מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת בנק מלווה נגד קבלן: 1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן סכסוך כספי בקשר עם חשבון ליווי בנקאי של פרויקט בניה בהוד השרון הידוע בשם "מעלה השחר". הצדדים והרקע העובדתי להליכים שלפני - 2. התובע בתיק 5595-08-07 והנתבע בתיק 5703-08-07 הינו תאגיד בנקאי כמשמעו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן: "הבנק"). הנתבעת 1 היא חברה קבלנית פרטית בע"מ (להלן: "חברת קופלר"), אשר התקשרה עם גב' X (להלן: "בעלי המקרקעין") בעסקת קומבינציה לבניית 17 יחידות דיור במסגרת פרויקט בהוד השרון (להלן: "הפרויקט"). לצורך ניהולו הפיננסי של הפרויקט פתחה הנתבעת 1 חשבון בנק בסניף גבעתיים של התובע שמספרו 34260606 (להלן: "חשבון הפרויקט"). הנתבעים 2 ו-3 הם זוג נשוי, בעלי המניות ומנהליה של הנתבעת 1 (להלן בהתאמה: "מר קופלר", "גב' קופלר" ו - "חב' קופלר". יקראו ביחד להלן: "קופלר"). הנתבעת 4 היא חברה פרטית בע"מ (להלן: "חברת ביירך") והנתבע 5 (להלן: " מר ביירך") הוא מבעלי מניותיה. הנתבעת 6 היא אשתו של מר ביירך (להלן: "הגב' ביירך"), אשר רכשה ביחד עם בעלה יחידת דיור בפרויקט. 3. במהלך שנת 1994 יזמו הנתבעים 1 ו-2 עסקת קומבינציה עם בעלי המקרקעין לביצוע פרויקט הבניה. במקביל, פנו הנתבעים 1 ו-2 לבנק, וביקשו לנהל עמו משא ומתן לצורך מתן ליווי פיננסי לעסקה המתוכננת. כתנאי לקבלת הליווי הפיננסי נדרשו מר קופלר והחברה שבבעלותו להציג בטוחות שונות לטובת הבנק, ערובה לתשלום האשראי שינתן לחברה. על רקע זה, ביום 21/02/95 נחתם הסכם בין חברת קופלר ומר קופלר מצד אחד לבין חברת ביירך ומר ביירך מצד שני (להלן: "הסכם קופלר-ביירך"). על פי עיקרי ההסכם התחייבו ביירך והחברה שבבעלותו להעמיד בטחונות לטובת הבנק בקשר עם חשבון הפרויקט, בתמורה ל- 50% מרווחי הפרויקט. 4. ביום 01/03/95 פתחה חברת קופלר את חשבון הפרויקט בבנק וביקשה כי הבנק יעניק לה הלוואות ואשראים שונים לצורך תחילת עבודות בפרויקט, זאת עוד טרם חתימת הסכם הליווי. לאור דרישת הבנק לקיומן של בטוחות מספקות טרם מתן האשראי ובהתאם להסכם קופלר-ביירך, נחתמו ביום 05/03/95 המסמכים הבאים: שטר משכנתה לא מוגבלת בסכום למשכון זכויותיהם של משה ביירך, פסיה ביירך, לאה ביירך, ואריה ביירך במקרקעין הידועים כחלקה 135/1 בגוש 6160 בגבעתיים. לציין כי הנכס הממושכן הינו חנות אשר בגין השכרתה לצד שלישי מקבלים בעלי הזכויות בה דמי שכירות חודשיים. שטר משכון ניירות ערך לא מוגבל בסכום, המשעבד את כל ניירות הערך המופקדים או הנזקפים לזכותם של משה ביירך, פסיה ביירך, לאה ביירך, ואריה ביירך בחשבון ני"ע המתנהל על שמם. על פי השטר הותנה כי שווי ניירות הערך כבטוחה לא יפחת מסך של 220,000 ₪. כתב התנאות, ערבות ושעבוד כספים וזכויות לפיו מושכנה, בין היתר, יתרת הזכות בפקדון פפ"צ מרק גרמני (חשבון פיצויים מגרמניה) המתנהל ע"ש משה ביירך. 5. המשא ומתן עם בעלי הקרקע נמשך זמן רב והסתיים רק ביום 17/08/95, עת נחתם הסכם הקומבינציה. יצויין, כי במהלך המשא ומתן השתנתה מתכונת העסקה כך שבמקום 21 יחידות דיור שתוכננו להיבנות במקור (10 מתוכן לבעלי המקרקעין), נקבע בהסכם הקומבינציה כי תיבננה 17 יחידות דיור, מהן 3 לבעלי המקרקעין בצירוף תמורה כספית. בעקבות חתימת הסכם הקומבינציה ולאחר העמדת הבטוחות כאמור, נחתם הסכם הליווי הפיננסי עם הבנק ביום 22/11/95. 6. על פי עיקרי הסכם הליווי סך האשראי שינתן לחב' קופלר לא יעלה על סכום בשקלים השווה ל - 2,850,000$; הכספים שיתקבלו ממכירת או השכרת יחידות הדיור בפרויקט ייוחדו רק לביצוע הפרויקט או להחזרת האשראי; ימונה מפקח מטעם הבנק, אשר יפקח על ביצוע הפרויקט על פי הסכם הליווי; כל הפעילות הכספית הקשורה בפרויקט (ריכוז הכנסות והוצאות) תיעשה באמצעות חשבון מיוחד, הוא חשבון הפרויקט; קופלר התחייבה להעמיד לטובת הבנק בטוחות שונות כערובה למתן האשראי, בהן המחאה ושעבוד קבוע ושוטף על כל התקבולים המגיעים מאת רוכשים ושוכרים של יחידות דיור בפרויקט וכן שעבוד קבוע על חשבון הפרויקט; קופלר התחייבה שלא לחתום על חוזים עם רוכשים או שוכרים של יחידות הדיור לפני יצירת משכנתא לטובת הבנק, כמו כן התחייבה לכלול בחוזי המכר הוראות לפיהן המוכר ישעבד וימחה על דרך השעבוד את כל זכויותיו כלפי הקונה לבנק. 7. פרויקט הבניה נמשך כ-3 שנים, במהלכן העמיד הבנק לטובת הפרויקט אשראים והלוואות. הבניה בפרויקט נסתיימה במהלך שנת 1997, יחידות הדיור נמסרו לרוכשים ואילו בחשבון הפרויקט נותרה יתרת חובה גבוהה (אשראי בלתי נפרע), אשר נכון למאי 1998 עמדה על סך של כ-5.4 מיליון ש"ח. 8. בעקבות דין ודברים שניהלו ביניהם הצדדים ומהשוואת כרטסת הנהלת החשבונות של הפרויקט לדפי הבנק התגלה, כי בניגוד לקבוע בהסכם הליווי, חלק מכספי התמורה שהתקבלו ממכירת יחידות הדיור כלל לא הופקדו בחשבון הפרויקט. עוד נתגלה כי נמשכו מחשבון הפרויקט סכומים שונים לכיסוי הוצאות שאינן קשורות עם ביצוע הפרויקט. בעקבות גילויים אלה הוגשו תביעות הדדיות על ידי הבנק ועל ידי ביירך. תמצית טענות הבנק- 9. לטענת הבנק הסכם קופלר-ביירך הינו הסכם שותפות ובהתאם לו קופלר וביירך הינם שותפים האחראים כלפי הבנק ביחד ולחוד. הבנק טוען כי השותפים ניהלו את הפרויקט באופן בלתי תקין, הפרו את ההסכמים עמו, הטעו את הבנק ואת המפקח מטעמו, הציגו מצגים כוזבים ומטעים כלפי הבנק. השותפים, יחד עם רוכשי יחידות הדיור, הפקידו את כספי התמורה לחשבונות שונים בניגוד להתחייבותם להפקיד את כל כספי התמורה לחשבון הפרויקט בלבד. 10. נטען כי ביירך נטל כספים וטובות הנאה מן הפרויקט שלא כדין וכי השותפים גרעו סכומי כסף נכבדים מחשבון הפרויקט שלא למטרות הפרויקט, תוך הפרת הוראות הסכם הליווי. משיכות הכספים הוסוו על ידי השותפים באמצעות הצגתן כעלויות לגיטימיות של הפרויקט. כך בין היתר וככל הידוע לבנק, חברת קופלר שיפצה את ביתו של מר ביירך ברמת השרון בעלות של 100,000$ אשר נמשכו מחשבון הפרויקט והוצגו כחלק מהעלויות הכלליות בפרויקט; ביירך ואשתו רכשו יחידת דיור בפרויקט במחיר מופחת, הנמוך ב- 50,000$ ממחיר היחידה, בתואנה כי ניתנה לו הנחה בהיותו הרוכש הראשון בפרויקט; כמו כן, מתוך התמורה שהיה על הזוג ביירך לשלם עבור יחידת הדיור שרכשו, סך של 184,000 ₪ הופקדו לחשבון בבנק המזרחי ולא לחשבון הפרויקט; בנוסף, שולמו לביירך תשלומים שונים מתוך חשבון הפרויקט, על חשבון הרווחים הצפויים להתקבל ממנו, על אף שבפועל הפרויקט לא היה רווחי: סך של 35,000 ₪ כנגד חשבונית עבור "יעוץ לפרויקט"; סך של 46,377 ₪ ששולמו כ"משכורת" למר ביירך; סך של 19,000 ₪ ששולמו לחברת הכשרת היישוב עבור קרן השתלמות של מר ביירך; וכן סך של כ- 6,000 ₪ ששולמו לחברת כלל עבור ביטוח למר ביירך. 11. במעשים המתוארים, כך טוען הבנק, הפרה חברת קופלר את הסכמיה עם הבנק ובעיקר את הסכם הליווי, הסכם פתיחת החשבון והסכם ההלוואה. בני הזוג קופלר, אשר ערבים באופן אישי לחובותיה של חברת קופלר, חייבים אף הם לסלק את חובה של חברת קופלר לבנק. אשר לשותפים ביירך וקופלר, נטען כי אלה אחראים מכוח שותפותם לסילוק החוב. כמו כן, תובע הבנק את השבת הסכומים ששולמו לביירך על חשבון רווחי הפרויקט. מבני הזוג ביירך תובע הבנק את תשלום שווי השיפוץ שנערך בביתם ואת שווי ההנחה שניתנה להם במחיר יחידת הדיור שרכשו. 12. יתרת חוב בחשבון הפרויקט עומדת על סך של 8,083,452 (נכון ליום 28/06/2009). בהפחתת ערך הפיקדון שחולט, העמיד הבנק את תביעתו על סך של 7,453,731 ₪. תמצית טענות ביירך- 13. בהגנתם ובתביעה שהגישו כנגד הבנק, מכחישים ביירך את טענת הבנק בדבר השותפות בפרויקט ולשיטתם אין הם אלא ערבים בלבד לחשבון הפרויקט, ערבות המוגבלת הן בסכומה והן ביחס לחובות חברת קופלר בקשר עם הפרויקט בלבד. לטענתם כל חלקו של מר ביירך בפרויקט התמצה בהעמדת הבטוחות לטובת הבנק ותו לא. 14. ביירך טענו כי הבנק הפר את חובותיו כלפיהם כערבים בכך שלא התריע בפניהם אודות חובות שהיו לקופלר בבנק, טרם חתימתם על כתב הערבות. נטען כי במהלך המשא ומתן עם בעלי המקרקעין שונה הסכם הקומבינציה באופן אשר הגדיל את הסיכון שנבע מן העסקה ואף הכשיל אותה. הבנק הסכים לשינוי מהותי זה ולא טרח ליידע את הערבים אודותיו ובכך הפר חובתו כלפיהם. 15. עוד נטען כי הבנק כשל בפיקוח על הפרויקט, זאת על אף שהעסיק מפקח מטעמו על הפרויקט. הבנק לא עקב אחר הפקדת מלוא כספי התמורה בגין רכישת יחידות הדיור לחשבון הפרויקט ונהג ברשלנות כאשר אפשר משיכתם של מיליוני שקלים מחשבון הפרויקט לתשלום הוצאות שכלל אינן קשורות לפרויקט. תוצאת הדברים היא, לשיטתם, כי ערבותם לחובות קופלר בטלה או ניתנת לביטול ואין לחייבם בגינה. 16. על פי הנטען, בשל מעשיו ומחדליו של הבנק וברשלנותו בניהול חשבון הפרויקט והפיקוח עליו, נגרמו לביירך נזקים כספיים שונים, בהם אבדן רווח כתוצאה מחוסר יכולתם לעשות שימוש חלופי בבטוחות שהעמידו לטובת הבנק; אבדן רווח והפסד בגין שלילת יכולתם למכור את ניירות הערך ששועבדו; הפסד שנגרם למר ביירך בגין שלילת יכולתו להמיר את חשבון הפפ"צ (מרק גרמני) לדולרים; חיוב ריבית בגין יתרות חובה בחשבונות אחרים אשר לא היתה נצברת אילו לא עיכב הבנק את כספם בידיו שלא כדין; הוצאות לצורך המצאת ערבות בנקאית שלא נעשה בה שימוש בשל הפרת התחייבויות הבנק וכן תובעים הם פיצויי עגמת נפש. 17. לאור האמור מבקשים ביירך להצהיר כי ערבותם לבנק בטלה. ממילא וכפועל יוצא, מבקשים הם להצהיר גם על בטלותה של המשכנתא שנרשמה על החנות בגבעתיים. כמו כן הם תובעים מהבנק פיצוי בגין נזקיהם כמפורט לעיל, אשר לצרכי אגרה הועמד על סך של 1,400,000 ₪ . תמצית טענות קופלר- 18. בהגנתו אישר קופלר את הטענה בדבר קיום השותפות עם ביירך, עם זאת טען כי ביירך לא נטל חלק פעיל בניהול הפרויקט, אך עקב אחר מהלכיו, היה לו קשר ישיר עם רואה החשבון של הפרויקט וכן היתה לו זכות התערבות או התנגדות לכל מהלך בו. לטענתו, ביירך היה שותף מלא לרווחים או להפסדים מן הפרויקט ולפיכך כל יתרת חוב שנותרה כלפי הבנק בסיום הפרויקט מחייבת את שני השותפים על פי חלקם ובהתאם לתנאי הסכם השותפות. 19. קופלר מאשר שנותרה יתרת חוב גבוהה בחשבון הבנק של הפרויקט אך מכחיש כל טענה בדבר הטעיה או תרמית. לשיטתו, הגרעון בחשבון נוצר כתוצאה מכך שהפרויקט לא היה רווחי ובדיעבד התברר כי עלותו היתה גבוהה מן הצפוי. קופלר טוען כי הבנק, אשר העריך את כדאיותו הכלכלית של הפרויקט באמצעות מומחים מטעמו, ידע את מצבו הכלכלי של הפרויקט לאשורו ובזמן אמת. על אף האמור, הבנק אפשר את המשך משיכת הכספים מחשבון הפרויקט על מנת להביא את הפרויקט לסיומו ובכך לצמצם את נזקיו הוא, על חשבון נזקיהם של הנתבעים. לטענת קופלר, לאור ההפסדים הצפויים מן הפרויקט, היה על הבנק לפעול לעצירתו ולא להגדיל את הגירעון על ידי המשך מימון הבניה כפי שעשה. לטענת קופלר הבנק התרשל בבדיקה המוקדמת של הפרויקט, התרשל בפיקוח עליו והתרשל כאשר לא פעל לעצירתו במועד הרלוונטי. השאלה שבמחלוקת- 20. קופלר אינם חולקים על חובם לבנק וכל הגנתם מבוססת על טענת השותפות עם ביירך ומכוחה על חבותם המשותפת לפרוע את החובות שנותרו לאחר סיום הפרויקט. למעשה, חזית המחלוקת האמיתית מצויה בין הבנק לבין ביירך כאשר לשיטת הבנק יש לחייב את ביירך לפרוע את יתרת החוב שנותרה בחשבון הפרויקט מכוח השותפות הנטענת ואילו ביירך מכחישים את טענת השותפות וטוענים כי הנם ערבים מוגבלים בלבד לחובות הפרויקט. 21. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא שאלת מעמדם של ביירך בעסקה: האם מדובר בשותפים בעסקה או שמא בערבים בלבד ובהתאם לכך יש לבחון מה היקף חבותם של ביירך כלפי הבנק קרי, האם מדובר בחבות מלאה או חלקית. בנוסף יש לקבוע מהו היקף החוב הנכון כלפי הבנק, זאת לאור הסכמת הצדדים ביחס לעובדה שלא כל התקבולים מן הפרויקט הופקדו לחשבון הפרויקט ולא כל ההוצאות שהוצאו מחשבון הפרויקט שימשו לטובת הפרויקט. לצורך בחינת שאלה זו הוגשו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, בהן אדון בהמשך. דיון והכרעה- 22. סעיף 1 בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה") מגדיר שותפות כך: "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות". משמע, שותפות יסודה בהסכם. קשרי שותפות על פי הפקודה הם "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר". 23. בע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (לא פורסם) תק-על 92(2), 387, 389 (להלן: "עניין תנעמי") נפסק כך: "השאלה האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא. ... סעיף 2לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה- 1975מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באילו נסיבות נסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים עם כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות. עמדנו על כך לא אחת בפסיקתנו והתגבשו קווים מנחים לבחינת הנושא. כך אצלנו וכך גם בהלכה המקובלת בדין האנגלי והאמריקאי. כך למשל ראוי לבחון, בין היתר, את אלה: הכוונה של הצדדים להיות שותפים. הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים. השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק. הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק. הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק. השתתפות הצדדים ברווחי העסק. משכם של היחסים בין הצדדים. (ראה במשפט הישראלי פקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975: ע"א 693/87אקרמן נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י מג(2) 826; ע"א 283/85מוסכי צומת גהה מאוחדים בע"מ ואח' נ' וייל מא(3) 25; ע,א 609/78קן-תור נ' גלבוע לד(1) .240ובמשפט האנגלי , 189partnership act. Pp.1990th ed 16, in lindley and banks on partnership 2section90-.59). על השופט לשקול, בעזרת מבחנים אלה ואחרים, האם נקשר הסכם בין בעלי הדין לנהל יחד עסק במטרה להפיק ממנו רווחים". 24. בע"א 682/87 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' אקרמן, פ"ד מ"ג(2) 825, 832 (1989) נקבע כי המבחן המכריע לעניין קיומה של שותפות הוא מבחן חלוקת ההפסדים בין השותפים: "חלוקת רווחים נטו והשתתפות בהפסדים המסכנים את ההשקעה הן מסימני ההיכר של השותפות" (ראה ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ ואח' נ' ישראל פישל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ(4) 319, 324). לצורך הכרעה בדבר קיום שותפות, המבחן החשוב הוא זה של חלוקת הפסדים (ראה ע"א 587/65 ברקוביץ נ' צ'רוזין ו-א' אוסם בפשיטת-רגל ואח' וערעורים שכנגד, פ"ד כ(4) 637, 641)". 25. בענייננו לא עולה שאלה בדבר קיומו של הסכם שותפות בין קופלר וביירך שכן יחסיהם של הצדדים הוסדרו בהסכם כתוב מיום 21/02/95. מקריאת ההסכם נראה כי מדובר בהסכם שותפות לכל דבר ועניין. לשונו הברורה של ההסכם, כמו גם התנהגותם של הצדדים בפועל, הובילוני למסקנה כי אכן התקיימה שותפות בין ביירך לקופלר בכל הנוגע לפרויקט ואפרט טעמי (כל ההדגשות אינן במקור - א.י.): 26. סעיף 5 בהסכם קובע כי הצדדים לו מתקשרים ביניהם "בהסכם לעסקה משותפת" שתנאיה יהיו כמפורט בהסכם. כבר בראשית ההסכם מבהירים הצדדים כי מדובר בעסקה משותפת כלומר, כוונת הצדדים, כפי שהיתה בעת עריכת ההסכם וכפי שהיא משתמעת מתוך ההסכם, היתה להיות שותפים בעסקה. 27. בהסכם ביניהם הסדירו הצדדים את חלוקת הרווחים הצפויים להתקבל מן הפרויקט באופן שווה ביניהם ובסעיף 11 שבו קבעו כך: "הצדדים יהיו זכאים כל אחד ל-50% מרווחי הפרויקט לאחר הוצאות הבניה והמימון, וכל הוצאה אחרת שתהא נדרשת במהלך העסקים להשלמת הפרויקט". קביעת זכותם השווה של הצדדים ברווחים מן העסקה וחלוקתם ביניהם היא אחד מן הסממנים הבולטים לקיומה של שותפות והיא תומכת בטענת קיומה. 28. פרט לחלוקת הרווחים דאגו הצדדים גם להסדרת יחסי הניהול ואופן קבלת ההחלטות הנוגעות לפרויקט. בסעיף 12 בהסכם נקבעה דרך ניהולו של הפרויקט: "הקבלן ינהל את הפרויקט והצדדים יחליטו במשותף על קצב הבניה, קצב המכירה ומחירי המכירה של יחידות בפרויקט..." עוד נקבע כי במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים יכריע בורר שהוסכם על זהותו. בסעיף קטן ב' נקבע כי כל ההחלטות הנוגעות לבניה יתקבלו על ידי קופלר בלבד. סעיף 14 בהסכם קובע כי קופלר ידווח לביירך על שלבי הבניה וקצב התקדמותה "ויביא המלצותיו לגבי מועד התחלת בניה שטרם החלה לצורך גיבוש החלטה משותפת לענין מכירת יחידות שטרם נמכרו". 29. קופלר נשאל בעדותו אודות אופן ניהול הפרויקט והשיב כי הצדדים לא נהגו על פי סעיף 12 בהסכם וכי בפועל הוא קיבל את ההחלטות הנוגעות לפרויקט בעצמו (עמ' 142 לפרוטוקול). גם ביירך העיד כי הוא לא השתתף בניהול הפרויקט ואף טען כי מלכתחלה היה ברור לצדדים שהוא לא יטול חלק פעיל בניהול הפרויקט, כיוון שלא היו לו הידע או הכישורים הדרושים לניהול פרויקט בניה מסוג זה (סעיפים, 38, 47 בתצהיר ביירך). על אף שבפועל לא התקיים ניהול משותף של הפרויקט, אין מחלוקת כי ניתנה לביירך הזכות לניהול והוא אף העיד כי כל הכלים הדרושים לשם קבלת החלטות משותפות היו בידיו (עמ' 36 ש' 16-21 בפרוטוקול). ביירך אישר כי נהג לבקר באתר הבניה, קיבל דיווחים מקופלר אודות המכירות והביצוע בשטח ובאופן כללי פיקח על הפרויקט (עמ' 39 ש' 1-5 בפרוטוקול). העובדה שצדדים נהגו, מרצונם החופשי, באופן שונה מהקבוע בהסכם, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זכות הניהול העקרונית שהוקנתה לביירך. עצם הענקת הזכות לניהול מלמדת על מעמדו של ביירך כשותף בעסקה והוא אף אישר כי היו בידיו הכלים לממש את זכותו. הימנעותו מהשתתפות פעילה בניהול אינה מלמדת על היעדר קיומה של השותפות ואינה מאיינת אותה. 30. ביירך לא נטל חלק פעיל בניהול הפרויקט, לא עבד בו ולא העניק לו שירות מכל סוג שהוא. על אף האמור, נטל כספים מחשבון הפרויקט, כאשר לדידו תשלומים אלה הועברו לידיו מכוח ההסכם (עמ' 39 ש' 14 ואילך בפרוטוקול). אכן, סעיף 17 בהסכם קובע כי ביירך יהיו זכאים לתשלום חודשי "בגין השתתפותם בניהול הפרויקט" וכי סכום זה ייזקף "על חשבון זכותם למחצית מרווחי הפרויקט ולאחריותם למחצית מהפסדי הפרויקט, אם יהיו". מועד עריכת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים הוא מועד סיומו של הפרויקט ומסירת יחידות הדיור לרוכשים (סעיף 23 בהסכם). עצם קבלת תשלום התלוי ברווחי העסק ומשתנה בהתאם להם מהווה ראיה לכאורה לכך שהמקבל הינו שותף בעסק (סעיף 2(8) בפקודת השותפויות) ובענייננו- ראיה לכאורה לכך שביירך שותפים בעסקה. ראיה זו לא נסתרה, אלא ההיפך מכך, היא מקבלת חיזוק משמעותי בדמותו של הסממן החשוב ביותר במבחן לקיום השותפות - הוא מבחן חלוקת ההפסדים. 31. סעיף 17 בהסכם קובע את אחריותם השווה של הצדדים להפסדים פוטנציאליים מן הפרויקט. כך גם סעיף 22 בהסכם קובע את אחריותם המשותפת של הצדדים להפסד אפשרי מן הפרויקט ולפיו: "מומשו ערבויות ביירך, או חלק מהן על ידי הבנק, יהיה הפרויקט חייב בהשבתן לו באופן שכל צד יהיה אחראי בשעור מחצית (בניכוי סכומים שצד כלשהו זכאי להם מאת הפרויקט)". 32. דומה כי נכונותו של ביירך לשאת באופן שווה בסיכון הנובע מהעסקה אינו יכול להצביע אלא על היותו שותף בה. משקיע סביר אינו נוהג לסכן אלא את השקעתו בעסקה. נכונותו של ביירך לשאת בסיכון מעבר לאיבוד השקעתו, עד כדי נטילת אחריות שווה על הפסדים היכולים לנבוע מן העסקה, מעידה באופן מובהק על היותו שותף בה (ראה גם ז. יהודאי דיני שותפויות בישראל, 100-101 לעניין מעמדו של שותף לא פעיל). 33. יצויין, כי גם בעדותו אמר ביירך שהוא מוכן לשאת בחובות שנותרו לאחר הפרויקט וכתוצאה ממנו (עמ' 56 ש' 1-2 בפרוטוקול), אלא שבהמשך סייג את דבריו ואמר כי הפרויקט על פי ההסכם בינו ובין קופלר אינו זהה לפרויקט שאליו מתייחס הבנק. לטענה זו אתייחס בהמשך, אך לצורך הדיון בנקודה זו אומר כי עצם נכונותו לשאת בהפסדי העסקה "הנכונה" לשיטתו, גם בשלב שלאחר תחילת ההליך המשפטי, מלמדת על מעמדו כשותף. לכך יש להוסיף את פנייתו של ביירך לבנק מיום 19/04/98 (נספח מ"ה לת/6), בדרישה לקבלת נתונים מתוך חשבון הפרויקט בו הוא מציג עצמו כ"שותף ומשקיע" בפרויקט. 34. ממכלול הדברים שוכנעתי כי ההסכם הסכם שותפות הוא וכי אכן התקיימה שותפות בין ביירך לקופלר בעסקה. חבותו של שותף בגין חובות השותפות 35. סעיף 14 בפקודה קובע את הכלל לפיו פעולות שותף במסגרת השותפות מחייבות את השותפות ואת השותפים בה, וזו לשונו: "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף, כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק, והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף". 36. ככלל, פעולותיו של שותף בענייני השותפות מחייבות הן את השותפות והן את יתר השותפים בה. חריג לכלל הוא כאשר שותף פועל בחריגה מהרשאה והצד השלישי שעמו הוא עוסק יודע כי הוא אינו מורשה לפעולה או שאינו יודע או אינו מאמין שהוא עוסק עם שותף. חריג זה אינו מתקיים בענייננו, שכן, על אף שהבנק מאשר כי לא ידע בזמנים הרלוונטיים על קיומה של השותפות, פעולותיו של קופלר בהתקשרותו עם הבנק נעשו כולן בהרשאתו ובידיעתו של ביירך ולא נעשו "בהעדר הרשאה". התקשרותו של קופלר עם הבנק נעשתה בידיעה ובהרשאה של ביירך, כפי שצוין באופן מפורש בהסכם השותפות שעיקר עניינו הוא הקמת פרויקט בניה בליווי פיננסי של הבנק. 37. בנקודה זו טען ביירך, לראשונה בסיכומיו, כי הרשאתו של קופלר להתקשר עם הבנק על פי הסכם השותפות היתה הרשאה לקבל ליווי לפרויקט בהתאם לתנאי הסכם הקומבינציה "הראשון", קרי - נוסח הסכם הקומבינציה אשר צורף כנספח א' להסכם השותפות (נ/3). התקשרותו של קופלר עם הבנק בהסכם הליווי היתה בהתאם להסכם הקומבינציה "השני", שלא היה בידיעתו, כך על פי הטענה, ולפיכך מדובר בפעולה שנעשתה ללא הרשאה. 38. "ההסכם הראשון", כפי שמכנה אותו ביירך, אינו אלא טיוטת הסכם בלתי חתומה אשר היתה אך שלב במשא ומתן לכריתת הסכם הקומבינציה, והיא אינה מהווה הסכם מחייב. קופלר העיד בעניין זה וציין כי קיים הסכם קומבינציה אחד בלבד, אשר קדמו לו טיוטות ששונו (עמ' 135 ש' 8- עמ' 136 ש' 15). ביירך אישר בעדותו כי ידע בעת חתימת הסכם השותפות עם קופלר שאין הסכם קומבינציה חתום (עמ' 69 ש' 22-28 בפרוטוקול) וכי העניין מצוי עוד בשלבי משא ומתן (עמ' 70 ש' 19-22 בפרוטוקול). לפיכך אינני יכול לקבל את טענתו כאילו יש להתייחס למסמך זה כאל מסמך מחייב שרק על פיו הורשה קופלר להתקשר עם הבנק. 39. הסכם השותפות נשען כל כולו על חתימת הסכם ליווי עם הבנק והוא מסמיך את קופלר באופן מפורש לשאת ולתת עם הבנק לצורך חתימה על הסכם ליווי לפרויקט. בהינתן שלהסכם השותפות צורפה טיוטת הסכם קומבינציה, שעה שביירך ידע שמדובר במסמך לא מחייב המהווה רק שלב במו"מ עם בעלי הקרקע, לא ניתן לקבל את טענתו לפיה חתימת הסכם הליווי על פי הסכם הקומבינציה שנחתם בסופו של דבר, נעשתה בחריגה מהרשאה ואני דוחה את טענתו. 40. משלא מתקיים חריג "העדר ההרשאה", הרי שחבותם של ביירך בגין חובות השותפות הינה מלאה. יתרת החוב בחשבון 41. על פי האמור בהסכם הליווי עם הבנק ובהתאם למטרת עסקת הליווי הפיננסי כעסקת "משק סגור", היה על הצדדים לפעול ולוודא שכל ההכנסות המגיעות מן הפרויקט וכל ההוצאות הקשורות אליו, והן בלבד, נכנסות ויוצאות מחשבון אחד בלבד. בפועל, לא כך היו הדברים. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שלא כל כספי התמורה ממכירת יחידות הדיור בפרויקט הופקדו לחשבון הפרויקט וחלקם הופקדו בחשבונות אחרים. כמו כן נמצא שחלק מן הכספים שנמשכו מחשבון הפרויקט כלל לא שימשו למטרות הפרויקט והוצאו לטובת פרויקטים אחרים שניהל קופלר, או אף לצורך שיפוץ ביתו הפרטי של ביירך. תוצאת הדברים היא שיתרת החובה שנותרה בחשבון הפרויקט אינה משקפת נכונה את מצבו הפיננסי של הפרויקט בסיומו. 42. הצדדים העלו טענות הדדיות רבות באשר לאחריות למחדלים שהביאו לתוצאה זו. ביירך וקופלר, מצד אחד, טענו כי הבנק נהג ברשלנות בפיקוחו על הפרויקט ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. הבנק, מצד שני, טען כי ביירך וקופלר שיתפו ביניהם פעולה ובכוונת מרמה הסוו את נטילת הכספים מן החשבון כפעולות לגיטימיות של הפרויקט, כך שלא ניתן היה לפקח עליהן. 43. בנסיבות ענייננו, אין דין טענת הרשלנות שהעלה קופלר כדין זו שהעלה ביירך. ההבדל נובע מכך שקופלר היה שותף פעיל אשר כל הפעולות בחשבון הפרויקט נעשו על ידו. ביירך לעומתו, לא פעל בחשבון הפרויקט ודבר שותפותו נסתר מעיני הבנק עד לשלב מאוחר. אשר לטענותיו של קופלר, אציין כי דעתי אינה נוחה מסוג טיעון זה. ככלל, אין מניעה להעלות טענת רשלנות בפיקוח כלפי בנק המלווה עסקת בניה. טענה זו לגיטימית כאשר הטוען אותה הינו צד שלישי אשר נפגע מרשלנותו הנטענת של הבנק. אולם בנסיבות ענייננו, כאשר השותף הפעיל בחשבון נהג בניגוד לקבוע בהסכם הליווי - משך ביודעין כספים מחשבון הפרויקט למטרות שונות שאינן מטרות הפרויקט והפקיד כספי תמורה שקיבל לחשבונות אחרים - העלאת טענה מסוג זה, היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת". טענת רשלנות לפיה התרשל הבנק בפיקוח על הפרויקט, ככל שהיתה כזו, אינה מפחיתה מאחריותו של המלאה של קופלר לחובות שנוצרו עקב פעולות שעשה בחשבון הפרויקט תוך הפרת הסכם הליווי, ואני דוחה אותה מכל וכל. 44. על-מנת לצמצם את חזית המחלוקת, הסכים הבנק לערוך עם הנתבעים 4 ו- 5 (חברת ביירך ומר ביירך) התחשבנות רק ביחס ליתרת החובה שצריכה היתה להימצא בחשבון אילו הוא נוהל באופן תקין (להלן: "יתרת החובה המתוקנת"). כלומר - אילו נוהל חשבון הפרויקט כ"משק סגור" כאשר כל ההכנסות וההוצאות הקשורות לפרויקט, והן בלבד, היו נכנסות ויוצאות רק מתוך חשבון הפרויקט. זאת, כאמור, להבדיל מהתחשבנותו של הבנק עם הנתבעים 1 ו-2 (חברת קופלר ומר קופלר), אשר ניהלו באופן פעיל את חשבון הפרויקט וביחס אליהם לא צומצמה חזית המחלוקת. משכך, התייתר הצורך לדון בטענות הרשלנות שהעלה ביירך כלפי הבנק וכל שנותר הוא להכריע מה צריכה היתה להיות יתרת החובה המתוקנת בחשבון. 45. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם שמטרתן להעריך את שיעור יתרת החוב המתוקנת, כפי שהיתה צריכה להיוותר בחשבון בסיום הפרויקט אילו נוהל בתנאי משק סגור. מטעם ביירך הוגשה חוות דעת של רו"ח יובל רשפי מיום 23/03/09 (נ/4) ומטעם הבנק הוגשה חוות דעת של רו"ח ענת בביץ' מיום 21/06/09 (ת/3). שתי חוות הדעת מבוססות על ניתוח נתוני הנהלת החשבונות של החברה והשוואתם לפעולות ולתנועות בחשבון הפרויקט. שני המומחים מסכימים כי איכות נתוני הנהלת החשבונות של החברה היא טובה. הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות היה מסודר, מפורט ומוקפד, ושיקף נכונה את ההתנהלות הכספית בחברה. זאת בניגוד לניהול הפרויקט בפועל שבו לא היתה הקפדה על קיומו של משק סגור לפרויקט. 46. על אף ההסכמה העקרונית בין המומחים, תוצאות שתי חוות הדעת שונות באופן מהותי האחת מהשניה. רו"ח רשפי קבע בחוות דעתו כי הפרויקט הסתיים ברווח של 1,150,000 ₪ וכי חשבון הפרויקט היה צריך להיות ביתרה חיובית בסך 4,420,000 ₪ (נ/4 סע' 1 וסע' 5). לעומתו, קבעה רו"ח בביץ' כי הפרויקט הסתיים בהפסד של 4,445,032 ₪ וכי חשבון הליווי צריך היה להיות ביתרת חובה בסך 2,763,709 ₪ (ת/3 עמ' 29 ועמ' 25). 47. מעדותו של רו"ח רשפי עלה כי מטרת חוות דעתו היתה לבדוק האם חשבון הפרויקט התנהל כראוי אם לאו אולם לא ניתן לבסס על תוצאותיה המספריות מסקנה כלשהי, שכן תוצאות אלה הינן שגויות. בין היתר אישר רו"ח רישפי כי לא לקח בחשבון את הוצאות המימון וכי היה צריך לקחת בחשבון נתונים אלה (עמ' 107 ש' 24-26). רו"ח רישפי אישר כי הוא אינו יכול לציין מהי תוצאת הרווח וההפסד של הפרויקט וכנגזרת מכך לא יכול היה להצביע על תוצאת הרווח והפסד של ביירך (עמ' 110 ש' 5-9). המומחה לא ידע להשיב האם הוסיף או גרע את הוצאות המע"מ (עמ' עמ' 113 ש' 26). המומחה אישר כי הוסיף הכנסות צפויות מ"תוספות ושינויים" בפרויקט שלא היו מבוססות על נתונים אובייקטיבים אלא על סברתו בלבד (עמ' 118 ש'19-29). כמן כן הודה כי היו הוצאות של הפרויקט ששולמו ממקורות חיצוניים לחשבון, כי היה צריך לחייב את חשבון הפרויקט בסכומים אלה, אך הוא לא עשה כן (עמ' 119 ש' 30 -עמ' 120 ש' 20). כמו כן אישר כי חישב סך של 835,848 ₪ כ"הוצאות שנרשמו בפרויקט אך אינן שייכות לו" על סמך נתונים שמסר לו ביירך ולא על סמך נתוני הנהלת החשבונות של החברה. 48. בעדותו השיב רו"ח רישפי לשאלות בית המשפט כך (עמ' 122 ש' 27 - עמ' 123 ש' 11): "ת. חוות דעתי מבוססת האם החשבון התנהל כראוי או לא, והגעתי למסקנה שהוא לא התנהל כראוי. ש. זאת המסקנה הערכית שהחשבון לא התנהל כראוי, אבל מחוות דעתך אנו לא יכולים לדעת באמת מה הייתה צריכה להיות היתרה בסוף החשבון, אילו הכל היה מתנהל כמו שצריך. אישרת שהוצאות יצאו שלא מהחשבון ונכנסו הכנסות שהן לא הכנסות של הפרויקט, לא בדקת כמה הוצאות יצאו עבור הפרויקט שלא מהחשבון. לכן המסקנה חייבת להיות שהיתרה אליה הגעת אינה נכונה? ת. היתרה שאליה הגעתי אינה תואמת את היתרה במציאות. ש. אבל היתרה שאליה הגעת היא לא היתרה שהייתה צריכה להיות אילו הכל התנהל כשורה? ת. נכון" 49. די באלה על מנת לקבוע כי תוצאת חוות הדעת של רו"ח רישפי אינה נכונה ולא ניתן לבסס עליה מסקנה כלשהי בדבר תוצאת הרווח או ההפסד של הפרויקט או היתרה המתוקנת שצריכה להופיע בחשבון הפרויקט. 50. במצב דברים זה נותרה חוות דעתה של רוה"ח מטעם הבנק, הגב' בביץ' כראיה יחידה היכולה ללמד על היתרה המתוקנת בחשבון. רו"ח בביץ' נחקרה על חוות דעתה והשיבה לשאלות שנשאלה בפירוט. ביירך התייחס בסיכומיו לחוות דעת זו רק בהיבט הצר של הערכת הסיכון שנבע מהפרויקט כתוצאה משינוי מתווה עסקת הקומבינציה במהלך המשא ומתן עם בעלי המקרקעין. יתר טענותיו ביחס לחוות הדעת נזנחו לחלוטין בסיכומיו ואין התייחסות מצידו לתוצאות הכספיות של הפרויקט או ליתרת החובה המתוקנת שצריכה להופיע בחשבון. טענתו שהפרויקט הסתיים ברווח נזנחה, כמו גם טענתו שחשבון הפרויקט אמור היה להיות ביתרת זכות. לפיכך, אני מקבל את חוות דעתה של המומחית מטעם הבנק ומקבל את מסקנותיה בדבר תוצאותיו הכספיות של הפרויקט והיתרה המתוקנת בחשבון. הערבות 51. אחריותו של ביירך לחובות שנותרו בחשבון הפרויקט נובעת, כאמור, ממעמדו כשותף לעסקה. אך פרט להיותו שותף חתם ביירך גם על כתב ערבות לחובותיה של חברת קופלר כלפי הבנק. בתביעתו כנגד הבנק טוען ביירך כי ערבותו בטלה או ניתנת לביטול, לאור השינוי בתנאי עסקת הקומבינציה. 52. ערבות ביירך הוגבלה לסכום של 700,000$ וכן הוגבלה להבטחת "חובותיה והתחייבויותיה של החברה כלפינו בקשר עם פרויקט הבנייה הנבנה ע"י החברה על המקרעין הידועים כגוש 6442 חלקה 79 (להלן - פרויקט הבניה)" (נספח כ' לת/6). לטענת ביירך יש לפרש את צירוף המילים "פרויקט הבניה הנבנה" באופן שערבותו הוגבלה לחובות הנובעים מפרויקט הבניה כפי שהיה בעת עריכת כתב הערבות (23/05/95), דהיינו טרם החתימה על הסכם הקומבינציה. לאור העובדה שהסכם הקומבינציה נחתם רק לאחר מכן (במהלך חודש אוגוסט 1995), הרי ש"פרויקט הבניה הנבנה" אליו מתייחס כתב הערבות חדל להתקיים ואיתו חדלה להתקיים גם הערבות. אינני מקבל טענה זו. 53. מתחילה ניתנה ערבותם של ביירך ללא הגבלה להבטחת כל חובותיה של חברת קופלר כלפי הבנק. בשלב מאוחר יותר ביקשו ביירך להגביל את ערבותם ועקב כך נוספה ההגבלה האמורה. מהקשר הדברים ברור כי הוספת המלל "פרויקט הבנייה הנבנה ע"י החברה על המקרעין הידועים כגוש 6442 חלקה 79" אינה מתיחסת להסכם קומבינציה כלשהו, אלא נועדה לאבחן את פרויקט הבניה הספציפי (נשוא דיוננו) משאר הפרויקטים הנבנים על ידי חברת קופלר ולייחד את ערבות ביירך לחובות הנובעים מפרויקט זה בלבד. 54. אשר לשינוי במתווה העסקה, ביירך אישר כי בעת החתימה על הסכם השותפות ובעת שמסר את הערבויות, טרם נחתם הסכם קומבינציה עם בעלי המקרקעין. דהיינו, ברור היה כי מדובר במסמך לא מחייב, שלב במשא ומתן, אשר לא מן הנמנע כי יערכו בו שינויים. ביירך טען אמנם כי לא ידע אודות השינוי במתווה עסקת הקומבינציה, אולם לא שוכנעתי כי כך היה הדבר. מן הראיות שנשמעו לפני התרשמתי כי ביירך עקב אחר התקדמות הפרויקט והיה מעורה בנעשה בו. ביירך קיבל לידיו את דו"חות המפקח וכן קיבל לידיו טיוטת התחשבנות שערך קופלר (נ/1), שם מופיע תשלום לגב' חיה גרינברג, בעלת המקרקעין, תשלום שנבע כתוצאה מהשינוי במתווה עסקת הקומבינציה. עיון במסמך הנושא סימונים שביירך הוסיף לו, מעלה כי ביירך בדק את המסמך ואת סעיפיו, הוסיף סימן שאלה ליד סעיפים הדורשים הבהרה, אולם ליד סעיף "תשלום לחיה גרינברג" נמנע מלהוסיף סימן דומה. בעדותו אמר כי לא הבין מהיכן נובע ענין התשלום לחיה גרינברג (עמ' 65 ש' 13-19 בפרוטוקול), אולם עיון במסמך והיעדרו הבולט של סימן השאלה, אשר הופיע לצד סעיפים אחרים, מלמדים אחרת. 55. על מנת שתקום לערב הזכות לבטל את ערבותו תנאי הוא כי השינוי בחיוב הנערב, על פי ההסכם בין החייב לנושה, הינו שינוי יסודי הפוגע בזכויותיו (סעיף 5(ג)(2) בחוק הערבות, תשכ"ז-1967). ההסכם בין החייב לנושה בענייננו, הינו הסכם הליווי שבין קופלר לבנק והחיוב הנערב הינו חיובו של קופלר כלפי הבנק על פיו. הסכם הליווי לא שונה מעולם ומלכתחילה הוסכם בין ביירך לקופלר כי יתכן והסכם הליווי, אשר יחתם במועד עתידי, ישונה על פי דרישת הבנק ("הואיל" חמישי בהסכם השותפות). משנחתם עם הבנק הסכם ליווי אחד אשר לא שונה, הרי שלא חל בחיוב הנערב "שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה" ומכאן שסעיף 5(ג)(2) אינו חל בענייננו. 56. למעלה מן הצורך אוסיף, כי השינוי אליו מתייחס ביירך עניינו תוספת יחידות דיור עבור הקבלן ע"ח יחידות דיור שימסרו לבעלי המקרקעין בתמורה לתשלום כספי. ביירך טען, בהסתמך על חוות דעתו של רו"ח רשפי, כי שינוי זה הגדיל את הסיכון הנובע מהעסקה באופן משמעותי. אולם, כעולה מחוות דעתה המפורטת של רו"ח בביץ' השינוי הגדיל את רווחיות העסקה, לעומת הוספה של עלויות מימון בסך 40,000$. בעסקה שהיקפה מיליוני דולרים, תוספת של 40,000$ לעלויות המימון יחד עם הגדלת ההכנסות הצפויות מן העסקה, היא כמעט זניחה ואינה עולה כדי פגיעה של ממש בזכויות הערב. 57. סיכומו של דבר הוא, כי אני דוחה את טענת ביירך בדבר בטלות הערבות וקובע כי מדובר בערבות תקפה. תשלומים ספציפיים 58. נמצא, כי ביירך קיבל מחשבון הפרויקט תשלומים שונים על חשבון רווחי הפרויקט. בין היתר שולמו לביירך מקדמות שונות כ"דמי יעוץ ופיקוח", משכורות ותשלומים עבור קרן השתלמות וביטוח. בנוסף נערך שיפוץ בבית מגוריו של ביירך תמורת חיוב חשבון הפרויקט. ביירך הודה ברכיבים אלה ובחובתו להשיבם לבנק, אך זאת עד לסכום של 300,000 ש"ח המהווים כ-100,000$ בערכי ההמרה במועדים הרלוונטיים. הבנק מצידו טען כי שווי השיפוץ בביתו של ביירך הינו גבוה מהשווי שבו הודה ביירך, אולם לא הובאו ראיות אבייקטיביות להוכחת שווי זה ומדובר בהערכה בלבד. לפיכך, אני קובע כי על פי הודאתו של ביירך מסתכם רכיב זה בסך של 300,000 ש"ח. 59. בנוסף, דרש הבנק השבה של שווי ההנחה שניתנה לביירך ברכישת יחידת דיור בפרויקט בסך של 55,000$. סכום זה אינו במחלוקת, אולם ישנה מחלוקת באשר ללגיטימיות מתן ההנחה לבעל עניין בפרויקט. בעניין זה מסתמך ביירך על עדותו של קול, המפקח מטעם הבנק, אשר העיד כי מקובל להעניק הנחה במחיר לרוכש ראשון על מנת להניע את מכירות הפרויקט (עמ' 95 ש' 27- עמ' 96 ש' ש' 6 בפרוטוקול). אולם, בהמשך עדותו סייג קול את דבריו ואמר כי אין זה נכון ביחס לבעל עניין בפרויקט וכי לא ידע שביירך הוא שותף וערב בפרויקט. 60. כעולה מסיכומי הבנק, התשלומים הספציפיים נתבעו כסעד חלופי לסעד העיקרי - הוא חיוב השותפים בתשלום יתרת החוב המתוקנת שנותרה בחשבון הפרויקט וממילא נבלעים הם בתוכו. מאחר וטענתו העיקרית של הבנק התקבלה ונקבעה חבותם של השותפות והשותפים בה, הרי שהתייתר הצורך לדון בסעדים חלופיים אלה. הודעות צד ג' 61. ביירך חזר בו מכל טענות המרמה שהפנה כנגד המפקח מטעם הבנק, מר קול (עמ' 87 ש' 1-5 בפרוטוקול). בנסיבות אלה נדחית הודעת צד ג' שהגיש הבנק נגד קול, פישלר ונתיבות היצירה, בהתבסס על אותן טענות. טענות המרמה כלפי המפקח לא הוכחו ואף לא הוזכרו בתצהירי הצדדים, אך למרות האמור לא השכילו הצדדים למחקו מן ההליך והוא נאלץ לנהל הגנתו משך שנים רבות בהן התנהל הליך זה ולהגיש את סיכומיו. לפיכך, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי נגדו ומחייב את שולח ההודעה - בנק הפועלים - לשאת בהוצאותיו ושכר טרחת עו"ד של צד ג'2 - יוסף קול - בסך של 100,000 ש"ח. אין צו להוצאותיהם של צדדי ג' 1, 3 ו-4, אשר לא הגישו סיכומים מטעמם. 62. סיכום ותוצאה - תביעת הבנק בתיק 5595-08-07 כנגד הנתבעים 1-3 התקבלה במלואה ואני מחייבם, יחד ולחוד, לשלם לבנק את מלוא סכום התביעה בסך 7,453,731 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור המירבי הנהוג בבנק מעת לעת לגבי חריגות ופיגורים בחח"ד וזאת מיום הגשת התביעה, 19/06/02 ועד לתשלום המלא בפועל. מסכום זה יש להפחית סך של 557,367 ש"ח (תשלומי פלד) וכן סך של 692,271 ש"ח (פיקדון שחולט), נכון ליום הגשת התביעה. כמו כן יש להפחית סך של 825,555 (בגין הסדרי פשרה עם הדיירים), נכון ליום 05/09/07. תביעת הבנק בתיק 5595-08-07 כנגד הנתבעים 4-6 התקבלה במובן זה שאני מחייב את הנתבעים 4 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לבנק את יתרת החוב המתוקנת בחשבון, בסך 4,062,820 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור המירבי הנהוג בבנק מעת לעת לגבי חריגות ופיגורים בחח"ד וזאת מיום הגשת התביעה, 19/06/02 ועד לתשלום המלא בפועל. מסכום זה יש להפחית סך של 557,367 ש"ח (תשלומי פלד) וכן סך של 692,271 ש"ח (פיקדון שחולט), נכון ליום הגשת התביעה. כמו כן יש להפחית סך של 825,555 (בגין הסדרי פשרה עם הדיירים), נכון ליום 05/09/07. למען הסר ספק מובהר בזה כי בכל מקרה לא יפרע הבנק מעבר ליתרת החובה המלאה שנתבעה בצירוף ריבית בנקאית (כמפורט בסעיף א' לעיל). תביעת ביירך בתיק 5703-08-07 נדחית בזה. הנתבעים 1-3 ישאו בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עו"ד בסך 200,000 ₪. בנוסף, ישאו הנתבעים 4-6 בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עו"ד בסך 200,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנק מלווהבנקקבלן