מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תנאים של איש קבע - כמה מרוויחים בקבע: 1. בפנינו תביעה שהרכיב העיקרי בה עוסק בתשלום הפרשי שכר ותנאים נלווים עד לתום התקופה החוזית שנקבעה בין הצדדים. במהלך דיון ההוכחות ניתנה החלטה בדבר מחיקת התביעה כנגד הנתבע 2. רקע- תמצות העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל התשתית הראייתית שהונחה בפנינו התובע, איש צבא בדימוס, שירת 24 שנה בשירות צבאי, בחיל חימוש. שירת במגוון יחידות לרבות במערך השדה, יחידות מובחרות ויחידות טכנולוגיות וכן במערך ההדרכה בחיל החימוש. הנתבעת הינה גוף פרטי העוסק בתחום ההוראה, בכלל זה מקיימת בי"ס לטכנאים ולהנדסאים. מלבד בית הספר לטכנאים והנדסאים, הנתבעת הפעילה במועדים הרלוונטים לתביעה גם בית ספר להשתלמויות מבוגרים, בית ספר לעובדי השלטון המקומי וקורסי נהיגה מונעת, מתוקף זכייתה במכרז ארצי של משרד התעבורה. בבית הספר הועברו קורסי טכנאים והנדסאים שאושרו והופעלו בהתאם להנחיית המכון להכשרה טכנולוגית במשרד התמ"ת (להלן:"מה"ט") במסגרת זו, מה"ט מתקצב את קורסי ההנדסאים וכן תלמידים בקורסי הטכנאים וההנדסאים שהינם חיילים משוחררים. במסגרת תהליכי קיצוץ תקציבי במשרד הביטחון, בשנת 2005 הוחלט על ביטול העלאת דרוג השכר לבוגרי קורס טכנאי תעשיה וניהול מקרב אנשי הקבע. בעקבות החלטה זו, מספר הנרשמים לקורסי טכנאים אצל הנתבעת 1 לשנת הלימודים 2006 היה מזערי. בשל כך נפגע באופן ניכר היקף פעילות הנתבעת. בראשית שנת 2007, בעקבות פרישתם של אנשי קבע רבים מהשירות הצבאי, הוחלט לתמרץ הישארותם של אנשי הקבע בתפקידם, בין היתר, באמצעות השבת דרוג השכר לטכנאי תעשיה וניהול. בעקבות כך ומתוך הבנה כי מהלך שכזה עשוי להביא לגידול משמעותי במסגרת הנרשמים לקורסי טכנאים מקרב אנשי הקבע, החלה הנתבעת להיערך בהתאם. הנתבע 2 (להלן:"הנתבע 2 ו/או מר טומשין"), כיהן ומכהן כיו"ר קבוצת טומשין בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה ועד להיום. בקבוצה זו מספר חברות נפרדות זו מזו, הנתבע 2 שימש בתפקידי ניהול, קידום, שיווק ומכירות של הקבוצה, לרבות של הנתבעת 1. התובע הכיר את מר ניסים אסייג (להלן:"מר אסייג"), שהיה מיועד לקבל לידיו את תפקיד מנכ"ל הנתבעת, במסגרת שירותם הצבאי המשותף. מר אסייג, המליץ לנתבע 2, המכהן כיו"ר קבוצת טומשין, על התובע ועל יכולתו לשמש כמנהל מצויין לבית הספר. נוכח האמור, פנה מר טומשין לתובע ותואמה פגישה בין מר טומשין לבין התובע, שבאותה עת היה עדיין קצין בשירות קבע בצה"ל. כפועל יוצא של אותה פגישה ופגישות נוספות נערך הסכם התקשרות- נספח ב' לתצהיר התובע, שנועד לעגן את התחייבויות הצדדים זה כלפי זה, כפי שסוכם ביניהם במהלך הפגישה, שהתקיימה במהלך חודש 3/07 . ( להלן:"הסכם ההתקשרות הראשוני"). נוכח חשיבותו של הסכם זה נצטט את עיקריו: "הואיל ומכללת אפיק מעוניינת להעסיק את X כמנהל ביה"ס לטכנאים והנדסאים במסגרת המכללה. והואיל וX מעוניין לשמש כמנהל ביה"ס לטכנאים והנדסאים, הגיעו שני הצדדים לסיכום על הסכם העסקתו. יחולו על X כל החוקים והכללים הנהוגים על עובד שכיר במערכת העסקה של מכללת אפיק. X ינהל את ביה"ס לטכנאים והנדסאים של מכללת אפיק אשר כולל בתוכו ביה"ס להנדסאים בראשון לציון וביה"ס לטכנאים בצור שלום, ראשון לציון ב"ש וקורסים אשר מתקיימים ברחבי הארץ עפ"י דרישות הלקוחות ובכל מקום אחר בו יוקמו בעתיד מסגרות נוספות לטכנאים והנדסאים בהתאם לדרישות המכללה מחד , ודרישת הלקוחות מאידך. X יפעל לקידום ביה"ס להחדרת מגמות חדשות לביה"ס ולשירות מקצועי ואמין לתלמידי ביה"ס. X יפעל ע"פ תקציב שיקבע לפרקים באופן משותף וע"פ צרכי ביה"ס. תנאי העסקה: שכר חודשי קבוע - 12,000 ₪ ברוטו. קרן פנסיה וביטוח מנהלים הכולל אבדן כושר עבודה והפרשה ע"ח פיצויים בגובה 8 ושליש האחוז. רכב החברה. פלאפון השתתפות בקרן השתלמות (2.5% -עובד , 7.5%- מעביד). השתתפות באחזקת דירה בגובה 600$ לחודש. חוזה העסקה עד לתאריך 31.12.09, עם אופציה להמשך העסקה במכללת אפיק בתום תקופת החוזה. ח. בונוסים 5% מרווחי ביה"ס, הבונוסים יינתנו פעם בשנה מיד עם סיום שנת הכספים וסיום בניית המאזן של מכללת אפיק. 1% ממחזור ביה"ס- הבונוס יינתן אחת לשלושה חודשים ע"פ חישוב המחזור הכספי הנכנס בתאריכים הבאים: 1 לאפריל, 1 ליולי, 1 לאוקטובר, 1 לינואר. במידה וישנם ביטולי לימודים ינוכו הבונוסים מהבונוס ששולם בגין 1% מהמחזור. תשלום הבונוסים יהווה חלק בלתי נפרד משכר הבסיס ויופרשו בגינו סכומים לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים, פיצויים וכל ההפרשות הנדרשות שעליהם מופרשים על בסיס שכר הבסיס. תשלום הבונוס יהיה לפחות 5% מרווח ביה"ס העומד ע"ס 2.5 מש"ח וממחזור של 1% העומד בסך של 10 מש"ח. 6. צפי היקפי פעילות מינימאלית לשנה"ע הראשונה: א. כ 500 תלמידים בביה"ס להנדסאים. ב. כ 800 תלמידים בביה"ס לטכנאים. 7. תחילת עבודה בכפוף לתאריך השחרור מצה"ל בין 1.5.07 לבין 1.8.07. התובע החל במהלך חודש מאי 2007 (לטענת התובע החל מיום 1.5.07 ואילו לטענת הנתבעת מאמצע חודש מאי 2007) להיות מעורב בפעילות בית הספר וזאת במועד בו עדיין היה בשירות קבע בצה"ל. נוכח האמור סוכם כי יתחיל לעבוד בנתבעת 1 באופן רשמי, בתום חופשת השחרור שלו מצה"ל ב-1.9.07. עם כניסת התובע לעבודה בשירות הנתבעת 1 באופן רשמי ב-1.9.07, נחתם עימו הסכם עבודה אישי- נספח ג' לתצהיר התובע, בו צויין תקופת ניסיון בת שישה חודשים ואופציה לסיום ההסכם בכל שלב שהוא. להסכם זה צורפו מספר נספחים האחד- נספח ג1 לתצהיר התובע בו צוין כי שכרו הכולל של התובעת יעמוד ע"ס 16,500 ₪. כמו כן בסיומו של נספח זה צוין:"מצ"ב נספח לחוזה המפרט את יתר תנאי העסקת העובד אשר אינם מצוינים בחוזה זה. ונספח שני, נספח ג/2 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, נספח סודיות וזכויות יוצרים. כמו כן התובע חתם על נספח נוסף להסכם - הנספח המשלים שצורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע ( להלן:"הנספח המשלים"). המחלוקת העיקרית בתיק זה נוגעת לנספח המשלים שצורף לתצהירו של התובע. מדובר על נספח עליו חתום התובע בלבד והנתבעת טוענת שמסמך זה נעשה שלא בידיעתה. נספח זה דומה במהותו לנספח ב' לתצהירו של התובע. אולם מהנספח המשלים נשמט סעיף מהותי המצוי בנספח ב' -הסכם ההתקשרות הראשוני, המצוטט: "צפי היקפי פעילות מינימאלית לשנה"ע הראשונה: א. כ 500 תלמידים בביה"ס להנדסאים. ב. כ 800 תלמידים בביה"ס לטכנאים". בתחילת חודש פברואר 2008 פוטר מר אסייג- מנכ"ל הנתבעת. וניהול הנתבעת הועבר לגב' טומשין שרה. ביום 17.2.2008 פוטר התובע . תימצות טענות התובע במועד בו פנה אליו הנתבע 2, הוא שירת שירות קבע תוך התחייבות להמשך שירות עד לחודש 2/08, לכן התלבט האם לקבל את הצעת הניהול שהוצעה לו על ידי הנתבעת. ההתלבטות נבעה בשל העובדה כי אי הארכת החתימה לשירות בקבע בטרם הגעה לוותק של 25 שנה יגרום לו להפסדים בזכויות הפנסיה ולפגיעה בזכויות כלכליות בתנאי הפרישה מצה"ל. מר טומשין שהיה מודע להתלבטויותיו נפגש עימו והסביר לו כי הצעת העבודה מטעמו אינה הצעה כלאחר יד וכי הנתבעת נכונה להתחייב לכך כי עבודתו בנתבעת תהיה לתקופת עבודה ממושכת ותיתן לו זכויות רבות, כמו השתתפות ברווחים ובמחזור בית הספר ובזכויות נוספות. עוד טוען התובע כי מר טומשין הדגים לו כי העלאת נפח הפעילות (פתיחת קורסים נוספים וכיוצ"ב) תביא לידי כך שהצעתו המבוססת על בונוס ממחזור ורווחים- הינה הצעה עדיפה וטובה יותר מהמשך השירות הצבאי. לטענת התובע לאור התחייבות מר טומשין כי העסקתו תמשך לפחות עד 31.12.09 ולאר הסיכוי הרב הטמון בתפקיד הניהולי הסכים להצעה והודיע על כך לנתבעת בחודש 3/07. לאחר הודעה זו נפגש התובע עם מר טומשין ותנאי עבודתו סוכמו, זאת בטרם הודיע לצה"ל כי אינו מחדש את הסכם השירות. נספח ב' - תנאי ההתקשרות שסוכמו בין התובע למר טומשין הועברו לתובע באמצעות דואר אלקטרוני לאחר פגישה נוספת ולאחר מספר תיקונים שביקש נפגשו התובע ומר טומשין בשלישית על מנת לחתום על ההסכם ואכן הסכם ההתקשרות נחתם. לאחר מכן ועל בסיס ההסכמות שנחתמו הודיע התובע לצה"ל וביקש להשתחרר מחוזה העבודה שלו, בקשה שהתקבלה על ידי צה"ל. התובע החל את עבודתו כמנהל בית הספר להנדסאים וטכנאים החל מיום 1.5.07, סוכם בינו לבין הנתבעת כי שכרו ממאי 2007 ועד 31.8.07 ישולם לו עם סיום חופשת השחרור שלו מצה"ל, קרי מיום 1.9.07. ביום 1.9.07 עם סיום חופשת השחרור של התובע נתבקש הוא לחתום על הסכם עבודה אישי מטעם הנתבעת - נספח ג' לתצהיר עדותו. לצורך חתימת ההסכם הוזמן הוא למשרדו של מר אסייג, ששימש מנכ"ל הנתבעת וכי הגב' קרן טומשין ששימשה אז כמנהלת כספים של המכללה זומנה גם למשרד. לטענת התובע התברר לו כי הסכמות מסוימות שהובטחו לו ושהועלו במסגרת ההסכם ההתקשרות הראשוני אינן מצויות בהסכם העסקה ובנספח לו. נוכח האמור פנה בנדון למר אסייג ולגב' קרן טומשין, מר אסייג אישר את האמור וגב' קרן טומשין התקשרה למר טומשין ושאלה אותו האם הנספח מגלם את ההסכמות ביניהם ובעקבות שיחתה ואישור של מר טומשין, הדפיסה קרן טומשין את הנספח להסכם וכן הוסיפה בכתב ידה התייחסות נוספת. מצגי הנתבעת לא היו מדויקים- כמות התלמידים הלומדים היתה נמוכה משמעותית, לבית הספר להנדסאים וטכנאים היו בעיות רבות במרכז הכשרת טכנולוגיות במשרד התמ"ת עקב אי קיום סדרים ונהלים עד כדי שמרכז ההכשרות שקל שלא לאשר לנתבעת פתיחת מגמות לימוד חדשות. התובע הצליח להביא להגדלת מספר הכיתות ולהביא לזכיית הנתבעת מטעם משרד הביטחון לפתיחת כיתות צבאיות בבסיסים צבאיים באזור הדרום. היחסים בינו לבין הממונים עליו, לרבות מר טומשין היו יחסים טובים ויחסי הערכה הדדית ובכל תקופת העסקתו לא נשמעה תלונה אישית או מקצועית כנגדו. ביום 31.1.08 נפטר אביו ובמהלך תקופת האבל נודע לו כי הופסקה העסקתו של מר אסייג- מנכ"ל הנתבעת. ביום 17.2.08 כשבוע לאחר שקם משבעה על אביו , נתבקש להגיע לפגישה עם הגב' שרי טומשין אשתו של מר טומשין, ששימשה כמנכ"ל קבוצת אדם. בפגישה זו הוסבר לו על ידה כי הנתבעת נאלצת לסיים את העסקתו עקב המצב הכלכלי אליה נקלעה המכללה והשינוי הרה ארגוני שמתבצע במכללה לאור פיטורי מנכ"ל המכללה מר אסייג. באותו יום נמסר לו מכתב פיטורים. הנתבעת שילמה לו במשכורת חודש 2/08 את משכורתו וכן משכורת ל5.5 חודשי עבודה, כן עליה לשלם לו חלף הודעה מוקדמת, תשלום בונסים, הפרשי שכר, החזר ניכויים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובסה"כ 923,550 ₪. תימצות טענות הנתבעת בעקבות המלצתו של מר אסייג על התובע לניהול בית הספר, התקיימה ביניהם פגישה, בפגישה זה הציג מר טומשין בפני התובע את הנתונים בדבר היקף פעילותו המצומצם של בית הספר ובדבר מספר הקטן של התלמידים הנרשמים לקורסי הטכנאים וההנדסאים בבית הספר. התובע הציג בפגישה זו תכנית עבודה מפורטת וטען כי ביכולתו להביא לרישום של למעלה מ-1500 תלמידים בקרב אנשי הקבע, באופן שיגדיל את היקף פעילות בית הספר באופן משמעותי. כנגד זה דרש התובע כי ימונה לתפקיד מנהל בית ספר ויקבל אחוזים מהתוספת האדירה שיביא לבית הספר - הן על הגדלת מחזור בית הספר והן על הגדלת הרווחיות של בית הספר. התובע העריך כי באפשרותו לפתוח כיתות של תלמידים ברחבי הארץ בהיקף של למעלה מ1500 תלמידים, כשבממוצע יהיו כ- 35 תלמידים בכיתה, מתוך פוטנציאל של כ-5000 אנשי קבע בחיל חימוש, וכל זאת עד לחודש 10-11/07 בו נפתחת שנת הלימודים. בהתאם למצג התובע, נערך הסכם התקשרות ראשוני- נספח ב' לתצהיר התובע שנועד לעגן את התחייבויות הצדדים זה כלפי זה. בהסכם הובטח לתובע לקבל את ניהול בית הספר לטכנאים והנדסאים, אך זאת בכפוף וכנגד התחייבות התובע להגדיל את היקף העבודה בביה"ס להנדסאים כמפורט בהסכם ההתקשרות הראשוני, כך שבשנת העבודה הראשונה יירשמו 500 תלמידים לפחות למגמת הנדסאים ו-800 תלמידים לפחות למגמת טכנאים . לטענת הנתבעת מספרים אלו שנקבעו בהסכם התבססו על תוכניות עבודה שהציג התובע והבטחתו לפיה הוא מתחייב לממש תוכניות אלו. כך גם לגבי הבונסים שהיו מותנים באמור. לנתבעת 1 לא היה כל אינטרס אחר לקיים הסכם עם התובע אלא בכפוף ועל סמך הבטחתו והתחיבותו של התובע וכנגד מילוייה. לטענת הנתבעת הסיכום היה שלא די בהבאת התלמידים לבית הספר אלא גם לכך שהכמות הממוצעת לפתיחת כיתה תעמוד על 35 תלמידים, שאם לא כן הדבר לא רווחי נוכח הוצאות רבות הכרוכות בפתיחת כיתות שלא מאוכלסות באופן מלא. התובע הבהיר כי בשל יכולותיו וקשריו הוא יכול להביא את הלומדים בקבוצות מאורגנות וגדולות. לפיכך הותנה הבונוס אף בכך שהגדלת מכסת הלומדים תוביל את בית הספר לרווח של 2.5 מיליון לשנה לפחות ולמחזור של 10 מיליון ₪ לשנה לפחות כמפורט בהסכם ההתקשרות הראשוני. לטענת הנתבעת, בפגישה זו דרש התובע כי הסכם עבודתו יהיה לפחות עד חודש 12/09 בטענה כי עליו להנות מפירות הכנסות התלמידים שיביא למכללה בקבוצות מאורגנות, לכן נכללה בהסכם ההתקשרות הוראה בנדון. עם זאת, מאחר שמנגד היה על התובע לממש את הבטחותיו נקבע בהסכם שנחתם בין הצדדים ב-1.9.07, כי עם תחילת שירותו בפועל לאחר שחרורו משירות קבע בצה"ל תהא לתובע תקופת ניסיון בת 6 חודשים. ברם בטרם חלפו ששת חודשי הניסיון משהובן כי הבטחות התובע לא מתממשות ובאו לעולם רק לצורך השגת הסכם העסקה - הודע לתובע על פיטוריו. מר טומשין מעולם לא ראה את הנספח המשלים ואף אחד לא הציג לו מסמך זה וכן מעולם לא נתן את הסכמתו או אישורו לתוכן הנספח המשלים. מדובר על מסמך חד צדדי שבא לעולם ברמייה והונאה על ידי התובע. עוד מציינת הנתבעת כי למעט מר טומשין וגב' שרה טומשין, אין אף אחד בנתבעת המוסמך להתחייב בהתחייבויות המופיעות בנספח המשלים, גם לא מר אסייג ששימש כמנכ"ל הנתבעת באותו מועד. הנספח היחידי שהיה צריך לצרף להסכם העסקה הוא הסכם ההתקשרות הראשוני שנחתם על ידי הצדדים לאחר פגישתם הראשונה- נספח ב' לתצהיר התובע. על בסיס ההבטחות של התובע, הגדילה היא את עלויות מטה בית הספר בהיקפים גדולים מאד בכ- 100,000 ₪ וכן את הוצאות השיווק והפרסום, מתוך צפייה כי הגידול במספר התלמידים יכסה ללא קושי את תוספת ההוצאות הללו. דא עקא, זמן קצר לאחר שהתובע קיבל לידיו את תפקיד ניהול בית הספר, החל להתבהר הפער העצום בין הבטחותיו והתחייבויותיו לבין יכולותיו והביצוע בפועל, אשר גרם לנתבעת הפסדים גדולים ונזקים. התובע ידע היטב כי הנתבעת איננה מרוצה מתפקודו ואת העובדה כי לא עמד בהתחייבויותיו, בשל כך התקיימו אינספור פגישות בין מר טומשין לבין התובע וכן גם עם מר אסייג, כפועל יוצא משיחות אלו, עודכן הצפי ל-17 כיתות טכנאים ( לא כולל 4 כיתות מכרז הביטחון ולא כולל כיתות הנדסאים ומכינה) בממוצע של 35 תלמידים לכיתה. התובע לא עמד גם ביעדים אלו ובחודש אוקטובר 2007 נפתחו 19 כיתות בלבד וחמור מכך מספר התלמידים הממוצע בכיתה היה נמוך אף מהמינימום הנדרש לכיסוי הוצאות פתיחת הכיתות. משכך התובע כשל כישלון נחרץ בהתחייבותו העיקרית במסגרת התחום שהיה תחת אחריותו- גיוס ורישום תלמידים. התובע ניהל את בית הספר בחוסר מקצועיות וברשלנות, שבאו לידי ביטוי באי עמידתו בנהלי מה"ט במחדליו להעביר להם דיווחים במועד בנוגע לכיתות שנפתחו, לתלמידים הזכאים לגשת למבחנים, לציונים הפנימיים ולהקלות לתלמידים בשל ליקויי למידה ומשכך הגיעו תלונות רבות ממה"ט על תיפקודו של התובע. בשל כך ביטלו תלמידים רבים את רישומם. נוכח נתונים עגומים אלו ולנוכח אי עמידת התובע בהתחייבויותיו וביעדים שסוכמו, קיים עימו מנכ"ל הנתבעת- מר אסייג פגישות ושיחות רבות במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 07 בהן התריע בפניו כי אם התפקוד הלקוי ימשך ואם עד לחודש ינואר 08 לא יהיה גיוס מסיבי של תלמידים, כפי שהתחייב, לא יהיה מנוס מפיטוריו. גם מר טומשין קיים עם התובע שיחות בנדון. בתחילת חודש 2/08 נתחוור לנתבעת באופן מלא וקשה עד כמה חמור כישלונו של התובע בניהול בית הספר וכי הנזק שהוא גורם לבית הספר הוא עצום. לכן ביום 17.2.08 התקיימה שיחת פיטורים עם התובע באמצעות גב' שרה טומשין. בעקבות תפקודו הלקוי של התובע, מחדליו והפרת התחייבויותיו, לרבות פתיחת כיתות במספר קטן של תלמידים נגרמו לנתבעת הפסדים מצטברים בסך של כ 1,800,000 ₪ אותם יש לקזז מכל סכום שייפסק. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות, מטעם התובע הוזמן לעדות מר אסייג שנחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית מר שמואל טומשין, שרה טומשין, קרן טומשין וגלעד קרלן, כולם נחקרו בחקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות. המסגרת המשפטית- ניתוח ופרשנות ההסכמים סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן- "חוק החוזים") מתווה את כללי הפרשנות לחוזים וזו לשונו: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל..." על פי לשונו של סעיף זה, יש לפרש חוזה בהתאם לכוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בלשון בה השתמשו הצדדים, ואם הלשון אינה ברורה, בהתאם לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הנסיבות. יפים לעניינו הכללים שהוזכרו בע"ע (ארצי) 259-09, מועצה מקומית ערערה נ' ג'אלב יונס מיום 13.6.2010 (פורסם במאגר משפטי נבו), כמצוטט: "א) בפרשנות חוזה על בית הדין להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים. לשם כך נעזר בית הדין בכלים אובייקטיביים אשר מניחים הצדדים בפניו, ובכלל זה לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו; ב) בהעדר יכולת להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, יפורש ההסכם לפי אמות מידה אובייקטיביות "קרי "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (ראו פסק דין אפרופים, עמ' 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" ... ג) ללשון החוזה ישנה "משמעות נכבדה וראשונה במעלה בבואנו לעמוד על אומד דעתם של הצדדים"..."ראה: ע"ע 356/07, י.ב.מ. ישראל בע"מ - מנחם פלוק ואח', (טרם פורסם, 26.5.09), והאסמכתאות הנזכרות שם: ע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) פ"ד מ"ט 299 (1995); דנ"א 2045/05, ארגון מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 2006); ע"א 5856/06, אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח', (לא פורסם, 2008), וכן: אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט, (תשס"ג - 2003). יפים גם לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 35193-05-10, אליעזר אהרוני ואח' נ' רשות השידור, (פורסם במאגר משפטי נבו) כמצוטט: "בית המשפט העליון בפסיקתו הוסיף והטעים כי מקום שלשון החוזה ברורה, הרי היא עדיפה. אולם לא נשלל שימוש בנסיבות חיצוניות ככלי פרשני, מקום שהלשון אינה ברורה. הלכה זו גם תואמת את גישתו של השופט דנציגר המדגיש במיוחד בפסיקתו את חשיבות לשון החוזה ככלי לפירושו, אך אינו שולל הסתייעות בנסיבות חיצוניות ככלי פרשנות לחוזה, במקרים בהם לשון החוזה אינה ברורה דיה. יוצא אפוא, שעל פי הפסיקה לשון החוזה היא הקובעת בעיקרו של דבר את פירושו, אך גם לנסיבות יש חלק בר משקל בפרשנות החוזה. ההלכה הפסוקה גם קבעה איפוא, כי התנהגות הצדדים להסכם, לאחר כריתתו זורה אור על דרך פרשנותו, באשר היא מלמדת על אומד דעת הצדדים. תוצאה זו מעוגנת בסעיף 25 (א) לחוק החוזים הנותן משקל לנסיבות העניין ככלי פרשני של הוראות החוזה ...." ראה ע"א 11039/07, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ניתן ביום 6.07.2011; וראה: רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור, ניתן ביום 11.10.2010. מן הכלל אל הפרט: נקדים ונאמר כי לאחר עיון במארג הראיות, לרבות התרשמותנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, אנו סבורים כי ההסכם היחיד שיש לו תוקף בין הצדדים הוא הסכם ההתקשרות הראשוני שנחתם בין הצדדים, קרי נספח ב' לתצהירו של התובע. לטעמינו אין תוקף לנספח המשלים וכן אין תוקף להסכם העבודה האישי - נספח ג'-ג2 לתצהיר התובע. נטעים טעמינו. עיון בתצהירו ובעדותו של מר טומשין מעלה כי התובע ומר טומשין נפגשו וכי מר טומשין ניסח והעלה על הכתב את ההסכמות ביניהם בכל הנוגע לתנאי העסקתו של התובע, כפי שהם משתקפים בהסכם ההתקשרות הראשוני. ר' עמ' 18 שורות5-6 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. ר' סעיפים 22-26 לתצהירו של מר טומשין. גם התובע אינו מתכחש לכך, עיון בחקירתו של התובע מעלה כי ההסכמות בין הצדדים היו אלו שהוסכמו בהסכם ההתקשרות הראשוני: "נספח ג' הגיע יחד עם נספח א' שהם ריקים למשרד של ניסים, הדבר היחיד שהיה רשום זה הפרטים שלי שהיו רשומים בכתב יד. עברתי על נספח ג' וראיתי שכל ההבנות שהיו לי עם מר טומשין ב1.3.07 לא מופיעים. התחלתי לעבור על הסעיפים וראיתי שאין שום התייחסות למה שסיכמתי עם מר טומשין במרץ 07. הסברתי לניסים שאני לא מוכן לחתום על ההסכם כל עוד לא מצורף הסכם ההתקשרות מ1.3.07. לכן אמרתי שאני לא מוכן לחתום על ההסכם כל עוד לא מצורף הסכם ההתקשרות מ1.3.07. לכן אמרתי שאני לא מוכן לחתום על זה וביקשתי לצרף את הסכם ההתקשרות- נספח ב' לתצהירי". ר' עמ' 6 שורות 23-31 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. התובע ומר טומשין תמימי דעים כי ההסכמות שסוכמו ביניהם בכל הנוגע לתנאי ההעסקה, הם אלו שפורטו בהסכם ההתקשרות הראשוני. לענין הנספח המשלים לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, אנו מבכרים לקבל את עדותו של מר טומשין על פני עדותו של מר Xבנוגע לתחולת הנספח המשלים על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים, תצהירו ועדותו של מר טומשין בנקודה זו היו מהימנות עלינו ועלו בקנה אחד עם מארג הראיות ועם עדויות עדים נוספים. מנגד, עדותו של מר Xבכל הנוגע לנספח המשלים לא עלתה בקנה אחד עם מארג כלל הראיות בתיק ועם הגיונם של דברים ואין אנו מקבלים אותה. סעיפים 45-47 לתצהירו של מר טומשין בכל הנוגע לנספח המשלים לא נסתרו ועומדים בקנה אחד עם חקירתו הנגדית, כמצוטט: " ש: אני מפנה לנספח המשלים שהתובע חתום עליו לבד...ת:למה התובע לא בא והחתים אותי על המסמך הזה? איפה היה המסמך הזה לאורך כל התקופה? איפה השורות שהוא ידע מהם התנאים הבסיסיים לקבלת הבונוסים שלו? נפגשתי איתו כל יום במשרד שלי והיינו 10 מטר אחד מהשני, הוא דיבר איתי כל היום על כל הבעיות שלו בעולם, על זה הוא לא יכול להיכנס אליי ולהחתים אותי? המשרד שלי ושלו 10 מטר מפריד בינינו וקרן ישבה בכלל בבניין אחר, תרגיל עוקץ, רמאות!" ר' עמ' 26 שורות 19-24 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. ובהמשך: ת: אני לא יודע מתי נחתם ההסכם הזה, אני לא יודע מתי הוא נכתב, אין לי שום שמץ של מושג, זה נראה לי יותר ניסיון הונאה שאין לי שום אפשרות להבין איך הוא התבצע...לא הייתי מעולם מאשר לחתום או להכין נייר כזה שאין בו שום התנייה מינימאלית לכמויות תלמידים ובטח לא בתקופה של אחרי שהפרויקט הזה התחיל ויצא לדרך. ולכן אני דבק במה שכתבתי בתצהיר שלי, שמדובר בתרגיל נוכלות חוצפני. ש: אבל בכל מקרה לא תרגיל הנוכלות הזה של הנספח המשלם הוא זה שהוביל לפיטוריו של התובע. ת: בוודאי שלא, התרגיל הזה נודע לי רק שהגשתם את כתב התביעה. ר' עמ' 27 שורות 1-10 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. ובהמשך: ח.ח . ש: אתה אמרת בתשובה שבחיים לא היית מאשר את הנספח המשלים, מדוע? ת: מכיוון שהסכם שכר פלוס בונוסים מותנה בהצלחות מוכחות בשטח. חייבים להתנות את זה. אם הייתי רוצה לתת 5% בונוס מהרווח בלי קשר, אז הייתי ישר מכניס את זה לתוך השכר,.. ולא מגדיר זאת כלל כבונוס".ר' עמ' 27 שורות 15-19 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. מעבר לאמור, קיימות לטעמינו תהיות רבות בכל הנוגע לנסיבות חתימת התובע על הנספח המשלים ואי חתימת הנתבעת על נספח זה. ראשית לא ברור מדוע בכלל היה צורך להדפיס ולחתום על נספח משלים ומדוע התובע לא צרף את נספח ב' שהיה בידיו באותו מועד ושיקף גם לדידו את ההסכמות בנוגע לתנאי העסקתו, כעולה מעדותו שלו: " ניסים קרא לקרן טומשין ואמר לה שיש לצרף את נספח ב' וקרן אמרה שהיא צריכה לבדוק זאת אל מול שמוליק וניסים אישר שיש הסכם התקשרות ויש לצרף נספח זה. היא לקחה את נספח ב' והיא הלכה לקבל אישור משמוליק ולאחר שקיבלה אישור היא הביאה את הנספח עליו חתמיתי. מכיוון שהיה שינוי בין המסמך המקורי לנספח הסופי ולכן היא זו שמילאה את נספח א'... נתתי לה העתק- נספח ב' והלכה למשרדה לדבר עם שמוליק לקבל את האישור והיא הדפיסה את הנספח המשלים ולקראת הצהרים היא צרפה את הנספח המשלים לנספח ג'. . ש: למה לא אמרת לה לצרף אלא להדפיס? ת: אני לא קובע. אמרתי לניסים שאני לא מוכן לחתום על ההסכם החדש כל עוד לא מצורף. ואז היא דיברה עם שמוליק. ש: רק אתה חתמת על הנספח המשלים. ת: נכון . זה מה שביקשו ממני". ר' עמ' 6 שורות 28 -31 ועמ' 6 שורות 1-4 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. יתרה מזאת לא ברור מדוע אין כל חתימה מטעם הנתבעת על הנספח המשלים, כאשר מנגד על שאר המסמכים המהותיים בנוגעים לתנאי העסקתו של התובע יש חתימה מטעם הנתבעת. האמור מתעצם במיוחד במצב בו קיים שוני בין הנספח המשלים לבין הסכם ההתקשרות הראשוני בנוגע לסוגיה אקוטית ביותר הקשורה לתשלום הבונוסים לתובע. מנגד עיון בסעיף 7-10 בתצהירה של קרן מעלה כי היא מצהירה כי לא היתה מעורבת בהסכם העבודה האישי מיום 1.9.07ונספחיו: "באשר להסכם העבודה שנערך ונחתם בין הנתבעת 1 לבין התובע... הרי שהוא נערך ונחתם לפני שחזרתי מחופשת לידה וכלל לא הייתי מעורבת בניסוחו וחתימתו. לא הייתי נוכחת במעמד חתימת ההסכם וההשלמות המופיעות בהסכם ובנספחים א'וב' להסכם אינן בכתב ידי, ואני מועלם לא הוספתי אותן להסכם. באשר לנספח ה"שלישי" להסכם... אני מאשרת שההשלמה בכתב יד בסעיף 6 עמ' 2 ל"נספח" בעניין פריסת התשלומים בגין חודשי עבודה 1/9עד 30/11 היא השלמה בכתב ידי. השלמה זו בכתב יד נעשתה על ידי על פי הוראתו של ניסיים אסייג, הממונה הישיר עליי ומנכ"ל הנתבעת 1 באותה עת. השלמה זו הוספה על ידי במועד מאוחר יותר מ1.9.2007 ולא לפני 9.9.07. לא ניהלתי שיחת טלפון כלשהי עם מר שמואל טומשין בעניין הוספת ההשלמה הנ"ל. ...ההשלמה בכתב יד נעשתה על ידי באופן טכני, לא קראתי את ה"נספח" לא אישרתי אותו ולא היה זה מתפקידי לאשר אותו, וכלל לא הייתי מעורה בתנאי העסקתו של התובע.". תצהירה של קרן טומשין לא נסתר בנקודה זו בעדותה ואנו מקבלים את עדותה בנדון. כמו כן לא ברור, מדוע נדרשה תוספת בכתב יד של קרן בסעיף 6 לנספח המשלים, כאשר לטענת התובע קרן היא זו שהדפיסה את הנספח המשלים. ר' עמ 8 שורות 28-30 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. האמור מחזק את קביעתינו בדבר קבלת עדותה של קרן בכל בנוגע לאי הכרתה את הנספח המשלים ואי הדפסתה אותו. כמן כן עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי היתה לו פגישה בבוקר למחרת עם מר אסייג וזאת לאחר שכל הנספחים הוחזרו ולמרות זאת מר אסייג לא חתום על הנספח המשלים . ר' עמ' 7 שורות 18-23 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. מעבר לאמור עיון בעדותו של התובע בנדון מעלה: "ש: היית מודע שסעיף 6 לא מופע? ת: כן. ש: בדקת מדוע סעיף 6 לא מופיע? ת: שאלתי את קרן אם זה מה שאושר ונעניתי בחיוב" עמ' 8 שורות 11-18 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. לא ברור מדוע התובע לא פנה ישירות למר טומשין כדי לקבל את התייחסותו לנספח המשלים ולשינויים שיש בו אל מול הסכם ההתקשרות הראשוני, במיוחד בנוגע להורדת סעיף משמעותי מהנספח המשלים שהיה מצוי בהסכם ההתקשרות הראשוני. לא ברור כיצד התובע הסכים לחתום על הנספח המשלים ללא חתימה של הנתבעת כאשר העיד כי מבחינתו מדובר על מסמך מהותי: ש:"בתחילת עדותך אמרת שלא הסכמת לחתום על ההסכם מבלי שצורף לו הנספח המשלים, שהמסמך הכי מהותי ולא הסכמת לחתום על ההסכם המקורי, איך זה שאתה לא דואג שיחתום גם נציג הנתבעת?ת: לא ידעתי שאני נדרש לוודא שיש חתימה נוספת מעבר לחתימת מנכ"ל " ר' עמ' 9 שורות6-10 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11 נוכח האמור אין אנו מקבלים את גרסתו ועדותו של התובע בכל הנוגע לנספח המשלים ומנגד אנו מקבלים את גרסת מר טומשין בכל הנוגע לנספח המשלים, קרי שהנתבעת לא הכירה אותו , לא אישרה אותו והוא נעשה רק על דעתו של התובע . נוכח האמור, אנו קובעים כי אין לנספח המשלים כל תוקף וכי הנתבעת לא היתה שותפה לעריכתו וכי הנספח המשלים אינו מחייב את הנתבעת. מנגד אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה יש ליתן תוקף לנספחים ג-ג2. מעדויות הנתבעת והתובע עולה כי נספח ג' הינו הסכם סטנדרטי שלא התאים לתנאי העסקה שסוכמו עם התובע, כעולה מעדותו של מר טומשין בעצמו: "ש: ההסכם הזה לא הוכן במיוחד לתובע? ת: ההסכם הזה הוא הסכם סטנדרטי ובתוך השורות הפניויות מכניסים את הפרטים" 'ר עמ' 24 שורות 30-31 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. ככל שהנתבעת רצתה לקבוע תקופה ניסיון ו/או אפשרות להפסקת העסקתה בכל שלב שהוא הרי שנתונים מהותיים אלו היו צריכים למצוא את ביטויים בהסכם ההתקשרות הראשוני שנעשה בזמן אמת ושיקף את הסכמות הצדדים ועסק בנושאים אלו באופן פרטני וקבע קביעות מפורטות בנדון בנוגע להעסקה לתקופה קצובה, ללא כל התנייה. גם עדותה של גב' קרן טומשין תומכת במסקנתינו לפיה מדובר בהסכם סטנדרטי שחל על כלל העובדים וכי אצל הנתבעת לא היה סיטואציה של קיומם של 2 חוזים . ר' עמ' 33 שורות 18-20 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. אשר על כן אנו קובעים כי ההסכם ההתקשרות הראשוני הינו ההסכם היחיד שחל על בעלי הדין, המשקף את הסכמות הצדדים ואת תנאי העסקת התובע. משקבענו קביעה זו נבחן את אומד דעתם של הצדדים בכל הנוגע להסכם ההתקשרות הראשוני. הסכם ההתקשרות הראשוני - האם התקופה הקצובה היתה מותנית בתנאי כלשהו? עיון בההסכם ההתקשרות הראשוני מעלה כי בכל הנוגע לתקופה הקצובה הוסכם, כמצוטט: "חוזה העסקה עד לתאריך 31.12.09, עם אופציה להמשך העסקה במכללת אפיק בתום תקופת החוזה... כאמור ללשון החוזה ישנה משמעות נכבדה וראשונה במעלה בבואנו לעמוד על אומד דעתם של הצדדים", וכן חוזה יכול וראוי לו שיובן כפשוטו, ואף אם אותה לשון ניתנת בדוחק לשני פירושים, יאמץ בית-המשפט את הפירוש הסביר העולה מן הלשון וידחה מעל פניו פירוש דחוק שאפשר ניתן היה ליתן ללשון החוזה בנסיבות אחרות. כאמור, הדרך להתחקות אחר 'אומד הדעת הסובייקטיבי' של הצדדים להסכם עוברת גם דרך 'הנסיבות החיצוניות' לו. שכן, כפי שנאמר לא אחת - 'טקסט' איננו ברור עד שהוא ברור, ועל מנת שהפרשן יגיע למסקנה כי הטקסט ברור יכול הוא להזקק גם לנסיבות החיצוניות. ראה: א.ברק, פרשנות תכליתית במשפט (נבו, תשס"ג - 2003), 49 - 51. עיון בהסכם ההתקשרות הראשוני מעלה כי אין כל תניה בכל הנוגע לקביעה שחוזה העסקה יהיה עד ליום 31.12.09. לשון החוזה פשוטה וברורה בכל הנוגע להתחייבות לתקופה העסקה קצובה של התובע, שאיננה מותנית בשום תנאי. גם עיון בחקירתו הנגדית של מר טומשין מעלה כי אין לו טענה לפיה היתה התניה בכל הנוגע להסכם לתקופה קצובה. כל ההתניות עליהם מעיד מר טומשין בעדותו קשורות לבונוסים בלבד ולא לתקופה הקצובה. זה המקום לציין כי עיון בסעיף ח' ו-6 להסכם ההתקשרות הראשוני, על תתי סעיפיו עוסק רק בנושא הבונוסים ואינו קשור להתחייבות להעסקה לתקופה קצובה. עיון בחקירתו הראשית של מר אסייג בנוגע לנסיבות כריתת הסכם ההתקשרות הראשוני בין התובע לנתבעת, מעלה, כמצוטט: "ש: תבהיר לי 2 נקודות מההסכם- האם זכויות התובע היו בכפוף לתנאי כלשהו? ת: זה לא תנאי זה היה יעד מרכזי. דיברנו רבות אל הפוטנציאל שאפשר לגייס תלמידים בבית ספר ואף עסקנו בהערכות בגיוס תלמידים, מיפינו אוכלוסיות, לאחר מכן תוצאת המיפוי היוו תוכנית עבודה לבית הספר, עם כניסתו של התובע לתפקיד. ש: מהי הסיבה לקביעת תקופה קצובה בהסכם? ת: היות שX שחררנו שנתיים קודם הוא לא רצה, לכן התחייבנו בהסכם שלא משנה מה שיקרה הוא יקבל פיצוי בגין שנתיים עבודה כדי לעשות תיקון עיוות מכיוון שיצא מהצבא קודם. ש: השנתיים שהיו חסרות לX בצבא כדי להגיע לזכויות הפנסיוניות המלאות הם הסיבה להתחייבות זו? ת: כן." ר' עמ' 2 שורות 1-23 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. עדות זו לא נסתרה ואנו מקבלים אותה. גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי אכן הנושא של הסכם לתקופה קצובה בת שנתיים היה בבסיס ההסכמות ובסיס הסכם ההתקשרות הראשוני: " ש: אתה חתום על הסכם שהינך בתקופת ניסיון בת 6 חודשים? ת: לא נכון. זה אחת הסיבות שביקשתי לצרף את ההסכם שזה הנספח המשלים שהתבסס על נספח ב'. וחלק מהסיבות של תנאי העסקה ביקשתי שסעיף 5 ז' שחוזה ההעסקה עד לתאריך 31.12.09 הוא הרלוונטי למשך העבודה שלי. זה היה התנאי שלי לפרוש מהצבא שיהיה לי רשת ביטחון של הסכם העסקה קצובה.... אחרת לא הייתי עוזב את הצבא אם הייתי יודע שיש סיכוי אחד שיפטרו אותי לאחר חצי שנה לא הייתי עוזב את הצבא" ר' עמ' 10 שורות 1-5 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. גם מר טומשין ושאר עדי הנתבעת היו מודעים לכך שהתובע קיצר את תקופת שירותו הצבאי נוכח קבלת תפקיד הניהול בנתבעת. ככל שהנתבעת לא רצתה להתחייב לתקופה קצובה היה עליה לסייג זאת בצורה ברורה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. נוכח לשון החוזה שהינה ברורה ופשוטה ונוכח הנסיבות החיצוניות שהביאו לקביעה בדבר הסכם לתקופה קצובה וקבלת עדות התובע בנדון שנתמכה בעדויות של עדים נוספים כפי שפרטנו, אנו קובעים כי הנתבעת התחייבה להעסיק את התובע לתקופה קצובה, ללא התניה כלשהי. הסעד בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה בהתאם לקביעתינו לעיל, בין הצדדים סוכמה תקופת עבודה לתקופה קצובה בת יותר משנתיים. אין חולק כי התובע פוטר ביום 17.2.2008 קרי עובר למועד סיום התקופה הקצובה שנקבע בהסכם ליום 31.12.09 . בכך יש משום הפרה של הסכם העסקה לתקופה קצובה. אודות מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע מט/123-03, פנקס נ' ישקר בע"מ פד"ע כא' 343: "חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו... חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור.... חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי ויישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים לעצמם...". במקרה של הפרת הסכם לתקופה קצובה שאין בו סעיף מפורש בדבר פיצוי קבוע ומוסכם, קבעה ההלכה הפסוקה את הפיצוי בגין הפרתו: "בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה". ראה: דב"ע מח/22-3, מח/ 27-3 טלמון אלקטרוניקה בע"מ נ' יפה, פד"ע כ 107, בעמ' 112.ראה גם דב"ע נה/91-3, ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית נ' שטול פד"ע כח' 421. וכן ראה: דב"ע נד/128-3, קמחי נ' דיור לעולה פד"ע כח' 342. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי התובע העיד כמצוטט: "ש: כמה דמי אבטלה קיבלת מפרואר 08? ת: לא קיבלתי. ש: מפנה לסעיף 3 לתצהירך- איזה מקומות עבודה ניסת לחפש לאחר התפטרותך וכמה השתכרת? ת: מאז שפוטרתי שנה לא מצאתי עבודה. לאחר מכן התחלתי להעסוק ברצאות והניהול פרוייקטים בצורה אקראית . לקחתי מאד קשה את הפיטורין. לקח לי חצי שנה להתאושש" ר' עמ' 15 שורות 4-9 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. המסקנה המתבקשת לכאורה הינה איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, קרי לשנה בלבד נוכח העובדה כי מעדותו של התובע עולה כי לקח לו שנה למצוא עבודה. אולם מנגד התובע יכול היה גם לקבל דמי אבטלה אולם נמנע מלעשות כן, מסיבותיו שלו, ויש לקחת בחשבון את האמור בכל הנוגע ליכולת התובע להשתכר בתקופה הנדונה. זה המקום לציין כי התובע לא מצא לנכון לצרף נתונים בדבר השתכרותו לאחר שנה בה פוטר והימנעות ראיתיית זו מטה את הכף לרעתו. מעבר לאמור, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, הראיות והעדויות, אנו סבורים כי דרך התנהלותו של התובע במהלך תקופת עבודתו באשר למילוי חובותיו כעובד וכמנהל מלמדים, כי התובע לא עמד בחובותיו כלפי הנתבעת. משכך, סבורים אנו כי אין הנתבעים חייבים במלא הפיצוי לתובע עבור תקופת העבודה הנוספת מכח הסכם העבודה. בנסיבות הענין קמה לנתבעים הגנת אשם תורם כנגד תביעתו של התובע. רלוונטיים לעניין זה דברי חברי כב' השופט טננבוים בתיק תע"א 9134/06, ארז בהט נ' סטרטיגו בע"מ מיום 17.2.11 (פורסם במאגר משפטי נבו), ואנו שותפים לעמדתו בכל הנוגע לסוגיית האשם תורם, כמפורט, בסעיפים הבאים. אשם תורם כהגנה בדיני חוזים הפסיקה בישראל הכירה בטענת אשם תורם כטענת הגנה העומדת למפר חוזה כנגד מי שנפגע מהפרתו. באשר להגדרה של מושג זה נאמר: "הגנת האשם התורם הינה הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. תוצאת תחולתה היא חלוקת נטל הנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה. הגנת האשם התורם מביאה לידי חלוקת אחריות אופקית הנובעת מאחריות משותפת לאותם נזקים, להבדיל מחלוקת אחריות אנכית, הנובעת מאחריות נפרדת לנזקים או לחלקי נזק שונים". (ראה: אריאל פורת , הגנת אשם תורם בדיני חוזים, עמ' 13-14). בית המשפט העליון דן בעקרונות יישום הגנת האשם התורם ובמבחנים לחלוקת הנזק בין הצדדים מקום שהוכח, כי אכן שני הצדדים גרמו לנזק: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטוריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסויימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון". (ראה: ע"א 3940/94, שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב' (1) 210 בעמ' 227). גם בית הדין הארצי לעבודה התייחס לטענה, כי דוקטרינת האשם התורם הינה חלה בדיני חוזים. בע"ע 652/08, מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' יואל בן חמו (פס"ד מיום 9.2.11) נקבע בענין זה כדלקמן: "הטענה כי דוקטרינת האשם התורם אינה חלה עת עסקינן בדיני חוזים - אינה נכונה. הלכה פסוקה היא כי ניתן להפעיל את דוקטרינת האשם התורם גם עת עסקינן בדיני חוזים בכלל, ועת עסקינן בהפרת חוזה עבודה בפרט (ע"ע 499/07, אלפרן - סיפן מוליכים למחצה בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.1999). הפעלת דוקטרינה זו בדיני החוזים נסמכת בעיקרה על עקרון תום הלב, והיא מהווה חריג לכלל הקובע אחריות מוחלטת של המפר כלפי מי שניזוק מן ההפרה". מן הכלל אל הפרט: לאחר ששמענו את העדויות שוכנענו כי התובע הציג מצג לפיו יש ביכולתו לגייס תלמידים (משוחררי צה"ל) ולהתחייב על כמות נרשמים, עליו הסתמכה הנתבעת, כפי שצויין בהסכם ההתקשרות הראשוני ( סעיף 6) . עיון בעדויות הצדדים לרבות בעדותו של מר אסייג מעלה כי הנתבעת פעלה בהתאם לתוכנית עבודה שגובשה על ידי התובע. כן שוכנענו כי התובע לא עמד ביעדים ובתוכניות העבודה להם היה מחויב, וזו הסיבה שהנתבעת נדרשה לשנות את היעדים ואת צפי הנרשמים במהלך תקופת העסקתו של התובע נוכח העובדה כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו ולא גייס את כמות התלמידים הנדרשת, בהתאם להתחייבותו עובר לתחילת העסקתו. בכך הפר התובע את התחייבויותיו לנתבעת כעובד בכיר. בכך לטעמינו יש אשם תורם של התובע, בהיותו עובד בכיר בנתבעת שלא עמד בהתחייבויותיו, דבר שהוביל לפיטוריו מהנתבעת. בהתחשב בעקרונות שפורטו לעיל באשר להפעלת המבחנים של אשם תורם, לרבות העובדה שלאחר שנה החל התובע לעבוד ועד לאותה תקופה נמנע מלהקטין את נזקו, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בנוגע להפרת הנתבעת את התחייבותה להעסיק את התובע לתקופה קצובה, הכולל גם פיצוי בגין התנאים הנלווים של השכר לתקופה זו. אשר על כן על הנתבעת לפצות את התובע בגין הפסקת העסקתו לפני סיום התקופה הקצובה בפיצוי בשיעור של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי עובד ומעביד ועד ליום התשלום בפועל. בנוגע לבונוסים עיון בהסכם ההתקשרות הראשוני מעלה כי בכל הנוגע לתשלום הבונוסים הוסכם, כמצוטט: "ח5.תשלום הבונוס יהיה לפחות 5% מרווח ביה"ס העומד ע"ס 2.5 מש"ח וממחזור של 1% העומד בסך של 10 מש"ח... 6.צפי היקפי פעילות מינימאלית לשנה"ע הראשונה: א. כ500 תלמידים בביה"ס להנדסאים. ב. כ-800 תלמידים בביתה"ס לטכנאים." בכל הנוגע לתניות נשוא תשלום הבונוסים, אנו מקבלים את גרסת מר טומשין שלא נסתרה והיתה מהימנה עלינו בנוגע לכך שתשלום הבונוסים היה מותנה בעמידה ביעדים, בהם התובע לא עמד כמצוטט: " ש:... תאשר לי שלא היתה התנייה? ת: אתה לא מתאר לעצמך שאני אאשר לך את זה, כי היתה התנייה... סעיף הבונוסים, כתוב בסעיף 6 " צפי היקפי פעילות מינמאלית לשנת העבודה הראשונה 500 תלמידים בית ספר להנדסאים ו-800 תלמידים לבית ספר לטכנאים". מתוך זה נגזר גם סעיף ח' 5- בונוסים לגבי הנושא של הרווח והנושא של המחזור. ש: מי ניסח את ההסכם? ת: אני." ר' עמ' 20 שורות 7-13 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. כמו כן אנו מקבלים את עדותו של מר טומשין, שלא נסתרה, לפיה הסכומים שפורטו בסעיף ח5 להסכם ההתקשרות הראשוני, היו בהתאם לצפי שסוכם עם התובע, כמצוטט: " ש: מה הפרשנות שלך לסעיף זה? ת: יש קשר ישיר בין סעיף ח'5 לסעיף 6. בסעיף ח1 רשום ש"התובע ייהנה מ5% מרווחי בית הספר והבונוסים יינתנו פעם בשנה.." בסעיף 5 אני לוקח ומפרט את אחוז של הבונוסים שהוא יקבל, בהתאם לצפי המינימלי, לכן אני רושם "לפחות". הצפי המינימלי אני נוקב בסכום. זה היה סכום מינמלי של מחזור, אילו התובע היה עומד בסעיף 6 אם היה מקיים את עבודתו. ש: כיצד כימתתה כספית את הסכומים המופעים ב-ח'5 לנספח ב'? ת: לגבי המחזור הכספי- תלמיד בבית הספר להנדסאים משלם שכ"ל שנתי בגובה של 14 אלף ₪. חלק מהכסף מגיע מהתלמיד עצמו וחלק מהכסף מגיע מתקציבי מדינה. הכסף הזה, הוא כולל מע"מ. אם נכפיל 500 תלמידי הנדסאים ב-14 אלף וננכה מע"מ הסכום יהיה כ5.8 מיליון ₪. לגבי הטכנאים- מחירים שהטכנאים שילמו באותה תקופה חולקו ל2: כאשר תלמיד נרשם באופן עצמאי שכ"ל שהוא משלם נע בין 15,700 ל17,500 ₪ כולל מע"מ בעבור כל תקופת הלמידה. תקופת הלמידה והטיפול בתלמיד נמשכת כ-3 שנים. אם נכפיל 800 תלמידים ב17.5 אלף ₪ נקבל סכום של 14 מיליון ₪ . אם נחלק זאת ב-3 שנות פעילות הסכום יהיה כ4.7 מיליון ₪ ואם ננכה את המע"מ הסכום 4 מיליון. אם נחבר את שני הסכומים, נגיע למחזור שנתי של 10 מיליון ₪. לעניין הרווח- ....אנחנו דיברנו על כיתות שמונות 35 תלמידים . אם היינו עומדים בכמות הזאת של התלמידים בכל הכיתות של הטכנאים וההנדסאים הדוח השנתי היה מגיע ל2.5 מיליון ₪. ר' עמ' 21 שורות 11 - 31 ועמ' 22 שורות 1-3 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. כמו כן שוכנענו כי סעיף ח5 ו-6 להסכם ההתקשרות הראשוני, היה בהתאם למצגים שנמסרו על ידי התובע במסגרת תוכנית העבודה שהוצגה על ידו. הדבר אף עולה מעדותו של מר אסייג שהעיד כי הם עבדו לפי תוכנית העבודה. יצויין כי עמדת התובע לפיה הינו זכאי לבונוסים בכל מקרה וללא כל תנאי איננה הגיונית. אם כך היה הדבר אזי הדבר היה משתקף כשכר עבודה לכל דבר ועניין ולא כבונוסים כפי שהבהיר מר טומשין בעדותו. אשר על כן שוכנענו כי בכל הנוגע לבונוסים, יש לפרש את אומד דעתם של הצדדים להסכם ההתקשרות הראשוני בכל הנוגע לבונוסים כמותנה בשני תנאים, האחד- רישום מינימום תלמידים כמפורט בסעיף 6 להסכם ההתקשרות הראשוני. השני - הגעה לרווחים ומחזור שלא יפחת מהמפורט בסעיף ח5 להסכם ההתקשרות הראשוני. כן שוכנענו כי התובע לא עמד בתנאים אלו. האמור עולה בקנה אחד גם עם עדותו של מר אסייג. עיון בחקירתו הראשית של מר אסייג מעלה כי הוא בעצמו מודה כי התובע לא עמד ביעדים שנקבעו מראש לפי תוכנית העבודה: "בתקופה הזו הייתה אי עמידה ביעדים שנקבעו מראש לפי תוכנית העבודה. מדובר על אי עמידה ביעדים אישית שלי. אי עמידה ביעדים לא נובעת מתוך התרשלות של התובע או שלי היא נובעת מסיבה מרכזית ועוד סיבות אישיות. סיבה מרכזית היות שרוב תלמידי בית ספר הינם מאנשי הקבע ( כ-90%). בקיץ 07 או ספטמבר או באוגוסט יצאה הנחייה של צה"ל שהצבא עובר לשיטה חדשה של לימודים ולא מאפשרים לכל נגד ללמוד תעשיה וניהול. כל איש קבע יכול לעשות קורס טכנאים או הנדסאים. לאחר השינוי שרק מי שעוסק בתעשייה וניהול יכול לעשות את הקורס. הדבר צמצם משמעותית את אוכלוסיית היעד הפוטנציאליות ללימודים. בעקבות זאת ישבנו שמוליק אני וX ועדכנו את התכנית. לאחר אי עמידה ביעדים החלטנו לעדכן את התוכנית לאור המציאות החדשה" ר' עמ' 2 שורות 30-31 ועמ' 3 שורות 1-7 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. בהמשך העיד מר אסייג בנוגע לאי עמידה ביעדים: "... יש לי הסכם. מבחינת אחריות אישית, שראינו שלא עומדים ביעדים והמכללה מפסידה, היתה לי שיחה אישית ביוזמתי עם שמוליק ב-4 עיניים בסמוך לתחילת הגימלאות שלי ( 1.1.08) שבה הסברתי לו שהמכללה אכן לא עומדת ביעדים ואין לי כוונה שזה ימשיך ככה והחלטתי איתו בתיאום שאני מבקש לעזוב." ר' עמ' 4 שורות 3-6 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. עיון בחקירתו הנגדית של מר אסייג מעלה כי גם לדידו אם החברה מפסידה כספים אין זכאות לבונוס: "ש: אם אין רווחים, יש משכורת ויש בונוס, בונוס נותנים על עמידה ביעדים. ז"א כאשר כתוב -נספח ב' לתצהיר- סעיף 6- אם היה התובע עומד ביעד הזה, היה זכאי לבונוס, נכון? ת: אני מסכים , עם הסתייגות אחת. בונוס זה פונקציה של תוכנית עבודה שההנהלה מאשרת. שלא עמדנו ביעדים בהתאם לתכנית העבודה. בתקופה הזאת פעמיים עודכנה תוכנית העבודה והשאלה היא לפי מה בוחנים זאת? לפי תוכנית העבודה הראשונית. ש: החברה הפסידה, בעל הבית של החברה אמור לשלם בונוס שיש הפסדים? ת: ... אני כמנכ"ל לא עמדתי ביעדים שהצבתי לכן מעדכנים יעדים. כשהחברה מפסידה לא משלמים בונוסים." ר' עמ' 5 שורות 1-8 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. האמור עולה בקנה אחר גם עם עדתו של התובע.ר' עמ' 12 שורות 29-31 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11.עמ' 13 שורות 2-5 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. התובע לא עמד בנטל להוכיח כי עמד ביעדים, לא לעניין כמות רישום התלמידים ולא לעניין הגדלת הרווחים והמחזור של הנתבעת כפי שהתחייב בהסכם ההתקשרות הראשוני. אשר על כן אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לבונוסים כלשהם, לא בונוס מחזור ולא בונוס רווח, התובע לא עמד ביעדים הנדרשים לצורך קבלת הבונוסים ומשכך נשמטה זכותו לקבלת רכיבים אלו. האם נעשה שימוע כדין לתובע? גם אם נקבל את גרסת הנתבעת בכל הנוגע לשימוע , ברי שהאמור אינו עולה בקנה אחד עם הנדרש מהליך שימוע, כמפורט. עיון בחקירתו הנגדית של מר טומשין מעלה, כמצוטט: " ש:בחודש הזה, לך , או למישהו אחר מהנתבעת הייתה שיחה שאתם מתריעים לתובע שעליו לשפר את הצפי?.... ת: שהתובע מדבר איתי במהלך חודש ינואר- ניסיים אסייג עזב בתחילת ינואר 08. במהלך ינואר -8 ישבתי עם התובע כמעט כל יום ובמהלך השיחות שהיו לנו, הוא הציג בפני את פוצנציאל התלמידים שצריכים החודש להירשם, היקפים של מאות תלמידים. כדי לא להוריד את המוטיבציה וכדי לתת לו רוח גבית חזקה, לא איימתי או הודעתי לו שהוא לא יפוטר אם הוא לא יעמוד ביעדים... כי שאני זוכר לא הוצאתי לו שום מכתב בנושא הזה, אבל הוא ידע לצורך מה הוא בא. בסוף חודש ינואר תחילת פב', אביו של התובע נפטר, התובע ישב שבעה. כמה ימים לפני כן הוא לא היה בעבודה וכמה ימים לאחר מכן לא היה בעבודה, ולא רצינו לגרום לו עוגמת נפש בסיום השבעה, חיכינו כמה ימים רצינו לעשות זאת בצורה אנושית. בפגישה בה הודענו לו על פיטוריו, הוא קיבל בהבנה לפי דבריו את מה שאמרנו... " ר' עמ' 24 שורות 8-27 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. עיון בעדותה של גב' שרה טומשין שביצעה את השיחה עם התובע בה הודיעה לו על פיטוריו ,מעלה כי עובר לפיטורי התובע לא קיימה שיחות עם התובע, בנדון:" בנוגע לשיחה שאת מפטרת את התובע- האם היו לך שיחות אישיות עם התובע, קודם לכן? ת: לא" ר' עמ' 31 שורות 14-16 לפרטיכל הדיון מיום 5.4.12. עיון בעדותו של מר אסייג, שלא נסתרה מעלה כי הוא לא קיים שיחת שימוע עובר לפיטורי התובע: " ש: האם במהלך עבודתך כמנהל של התובע, האם היו שיחות שבהם התראת בתובע שלא יעמוד ביעדים אתה מפטר אותו? ת: אני בתקופה של אי עמידה ביעדים כמו בבתי הספר אחרים, היו לי שיחות אישיות עם המנהלים, הסברתי להם שצריך לעבור למדיניות חירום כדי לעמוד ביעדים. לא הייתה לי שיחה ספציפית עם התובע בה אמרתי לו שאם הוא לא עומד ביעדים נשקול את פיטוריו..." ר' עמ' 3 שורות 26-30 לפרטיכל הדיון מיום 13.12.11. 100. רבות כבר נכתב בנוגע לזכות השימוע שהיא מכללי הצדק הטבעי. זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם לתת תגובתו להן, להציג את נקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות החלטתו: "זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמורה לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתינו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מההחלטה." ראה: ע"ע 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל ניתן ביום 7.1.2003 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 4 וכן ראה: ע"ע 300085/98, פאדיה חדאד נ' עיריית מעלות תרשיחא - ניתן ביום 2.1.2000 פורסם במאגר משפטי נבו וכן ראה: דב"ע 98/ 231-3, ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל עבודה ארצי לב(2) 139). 101. אשר על כן אנו קובעים כי הנתבעת לא קיימה כנדרש את זכות השימוע. הנתבעת לא הודיעה מראש לתובע כי עליו להיערך לשימוע וכי היא חשוף לפיטורים, מאידך שוכנענו כי התובע היה מודע לכך שאינו עומד ביעדים ובנוגע לכך שהיו לו שיחות רבות, אשר על כן ובנסיבות העניין, לרבות קיום שיחות עם התובע בנוגע לאי עמידה ביעדים אנו מוצאים לנכון לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪ בגין פיצוי בשל אי ביצוע שימוע כנדרש. בנוגע לרכיב תמורת הודעה המוקדמת 102. לטענת התובע הינו זכאי ל-15 ימי הודעה מוקדמת, שכימותם עומד על 6000 ₪ . מנגד טוענת הנתבעת כי התובע עבד 9 חודשים וקיבל את מלוא המגיע לו בגין דמי הודעה מוקדמת - סך של 4714 ₪. 103. לאחר ששמענו את הצדדים שוכנענו כי התובע החל את עבודתו מאמצע חודש מאי 08 וסיים ב- 17.2.2008, קרי התובע עבד 9 חודשים. משכך בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת הינו זכאי ל-13.5 ימי הודעה מוקדמת. שווי יום עבודה של התובע הינו בסך של 545.45 ₪ (12,000/22). משכך על הנתבעת היה לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בכימות של 7363 ₪ .הנתבעת שילמה לתובע סך של 4713 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת כעולה מכתבי טענותיה. משכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2650 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי עבודה ועד ליום התשלום בפועל. בנוגע לרכיב הניכויים משכר עבודתו של התובע 104. לטענת התובע משכר עבודתו האחרון - פברואר 2008 ניכתה הנתבעת ללא הסבר וללא הסכמה סך של 4800 ₪ אשר מהווים תשלום דו חודשי של השתתפות הנתבעת בהוצאות שכר הדירה של התובע וכן סך של 5000 ₪ כמפרעה. מנגד הנתבעת אינה מכחישה את הניכויים הנ"ל שנוכו משכרו של התובע אולם לטענתה הסך של 4800 ₪ נוכה בשל העובדה כי שילמה בטעות לתובע את עלויות שכר הדירה להם התחייבה, כאשר בנוסף שילמה אותם גם לבעל הבית. כמו כן טוענת הנתבעת כי סך של 5000 ₪ קוזוז משכרו של התובע, עבור שימוש ברכב והוצאות דלק בגין התקופה לאחר סיום העסקתו של התובע. 105. לאחר שבחנו את הראיות בנדון, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת בנדון. עיון בנספח ג' לתצהירו של התובע מעלה כי אכן סוכם עם התובע כי עלות הרכב וצריכת הדלק של הרכב בחדש 3/08 תקוזז בעת גמר חשבון. משכך מדובר על קיזוז שנעשה בהסכמה וכן אנו מקבלים את עמדת הנתבעת בכל הנוגע לתשלום בכל הנוגע לשכר הדירה. התובע לא הכחיש את האמור ולא התמודד עם טענות הנתבעת בנדון. 106.אשר על כן רכיב הניכויים נדחה. טענת הקיזוז 107. לאחר ששמענו את כלל עדויות הצדדים בנדון לא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את הכימות הכספי של שווי הנזקים הנטענים על ידה לרבות את הקשר הסיבתי של כימותם אל התובע . משכך טענת הקיזוז של הנתבעת נדחית. סוף דבר: 108. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה: 40,000 ש"ח ב. פיצוי בגין הפרת חובת השימוע: 10,000₪. ג. הפרש דמי הודעה מוקמת: 2650 ₪. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום ניתוק יחסי עובד ומעביד- 17.2.2008 ועד ליום התשלום בפועל. 109. כל יתר תביעות התובע- נדחות. 110. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 8,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הם הפרשי ריבית והצמדה מיום חובת התשלום עד ליום התשלום בפועל. 111. ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. צבאשירות קבעשאלות משפטיות