הפסיקה קובעת כי כאשר שיעורה של התוספת אינו פרופורציונלי לשכר, הדבר מעורר את החשד כי התוספת הינה פיקטיבית: "... המבחן המעשי לסיווגה של תוספת הוא מבחן ה'תנאי או הגורם'. לפי מבחן זה, תשלום המותנה בתנאי או גורם ממשי יסווג כתוספת (ראה בג"ץ 5572/92 זכאי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז(3) 602, ולאחרונה בג"ץ 6080/94 ניסן גפני נ' בית-הדין הארצי לעבודה, שטרם פורסם). אכן, יישומו של מבחן זה אינו פשוט כלל ועיקר, ולא אחת נתעוררו חילוקי דעות בדבר ממשיות התנאי או הגורם (ובעניין זה ראה בג"ץ 6080/94 הנ"ל). אולם קיומם של חילוקי דעות בנוגע ליישום המבחן אינם מצדיקים טשטוש קו הגבול הרעיוני המבחין בין משכורת יסודית לבין תוספת. עם זאת יש להטעים ולהבהיר, כי מבחן ממשיות התנאי או הגורם אינו בהכרח מספק. לא מן הנמנע שיש ממש בתנאי או בגורם מסוים, שבו הותנה התשלום, אלא ששיעור התשלום אינו פרופורציונלי לתנאי או לגורם. חוסר יחסיות זה מקים את החשד כי התוספת אינה אלא מסווה למשכורת. חשד זה עשוי להטות את הכף לסיווג התשלום כמשכורת, אף שיש ממש בתנאי או בגורם, שבו הותנה התשלום." (בג"ץ 5580/94 מירוז נ' בית-הדין הארצי לעבודה, עמ' 263-262, וכןן עע (ארצי) 300312/97 יעקב נחמני נ' עיריית באר-שבע (2000) , לו (2001) 251)). שכר "פיקטיבי"תוספות שכר