ביטול הכרה ב''דייר ממשיך'' שנעשתה בטעות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול הכרה ב''דייר ממשיך'' שנעשתה בטעות: עתירה מנהלית התוקפת את החלטת המשיבים, לדחות בקשה לרכישת דירה מהדיור הציבורי בנימוק, כי העותר אינו עומד בקריטריונים ובתנאים לאישור הרכישה, ואת סירוב המשיב 1 להכיר בעותר כ"דייר ממשיך" מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר"). רקע עובדתי 1. אמו של העותר ז"ל (להלן: "האם" או "הדיירת החוזית"), הייתה זכאית לדיור ציבורי, והתגוררה בדירה שהושכרה לה על ידי חברת עמידר, המשיבה 2 (להלן: "עמידר"), בהתאם לחוזה שכירות שנערך עמה ביום 26.3.1964. מדובר בדירת שני חדרים ביפו (להלן: "הדירה"). האם הלכה לעולמה ביום 5.6.2008, וטרם פטירתה שהתה במוסד סיעודי, החל מיום 12.2.2001. 2. לטענת העותר, הוא התגורר עם אמו משך מרבית שנות חייו, ומשכך, הוא זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך ולקבל את כל הזכויות המוקנות לדייר שכזה מכוח הדין. העותר מציין, אמנם, כי עזב את הדירה ללימודים בישיבה, ובהמשך ריצה מספר תקופות מאסר, אולם תמיד שב להתגורר בה. באופן שהוגדר על ידי המשיבים כטעות, עמידר אישרה לעותר לחתום על חוזה שכירות, בהסתמך על על ביקורי מעגל שנערכו בשלוש השנים טרם פטירת אמו, ולא טרם העברתה למוסד סיעודי. טעות זו הובילה לכך שוועדה להקניית זכויות חוזיות הכירה בעותר כדייר ממשיך ביום 23.10.08, וביום 19.2.09 חתם העותר על הסכם שכירות עם עמידר. 3. ביום 5.12.10 הגיש העותר בקשה לרכישת הדירה בהנחה על פי מבצע "דירה משלי". הכוונה היא למבצע שמוציא מעת לעת משרד השיכון, אשר נועד לעודד את דיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם, באמצעות מתן הנחות. במסגרת הבקשה, ערער העותר על גובה ההנחה לו הוא זכאי בטענה לוותק מגורים נוסף. בקשתו לרכישת הדירה נדחתה, לאחר שהתגלה, כי לא היה זכאי למעמד של דייר ממשיך מכיוון שלא התגורר עם אמו שלוש שנים ברציפות לפני מעברה למוסד הסיעודי. עניינו של העותר הועבר לטיפולה של ועדת אכלוס עליונה במשיב (להלן: "הוועדה"). בהחלטתה מיום 21.2.11 קבעה הוועדה, כי יש לבטל את ההחלטה מיום 23.10.08, המכירה בעותר כדייר ממשיך. לאור החלטה זו, בוטל חוזה השכירות עם העותר והוא התבקש לפנות את הדירה. 4. בתאריך 11.9.11 בחנה הוועדה את נתוניו של העותר, בהתאם לביקורי המעגל שנערכו בדירה טרם אשפוזה של האם במוסד הסיעודי, הוא המועד הקובע לקביעת זכאות והכרה כ"דייר ממשיך", והחליטה לדחות את בקשתו. הועדה נימקה את החלטתה כך: "1. האם ז"ל עברה למוסד סיעודי במימון המדינה ב-2/2001, לפי ביקורי המעגל שנערכו 3 שנים לפני כניסתה למוסד הסיעודי התגוררה בגפה. ביקור מעגל שנערך חודש לאחר כניסת האם למוסד סיעודי נמצא מתגורר בדירה. המועד הקובע לקביעת זכאות כ"דייר ממשיך" הינו מועד אשפוזה במוסד הסיעודי, מוסד הממומן כאמור ע"י המדינה. לא ניתן במקביל להחזיק דירה ציבורית לצורך ביקורים קצרים. 2. לפי רישומי משרד הפנים כתובת מגוריו בדירה זו מ-7/1999 כאשר מ-4/94 עד 7/99 גר בדירת אחרת בחולון. 3. האם ז"ל שילמה תשלומי שכר דירה כיחידה נתמכת שגרה בגפה. 4. המבקשים עפ"י נתוניהם לא זכאים לדיור ציבורי שכן אינם עונים למספר נפשות מזכה והכנסה. 5. בישוב ממתינים 40 משפחות שאושרו כדין לדיור ציבורי, מדובר במשפחות נזקקות בעל רקע סוציו אקונומי קשה ביותר, אי פינוי הדירה מונע אכלוס המשפחות הנזקקות. 6. הועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא מצאה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיפם על פני משפחות זכאיות". 5. ביום 20.3.12 נערך דיון נוסף בעניינו של העותר בפני הועדה, לאחר שהעותר המציא אישור משרד הפנים, המאשר כי בוצע עדכון בהיסטוריית המגורים שלו וכתובת מגוריו שונתה לדירת האם (נספח ח' לעתירה). הועדה החליטה לדחות גם בקשה זו מן הטעמים הבאים: "בהמשך להחלטת הועדה ונימוקיה מיום 11.9.11. הועדה בדקה פנייתו החוזרת בצירוף אישור מרשם האוכלוסין ביחס לכתובת המגורים ולפיה שונתה כתובת מגוריו לדירת האם משנת 1999 בעקבות פניית בת זוג לשינוי כתובת מגוריה. הועדה בחנה שנית המסמכים והנתונים בתיק זה ונתנה משקל לבדיקות ומסמכים שנערכו בזמן אמת ולפיהם לא התגוררו עם האם ז"ל 3 שנים לפני כניסתה למוסד סיעודי עפ"י ביקורי המעגל שנערכו כל שנה. וכן עפ"י תשלומי השכירות ששלמה האם כיחידה נתמכת שגרה בגפה...". הוועדה חזרה על ההנמקה הקודמת, לפיה המבקש אינו עונה על התנאים הנדרשים לשם קבלת זכאות לדיור ציבורי, וציינה כי 72 משפחות נזקקות ממתינות לכניסה לדירות מסוג זה. 6. לטענת עמידר, למרות ההחלטות הנ"ל, סירב העותר לפנות את הדירה והמשיך להחזיק בה ללא כל זכות. עוד נטען, כי העותר אינו משלם באופן סדיר, מזה שנתיים, את דמי השימוש הראויים וחובו הגיע לסכום של כ-43 אלף ₪. לפיכך, מציינת עמידר, כי בכוונתה להגיש כנגדו תביעה לפינוי הנכס. 7. טענות העותר מקום מגוריו היחיד של העותר, מאז שנות ילדותו, ולמצער משנת 1995, הוא הדירה: עמידר הכירה במגורי העותר בדירה- העותר מפנה למספר מסמכים: מכתב עמידר מיום 7.7.87 (נספח ד' לעתירה), המאשר, כי העותר מתגורר בדירה; מכתב עמידר הממוען לעותר מיום 28.9.89 (נספח ה'), הנושא את הכותרת "התראה לסילוק חוב" ומודיע כי סך חובות העותר לעמידר עומד על 17,000 ₪; ביקור מעגל מיום 3.2.02 בו נכתב, כי העותר "מתגורר עם האם מיום האכלוס" (נספח ט') וכו'. עמידר אישרה לעותר לשפץ הדירה- ביום 22.5.05 אישרה עמידר לעותר לשפץ את הדירה (נספח י"ג), שיפוץ שעלותו נאמדת בשווי 144,850 ₪ (נספח י"ד). עדויות שכנים ומכרים מעידים על מגוריו הרציפים של העותר בדירה- העותר צירף לעתירה תצהירים של שמונה אנשים, אשר מכירים אותו ומצהירים על כך שמאז ומתמיד התגורר בדירה. מסמכים הממוענים לעותר אשר נשלחו לכתובת הדירה- מכתבי הביטוח הלאומי, מכתבו של בית הדין הרבני ועוד. לאור כל האמור לעיל, טוען העותר, כי הוא מתגורר בדירה כדין, משנות ילדותו ועד היום, ועל כן הוא זכאי לדיור ציבורי ולרכישת הדירה בהתאם לשנות מגוריו בה. לחילופין, מבקש העותר להצהיר, כי הוא עומד בתנאים להכרה במעמד של דייר ממשיך, ומכוח זאת זכאי לרכוש את הדירה. העותר טוען, כי החלטת הוועדה פוגעת בזכותו לכבוד, בזכותו לקניין ולדיור. ב. העותר הסתמך על מצגים ועל הבטחה שלטונית של המשיבים- לטענת העותר, המשיבים הכירו בו כדייר ממשיך, ואף החתימו אותו על חוזה שכירות. בהמשך, אף הוצע לו, על ידי עמידר, לרכוש את הדירה. משכך, אין המשיבים יכולים להתנער מהמצג שיצרו. יתרה מכך, טוען העותר טענה הלקוחה מתחום המשפט האזרחי, כי מרגע שבקשתו לקבלת הדירה התקבלה והוא שילם את הפיקדון הדרוש- יש לראות בחוזה למכירת הדירה כחוזה שהשתכלל, ואין בעובדה שטרם שולמה התמורה כדי למנוע זאת. ג. טענת המשיבים כי העותר פלש לדירה מגבילה את זכות הגישה לערכאות- העותר מביע פליאה רבה על עמדת המשיבים, כי הוא פלש לדירה, על אף שכל חייו התגורר בה. לגישתו, בדרך זו מנסים המשיבים להעניש את אלו המנסים לעמוד על זכויותיהם ובכך מנסים לסכל את זכותם לגישה לערכאות. טענות המשיב 1- משרד השיכון 8. המשיב 1 טוען, כי המדינה עושה כל שביכולתה על מנת לסייע, במגבלות התקציב העומד לרשותה, לחסרי הדיור, על מנת שתימצא להם קורת גג. בשל מגבלות התקציב, אין בבעלות המדינה כמות מספקת של דירות ציבוריות, שיהיה בהן כדי לענות על הצרכים הרבים. הוראות החוק והנהלים הקשורים בדיור הציבורי נועדו להבטיח הקצאת נכסים ציבוריים למי שזקוק להם ביותר. משכך, אין מקום להקצות דירה לאדם שאינו זכאי לדיור ציבורי על פי התנאים שנקבעו מכוח חוק, ואף אינו זכאי להיות מוכר כ"דייר ממשיך". מן הכלל אל הפרט טוען המשיב 1, כי מביקורים שנערכו בדירה, התברר, כי העותר לא התגורר בדירה בשלוש השנים שקדמו למעברה של אמו למוסד סיעודי, ומשכך אינו זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך. להלן עיקרי טיעוני המשיב 1: א. דין העתירה להידחות מחמת שיהוי- לטענת המשיב 1, ההחלטה אותה תוקף העותר היא ההחלטה מיום 20.3.12. אף על פי שההחלטה נשלחה לעותר סמוך לקבלתה כבר ביום 1.4.12, השתהה העותר והגיש עתירתו רק ביום 12.7.12. הדבר עומד בסתירה לתקנה 3(ב) לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הקובעת, כי עתירה מנהלית תוגש ללא דיחוי ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שנודע לעותר על ההחלטה. המשיב 1 מפנה בעניין זה לעע"מ 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (24.3.02), שם נקבע, במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, כי לנושא המועדים חשיבות עליונה לעניין הגשת עתירות מנהליות. ב. העותר אינו זכאי להיות מוכר כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר- לפי חוק זכויות הדייר, דייר ממשיך הוא בן זוג של זכאי שנפטר או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות ילדו, ובלבד שהתגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות, בסמוך למועד הפטירה או המעבר למוסד הסיעודי. לטענת המשיב 1, בשל העובדה שהעותר לא התגורר עם אמו בתקופה אשר קדמה לאשפוזה במוסד הסיעודי, הרי שהוא אינו זכאי להכרה כדייר ממשיך. ג. העותר אינו זכאי להיות מוכר כ"דייר ממשיך" לפי נהלי המשיב 1- המשיב 1 מפנה לנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים, הוראה מס' 08/19 (להלן: "הנוהל"). לפי הוראת סעיף 2.10 "דייר ממשיך" נדרש, בין היתר, לגור לפחות שלוש שנים ברציפות עם הזכאי בסמוך לפני שעבר למוסד סיעודי. סעיף 6.2.1 קובע, כי אין בסמכות הועדה לאשר מקרים שביקור מעגל הראה, כי הדייר החוזי ו/או הדייר הממשיך לא גרו תקופה מסוימת בדירה. לטענת המשיב, סעיף זה רלוונטי לענייננו. ביקור מעגל שנערך ביום 17.10.99 הראה, כי האם התגוררה לבדה בדירה. ביקור מעגל שנערך ביום 27.10.00 הראה, כי היא עדיין מתגוררת לבד. בהמשך, ביקור נוסף שנערך ביום 11.3.01 העלה, כי העותר מתגורר בדירה, בעוד שהאם כבר עברה למוסד הסיעודי. בהמשך, נערכו ביקורי מעגל נוספים בדירה, מהם התברר, כי העותר התגורר בדירה עם אשתו, לאחר שאמו אושפזה במוסד הסיעודי (נספחים 5א'-5י"ב לתגובת המשיב 1). המשיב 1 מדגיש, כי גם אם נעשתה טעות על ידי עמידר, באופן זה שהעותר המשיך להתגורר בדירה, אף על פי שלא היה זכאי לכך, אין זה אומר, כי יש להנציח את הטעות ולהפלותו לטובה לעומת מבקשים רבים אחרים הממתינים לדירות, וזכאים לכך על פי הדין. ג. הסתמכות הועדה על ביקורי מעגל- המשיב 1 סבור, כי יש ליתן משקל רב יותר לביקורי מעגל שנערכו בדירה בזמן אמת, וכי הם עדיפים על פני מכתבים שנשלחו לכתובת הדירה או תצהירים של מכרים ושכנים, אשר מעידים לכאורה, כי העותר התגורר בדירה. לגישת המשיב 1, אין במכתבים שהציג העותר כדי להוכיח, כי אכן התגורר בדירה. באשר לתצהירים, טוען המשיב 1, כי הם נערכו לאחרונה, ככל הנראה לצורך הגשת העתירה, כאשר הם מתייחסים לתקופה של למעלה מעשר שנים. כמו כן, חלק מהתצהירים אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית לעתירה- לאחר כניסתה של האם למוסד הסיעודי. המשיב 1 מציין, כי העותר נמנע מלהציג את המכתבים והתצהירים הללו בפני הוועדה, ומשכך הוא אינו רשאי להציג כעת ראיות מנהליות חדשות. ד. העדרה של הבטחה שלטונית- עמדת המשיב 1 היא, כי בעניינו של העותר לא ניתנה הבטחה שלטונית. הגוף המוסמך לאשר רכישת דירות בדיור הציבורי, משרד הבינוי והשיכון, דחה את הבקשה שהגיש העותר ומעולם לא פעל בדרך המרמזת, כי העותר יוכל לרכוש את הדירה בה התגוררה אמו. זאת ועוד, המשיב 1 טוען, כי גם אם נעשתה טעות, והעותר הוכר שלא על ידי בר סמכא לדבר כדייר ממשיך, הרי שיש לאפשר לרשות לתקן את הטעות שנעשתה, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והיא מנוגדת לעקרון השוויון. ה. משלא הוכר העותר כדייר ממשיך, ממילא אינו זכאי לרכוש את הדירה- חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: "חוק זכויות רכישה") קובע את התנאים לרכישת דירות ציבוריות לזכאים. מועד תחילתו של החוק הוא ביום 1.1.13. לאור העובדה שמועד תחילתו של החוק נדחה מספר פעמים, משרד השיכון הציע מעת לעת על מבצעי מכר דירות, אשר נועדו לעודד את דיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם, באמצעות מתן הנחות לדיירים. מבצע מכר "דירה משלי" החל ביום 1.9.08 והסתיים ביום 31.12.10. במסגרת המבצע ניתנו הנחות לדיירים אשר התגוררו לפחות חמש שנים בדירה. בענייננו, טוען המשיב 1, כי מאחר שהעותר אינו זכאי לדיור ציבורי ואינו זכאי למעמד של דייר ממשיך, ממילא לא עמד העותר בתנאי הזכאות לרכישת דירה לפי מבצע המכר "דירה משלי". לסיכום, טוען המשיב, כי מדובר בהחלטה סבירה וראויה, אשר אינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מצדיקה התערבות בית המשפט. טענות המשיבה 2- עמידר 9. לטענת עמידר, האישור שניתן לעותר להמשיך להתגורר בדירה כדייר ממשיך ניתן בטעות, שמקורה בבדיקה שגויה של זכאותו. זכאותו נבחנה ביחס לשנים שקדמו לפטירת אמו המנוחה, ולא ביחס לשנים שלפני מעברה למוסד הסיעודי. להלן עיקרי טענות עמידר: א. טענות סף המצדיקות דחיית העתירה- עמידר טוענת, כטענת המשיב 1, כי יש לדחות את העתירה על הסף לאור שיהוי בהגשתה ומשום שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה. עוד טוענת עמידר, כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצידו של העותר, אשר עושה דין לעצמו ומסרב לפנות את הדירה ולשלם את דמי השימוש הראויים. בעניין זה מפנה עמידר לפסק הדין בעת"מ (חיפה) 16957-07-09 איבגי נ' משרד הבינוי והשיכון (19.6.10), אשר קבע, כי אי תשלום שכר דירה, לאחר שניתנה הנחה רטרואקטיבית לגבי חלק מהתקופה, מהווה התנהלות בחוסר ניקיון כפיים המצדיקה את דחייתה של העתירה על הסף. עוד טוענת עמידר, כי העותר מציג עצמו כמי שזכאי לדיור ציבורי לאור מצבו הכלכלי הקשה, אולם בפועל "לעותר יש מקורות הכנסה בלתי נדלים. עובדה היא כי ביצע שיפוץ מפואר ויוקרתי בדירה (בשווי עפ"י השמאי מטעמו של 144,850 ₪" (עמ' 8 לתגובת עמידר). ב. התייחסות לטענות העותר- לגופו של עניין, טוענת עמידר, כי העותר אינו עומד בתנאים לקבלת זכאות של דייר ממשיך, מכוח חוק זכויות הדייר ונהלי משרד השיכון. בשל זהות טיעוני המשיב 1 ועמידר, לא אחזור על הדברים ואתמקד בטענות הנוספות שהועלו: באשר למסמכים שצירף העותר לעתירה, אין בהם כדי ללמד על הכרה בזכויות כלשהן של העותר בדירה. כך, טוען העותר, כי אישור ביצוע שיפוצים בדירה שניתן לעותר על ידי עמידר ביום 22.5.05 (נספח י"ג לעתירה) אינו מעיד על זכויותיו בדירה. תצהירי שכנים ומכרים- עמידר סבורה, כי מדובר בתצהירים בלתי מהימנים וחסרי פרטים מהותיים ביחס לשנים שבמחלוקת- 1998-2001. כך, למשל, הגב' סימה אוחיון רוקח לא הצהירה על תדירות ביקוריה בדירה והאם ביקרה בדירה באופן קבוע בשנים שבמחלוקת, למעט רכישת מזנון עץ מהעותר בשנת 2000. מסמכים הממוענים לכתובת מגורי העותר בדירה- לגישת העותר, המסמכים מעידים על הכתובת שמסר העותר לצורך משלוח מכתבים, ולא על מקום מגוריו בפועל, במיוחד לאור העובדה שכתובתו במרשם האוכלוסין הייתה שונה באותה העת. ג. החלטת הוועדה התבססה על ראיות מנהליות והיא סבירה בנסיבות העניין- עמידר מבקשת להדגיש, כי החלטת הוועדה התקבלה על בסיס ראיות מנהליות, ביניהן תדפיס מרשם האוכלוסין, המהווה ראיה מבוססת לשם קביעת מעמד הדייר (עת"מ 1175/04 שלמה נ' שר הבינוי והשיכון (9.5.05)). יתרה מכך, לוועדה מסוג זה היכולת לראות את התמונה הרחבה והכוללת ולה הניסיון והמומחיות בבחינת בקשות לדיור ציבורי. על כן, התערבות בית המשפט תהא רק בהחלטות לא סבירות (עת"מ 1176/03 ארביב נ' עמידר-החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (3.7.05). דיון והכרעה 10. הרחבתי בתיאור טענות הצדדים, כדי להגדיש את היקף היריעה שמצאו לנכון לפרוס בפני בית המשפט. העותר העלה טענות שונות ומגוונות כנגד המשיבים, ביניהן טענות הלקוחות מתחום המשפט המנהלי והמשפט האזרחי. בפתח הדברים, מבקשת אני להדגיש, כי במסגרת עתירה מנהלית זו תיבחן סבירות ההחלטה המנהלית שהתקבלה בעניינו של העותר בלבד. אין זה מתפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בטענת העותר, לפיה השתכללה בקשתו לרכישת דירה לכדי חוזה המחייב את עמידר, בהיותה טענה שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בה. 11. היקף התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בשיקולי הגורמים האחראים על הדיור הציבורי הלכה, היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא שם עצמו במקום וועדות המשיבים, להן המומחיות והניסיון לדון בבקשות הקשורות בנושא המורכב והרגיש- הדיור הציבורי: "...לוועדות אלו יש מחד ניסיון חשוב בבחינת בקשות כגון דא על כל הנתונים הנלווים אליהן, ומאידך הן רואות לנגד עיניהן את התמונה כולה, אשר בתוכה קיימים לא רק האינטרסים של העותרים בתיק זה אלא גם, ואף בעיקר, אינטרסים של אנשים רבים אחרים אשר עונים על קריטריוני הזכאות בדיור הציבורי וממתינים תקופות ארוכות לפינוי דירה עבורם. תמונת מציאות עגומה זו מטילה אחריות על הועדה ומחייבת אותה לבחון באופן אחראי וקפדני עמידה בהוראות ובכללים בטרם תאשר רכישת דירה למי שאולי איננו זכאי לכך. בית משפט זה יגביל עצמו ולא ישים עצמו בנעליה של הועדה, והתערבותו תתקיים אך ורק באותם מקרים בהם חוסר סבירות החלטות הועדה או אופן פעולתה יהיה ברור ונגלה לעין" (עת"מ (ת"א) 1176/03 ארביב נ' עמידר (27.6.05). הדברים האמורים לעיל נכונים שבעתיים במקרה דנן, לאור העובדה שעניינו של העותר נבחן הן על ידי המשיבים והן על ידי ועדת אכלוס עליונה, לאחר שהעותר פנה אליה בשנית וביקש להמציא לעיונה מסמכים נוספים, לרבות אישור של משרד הפנים, לפיו בוצע תיקון בהיסטורית המגורים שלו. 12. המסגרת הנורמטיבית הקשורה בהחלטה סעיף 1 לחוק זכויות הדייר קובע את הקריטריונים והתנאים השונים לזכאות להכרה כדייר ממשיך: "דייר ממשיך"- בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הציבורי". בטרם תוקן החוק (תיקון מס' 3, מיום 23.7.09), קבע סעיף 3(א) כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשי כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין". בתיקון מס' 3 לחוק, אשר נחקק במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009-2010), התשס"ט-2009, שונה נוסח סעיף 3 כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם הייתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי- יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה ציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". באשר למועד תחילת תוקפו של סעיף 3 בנוסחו החדש, נקבע בסעיף 70(א) לחוק ההתייעלות הכלכלית, כי: "הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה". דהיינו, בהתאם לחוק, לאחר תיקון מס' 3, תקופת המגורים הנדרשת לצורך הכרה כדייר ממשיך הועלתה לארבע שנים, ולא שלוש שנים כנוסחו הקודם של החוק. כמו כן, נקבע תנאי מחמיר, לפיו על הדייר הממשיך לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהודעת משרד השיכון בעניינו, אלא אם כן הוא עומד בעצמו בתנאים לזכאות לדיור ציבורי. 13. השאלה העומדת להכרעה היא האם העותר התגורר בדירה יחד עם אמו, הדיירת החוזית, במשך תקופה של שלוש שנים בסמוך למועד מעבר האם לבית החולים סיעודי. מסתבר, כי העותר עצמו אינו טוען, כי התגורר בדירה במשך שלוש שנים לפני מעבר האם למוסד סיעודי, ולמעשה אין מחלוקת כי תנאי זה אינו מתקיים לגביו. צודקת ב"כ המשיב 1 בטענתה, כי בין אם יוחל הסעיף בנוסחו הישן או בנוסחו החדש, לא עומד העותר בתנאים הדרושים לצורך הכרה במעמד של "דייר ממשיך". בחינת חומר הראיות מלמדת אף היא, כי ההחלטות שקיבלה הוועדה מבוססות על ראיות מנהליות שאינן מותירות מקום לספק, כפי שיפורט להלן: דו"חות ביקורי המעגל- בנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים נקבע בסעיף 6.1.2, כי: "החברה תסתמך על ביקורי מעגל שנעשו לאותם שלוש שנים. אם לא עונה, תדחה החברה את בקשתו". הפסיקה שנתה לא אחת, כי יש ליתן משקל מועדף לביקורי המעגל, אשר נערכים בזמן אמת ולמעשה מהווים את הראיה המרכזית בקביעת זכאותו של מבקש להכרה בזכויות של "דייר ממשיך" (עת"מ 11500-04-09 גזל יוסף סלח נ' משרד הבינוי והשיכון (2.11.09)). משכך, יש להתייחס לתוכן הדו"חות של ביקורי המעגל, אשר נערכו שלוש שנים לפני מעבר האם למוסד סיעודי, ביום 12.2.01. מעבר לנדרש אתייחס למכלול הדו"חות שהונחו בפני ונערכו במועדים 17.10.99, 27.10.00, 11.3.01, 3.2.02, 21.5.03, 21.7.04, 28.3.05, 21.6.06, 2.1.07, 5.10.08, 22.3.09, 16.12.09. עיון בשני הדו"חות הראשונים מלמד, כי הביקורים התקיימו בתוך הדירה ונערך דו"ח לגבי מצב תחזוקתה. עורך הדו"ח כתב, כי בדירה מתגוררת האם לבדה (צוין מפורשות: "מס' הנפשות: 1"), וכי היא מתקיימת מקצבת זקנה. על שני הדו"חות חתמה האם, ובכך אישרה את נכונות האמור בהם. עובדת מגוריו של העותר בדירה קיבלה ביטוי לראשונה בדו"ח מתאריך 11.3.01, כחודש לאחר אשפוזה של האם במוסד הסיעודי. גם בדו"חות הבאים נרשם, כי העותר מתגורר בדירה עם רעייתו. המסקנה מן הדו"חות היא, כי העותר עבר להתגורר בדירה רק לאחר עזיבת האם ולא לפני כן, כנדרש. על כן, בצדק דחתה הועדה את בקשת העותר, בהסתמך על דו"חות אלה. החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 6.2.1 לנוהל, הקובעת חד משמעית, כדלקמן: "יש להדגיש: אין בסמכות הוועדה לאשר מקרים שביקור המעגל הראה כי הדייר החוזי ו/או הדייר הממשיך לא גרו תקופה מסוימת בדירה". ב"כ העותר הפנתה לאסופת פסיקה, אשר לטענתה מלמדת על כך שמשקלם הראייתי של ביקורי המעגל נמוך, בייחוד אם לא נחקרים עורכיהם. בת"א (ירושלים) 5226/01 עמידר נ' דהן (7.7.05), תיק אזרחי שעניינו תביעה לפינוי ולסילוק-ידו של הנתבע מדירת עמידר, קבע כב' השופט סולברג, כי הדו"חות הספציפיים שהוגשו לבית המשפט מעלים תמיהות. זאת, בין היתר, משום שאמו של הנתבע הייתה אנאלפביתית ואביו היה עיוור, ומכאן ספק רב אם קראו והבינו את האמור בדו"חות הביקור. דהיינו, בית המשפט לא קבע, באופן גורף, כי משקלם של דו"חות ביקורי המעגל נמוך. כך גם לגבי ת"א (ראשון לציון) 1587/07 עמידר נ' דורדון (22.10.08), שעניינו תביעה אזרחית לסעד של פינוי לצד דרישה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים. שם נקבע, כי בנסיבות העניין, יש ליתן משקל נמוך יחסית לדו"חות המעגל, לאור העובדה שהנתבע הציג ראיות חיצוניות מהימנות, המעידות על כך שהתגורר בדירה. אין זה המקרה בענייננו, כפי שאפרט להלן. תמצית הרישום במשרד הפנים- לפי תמצית הרישום במשרד הפנים מיום 8.12.10 (נספח ג' לתגובת המשיבה 2), העותר התגורר בין השנים 1994 עד 1999 בכתובת הנביאים 32 בחולון. בתאריך 26.7.99 עבר העותר להתגורר בכתובת הדירה, ברחוב קהילת קנדה 50 ביפו. אלא שכאמור, העותר הציג בפני הועדה אשר דנה בעניינו בשנית, אישור של מנהל האוכלוסין, לפיו שונתה כתובתו בטעות לרחוב הנביאים בחולון, בעקבות פניית בת זוגו לשינוי כתובת. לפיכך, נמחקה הכתובת הנביאים 32 מהיסטוריית הכתובות של העותר (נספח ח' לעתירה). משהודיע משרד הפנים על תיקון רישום היסטוריית הכתובות של העותר, יש לקבל תיקון זה ואין מקום לערער עליו. יחד עם זאת, איני סבורה, כי יש בתמצית הרישום המעודכנת כדי לסייע לעותר בטענתו, כי הוא זכאי למעמד של "דייר ממשיך" בדירה. התיקון שנעשה בתמצית הרישום אינו מתייחס באופן ספציפי לשנים שבמחלוקת, דהיינו 1998 עד 2001. תמצית הרישום עשויה להוות ראיה נוספת לעניין השאלה היכן אדם מתגורר, אולם בעניינו אין להידרש לכך, לאור העובדה שדו"חות ביקורי המעגל הראו שהעותר לא התגורר בדירה בשלוש השנים שקדמו למעבר אמו למוסד הסיעודי. 14. התצהירים שצורפו לעתירה העותר צירף לעתירתו מספר תצהירים של שכנים ומכרים, המצהירים, כי הוא התגורר בדירה בעשרות השנים האחרונות. כל התצהירים נערכו בין החודשים יוני ויולי 2012, לצורך הגשת העתירה המנהלית דנן. חלקם של התצהירים מעלים תמיהות לגבי המוצהר בהם. כך, למשל, בתצהירה של הגב' פנינה דבוש נכתב, כי "הוא (העותר-ד.א.) תמיד גר בדירה...", אולם בהמשך נכתב: "אחרי שאמא שלו התאשפזה הוא התחתן ומאז הוא גר עם אשתו בדירה זו". איני סבורה, כי יש בתצהירים כדי להעיד על כך שהעותר התגורר בדירה בשלוש השנים שקדמו לאשפוז אמו. אמירות כגון "הרבה פעמים הייתי עושה משלוחים אליו הביתה במשך השנים האלה וראיתי אותו ואת אמא שלו בבית הרבה פעמים" (תצהירו של מר עדי מתוק) אינן יכולות לסייע בידי העותר, שכן הן אינן מתייחסות באופן ספציפי לשנים שבמחלוקת. יתרה מזאת, מרבית המצהירים לא ביקרו בתוך הדירה, ועל כן אין לשלול שפגשו את העותר עת הגיע לבקר את אמו. משכך, אין לבכר את האמור בתצהירים על פני דו"חות המעגל, אשר נערכו בזמן אמת בדירה ותוכנם אושר בחתימת אמו של העותר. לסיכום, העותר לא עמד בנטל להוכיח את זכאותו כדייר ממשיך על פי הדין, שכן לא הציג ראיות מהימנות המעידות על מגורים בפועל בדירה בשנים שקדמו לאשפוזה של אמו. לאור זאת, המסקנה העולה היא, כי החלטת הועדה הייתה סבירה ואין עילה להתערב בה. בית המשפט העליון עמד על כך שתכליתו של חוק זכויות הדייר, בדומה לחוק הדיור הציבורי היא תכלית סוציאלית, המבקשת לסייע לאלו שאין ביכולתם הכלכלית להשיג דיור בשוק הפרטי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר (12.5.08): "שותף אני להגדרת תכליתו של הדיור הציבורי בפי בתי המשפט הקודמים, כמיועד לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים. בעיני קיומם של נזקקים אחרים- רבים למרבה הצער- העומדים בתור לדיור ציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה בפרשנות החוק. גם זכאות מקודם איננה מקנה "חתימת קבע" על דירה פלונית, שתעמוד ריקה בלא שתשמש למטרותיה לנזקקים לכך... מאחורי המסגרת הנורמטיבית של חוק זכויות הדיור בדיור הציבורי... מצויה אחריות כבדה של הרשויות: הדיור הציבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין "תפוס כפי יכולתך" ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו". 15. האם ניתנה לעותר הבטחה שלטונית? העותר טוען, כי ניתנה לו הבטחה שלטונית בדבר היותו זכאי למעמד של "דייר ממשיך" ובדבר זכאותו לרכוש את הדירה. על מנת שהבטחתה של רשות תטיל עליה חובה משפטית לקיים את האמור בה, נדרש, כי יתמלאו מספר תנאים: על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתת אותה. לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות להבטחה תוקף משפטי. נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחר ההחלטה. אין צידוק חוקי לשנות או לבטל את ההחלטה. (בג"צ 2470/11 יש"ע הירוקה נ' ראש הממשלה (1.11.11) והאסמכתאות המופיעות שם). בענייננו, אני סבורה, כי יש לחלק את הדיון בשאלה האם ניתנה הבטחה שלטונית לעותר למספר שאלות משנה: שאלת זכאותו של העותר להכרה כ"דייר ממשיך"; השאלה אם ניתנה לעותר הבטחה שלטונית; והשאלה אם יש הצדקה לביטולה. באשר לזכאות להיות מוכר כדייר ממשיך, אין מחלוקת, כי נעשתה טעות והעותר הוכר כדייר ממשיך על ידי עמידר בתאריך 23.10.08, שלא כדין. התנהלות עמידר בעניינו של העותר מעלה שאלות ותמיהות רבות. כך, נשאלת השאלה מדוע לא נעשו פעולות לפינויו של העותר מהדירה לאחר שהתברר כבר בשנת 2005, לאחר פטירת האם, כי העותר מתגורר בה שלא כדין. כמו כן, נשאלת השאלה מדוע לא הועלה סכום דמי השכירות על ידי עמידר, ברגע שנודע, כי העותר מתגורר בדירה, ולא רק אמו הקשישה. יחד עם זאת, הלכה היא, כי יש לאפשר לרשות לתקן את החלטתה, אם מתברר כי ההחלטה התקבלה על בסיס עובדות שגויות. בבג"צ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191 (1991) נאמר כך: "יש שהרשות השלטונית מחליטה - אם מיוזמתה שלה ואם בשל פנייתו של פלוני - להפסיק מהתנהגותה המפלה. היש בהפליה שנעשתה בעבר כדי להעניק לפלוני זכות כלשהי? התשובה הינה בשלילה. אין לפלוני כל זכות כלפי הרשות השלטונית אם זו ממשיכה בהתנהגותה המפלה; על אחת כמה וכמה שאין לפלוני כל זכות כלפי הרשות השלטונית, אם היא חדלה מהתנהגותה המפלה. עמד על כך השופט ברנזוןבבג"צ 146/66 [14], בעמ' 519: "אין לראות כל הפליה בכך שהמשיבה החליטה סוף סוף לעמוד על מילוי הוראות תכנית המיתאר ולא להרשות סטיה מהן. העובדה שבעבר ניתנו הקלות והורשו חריגות מהתכנית אינה מחייבת את המשיבה להמשיך באותה דרך לעולם ועד ואין לבוא בטרוניה עמה על אשר בחרה כעת לשים קץ למצב זה. ... מה שהיה היה, אבל המשיבה אינה מחוייבת להמשיך וללכת באותה דרך גם להבא". אכן, מותר לה לרשות השלטונית - בין אם מדיניותה בעבר הייתה כדין ובין ובעיקר אם מדיניותה בעבר אינה כדין - לבוא ולומר, בלשונו של השופט ברנזון, "'עד כאן ולא יותר. מלאה הסאה ואין להוסיף עליה"' (בג"צ 301/69 [8] הנ"ל, בעמ' 305). ההחלטה "עד כאן ולא יותר" מבטלת את ההפליה (ההיבט "השלילי"). אין בכוחה להעניק לפלוני זכות שהדין אינו מכיר בה (ההיבט "החיובי")." בעוד שזכאותו של העותר הייתה צריכה להיבחן בהתאם למגוריו בדירה, יחד עם האם, בתקופה שקדמה לאשפוזה, התבססה ההחלטה על ביקורי מעגל שנערכו בשלוש השנים שקדמו לפטירת האם (משנת 2005). מדובר בהחלטה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ויוצרת אפליה בין העותר לבין מבקשים אחרים, הזכאים להכרה במעמד של "דייר ממשיך". לגופו של ענין, אין לקבל את טענת העותר כי ניתנה לו הבטחה שלטונית. טענה זו נסמכת על העובדה שנחתם עמו חוזה שכירות וניתנה לו אפשרות להגיש הצעה לרכישת הדירה. הבטחה שלטונית צריכה להיות מפורשת, כאשר נותן ההבטחה התכוון להקנות לה תוקף משפטי מחייב ומקבל ההבטחה קיבל אותה כבעלת תוקף משפטי מחייב. הסתמכות העותר על פעולות עקיפות, ומתן פרשנות להן כהבטחה שלטונית - אינה במקומה. העותר יודע היטב, כי אינו עומד בתנאי של שלוש שנות מגורים בדירה, שהוא ורק הוא מקנה לדייר מעמד של "דייר ממשיך". ניסיונו להיבנות מטעותם של המשיבים בנדון, גובל בחוסר ניקיון כפיים, שבית המשפט אינו יכול לתת לו יד. בנוסף, גם אם נקבל את טענת העותר, כי מדובר בהבטחה שלטונית, הרי שקיים צידוק חוקי לבטלה. הכלל הוא, כי רשות ציבורית תוכל לחזור בה מהחלטתה מקום שיש טעם ענייני וסביר לכך, או כאשר קיים צידוק חוקי לכך, דהיינו מקום שמשקלו של האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הפרט בקיומה של ההבטחה (עת"מ (ת"א) 16109-08-11 קאסיופיאה ארועים בע"מ נ' עיריית הרצליה (16.1.12)). בענייננו, העותר אינו זכאי למעמד של "דייר ממשיך", ודי בכך כדי לאפשר לרשות לחזור בה מהחלטתה. יתרה מכך, משלא עונה העותר על הקריטריונים לדיור ציבורי אך ממשיך לגור בדירה ואף אינו משלם את דמי השכירות כסדרם, אין כל סיבה שימשיך ליהנות מזכות זו, בעוד שאחרים, שאושרה זכאותם לדיור ציבורי, ממתינים בכיליון עיניים לקורת גג. בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון בעע"מ 2827/07 חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (23.11.08): "לאור מצוקת הדיור במדינה כיום... יש ליתן למונח "דייר ממשיך" שבחוק פרשנות אשר מחד תביא להגשמת תכליתו של החוק (מתן אפשרות לבן משפחה נזקק לרכוש את הדירה בתנאים מוזלים), ומאידך לא תפגע באחרים הממלאים כראוי אחר מלוא תנאי הזכאות". לסיכום, לעותר לא ניתנה הבטחה שלטונית לגבי זכאותו לרכוש את הדירה. ההחלטה, כי הוא זכאי למעמד של דייר ממשיך התקבלה בטעות ושלא בסמכות על ידי עמידר. משלא עונה העותר על דרישות החוק והנהלים, אין מקום להתערב בהחלטת הועדה, בהיותה החלטה סבירה ועניינית, שהתקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת נאות. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לדון בטענת השיהוי שהעלו המשיבים. סוף דבר העתירה נדחית. בהתחשב בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. דייר ממשיךדייר מוגן (הגנת הדייר)