בתיקון 19 לחוק החברות, תשע"ב-2012, הוסף סימן ב' לפרק השלישי לחוק החברות, שכותרתו: "פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה" (להלן: "תיקון 19"). בסעיף 350 ב.(ב) לחוק החברות, נקבע שצו הקפאת הליכים יינתן, אם שוכנע בית המשפט שיהיה בו כדי לסייע להבראת החברה. המחוקק לא קבע מהי דרך ההבראה, ואין ארסנל של קריטריונים לקביעת הליך הבראה ראוי. ואולם, לשם מתן צו הקפאת הליכים, על בית בית המשפט להשתכנע שקיים מסד להבראה, ושאין מדובר בשיקום מלאכותי, כמו גם שאין פגיעה מעל לנדרש בעיקר הנושים ובנושים המובטחים. קיים מגוון של הסדרים שניתן להגיע אליהם במסגרת הליכי הקפאת הליכים (ראה אלשיך ואורבך, בספרם "הקפאת הליכים הלכה למעשה"בעמ' 39(להלן: "אלשיך ואורבך")). עם זאת, לא ניתן לקבוע כללים אחידים מראש לבחינת צו הקפאת הליכים לשם הבראת חברה, וכל מקרה ייבחן לנסיבותיו (ראה ספרו של יחיאל בהט "הבראת חברות" הוצאת נבו, 2013, בעמ' 60) (להלן: "בהט"). ניתן לומר, כי ברוב המקרים היוזמה לנקוט בהליך היא תולדה של היקלעות החברה לקשיים, העלולים להחמיר למצב של חדלות פירעון. הסדרים רבים הם כאלה שהחברה נרכשת על ידי משקיע תוך ניתוק מבעלי השליטה הקיימים, ולאחר שהחברה ממורקת מחובותיה, כך שהחובות הקיימים נפרעים מהתמורה (ראה אלשיך ואורבך, שם בעמ' 374). ככלל, הליך הבראה נבדל מפירוק בכך שבראשון אין מימוש גרידא של נכסים, אלא נעשה רה- ארגון של החברה, החלפת זכויות קודמות בזכויות חדשות, תוך התאמה של הצרכים למצב החדש (ראה בהט, שם בעמ' 65). הליך ההבראה גם כרוך, מטבע הדברים, בעלויות שאינן קיימות דרך כלל בפירוק, כגון הוצאות תפעול, תשלומים למומחים שונים, הערכות שווי ועוד. בצד זה, קיימים בהליך הבראה ניגודי עניינים בין קבוצות שונות, שלא קיימים בפירוק. כל אלה, גם עלולים להימשך תקופות לא קצרות, כאשר גורם הזמן הוא קריטי, שכן עלול במהלך התקופה להיגרם נזק בלתי הפיך, כאובדן הזדמנויות לממש נכסים, יצירת עלויות נוספות ועוד. דיני חברותחוק החברות