היציג ביום התשלום. עוד נקבע באותה ישיבה, שהצדדים מסכימים שהנכס הממושכן ימומש במסגרת הליכי הוצאה לפועל וכי ככונסי נכסים ימונו עורכי הדין פז וכהן וכל צד ישא בעלות שכר טרחת עורך דינו. עם סילוק החוב האמור לנתבעת באחת משתי האופציות הנ"ל, יסתיים תפקידו של עו"ד כהן ככונס נכסים. מהעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי מסמך זה (נספח ב' לכתב ההגנה), לא נחתם במעמד הישיבה (עדות התובע בע' 16 שורות 4, 26 - 28 לפרוטוקול), אלא נחתם לאחר שנבדק על ידי הצדדים והתובעים העבירו אותו חתום ביום 21.9.06. 8. בתיק הפש"ר הוגשה הודעה ובקשה מוסכמת מטעם הצדדים (נספח ג' לתצהיר הנתבעת), בה ביקשו הצדדים למנות את עורכי הדין הנ"ל ככונסי נכסים על זכויות התובעים בנחלה- משק 1 במושב ניר צבי הידועה כחלק מגוש 4224 חלקה 83 וגוש 4232 חלקה 103, 5, שהייתה ממושכנת. זאת כדי לאכוף ולממש את המשכון שיצרו התובעים לטובת הנתבעת ולהקנות להם את כל הסמכויות שפורטו בתובענה העיקרית בתיק הפש"ר. עוד פורט באותה בקשה. "למען הסדר הטוב מוצהר על ידי הצדדים כפי האמור בנספח ה' לתובענה, כי תפקידו של עו"ד כהן יסתיים עם סילוק החוב וכן מובהר, כי כל ההסכמות וההוראות שבנספח ה' יחולו על הסדר זה". נספח ה' בתיק הפש"ר הינו סיכום הישיבה מיום 11.9.06 - נספח ב' לכתב ההגנה. משכך, אין לקבל את טענת התובעים ולפיה, נספח ב' לכתב ההגנה אינו מהווה חלק מפסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים, בתיק הפש"ר. ביום 8.11.06 ניתן צו כמבוקש. דהיינו שעל דעת הצדדים, סיכום הישיבה מיום 11.9.06 קיבל תוקף של החלטה על ידי בית המשפט בתיק הפש"ר. משכך, יש לקבל את טענת הנתבעת, כי מאחר והתובעים לא עמדו בהחזר ההלוואה כפי שנקבע בהסכם מיום 31.8.00, הגיעו ביניהם הצדדים להסכמים נוספים, אשר שינו את תנאי ההלוואה. מסמך סיכום הישיבה מיום 11.9.06 9. סיכום הישיבה מיום 11.9.06 מדבר בעד עצמו לגבי גובה החוב על פי אחת מהאפשרויות המפורטות בו. סיכום דברים זה, שכאמור קיבל תוקף של החלטה, ביטל כל הסכמה שהייתה לצדדים לפניו. בהתאם לנספח ו' לתצהיר הנתבעת, חתם התובע על כתב הוראות בלתי חוזר ביום 24.1.02 בו נרשם (לאחר תיקון), כי ההלוואה שנטל מהתובעת הינה 379,000$ בריבית שנתית בשיעור 7.5% החל מיום 31.8.00. לצד התיקון בנספח ו' של הנתבעת, קיימת, מה שנחזית להיות, חתימת התובע, אשר הכחיש חתימה זו. אלא של פי חישוב מפורט של הנתבעת, אכן חוב ההלוואה עמד באותה עת על 379,000$, לאחר שהתובעים קיבלן מהנתבעת את הסכומים 266,234$ ו - 112,637& והתובע אף אישר את קבלת שני השיקים (ע' 9 שורות 1-5 לפרוטוקול). גם בהסכם המכר של הנחלה על ידי התובעים, צוין חוב לנתבעת בסך 617,888.70 נכון ליום 7.5% שזה הסך 379,000$ כשהוא נושא ריבית בשיעור 7.5% . התובע אישר כי הציג לרשויות המס את תנאי ההלוואה, כדי לקבל פטור ממס שבח, אך לא הציג את ההצהרה לרשויות המס, כדי להוכיח שטען לסכום הלוואה של 370,000$. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) 10. יתרה מכך, התובע העיד לעניין חתמתו על נספח ו' לתצהיר הנתבעת: ש. מפנה לסע' 15 לתצהירך, אתה מדבר על סיכום שהיה עם הנתבעת. מציג לך את נספח ו' לתצהיר הנתבעת, זה הסיכום? ת. הסיכום שאתה מראה לי אולי היה ב-2005. ש. את הסיכום בנספח ו' אתה מכיר? ת. כן. אני חתמתי עליו למטה, למעלה לא נראה לי שזו החתימה שלי. ש. אתה בטוח שהחתימה לא שלך בנספח ו' לתצהיר הנתבעת? ת. לא נראה לי שהחתימה למעלה ליד התיקון היא שלי. למטה היא כן חתימה שלי. ש. יכול להיות שזה כן חתימה שלך? ת. לא נראה לי, לפי הכתב שלי שרואים אותו זה לא נראה. אני לא הייתי חותם שיש פה תיקון. ש. למה אתה לא אומר בפשטות שזו לא החתימה שלך? ת. אני אומר שלא נראה לי, כי יש תיקון. יש לי חשד. לא נראה לי, מה אני אעשה. (ע' 12 לפרוטוקול). בעדותו לא הכחיש התובע באופן מוחלט את חתימתו בסמוך לתיקון במסמך זה, והנימוק לטענתו כי לא חתם על התיקון במסמך: "אני לא הייתי חותם פה שיש תיקון". כלומר, אין הכחשה של חתימתו, אלא הצהרה בעלמא, כי לא היה חותם על התיקון. התובעים לא הציגו חוות דעת מומחה, המאשרת את טענתם, כי התובע לא חתם בסמוך לתיקונים על גבי המסמך. דברי לעניין אי הבאת ראייה, יפים גם לכאן. לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי החתימה על גבי נספח ו' לתצהיר הנתבעת, בסמוך לתיקונים, הינה חתימת התובע. 11. מעדויות הצדדים עולה, כי סיכום הישיבה מיום 11.9.06 לא נחתם במהלך הישיבה, אלא הושאר בידי הצדדים לבדיקתו. (עדות התובע ע' 15 שורה 28 ע' 16 שורה 4, 6, 16, 28 לפרוטוקול). התובע העיד, כי טרם החתימה על מסמך זה התייעץ עם בא כוחו, ומכיוון, שלדבריו, לא הייתה ברירה, חתמו התובעים על ההסכם. התובעים העבירו את ההסכם לנתבעת ביום 21.9.06. כאמור סיכום הדברים מהווה חלק מההסדר שהוגש לאישור בית המשפט ואשר אושר בפועל בצו מיום 8.11.06. גם טענתו לחתימה "מחוסר ברירה" אינה מצביעה על לחץ, ו/או הטעיה, ו/או אי גילוי אמת, אלא בחירה של התובעים מסיבותיהם הם, ולאחר שהתייעצו עם באי כוחם, לחתום על המסמך. משכך, ובהתאם לסיכום הדברים מיום 11.9.06, כל הסכומים שולמו כדין לנתבעת. סוף דבר כפי שפורט באריכות בפסק דיני זה, התובע לא הצליח להוכיח ולו אחת מטענות התביעה משכך, דין התביעה להידחות. התובעים ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות שכר טרחה בסך 20,000 ₪. חוזהביטול חוזה