מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ארנונה על גג משותף: התובעים, תושבי חיפה, שילמו תשלומי ארנונה לנתבעת/עירית חיפה (להלן: "הנתבעת" או "העיריה") עד שנת 2002 בגין 61 מ"ר בסיווג מ-2. החל משנת 2003 חויבו בארנונה לפי שטח של 120 מ"ר, כשלטענתם מדובר בחיוב נוסף שרירותי בן כ-35 מ"ר או יותר, בגין גג הסמוך לדירת התובעים שאינו אלא גג משותף של הבנין. תובע 1 הוא נכה צה"ל המקבל קצבה, ולטענת התובעים, בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג - 1953, היו התובעים זכאים לפטור מלוא שטח דירתם עד ליוני 2005 ולפטור עבור 70 מ"ר מיולי 2006 ועד למועד הגשת התביעה. לפי חישוביהם, בהתאם לפטורים הנטענים, בשנת 2007 עמדו ביתרת זכות של 3,895 ₪ ולפיכך לא שילמו ארנונה משנת 2008 ועד היום (3.5 שנים). לטענת התובעים, הם פנו לנתבעת מספר פעמים בבקשה לא לחייבם בשטח הגג, שכן זה מהווה גג משותף של הבניין ואינו צמוד לדירתם, אך דרישתם נפלה על אוזניים ערלות. התובעים טוענים כי הנתבעת הפעילה נגדם את מלוא האמצעים לפי פקודת המיסים גבייה, מבלי ששלחה להם התראות הנדרשות על פי דין. ביום 24/02/10 רשם ב"כ הנתבעת הערה על שעבוד בפנקסי המקרקעין (פקודת המיסים גביה) על סך 28,775 ₪. לטענתם, רישום הערת האזהרה פגע בקניינם, בשמם הטוב, בפרטיותם, בכבודם, באוטונומיה שלהם ובשלוות חייהם. ביום 04/04/11 פעלה הנתבעת במסגרת גבייה מנהלית לתפישת רכבם מסוג פג'ו פרטנר 2004 מס' רישוי 2812856 (להלן: "הרכב") שערכו, על פי הטענה, עומד נכון ליום הגשת התביעה על סך 25,500 ₪. החזקת הרכב ע"י הנתבעת פוגע ביכולתם להשתמש ברכב לצרכי עבודה, כמו גם לצרכים רפואיים הנובעים מבעיות בריאותיות כאלה ואחרות של בני המשפחה. עילות התביעה בתביעה הן נזיקיות: הפרת חובה חקוקה, רשלנות, פגיעה בפרטיות, פרסום לשון הרע, עשיית עושר ולא במשפט, שקר מפגיע, הסגת גבול במטלטלין, עיכוב נכס שלא כדין. התובעים העמידו את תביעתם הכספית בגין עוולות נטענות אלו על סך 80,000 ₪. עוד הם מבקשים לחייב את הנתבעת ליתן חשבונות ופירוט בכל הנוגע לחיובי ארנונה של התובעים, למחוק את הערת האזהרה על דירת התובעים, ולהצהיר כי יתרת הארנונה של התובע נכון ליום 31.12.10 היא 1,129 ₪ בלבד. במסגרת התביעה עתרו התובעים במעמד צד אחד למתן צו עשה זמני להחזרת הרכב שנתפס, בטענה כי נוכח היעדר חוב בארנונה, מהווה תפיסת הרכב עוולת עיכוב נכס שלא כדין. הבקשה לצו עשה זמני הגיעה לטיפולי כשופטת תורנית ביום הגשתה, דהיינו 07/04/11, ובהחלטתי מאותו יום קבעתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום13/04/11 שעה 09:00. כן הוריתי באותה החלטה כי ב"כ המבקשים ידאג לבצע מסירה אישית של התביעה, של הבקשה למתן צו עשה ושל ההחלטה בדבר הזימון לדיון. בבוקר הדיון (13/04/11) ולאחר שבשעה היעודה לא הייתה התייצבות מטעם הנתבעת, הודיע ב"כ התובעים, עו"ד ויסולי, כי שוחח עם הלשכה המשפטית ועם עו"ד גב' קראווני, ושתיהן אישרו שהנתבעת יודעת על התביעה ועל הדיון. עוד הוא הוסיף בהצהרתו לפרוטוקול כי עו"ד גב' קראווני אמרה לו שהיא לא יודעת אם צריך להגיע מישהו מהעירייה או מישהו חיצוני, ומדבריה השתמע שהם לא יגיעו לדיון והם בכלל לא יודעים מי יטפל בתיק. לאחר שהמתנתי 25 דקות, ונוכח הצהרת עו"ד ויסולי לעיל ובקשתו להיעתר לבקשה בהיעדר התייצבות חרף מסירה כדין, נעתרתי לבקשה והוריתי בהחלטתי על החזרת הרכב לתובעים עד ליום 17/4/11. ביום 14/04/11 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לביטול ההחלטה בדבר החזרת הרכב ולעיכוב ביצוע אותה החלטה עד להכרעת בית המשפט בבקשת הביטול. בקשה זו הועברה לטיפולה של השופטת התורנית באותו יום, כב' הש' אריקה פריאל, וזו נתנה החלטה המורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 13/04/11 עד למתן החלטה אחרת על ידי. לאחר החזרה מחופשת פסח הגיעה לשולחני החלטתה של כב' הש' פריאל ביחד עם בקשה שהגיש ב"כ התובעים לביטול החלטת כב' הש' פריאל. בשים לב לאמור, קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 01/05/11 לשמיעת כל הבקשות שהיו מונחות בתיק באותה עת. אציין כבר עתה כי משנקבע דיון לבקשות המהותיות הטעונות הכרעה, הרי שהבקשה לביטול החלטת כב' הש' פריאל בדבר עיכוב ביצוע שהגישו התובעים, איננה רלבנטית. על מנת להכניס סדר בדברים, לאחר שהוגשו שלל בקשות, יש להכריע תחילה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 13/04/11 בדבר החזרת הרכב לתובעים, ובשלב שני וככל שהבקשה תתקבל, יש לדון בבקשת התובעים המקורית למתן צו עשה להחזרת הרכב, על פי התשתית הראייתית שנפרשה בפניי. בבקשה לביטול ההחלטה מיום 13/4/11 המורה על החזרת הרכב, טוענת הנתבעת כי כתב התביעה והבקשה לצו עשה זמני הומצאו למחלקה המשפטית של העירייה ביום 7/4/11, ברם החלטת בית המשפט מאותו יום בדבר קביעת דיון בבקשה הועברה באמצעות הפקס רק ביום 10/04/11. מיום שהתקבלו הבקשה לצו עשה זמני וכתב התביעה אצל הנתבעת, הן הועברו לטיפול הגורמים הרלבנטיים בבקשות מסוג זה (תביעות בענייני ארנונה), תביעות אלו מופנות לאגף האכיפה, ומשם לעורכי דין חיצוניים המייצגים את העיריה. ההחלטה מיום 07/04/11 הועברה לנתבעת באמצעות פקס לבדה ובמנותק מכתב התביעה והבקשה לצו עשה זמני, ועת שהגיעה למזכירות המחלקה המשפטית, לא שויכה לכל תיק פעיל, ומכאן נבעה התקלה שגרמה לאי התייצבות הנתבעת לדיון. הנתבעת טוענת, ותומכת טענתה בתצהיר עו"ד גב' קראווני, כי הצהרתו של עו"ד ויסולי, ב"כ התובעים, בפני בית המשפט אינה משקפת את הדברים שנאמרו לו על ידה כהווייתם. לטענת עו"ד קראווני, ב"כ התובעים התקשר אליה סמוך לשעת תחילת הדיון ואמר לה שמתקיים דיון בתיק, והיא הודיעה לו שאיננה מכירה את התיק ותנסה לברר במה דברים אמורים. היא ביקשה ממנו לבקש מבית המשפט דחייה קצרה כדי לבדוק טלפונית מי מטפל בתיק ומי יתייצב לדיון ואולם הוא סירב בתוקף. לאחר בירור קצר הבינה שהתרחשה תקלה, היא הגיעה לבית המשפט מיידית ואף ניסתה לטלפן לב"כ התובעים אך זה לא ענה לטלפון הנייד. משהגיעה לבית המשפט, כבר ניתנה החלטה. בקשתה זו של עו"ד גב' קראווני להמתין לה או לאפשר בירור או דחייה קצרה, כפי שמסרה בתצהיר ולא נסתרה בחקירתה בפני, לא באה לידי ביטוי בהצהרתו של עו"ד ויסולי לבית המשפט. להיפך, הוא כאמור הצהיר לפרוטוקול: "מדבריה השתמע שהם לא יגיעו לדיון". לגופה של הבקשה לביטול צו העשה הזמני, טוענת העיריה שהתביעה חסרת בסיס וסיכוייה קלושים, זאת הואיל והסעד נובע כל כולו מטענה לפיה חוב הארנונה אינו נכון או אינו מדויק, ועוד מבוקש צו הצהרתי כי גובה החוב לא עולה על 1,129 ₪ ו/או כי העירייה תיתן חשבונות. עניינים אלו אינם בסמכותו העניינית של בית משפט זה, כי אם מצויים לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי בשבטו כבית משפט לעניינים מנהליים, לאחר שמוצו אפשרויות ההשגה והערר. עוד טוענת העירייה כי כל טענות התובעים נידונו בפני מנהל הארנונה של עירית חיפה במספר השגות, ואלו נדחו. כך ביחס לשומת הארנונה של שנת 2005 (נספחים ב' ג' לבקשת הנתבעת לביטול ההחלטה). ביום 30/07/06 הגישו התובעים השגה על שומת 2006, וזו נדחתה. על ההחלטה לא הוגש ערר, ולפיכך היא הפכה לחלוטה (נספחים ה' ו' לתשובת העירייה). הנתבעת טוענת כי התובעים העלימו מידע חיוני זה מעיני בית המשפט, כמו גם את העובדה לפיה בשנת 2006 נתנה החלטת ועדת הערר שליד עירית חיפה, החלטה מוסכמת על התובעים ובמסגרתה התחייבו האחרונים לשלם את חובות הארנונה, אך לא עשו כן. לטענתה חוב הארנונה של התובעים חלוט ולאחר שהם מסרבים לשלם, ננקטו הליכי גבייה מנהלית. הנתבעת טוענת שהרכב עוקל בגין חוב ארנונה של הנתבעים בסך 41,580 ₪ ונתפס כדין ביום 04/04/11 בהליך מינהלי, על פי הוראת פקודת המיסים (גביה). שיקולי בית המשפט, שעה שמוגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, הם שניים בעיקרם: האחד, סיבת המחדל שגרם לאי ההתייצבות והשני, סיכויי הבקשה/התביעה לגופה. ההלכה הפסוקה קובעת כי השיקול המכריע מביניהם הוא סיכויי התביעה ואפילו אם ארע מחדל או רשלנות באי עמידה במועדים או אף התייצבות אך מאידך נראה כי יש הגנה טובה, יתן בית המשפט משקל מכריע להיבט מהותי זה. בענייננו, עסקינן בבקשה לצו עשה שמטרתו לשנות את מצב הדברים הקיים. ההחלטה להיעתר לצו המבוקש מבלי שהיו הנתונים העובדתיים והמשפטיים בפני בית המשפט, ניתנה אך ורק בשל העובדה שהנתבעת לא התייצבה לדיון, ובשל הצהרת ב"כ התובעים כי מדברי ב"כ העיריה משתמע שאין בכוונתם להגיע לדיון. אילו היה מובא בפני המידע לפיו מדובר בתקלה וב"כ העיריה ביקשה להמתין לה, ספק אם הייתי נעתרת למתן צו עשה במעמד צד אחד רק בשל אי ההתייצבות, ולכן משהוגשה הבקשה למחרת ובה הסבר ביחס לאי ההתייצבות ונפרשו באופן מפורט בפני בית המשפט הטענות לגופם של דברים, נכון עשתה כב' הש' פריאל בהחליטה לעכב את ביצוע החזרת הרכב, על מנת שהדברים ילובנו במעמד שני הצדדים ותוך שבית המשפט יקבל החלטה לאחר בחינת התמונה המלאה. גם אם הנתבעת לא הגיעה מחמת תקלה שהינה באחריותה ובהתרשלותה, מן הדין כי מחדל זה לא ינוצל לצורך מחטף שאיננו מוצדק לגופו של עניין בנסיבות העובדתיות והמשפטיות שבעניננו, שכן מחדלה של העיריה ניתן לתיקון באמצעות הוצאות. אשר על כן, אני מבטלת את ההחלטה מיום 13/04/11 בדבר החזרת הרכב לתובעים. הנתבעת תשא בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1740 ₪ ועתה לדיון בבקשת התובעים המקורית להחזרת הרכב המעוקל/מעוכב. לאחר שהונחו בפניי העובדות והטענות לגופן, דין הבקשה להחזרת הרכב להדחות. בכל הנוגע לתקיפת שומות ארנונה באשר לשטח ולסיווג הנכס הנישום, קבע המחוקק דרך ספציפית וייחודית בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976, (להלן: "חוק הערר") והיא מסירת הסמכות העניינית הבלעדית לבית המשפט המחוזי בשבתו בבית משפט לעניינים מנהליים. ביתר פירוט, חוק הערר קובע מנגנון לפיו הרואה עצמו מקופח מתשובת מנהל הארנונה רשאי לפנות לועדת הערר, ומי שרואה עצמו מקופח מהחלטת ועדת הערר, רשאי לערער לבית המשפט המחוזי. על פי חוק הערר, החלטת בית המשפט המחוזי הינה סופית ואינה ניתנת לערעור. ההלכה הפסוקה קבעה כי נישום המבקש להעלות טענות נגד חיובו בארנונה הנמנות בסעיף 3 לחוק הערר, מנוע מלהעלותן בכל הליך משפטי, זולת להליך אשר יועד לכך בחוק הערר. וראה ע"א 739/89 אהרון י.מיכקשוילי נ' עירית תל-אביב יפו פ"ד מה (3) 769; בג"צ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך נ' עירית תל-אביב יפו תק-על כרך 94 (3) 1909; ע"א 1130/90 חברת מצות בישראל נ' עירית פתח תקווה פ"ד מו (4) 778. ברע"א 2425/99 עירית נס ציונה נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נקבע ש: "מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערעור על החבות במס, יש לילך בדרך אותה קבע, ואין להיעתר להליכים הבאים לעקוף הליכים אלה...". עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי: "מי שלא פעל במועד או מי שנדחו השגתו או עררו - הפכו אלה ל'מעשה בית דין' ואין מקום לעורר את העניין מחדש במסגרת תביעה להשבה" וראה ע"א 5080/90 קפלן ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין פ"ד מו (4) 561; ע"א 10977/03 דור אנרגיה נ' עירית בני ברק (ניתן ביום 30/08/06). הלכה פסוקה היא כי הסמכות בעתירות שעניינן תקיפת דרישת תשלום מצד רשות, וכך בענייננו, זאת להבדיל מתביעה כספית להשבת סכום ששולם, מצויה בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. נוכח האמור, לא נראה נכון כי בית משפט זה יזקק, בבחינת מסלול עוקף, לשאלה מהו השטח הנכון בגינו יש לחייב בארנונה, שעה שעל פי חוק הערר מחלוקות בענייני שטח וסווג מסורות, מבחינת הסמכות העניינית הייחודית, למנהל הארנונה, לוועדת הערר ולבית המשפט המחוזי. נראה כי לא יהיה נכון שבית המשפט יורה לעירייה על "מתן חשבונות" ביחס לחוב הארנונה, כי ייתן צו הצהרתי ביחס לגובה ארנונה ביחס לכל שנה או לחוב הארנונה המצטבר נכון להיום. טעם זה של ספק בסמכות העניינית מהבחינה העיונית-משפטית לדון בתביעה כולה, משליך גם הוא על השיקולים בבחינת הבקשה למתן צו עשה זמני. הבקשה לצו עשה זמני שהוגשה ע"י התובעים רזה, בלשון המעטה, בפרטיה העובדתיים. רב הנסתר בה על הנגלה. לאור זאת, ספק בעיני אם התקיים התנאי הבסיסי לפיו בית משפט ייעתר לבקשה לסעד זמני מקום בו שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362 א לתקסד"א, התשמ"ד - 1984) שכן לא הונחה תשתית מתאימה. תקנה 365 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984, קובעת כי בקשה לסעד זמני תוגש כפי שיש להגיש בקשה בכתב, ותקנה 365 (ג) קובעת כי בתצהיר המצורף לבקשה יפרט המבקש את כל העובדות הנוגעות לבקשה. במילים אחרות, המצהיר חייב להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח המהוות בסיס לבקשתו והצדקה להיעתרות לה. אין לערוך תצהיר על ידי אזכור והפנייה אל מסמך אחר, כגון 'כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן נכונות'. תצהיר כזה פסול ולא יתקבל. וראה ד"ר י זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, (1990), 677-678 וכן ראה ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ מה (5) 729. בענייננו, לא טרח התובע לצרף תצהיר לתמיכה לבקשתו לצו עשה, אלא תצהיר מקוצץ שנוסחו כדלקמן: "כל העובדות בכתב התביעה שהגשתי נגד עירית חיפה ובבקשה הדחופה להחזרת רכב מעוכב שהוגשה במסגרתה ושאליה מצורף תצהיר זה הן אמת לפי מיטב ידיעתי ואמונתי". תצהיר זה אינו עונה על דרישות הדין. הוא לא מעמיד תשתית ראייתית עובדתית, משכך, הוא פסול וכפועל יוצא ניתן לומר שהבקשה לא נתמכת בכל תצהיר, וגם מטעם זה דין הבקשה להדחות. התובעים ביקשו לרפא את הפגם היסודי של אי הגשת תצהיר ע"י חקירה נגדית של מצהירי העיריה בניסיון לחלץ מהם פרטים עובדתיים. יאמר כבר עתה כי לא רק שמדובר בהיפוך הדברים, שכן נטל ההוכחה הוא כזכור על המבקש/התובע, אלא שגם ניסיונותיו של ב"כ התובע לחלץ מידע לטובתו לא צלח באופן שיניב תשתית ראייתית עובדתית מספקת שיהא בה כדי לתמוך באופן מספיק בבקשה שהגיש. לעניין סיכויי ההצלחה של התביעה, נטען ע"י העיריה ולא נסתר כי התובעים לא קיימו את החלטת ועדת הערר משנת 2005 ו-2006. כל שומות הארנונה סופיות וחלוטות. התובע לא הוכיח בכל דרך שהגיש השגות כלשהן אחרי שנת 2006 (והנטל עליו כזכור), והמסקנה הסופית לכאורה היא כי חוב הארנונה חלוט. כל המידע העובדתי לעיל כאמור לא גולה לבית המשפט בבקשה שהוגשה, ובכך ניתן לומר שהתובעים לא באו בכפיים נקיות, התנהגות המהווה שיקול נוסף לאי העתרות לבקשה למתן צו עשה. עוד אוסיף כי הבקשה לצו עשה זמני הוגשה בשיהוי ניכר. מדובר בשיהוי של למעלה משנה בין המועד שבו התובעים ידעו כי נערכים לגביהם הליכי גבייה מנהלית (וראה סעיף 16 לכתב התביעה שם התובע עצמו מציין כי נרשמה הערת אזהרה על הדירה בפנקסי המקרקעין בשל חוב כספי של הארנונה בסך 28,775 ₪), לבין תפיסת הרכב מושא הבקשה כאן. השיהוי נבחן ממועד הידיעה על פעולות אכיפה מנהליות לפי חוק הארנונה, וידיעה כזו הייתה לתובעים כאמור כבר בפברואר 2010, עת נרשמה ההערה בטאבו. ב"כ התובעים בסיכומיו ביקש לבסס תשתית ראייתית לפיה כביכול יש פסקי דין חלוטים, המדברים על כך שהגג שחויב בארנונה הוא בעצם גג ציבורי של הבניין. מובן שלא ניתן להסתמך על מה שלא הוגש כראיה בתיק, להעלותו באופן סתמי בסיכומים. מכל הטעמים לעיל, כשלעצמם ובהצטברותם, לא עמדו התובעים בנטל לצורך היעתרות לבקשתם. לפיכך אני מבטלת את ההחלטה מיום 13/04/11 שהורתה על החזרת הרכב, ומורה כי הנתבעת רשאית להמשיך בהליכי הגבייה המנהלית. התובעים ישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעת בסך כולל 1,740 ₪. בפועל, לאור חיוב העירייה בסכום זה כאמור בסעיף.. להחלטתי, מתקזזים הסכומים בפועל וכל צד ישא בהוצאותיו. גג (ארנונה)גגארנונה