בשנת 2010 הגישה העותרת, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, בג"ץ 5031/10 עמותת עיר עמים ואח' נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ואח'. הטענה העיקרית האחת בעתירה הייתה, כי האצלת הסמכויות על פי ההסכם משנת 2005 מנוגדת לדין ולכללי מינהל תקין. בהקשר זה נטען כי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, מאפשר אצילת סמכויות לרשות מקומית אשר בתחומה נמצא הגן הלאומי, ולה בלבד. עוד נטען, כי ההסכם האמור ואופן יישומו בפועל מעבירים מרט"ג לאלע"ד את הסמכויות המרכזיות שהוענקו לרט"ג על פי דין, ומשכך נחצה הגבול בין הסתייעות מותרת באחר, לבין האצלה שלא כדין של סמכויות שבשיקול דעת הרשות המוסמכת. הטענה העיקרית האחרת בעתירה הייתה כי על רט"ג חלה חובה לערוך מכרז פומבי ושיוויוני בטרם התקשרה בהסכם משנת 2005. בית המשפט העליון התבקש, אפוא, להורות על בטלות ההסכם האמור, ולחילופין - להורות כי ההסכם לא יחודש בתום תקופת תחולתו. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון הביעה פרקליטות המדינה את עמדתה העקרונית, לפיה אין מניעה שרט"ג תסתייע בגופים חוץ שלטוניים לשם ביצוע תפקידיה, וכי עצם ההתקשרות עם אלע"ד אינה פסולה ואינה מעוררת קושי משפטי. בין היתר הפנתה פרקליטות המדינה לקושי האינהרנטי בניהולו של הגן הלאומי אשר זכויות ההחזקה באתר תיירותי המצוי בליבו אינן בידי רט"ג. עם זאת, היו לפרקליטות המדינה הערות שונות, שהתייחסו בעיקרן להדרכות באתר, לגביית אגרות ולקיום אירועים. בשים לב להערות אלה ולעמדות הצדדים, המליץ בית המשפט העליון, במהלך הדיון הראשון שהתקיים בעתירה, כי יגובש נוסח מתוקן להסכם נשוא העתירה. המלצה זו התקבלה על דעת כל הצדדים, לרבות העותרים. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)