מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות דירקטור עמותה / חיוב אישי של דירקטור עמותה: הרקע לבקשה וטענות הצדדים 1. המבקש שמונה כמפרק למשיבות 5-2 (להלן: "המפרק" ו"העמותות" בהתאמה) הגיש בקשה לחיוב משיב 1 (להלן: "המשיב") בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") באחריות אישית ללא הגבלה לכל חבויותיהן של העמותות, ולקבוע כי המשיב לא יוכל לשמש דירקטור של עמותה או להיות מעורב במישרין ו/או בעקיפין בניהולה לתקופה של חמש שנים מיום החלטת בית המשפט. כן נתבקש לחייב את המשיב בהחזרת כספים ונכסים שנלקחו על ידו מהעמותות ולחייבו בתשלום כסף כפיצוי על מעשיו. 2. קדמה לבקשה זו החלטת בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) מיום 10.10.10 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה נקבע כי המשיב אכן נושא באחריות אישית כדירקטור בעמותות בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודה, לאחר שנמצא כי המשיב היה נושא משרה בעמותות והשתמש שלא כהוגן ובניגוד לדין בכספים ובנכסים שלהן, בכך שהוא העביר כספים בין העמותות ואף נטל לעצמו כספים ונכסים השייכים לעמותות, כאשר מימן פוליסות ביטוח לו ולרעייתו מתוך כספי העמותות וכאשר העביר רכב שבבעלות אחת העמותות לידי עמותה אחרת שהוקמה על ידי בנו. בשולי אותה החלטה קבע בית המשפט כי באשר לסכומים בהם יש לחייב את המשיב להחזיר לעמותות או למי מהן, "יתקיים הליך המשך, בו, בהתאם לנתונים, ייקבעו אף הסנקציות, על פי הפקודה, כלפיו", והמפרק נצטווה להגיש בקשה מפורטת בעניין זה תוך 45 יום. המפרק פעל כפי שנצטווה והגיש בקשה מפורטת נשוא החלטה זו. 3. בבקשתו ציין המפרק כי על המשיב להשיב לעמותות את כל הכספים שלגביהם נקבע בהחלטה כי הוא נטלם שלא כדין וזאת בהתאם להוראת סעיף 374 לפקודה. במסגרת זו הוא מנה את הכספים הבאים: (א) ההלוואה שהמשיב נטל ולא החזיר בסך של 303,000 ₪ שהוויתור עליה נרשם בספרי העמותות ביום 31.01.03; (ב) כספי פדיון פוליסות הביטוח הפרטיות של המשיב ושל רעייתו בסך של 13,474.42 ₪ שנפדו בין התאריכים 20.11.02 ו-8.12.02; (ג) המכונית שהעביר לעמותה שבשליטת בנו בשווי של 10,000 ₪ נכון ליום 4.09.07. הסך הכולל של סכומים אלו משוערכים ליום הגשת הבקשה הגיע לכדי 492,950 ₪. 4. בנוסף ציין המפרק כי יש לחייב את המשיב בכלל חובות העמותות במלואן בהתאם לסעיף 373 לפקודה, לאחר שהוכח כי העמותות פעלו במרמה וכי המשיב הוא זה שניהלן באופן זה ואף בו עצמו דבקו מעשי מרמה שכללו הן נטילת כספים מן העמותות לכיסו והן בדיווחיו הבלתי כשרים לרשם העמותות ולרשויות השונות במטרה לקבל תקציבים ותמיכות כספיות מהמדינה. בהקשר זה הצביע המפרק על כך שהמשיב היה ממייסדי העמותות ובעל תפקידים בכל אחת מהן, לעיתים יחד עם רעייתו ובנו; על כך שהמשיב היה חבר וועד ומורשה חתימה בכל אחת מהעמותות; על כך שהמשיב הציב בעמדות מפתח וכמורשי חתימה "אנשי קש" עושי דברו; על כך שהמשיב שילם משכורות לעובדי העמותה באמלתא של "מלגות" ואף שילם משכורות ומלגות לאנשים שלא היו קיימים; ועל כך שהמשיב חתם בעצמו על הדוחות הכספיים של העמותות. לדברי המפרק, עובדות אלו כולן הוכחו ונתקבלו על דעתו של בית המשפט במסגרת ההחלטה, והן מלמדות על זיקה וודאית וברורה בין מעשיו של המשיב כנושא משרה לנזק שנגרם לעמותות ולנושיהן. משום כך, נטען שיש לחייב את המשיב במלוא חובות העמותות, כפי שאושרו על ידו במסגרת בדיקת תביעות החוב שהוגשו לו כמפרק העמותות. חובות העמותות כוללים: (א) חוב משיבה 2 למס הכנסה בסך של 362,715 ₪; (ב) חוב משיבה 2 בסך של 66,595 ₪ לפני ניכויים שקיבל מר שמעון אופיר שעבד בעמותות מהמוסד לביטוח לאומי וסך נוסף של 8,744 ₪ שאושר על ידו לטובת מר אופיר; (ג) חוב משיבה 2 בסך של 142,094 ₪ למשרד החינוך (המחלקה לתרבות חרדית); (ד) חוב משיבה 5 בסך של 384,000 ₪ למשרד החינוך (המחלקה לתרבות חרדית); (ה) וחוב כללי של העמותות בסך של 60,000 ₪ לעו"ד ישראל גור אשר שימש עורך דין של העמותות. הסכום הכולל של סכומים אלו שיש לחייב את המשיב לשלמם לעמותות לפי סעיף 373 לפקודה מגיע לכדי 1,024,148 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה. 5. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי בהתאם להחלטה יש לקיים "הליך המשך" בכל הנוגע להיקף הכספים שעל המשיב להחזיר לעמותות. לדבריו גם, אין ממש בטענות המפרק כי המשיב נטל לעצמו כספים מהעמותות וגם במסגרת ההחלטה לא נקבע שעשה כן. הוא ציין כי אשת המשיב קיבלה סך של 6,750 ₪ מחברת הביטוח לאחר ששמה צורפה לפוליסת הביטוח שלה על מנת להוזיל את העלויות, וסכום זה הוחזר לעמותה. באשר לרכב שהועבר לעמותה שבשליטת בנו, נטען כי מדובר ב"גרוטאה" והוא פנה למפרק על מנת שיטלו אך הוא סרב. הוא הכחיש כי נטל הלוואה בסך של 303,000 ₪ וטען כי לא היו דברים מעולם ולא נקבע דבר מעין זה במסגרת ההחלטה. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי למעשה, כפי שעולה מחומר הראיות ומהפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט, כי מי שעמד מאחורי התנהלות העמותות היה עו"ד ישראל גור, והמפרק עוצם עיניו מכך ונוסך ערפל סביב מעשיו של עו"ד גור. גם בית המשפט במסגרת ההחלטה התעלם לדבריו, שלא בצדק, ממעשיו של עו"ד גור. 6. באשר לבקשה לחיוב המשיב לפי סעיף 373 לפקודה טען ב"כ המשיב כי היא חורגת ממה שנקבע בהחלטה לפיה אישר בית המשפט למפרק להגיש בקשה אך ביחס לסכומים שהמשיב לקח או שהיה עליו להשיב ולא בנוגע לחובות העמותות לנושיה. לגופו של עניין נטען כי המשיב מכחיש את החובות למס הכנסה, למשרד החינוך ולעו"ד גור וטען כי המפרק אישר את תביעות החוב שהוגשו לו מבלי שבדק אותן ומבלי ששאל את המשיב אודותן. באשר לטענת המפרק כי הוכח שהמשיב מסר דיווחים שאינם כשרים לרשויות המדינה במטרה לזכות בתקציבים ותמיכות, טען ב"כ המשיב כי מדובר בעלילת שווא. לדבריו, העמותות הן אלו שחייבות למשיב סך של 144,877 ₪ שטרם הוחזר לו. 7. בדיון שהתקיים ביום 30.03.11 שבו הצדדים על טענותיהם וב"כ המשיב הוסיף כי קיימת לו טענה מקדמית להתיישנות הבקשה כנגד המשיבה. הוא שב וטען כי טענות המפרק בדבר התנהלות המשיב בניהול העמותות היא עלילה ושב וחזר על טענותיו כי תביעות החוב לא נבדקו ברצינות על ידי המפרק, לגביו טען טענות מלאות כרימון על התנהלותו, בין היתר שלא שמע עדים ולא בחן מסמכים ואף סרב ליתן לו מעמד כנגד הנושים. 8. המפרק טען מנגד כי כל טענות המשיב הוכרעו במסגרת ההחלטה שנהפכה חלוטה לאחר שהמשיב לא ערער עליה במועד הקבוע בדין, ואין מקום לשעות לטענותיו אלו כיום. הוא הוסיף כי כדרכו בתיקי פירוק אחרים הוא לא מנע מהמשיב כל מידע אודות תביעות החוב שהוגשו כנגד העמותות והזמין אותו לטעון את טענותיו אך המשיב ויתר על זכותו זו. הוא הצביע על כך שעו"ד גור הגיש תביעת חוב על סך של למעלה מרבע מיליון שקלים והוא אישר לו אך סך של 60,000 ₪, כך שכל הטענות בדבר "נדיבות יתר" ושיתוף פעולה עם עו"ד גור אין להם כל אחיזה במציאות. 9. ב"כ הכנ"ר צידדה בדיון בעמדת המפרק וטענה כי ההחלטה שהפכה לחלוטה ברורה ומפורשת ואין מקום לנהל את ההליך מחדש כפי שמבקש המשיב לעשות. 10. הואיל ובדיון לא טענו הצדדים לעניין שאלת פסלות המשיב לשמש דירקטור של עמותה נתבקשו הצדדים להשלים את טיעוניהם בעניין ואף נתאפשר למשיב להשלים את טיעוניו באופן כללי אם רצונו בכך. במסגרת טיעוני המפרק הוא טען כי משהוכח כי לא זו בלבד שהעמותות פעלו במרמה וכי המשיב ניהלן באופן זה, אלא שבמשיב עצמו דבקו מעשי מרמה במסגרתם הוא נטל מכספי העמותה לכיסו. לכן משהוכחת עובדות אלו נעשתה, לטעמו, ברמת הוכחה של למעלה מספק סביר, יש להכריז על המשיב כבלתי כשיר לשמש דירקטור של עמותה, הן כעונש למשיב והן במטרה להגן על הציבור מפני דפוס התנהגות דומה מצדו של המשיב בעתיד. 11. המשיב מצדו לא התייחס כלל לעניין זה בתגובתו. עם זאת הוא טען טענות לגופה של הבקשה. באשר לחיובו לפי סעיף 374 לפקודה הוא טען כי אין מקום לחייבו בהשבת מלוא כספי הביטוח שנתקבלו אצלו מפני שלדבריו הוא השיב חלק מכספים אלו לעמותות והמפרק לא הוכיח מהו הסכום שלא הוחזר. כן חזר על טיעוניו באשר לשווייה של המכונית ובאשר לחיובו בהחזרת כספי ההלוואה. במסגרת טענותיו בעניין זה הוא יצא בשצף קצף כנגד המפרק וטען כי ניסה להטעות "באופן זדוני" את בית המשפט ו"שיקר במצח נחושה". באשר לחיובו לפי סעיף 373 לפקודה שב המשיב וטען כי אין מקום לחייבו לבדו בשעה שישנם גורמים נוספים הקשורים לניהול העמותות, ביניהם עו"ד ישראל גור שאת חלקו בין נושאי המשרה בעמותות הוא אמד בשיעור של 95%. הוא הוסיף וטען כי הכרעות המפרק בתביעות החוב אינן יכולות לחייבו בהליך זה לפי סעיף 373 לפקודה, שכן הוא לא היה צד להליך בו ניתנה הכרעת המפרק, ובמסגרתן לא נשמעה עמדתו כי אם טענות הנושים בלבד. לדבריו, בקשתו להיות מעורב בהליכים אלו נדחתה על ידי המפרק. במסגרת זו העלה המשיב טענות רבות לגבי הכרעותיו של המפרק בתביעות החוב השונות שהוגשו לו, ביניהן טענות להתיישנות התביעות; טענות לגבי מועד הגשת התביעות; טענות לגבי קיומן של התביעות והיקפן; וטענות לגבי דרך דיון המפרק בתביעות והראיות על פיהן הכריע בהן. בשולי טענותיו ציין המשיב כי נודע לו באקראי כי עו"ד גור הגיש לתיק בית המשפט "מעטפה סודית", שתוכנה ומטרת הגשתה אינן ידועות לו, ובית המשפט (כב' השופט י' שפירא) הטיל עליה חיסיון. עובדה זו מעוררת תמיהות באשר להתנהלותם של עו"ד גור והמפרק. דיון והכרעה 12. ראשית ייאמר כי בית המשפט דן בהרחבה בכל טענותיו המקדמיות של המשיב ובכללן טענת ההתיישנות ודחה אותן לגופו של עניין. טענת ההתיישנות נדחתה בין היתר בשל ההלכה כי מרוץ ההתיישנות במקרה זה, כמו במקרים דומים בתובענה של מפרק כנגד נושא משרה בתאגיד, מתחדש מיום מינוי המפרק (עמ' 8-6 להחלטה). בכך נסתם הגולל על טענות אלו אשר הוכרעו על ידי בית המשפט במסגרת ההחלטה. 13. שנית , ולעניין חיוב המשיב לפי הוראת סעיף 374 בהשבת הכספים שנטל מהעמותות או מי מהן. גם בעניין זה הצדק עם המפרק, שכן בניגוד לטענת ב"כ המשיב, במסגרת ההחלטה נקבע במפורש כי מחשבון משיבה 2 שולמו פוליסות ביטוח על שם המשיב ורעייתו אשר מעולם לא הייתה בעלת תפקיד כלשהו בעמותה, וכי לא הוכח כי כספים אלו הושבו למשיבה 2 (עמ' 19). גם בעניין ההלוואה, עיון בהחלטה מלמד כי אין כל ממש בטענות ב"כ המשיב בעניין זה, ובניגוד לטענותיו נקבע בה במפורש כי לא נמצא הסבר המניח את הדעת לויתור ההלוואה על סך משמעותי של 303,000 ₪ (עמ' 20). באשר למכונית שהועברה לעמותה שבשליטת בנו של המשיב, לא נפלה למעשה מחלוקת והמשיב הודה כי עליו להשיבה. טענתו כי הוא נכון להשיב את המכונית עצמה לידי המפרק אך לא לשלם את שוויה, אין בה כדי להשיב את מלוא החוב, שכן בהשבת המכונית כיום אין כדי לפצות את העמותות על השימוש שנעשה במכונית ועל ירידת ערכה בכל התקופה מאז העברתה לעמותה שבשליטת הבן ועד היום. לכן, צודק המפרק כי על המשיב לפצות את העמותות בשווייה של המכונית ביום העברתה לעמותה שבשליטת הבן. 14. משכך, ומשהמשיב לא טען דבר ביחס לגובה הסכומים שעליו להשיב, מלבד הטענה הכללית שלא זכתה לאישוש כלשהו כי אין מדובר ב"רכב" אלא ב"גרוטאה", יש לחייבו בהשבת הסכומים כפי שנתבקש על ידי המפרק. היינו, סך של 303,000 ₪ בגין ההלוואה שנטל ולא השיב, סך של 13,474 ₪ בגין פדיון פוליסות הביטוח הפרטיות של המשיב ורעייתו, ובשווי הרכב בסך של 10,000 ₪. על המשיב להשיב אפוא, לידי המפרק סך של 492,950 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11.11.10 (יום הגשת הבקשה) ועד התשלום המלא בפועל. 15. ובאשר לחיוב המשיב בחובות העמותה לנושיה לפי סעיף 373 לפקודה. עיון בהחלטה מלמד כי גם חיובו העקרוני של המשיב לפי סעיף זה הוכרע במסגרתה ובית המשפט קבע כי המשיב נמצא אחראי באופן אישי כדירקטור בעמותה לפי סעיף 373 לפקודה. בית המשפט הכריע הן בשאלת ניהול העמותות תוך כוונה לרמות את נושיה או למטרת מרמה, והן בשאלת היות המשיב נושא משרה בעמותות שהיה ביודעין שותף בניהולן. בית המשפט אימץ גם את מסקנות דו"ח החקירה של רו"ח חגית ג'ורג'י שערכה חקירה בעמותות מטעם רשם העמותות לפיהן: עלה חשד ממשי לזיוף חתימות ומסמכים; לא נמצאו התאמות בין הנהלת החשבונות לבין הדוחות הכספיים לשנים מסוימות; רישום פעולות חשבונאיות נעשה שלא כדין; לא בוצעו פעולות על פי מטרות העמותה; רישום הלוואות בין העמותות ומגופים שונים נעשה באופן שאינו תקין; לא הוחזרו הלוואות בין העמותות; וחברי וועד נמצאו כ"אנשי קש" שמילאו אחר הוראות המשיב, ועוד. בית המשפט קבע גם כי העמותות התנהלו שלא כדין בכך שהן שילמו משכורות או שכר עבודה במסווה של מלגה. כמו כן, דן בית המשפט במסגרת ההחלטה בטענות המשיב על אי מעורבותו בניהול העמותות ובטענותיו להטלת האחריות על עו"ד גור ודחה גם אותן. בית המשפט גם דחה את הטענה כי עו"ד גור משך כספים מהעמותות שלא כדין (עמ' 14), את הטענה כי עו"ד גור הציג עצמו כמנהל העמותות או מי מהן (עמ' 22) ואת הטענה כי המשיב לא היה דמות מרכזית בפעילות העמותות ועסק אך בענייניהן ה"רוחניים" או ה"חינוכיים". בד בבד נקבע כי "המשיב יודע אל נכון מה קורה בעמותות כיום, וכי הוא ממשיך לנהל את ענייניהן" וכי "גם בעבר הוא ניהלן ופעל בהן כבתוך שלו" (עמ' 14 להחלטה). בשל כל אלו אפוא, אין מקום לשעות כיום לטענות המשיב בשאלת אחריותו לחובות העמותה לנושיה לפי סעיף 373 לפקודה, שכן שאלה זו הוכרעה כאמור, במסגרת ההחלטה. לא נותר אפוא, לדון אלא אך בטענות המשיב ביחס להיקף החובות של העמותות כלפי הנושים ובשאלת ההיקף בו יש לחייב את המשיב בהשבתן, דבר המסור לפי הוראת סעיף 373 לשיקול דעתו של בית המשפט. 16. בעניין היקף החובות טען המשיב כי המפרק לא עשה מלאכתו נאמנה וקיבל את תביעות החוב של הנושים מבלי לבודקן ומבלי ששמע את טענות המשיב בעניינן, משכך גם נפגעו זכויותיו הדיוניות. אין לקבל טענה זו. ראשית, מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי ב"כ המשיב פנה אל המפרק ביום 9.06.09 בדרישה שיאפשר למשיב לעיין בכל תביעות החוב שהוגשו לו על מנת שהוא יוכל לסייע בדחייתן. המפרק לא התמהמה ובחלוף חמישה ימים בלבד, ביום 14.06.09 הזמין את המשיב למשרדו לעיין בכל תביעות החוב וקבל את עמדתו לגביהן. הוא גם הבטיח לבדוק את טענות ההתיישנות שהועלו על ידי ב"כ המשיב במכתבו אליו. 17. שנית, חזקה על המפרק כי בדק את תביעות החוב כדבעי, ואין להשלים כיום עם הניסיון לערער חזקה זו. מה גם, שהכרעות המפרק בתביעות החוב ניתנות לערעור בפני בית המשפט, ובהתאם להוראת סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 החלה גם בפירוק חברות מכוח סעיף 353 לפקודה, ואשר הוחל גם בפירוק עמותות מכוח סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980. המשיב כמי שראה עצמו נפגע מהחלטות המפרק בהכרעותיו בתביעות החוב, היה רשאי לפנות לבית המשפט ולהשיג עליהן בדרכים ובמועדים הקבועים בדין. יתר על כן, כל ההכרעות בתביעות החוב נתקבלו על ידי המפרק לאחר שהוגשה בקשתו לחיוב המשיב בחובות העמותות לפי סעיף 373 לפקודה, והמשיב ידע אפוא, כי הוא עלול להיפגע מהכרעות המפרק בתביעות החוב. בנסיבות אלו משנמנע המשיב להשיג על הכרעות המפרק בתביעות החוב במועדן, אין לו להלין אלא על עצמו, ואין מקום לשמוע את טענותיו בעניין זה כיום במסגרת זו. בנסיבות אלו, הכרעות המפרק בתביעות החוב מחייבות גם את המשיב (השוו ע"א 2703/07 פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, פורסם במאגרים [17.04.11]; בש"א (מחוזי-ת"א) 15737/03 חברת ג.א.מ - בני אברהם ניהול פרוייקטים בע"מ (בפירוק) נ' ברנוביץ', פורסם במאגרים [7.12.08]). 18. ובעניין זכויותיו הדיוניות של המשיב. במובן מסוים מצבו של המשיב טוב יותר ממצבו של נתבע אחר בהליך אזרחי "רגיל". למשיב ניתנו למעשה שתי הזדמנויות להדוף מעליו את תביעות הנושים. ההזדמנות הראשונה, לפני המפרק המחויב לא רק לעיין בתביעות החוב ובטענות הצדדים, אלא גם לגבות ראיות ולנהל דיון כערכאה שיפוטית דיונית לכל דבר ועניין (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' הנאמן עו"ד אמיר שושני, פורסם במאגרים [27.12.10]; פר"ק (מחוזי-י-ם) 6280/09 עובדיה נ' עו"ד זיוה רבני, מנהלת מיוחדת, פורסם במאגרים [10.02.11]). ההזדמנות השנייה היא בהגשת ערעור לבית המשפט אשר מוסמך גם במסגרת הליך הערעור להכריע בשאלות שבעובדה ולגבות לצורך כך ראיות, גם בעניינים שנידונו בפני המפרק (ראו ההחלטה בתיק זה ממש, האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק, בקשה מס' 22, פורסם במאגרים [21.11.10]). לעומת זאת, בהליך אזרחי רגיל עומדת לפני הנתבע אפשרות אחת בודדת להציג את ראיותיו לפני הערכאה הדיונית, כשהכלל הוא שערכאת הערעור אינה שומעת ראיות. המשיב במקרה זה גם ידע לעמוד על זכויותיו הדיוניות, שכן עובדה היא שבהליך האמור בעניין בקשה מס' 22, פנה המשיב ביום 16.11.10 לבית המשפט וביקש להצטרף לאותו הליך, בטוענו שעל בית המשפט לדחות את ערעור מס הכנסה על הכרעתו של המפרק אשר דחה את התביעה באותו עניין. לכן, אפוא, צרור טענותיו של המשיב במסגרת סיכומי טענותיו בכתב באשר להכרעותיו של המפרק אינן רלוונטיות עוד. 19. עם זאת, הקביעה כי המשיב אחראי לפי סעיף 373 לפקודה אינה מחייבת, בהכרח, את חיובו לשאת באופן אישי במלוא חובותיה של התאגיד. אחריות לחוד, ושיעור החבות לחוד, וכאמור, בסעיף 373 לפקודה, בית המשפט רשאי לחייב נושא משרה באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות החברה, "כולן או מקצתן" (ע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, פורסם במאגרים [11.04.05]). הדבר מסור אפוא, לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת, בשל העובדה שסעיף 373 לפקודה הינו בעל אופי עונשי (ע"א 3016/90 ארנרייך נ' עו"ד ד"ר יעקב נאמן, המנהל המיוחד והכונס של כוכב השומרון בע"מ (בכינוס ובפרוק), פורסם במאגרים [5.10.94]), הבא לידי ביטוי הן בכך שהסעיף כולל סנקציה פלילית של מאסר והן בכך שהסנקציה האזרחית הקבועה בו, אף היא איננה מוגבלת אך לנזק שגרם נושא המשרה במעשיו, וכוללת, למעשה, היבט של מעין "פיצוי עונשי", מוזהר בית המשפט לנהוג זהירות כאשר הוא בא לחייב דירקטור מעבר לנזק שגרם (ע"א 7516/02 בעניין יוכמן; ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' ביטי, פ"ד נ(2) 27; ע"א 3016/90 בעניין ארנרייך; ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס, מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441; בש"א (מחוזי-י-ם) 447/05 א. ש. ישראלי יבוא ושיווק בע"מ (בפירוק) נ' ישראלי, פורסם במאגרים [24.11.08]). מכאן אפוא, לשאלה מהו הסכום שבו ראוי לחייב את המשיב מכלל חובות העמותות לנושיהן. 20. במסגרת ההכרעה בהיקף חיובו של נושא המשרה בחובת התאגיד יש לקחת בחשבון פרמטרים שונים, גם כאלו שאינם בעלי משמעות בשלב של קביעת החבות עצמה לפי סעיף 373 לפקודה, ביניהם למשל: היקף חבויות התאגיד; הקשר בין התרמית לפירוקו של התאגיד; האם התאגיד התנהל מתוך כוונה לרמות את נושיו; האם נושא המשרה היה שותף למרמה עצמה; רמת אי-היושר במעשיו של נושא המשרה; מהות החריגה מדרך של ניהול עסקים מקובלת והוגנת, האם נושא המשרה פעל בעצמו בניהול החברה או שמא יחד עם אחרים שיש לחייבם עימו באחריות זו; וכן את מידת השכנוע הגלומה בראיות העומדות כנגד נושא המשרה (ראו ע"א 7516/02 בעניין יוכמן). בסופו של יום, כאמור, מדובר בהטלת עונש על נושא המשרה, ולכן גלומה בהחלטת בית המשפט בעניין זה הכרעה ערכית-מוסרית, כשם שהיא קיימת בכל עונש אחר המוטל על ידי בית המשפט. 21. במקרה זה, בצדק טען המפרק כי בית המשפט במסגרת ההחלטה (עמ' 24) אימץ את דו"ח רשם העמותות אשר קבע בין היתר כי המשיב "העמיד 'אנשי קש'... לסייע לו בהצגת מצג שווא, כי העמותות מתנהלות על פי מנהל תקין וכך יוכל לקבל הקצבות במיליוני שקלים שהועברו לעמותות הנ"ל לאורך השנים". כן נכתב בדו"ח כי "בחלק מהעמותות לא ניתן כלל לבדוק מה נעשה בכספים שהתקבלו, כיוון שלא הוגשו ככלל דו"חות כספיים" וכי התנערותו של המשיב בעדות שמסר במשרדי רשם העמותות כי אין לו מושג מה קורה עם העמותות בשנים האחרונות "אף הגביר את החשדות נגדו, כי הוא מנסה לטשטש את הראיות כנגדו ואף להטיל את האחריות על אנשים שהיו תחת מרותו בעמותות או סייעו אך ורק מפאת הכבוד שרחשו לו והוא ניצל את תמימותם". כן קבע בית המשפט כי המשיב גם שילם משכורות לעובדי העמותות באמתלא של "מלגות" בניגוד לדין ושילם משכורות ומלגות לאנשים שכלל לא היו פעילים בעמותות (עמ' 13). 22. בנסיבות חמורות אלו, ובשל היות המשיב האחראי הישיר של מתן אותם דיווחים כוזבים שמסרו משיבות 2 ו-5 למשרד החינוך, ראיתי לנכון לחייב אותו לשלם לקופת הפירוק 50% מחובות משיבות אלו למשרד החינוך. בכל הנוגע לחובות העמותות למס הכנסה לגביהן אחריותו של המשיב באה לידי ביטוי באחריותו הכללית בהיותו מורשה החתימה בעמותות ובשל הקפדתו לחתום בעצמו על הדוחות הכספיים של העמותות, ובכלל זה הוראות ביחס להעברת כספי תמיכה ממשרד הדתות במשיבה 5 (עמ' 19 להחלטה), אני סבור כי יש לחייב את המשיב לשלם לקופת הפירוק 25% מחובות העמותות למס הכנסה. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב כי יש להפחית מאחריות המשיב בשל שותפיו בניהול העמותות, הרי שכפי שעולה מההחלטה, ככל שהיו למשיב שותפים בניהול העמותות, היו אלו "אנשי קש" עושי דברו, ופשיטא שאין להפחית מאחריותו של המשיב רק בשל כך. מה גם, ששאלת מעורבותו של עו"ד גור נבחנה על ידי בית המשפט ונדחתה על ידו במסגרת ההחלטה (עמ' 22). עם זאת, לא מצאתי לנכון לחייב את המשיב לשפות את העמותות בחובן לעו"ד גור, ולמר אופיר, שכן חובות אלו ככל הנראה אינם שייכים לניהולן הבלתי תקין של העמותות.   23. בשולי הדברים, באשר לטענת המשיב לגבי "המעטפה הסודית". בעניין זה הגיש המשיב בקשה נפרדת ויהא נדחתה על ידי בית המשפט. כל שניתן לומר הוא שהחלטת בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) ניתנה על בסיס כל הראיות שהונחו לפניו והוא החליט להתעלם מהחומר שהוגש לו ואשר סווג בסופו של יום כחסוי. 24. סופו של יום אפוא, אני מחייב את המשיב להשיב לידי המפרק סך של 492,950 ₪ בהתאם להוראות סעיף 374 לפקודה, וסך נוסף של 353,725 ₪ בהתאם להוראות סעיף 373 לפקודה. הסכום כולו של 846,675 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת הבקשה (11.11.10) ועד התשלום המלא בפועל. 25. כאמור, המשיב לא הגיב על טענות המפרק כי יש לפסול את המשיב מלשמש דירקטור של עמותה, והשתכנעתי כי יש צדק בנימוקי המפרק שבמקרה זה לאור חומרת מעשי המשיב והיקפם בכלל העמותות שבניהולן היה מעורב, יש להורות על פסילת המשיב מלשמש דירקטור או להיות מעורב במישרין ו/או בעקיפין בניהולה של עמותה לתקופה של 5 שנים. המשיב יישא בהוצאות המפרק בסך של 30,000 ₪. דיני חברותדירקטורעמותות