מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי הפרשת כספים לקרן מבטחים הותיקה: 1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח אישים. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות ובראשן, פיצוי עקב אי הפרשת כספים לקרן מבטחים הותיקה, בה היה מבוטח לפני שהחל לעבוד בנתבעת. 2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח אישים. ב. תחילת העבודה - יוני 2008. ג. בתקופה בין 7/08 - 11/08 התובע לא עבד. ד. התובע שב לעבודה בחודש דצמבר 2008 ועבד עד אוגוסט 2009. ה. התובע פוטר. 3. שני הצדדים הגישו חוות דעת אקטואריות בנוגע לפיצוי המגיע לתובע, ככל שמגיע, עקב כך שהנתבעת לא ביטחה אותו בקרן מבטחים הישנה, בה היה מבוטח לפני תחילת עבודתו בנתבעת. המומחיות נחקרו על חוות הדעת. כמו כן העידו התובע ומר שי כהן מנהל ובעלים בנתבעת. 4. לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת העדים, להלן פסק הדין. פיצוי עבור אי הפרשה למבטחים הישנה 5. מחומר הראיות עולה כי התובע עבד קודם לעבודתו בנתבעת, במקומות עבודה אחרים, במסגרתם בוטח בקרן מבטחים הישנה (להלן ולשם קיצור - מבטחים). התובע העיד כי הוא בעל הסדר פנסיוני במבטחים, משנת 1993 ועד שנת 2007, עת הועסק כעובד מדינה באבטחת אישים ושגרירויות. 6. מתלושי השכר של התובע עולה כי עד פברואר 2009, אין הפרשה של הנתבעת לקרן פנסיה כשלהי. בחודש מרץ 2009 יש ניכוי למגדל. מחודש אפריל 2009 ואילך מופיעה בתלוש השכר של התובע הפרשה חודשית למבטחים הוותיקה, בסך 220 ₪ לחודש. 7. אין מחלוקת כי סכומים אלה נוכו משכר העובד אך לא הועברו לתעודתם, לא למגדל ואף לא למבטחים הוותיקה. 8. מר שי כהן מטעם הנתבעת, טען בחקירתו הנגדית כי אי ההעברה למבטחים מקורה בטעות של הנהלת החשבונות, וכי הנתבעת נאלצה להחליף את הנהלת החשבונות בעקבות הטעות. עוד טען כי מיד לאחר פיטורי התובע ולאחר שפנה אליו בעניין זה, ניסה להעביר את כל הכספים למבטחים בתשלום חד פעמי, אלא שמבטחים לא הסכימה לקבל את התשלום ולכן הועבר שיק בסכום זה, ישירות לתובע. 9. בטרם אכנס לעובי הקורה בעניין זכויותיו של התובע עקב אי העברת כספים על ידי הנתבעת למבטחים, אקדים ואומר כי עסקינן בנתבעת, מעסיקה, אשר חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, אשר ניכתה משכר העובד כספים לקרן פנסיה (מגדל ולאחר מכן מבטחים), אך לא העבירה אותם לתעודתם. 10. משמעות הדבר, מבחינת התובע, איננה מסתכמת רק בכך שלא נצברו בגינו כספים לפנסיה, לעת הגיעו לגיל הפרישה. המשמעות היא מרחיקת לכת הרבה יותר, שכן בתקופה בה הועסק על ידי הנתבעת, בעבודה בעלת סיכונים תוך שהוא נושא נשק, לא היה מבוטח למקרה של פציעה, נכות או חו"ח מוות. 11. אין צורך להכביר מילים על החשיבות שבביטוח פנסיוני מקיף, אשר נועד להבטיח לעובד, ככל שיקרה לו אירוע ביטוחי, מקור הכנסה בטוח. היסח הדעת של הנתבעת במקרה הנדון, העובדה שניכתה משכר העובד סכומים ולא העבירה אותם לתעודתם (בין אם מדובר בפוליסת ביטוח מנהלים ובין אם מדובר בקרן פנסיה), ראויים לכל גנאי. הגיעה העת להבהיר שאי הסדרת ביטוח פנסיוני לעובדים, אינה יכולה להסתכם בתשלום הסכום שנוכה מהשכר, לידי התובע בתום תקופת העבודה, כפי שעשתה הנתבעת. ההשלכות של מחדל זה הן הרבה יותר חמורות מכדי תשלום הכספים לידי העובד בתום תקופת העבודה. כיום נושא הביטוח הפנסיוני מוסדר בחוק. יש חשיבות רבה שמעסיקים ובכללם הנתבעת, יבינו את גודל האחריות המוטלת עליהם ויעשו כל הדרוש על מנת לבטח את עובדיהם בביטוח פנסיוני, כנדרש. מידת הזהירות המוטלת על מעסיק במקרה זה, גבוהה הרבה יותר עת עסקינן בביטוח פנסיוני. במיוחד אמורים הדברים שעה שהמעסיק ניכה סכום משכר העובד ולא דאג ווידא שאלה יגיעו ליעדם. 12. ועתה לענייננו. לתצהיר התובע צורפה הודעת מייל ששלח התובע למר שי כהן מנהל הנתבעת, ביום 22.11.09, בו הודיע שיש להעביר את הכסף למבטחים ומכתב נוסף בו הוא מתעקש שהכסף יועבר למבטחים דווקא, ולא למגדל, כפי שביקשה הנתבעת לעשות. 13. לטענת התובע, כאשר הפסיק לעבוד במדינה, בשנת 2007, נאמר לו במבטחים הוותיקה שהוא רשאי להפסיק תשלומים למבטחים למשך עד 24 חודשים וכי מעבר לכך, יאבד את זכותו להמשיך ולהפריש למבטחים הוותיקה. 14. מעדות התובע עולה כי בירר במבטחים עוד בשנת 2007 וידע על ההגבלה של 24 חודשים ולדבריו: "ישבתי עם סטופר וספרתי את החודשים". 15. עוד עולה מעדותו כי בתקופה בה הועסק על ידי הנתבעת, עבד במקומות עבודה אחרים אשר גם הם לא הפרישו למבטחים, אלא שלדבריו, זו היתה העסקה לפי פרוייקט ולכן לא דאג שיפרישו למבטחים ולא תבע על כך שלא הפרישו. התובע לא צירף תלושי שכר של מקומות העבודה האחרים שבהם עבד ולכן לא ניתן לאמת את טענתו לפיה מדובר בהעסקה ספורדית או כי לא הופרשו בגינו כספים לקרן פנסיה כלשהי. 16. טענה נוספת לנתבעת, והיא כי התובע ידע, כבר בינואר 2008, שאם לא תהיה הפרשה למבטחים הוותיקה בתקופה של 24 חודשים, יאבד את זכויותיו, אך לא טרח לוודא שהנתבעת מעבירה, בפועל, את הכספים שנוכו משכרו מאז אפריל 2009 (בסמוך לחלוף 24 חודשים) למבטחים. התובע אישר שאכן לא וידא אלא הסתמך על הרישום בתלושי השכר, ששונה בעקבות דרישתו (שהרי במרץ 2009 הופיע ניכוי למגדל והתובע ביקש לשנות למבטחים ואכן, מאפריל 2009 מופיעה הפרשה למבטחים). 17. טענה זו של הנתבעת אינה מהווה שיקול בשאלה האם יש לחייב את הנתבעת בנזק שנגרם לתובע עקב אי ביטוחו במבטחים. החובה לבטח חלה על הנתבעת. הנתבעת הציגה בפני התובע מצג של ביטוח, בכך שניכתה משכרו מידי חודש סכומים, תחת הכותרת "מבטחים ותיקה". לתובע היה את כל היסוד להניח שכספים שמנוכים משכרו, מועברים מידי חודש למקור הרלבנטי, כנדרש. טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לבדוק את הנהלת החשבונות או לוודא במבטחים שהכספים אכן מופקדים, משמעה הטלת נטל על העובד, שאינו אמור להיות מוטל עליו. המעסיק המנכה משכר העובד סכומים, עליו הנטל לוודא שהסכומים מועברים לתעודתם. המעביד לא יכול לפטור עצמו מחבות בטענה שהעובד היה צריך לבדוק ולא בדק. זאת במיוחד שעה שניכוי סכומים משכר העובד ואי העברתם לתעודתם, מהווה עבירה פלילית. 18. כך גם הטענה כי התובע יכול היה להפקיד כספים למבטחים בעצמו, במהלך התקופה, כדי לשמור על זכויותיו. בעניין זה אמר התובע שלא עשה כן כי לא היה לו כסף. אף כאן אינני סבורה שיש בכך כדי להטיל אחריות תורמת כלשהי על התובע, אשר הגיע למקום עבודה מסודר לפני חלוף 24 חודשים, וידא שמעסיקו מפריש למבטחים ונוכח לדעת שכך הדבר. 19. מנגד, העובדה שהתובע עבד במקומות עבודה אחרים במהלך התקופה, אשר גם הם לא הפרישו למבטחים, יש בה לטעמי הצדקה להפחית מהחיוב שיושת על המעסיק לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו. כל אחד מהמעסיקים מחוייב, על פי הוראת צו ההרחבה הרלבנטי להפריש לפנסיה עבור עובדיו. כל אחד מהמעסיקים שכשל, חייב לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו. לצורך כך, אין זה משנה אם התובע עבד אצל אותו מעביד חודש או חודשיים, או תקופה ארוכה יותר כמו במקרה של הנתבעת. כל תשלום למבטחים, היה מנתק את רצף 24 החודשים החסרים. 20. בבואי לקבוע האם יש להפחית מסך כל הנזק שנגרם לתובע בגין אי העברת כספים למבטחים, שקלתי את העובדה שהיו לתובע מעסיקים נוספים ולא הובהר שהעבירו למבטחים או שהוגשה נגדם תביעה בגין אי העברה למבטחים. כן שקלתי את המנעותו של התובע מהבאת ראיות לגבי מעסיקים נוספים. יחד עם זאת, שעה שהנתבעת היתה מקום העבודה האחרון של התובע באותה תקופה ומכל מקום לא הוכח אחרת, הרי שאת שיעור הרשלנות התורמת במקרה זה יש להעמיד על 20% אחוזים. 21. חוות דעת אקטוארית מטעם התובע ניתנה חוות דעת של גב' איילה אבני, יועצת פנסיונית. על פי חוות דעתה, התובע צבר במבטחים, בעבודתו אצל מעסיקים אחרים, פנסיה בשיעור 1,557 ₪ לחודש. בסיס השכר אצל הנתבעת עמד, לשיטתה, על 4,750 ₪, בעליה צפוייה של 2% לשנה (על כך הסכימה גם האקטוארית מטעם הנתבעת). על פי מסקנתה, הפנסיה שהיה התובע מקבל בגיל 67, לו הנתבעת היתה מבטחת אותו כנדרש, היתה עומדת על 6,180 ₪ לחודש (ביחד עם הפנסיה הקיימת ) וכן היה התובע מקבל מענק שנים עודפות בסך 51,899 ₪. עוד חישבה את הפנסיה שיקבל לו יבוטח בקרן אלטרנטיבית והגיעה למסקנה שההפרש בין שתי הקצבאות הוא 1,519 ₪, מגיל 67 ולכל תוחלת החיים, לפי מקדם 197. לכך יש להוסיף את מענק שנים עודפות. על פי חוות דעתה, עומד סך הנזק על 351,142 ₪. 22. בחקירה הנגדית התברר כי החישוב שערכה נכון מהמועד שבו יגיע התובע לגיל 67 ועד לניצול מלוא תוחלת החיים. גב' אבני הודתה מייד בתחילת הדברים, כי ככל שהנזק המחושב משולם כיום, יש לערוך היוון של הסכומים. גב' אבני ערכה תחשיב כלשהו במעמד הדיון ומסרה מספר, שלטענתה מהווה את סכום הנזק כשהוא מהוון. מדובר בנתון שלא מופיע בחוות הדעת, אשר נמסר במהלך חקירתה הנגדית של העדה על דוכן העדים, מבלי שהוסבר אופן חישובו ומבלי שניתנה לצד השני הזדמנות ראויה להתייחס אליו במסגרת השאלות שהופנו לעדה בחקירה הנגדית. לפיכך אין לייחס לו משקל רב בתוך חומר הראיות. 23. בהמשך חקירתה הנגדית ניסתה גב' אבני להסביר מדוע לא חישבה את הסכום המהוון בתוך חוות הדעת, וטענה, בין היתר, כי גם המקדם בו הכפילה את ההפרש החודשי צפוי לעלות. ואולם בהמשך עדותה אישרה כי "אין מנגנון אוטומטי שמעלה את המקדם". בנוסף, במסגרת הסיכומים העמיד ב"כ התובע את התביעה ברכיב זה בשיעור הסכום המהוון שציינה גב' אבני במהלך חקירתה הנגדית, ובכך הודה למעשה כי לצורך חישוב הנזק נכון להיום יש לערוך היוון של הסכומים. 24. בחוו"ד האקטוארית מטעם הנתבעת, של הגב' אורית ניר, הנתונים לעניין בסיס השכר ותוספת של 2% לשנה זהים לנתונים בחוות דעתה של גב' אבני. בהתייחס לשווי הפסד הפנסיה בשיעור החודשי, הגיעה גב' ניר לתוצאה שונה מזו של גב' אבני. ההפרש בין שתי חוות הדעת עומד על 177 ₪ לחודש. תקופת החישוב על פי חוות דעתה של גב' ניר היא החל ממועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ועד להגיעו לגיל פרישה. על פי עדותה, החישוב נערך לגבי נזקים עתידיים, ללא קשר לזכויות שצבר התובע בעבר, לגביהן אישרה גם גב' אבני כי אין לנתבעת כל אחריות לזכויות אלה, שכבר שייכות לתובע. 25. ב"כ התובע מנסה לטעון בסיכומיו כי לגב' ניר לא היה מספיק מידע לגבי המשמעות של מסלולי הפנסיה השונים (מקיפה או יסוד) בקרן הפנסיה הותיקה. לטענתו, יש חשיבות רבה לעובדה שהתובע היה במסלול פנסיה "מקיפה" (ולא "יסוד"). ואולם גב' ניר הבהירה בחקירתה הנגדית כי ערכה את החישובים בהתאם למסלול פנסיה מקיפה, (עמ' 7 לפרוטוקול), כך שטענה זו נדחית. 26. עוד העידה גב' ניר בחקירתה הנגדית כי ערכה את החישובים של זכויות התובע בשני המסלולים עד להגיעו לגיל 60 ולא עד לגיל פרישה (67). גב' ניר הבהירה כי הנחת יסוד זו נעשתה לטובת התובע, שכן בהגיעו של התובע לגיל 60 היה מגיע לשיעור הצבירה המקסימלי בקרן הפנסיה הותיקה ולא יכול היה לצבור זכויות נוספות. לטענתה, חישוב הסכומים שהיה צובר לאחר גיל זה בהסדר פנסיה חלופי, היה מעלה את שיעור הפנסיה בהסדר החלופי וכתוצאה מכך באופן ישיר, היה מפחית את שיעור הנזק. טענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה לו ערכה את החישוב עד גיל 67, ולא עד גיל 60, גב' ניר היתה מגיעה לתוצאה זהה לזו של גב' אבני, אינה נכונה. במקרה כזה, שיעור הפנסיה בהסדר החלופי (לו היו נמשכות הפרשות עד גיל 67) היה עולה, בעוד ההסדר בפנסיה ותיקה לא היה משתנה וכתוצאה מכך, ההפרש בין הסכומים היה קטן והנזק היה קטן. 27. כאמור, ההפרש בין שתי חוות הדעת בהתייחס לשיעור הנזק החודשי עומד על 177 ₪ לחודש בלבד. התוצאה שמתקבלת מהכפלת סכום זה במקדם המצויין בחוו"ד מטעם התובע (197) עומדת על 34,869 ₪, כאשר סכום זה אינו מהוון. ואולם ההבדל בין התוצאה הסופית בחוו"ד של גב' ניר לבין הסכום שציינה גב' אבני בחקירתה הנגדית בדבר שיעור הנזק המהוון (138,757 ₪) עומדת על כ- 50,000 ₪. נוכח ההבדל הלא מוסבר בין שתי התוצאות כאמור ולאור העובדה כי התוצאה אליה הגיעה גב' אבני נמסרה במהלך חקירתה הנגדית ולא בחוות הדעת, יש להעדיף לעניין זה את מסקנתה של גב' ניר, כפי שהוצגה בחוות דעתה. 28. לטענת התובע, גב' ניר התעלמה בחוות דעתה ממענק שנים עודפות, לו היה זכאי התובע על פי תנאי קרן הפנסיה הותיקה בגין השנים שבין הגיעו לשיעור הצבירה המקסימלי (בגיל 60) לבין גיל הפרישה (67). אכן גב' ניר לא התייחסה לנתון זה בחוות דעתה, וכאשר נשאלה לגביו בחקירה הנגדית השיבה: "כאשר מבוטח צובר 70% והוא ממשיך לעבוד אני משיבה שיש מענק שנים עודפות או שהוא יכול להפריש לקרן חלופית. המענק שנים עודפות גורם לו מחסור כלכלי". מתשובה זו עולה כי אף שלשיטתה קבלת מענק שנים עודפות אינה כלכלית למבוטח, קיימת אפשרות לצבירת זכויות נוספות במהלך השנים העודפות, וכי זכויות אלה לא נלקחו בחשבון בתחשיב הנזק הפנסיוני כפי שנערך על ידה. 29. מנגד, בחוות דעתה של גב' אבני, אשר חישבה את מענק השנים העודפות במסגרת הנזק, לא צויין סכום המענק כשהוא מהוון. במסגרת סיכומיו הציג ב"כ התובע חישוב של סכום המענק המהוון. מחד - לא ניתן לקבל חישוב שנערך בסיכומים ולא במסגרת חוות דעת מומחה. מאידך - מדובר בסכום בלתי מבוטל אשר המומחית מטעם הנתבעת התעלמה ממנו כליל בחוות דעתה, אף שאישרה שקיים רכיב זה אשר התובע הפסיד אותו עקב אי העברת כספים למבטחים. לפיכך בקביעת גובה הפיצוי, יש להתחשב גם ברכיב מענק שנים עודפות כפי שחושב בחוות דעת התובע. 30. סיכום - גובה הנזק בנסיבות המתוארות, מאחר וסכומי הנזק המצויינים בחוות דעת מטעם התובע אינם משקפים נכונה את הנזק הפנסיוני הצפוי בערכו המהוון, ומאחר והנטל להוכחת שיעור הנזק מונח על כתפי התובע - הרי שהתובע לא צלח בהרמת נטל זה ויש לאמץ לעניין זה את חוות דעתה של גב' ניר. על פי חוות דעתה, שיעור הנזק הפנסיוני שנגרם לתובע בגין אי ביצוע העברות לקרן הפנסיה הותיקה בתקופת עבודתו בנתבעת עומד על 91,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הרכיב של מענק שנים עודפות, אשר הנתבעת לא התייחסה אליו כלל בחוות הדעת, על פי התחשיב המהוון המופיע בסיכומי התובע, סה"כ 19,349 ₪. 31. סך כל הנזק עומד על 110,349 ₪. 32. בהתאם לאמור בפסק הדיל לעיל, הנתבעת נושאת באחריות בגין 80% מהנזק הנ"ל ובסך של 88,279 ₪. 33. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע ברכב זה - 88,279 ₪. הודעה מוקדמת 34. כעולה מחומר הראיות, מכתב הפיטורים נשלח לתובע ביום 5/8/09. מועד כניסת הפיטורים לתוקף שצויין במכתב הוא ה- 10/8/09. 35. בכתב ההגנה נטען כי התובע פוטר בשל הפרות משמעת חמורות, לאחר שעשה שימוש בנשק של הנתבעת לצרכי עבודה במקומות אחרים ולפיכך, בהתאם להוראת סע' 16 להסכם העבודה בין הצדדים, לא היה זכאי להודעה מוקדמת עם פיטוריו. טענת הנתבעת לעניין זה לא הוכחה, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך. במכתב הפיטורים צויין כי הפיטורים הם "עקב הפרות משמעת הולכות ונשנות לרבות אי רצונך לכבד הליך חוקי לחלוטין של שינוי תנאי עבודה במשימות", אך לא נאמר דבר לגבי שימוש אסור בנשק הנתבעת. הסיבה שצויינה במכתב הפיטורים תומכת דווקא בגירסת התובע, לפיה פיטוריו נבעו מהעובדה שסירב לחתום על מסמך לגבי שינוי תנאי העבודה. לאור האמור לא הוכח כי נסיבות פיטוריו של התובע מצדיקות פיטורים תוך שלילת הודעה מוקדמת. התובע זכאי לפיצוי בגין יתרת תקופת ההודעה המוקדמת. 36. גירסת התובע לגבי שיעור הפיצוי בגין תמורת הודעה מוקדמת, לא היתה אחידה. בכתב התביעה טען כי בגין תקופת עבודה בת 15 חודשים, ובקיזוז 5 ימי הודעה מוקדמת שניתנו לו על פי מכתב הפיטורים, זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגין 9 ימים. בתצהירו טען התובע לזכאות לפיצוי בגין 11 ימי הודעה מוקדמת. בסיכומים טען התובע כי תקופת עבודתו היא בת 15 חודשים ובגינה זכאי ל-15 ימי הודעה מוקדמת, מתוכה קיבל רק חמישה ימים. 37. תקופת עבודתו של התובע בגינה זכאי הוא להודעה מוקדמת הינה החל מחודש 12/08 ועד לפיטוריו ביום 5/8/09. בתקופה שקדמה לחודש 12/08 חלה הפסקה בעבודה, בת למעלה מ- 3 חודשים, תוך ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. לפיכך אין לכלול תקופה זו בתקופת עבודתו של התובע. 38. ב"כ התובע מפנה להוראת סע' 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, כנוסחה היום, לפיה הפסקה שאינה עולה על חצי שנה אינה מפסיקה את רציפות העבודה. הוראה זו נכנסה לתוקף בחודש דצמבר 2009, ואינה רלוונטית לתקופת עבודתו של התובע. 39. בהתאם להוראת סע' 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א - 2001, זכאי היה תובע להודעה מוקדמת בת 8 ימים. בקיזוז תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה בפועל, נותר התובע זכאי לפיצוי נוסף עבור 3 ימי הודעה מוקדמת. שכרו היומי האחרון של התובע עמד על 350 ₪, ובהתאם לכך זכאי התובע לפיצוי בגין יתרת הודעה מוקדמת בסך של 1,050 ₪. פדיון חופש 40. בגין תקופת העבודה בת 8 חודשים, במהלכה עבד התובע בפועל 130 ימים (כעולה מתלושי השכר), ובהתאם להוראת סע' 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית זכאי התובע ל- 6 ימי חופשה. שכרו היומי הממוצע של התובע, בהתאם להוראת סע' 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית עומד על 180 ₪ (התובע לא הועסק במשרה מלאה). בניגוד לטענת התובע, אין לכלול בחישוב שכרו היומי את רכיבי הנסיעות והאש"ל, שכן המדובר בתשלומים שאינם בגדר שכר עבודה. בהתאם לכך זכאי התובע היה לדמי חופשה בסך של 1,080 ₪, עבור כל תקופת העבודה. 41. בחודשים 7/09 ו- 9/09 שולם לתובע סך כולל של 2,300 ₪ בגין חופשה. לפיכך התובע לא זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב תביעה זה. גמול עבודה במנוחה השבועית 42. בכתב התביעה פירט התובע את המועדים בהם הועסק לטענתו במנוחה השבועית. הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע ואף התייחסה למועדים שציין התובע במסגרת כתב ההגנה תוך הצגת תחשיב חלופי לזה של התובע. לטענת הנתבעת, השכר היומי ששולם לתובע למעשה כלל בתוכו גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית. 43. בסיכומיה טענה הנתבעת לראשונה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת עבודה בשעות שבת וחג. ואולם בהיעדר הכחשה במסגרת כתב ההגנה ולאור התייחסותה המפורשת של הנתבעת למועדים הנטענים על ידי התובע, אין בידי לקבל טענה זו. ככל שהנתבעת ביקשה להפריך את טענת התובע לעניין זה, היה עליה להציג דו"חות נוכחות בהתייחס למועדים הרלוונטים. בהיעדר דו"חות נוכחות ומאחר והנתבעת לא הכחישה את טענת התובע בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה, יש לאמץ את גירסת התובע בדבר עבודתו בימי המנוחה השבועית כנטען בכתב התביעה. 44. טענת הנתבעת בדבר הכללת גמול עבודה במנוחה השבועית בשכר העבודה היומי - נדחית. ככלל אין מניעה כי גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ישולם לעובד כתשלום גלובלי ולא פרטני. הפסיקה הכירה באפשרות תשלום זו כתחליף להסדר החוקי לעניין השעות הנוספות. ואולם לשם כך יש לציין רכיב שכר זה כרכיב נפרד המחושב באופן שאינו מפחית מהגמול שהיה משתלם לעובד לפי החוק (דב"ע מד/3-34 בנק ישראל נ' דוד אלון, פד"ע טז, 76). בענייננו לא מצוי בתלושי השכר רכיב שכר נפרד של גמול עבודה במנוחה השבועית, ולפיכך לא ניתן לטעון כי התובע קיבל תשלום זה כחלק משכר עבודתו. 45. בהסכם העבודה צויין כי השכר השעתי המינימלי בסך של 25 ₪ לשעה, כולל "תוספת כוללת בשיעור 10% בעד עבודה בשעות נוספות". ואולם לא צויין כי סכום זה כולל גם גמול עבודה במנוחה השבועית (שהינו גבוה יותר מגמול עבודה בגין השעות הנוספות הרגילות). בנוסף - השכר השעתי הנקוב בהסכם העבודה מהווה מעין רף מינימלי לשכרו של התובע, כפי שנקבע במהלך העבודה. ככל שהיה בכוונת הנתבעת לייחס חלק מהשכר ששולם בפועל לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, היה עליה לציין זאת במסגרת רכיב נפרד בתלוש השכר. יתירה מזאת, בתלוש שכר חודש 4/09 מופיע רכיב של "שעות שבת-חג" בנפרד ממשכורת. עובדה זו מפריכה את טענת הנתבעת בדבר הכללת גמול עבודה במנוחה השבועית בתוך משכורתו הכוללת של התובע. 46. לאור האמור, התובע זכאי להפרשי גמול עבודה במנוחה השבועית בגין במועדים המפורטים בכתב התביעה, בשיעור של 50% מהשכר היומי הרגיל בכל אחד מהמועדים הנטענים. בניגוד לטענת התובע, יש לחשב את התוספת בגין עבודה במנוחה השבועית בהתאם לשכר היומי בלבד, ללא הרכיבים של נסיעות ואש"ל. טענת התובע לפיה החלוקה לרכיבי השכר היא "חלוקה סמנטית בלבד" לא הוכחה כלל, כאשר התובע, המבקש לסתור את הנתונים הנקובים בתלושי השכר לא הציג ראיה כלשהי לתמיכה בגירסתו. 47. בגין ימי המנוחה השבועית המפורטים בכתב התביעה, זכאי התובע לתוספת גמול עבודה במנוחה השבועית בסך של 2,650 ₪ (בשיעור של 50% משכר העבודה ביומי בכל אחד מהמועדים המפורטים). מתוך סכום זה יש להפחית את הסך של 400 ₪ ששולם לתובע בגין רכיב "שעות שבת-חג" בשכר חודש 4/09. לפיכך זכאי התובע לסך של 2,250 ₪ בגין רכיב זה. הפחתת שכר 48. התובע עותר לתשלום הפרשי שכר בגין הפחתת השכר שנעשתה לטענתו באופן חד צדדי, בחודשיים האחרונים לעבודתו. 49. מחומר הראיות עולה כי ביום 23/6/09 נמסר לתובע מסמך הנושא כותרת "שינוי תנאי שכר ועבודה במשימות אבטחת האישים בחברה". התובע התבקש לחתום על המסמך, אך סירב בטענה כי מדובר בפגיעה בתנאי שכרו. כעולה ממכתב הפיטורים שנמסר לתובע, סירובו של התובע לשינוי בתנאי השכר, הוא שהוביל בסופו של דבר להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. 50. התובע אישר חתימתו על הסכם העבודה מיום 12/11/08 (נספח ב' לתצהירו של מר שי כהן). 51. בבחינת הוראות הסכם העבודה בהתייחס לתנאי השכר עולה כי בניגוד לטענת התובע, המסמך בדבר שינוי תנאי העבודה אינו מנוגד להוראות ההסכם. בסע' 9 להסכם העבודה, שעניינו "תנאי שכר" נקבע כי בגין כל שעת עבודה יהיה התובע זכאי ל- "סכום שיסוכם בינו לבין החברה מראש טרם ביצועו של כל סוג עבודה או פרק עבודה (לדוגמא - תקופת ליווי משלחת מסוימת), בכל מקרה, לא יפחת הסכום מ- 25 ₪ לשעה (ברוטו) (כולל "תוספת כוללת בשיעור 10% בעד עבודה בשעות נוספות")". השכר היומי של 350 ₪, כפי ששולם לתובע בחודשים 7/09 ו- 8/09, כאשר יום עבודה אינו עולה על 14 שעות, עומד בתנאי הסכם העבודה כאמור. 52. טענת התובע כי מלבד הסכם העבודה החתום נערך הסכם נוסף בעל פה, לפיו שכרו היומי יעמוד על 600 ₪ (עמ' 10 לפרוטוקול) לא הוכחה. העובדה כי בחודשים 1/09 - 6/09 שכרו היומי של התובע כולל הוצאות נסיעה ואש"ל עמד על 600 ₪ אינה מעידה על עריכת הסכם חדש, שכן תנאי השכר הנ"ל מתיישבים עם הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים. 53. אכן בהתאם למכתבה מיום 23/6/09 ביקשה הנתבעת לשנות את תנאי השכר, לפיהם שולם שכרו היומי של התובע בחצי שנה האחרונה שקדמה להודעתה. בפועל, כעולה מתלושי השכר לחודשים 7/09 - 8/09, הופחת שכרו היומי של התובע (לא כולל הוצאות) מ- 400 ₪ ל- 350 ₪. 54. משהודיעה הנתבעת בדבר שינוי תנאי השכר, אף אם ההודעה ניתנה באופן חד צדדי, וככל שאינה מנוגדת להוראות החוק ו/או ההסכם בין הצדדים - אין לתובע זכות קנויה לקבלת תנאי השכר הקודמים. הסעד העומד לרשותו של עובד במקרה של פגיעה חד צדדית בשכרו, הוא התפטרות בדין מפוטר. סעד זה אינו רלוונטי בעניינו של התובע אשר לא השלים שנת עבודה בנתבעת ולפיכך ממילא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. 55. לאור האמור לא הוכחה זכאות התובע לפיצוי בגין הפחתת שכר בחודשיים האחרונים לעבודתו. ניכויים משכר עבודה 56. התובע עותר להשבת סכומים שנוכו משכרו בחודשים 3/09 - 8/09 כחלק העובד בהפרשות לפנסיה וכן בגין "דמי טיפול" כנקוב בתלושי השכר. 57. לטענת הנתבעת הסכומים שנוכו על חשבון חלק העובד בהפרשות לפנסיה אמנם לא הועברו לקרנות הפנסיה, ואולם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים ולאחר שהתבררה הטעות, נשלחה לתובע המחאה על חשבון ההפרשות שנצברו עבורו. התובע אישר זאת במסגרת כתב התביעה ובתצהירו. לפיכך למעשה התובע קיבל תשלום עבור הסכומים שנוכו משכרו ולא הועברו על ידי הנתבעת לקרנות הפנסיה, ואין הוא זכאי להשבתם פעם נוספת. 58. לגבי דמי טיפול, טענה הנתבעת כי מדובר בדמי טיפול ענפיים בהסתדרות, המשולמים עבור עובדים בענף השמירה. טענה זו לא הוכחשה על ידי התובע, אשר בעצמו העלה טענה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה על תנאי העסקתו. על פי סע' 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, דמי טיפול מקצועי - ארגוני, הם אחד הרכיבים המותרים לניכוי משכר עבודה. לא הוכח כי ניכוי הסכומים בגין "דמי טיפול" משכרו של התובע נעשה שלא כדין, ובהתאם לא הוכחה זכאותו להשבתם. פיטורים שלא כדין 59. בתצהירו העלה התובע לראשונה טענה בדבר זכאותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע, והותיר את שיעור הפיצוי לשיקול דעת בית הדין. התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה בהתאם. במהלך דיון ההוכחות התנגדה הנתבעת להרחבת חזית לעניין זה. התובע חזר על טענתו בדבר פיטורים שלא כדין גם במסגרת הסיכומים. מאחר ומדובר בטענה חדשה שלא הועלתה במסגרת כתב התביעה, מתקבלת טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית. סוף דבר 60. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 88,279 ₪ כפיצוי בגין נזק פנסיוני. ב. סך 1,050 ₪ בגין הודעה מוקדמת. ג. סך 2,250 ₪ בגין גמול עבודה במנוחה השבועית. כל הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/9/09 ועד התשלום בפועל. 61. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, צמודים כדין מהיום. פנסיהמבטחים (פנסיה)