לטענת התובעת, הנתבע שימש כמנהל מכירות ומתוקף תפקידו הבכיר היה עליו לדאוג לגביית חובות לקוחות לצד החתמתם על הסכמי הפצה והסדרי ערבויות. משאין מחלוקת כי הנתבע לא עשה כן, גרמו מחדליו החמורים חובות עצומים לתובעת על כן ,יש לחייב הנתבע בחובות שהותירו לקוחותיו. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות העובד כלפי המעסיק על חובות של לקוחות: 1. בפנינו תביעת חברת גרפיקאד בע"מ אספקה למערכות מחשוב (להלן- התובעת) כנגד הנתבע (להלן- הנתבע) אשר הועסק בשורותיה בתקופות שונות. 2. התובעת עתרה לחיוב הנתבע בחובות שהותירו לקוחותיו בסכום של 323,365 ₪; השבת סכום של 51,209.79 ₪ אשר שולם לנתבע במסגרת הסדר פשרה שהושג בין הצדדים; פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין הפרת חובותיו כעובד, לרבות חובותיו על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999. הצדדים לתובענה- 3. התובעת הינה חברה הפועלת בתחום ציוד ואספקה למערכות מחשב. 4. הנתבע עבד אצל התובעת בתקופות שונות ובתפקידים שונים. התקופה הרלבנטית לתביעה אשר בפנינו הינה תקופת העסקתו מיום 1.1.08 ועד ליום 26.4.09. רקע עובדתי כעולה מעדויות הצדדים ומסמכי התיק - 5. בשלהי שנת 2007 ניהלו הצדדים משא ומתן אשר בסיומו הוסכם על תנאי העבודה הבאים: שכר נטו של 18,000 ₪. רכב אוטומטי על חשבון החברה (עלות+אחזקה) גילום המס על המעביד. ביטוח מנהלים על כל השכר. העברת בעלות אוטומטית של פוליסת ביטוח המנהלים על כל מרכיביה לידי העובד הן במקרה של פיטורים ביוזמת המעביד מכל סיבה שהיא והן במקרה של התפטרות העובד מכל סיבה שהיא. 18 ימי חופשה שנתית. הודעה מראש על הפסקת עבודה תימסר בהתראה של 60 יום. קרן השתלמות אחרי חצי שנת עבודה על כל השכר. 7.5% מעביד, 2.5% עובד. מכשיר טלפון סלולרי. (ראו נספח א' לכתב התביעה). 6. במהלך שנת 2008 העלו הצדדים טענות הדדיות זה כלפי זה. התובעת טענה כי בעת התקשרות הצדדים הציג בפניה הנתבע מצג על פיו הינו קשור עם לקוחות אשר עתידים להזמין סחורה בהיקף של כחצי מיליון ₪ בחודש, על כן נאותה להתקשר עם התובע בתנאים מטיבים. משהתברר במהלך המחצית השניה של שנת 2008 כי המכירות ללקוחות הנתבע אינן מגיעות להיקפים המובטחים והבטחותיו הינן הבטחות סרק ,הודיעה התובעת לנתבע כי יאלצו לקבוע מחדש את תנאי העסקתו. מנגד טען הנתבע כי מעולם לא הציג לתובעת מצגים מחייבים מבחינת היקף המכירות אלא ציין את כישוריו המקצועיים כאיש מכירות בענף. עוד טען הנתבע כי בחודש ינואר 2008 נוכה ממשכורתו רכיב ביטוח המנהלים כך ששולם שכר חודשי בסך 16,680 ₪ חלף 18,000 ₪ כפי שסוכם בין הצדדים. 7. ביום 21.12.08 שלח הנתבע מכתב מאת ב"כ דאז, שעניינו- "הודעה על הרעה מוחשית בתנאי העבודה והתראה לפני הליכים משפטיים". במכתבו הלין הנתבע על ניכוי הסכומים בגין ביטוח מנהלים משכרו והעברתם באיחור לחברת הביטוח. כמו כן הלין על אי הפרשות לקרן השתלמות החל מחודש יוני 2008 וכן ניכוי סכומים לקרן השתלמות בחודשים אוגוסט- נובמבר, אשר טרם הועברו לקרן. כן הלין הנתבע על העדר תשלום בגין שעות נוספות כמתחייב על פי החוק (נספח ב' לכתב התביעה). 8. בעקבות מכתב זה התנהל בין הצדדים משא ומתן במהלכו מסרה התובעת לנתבע ביום 9.1.09 הצעה בדבר תנאי העסקה חדשים (נספח ג' לכתב התביעה). 9. ביום 14.1.09 הודיע הנתבע לתובעת כי הוא מתפטר ודינו כדין מפוטר (נספח ד' לכתב התביעה). 10. הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן במסגרתו הסכימה התובעת לשלם לנתבע סכום נוסף בסך של כ 51,000 ₪, ומנגד הסכים הנתבע להפחתת שכרו לסכום של 15,500 ₪. 11. בתאריך 26.4.09 הודיע הנתבע על התפטרותו מהעבודה תוך מתן ימי הודעה מוקדמת של 30 יום. העדים - 12. מטעם התובעת העידו מנהל התובעת מר דורון שפירא וכן מר יואב בן נון הבעלים של חברת טופ לייזר 2001 בע"מ. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וכן מר ליאור יצהרי (להלן- מר יצהירי). דרישת התובעת להשבת חובות שהותירו לקוחות הנתבע - 13. לטענת התובעת, הנתבע שימש כמנהל מכירות ומתוקף תפקידו הבכיר היה עליו לדאוג לגביית חובות לקוחות לצד החתמתם על הסכמי הפצה והסדרי ערבויות. משאין מחלוקת כי הנתבע לא עשה כן, גרמו מחדליו החמורים חובות עצומים לתובעת על כן ,יש לחייב הנתבע בחובות שהותירו לקוחותיו. מנגד טען הנתבע כי הועסק כאיש מכירות כיתר אנשי הטלמרקטינג והמכירות בחברה .מעולם לא היו עובדים תחתיו ותפקידו לא כלל סמכויות ניהול כלשהן. עוד נטען כי לא היה אחראי על מדיניות גבייה או בטחונות והעניין היה מסור לשקול דעתו הבלעדי של דורון שפירא. תפקידו כאיש מכירות היה לאתר לקוחות פוטנציאלים לרכישת מוצרי התובעת ולהעביר פרטיהם לדורון שפירא על מנת שיסכם את תנאי ההתקשרות מול הלקוחות, הסדרי תשלום, דרישות לערבויות ,נוסחי הסכמים וכיוצ'. לטענתו, פעולות הגביה היחידות שביצע נעשו רק לעיתים כאשר נדרש לאיסוף המחאות מלקוחות ,במסגרת פגישות עבודה אשר קיים עימם. עוד נטען כי לא היה כל נוהל מסודר בעניין החתמת ערבויות אישיות, הלקוחות לא נדרשו לכך ,למעט מקרים יוצאי דופן ובהתאם לשיקול דעתו של דורון שפירא. 14. להוכחת גרסתה נסמכת התובעת על נספח א' לכתב התביעה, בו צוין כדלקמן: "הנני מתכבד בזאת להציע לך עבודה כמנהל מכירות" וכן נספח ב' בו צוין ע"י ב"כ הנתבע דאז כי מרשו הועסק בתובעת כמנהל מכירות. נקדים ונציין כי לשיטתינו, הכותרת אשר נתנו הצדדים לתפקיד אינה קובעת את מהותו אלא המטלות אשר הוגדרו במסגרת התפקיד וכן העבודה שבוצעה בפועל. העובדה כי התפקיד הוגדר כ"מנהל מכירות" בשונה מ "איש מכירות" אינה מלמדת כי הנתבע הועסק בתפקיד בכיר ומתוקף תפקידו היה עליו לפעול לגביית חובות לקוחות והחתמתם על הסכמי הפצה וערבויות. התובעת לא הציגה ראשית ראיה ולו לכאורה, להוכחת הטענה ומנגד הנתבע הכחיש טענות התובעת בעניין זה. 15. זאת ועוד. התובעת לא הציגה נוהל פנימי או הוראה לעניין המצאת ערבויות מלקוחות כהנהוג לשיטתה וממילא לא ביססה טענתה כי הנתבע היה מחויב לנוהל כזה (ראו עדות דורון שפירא עמ' 7 לפר' שורות 32-31) . כמו כן בהצעות העבודה אשר צורפו (נספחים א' ו- ג' לכתב התביעה) לא הוזכר כלל עניין זה, ולא צורף כל מייל או תכתובת מ"זמן אמת" המורה לנתבע או לעובד אחר בתובעת לעשות כן. בנוסף, אין כל תכתובת בה מלינה התובעת כנגד הנתבע כי לא נהג בהתאם להוראות והנהלים. (ראו עמ' 7 לפר' שורות 31-32). 16. בכתב התביעה נטען כי על אף דרישת התובעת כי לקוחות עמם עבד הנתבע יחתמו על הסכמי הפצה מסודרים והסדרי ערבויות בענף, הנתבע התנגד לדבר וטען כי לאור היכרותו ביכולתו להתחייב בשם הלקוחות (סעיף 21-22 לתצהיר דורון שפירא). משעסקינן בעובד שכיר ,להבדיל משותף עסקי או בעל מניות בחברה ,לא ברור הרציונל העומד מאחורי טיעון זה על פיו עובד שכיר יטול על כתפיו, כטענת התובעת , אחריות לחובות לקוחות אחרים הגם שמוכרים הם לעובד היכרות קודמת עובר לתפקידו בתובעת. נטל ההוכחה כי התובע "התנגד מכל וכל" לפעול בהתאם להוראות מנהלו (עמ' 7 לפר' שורות 30-29) מוטל על התובעת. נחזור ונבהיר כי מעבר לטענות בעלמא לא הציגה התובעת אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענותיה. לא הובאה כל ראשית ראיה לקיום נוהל בעניין החתמת לקוחות על הסדרי הפצה והסדרי ערבויות או טרוניות כאלה ואחרות כנגד הנתבע בעניינים אלה. הדעת נותנת כי ככל שהדברים נאמרו במהלך תקופת העבודה, היו באים הם לידי ביטוי במסמכים כתובים המופנים לנתבע. אין לקבל את נסיון מנהל התובעת להפוך את היוצרות ולייחס לנתבע סמכות לקביעת היחסים בין הצדדים, שעה שכאמור עסקינן בעובד התובעת, אשר לא הוכח בפנינו כי תפקידו כלל סמכויות ניהול או סמכויות אחרות. 17. על יסוד כל האמור לעיל, באנו למסקנה כי לא הוכח כי הנתבע נדרש במסגרת תפקידו להחתים לקוחות על הסכמי הפצה והסדרי ערבויות. כמו כן לא הוכח כי תפקיד הנתבע כלל גביית חובות מעבר לחובה הבסיסית להעביר לידי התובעת המחאות אשר לעיתים נמסרו לידיו, במהלך פגישותיו עם הלקוחות(ראו סעיף 26 לתצהיר התובע וכן עמ' 17 לפר' שורות 33-31). בהתאמה ,אין לקבל את טענת התובעת כי הנתבע הפר חובות אלה ובכך פעל בניגוד לנהלים אשר כאמור לא הוכחו בפנינו. 18. מסקנתנו מתחזקת נוכח עדות מר יצהרי, עד התובע, אשר שימש כאיש מכירות בתובעת בין השנים 2008-2007. מר יצהרי העיד בתצהירו כי הנתבע שימש כאיש מכירות ולא מנהל. העד חזר על דברי הנתבע בעניין תפקיד אנשי המכירות בתובעת (ראו סעיף 5 לתצהיר מר יצהרי). נציין כי גרסתו בעניין זה לא נסתרה. 19. התובעת מבקשת להבנות מהעובדה כי משכורתו של מר יצהרי היתה נמוכה בהרבה ממשכורת הנתבע (עמ' 14 לפר' שורות 33-31) ובכך ללמוד לגרסתה, כי היה הבדל בין התפקידים אשר בצעו השניים. ראשית, נבהיר כי יתכן וההבדל נעוץ בניסיון הנתבע ובפרמטרים נוספים, ולאו דווקא במהות התפקידים. התובעת טענה כי תנאי העסקתו הגבוהים במיוחד של הנתבע מבוססים על המצגים שהציג בפניה טרם החל עבודתו (עמ' 10 לפר' שורה 21). מכל מקום, התובעת שהינה בבחינת "המוציא מחברו" בהליך זה, לא הביאה לעדות איש מטעמה על מנת לחזק גרסתה כי ההבדל בשכר משקף הבדל בתפקיד ובחובות הנגזרות. הימנעותה מהבאת עדים להוכחת הטענה, פועלת לחובתה. יוער כי עדות דורון שפירא בעניין אי הבאת עד מטעמו היתה מתחמקת ולא משכנעת על כן, לא מצאנו ליתן בה אמון .(ראו עמ' 13 לפר' שורות 33-26). שנית, וככל שניתן היה לגרוס כי קיים הבדל בין התפקידים אשר ביצעו הנתבע מחד ומר יצהרי מאידך, אין בכך כדי לחזק את טענות התובעת בדבר חובות הנתבע במסגרת תפקידו ,לרבות נוהל החתמת ערבויות כדבר שבשגרה וגביית חובות מלקוחות, בהעדר ראשית ראיה. 20. נוסיף כי אף לגופו של עניין ,לא מצאנו לקבל את טענות התובעת בעניין השבת חובות לקוחות , מששוכנענו כי הטענות בקשר לחובות בכלל וייחוסם לנתבע בפרט, לא הוכח. לצורך השלמת התמונה נדין בטענות התובעת ביחס לכל אחת ואחת מהחברות בנפרד ,כמפורט להלן- חברת עדיין שיווק- 21. לטענת התובעת, הנתבע אפשר ואישר לחברת "עדיין שיווק" ,חברה מבין לקוחותיו ,להמשיך ולהזמין סחורה מהתובעת ולהגדיל את חובותיה מבלי לעדכן אותה. לשיטתה, החובות תפחו לסכום של 270,000 ₪ תוך שהנתבע מפר את החובה להחתים את הלקוח על הסכמי הפצה וערבויות להבטחת פרעון החוב ולאחר ששכנע את התובעת כי אין צורך להחתים את הלקוח בערבויות אישיות לאור היכרותו האישית עימו. מתן אישור להמשיך ולהזמין סחורה ובכך להגדיל את חוב הלקוח כלפי התובעת, מהווה הפרה בוטה של חובות האמון החלים עליו כעובד , בפרט נוכח תפקידו הבכיר . עוד נטען כי לאחר שמנהל התובעת גילה את ההיקף העצום של חובות "עדיין שיווק" פנה אל הנתבע ודרש כי חוב זה יגובה בערבויות אישיות של הלקוח וערב נוסף בעל יכולת כלכלית. לטענתו, לאחר זמן מה מסר הנתבע לדורון שפירא ערבות חתומה ע"י צד שלישי בצירוף צילום תעודת זהות הערב לחובות "עדיין שיווק" (להלן- מר בקרי ו/או הערב). בהמשך התגלה כי הערב החתום על הערבות התכחש לחתימתו וטען כי הערבות זויפה. בחודש יולי 2009 פתחה התובעת בהליכים משפטיים כנגד בעל העסק (מר יפרח דורון משה) וכנגד מר בקרי. בהמשך התברר כי מר יפרח דורון משה הינו לקוח מוגבל. לטענתה, הנתבע היה מודע לעובדה זו היטב והוליך את התובעת שולל שעה שהציג את הלקוח כמי שיגדיל את נפח המכירות. 22. מתקשים אנו לקבל את הטענה כי מנהל התובעת לא היה בקיא בענייני החוב שנצבר לחברת "עדיין שיווק" והותיר את שקול הדעת בעניינים אלה באופן בלעדי לנתבע. נשוב ונזכיר כי לא הוכח כי הנתבע הועסק בתפקיד בכיר אצל התובעת ואף לשיטת התובעת , דרשה כי הנתבע יחתים את החברה על ערבות, דבר המלמדת על מעורבות שליטה ופיקוח מצד התובעת. 23. כמו כן, הטענות כי הנתבע אפשר את הגדלת חובה של "עדיין שיווק" מתוך זדון או אדישות או רשלנות, לא נטענה בכתב התביעה. עילת התביעה בהתייחס לחברת "עדיין שיווק" התבססה על הטענה כי הנתבע היה מודע לעובדה כי הערבות אשר נחתמה מזויפת ובכך גרם לתובעת נזק כספי עצום לתובעת(ראו סעיף 25 לכתב התביעה). כך גם במכתב ההתראה אשר שלחה התובעת לנתבע מיום 26.11.09 (נספח ו' לכתב התביעה) הטענות כלפי הנתבע בנוגע לחברת "עדיין שיווק" התמקדו בזיוף הערבות בלבד(ראו סעיפים 9-7). עוד נוסיף כי לא נטען וממילא לא הוכח כי התובעת פנתה אל הנתבע והעלתה טענות בדבר חובות "עדיין שיווק" קודם לתאריך 26.11.09. 24. הדעת נותנת כי ככל שאכן סברה התובעת כי הנתבע אפשר לחברת "עדיין שיווק" ליצור חובות מתוך מודעות כזו או אחרת, היתה נוקטת בצעדים כלשהם כלפי הנתבע. העובדה כי התובעת פנתה אל הנתבע למעלה מחצי שנה לאחר שהאחרון סיים עבודתו בשורותיה , משהחלה בהליכי גביית החוב, מחלישה את גרסתה בדבר ייחוס האחריות בגין עצם החוב , לפתחו של הנתבע. התובעת נמנעה מלהציג ראיות בעניין מועד יצירת החוב (כגון כרטסת חשבון של אותו לקוח) וכפועל יוצא לא הוכחה טענתה כי החובות הנטענים נוצרו בתקופת עבודתו של הנתבע אצלה ועל ידו דווקא. נוסיף כי התובעת טענה כי החלה בהליכי גביה וגבתה מספר חובות על כן, לא ברור כיצד עותרת היא לקבלת החוב במלואו. 25. לעניין הטענה כי מדובר בערבות מזויפת אשר הנתבע היה מודע לה ובכך הפר בזדון את התחייבותו תוך יצירת קנוניה עם "עדיין שיווק" -סבורים אנו כי דין הטענה להידחות וזאת משלא הוכחה היא. לתצהיר דורון שפירא צורף כנספח י/2 העתק ההחלטה בבקשה להתנגדות לביצוע שטר בהליכים אשר התובעת פתחה כנגד מר בקרי. בהחלטה נכתבו הדברים הבאים- "המסמך הרלבנטי הוא הסכם להזמנת מוצרים שנכרת ביום 10.9.08 בין המשיב לבין יפרח דורון. בתחתית ההסכם, המשתרע על פני עמוד אחד, כתב ערבות ושטר בטחון. כתב הערבות נושא את פרטיו של המבקש (מר בקרי- ר.צ) ובסיומם חתימתו. שטר הבטחון אינו נושא פרטים כלשהם אך נחזה להיות בחתימתו של המבקש כטענת המשיב." הנה כי כן, התובעת טוענת בשני הליכים נפרדים טענות עובדתיות סותרות. בהליכים אחרים שהתנהלו כנגד מר בקרי טענה כי האחרון חתום על כתב ערבות ושטר בטחון. טענה זו לבדה, אינה מאפשרת לטעון במסגרת הליך זה כי הנתבע היה מודע לעובדה כי מדובר בערבות מזויפת והתנהלותו עולה כדי יצירת קנוניה עם חברת "עדיין שיווק". כאשר נשאל מר דורון שפירא בחקירתו הנגדית מכח מה צירף את מר בקרי כחייב להליכים שנפתחו בהוצאה לפועל כנגד עדיין שיווק, השיב- "מכח זה שיש לי ערבות , לא יודע אם היא מזוייפת או נחתמה. עד עכשו אני לא יודע" (עמ' 13 לפר' שורות 9-7). הסתירות בגרסת התובעת בהליך לביצוע השטר וטענותיה בפנינו מקעקעות גרסתה בעניין זה. עם זאת ולהשלמת התמונה יוסף כי טענתו של בקרי בדבר זיוף הערבות נדחתה בהחלטה שיפוטית ובפועל מתנהלים הליכים כנגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל אשר נפתחו כנגד עדיין שיווק (ראו עדות מר דורון שפירא עמק 13 לפר' שורות 20-18). חברת טכנו שרד- 26. בתצהירו (סעיף 44) העיד מר דורון שפירא לעניין חובות חברת טכנו שרד כדלקמן- "לאחר סיום עבודתו של הרשקוביץ נותר חוב נוסף של לקוח בשם טכנו שרד בגובה 31,803 ₪ ...גרפיקאד החלה בהליכים משפטיים כנגד החברה ובעליה והצליחה לבסוף, לאחר הוצאות לא מבוטלות לגבות את החוב". לאור האמור לעיל, לא ברור כיצד עותרת התובעת לתשלום בגין חוב זה. לא זו אף זו ,לתצהיר צורף פסק דין המחייב את החברה לשלם לתובעת את חובה (נספח יב'2). חברת גנא דאן 200 בע"מ- 27. הטענות שהועלו כלפי הנתבע ביחס לחובות חברה זו הינן כלליות ובלתי מפורטות. יצוין כי ההמחאות אשר צורפו לתצהיר לביסוס הטענות כנגד החברה(נספחים יג' 1-3) אין בהם כדי לתמוך בטענות התובעת ולו במקצת. נבהיר כי תאריכי ההמחאות מאוחרים לתקופת העסקת הנתבע. ככל שמדובר בהמחאות דחויות , דרוש דבר מה נוסף מלבד טענה בעלמא, לביסוס גרסת התובעת . כאשר נשאל דורון שפירא האם חלק מהחובות נוצרו בתקופה ששגיב היה מנהל המכירות השיב בחיוב (עמ' 9 לפר' שורות 3-4) עוד הבהירה התובעת כי ננקטו הליכי גביה כאלה ואחרים. דורון שפירא אישר כי התובעת הצליחה לגבות מחברה זו כ- 24,000 ₪ (עמ' 6 לפר' שורות 19-17). לפיכך ובהעדר פירוט וכימות בכלל ועדכני בפרט , דין טענות התובעת וייחוס חובות חברה זו לנתבע ,להדחות. התנהלות שיטתית העולה כדי תרמית- 28. לטענת התובעת התנהלות הנתבע עולה כדי תרמית. לטענתה, הנתבע נהג להעביר את אותו חוג לקוחות ממעסיק אחד למשנהו באמצעות הצגת נתונים פיקטיביים באשר להיקף המכירות מלקוחותיו . הנתבע אשר היה אמון באופן בלעדי על עבודה שוטפת עם אותם לקוחות, אפשר הזמנת סחורה בסכומים גבוהים ובכך עמד לכאורה במצגיו באשר ליכולותו והיקפי ההכנסות מאותם לקוחות , תוך שהוא גורם ביודעין לנזקים אדירים לתובעת . 29. התובעת מבקשת לבסס טענותיה בעניין זה על עדותו של יואב בן נון - מקום העבודה בו החל הנתבע לעבוד לאחר התפטרותו מהתובעת. בתצהירו העיד מר בן נון כי הנתבע הבהיר כי משכורתו בתובעת היתה גבוהה בשל כישוריו בענף המכירות וחוג לקוחותיו אשר עתיד להגדיל את מחזור המכירות. עוד העיד כי הנתבע הציג בפניו נתוני מכירות של התובעת ועל סמך זה נקבע שכרו הגבוה (15,000 ₪). לטענתו, במהלך התקופה הקצרה בה העסיק את הנתבע נתחוורו מעשיו ומעלליו העולים כדי תרמית כאשר מכר לחוג לקוחותיו מוצרים במחירי הפסד על מנת להציג לכאורה גידול במכירות (סעיף 15 לתצהיר). בנוסף נטען כי לקוחות הנתבע התבררו כלקוחות בעיתיים ביותר אשר לא הגדילו את ההכנסות ולא שילמו עבור הסחורה אשר סופקה להם. לטענת מר בן נון הנתבע אשר ללא ספק הכיר את הבעיתיות הסתיר אותה ממנו. עוד טען כי חובה של עדיין שיווק תפח לכדי 40,000 ₪ (סעיפים 18-19 לתצהיר). 30. כאשר נשאל מר בן נון בחקירתו, האם המידע בדבר חובות "עדיין שיווק", מבוסס על דברי דורון שפירא השיב - "ברור... על סמך דורון ומר כחילה שגם לכחילה הוא חייב כסף" (עמ' 4 לפר' שורות 30-28). משנשאל האם הוא מסכים כי ויתר על הטענות כלפי הנתבע במסגרת התביעה שהגיש נגדו השיב-"עובדה שהעדפתי לשלם" (עמ' 5 לפר' שורות 12-11). מעדות מר בו נון עולה כי החוב הנטען ומיוחס לנתבע איננו מידיעתו האישית אלא בהתאם לדברי נציג התובעת. יתרה מכך, במסגרת הליכים משפטיים שהתקיימו בין הצדדים שלם העד לנתבע את זכויותיו. לא נטען ולא הוכח כי התקבלו טענות העד כנגד הנתבע אלא נהפוך הוא נדרש הוא לשלם זכויותיו. בנסיבות מקרה זה ,לא מצאנו ליתן משקל לעדות מר בן נון אשר איננה ממקור ראשון ושעה שטענותיו כלפי הנתבע הסתיימו ללא כל קביעה שיפוטית כנגד הנתבע. 31. אשר לטענות בדבר חובה של "עדיין שיווק" לטופ לייזר - הטענה נטענה בהעדר ראיה ממשית כלשהיא. כאשר נשאל מר בן נון בחקירתו מתי נודע לו קיומו של חוב זה השיב כי רק לאחר שפיטר את הנתבע (עמ' 3 לפר' שורות 12-11) .עם זאת בתצהירו העיד כי לאחר שגילה את החוב החליט לפטר את התובע (סעיף 20 לתצהיר). סתירה זו בעדותו יש בה כדי להשליך על מהימנות העד על כן ,הרושם המתקבל מעדותו הוא כי מדובר בעד בעל אנטרס מובהק. ודוק; טופ לייזר הגישה תביעה כנגד הנתבע ובסופו של הליך חויבה בתשלום פיצויים לנתבע (נספח ד' לתצהיר הנתבע). טענת הנתבע לפיה העד ביקש לנקום בו , איננה מופרכת ומתחזקת נוכח הסתירות בעדותו של מר בן נון ותשובותיו המתחמקות והמעורפלות בעניין זה. לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל , דוחים אנו את מכלול טענות המייחסות לנתבע התנהלות שיטתית העולה כדי תרמית. סכום הפשרה אשר שולם לנתבע- 32. לטענת התובעת, ההסכמה במסגרת הסדר הפשרה ניתנה בשל התחייבויותיו לפעול לגביית החוב. משהנתבע הפר התחייבות זו יש לחייבו בהשבת הסכום אשר שולם. מנגד טען הנתבע כי סכום זה שולם בגין חובות העבר על כן ,התובעת אינה זכאית לקבלת הכספים הנתבעים בגין רכיב זה. 33. בפתח הדברים יצוין כי הטענה כי סכום זה שולם בשל התחייבויות הנתבע לפעול לגביית החוב הועלתה לראשונה בתצהיר, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה ובהעדר החלטה המתירה את הרחבת החזית מעבר לכתבי הטענות. בסעיף 16 לכתב התביעה צוין כדלקמן- "לאחר מכתב זה (מכתב ההתפטרות נספח ד' לכתב התביעה- ר.צ) המשיך להתנהל המו"מ בין התובעת לנתבע , במסגרתו הסכימה התובעת לשלם לנתבע סכום כסף נוסף (בסך עשרות אלפי ₪) על מנת לסיים את המחלוקת ולהמשיך את יחסי העבודה בין הצדדים. יובהר כי הסכמה זו של התובעת נעשתה על יסוד ההבנה כי הנתבע מסיר את טענותיו ודרישותיו, וממשיך לעבוד במלוא המרץ על מנת לקדם את עסקה של התובעת". בסעיף 17 לכתב התביעה צוין - "הנתבע קיבל סכום זה , משך את מכתב התפטרותו, והמשיך בעבודתו. התובעת, מצידה, שילמה לו מדי חודש תשלומים נכבדים (מעבר למשכורת השוטפת) בהתאם לסיכום שהושג". מדברים אלה עולה כי התשלום לא הותנה בתנאי אשר עניינו בגביית חובות על ידי הנתבע ולכל היותר הסכום שולם על מנת שהנתבע ימשיך לעבוד במלוא המרץ. על כן, די באמור כדי לדחות את הטענות המאוחרות של התובעת בנושא זה. 34. למעלה מהדרוש נבהיר כי טענות דומות הועלו גם במכתב ב"כ התובעת לב"כ הנתבע מיום 26.11.09 (נספח ו' לכתב התביעה) בו נרשם כדלקמן: ..."אין צורך לומר כי הסכמת מרשתי להסדר זה (תשלום תשלומים נוספים בסך של כ 51,000 ₪ - ר.צ) נעשה על מנת לסיים את המחלוקת ולהביא לכך שהעסקתך בחברה תימשך ולאורך זמן רב". גם במסמך זה לא מצאנו כל יסוד לטענה כי התשלום הותנה בגביית חובות על ידי הנתבע, אלא להבטחת העסקת הנתבע לאורך זמן רב. אשר על כן, משהטענה כי מדובר בתשלום שהותנה בגביית חובות הינה טענה מאוחרת ובבחינת הרחבת חזית אשר לא התבקשה ולא אושרה , דינה להדחות. 35. יתרה מכך, לטענת הנתבע עם קבלת המשכורת הראשונה בגין חודש ינואר 2008 התברר כי נוכה משכרו רכיב ביטוח המנהלים בניגוד להסכמת הצדדים, ובפועל שולמה משכורת בסך של 16,680 ₪ חלף 18,000 ₪. טענה זו לא נסתרה ע"י התובעת או מי מטעמה (ראו עדות דורון שפירא עמ' 11 לפר' שורות 5-4). כן טען הנתבע כי משכרו נוכו כספים לקרן השתלמות אולם לא הועברו בפועל לקרן. אף טענה זו לא נסתרה ע"י דורון שפירא (ראו עמ' 11 לפר' שורות 19-17). 36. הנה כי כן משהתשלום שולם בגין סכומים אשר לא הועברו לקרן השתלמות לרבות השלמת השכר ל 18,000 ₪ עסקינן בכיסוי חובות העבר, להם היה זכאי הנתבע בהתאם לנספח א' לכתב התביעה ואין כל בסיס להשבתם. כאשר נתבקש דורון שפירא לאשר כי הסכום אשר שולם יסודו בהפרשי שכר השיב כי- "לא יכול לאשר לך את מה שאתה רוצה...אם הוא יקבל אותו ימשיך לעבוד בחברה ובמרץ הוא יגבה את החובות ולכן שולם לו הסכום הזה. לא זוכר ממה הוא מורכב" (עמ' 11 לפר' שורות 24-28). מעדות מר שפירא אשר אינו זוכר את הרכב הסכום מחזקת את גרסת הנתבע כי התשלום עיקרו בהפרשי שכר. על יסוד האמור לעיל ,באנו לכלל מסקנה כי טרוניות הנתבע בעניין חוסרים בתשלומים נמצאו מוצדקות ויש בכך כדי לתמוך בגרסתו כי התשלום שולם על מנת לכסות "חובות עבר" . 37. כפועל יוצא מהאמור לעיל ולאור כל המקובץ שוכנענו כי התובעת לא הוכיחה זכאותה להשבת הכספים אשר שולמו במסגרת ההסכם. יצוין פעם נוספת כי התובעת, אשר הנטל להוכחת התביעה רובץ לפתחה, לא הציגה כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בגרסתה כי התשלום שולם כפוף לתנאי כלשהוא. מנגד, הנתבע הציג ראיות בסמוך למועד התשלום בפועל (ראו נספח ג' לתצהיר הנתבע), אשר יש בהן ללמד כי מדובר בתשלום שעניינו בחובות עבר. יוסף עוד כי השימוש בביטוי "פיצויי שווי" הנזכר בתלושים (נספח ג' לתצהיר הנתבע) מלמד כי מדובר בפיצוי אשר איננו קשור בתנייה כלשהיא. פיצוי על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999- 38. לטענת התובעת, יום לאחר סיום עבודתו בתובעת ביום 27.5.09, עבר הנתבע לעבוד בעסק מתחרה, חברת "טופ לייזר 2001 בע"מ". הנתבע שידל את לקוחות התובעת לעבור למעסיקו החדש, תוך שהוא עושה שימוש ברשימת הלקוחות ובמידע הנוגע לתמחור ולהנחות שניתנו ללקוחות. מידע זה הינו מידע ייחודי וסוד עסקי של התובעת. מעשיו והתנהגותו של הנתבע מנוגדים לדין ומהווים הפרת חובותיו כעובד וכעובד לשעבר לרבות חובותיו על פי חוק העוולות המסחריות. העתק רשימת הלקוחות אשר חדלו לרכוש סחורה מהתובעת עם סיום עבודת הנתבע צורף לתצהיר התובעת כנספח יד'. 39. מנגד טען הנתבע, כי מנהל התובעת ידע אודות המעבר ובקש כי הנתבע ידאג לרכישת מוצרים מהתובעת במסגרת עבודתו בחברת טופ לייזר. לטענתו דרישות התובעת בעניין זה מופרכות משהועלו באיחור ולא בזמן אמת .עוד נטען כי קבלת טענות אלה משמעותן כי הנתבע יוותר בביתו ללא כל תעסוקה. כן נטען כי רשימת הלקוחות לה טוענת התובעת מעולם לא היתה בגדר סוד מסחרי, משהרשימה הינה רשימת חנויות ציוד משרדי הנזכרת בפרסומי דפי זהב. כמו כן רשימת הלקוחות מורכבת מלקוחות אשר עבדו עם הנתבע טרם עבודתו אצל התובעת על כן ,לא ברורה טענת התובעת בעניין זה. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הנתבע עשה שימוש ברשימת הלקוחות ובמידע הנוגע לתמחור ולהנחות שניתנו ללקוחות, הינה בגדר הרחבת חזית. 40. במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות (להלן החוק). לטענתה, עשה הנתבע שימוש ברשימת לקוחותיה אשר הגיעה לידיו מכוח עבודתו בשירותיה, על כן יש לראותו כמי שביצע עוולה של "גזל סוד מסחרי". "סוד מסחרי" מוגדר בחוק כדלקמן- "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיות". הנה כי כן, רשימת לקוחות תחשב כסוד מסחרי, רק בנסיבות בהן יוכח כי נדרש מאמץ מיוחד להשיגה או שקיים ערך מוסף בקבלת הרשימה מן המוכן. 41. בענייננו, לא נטען וודאי שלא הוכח כי מדובר ברשימת לקוחות אשר היה דרוש מאמץ מיוחד להשיגה. דברי הנתבע בעדותו כי מדובר ברשימהאשר נלקחה מרישומי "דפי זהב", לא נסתרו (ראו עמ' 21 לפר' שורות 9-7). כן לא הוכח כי הנתבע פנה למי מבין הלקוחות ושידלם לעזוב את התובעת, לטובת החברה החדשה בה עבד. 42. בתצהירו טען דורון שפירא לראשונה, כי הנתבע שידל לקוחות תוך שהוא עושה שימוש ברשימת הלקוחות ובמידע הנוגע לתמחור והנחות שניתנו ללקוחות , מידע אשר הינו ייחודי ובגדר סוד עסקי של התובעת. טענה זו הועלתה לראשונה בתצהירי התובעת מבלי שהוגשה בקשה מתאימה בעניין זה לפיכך , קיומו של מידע הנוגע לתמחור ולהנחות לא פורטולא הוכח. אשר על כן ,אין בידנו לקבוע כי המידע לו טוענת התובעת עונה על הגדרת "סוד מסחרי" כפי שהובהר לעיל. 43. הלכה ידועה היא כי "על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'...על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי - חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, ניתן ביום 4.6.1999). יובהר כי הרשימה אשר צורפה כנספח יד' לתצהיר דורון שפירא איננה ברורה ואינה עונה אחר דרישות הדין. מלבד טענה כללית ובלתי מפורטת כי מדובר ברשימת לקוחות אשר עזבו את התובעת לאחר סיום עבודת הנתבע , לא הונחה כל תשתית ראייתית ממנה עולה כי עסקינן ברשימת לקוחות הבאה בגדר דרישות הדין והפסיקה אשר הותוו בסוגיה זו. 44. עוד נטען כי הנתבע פנה למר אבי מתיתיהו - נהג חלוקה בתובעת ופתח במסע הכפשות נגד התובעת ונגד דורון שפירא באופן אישי. בעקבות התנהלות הנתבע, עזב מר מתיתיהו את עבודתו אצל התובעת (סעיף 53 לתצהיר דורון שפירא). כן נטען כי הגב' רקפת מימון - מנהלת מכירות, הודיעה כי אינה מעוניינת להתחיל לעבוד בתובעת (סעיף 55 לתצהיר) לאחר שיחה עם הנתבע. בכך לטענת התובעת פגע הנתבע ביכולתה לגייס עובד חלופי לשורותיה. הנתבע הכחיש טענות אלה (ראו סעיפים 36-35 לתצהיר הנתבע). 45. נקדים ונבהיר כי התובעת אשר נטל התביעה רובץ לפתחה, לא עשתה דבר כדי להוכיח טענותיה בעניין זה. כאשר נשאל דורון שפירא בחקירתו מדוע לא זומנו מר מתיתיהו וגב' מימון לעדות כדי לתמוך בגרסתו ,השיב כי הם לא רצו לבא להעיד ולא ידע שאפשר לזמנם(עמ' 13 לפר' שורות 33-26). לא מצאנו בתשובתו, בפרט נוכח העובדה כי התובעת היתה מיוצגת מתחילת ההליך ואף עובר להגשת התביעה, נימוק ממשי המלמד כי לא ניתן היה לזמן העדים להשמיע גרסתם . משמעות הדברים היא כי טענת התובעת נטענה בעלמא ללא כל ראשית ראיה ולו לכאורה. אשר על כן , התביעה לקבלת פיצוי מכח חוק עוולות מסחריות - נדחית אף היא. 46. מהמקובץ עולה כי התובעת לא הוכיחה אף לא אחד מהסעדים להם עתרה במסגרת התביעה על כן, דין התביעה להדחות. 47. נוכח התוצאה אליה הגענו תשלם התובעת לנתבע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו. חובלקוחות